עריכת הדף "כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו" (פסקה)

==מקור הכלל==
ב[[משנה]] ב[[מסכת מנחות]] נפסק, כי על המביא [[קרבן מנחה]] להביא פחות משישים [[עישרון|עשרונות]] בכלי אחד, שכן יותר מכן לא ניתן לערבב ביעילות את הקמח עם השמן שבו. התלמוד מקשה על כך מ[[ברייתא]], בה נכתב כי גם אם מביא המנחה לא ערבב את מנחתו - המנחה כשרה, ואם כן מדוע המנחה חייבת להיות בשיעור כזה המאפשר ערבוב יעיל? על כך משיב [[רבי זירא]]: {{ציטוטון|כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו.}}{{הערה|מנחות קג ב, יח ב.

מקומות נוספים שמצינו כלל זה:

יבמות קד ב - אמירה בחליצה,

קידושין כה א נדה סו ב - מקום הראוי לביאת מים,

בבא בתרא פא ב - ספק חיוב ביכורים,

מכות יח ב - ביכורים שעבר עליהם החג,

חולין פג ב - כיסוי הדם במוקדשין,

יבמות לא ב בתוס' - אלם בעדות}}

[[רש"י]] מסביר כי מצוות הבלילה היא סימן משמעותי על סוג המנחה עליה מדובר בתורה, שכן בתורה כתוב {{ציטוטון|ויצק עליה שמן}}, וכתוב גם {{ציטוטון|מנחה בלולה}}, ומכאן שמדובר במנחה המובאת בצורה כזו הניתנת לבלילה; נמצא, שהמביא מנחה שאינה בלולה, חסר בעיקר מצוותו, שכן אין הוא מביא כלל את המנחה עליה מדובר בתורה אלא סוג אחר לגמרי; אבל כאשר המנחה בצורתה מתאימה לזו עליה מדובר בתורה, וחסר בה רק מצוות מסוימות שנעשות כסדר הקרבת הקרבנות, שם אין מצווה זו או אחרת מעכבת כליל את הקרבת הקרבן, שכן אין מפורש בתורה שמנחה שלא נעשתה בה בלילה אינה כשרה.{{הערה|[[רש"י]] בבבא בתרא פא ב}}