ריחא מילתא: הבדלים בין גרסאות בדף

ריחא מילתא - בעברית: "ריח הוא דבר".

הפכה של קביעה זו הוא "ריחא לאו מילתא". כלומר, ריח אינו נחשב לדבר עצמו, ואינו אוסר.

ריחו של איסור שנצלה בחלל התנור על שיפוד, עם היתר שנצלו איתו על גבי שיפוד, בתוך תנור סגור, רב סובר שריחא מילתא, כלומר שהריח של האיסור שנבלע בהיתר אוסרו, כדין טעם כעיקר, ואילו לוי סובר שהריח אינו נחשב לכלום, ואינו אוסר את ההיתר.

רש"י ובה"ג פסקו כלוי שריחא לאו מילתא.

רבינו תם פסק כרב, דריחא מילתא ואוסר.

מקור הדין

עיין בעובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר.

פרטים נוספים

• שני סירים, באחד איסור ובשני היתר, שמתבשלים יחד בתוך תנור אחד, אפילו אינם מכוסים, ואפילו התנור צר, לכולי עלמא אין ריחו של האיסור אוסר, שאין ריח המתבשל נחשב כל כך לאסור (טור יו"ד סוף סימן קה).
• הרא"ש כתב שדווקא בתנורים של זמן הגמרא שהיו צרים וקטנים ומכוסים, בזה אמר רב דריחא מילתא (והרא"ש פסק בזה כרב לאסור), אבל בתנורים שלנו שהם גדולים ופיהם פתוח, אין לאסור (טור יו"ד סוף סימן קה).
• הנאה מריח של איסור הנאה, כתב ארחות חיים "זה הכלל, כל מידי דלא הוי לריחא - ריחא לאו מילתא היא, אבל דבר שעומד להריח כגון ורד והדס, אסור להנות מהריח" (מובא בבית יוסף יורה דעה סוף סימן קח).