קידושין וגרושין

הגדרת המושג[עריכה]

בערך זה יידונו עניני שידוכין, קידושין, נישואין וגירושין הנוגעים לבעיות רפואיות, ובעיקר מומים ומחלות באיש או באשה אשר משפיעים על הקידושין והגירושין. רבים מהמומים המוגדרים והמיוחדים נידונו בערכים הנוגעים לאיברי הגוף ומערכות הגוף השונות. בערך זה יידונו רק ההיבטים הכלליים של המומים.

שידוכין וקידושין[עריכה]

חובת גילוי מומים ומחלות איש או אשה הסובלים ממום או ממחלה משמעותיים, שאילו היו יודעים אותם המזדווגים עמהם לא היו מסכימים לשידוך, וודאי מחוייבים לגלות לבן הזוג את הבעיה קודם השידוכין, כדי שלא יהיו קידושי טעות, וגם בלא זה יש בוודאי איסור אונאה בענייני נישואין כמו בענייני ממון, ואולי עוד יותר חמור^[1].

החובה היא גם על האב או האם לגלות מומים או מחלות של בני ביתם^[2].

אם אחד הצדדים מבקש מידע על זולתו מאדם שלישי לצרכי שידוכין, מצווה וחובה לספר לו את הידוע, ובלבד שמדובר בעובדה בדוקה ואמיתית, ודין זה נכון אפילו אם בגלל מידע זה יתבטל השידוך^[3].

רופא שיודע דבר מחלה רצינית ומשמעותית אצל אחד הצדדים המשודכים, כגון מחלה ממארת, והצד החולה לא מספר על כך לצד השני, הרי הוא חייב לגלות את הדבר, ועדיף שיעשה זאת בעקיפין, כך שהצד הבריא יחקור בעצמו את הבעיה^[4].

עיתוי גילוי המום יש מהפוסקים שיעצו לא לגלות מומים ומחלות בפגישה ראשונה ושניה, אלא יגלו לצד השני את הבעיה לפני התחזקות קשרי השידוכין, שאם לא כן לעולם לא יוכל האיש או האשה להתחיל בקשרי שידוכין^[5].

מחלוקת בין ההורים לבן אם ההורים מונעים מבנם לספר על פגם מסויים שיש לו, והוא דווקא רוצה לספר על כך לפני הנישואין, אין לבן חיוב לשמוע להוריו בעניין זה^[6].

מצבים שאין חובה לגלות אם המחלה איננה רצינית, כגון שיש צורך רק לשמור על דיאטה מסויימת, אין חובה לגלות^[7].

אם אחד מהצדדים סבל ממום בעבר, שאילו היה נודע עליו לאחר הנישואין, הרי שבדיעבד הצד השני לא היה דורש גירושין, אין חיוב להודיע על כך לפני הנישואין^[8].

איש או אשה שסבלו מבעיה רפואית בעבר, וכעת הם בחזקת בריאים, כגון שאחד מהם עשה ניסיון התאבדות בעבר, וחלפו שנים והוא מתפקד כראוי, ולדעת הרופאים הסבירות שיעשו ניסיון התאבדות חוזר היא נמוכה ביותר, או שאחד מהם סבל מהתקף כפיוני אחד או שניים, ויש סבירות גבוהה מאד שלא יחזרו עוד התקפים כפיוניים - יש מי שכתב, שמכל מקום חייב לספר למי שמשתדך עמו^[9]; ויש שמשמע מהם, שבמקרה כזה רשאי להעלים מידע זה^[10]. ואם עברה ניתוח פלסטי לתיקון מום של חוטם ארוך, איננה צריכה לגלות זאת, שהרי כעת אין כלל מום כזה^[11].

נערה שנתפתתה בילדותה וזינתה, ואחר כך עשתה תחבולה רפואית לתקן את קרום הבתולים, ויש חשש שאם תגלה דבר זה למשודך, יתבטלו הקידושין, וייגרם לה ולמשפחתה בושה רבה - מותר לה להעלים דבר זה^[12].

אם הבחור עבר ניתוח לכריתת אשך אחד עקב מחלה, שלהלכה התירו הפוסקים שיבוא בקהל^[13] - יש הסבורים, שאין הוא מחוייב לגלות למשודכת על הניתוח הזה, ואם לא גילה - אין בזה מקח טעות, ואף אין בזה איסור הונאה וגניבת דעת^[14]; ויש מי שסבור, שחייב לגלות את עובדת הניתוח, כי מדובר בפגם בגופו, ויתכן שצד המשודכת לא ירצה אותו בגלל פגם זה, למרות שלפי ההלכה הוא מותר בקהל^[15].

בחור הסובל ממומים באשכים או בגיד בדרגה שיכולה לגרום בסבירות גבוהה להפרעה בפוריות, או להפרעה בקיום יחסי אישות - צריך לספר על כך למשודכת^[16].

אשה שאין לה וסת - יש מי שכתב, שאינה חייבת להודיע על כך למשודך שלה^[17]; ויש אומרים, שאשה שיש לה בעיות פוריות משמעותיות, חייבת להודיע למשודך על כך^[18].

תנאים בענייני מומים המקדש את האשה על מנת שאין בה מומים, ונמצאו בה אחד מהמומים הפוסלים בנשים, אינה מקודשת; נמצא בה מום אחר חוץ מאותם המומים, אף על פי שאמר "מקפיד אני אפילו על זה", הרי זו מקודשת^[19]; ואם אמר על מנת שאין בה כל מום, אפילו שאר מומים מעכבים^[20].

המקדש אשה סתם, ונמצא עליה אחד מהמומים הפוסלים בנשים, הרי זו מקודשת מספק^[21].

קידשה על מנת שאין בה מומים, והיו בה מומים, והלכה אצל רופא וריפא אותה, אינה מקודשת; אבל אם התנתה האשה על מנת שאין בו מומים, והיו בו מומים, והלך אצל רופא וריפא אותו, הרי זו מקודשת^[22].

קידשה על מנת שלא יהיו בה מומים, ונמצאו בה מומים, וריפאן הרופא - יש אומרים, שהרי זו מקודשת למפרע^[23]; ויש אומרים, שאין היא מקודשת^[24].

סוגי מומים באופן כללי יש מי שכתב, שאשה שיש לה מום בגלוי וגם מום בסתר, אין אומרים שכיוון שהתפייס על המום שבגלוי, מן הסתם התפייס גם על המום שבסתר, כי יש לומר שעל ריבוי מומים מקפידים יותר^[25].

מומים הפוסלים בכהנים^[26] פוסלים בנשים^[27], ויש מומים בנשים שפוסלים בהן, אף על פי שאינם פוסלים בכהנים.

יש אומרים, שדווקא המומים הפוסלים בכהנים, והמומים שהוסיפו עליהם בתלמוד לעניין נשים הם הנחשבים למום באשה לעניין קידושין וגירושין^[28]; אך רוב הפוסקים סבורים, שמומים אלו לאו דווקא הם, אלא כל מום שדרך בני אדם להקפיד עליו, הרי הוא מום באשה לעניין קידושין וגירושין^[29].

מומים ספציפיים בתלמוד ובפוסקים נימנו מומים אלו: ריח רע, וזיעה, וריח הפה, וריח החוטם, וקול עבה, ודדים גסים מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, וצלקת, ושומא על הפדחת שלפעמים נראית ולפעמים אינה נראית^[30].

מום שבגללו האיש או האשה מסריחים מאד, הרי זה עילה לגירושין^[31], ודווקא כשהסרחון הוא כזה שרוב בני האדם נמאסים ממנו^[32]; ויש מי שכתב, שהיינו דווקא אם האשה דורשת גט וכתובה, אבל אם היא מוותרת על הכתובה, וטוענת שמאוס עליה הריח הרע, חייב בעלה לגרשה גם אם הריח הרע איננו חזק במיוחד^[33]; ויש מי שכתב, שדווקא אם הסרחון הוא מחמת מום שאינו גורם לו להיות חולה, אבל כשהוא חולה וזקוק לעזרת בן/בת הזוג, אין לכוף לגרש, אם מחמת הדין, או מחמת דרך ארץ^[34].

המשתנת במיטה - יש מי שכתב, שאין זה מום באשה^[35], אך רוב הפוסקים סבורים, שמצב כזה הוא מום באשה^[36]. בימינו יש טיפולים רפואיים וניתוחיים יעילים לתיקון המצב של אי-נקיטת שתן, ולפיכך מקום לשקול מחדש אם המצב הוא מום המחייב גירושין^[37].

אשה מגמגמת, הרי זה מום לבטל שידוכין^[38].

דין מומים באיש ראה להלן.

בעניין נישואין עם קרובי משפחה , וחשש למחלות תורשתיות - ראה ערך תורשה

חציצה לטבעת כלה שיש לה תחבושת או גבס בידה, אין זה מעכב את נתינת הטבעת מדין חציצה, וזה נחשב כדיעבד^[39].

קידושין באשה חולה המקדש אשה חולה בדבר שאסור בהנאה, והיא מותרת ליהנות שלא כדרכו, או חולה מסוכנת שמותרת ליהנות אפילו כדרכה, נחלקו הפוסקים אם מקודשת אם לאו^[40].

המקדש אשה חולה במחלה מסוכנת בדבר שיכולה להתרפא ממנו, הרי זו ספק מקודשת^[41].

שמות האיש והאשה על פי צוואת רבי יהודה החסיד אין לאיש לישא אשה ששמה כשם אמו, או ששמו כשם אבי האשה^[42]. ואם קראו לאחד מהם שם בגלל חוליו, ושם זה זהה לאחד מבני הזוג הנ"ל - יש מי שכתב, שאין לחוש בכך^[43]; יש מי שכתב, שצריך להחמיר גם בזה^[44]; ויש מי שכתב, שאם לאחר חוליו נקרא רק בשם החדש שקראו לו בחוליו, והוא זהה לשם אבי האשה, לא ישאנה, אבל אם ממשיכים לקרוא לו גם בשמו הראשון, והצירוף אינו זהה לאבי האשה, מותר לשאתה לאשה^[45]. יש מי שכתב, שדין זה נאמר דווקא אם השמות הזהים הם משולשים, כגון ששמו ראובן, וחתנו ששמו ראובן יקח חתן שגם שמו ראובן^[46].

גירושין, חרם דרבנו גרשום, והיתר עגונות[עריכה]

מומים או מחלות באשה אשה שיש לה מום או מחלה, ולפני הנישואין לא ידע הבעל על המום, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת^[47].

הביא הבעל ראיה שעד שלא תתארס היו בה המומים, או שהודתה האשה בכך, והביא האב ראיה שראה הבעל את המומים ושתק ונתפייס, או שחזקתו שידע בהן ונתפייס, הרי זה חייב בכתובתה; בא על אשתו ושהה כמה ימים, וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה, אפילו היה בתוך הקמטים, או בכף הרגל, אין שומעים לו, חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה, וחזקתו שידע ונתפייס^[48]. ואפילו הוא מום גדול, אם נודע לבעל על המום לאחר הנישואין ומכל מקום המשיך לדור עמה אחר שידע מהמום, אין לו עוד טענת מום, ולא יכול לגרשה בעל כורחה, ולא לשאת אשה על אשתו^[49]; אכן אם מדובר במחלה מדבקת, יכול לגרשה בעל כורחה^[50]. וכן אם מדובר במחלה סופנית, שאומרים הרופאים שאין תרופה למחלתה של האשה, והיא הולכת ומתנוונת, מותר לשאת אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים^[51].

מום שנולד באשה לאחר הנישואין, אפילו הוא מום גדול, לא יכול בעלה לגרשה בעל כורחה, ונסתחפה שדהו. לפיכך אם רצה לקיים - יקיים, ואם רצה להוציא - יתן כתובה^[52], ומכל מקום אין כופים אותו להיות עמה, מאחר והיא מאוסה עליו, ורוצה לגרשה ולתת כתובתה^[53], וצריך לקיים לה שאר וכסות, אך לא חייב בעונתה^[54], ואם היא מעכבת את הגט, איננה יכולה להוציא ממנו הנדוניא^[55]. ואם המום אינו ממאיס אותה על בעלה, חייב לתת לה שאר כסות ועונה, אפילו אם רוצה לתת לה כתובתה^[56].

האשה שחלתה, וראה בעלה שהחולי ארוך, ויש מי שכתב שהוא-הדין בחולי שאינו ארוך^[57], ויפסיד ממון הרבה לרפואתה, רשאי לומר לה "הרי כתובתך מונחת, או רפאי עצמך מכתובתיך, או הריני מגרשך", ונותן כתובתה והולך^[58], אלא שאין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ^[59], ודבר פשוט הוא, שיש בזה רוע מוסר^[60]. יש אומרים, שדין זה הוא דווקא כשאיננה מוטלת במיטה מחמת חוליה, אבל מוטלת על ערש דווי, חייב בעלה להמתין לה ולרפאותה^[61]; ויש אומרים, שבכל מקרה רשאי לגרשה בגט וכתובה^[62].

יש אומרים, שבזמן הזה שיש חרם דרבנו גרשום שלא לגרש אשה בעל כורחה, אינו יכול לגרשה כשהיא חולה^[63]; ויש אומרים, שגם בזמן הזה יכול לגרשה מחמת חולי^[64]. ויש מי שכתבו, שהכוונה שיכול לומר שרוצה לגרשה ואינו חייב ברפואתה, אבל לא שיכול לגרשה בעל כורחה בפועל^[65], וכן שאין הבעל חייב לדור עמה וליתן לה מזונותיה^[66]. ויש מי שכתב, שהיינו דווקא כשכתובתה מרובה, ויכולה להתרפא מכתובתה, אבל כשדמי כתובתה מועטים, אין הבעל יכול לפטור עצמו מרפואתה, ובוודאי שאינו יכול לגרשה^[67]. וכל זה במומים שמאוסים עליו, ולא יכול לדור עמה, אבל במומים שיכול לדור עמה, בוודאי אין כל היתר לגרשה בעל כורחה^[68].

אשה הסובלת מכמה מומים, או שסובלת ממחלה משמעותית, ואינה ראויה לאישות, או שרואים שקשה לבעל לדור עמה מחמת מומיה, או שטוען שהיא מאוסה עליו מחמת מומיה, והיא מסרבת לקבל גט, לא חל חרם דרבנו גרשום, ויכולים להתיר לבעל לשאת אשה על אשתו בהסכמת מאה רבנים, כדי שלא יבטל מפריה ורביה^[69].

אשה שנישאה, ואחר הנישואין התברר שסובלת ממחלת העגבת^[70], שהיה לה קודם הנישואין, יכול בעלה לשאת אשה אחרת גם ללא היתר מאה רבנים, כי על דבר כזה לא גזר רבנו גרשום^[71].

יש בתי דין בישראל, שנוהגים להתיר לאיש לשאת אשה על אשתו כשהיא חולה ואינה יכולה לשמש את ביתה דווקא אם מקבלים חוות דעת מרופאים שאין תרופה למכתה. אך יש שכתבו שאין הדין כן, אלא כל ששהה עמה שנה ויותר בטיפול ברפואות ואשפוז בבתי חולים, וטוען שקשה לו לחיות בלא אשה, יכולים להתיר לו לשאת אשה על אשתו, ואפילו אלו שקבלו על עצמם חרם דרבנו גרשום^[72].

בעניין חרם דרבנו גרשום יש מי שכתב, שהחרם חל גם על מצבי ספק^[73]; ויש מי שכתב, שהחרם נתקן רק על מצבי וודאי, אבל לא על הספק^[74].

מומים באיש יש אומרים, שכל המומים הפוסלים בנשים פוסלים גם באנשים, והיינו שאם נמצאו מומים משמעותיים באיש, אף זה נחשב כמקח טעות, וכופים אותו להוציא^[75]; יש אומרים, שדווקא בנשים מומים הם עילה לגרשן, אבל אם נמצאו מומים באיש, אין זה מקח טעות, ולא כופים עליו להוציאה^[76]; יש מי שכתב, שלאור מחלוקת הפוסקים בנידון, הרי זה ספק קידושין^[77]; יש מי שחילקו בין מומים באיש שכופים אותו להוציאה^[78], שאם לא ידעה מהם הרי הקידושין בטלים, לבין יתר המומים, ואפילו מומים גדולים, שאין הם פוסלים באיש^[79]; יש מי שחילקו בין אם היו המומים באיש קודם הנישואין, שיש לאשה טענת מומים, לבין אם הופיעו המומים לאחר הנישואין^[80]; ויש מי שכתבו, שמומים גדולים בבעל מהווים עילה לביטול הקידושין, וגם גט מדרבנן איננה צריכה^[81].

איש המוכה שחין ובעל פוליפוס, היינו ריח הפה או ריח החוטם^[82], והאשה תובעת להתגרש, כופים אותו להוציאה^[83].

האיש שנולדו לו מומים, בין מומים גדולים ובין מומים קטנים, בין שנולדו בו המומים לאחר שנשא את אשתו ובין שהיו לו קודם לכן, אין כופים להוציא^[84]. יש אומרים, שדווקא אם נתעוור בעין אחת, או שנקטעה רגלו האחת וכיו"ב, אין כופים להוציא, אבל אם נתעוור בשתי עינים, או שנקטעו שתי רגליו וכיו"ב, כופים להוציא^[85]; ויש אומרים, שאף במקרה זה אין כופים להוציא^[86].

בעל שהיו לו מומים, אפילו כאלו שכופים אותו להוציא את אשתו בגט, אם מתה האשה לפני שנתגרשה, הרי הוא יורש אותה^[87].

הצלת אשה מעיגון במחלה מתקדמת של הבעל - איש שאובחן כסובל ממחלת אלצהיימר בגיל צעיר, והוא עדיין מתפקד היטב, אלא שידוע שבמשך הזמן תיפקודו השכלי ידרדר בהדרגה, ואז תישאר אשתו עגונה - יש שהציעו מספר דרכים להצילה מעיגון: הדרך המובחרת מבחינת ההלכה היא שהבעל יתן לאשתו גט לאחר זמן בשלב בו הוא עדיין מתפקד, כגון שיחול בשעה האחרונה שבה יהיה ראוי לגרש, לפני שיהיה במצב שאינו כשיר לתת גט, והוא צריך לתת לה נאמנות שלא יפייס, וגם ישבע שבועה חמורה שלא יבטל את הגט, ואחר שיגיע זמן אי-השפיות לא יתייחד עוד עם אשתו-גרושתו. דרך זו היא העדיפה כי אין בה שום חששות מן התורה. דרכים אחרות מומלצות פחות כי יש בהן חששות יותר חמורים, לגרש עכשיו גירושין גמורים, ואחר כך לקדש את אשתו על תנאי שאם ישתטה ייבטלו הקידושין למפרע; לגרש בגט על תנאי, כגון בגט למפרע או בגט "אם"; לכתוב גט עכשיו עם ציווי שיינתן כאשר הבעל יהיה בלתי שפוי^[88]. ויש מי שכתב, שאם כותב בגט מעכשיו ולאחר זמן אין זו עצה נכונה כי במצב כזה דינה כספק מגורשת מעכשיו ואסורה להתייחד עמו, אלא יתן גט גמור עם ציון יום הנתינה, בתוספת תנאי שלא יחול הגט עד חצי שנה או שנה, ואם בתום תקופת חלות התנאי המצב לא הורע, יחזור ויתן גט באותה דרך^[89].

הפרעות פוריות זוג שאינם יכולים להיבנות זה מזו למרות טיפולים רפואיים מלאים, אך יש לכל אחד מהם סיכוי להיבנות מבן/בת זוג אחר, כופים את הבעל לגרש את אשתו, ולאפשר לה לשאת איש אחר, שממנו תוכל להיבנות^[90].

איש או אשה הסובלים מבעיות פוריות, וניתן לטפל בבעייתם בעזרת הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ-גופית - יש מי שכתבו, שאין לחייב את הצד השני להשתתף בפעולה הרפואית הנדרשת לצורך ביצוע ההפריה, היינו אין לחייב את האשה לעבור טיפולי פוריות לצורך הפריה חוץ-גופית כשהבעל עקר, ואין לחייב את הבעל להוציא זרע לצורך הפריה חוץ-גופית כשהאשה עקרה, והרי זו עילה לגט לצד הפורה. מאידך, אם הבעל סובל מבעיית אין-אונות, יכול הוא לעבור את הטיפולים הנדרשים לתיקון מצבו, ואין זו עילה לגט. הכלל הוא, שאין לחייב את הצד הפורה לעבור טיפולים שלא כדרך כל הארץ לצורך פוריות, אך כאשר הטיפול הנדרש הוא רק לצד הבלתי-פורה, ואין בטיפולים כדי להפריע במערכת היחסים שבינו לבינה, אין זו עילה לגט^[91]; יש מי שהסתפק בדין זה, ויתכן שאפשר להכריח את האשה לקבל הזרעה מלאכותית^[92]; ויש מי שכתב, שכיום יש לחייב את הצדדים לבצע מה שנחוץ להזרעה מלאכותית ולהפריה חוץ-גופית, שכן בזמננו טיפולים אלו הפכו להיות כמעט שגרתיים^[93].

קביעת מום קביעת האבחנה של מום או מחלה שבגינם כופים לגרש נעשית על פי רוב דעות של הרופאים^[94].

בעניין נישואין וגירושין של מפגרים - ראה ערך פתי

בעניין נישואין וגירושין של שוטה - ראה ערך שוטה

שמות לגיטין איש או אשה שניתן להם שם מחמת חולי - יש אומרים, ששם זה הוא העיקר, ואף על פי שקוראים להם תמיד בשם הראשון, מכל מקום צריך להקדים בגט כתיבת השם השני שניתן מחמת חולי^[95], ומכל מקום לא יכתבו את שני השמות יחד, אלא שם החולי העיקרי ראשון, והשם המקורי בלשון 'דמיתקרי'^[96]. ואם אין קוראים להם עוד כלל בשם השני, אין כותבים אותו כלל, ואפילו כטפל^[97].

טביעת אצבעות לענייני עגונה יש הסבורים, שבדיקה של טביעת אצבעות ממת היא סימן מובהק להתיר אשה מעגינותה, היינו אם בבדיקה כזו התברר שאמנם המת הוא הבעל, יש להתיר את האשה, שכן אין שני בני אדם שיש להם אותה טביעת אצבעות, ואין טביעת האצבעות של האדם משתנה לאחר מותו, עד להתפוררות מוחלטת של העור, וכמו כן יש נאמנות למדענים העוסקים בזיהוי על סמך טביעת אצבעות^[98], ויש מי שפקפק בדבר^[99].

בדיקה גנטית לזיהוי החלל כיום יש אפשרות לזהות אדם בדרגה קרובה לוודאות על סמך ממצאים גנטיים^[100]. יש מי שכתב, שאם הבדיקה נעשית מעצמו לעצמו, היינו שמזהים את המרכיב הגנטי בגוף החלל עם אותו מרכיב גנטי בחומר ידוע של אותו אדם, כגון שערותיו שנותרו בביתו וכיו"ב, הרי זה קרוב לסימן מובהק, ואם יש רגלים לדבר וצדדים הלכתיים נוספים אפשר לסמוך על בדיקה זו להתיר את האשה, אבל אם הזיהוי נעשה על ידי התאמה בין החומר הגנטי מגוף החלל לבין חומר גנטי זהה אצל ההורים או הצאצאים, הרי זה בגדר סימן בינוני בלבד^[101]. ולשיטה זו יש מי שכתב, שאם הנפטר היה במקום שריפה גדולה, כגון פיגוע חבלני, וגופו השרוף מזוהה על ידי בדיקת דנ"א, יש להתיר את אשתו גם כשההתאמה נעשית עם קרובי משפחה ולא עם נתונים קודמים שלו-עצמו^[102]; ויש מי שכתב, שבדיקת דנ"א היא סימן מובהק כשלעצמו, ואפילו אם זה בהשוואה בין הנפטר לבין בני משפחתו^[103].

עדות בשבת לעניין עגונה מותר לקבל בשבת עדות מאיש החולה במחלה מסוכנת והוא קרוב למות על אשה שמת בעלה, אם חוששים שלא יוכלו למצוא אחר כך עדות אחרת, והאשה תישאר עגונה; כמו כן מותר לחבוש בבית האסורים בשבת איש שרוצה לברוח ולעגן את אשתו^[104].

קטלנית קטלנית היא אשה שנישאה או היתה מאורסת^[105] לשני אנשים ומתו, ודינה שאינה רשאית להינשא עוד לאיש שלישי, ובטעם הדבר נחלקו אמוראים, אם מעין גורם או מזל גורם^[106]. ואם נישאת - לא תצא^[107]. אמנם יש מי שכתב, שאם בא לשאול, והורו לו שלא לשאת ונשא - יוציא, כי שאלתו מראה שהוא מקפיד ומסתכן^[108].

יש מי שכתב, שקטלנית אין בו איסור, אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון שיש ברוב שעות היום שינזקו בהם הגופות החלשים^[109]; ויש מי שכתבו שהוא איסור גמור^[110].

יש מי שכתב, שאשה המתפרנסת בכוחות עצמה שלא בצער, ומצליחה בפרנסתה גם אחרי מיתת בעליה הקודמים, ניתן לתלות בכך פתח להיתר שתינשא גם אחרי שמתו בעליה הקודמים^[111].

יש מי שכתב, שבמקום ייבום לא חוששים לאיסור קטלנית, כי אין איסור קטלנית איסור גמור, בעוד שייבום היא מצווה מן התורה, ועוד משום ששומר מצווה לא ידע דבר רע^[112].

דין קטלנית הוא דווקא באשה שמתו בעליה, ולא באיש שמתו נשיו^[113]. יש מי שכתב, שאם מתו שתי נשיו מאותה מחלה - יש לחוש, ובוודאי אם מתו שלוש נשיו^[114], ויש מי שדחה דבריו^[115].

יש אומרים, שדין קטלנית הוא דווקא אם מת הבעל מחמת חולי, אבל אם נהרג, או מת בדבר, או כל מגיפה ומכת מדינה^[116], או נפל ומת וכיו"ב, אין כאן דין קטלנית, ולכן רבים מקילים בדברים אלו, ואין מוחים בידם^[117]; יש מי שכתב, שהיינו דווקא אם מתו שני בעלים בדבר - אין לחוש, אך אם מתו שלושה בעלים בדבר, הרי זו חזקה גדולה, ולא תינשא^[118]; ויש מי שכתב, שיש מקום להקל בכל מקרה^[119].

יש מי שכתבו, שדין קטלנית הוא דווקא אם מתו הבעלים תיכף לאחר הנישואין, שאז חוששים שמא מעיין גורם או מזל גורם, אבל אם מתו לאחר זמן, לא שייך כלל עניין קטלנית^[120]. ויש מי שכתב, שהיינו אם חיו יחדיו שש שנים, וילדה ממנו בן^[121].

אם היה הבעל חולה קודם שנשא את האשה, ואחר הנישואין החמירה מחלתו ומת, אין לאשה דין קטלנית^[122].

אם היה לזוג בנים, ובפרט אם היו בנים מהבעל השני, אין לאשה דין קטלנית^[123].

אם מת הבעל כשהוא זקן - יש אומרים, שגם אז יש דין קטלנית^[124], אך דעת רוב הפוסקים, שאין דין קטלנית כשהבעל מת זקן^[125].

איש משותק או נכה שזקוק לעזרה, ואינו מוצא אשה שתינשא לו, מותר לו לכתחילה לשאת אשה קטלנית שמסכימה להינשא לו, וכיוון שהוא מותר, גם היא מותרת^[126].

אשה שחלתה במחלה מדבקת, ונישאה לשני אנשים ושניהם נדבקו ממחלתה ומתו, ועכשיו היא הבריאה ממחלתה, אפשר שאין לה דין קטלנית^[127].

אשה שקבלה הזרעה מלאכותית מבעלה הראשון ומת, ואחר כך קבלה הזרעה מלאכותית גם מבעלה השני ומת, יש להקל שלא לדונה כקטלנית^[128].

גיורת שמתו שני בעליה בהיותה גויה, יש מי שהסתפקו אם יש לה דין קטלנית, ולא תינשא לאחר גירותה^[129]; ויש אומרים, שאין בה כלל דין קטלנית^[130].

נחלקו הפוסקים אם דין קטלנית שייך גם באשה שהתגרשה פעמיים^[131].

יש מי שחידש, שבארץ ישראל אין איסור קטלנית, כי שם אינה תחת המזל^[132].

מכונת אמת לעניין גירושין חולה שאינו יכול לדבר, ואף אינו יכול לרמוז בדרך כלשהי, והוא חפץ לגרש את אשתו, יכולים לבודקו במכונת אמת^[133], בתנאי שבאותה שעה בדקו אותו גם בעניינים אחרים^[134]; יש מי שכתבו, שאין כל מקום בהלכה להסתייע בפסיקת הלכה על יסוד תוצאות בדיקה של מכונת אמת, וממילא אין כל מקום לחייב למי שהוא להיבדק במכונת אמת^[135]. מכונת אמת בודקת תגובות של מערכת העצבים האוטונומית (לחץ-דם, דופק, קצב נשימות, והזעת העור) לסדרת שאלות. ההנחה היא, שבעת אמירת שקר יש שינויים בלתי נשלטים בפעולות אלו של המערכת האוטונומית. אכן, במחקרים רבים נמצא, כי דרגת האמינות איננה גבוהה, שכן יש אנשים היכולים לשקר מבלי שהמכונה תגלה זאת, ויש אנשים שהם דוברי אמת, אך בגלל כעס או התרגשות יגיבו בצורה שתהא דומה לתגובת שקר^[136].

גט מעכשיו ולאחר זמן חולה במחלה מוחית ניוונית, שנמצא במצב שעדיין כשיר לתת גט, והוא הולך ומדרדר ויגיע למצב שבו לא ימות אך לא יהיה כשיר כלל, ואשתו תישאר עגונה למשך שנים רבות, ומאידך אין היא רוצה לצערו ולעוזבו לנפשו דווקא במצבו הקשה, יש מי שכתב, שיכולים לסדר גט עם תאריך של יום הנתינה כשהבעל עדיין כשיר, ובתנאי שלא יחול הגט אלא לאחר שנה וכד', שאז בכל אותה תקופה היא אשתו גמורה, ויכולה לשמש אותו לסייעו כרצונה הטוב, אבל לא יסדרו הגט בדרך של מעכשיו ולאחר זמן, כי בדרך זו היא ספק מגורשת כבר מעכשיו^[137].

יבם ויבמה יבמה שהיא חולה, ואינה יכולה לחלוץ או לייבם, מותר ליבם לשאת אשה אחרת, כיוון שאין המניעה ממנו, אלא שצריך להישבע שבכל עת שתרצה לחלוץ, יתן לה חליצה^[138].

מעיקר הדין אין לחלוץ לפני שעברו תשעים יום ממות הבעל, חוץ מיום המיתה ויום הייבום או החליצה^[139]. אכן, אם נפלה היבמה לפני שני אחים, שאחד הוא חולה מסוכן מאד והשני הוא עולל ויונק, ואם לא יחלוץ לה מיד יש לחשוש שימות עד תשעים יום, ואז תישאר עגונה לזמן רב, עד שיגדל האח הקטן - יש אומרים, שיכול לחלוץ לה מיד כדי להצילה מעגינותה^[140].

אין ביבמה דין קטלנית^[141].

הערות שוליים