הצגת המקור של הדף "אנציקלופדיה תלמודית:מעביר ד' אמות ברשות הרבים"

<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - האיסור להעביר דבר מרחק של ארבע-אמות* ברשות-הרבים*.</span>

== <span dir="rtl">האיסור, מקורו וגדרו</span> ==

=== <span dir="rtl">מקורו</span> ===

<span dir="rtl">במקורו של איסור מעביר ד&quot;א, אמרו בתלמוד שהוא הלכה למשה מסיני</span><ref><span dir="rtl"> שבת צו ב, ועי' מאירי שם שי&quot;ג הלכתא גמירי לה, אולם עיקר הגי' לדעתו היא גמרא גמירי לה ואין הכוונה להלל&quot;מ.</span></ref><span dir="rtl">, ובבריתא למדו מהכתוב &quot;שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי&quot;</span><ref><span dir="rtl"> שמות טז כט.</span></ref><span dir="rtl">, על הוצאה מחוץ לד' אמות של אדם</span><ref><span dir="rtl"> בריתא עירובין מח א.</span></ref><span dir="rtl">. ונחלקו ראשונים ואחרונים:</span>

<span dir="rtl">יש סוברים שהכתוב &quot;שבו איש תחתיו&quot; לא נדרש להעברה ד' אמות, אלא ליוצא לחוץ לתחום שבת, שמותר לו ללכת רק ד' אמות</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תחומים. שאילתות בשלח שאיל' מח; בה&quot;ג הל' עירובין פרק מי שהוציאוהו (עמ' קנט); רש&quot;י עירובין נא א ד&quot;ה אלו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש סוברים שעיקר מקור האיסור הוא מהלכה-למשה-מסיני, ואילו הכתוב שבו איש תחתיו, שהביאוהו ראשונים להלכה</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב הט&quot;ו; סמ&quot;ג לאוין סה.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא אסמכתא בעלמא</span><ref><span dir="rtl"> מרכבת המשנה שבת פי&quot;ג הי&quot;ז בד' הרמב&quot;ם שם פי&quot;ב הט&quot;ו, והו&quot;ד בחת&quot;ס שבת ב א ד&quot;ה והנה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש סוברים שהכתוב &quot;שבו איש תחתיו&quot; מלמד על איסור באופן שהוא יושב במקומו ומוציא את הכלי על ידי הושטת ידו חוץ לד' אמותיו, אבל באופן שאוחז בחפץ בידו ומוליכו ומעבירו ד' אמות, לא ניתן ללמוד זאת מהכתוב, משום שאינו מוציא את החפץ ממקומו, שכל מקום שהולך מקומו עמו, ונלמד איסורו מהלכה למשה מסיני</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס שבת ב א ד&quot;ה והנה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש סוברים שהאיסור להעביר ד' אמות ממקום עקירת החפץ עד מקום הנחתו, נלמד מהלכה למשה מסיני, ואילו כאשר החפץ מונח בסוף ד' אמות של האדם ומוציאו מחוץ לד' אמות, אף על פי שאין ממקום עקירת החפץ עד הנחתו ד' אמות, מכל מקום אסור מדרבנן, ונסמך על הכתוב &quot;שבו איש תחתיו&quot;</span><ref><span dir="rtl"> חזו&quot;א או&quot;ח סי' קיב ס&quot;ק יא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש סוברים שהאיסור להעביר ד' אמות, וגם שיעור ד' אמות, נלמד מההלכה לאסור, ובשיעור המלאכה האסורה אין חילוק בין אדם גדול שאמתו גדולה לאדם קטן שאמתו קטנה, ומהכתוב &quot;שבו איש תחתיו&quot; נלמד שכל ד' אמות שהאדם עומד בצידן חשובות מקומו של אדם ומותר לטלטל בהן, ואינו בכלל מלאכת מעביר ואותן ד' אמות נמדדות לפי אמה של אותו אדם, ונמצא שאם הוא אדם גדול ואמתו גדולה, הרי שד' אמות שלו הן יותר מד' אמות והותר לו להעביר בהן, ולכן לא הותר טלטול בתוך ד' אמות הסמוכות אלא כשיש לו שם קביעות, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראב&quot;ד שבציון</span> <span dir="rtl">75. מאמר רי&quot;מ פיינשטיין (נד' בישורון א') עמ' קלט ד&quot;ה אמנם ועמ' קמא ד&quot;ה ובזה, ועי' חזו&quot;א או&quot;ח ס' קיב ס&quot;ק יא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">החידוש שבהלכה</span> ===

<span dir="rtl">מעביר ד&quot;א שנלמד מהלכה למשה מסיני, יש מן הראשונים שכתבו שאין הכוונה שההלכה חידשה חיוב חדש, שהרי יש רק ל&quot;ט אבות מלאכות, וכן אין עונשים על הלכה למשה מסיני, אלא ההלכה חידשה שמעביר ד&quot;א הוא תולדה של מלאכת מוציא* מרשות לרשות</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א שבת צו ב ד&quot;ה זרק; ריטב&quot;א שם ד&quot;ה גמרא גמירי. ועי' מאירי שבציון</span> <span dir="rtl">1 שאין הכוונה שכך קיבלו מסיני אלא כך היה מקובל בידם שהעברה היא תולדה של הוצאה.</span></ref><span dir="rtl">. יש מן האחרונים שכתבו שעצם המלאכה של העברה ברשות הרבים היתה במשכן, בנשיאת כלי המשכן, וההלכה לא נצרכה אלא למד שהשיעור הוא ד' אמות בדוקא, וכמו שאמרו ששיעורים הם הלכה למשה מסיני</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שיעורים. שערי ציון (שטרנפלד) ח&quot;א סי' ח אות ב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שאף עצם המלאכה של ההעברה ד&quot;א ברה&quot;ר נלמדת מהלכה למשה מסיני, ולא רק שהשיעור הוא ד' אמות</span><ref><span dir="rtl"> מגדל דוד לרידב&quot;ז מערכה שניה למס' שבת ד&quot;ה ונראה, ועי&quot;ש שנשיאת כלי המשכן אינה חשובה העברה ברה&quot;ר, אלא כל הזמן חשובים שהיו בתוך מחיצתם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">תולדה של מוציא</span> ===

<span dir="rtl">מעביר ד&quot;א, כתבו ראשונים שהוא תולדה של מוציא מרשות לרשות</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">10; עי' תוס' שבת ב א ד&quot;ה פשט שמ' מדבריהם שמסברא מעביר ד&quot;א אמות נידון כתולדת הוצאה; עי' רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב ה&quot;ח ומנ&quot;ח מ' רצח אות יח בדעתו, אולם עי' מנ&quot;ח מ' לב מוסך השבת אות לט שכ' שמ' מד' הרמב&quot;ם שהוא אב בפני עצמו; בעה&quot;מ שבת צו ב (לו ב). ועי' ריטב&quot;א שבת עג א ד&quot;ה והמוציא, שמטעם שהמעביר ד&quot;א אינו אלא תולדה, לא הוזכר שם במשנה של אבות המלאכות, שהמשנה לא מנתה תולדות, ועי' ירו' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם שכתבו שמצינו שד' אמות של אדם נחשבות כרשותו - כגון לענין קנין</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ארבע אמות (קנין).</span></ref> <span dir="rtl">- וכשמוציא מחוץ לד' אמות הרי זה כמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> בעה&quot;מ שם. ועי' שו&quot;ת שואל ומשיב תליתאה ח&quot;ג סי' עט ד&quot;ה והנה, שתמה, שהרי קנין ד&quot;א אינו אלא מדרבנן, ואין שייך לומר שמדאו' חשובות מקומות של אדם, ועוד, שהרי קנין ד&quot;א אינו קונה ברה&quot;ר עצמה, ועי&quot;ש בתירוצו.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו אחרונים בדעתם, שכשם שיש לאדם ד' אמות שהן נחשבות רשותו, כך לחפץ יש ד' אמות שהן נחשבות מקום החפץ והמוציא את החפץ חוץ לד' אמות ממקום שהיה החפץ מונח בו, הרי זה כמוציא החפץ מרשותו</span><ref><span dir="rtl"> קה&quot;י כתובות סי' לב, בד' בעה&quot;מ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ובירושלמי אמרו בדעת רבי יהודה שמעביר ד&quot;א ברה&quot;ר הוא אב בפני עצמו</span><ref><span dir="rtl"> ירו' שבת פי&quot;א ה&quot;א, ועי&quot;ש שלר&quot;י יש מ' אבות מלאכות, והמשנה שמנתה רק ל&quot;ט אבות, מנתה רק את המוסכם שאינו במחלוקת.</span></ref><span dir="rtl">, ובבבלי נראה בדעת רבי יהודה שמעביר ד&quot;א ברה&quot;ר אינו אב בפני עצמו</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבת צז ב בזורק מרה&quot;י לרה&quot;ר ועבר ד&quot;א ברה&quot;ר, ששמואל אמר בד' ר&quot;י שחייב ב', אחת משום הוצאה ואחת משום מעביר ד&quot;א, ודחו שר&quot;י אינו מחייב על תולדה במקום אב, ומ' שמעביר אינו אלא תולדה, ועי' רשב&quot;א וריטב&quot;א שבת צו ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מהות המלאכה</span> ===

<span dir="rtl">מהות המלאכה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שההולכה של החפץ ד' אמות היא חלק ממעשה המלאכה וסיבת החיוב</span><ref><span dir="rtl"> כתבי הגר&quot;ח סי' קיא (נד' בסוף חי' הגר&quot;ח בסטנסיל), הו&quot;ד באהא&quot;ז גניבה פ&quot;ג ה&quot;ב וקה&quot;י שבת סי' ו ענף ב אות ב וכתובות סי' לב; תוצאות חיים סי' ז אות ג, בד' הרמב&quot;ם שבת פי&quot;ג ה&quot;ז; אפיקי ים ח&quot;ב סי' לז, בד' המאירי סוכה מב ב ד&quot;ה שאל, בשם גדולי המפרשים; אביעזרי מהדו&quot;ק שבת פ&quot;א הי&quot;ט, בד' המאירי שבת ג ב ד&quot;ה יש לדון.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם זה הטעם לאותה שכתבו ראשונים שהזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע בגד בהליכתו, פטור מתשלומים - מדין קים-ליה-בדרבה-מיניה* - הואיל ואיסור שבת ואיסור גניבה באים כאחד</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם גניבה פ&quot;ג ה&quot;ב.</span></ref> <span dir="rtl">- ואף על פי שבמוציא מרשות לרשות, אם החיוב על הגניבה לא היה בשעת הנחת החפץ, אין אומרים שאיסור שבת ואיסור גניבה באים כאחד</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב&quot;ם שם ה&quot;ה ושער המלך שם ה&quot;ב שהק' סתירה בין פסקי הרמב&quot;ם, שבד' בה&quot;ב מ' שעקירה צורך הנחה, ואילו בה&quot;ה מ' שעקירה אינה צורך הנחה.</span></ref><span dir="rtl">, שבמעביר ד&quot;א ההעברה בכל הד' אמות היא גורם החיוב, ולכן אם עשה איסור גניבה בזמן ההעברה חשוב שהאיסורים באים כאחד, מה שאין כן במוציא מרשות לרשות, המעשה שבין העקירה וההנחה אינו חלק מהאיסור</span><ref><span dir="rtl"> כתבי הגר&quot;ח שם, ועי' גנזי הגר&quot;ח סי' מ במה שהק'.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לדעתם זהו שנראה מדברי ראשונים שהד' אמות צריכות להיות ברשות הרבים דוקא ואם עבר מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד אין רשות היחיד מצטרפת לשיעור ד' אמות</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב&quot;ם שבת פ&quot;ג הי&quot;ז ומרכבת המשנה שם ורלב&quot;ג שמות כ א, בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">, שההעברה ד' אמות היא ממהות המלאכה</span><ref><span dir="rtl"> תוצאות חיים שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לדעתם זהו שכתבו ראשונים, שלסוברים שיש ידיעה לחצי שיעור - היינו שאם נודע לו שחטא תוך כדי עשיית המלאכה, ועשה חצי שיעור קודם הידיעה וחצי שיעור אחריה, שאין מצטרפים לחייבו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ידיעות מחלקות: ידיעה לחצי שיעור, ציון 135 ואילך, מח' תנאים.</span></ref> <span dir="rtl">- ואם נודע לו שחטא בין העברת ב' אמות ראשונות לב' אמות אחרונות, הידיעות מחלקות, ואף על פי שבהוצאה אם נודע לו בין עקירה להנחה אין הידיעה מחלקת</span><ref><span dir="rtl"> מאירי שבת ג ב ד&quot;ה יש לדון.</span></ref><span dir="rtl">, שבמעביר ד' אמות עצם ההעברה הוא האיסור, והעברה של ב' אמות היא חצי שיעור של המלאכה, והעקירה וההנחה אינן אלא תנאי להתחייב על ההעברה</span><ref><span dir="rtl"> אבי עזרי שבת מהדו&quot;ק פ&quot;א הי&quot;ט, בד' המאירי שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לדעתם זהו שכתבו ראשונים שהמעביר ד&quot;א ברשות הרבים חייב אפילו העקירה וההנחה היו ברשות היחיד ולא ברשות הרבים, והיינו שלא במקום חיוב</span><ref><span dir="rtl"> מאירי סוכה שם, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">175,</span> <span dir="rtl">114.</span></ref><span dir="rtl">, שגוף האיסור הוא ההעברה, והעקירה וההנחה הן רק תנאי בחיוב</span><ref><span dir="rtl"> אפיקי ים ח&quot;ב סי' לז, בד' המאירי שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שעיקר החיוב הוא על ההוצאה מחוץ לד' אמות, אבל הולכת החפץ במשך ד' אמות אינה עיקר בגורם החיוב</span><ref><span dir="rtl"> אפיקי ים ח&quot;ב סי' לז, בד' הרמב&quot;ם שבת פי&quot;ב ה&quot;ח שכ': המעביר ברה&quot;ר וכו' הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב; אהא&quot;ז גניבה שם, שכ&quot;מ מל' הרמב&quot;ם שבת פי&quot;ב הט&quot;ו: שלא יטלטל חוץ למרובע זה וכו', ועי&quot;ש שנשאר בצ&quot;ע, ועי' גליונות הרי&quot;ק לאהא&quot;ז שם, שעדיין יש לומר שכל הד&quot;א הם חלק ממעשה העבירה; קה&quot;י כתובות סי' לב ד&quot;ה ואולם, בד' בעה&quot;מ שבציון</span> <span dir="rtl">15; אבי עזרי שבת פי&quot;ג הי&quot;ז, בד' רש&quot;י שבת ט א.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שכתבו שזהו שכתבו הראשונים שמעביר ד&quot;א הוא תולדה של מוציא, משום שד' אמות הן מקומו של אדם, וכשמוציא מאותן ד' אמות הרי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> עי' בעה&quot;מ שבציון</span> <span dir="rtl">15.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לדעתם זהו שכתבו ראשונים שהמעביר ד&quot;א כאשר החפץ למעלה מי' טפחים, חייב</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י ורמב&quot;ם שבציון</span> <span dir="rtl">123.</span></ref><span dir="rtl">, שבהעברת ד&quot;א אין ההעברה עצמה חלק ממעשה העבירה ולכן חייב אף על פי שהעביר דרך מקום פטור</span><ref><span dir="rtl"> אבי עזרי שם, בד' רש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש מן האחרונים שכתבו שבמעביר ד&quot;א העיקר הוא העקירה בתחילת ד' וההנחה בסוף ד', וההעברה עצמה אינה חלק מהחיוב</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת רעק&quot;א מהדו&quot;ק סי' קסד ד&quot;ה גם יש.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מלאכת מחשבת</span> ===

<span dir="rtl">מעביר ד&quot;א ברה&quot;ר, יש מן האחרונים שחידשו שלא נאמר בה דין מלאכת- מחשבת</span><span dir="rtl">*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים לתורה כלל יט ואמבוהא דספרי פ' שלח (קעו א), בד' הג' חו&quot;י לרש&quot;י על הרי&quot;ף שבת לב ב אות ד, שהמעביר ד&quot;א ברה&quot;ר חייב אף בכ&quot;ש, וע&quot;ע מלאכת שבת/ שיעוריה; עי' ציונים לתורה שם, וארץ צבי (פרומר) סי' עו ד&quot;ה אך קשה בהג&quot;ה, בד' דברי חיים (הלברשטם) פ' ויצא שחייבים על העברת ד&quot;א אף כשהיא משאצל&quot;ג; עי' ארץ צבי שם, ואפיקי ים ח&quot;ב סי' לז, ותוצאות חיים סי' א אות ד וקונ' גרם המעלות אות קנו ואמבוהא דספרי שם (קעה ב), בד' יום תרועה כט ב, שבהעברת ד&quot;א א&quot;צ שתהיה דעתו מתחילה לכך, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">145 ואילך; מלאכת מחשבת (גרינשפאן) פ&quot;א ד&quot;ה ואין (והביא) שיש מחברים שחידשו כן; השואל בשו&quot;ת חלקת יעקב יו&quot;ד סי' נח אות ד. ועי' גרם המעלות אות קכג, בהוצאה.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שהיא נלמדת מהלכה-למשה-מסיני*, ולא מהמלאכות שהיו במשכן</span><ref><span dir="rtl"> עי' מלאכת מחשבת שם; השואל בחלקת יעקב שם. ועי' גרם המעלות אות קנו, טעם אחר.</span></ref><span dir="rtl">. וחלקו עליהם אחרונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים לתורה שם, ע&quot;פ ב&quot;ק כו ב; חלק&quot;י ח&quot;א סוס&quot;י ז; מלאכת מחשבת שם: הוא דחוק מאוד; אמבוהא דספרי שם (עו א), ע&quot;פ רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב ה&quot;ט, שהעברת ד&quot;א יש בה דין שיעור, וע&quot;ש (קעה ב) שכ&quot;מ במהרש&quot;א ח&quot;א ב&quot;ב קיט ב; חלקת יעקב שם.</span></ref><span dir="rtl">, שההלכה למשה מסיני היא שהעברת ארבע אמות היא בכלל מלאכת מוציא*</span><ref><span dir="rtl"> חלק&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מלאכה שאינה צריכה לגופה</span> ===

<span dir="rtl">מעביר ד&quot;א ברה&quot;ר, יש מן האחרונים שכתבו שאין בו פטור של מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה* - לסוברים שפטור עליה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מלאכה שאינה צריכה לגופה ציון 172 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- ולדעתם זהו שאמר רבי יהודה שהזורק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ברשות הרבים ד' אמות חייב שנים, אחת משום הוצאה ואחת משום מעביר ד&quot;א ברה&quot;ר, ואמרו בתלמוד שמדובר באופן שאמר כל מקום שתרצה תנוח</span><ref><span dir="rtl"> שבת צז ב.</span></ref><span dir="rtl">, והיינו שאין לו צורך בהעברה ד' אמות ומכל מקום חייב</span><ref><span dir="rtl"> ציונים לתורה (ענגיל) כלל יט, בשם הדברי חיים עה&quot;ת ויצא, ועי&quot;ש שלפי&quot;ז מובן למה גזרו לבטל שופר ומגילה וכדו' בשבת גזירה שמא יעביר ד&quot;א ולא שמא יוצא מרשות לרשות, שבמעביר חייב אף במשאצל&quot;ג, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">168 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שאף במעביר ד&quot;א ברה&quot;ר יש פטור משאצל&quot;ג, שכן פטור משאצל&quot;ג הוא משום דין מלאכת מחשבת</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע משאצל&quot;ג ציון 193.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם ישנו אף במעביר ד&quot;א ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> ציונים לתורה ותוצאות חיים שבציון</span> <span dir="rtl">37.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם זהו שאמרו בתלמוד שהמתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע פטור</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;ק כו ב. ציונים לתורה שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">התראה</span> ===

<span dir="rtl">המעביר ד&quot;א ברה&quot;ר, והתרו בו לאחר שהעביר שתי אמות, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאף על פי שהעקירה היתה בלא התראה, מכל מקום כיון שהתרו בו לעשות הנחה מיד קודם גמר ארבע אמות, הרי זו התראה</span><ref><span dir="rtl"><sup>235</sup> . פנים יפות עה&quot;ת סו&quot;פ שלח. ועי' אהל תורה קונט' א להגר&quot;א וסרמן, שדייק כן מד' הריטב&quot;א מכות טו א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שכיון שחציה הראשון של העברה היה שלא בהתראה פטור</span><ref><span dir="rtl"> אמרי בינה דיני בשר בחלב סי' ב; חי' ר&quot;ש שקופ כתובות סי' יט; חמדת ישראל מצוה קסב, ועי' כלי חמדה פ' פנחס עמ' קיב שדן בארוכה בדברי הפנים יפות.</span></ref><span dir="rtl">, שלעולם יש להתרות בו בתחילת העברה, שכיון שהוא מזיד בתחילתה, על דעת הראשונה הוא עושה, אבל כשהוא מזיד בסופה, אינו נחשב למזיד למפרע</span><ref><span dir="rtl"> חי' ר&quot;ש שקופ שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">ביום טוב</span> ===

<span dir="rtl">העברת חפץ ד&quot;א ברה&quot;ר, שאסורה היא בשבת מהלכה-למשה-מסיני*, והיא תולדה של הוצאה, נחלקו אחרונים אם אסורה היא ביום טוב: יש סוברים שמותרת ביום טוב אפילו שלא לצורך כלל</span><ref><span dir="rtl"> בינה לעתים יום טוב פ&quot;א ה&quot;ו, והובא בס' קובץ שם; עטרת חכמים ר&quot;ה כט ב ד&quot;ה מעתה; שו&quot;ת כת&quot;ס או&quot;ח סי' עז: להלכה ולא למעשה. ועי' שו&quot;ת נטעי נעמנים או&quot;ח סי' כה.</span></ref><span dir="rtl">, שמלאכות יום טוב למדים בבנין-אב* משבת, וכיון שבשבת הלכה למשה מסיני היא, אין למדים יום טוב משבת, שאין למדים מהלכה במדות-שהתורה-נדרשת-בהן*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הלכה למשה מסיני, כרך ט: מידות התורה בהלמ&quot;מ. בינה לעתים שם; עטרת חכמים שם</span></ref><span dir="rtl">, וזה שהתירו ראשונים לשחק ברשות הרבים בכדור ביום טוב</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ביצה יב א סוד&quot;ה ה&quot;ג, והובא ברמ&quot;א בשו&quot;ע או&quot;ח תקיח א. ועי' יש&quot;ש ביצה פ&quot;א סי' לד שתמה למה התירוהו, שאין בזה צורך יום טוב כלל.</span></ref><span dir="rtl">, הרי זה אף על פי שאין בו צורך כלל, מפני שאין איסור בהעברת הכדור ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> בינה לעתים שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שכיון שהעברת ארבע אמות ברשות הרבים תולדה של הוצאה היא - וההלכה לא באה לחדש איסור אלא לפרש את הפסוק האוסר הוצאה מרשות לרשות, שאף העברת ארבע אמות בכלל</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 228 לענין גז&quot;ש. שו&quot;ת חסל&quot;א (תאומים) מהדו&quot;ת סי' סד וספר קובץ שם, שכל שההלכה באה לפרש את הכתוב, ה&quot;ז כדבר המפורש בכתוב ולמדים הימנה.</span></ref> <span dir="rtl">- הרי זו בכלל הוצאה שאסורה ביום טוב כבשבת</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תקפח מ&quot;ז ס&quot;ק ה; חסל&quot;א שם; מנ&quot;ח מצוה רצח.</span></ref><span dir="rtl">, ולא התירו לשחק ברשות הרבים בכדור אלא מפני שהמשחק בכלל טיול ושמחת יום טוב הוא, וחשוב צורך יום טוב</span><ref><span dir="rtl"> כף החיים סי' תקיח אות יג. וכ&quot;נ ברי&quot;ו נ&quot;ד ח&quot;א, אלא שאין ראיה שהעברה ברה&quot;ר אסורה, שאפשר שכוונתו לענין הוצאת הכדור מביתו כדי לשחק בו ברה&quot;ר.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">אופני האיסור</span> ==

=== <span dir="rtl">שיעור החפץ</span> ===

<span dir="rtl">מעביר ד&quot;א ברה&quot;ר, יש מן האחרונים שכתבו שלא נאמר בו שיעור כגרוגרת - שהוא שיעור החיוב על הוצאת דבר הראוי לאכילה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מלאכת שבת/ שיעוריה ציון 272.</span></ref> <span dir="rtl">- ואף המעביר דבר הראוי לאכילה בשיעור כל שהוא, חייב</span><ref><span dir="rtl"> הג' חו&quot;י לרש&quot;י שברי&quot;ף שבת לב ב אות ד.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו בדעתם, שהטעם שבשאר מלאכות פטור על פחות מכשיעור הוא משום מלאכת מחשבת, ולדעה זו במעביר ד&quot;א ברה&quot;ר אין דין של מלאכת מחשבת</span><ref><span dir="rtl"> ציונים לתורה כלל יט; תוצאות חיים סי' ח מכתב אחרון אות ג.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים, שאף על פי שדין חצי שיעור במלאכות שבת שאסור מן התורה נלמד מן הכתוב &quot;לא תעשה כל מלאכה וכו'&quot;</span><ref><span dir="rtl"> שמות כ ט. ע&quot;ע חצי שעור ציון 187.</span></ref><span dir="rtl">, ולכאורה מעביר ד&quot;א אינו נכלל בכתוב זה, כיון שהוא הלכה למשה מסיני, מכל מקום כיון שנתחדש בהלכה שהוא תולדה של הוצאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, אף בו חצי שיעור אסור מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג בפתיחה להל' שבת אות לג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">שיעור ד' אמות</span> ===

<span dir="rtl">שיעור ד' אמות, נחלקו בו ראשונים: יש מן הראשונים והאחרונים סוברים שהוא ד' אמות ואלכסונן, דהיינו חמש אמות ושלש חמישיות האמה, ועד שיעור זה מותר להעביר לכתחילה, ולדעתם זהו שאמר רב אחא שהמעביר ד&quot;א ברה&quot;ר אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן</span><ref><span dir="rtl"> עירובין נא א. עי' ר&quot;ת בתוס' שם ד&quot;ה כזה; מ&quot;מ שבת פי&quot;ב הי&quot;ח, בד' הרשב&quot;א שבת שם; שו&quot;ע או&quot;ח שמט ב דעה א' בסתם, ועי' משנ&quot;ב ס&quot;ק ו ובאה&quot;ל שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומה שבכל מקום אמרו שיעור ד' אמות בלבד, ולא הזכירו אלכסונן, הוא משום שהאלכסון מחושב לפי ד' אמות</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ת שם: דנפיק מינייהו אלכסון.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן הראשונים סוברים שמרבעים ד' אמות ברשות הרבים בריבוע העולם, ואם מעביר ממזרח למערב או מצפון לדרום, חייב בהעברת ד' אמות בלבד, ואם מעביר באלכסונו של עולם, אינו חייב עד שיעביר ד' אמות ואלכסונן</span><ref><span dir="rtl"> ר' שמואל בתוס' שם ד&quot;ה כזה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שג' מידות בדבר: עד ד' אמות, הרי זה מותר, מד' אמות עד ד' אמות ואלכסונן, פטור, ומד' אמות ואלכסונן, חייב</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב הי&quot;ט; שו&quot;ע או&quot;ח שמט ב, בשם יש מי שאומר, ועי' משנ&quot;ב שם ס&quot;ק ו שכן הסכמת האחרונים. ועי' כה&quot;ח שם אות יא שאע&quot;פ שהשו&quot;ע סתם לקולא, דעתו לפסוק כסתם, אך כיון שמביא י&quot;א לחומרא, חושש לדעה זו לכתחילה.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו אחרונים שלדעתם אותה שאמר רב אחא שאינו חייב עד שיעביר ד' אמות ואלכסונן</span><ref><span dir="rtl"> עירובין נא א.</span></ref><span dir="rtl">, היינו לענין חיוב, אבל איסור יש בד' אמות בלבד</span><ref><span dir="rtl"> מ&quot;מ שם הי&quot;ח, ודייק מהל' &quot;אינו חייב&quot; ולא אמרו &quot;מותר&quot;.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שביארו בדעתם, שבתוך ד' אמות חשוב מקומו של אדם ואין כאן כלל מלאכת מעביר, ולכן מותר לכתחילה, וביותר מד' אמות עד ד' אמות ואלכסונן כיון שהוציא את החפץ ממקומו יש התחלה של מלאכת מעביר אך עדיין אין שיעור מלאכה, ולכן פטור אבל אסור, וביותר מד' אמות ואלכסונן, עשה שיעור המלאכה לחיוב ולכן חייב</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;מ פיינשטיין (נד' בישורון א עמ' קמא) ד&quot;ה ובזה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שכאשר אדם בוחר לעצמו ריבוע של ד' אמות ברשות הרבים, הרי הוא נשכר את הזויות ומותר לו לטלטל עד ד' אמות ואלכסונן, אבל כאשר לא בחר לעצמו ריבוע של ד' אמות, אלא מטלטל באקראי, באופן זה אסור לו להעביר יותר מד' אמות</span><ref><span dir="rtl"> בהגר&quot;א או&quot;ח שמט ד, בד' הרמב&quot;ם שבת פי&quot;ב הי&quot;ט.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן הראשונים שכתבו שאסור לטלטל גם בד' אמות, וכל שכן בד' אמות ואלכסונן, ובשעת הדחק מותר בין בד' אמות ובין בד' אמות ואלכסונן</span><ref><span dir="rtl"> השג' הראב&quot;ד שבת פי&quot;ב הי&quot;ט, ועי' מאמר הרי&quot;מ פיינשטיין (נד' בישורון א' עמ' קלח) בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">טלטול בתוך ד' אמות</span> ===

<span dir="rtl">טלטול בתוך ד' אמות, כתבו ראשונים ואחרונים שמותר, שכל אדם יש לו ד' אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב הט&quot;ו; טוש&quot;ע או&quot;ח שמט א.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם זהו שאמר רבא שבטלטול חפץ ברשות הרבים בין לחכמים ובין לר' יהודה מותר לטלטל עד ד' אמות</span><ref><span dir="rtl"> עירובין מח ב. באר הגולה שם א.</span></ref><span dir="rtl">, וכן שנינו שעומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד, ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות</span><ref><span dir="rtl"> משנה עירובין צח ב. בהגר&quot;א שם א.</span></ref><span dir="rtl">. ואותה שהתירו טלטול רק במי שהחשיך בדרך</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבת קנג ב. ועי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, או במוצא תפילין</span><ref><span dir="rtl"> עי' עירובין צה א-ב. ועי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, היינו כשמטלטל יותר מד' אמות, בטלטול פחות פחות מד' אמות בכל פעם</span><ref><span dir="rtl"> בהגר&quot;א שם. ועי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן הראשונים שכתבו שלא הותר טלטול בתוך ד' אמות אלא כאשר שבת אדם או שיצא חוץ לתחום לאנסו או לרצונו</span><ref><span dir="rtl"> השג' הראב&quot;ד שם.</span></ref><span dir="rtl">, או כאשר מטלטל למעלה מי' טפחים</span><ref><span dir="rtl"> בהגר&quot;א שם בד' הראב&quot;ד.</span></ref><span dir="rtl">, שלא מצינו שהתירו טלטול בתוך ד' אמות אלא במי שהחשיך בדרך</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבת קנג ב. בהגר&quot;א שם.</span></ref> <span dir="rtl">או במוצא תפילין</span><ref><span dir="rtl"> עי' עירובין צה א-ב. בהגר&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">וביארו אחרונים, שבתוך ד' אמות חשוב מקומו, ונלמד מהכתוב &quot;שבו איש תחתיו&quot; שבתוך מקומו של אדם מותר לו לטלטל, ואין לו שם מלאכת מעביר כלל</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;מ פיינשטיין (ישורון א' עמ' קלט וקמא), ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">9,</span> <span dir="rtl">66.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">שיעור האמה</span> ===

<span dir="rtl">שיעור האמה, שבתוך ד' אמות מותר לטלטל, מודדים לכל אדם באמה שלו - היינו הזרוע</span><ref><span dir="rtl"> מג&quot;א שמט ס&quot;ק ב.</span></ref> <span dir="rtl">- ואם אמתו קטנה - והוא גדול, ונמצא שלא יספיקו לו ד' אמות לפי מידתו</span><ref><span dir="rtl"> מג&quot;א שם ס&quot;ק ג.</span></ref> <span dir="rtl">- נותנים לו ד' אמות בינוניות של כל אדם, שכל אחת מהן ששה טפחים</span><ref><span dir="rtl"> מסקנת הגמ' עירובין מח א; רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב הט&quot;ו; טוש&quot;ע או&quot;ח שמט א.</span></ref><span dir="rtl">. יש שכתבו שאותה שאמרו שמשערים באמת כל אדם לפי גודלו, היינו רק לשיעור &quot;מקומו&quot; שבו מותר לו לטלטל ואינו בכלל מלאכת מעביר כלל, אבל לענין מלאכת מעביר ד' אמות, השיעור הוא קבוע ואינו משתנה לפי גודל האדם</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;מ פיינשטיין (נד' בישורון א' עמ' קלט ד&quot;ה אמנם).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מצומצמות או מרווחות</span> ===

<span dir="rtl">אותן ד' אמות שיש לו לאדם שיכול לטלטל בהן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">69.</span></ref><span dir="rtl">, אמרו בתלמוד שנחלקו בהן ר' יהודה ור' מאיר אם הן מצומצמות או מרווחות</span><ref><span dir="rtl"> עירובין מח א ועי' להלן. ועי' מ&quot;מ שבת פי&quot;ז הל&quot;ו שאמה מרווחת יתירה על מצומצמת חצי אצבע.</span></ref><span dir="rtl">. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שלר' יהודה - שחישב שיעור ד' אמות שגופו הוא ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם.</span></ref> <span dir="rtl">- הן מצומצמות, ולר' מאיר - שחישב ד' אמות שגופו ג' אמות ואמה כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו</span><ref><span dir="rtl"> שם.</span></ref> <span dir="rtl">- הן מרווחות</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם ד&quot;ה מחלוקת; ריטב&quot;א שם ד&quot;ה איכא ביניהו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים להיפך, שלר' יהודה הן מרווחות, ולר' מאיר מצומצמות</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ח שם; רי&quot;ף שם (יג א); רא&quot;ש שם פ&quot;ד סי' יא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ואף להלכה נחלקו: יש מן הראשונים והאחרונים שפסקו שהאמות הן מרווחות</span><ref><span dir="rtl"> טור או&quot;ח שמט; תוספת שבת שם אות א.</span></ref><span dir="rtl">, שכך סובר ר' יהודה והלכה כמותו</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;י שם, ועי' ציון 129.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שהאמות הן מצומצמות</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;י שם, בד' הרמב&quot;ם, שמ' שפסק כר' מאיר; מג&quot;א שם א; שו&quot;ע הרב שם א; חיי אדם כלל נג אות יח. ועי' א&quot;ר שם אות א.</span></ref><span dir="rtl">, היינו שימדוד אותן בצמצום</span><ref><span dir="rtl"> משנ&quot;ב שם א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">חוץ ממקום החפץ</span> ===

<span dir="rtl">שיעור הד' אמות, כתבו אחרונים שהוא חוץ ממקום הנחת החפץ</span><ref><span dir="rtl"> כה&quot;ח או&quot;ח שמט אות יד, ושכ&quot;מ ברמב&quot;ם שבת פי&quot;ב הי&quot;ט.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">חצי שיעור בפחות מד&quot;א</span> ===

<span dir="rtl">מעביר ברשות הרבים פחות מד' אמות, שהוא מותר, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">69.</span></ref><span dir="rtl">, בטעם שאינו אסור מדין חצי-שיעור*, יש מן האחרונים שכתבו שהוא לפי ששיעורו מפורש בתורה, שכן למדים שיעור ארבע אמות מן הכתוב: שבו איש תחתיו</span><ref><span dir="rtl"> שמות טז כט.</span></ref><span dir="rtl">, ואין חצי של שיעור המפורש בתורה אסור מן התורה, ואף חכמים לא אסרוהו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חוות יאיר סי' טו, וע&quot;ע חצי שעור ציון 419.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים שכתבו שהוא לפי שהעברת חפץ פחות מארבע אמות חצי מלאכה היא ולא חצי שיעור</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג או&quot;ח בסוף הפתיחה להל' שבת, ועי&quot;ש שאם נאמר שהלל&quot;מ לא חידשה שמעביר ד&quot;א הוא תולדה של של מוציא, הרי שחצי שיעור מותר; בית מאיר או&quot;ח שמז.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו הטעם לדעת הסוברים ששיעור ארבע אמות האמור במעביר ברשות הרבים הוא שיעור רשות, והמעביר ארבע אמות כמוציא מרשות לרשות</span><ref><span dir="rtl"> עי' בעה&quot;מ שבציון</span> <span dir="rtl">15.</span></ref><span dir="rtl">, בתוך ארבע אמות הרי זה כמעביר בביתו מזוית לזוית, שאין בה התחלת איסור כל עיקר</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל ציון 141. שו&quot;ת ברית יעקב או&quot;ח סי' ב; שו&quot;ת בית יצחק או&quot;ח סי' י, וכעי&quot;ז כ' בבנין עולם או&quot;ח סי' יט ס&quot;ק כא. ועי' ריטב&quot;א (רייכמן) שבת עד א שכ' שמעביר פחות פחות מד&quot;א אינו אסור מה&quot;ת, דבהא ליכא שום עקירת חפץ ממקומו, ועי' בהג' המו&quot;ל שם ציון 378. ועי' בבית מאיר או&quot;ח סי' שמז ובגבורת ארי יומא עד א ובית יצחק שם טעם נוסף להתיר, שכיון שעקר ע&quot;מ להעביר פחות מד&quot;א, אינו חזל&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">טלטול יותר מד&quot;א ע&quot;י כמה בני אדם</span> ===

<span dir="rtl">העברה יותר מד' אמות על ידי כמה בני אדם, כאשר כל אחד מהם מעביר פחות מד' אמות, כתבו ראשונים ואחרונים שהיא מותרת, שכל אחד לא טלטל אלא ב' אמות שלו</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב הי&quot;ז; טוש&quot;ע או&quot;ח שמט ג דעה א' בסתם; רמ&quot;א שם ובהגר&quot;א בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם זהו שאמר ר' יהודה במשנה נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו</span><ref><span dir="rtl"> משנה עירובין צה ב. גמ' שם מז ב.</span></ref><span dir="rtl">, והלכה כמותו</span><ref><span dir="rtl"> מ&quot;מ שם; באר הגולה שם ד.</span></ref><span dir="rtl">, ואף חכמים לא נחלקו על ר' יהודה ואסרו אלא מצד איסור תחומים</span><ref><span dir="rtl"> בהגר&quot;א שם ה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו שאסור, שאין הלכה כר' יהודה</span><ref><span dir="rtl"> בעה&quot;מ עירובין (לא ב) בד' הרי&quot;ף שם; מלחמות שם; מ&quot;מ שם בד' הראב&quot;ד, ועי' מרכבת המשנה (אלפנדרי שם) שאין הכוונה לראב&quot;ד בעל ההשגות.</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו לדבר מצוה כגון הצלת תפילין וכן סכנת ליסטים לא התירו לטלטל באופן זה של טלטול על ידי כמה אנשים, משום &quot;אוושא מילתא&quot;</span><ref><span dir="rtl"> מלחמות שם. בהגר&quot;א שם ז; משנ&quot;ב שם ס&quot;ק יב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו שמותר בשעת הדחק</span><ref><span dir="rtl"> השג' הראב&quot;ד שם, ועי' מרכבת המשנה (אלפנדרי) שם, שסובר הראב&quot;ד שהלכה כר&quot;י בשעת הדחק. ועי' מאמר רי&quot;מ פיינשטיין (נד' בישורון א' עמ' קלח) שצידד לומר בד' הראב&quot;ד שאפילו קנה שביתה באותו מקום, אינו מותר לטלטל ע&quot;י כמה בנ&quot;א אלא בשעת הדחק.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">הולכת פחות פחות מד&quot;א</span> ===

<span dir="rtl">הולכת פחות פחות מד' אמות על ידי אדם אחד, כאשר בין הכל מוליך יותר מד' אמות, הרי היא אסורה, ואפילו בכרמלית</span><ref><span dir="rtl"> רבנו ירוחם תא&quot;ו נתיב יב ח&quot;ו בשם מר שר שלום; כלבו סי' לא; טוש&quot;ע או&quot;ח שמט ה.</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו בין השמשות</span><ref><span dir="rtl"> עי' שבת יז ב: נותן אדם וכו' ורש&quot;י שם; תוס' שם לד א ד&quot;ה ואמאי; מרדכי עירובין פ&quot;ג רמז תפ; טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלא התירו להוליך חפץ ברשות הרבים פחות פחות מד' אמות, אלא במקום נזק של רבים, כגון הולכת קוץ</span><ref><span dir="rtl"> שבת מב א ורש&quot;י שם. רבנו ירוחם וכלבו שם.</span></ref><span dir="rtl">, או במי שהחשיך לו בדרך וכיסו בידו ואין לו נכרי או חמור או חרש שוטה וקטן שיכול על ידם להניח כיסו מידו</span><ref><span dir="rtl"> שבת קנג ב: עוד אחרת היתה וכו' ורש&quot;י שם; רי&quot;ו שם; כלבו שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכאשר הוא בכרמלית ובין השמשות, יש מן האחרונים שכתבו להקל</span><ref><span dir="rtl"> ט&quot;ז שם ס&quot;ק א וא&quot;ר שם, הו&quot;ד במשנ&quot;ב שם ס&quot;ק יט.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שצידדו להחמיר ורק לצורך מצוה או במקום הדחק מותר</span><ref><span dir="rtl"> משנ&quot;ב שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">עקירה והנחה ברשות היחיד</span> ===

<span dir="rtl">העברה ד' אמות, כאשר הן העקירה והן ההנחה היו ברשות היחיד, יש מן הראשונים שכתבו שחייב</span> <span dir="rtl">משום מעביר ד&quot;א ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' שבת ב א ד&quot;ה שבועות (בסופו) ועירובין לג א ד&quot;ה והא, וחת&quot;ס שבת צז א ד&quot;ה ואילימא בדעתם ורעק&quot;א שבת ה ב ד&quot;ה המוציא ועירובין לב ב לתוד&quot;ה הכא, וועי' חת&quot;ס שם שלדעת תוס' זהו שהק' הגמ' אילימא במעביר וכו' דהיינו שבמעביר ד&quot;א מרה&quot;י לרה&quot;י חייב, ו; מאירי סוכה מב ב ד&quot;ה שאלו, בשם גדולי המפרשים, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">29,</span> <span dir="rtl">175.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם, שמצינו במשכן שהעבירו ד&quot;א ברשות הרבים בעקירה והנחה ברשות היחיד, בנשיאת בני קהת את המזבח והארון שהם עצמם חשובים רשות היחיד, והניחום בחצר המשכן שהוא רשות היחיד</span><ref><span dir="rtl"> שערי ציון (שטרנפלד) סי' ח, ע&quot;פ הרמב&quot;ן במדבר י יז.</span></ref><span dir="rtl">, או שכיון שהם עצמם חשובים רשות היחיד, הרי שעקירת והנחתם היא ברשות היחיד</span><ref><span dir="rtl"> תוצאות חיים סי' יא; חזו&quot;א שבת סי' סב ס&quot;ק יט ס&quot;ק ד.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שלדעה זו אף כאשר עקר מכרמלית*, חייב</span><ref><span dir="rtl"> רעק&quot;א שם, שכ&quot;נ בד' תוס' סוכה מג א ד&quot;ה שמא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש הראשונים שכתבו שפטור, ואינו חייב אלא כשהניחו ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א שבת צז א ד&quot;ה ובמאי; חת&quot;ס שם, בד' רש&quot;י ותוס' סוכה מב ב שבציון</span> <span dir="rtl">173, שלא תירצו שהטעם שנקטו לגבי שופר וכו' שמא יעבירנו שהוא משום שחייב במעביר ד&quot;א ברה&quot;ר בעקירה מרה&quot;י והנחה ברה&quot;י, ש&quot;מ שפטור בכה&quot;ג.</span></ref><span dir="rtl">, שלא מצינו מעביר ד&quot;א ברשות הרבים במשכן באופן שהעקירה וההנחה היו ברשות היחיד</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א שם ועירובין לג א ד&quot;ה והא; ריטב&quot;א שבת שם ד&quot;ה ובמאי.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים להלכה, שאינו חייב עד שיעקור ויניח ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב ה&quot;ט ושו&quot;ת רעק&quot;א החדשות או&quot;ח סי' א בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">. ואף בדעת הראשונים שכתבו שחייב על העברה ברשות הרבים כאשר העקירה וההנחה היו ברשות היחיד</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' שבציון</span> <span dir="rtl">114.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן האחרונים שכתבו שאינו חייב משום מעביר ד&quot;א ברה&quot;ר אלא כעין מושיט*, שאינו חייב על מעביר ד&quot;א ברה&quot;ר אלא כשהעקירה וההנחה היו ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהרש&quot;א עירובין לג א לתוד&quot;ה והא; עי' אפיקי ים ח&quot;ב סי' לז; תוצאות חיים סי' א ס&quot;ק ג; חזו&quot;א שבת סי' סב ס&quot;ק יט אות ג, בד' התוס', וחלק על רעק&quot;א שבציון</span> <span dir="rtl">114, ועי&quot;ש שהוכיח כן מהגמ' שבת קנג ב לגבי מי שהחשיך לו בדרך ויש לו כיס בידו, שמניחו ע&quot;ג הבהמה כשהיא מהלכת, שמ' שאין חיוב על מעביר בלא עקירה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מעביר ד&quot;א דרך מקום פטור</span> ===

<span dir="rtl">המעביר ד&quot;א דרך מקום פטור, כתבו ראשונים שחייב</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שבת ט א; רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב הי&quot;ד; עי' השג' הראב&quot;ד שם ומ&quot;מ בדעתו, שלא נחלק אלא בפירוש &quot;דרך עליו&quot; אבל לדינא מודה לרמב&quot;ם.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שלדעתם זהו שאמר רבא שהמעביר חפץ מתחילת ד' אמות לסוף ד' אמות ברשות הרבים חייב אף על פי שהעביר דרך עליו</span><ref><span dir="rtl"> שבת ח ב- ט א.</span></ref><span dir="rtl">, והיינו שהעביר למעלה מי' טפחים</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם; מ&quot;מ בד' הרמב&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מעביר ד&quot;א דרך רה&quot;י</span> ===

<span dir="rtl">מעביר ד&quot;א, לסוברים שחייב אף כשהעביר ברשות הרבים למעלה מי' טפחים שהוא מקור פטור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">123 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן האחרונים שנסתפקו אם היינו דוקא כשהעביר מעלה רשות הרבים, או אף המעביר ד' אמות דרך רשות היחיד, חייב</span><ref><span dir="rtl"> חזו&quot;א או&quot;ח סי' סב ס&quot;ק .</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מהלך כעומד</span> ===

<span dir="rtl">מעביר ארבע אמות ברשות הרבים, לסוברים שמהלך כעומד – ואם כן, כל אמה ואמה שהולך הרי הוא נח</span><ref><span dir="rtl"> ראשונים דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- כתבו ראשונים שחייב אף כשהולך</span><ref><span dir="rtl"> ראשונים דלהלן. ועי' חת&quot;ס שבת ה ב ד&quot;ה ודע, בד' רש&quot;י והרי&quot;ף, שבן עזאי מודה בעוקר שלא ע&quot;מ להוציא, ונמלך להוציא, שפטור, וא&quot;כ לדעת בן עזאי הטעם שגזרו שלא ליטול לולב בשבת הוא משום שמא יעביר ד&quot;א ברה&quot;ר ולא משום שמא יוציא מרשות לרשות, ועי' רש&quot;י סוכה מג א ד&quot;ה ויעבירנו.</span></ref><span dir="rtl">, שכך הלכה למשה מסיני</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שבת ה ב ד&quot;ה בשלמא וכתובות לא ב ד&quot;ה מהלך, ותוס' הרא&quot;ש שבת שם ד&quot;ה מהלך; רשב&quot;א כתובות שם ד&quot;ה אלא, בתי' הא'; ריטב&quot;א שבת שם ד&quot;ה ת&quot;ר, בשם תוס', וכתובות שם ד&quot;ה הא מני.</span></ref><span dir="rtl">. בגדר החיוב במעביר ארבע אמות, יש שנראה מדבריהם שלמדים מההלכה שלענין מעביר ברשות הרבים מהלך אינו כעומד</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' כתובות לא ב ד&quot;ה מהלך ורמב&quot;ן שבת ה ב ד&quot;ה הא דקסבר, שלאחר שכתבו שלבן עזאי המעביר ד&quot;א חייב משום הלל&quot;מ, הביאו טעם מדוע לא נלמד ממעביר שמהלך אינו כעומד, ומ' שההלל&quot;מ חידשה שמהלך אינו כעומד, ולכך יש הו&quot;א ללמוד לשאר דינים, ועי' בהע' המהדיר לתוס' הרא&quot;ש (מהד' מוה&quot;ק) שבת ה ב שבציון הבא, הע' 266.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שנראה מדבריהם שההלכה היא שאף על פי שהמהלך כעומד, המעביר ארבע אמות חייב, משום שאי אפשר להתחייב באופן אחר, אם לא במהלך</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' הרא&quot;ש שבת ה ב ד&quot;ה מהלך, ושם שלבן עזאי עומד לפוש בתוך ד' אמות פטור. ועי' חת&quot;ס שבת שם ד&quot;ה ואמנם (לתוד&quot;ה בשלמא) שאין ללמוד ממעביר משום שההלל&quot;מ גילתה שדוקא במעביר א&quot;א מהלך כעומד. ועי' מרומי שדה ושפ&quot;א וקה&quot;י שבציון הבא.</span></ref><span dir="rtl">. כתבו ראשונים שאף על פי שהמהלך חייב, אם עמד לפוש תוך ארבע אמות, פטור, וכן נראה מדבריהם שהמעביר ארבע אמות ברשות הרבים אפילו לא עמד לאחר ארבע אמות, חייב, שחשוב כעומד</span><ref><span dir="rtl"> תוס' רא&quot;ש שבת ה ב. ועי' דו&quot;ח מכת&quot;י (מכון ירושלים) כריתות יג ב, במעביר ארבע אמות בשתי רשויות הרבים שרשות היחיד ביניהן, שחייב שתים, שלענין מעביר ברה&quot;ר מצטרפות שתי הרשויות כיון שמהלך אינו כעומד, ולענין הוצאה חשוב מוציא (וע&quot;ש שאינו חייב אלא שתים, וצ&quot;ב למה לא יתחייב שלש).</span></ref><span dir="rtl">. ויש שנסתפקו בעומד לפוש בתוך ארבע ובלא עמד לאחר ארבע אם חייב</span><ref><span dir="rtl"> ריב&quot;א בתוס' שבת שם ד&quot;ה בשלמא.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת, שלסוברים שלמדים מההלכה שלענין מעביר ברשות הרבים מהלך אינו כעומד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">131.</span></ref><span dir="rtl">, אם עמד לפוש בתוך ארבע אמות, פטור, והמעביר ארבע אמות אינו חייב עד שיעמוד, ולסוברים שההלכה היא שהמעביר ארבע אמות חייב אף על פי שהמהלך כעומד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">132.</span></ref><span dir="rtl">, אפילו עמד לפוש תוך ד' אמות, חייב, שבמלאכת מעביר אין עמידה חשובה הפסקה, וכשהעביר ארבע אמות אפילו לא עמד, חייב, שהרי הוא כעומד</span><ref><span dir="rtl"> מרומי שדה שבת שם ושפ&quot;א שם לתוד&quot;ה בשלמא וקה&quot;י שבת סי' ו ב אות א ד&quot;ה ולענ&quot;ד. ועי' קה&quot;י שם אות ג, שאף לדעה זו המניח ממש את החפץ בתוך ד&quot;א, פטור, ודוקא עמידה לפוש יש לדמות למהלך כעומד. ועי' חי' רעק&quot;א שם, שלפ&quot;ז צריך המעביר שמונה אמות להתחייב שתים, וזו לא שמענו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו שהמעביר ארבע אמות ברשות הרבים חייב, משום שלא אמר בן עזאי שמהלך כעומד אלא במקום שיש שינוי רשויות, ולא ברשות אחת</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מהלך ציון 33.</span></ref><span dir="rtl">, או שלא אמר בן עזאי שמהלך כעומד אלא במקום פטור או ברשות היחיד, ולא ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א כתובות לא ב ד&quot;ה אלא, בשם הראב&quot;ד, ושם: לא עדיף מעומד לכתף.</span></ref><span dir="rtl">. בירושלמי נתקשו אמוראים בטעם שלבן עזאי המעביר ארבע אמות ברשות הרבים חייב</span><ref><span dir="rtl"> ירו' שבת פ&quot;א ה&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שלגירסתם אין בירושלמי ישוב</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן שבת ה ב ד&quot;ה הא, וכ&quot;ה בירו' לפנינו. ועי' רשב&quot;א יבמות קיד א ד&quot;ה הא דתניא, שלבן עזאי אין איסור תורה במעביר ד&quot;א, וסותר לדבריו שבע' מהלך ציון 75 ובשבת ו ב, וצ&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן הראשונים שגורסים בירושלמי שלבן עזאי אין חייב אלא הקופץ</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שבת ה ב ד&quot;ה בשלמא ותוס' הרא&quot;ש שם ד&quot;ה מהלך וריטב&quot;א שם ד&quot;ה ת&quot;ר. ועי' דרו&quot;ח ר&quot;ה כט ב בשם חכם א', שהק' שלפי&quot;ז מדוע ביטלו נטילת לולב וכדו' בשבת שמא יעבירנו ד&quot;א ברה&quot;ר, ע&quot;ע נטילת לולב, והרי אינו חייב אלא בקופץ, שאינו שכיח, ועי' ס' קובץ לרמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הי&quot;ג שלבן עזאי אין גזירה שמא יעבירנו.</span></ref> <span dir="rtl">מתחילת ארבע לסוף ארבע</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א שם. ועי' חזו&quot;י שבת ה ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">עקר שלא על דעת להעביר</span> ===

<span dir="rtl">המעביר ד&quot;א ברה&quot;ר, באופן שכאשר עקר מתחילה, לא היה בדעתו להעביר ד&quot;א, כתבו ראשונים שפטור</span><ref><span dir="rtl"> תוס' סוכה מג א ד&quot;ה ויעבירנו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחייב</span><ref><span dir="rtl"> כפו&quot;ת סוכה מג א לתוד&quot;ה ויעבירנו, בד' רש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו כמלאכת מוציא מרשות לרשות, שהדין בה הוא שהמעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם להוציאם, שפטור משום שלא היתה דעתו הראשונה להוציא</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מוציא ציון 1302 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שהחיוב על העברה ד&quot;א ברה&quot;ר אינו נלמד מהמשכן אלא מהלכה למשה מסיני ולכן אין צריך שיהיה הוצאה כמו במשכן</span><ref><span dir="rtl"> כפו&quot;ת שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שביארו בדעתם שהפטור של נמלך במלאכת מוציא הוא משום מלאכת מחשבת</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מוציא ציון 1304.</span></ref><span dir="rtl">, ומעביר ד&quot;א ברה&quot;ר אין בו דין של מלאכת מחשבת, ולכן חייב</span><ref><span dir="rtl"> תוצאות חיים סי' ט ס&quot;ק יא, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">35. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">37 ואילך מאחרונים הסוברים שגם במעביר ד&quot;א יש דין מלאכת מחשבת.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">גלגול חפץ</span> ===

<span dir="rtl">המגלגל חפץ שהוא עגול, כגון חבית, ועבר החפץ ד&quot;א ברה&quot;ר, כתבו ראשונים שחייב, שלא נח, אבל המגלגל תיבה שהיא מרובעת, פטור, שאי אפשר שלא תהא נחה קצת בינתיים</span><ref><span dir="rtl"> חי' הר&quot;ן שבת ח ב בשם ריב&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על הזורק ד&quot;א ברה&quot;ר, ע&quot;ע זורק</span><ref><span dir="rtl"> ציון 80 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">שמא יעביר</span> ==

=== <span dir="rtl">שמא יעביר ד&quot;א</span> ===

<span dir="rtl">דינים שונים, מצינו שטעמם שהוא מחשש שמא יעבירם ד' אמות ברשות הרבים: אסור לצאת לרשות הרבים בכל תכשיט שהוא רפוי שיכול ליפול בנקל, שמא יפול ויעבירנו ד&quot;א ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> טוש&quot;ע או&quot;ח שא ז, ועי' בהגר&quot;א שם יד במקור הדין.</span></ref><span dir="rtl">; תכשיט שמהודק לשיער הראש שהוא חציצה* בטבילה, אסור לצאת בו לרשות הרבים שמא תזדמן טבילה של מצוה ותסירו ותעבירנו ד&quot;א ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> משנה שבת נז א וגמ' שם; רמב&quot;ם שבת פי&quot;ט ה&quot;ו; טוש&quot;ע או&quot;ח שג א.</span></ref><span dir="rtl">; תכשיט שהוא מיוחד, אסור לצאת בו, כגון עיר של זהב, לדעת חכמים, שמא תסירנו להראות לחברותיה ותעבירנו ד&quot;א ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> משנה שבת נט א וגמ' שם א-ב; רמב&quot;ם שבת פי&quot;ט ה&quot;ו; טוש&quot;ע או&quot;ח שג ד ומשנ&quot;ב ס&quot;ק יד.</span></ref> <span dir="rtl"> כובע של לבד שאינו מהודק, שאסור ללבשו בשבת ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> שבת קלח ב: סייאנא אסור וכו' דלא מיהדק.</span></ref><span dir="rtl">, יש שכתבו הטעם שמא תגביהנו הרוח מעל ראשו ויבוא להעבירו ד&quot;א ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם ד&quot;ה אלא.</span></ref><span dir="rtl">; היורד לרחוץ בים, כשהוא עולה צריך לנגב עצמו שמא יעביר מים שעליו ד' אמות בכרמלית</span><ref><span dir="rtl"> רב יהודה שבת קמא א; רמב&quot;ם שבת פט&quot;ו הכ&quot;ב; טוש&quot;ע או&quot;ח שכו ז.</span></ref><span dir="rtl">; מי שהחשיך לו בדרך ויש לו כיס, לא גילו חכמים שיש לו תקנה על ידי שיוליכנו פחות פחות מד' אמות, שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> שבת קנג ב.</span></ref><span dir="rtl">; עז שקשר לה אפסר בקרנה או בזקנה, אסור להוציאה כך לרשות הרבים, שמא יתנתק ויביאנו בידו ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> תנא דבי מנשיא: תחבה וכו' ורש&quot;י שם ד&quot;ה יוצאה, לענין קשר בקרנה, ובעי רב יוסף שבת נב א לגבי זקנה ועלה בתיקו; רמב&quot;ם שבת פ&quot;כ הי&quot;א לחומרא.</span></ref><span dir="rtl">; קיטע שיש לו קב - רגל תותבת - שלדעת ר' יוסי, וכן הלכה, אסור לו לצאת לרשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> משנה שבת סה ב; רמב&quot;ם שבת פי&quot;ט הט&quot;ו; טוש&quot;ע או&quot;ח שא טו.</span></ref><span dir="rtl">, אמרו בתלמוד שהטעם שמא ישמוט מעל רגלו ויעבירנו ד' אמות ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> יומא עח ב.</span></ref><span dir="rtl">; לא יצא אדם בתפילין לרשות הרבים, ואפילו לסוברים ששבת זמן תפילין</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תפילין.</span></ref><span dir="rtl">, שמא יצטרך להסירם כשיתפנה ויעבירם ד&quot;א ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> שבת סא א ורש&quot;י, ועי' רשב&quot;א שם לגי' בגמ' שהחשש שמא תיפסק רצועה.</span></ref><span dir="rtl">; בטעם שאין מטבילים כלים בשבת</span><ref><span dir="rtl"> משנה ביצה יז ב.</span></ref><span dir="rtl">, אמר רבה שהוא משום גזירה שמא יעבירנו ד&quot;א ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על מנעלים שאסרו חכמים לצאת בהם בשבת, שמא יחלצם מרגליו ויעבירם ד&quot;א ברה&quot;ר, שיש סוברים שביום הכפורים מותר לנעלם ואין לחוש לכך, ע&quot;ע יום הכפורים</span><ref><span dir="rtl"> ציון 363 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">היתר איסור שמא יעביר</span> ===

<span dir="rtl">וכן מצינו שהתירו איסור אחר כדי שלא יבוא להעביר ד' אמות ברה&quot;ר: מי שהחשיך לו בדרך ויש לו כיס, התירו לו לתת כיסו לנכרי - ואף על פי שיש בזה משום אמירה-לנכרי-שבות* - שמתוך שאדם בהול על ממונו, אם לא נתיר לו לתת לנכרי, יבוא להעביר ד&quot;א ברה&quot;ר</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שבת פ&quot;ו הכ&quot;ב, ע&quot;פ משנה וגמ' שם קנג א, ועי' חי' הר&quot;ן שם יז ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">ביטול מצוות משום שמא יעביר</span> ===

<span dir="rtl">מצוות שונות, כאשר זמן קיומן חל בשבת, מצינו שביטלון חכמים, מחשש שמא יעביר ד&quot;א ברשות הרבים: נטילת-לולב* בשבת</span><ref><span dir="rtl"> משנה סוכה מב ב וגמ' שם ומג א: אמר רבא גזרה שמא וכו'; רמב&quot;ם לולב פ&quot;ז הי&quot;ג. וע&quot;ע נטילת לולב.</span></ref><span dir="rtl">, תקיעת-שופר* בראש השנה שחל בשבת</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם: והיינו טעמא דשופר וכו'; רמב&quot;ם שופר פ&quot;ב ה&quot;ו.</span></ref><span dir="rtl">, ומקרא-מגילה* בפורים שחל בשבת</span><ref><span dir="rtl"> שם: והיינו טעמא דמגילה; רמב&quot;ם מגילה פ&quot;א הי&quot;ג. בטעם שלא אסרו חכמים מילה בשבת, שמא יעביר הסכין או התינוק ד&quot;א ברה&quot;ר, ע&quot;ע יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ציונים 107 ואילך, 354.</span></ref><span dir="rtl">, והיינו שחששו שמא יטול בידו - את הלולב או את השופר או את המגילה - ויוליך אצל בקי וילמדנו, ויעבירנו ד' אמות</span><ref><span dir="rtl"> רבא שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן גזרו על הזאת אפר פרה על טמא מת בשבת כדי שיוכל לעשות הפסח, שמא יטלנו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> פסחים סט א.</span></ref><span dir="rtl">. ובטעם שגזרו משום מעביר ד&quot;א ולא משום מוציא* מרשות לרשות, יש מן הראשונים שכתבו שברוב מקומות וענינים יש לחוש להעברת ד&quot;א, ואין לחוש להוצאה</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י סוכה שם ד&quot;ה ויעבירנו, ושם: כגון אם היה מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה, דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא, ויש כאן איסור העברה ברשות הרבים, או הגביהו על מנת ליטלו ולא להוציאו, ונמלך להוציאו, פטור משום הוצאה אם לא עמד לפוש בינתים, ועי' תוס' שם ד&quot;ה ויעבירנו.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן הראשונים שכתבו שבמוציא מרשות לרשות יש היכר אבל במעביר ד&quot;א ברשות הרבים, פעמים שלא בדעתו ומעביר ד' אמות</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם: אי נמי וכו'.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן הראשונים שכתבו שהחשש הוא שמא יוציא מרשות היחיד שלו לרשות היחיד של הבקי דרך רשות הרבים, וכיון שאינו מניח את החפץ ברשות הרבים, אי אפשר לחייבו משום מוציא מרשות לרשות, אלא רק משום מעביר ד&quot;א ברשות הרבים</span><ref><span dir="rtl"> מאירי סוכה מב ב ד&quot;ה שאלו, בשם גדולי המפרשים, ועי' חת&quot;ס שבת צז א ד&quot;ה אילימא בד' התוס' שם ב א ועירובין לג א שבציון</span> <span dir="rtl">114.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">במקום מצוה או מנהג, ואם יעביר ד&quot;א ברה&quot;ר לא יעבור על איסור תורה, כתבו ראשונים שלא ביטלו את המצוה או המנהג, כגון תקיעת שופר שנהגו לתקוע במוצאי יום-הכיפורים*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע יום הכפורים ציון 2224.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הבדלה.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום כיון שאפילו יעביר השופר ד&quot;א ברה&quot;ר לא יעבור אלא איסור דרבנן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 469 ומשנ&quot;ב רצט ס&quot;ק לג שהאיסור הוא רק מדרבנן.</span></ref><span dir="rtl">, הרי שלא גזרו בזה גזירה לגזירה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' מגילה ד ב ד&quot;ה ויעבירנה בשם הרשב&quot;ם.</span></ref><span dir="rtl">. על טעמים נוספים לכך שלא גזרו שמא יעבירנו, ע&quot;ע יום הכפורים</span><ref><span dir="rtl"> ציונים 2247 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> ==

<references />