הרב יחיא אביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "הרב '''יחיא בן שלום אביץ'''' היה הרב הראשי וראב"ד ליהודי תימן. מגדולי רבני תימן בדורות ה...")
 
אין תקציר עריכה
 
(4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
הרב '''יחיא בן שלום אביץ'''' היה [[הרב הראשי]] וראב"ד ל[[יהודי תימן]]. מגדולי רבני תימן בדורות האחרונים.
'''הרב יחיא אביץ'''' היה הרב הראשי ל[[יהודי תימן]], ומגדולי רבני תימן בדורות האחרונים.
==תולדות חייו==
נולד בצנעא בירת תימן בשנת תרכ"ד. למד בתחילה אצל [[רבי אברהם קארה]], אך רוב לימודו היה אצל [[הרב יחיא קאפח]], והיה נחשב לגדול שבין תלמידיו ונעשה כ[[תלמיד חבר]] שלו. מלבד בתלמוד ובפוסקים, עסק רבות גם בספרי [[פילוסופיה]] יהודית, כדוגמת ספרי [[האמונות והדעות]], [[הכוזרי]], [[חובות הלבבות]], [[מורה הנבוכים]] ועוד. התפרנס ממלאכת הצורפות, ועסקיו היו אף עם עשירי תימן ומקורבי השלטון, וכך הפך לאדם אמיד. לצד גדלותו בתורה, רכש השכלה גם ב[[תכונה]] והרפואה, ועסק בריפוי חולים ללא תשלום, וגם האימאם היה נעזר ברפואותיו, ואף התייעץ עמו. האימאם מינה אותו למנהל מפעל המטבעות, ובכך הוא סייע לפרנסתן של עשות משפחות יהודיות. ידידותו עם המלך גרמה לקנאה מצד אנשי הדת המוסלמים, והם ניסו להעלילת עליו עלילות שוא, אך המלך תמך בו תמיד.  


נולד בשנת [[ה'תרכ"ד]] [[1864]] בבירת תימן [[צנעא]]. למד אצל גדולי חכמי צנעא, תחילה אצל רבי אברהם קארה, אך רוב לימודו היה אצל רבי [[יחיא קאפח]]. מבין תלמידי הרב יחיא קאפח, הוא היה נחשב לגדול שבהם עד שנעשה לתלמיד-חבר לרבו.  
בשנת תרס"ה, לאחר אסון "חאוזת אלנפאר", נבחר להיות בין ארבעת הרבנים הדיינים שהנהיגו את יהדות צנעא, יחד עם הרב יחיא קאפח, [[הרב אהרן הכהן]] והרב הראשי [[הרב יחיא יצחק הלוי]]. בשנת תרס"ו ייסד בית מדרש בצנעא, ובית מדרשו הפך אבן שואבת לתלמידי החכמים המופלגים בצנעא. לאחר פטירתו של הרב יצחק-הלוי בשנת תרצ"ב, נבחר פה אחד לכהן תחתיו כרב הראשי ליהודי תימן, כאשר לצדו עוזרים לו [[הרב עמרם קורח]] ו[[הרב חיים משרקי]].  


אומן היה במלאכת ה[[צורפות]] זהב וכסף, ממנה התפרנס. רבים מעשירי תימן וממשפחות השלטון היו מזמינים אצלו את תכשיטיהם, ומעמדו הכלכלי היה טוב.  
בשנת תרע"ד, הצטרף לרבו הרב קאפח במאבקו כנגד ה[[קבלה]] ו[[ספר הזוהר]], וטען כי ספר הזוהר סותר את אמונת הייחוד. חתם על האגרות ששלח הרב קאפח אל [[הרב קוק]] בארץ ישראל בנושא זה. גם בתקופה זו, היה מקובל על כל הפלגים, ופעל להשקיט שלום בין הניצים.  


עסק רבות בלימוד חכמת התכונה, אסטרונומיה ורפואה טבעית. רפואות ליולדות ולכאבי עיניים ומיחושי ראש וחולי מעיים ועוד היו מצויות אצלו לכל חולה חינם אין כסף.  
נפטר בשנת תרצ"ד, כשנתיים לאחר תחילת כהונתו.  


גם מלך תימן האמאם [[יחיא חמיד א(ל)דין]] היה נעזר ברפואותיו, והרב אביץ' התיידד איתו ונעשה לאחד מיועציו הקרובים.
בכתב ידו נותרו תשובות רבות בהלכה, וכן חידושים וביאורים על ספר [[משנה תורה]] ל[[רמב"ם]].
 
בשנת [[1906]] פתח [[בית מדרש]] לתלמידי חכמים בו היה מלמד תלמוד ו[[רמב"ם]]. מעמיק גדול בלימודו והסברו קצר, תלמידיו היו חייבים להכין את הסוגיא לפני שבאים ללמוד אצלו, כיוון שהרב אביץ' לא נתן מקום לשאלות הנובעות מחוסר ידע. כך יצא שרבים מבעלי התורה בצנעא היו חפצים ללמוד דוקא אצלו. מלבד הש"ס והפוסקים היה בקי בכל ספרי המחשבה, ובפרט ספרי ה[[רס"ג]], ר' [[יהודה הלוי]], [[רבנו בחיי]] והרמב"ם.
 
הוא דבק במלחמת רבו כנגד הקבלה וטען שספר הזוהר הוא ספר מזוייף הנוגד את אמונת הייחוד שקיבלנו ממשה רבינו. הוא חתם על אגרת רבו, בה השיב לרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] כי ספר הזוהר גדוש באמונות זרות.
 
מלך תימן קירב אותו אליו ומינה אותו כמנהל בית החרושת למטבעות, כך נכנסו ע"י הרב אביץ' עשרות משפחות יהודיות להתפרנס. ידידותו עם המלך גרמה לקנאה מצד אנשי הדת המוסלמים, והם חיפשו להעליל עליו עלילות שוא. אך הוא הצליח לצאת מהם כשידו על העליונה ומלך תימן תומך בו.
 
לאחר אסון "חאוזת אלנפאר" בשנת 1905 הוא נבחר להיות בין ארבעת הרבנים הדיינים המנהיגים את קהילת צנעא. איתו נבחרו הרב [[אהרון הכהן]] הרב [[יחיא קאפח]] והרב [[יחיא יצחק הלוי]]. לאחר פטירת הרב יחיא יצחק הלוי בשנת 1932, נבחר פה אחד הרב אביץ' לרב ראשי במקומו, כאשר הרבנים [[עמרם קורח]] ו[[חיים משרקי]] עוזרים לו.
 
הרב אביץ' היה אהוב ומקובל על כולם, גם בזמן שהייתה קהילת צנעא חצויה לשתיים עקב המחלוקת הגדולה בין תומכי הקבלה ("העיקשים") לבין מתנגדי הקבלה ("ה[[דרדעים]]"). הוא ניסה להשקיט את המריבות בקהילה ולבסס אותה על השלום, אולם קיצונים משני הצדדים הפריעו לו בדרכו.
 
בריאותו מיום אל יום התרופפה, ולאחר כשנתיים נפטר בשנת 1935. הרב [[יוסף קאפח]] כתב עליו כי הוא היה אחד מגדולי הרבנים שהכיר.
 
חיבר תשובות רבות בהלכה המצויות בידיים פרטיות, וכן חידושים וביאורים קצרים על [[משנה תורה]] להרמב(עדיין בכתב יד).
 
על שמו של יחיה אביץ' נקרא רחוב ב[[ראש העין]].  


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.teman.org.il/ar/content/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%99%D7%97%D7%99%D7%90-%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D#.VGC3zSKsWSs אביץ', יחיא בן שלום], באתר האגודה לטיפוח חברה ותרבות - מורשת יהודי תימן
* [http://www.teman.org.il/ar/content/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%99%D7%97%D7%99%D7%90-%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D#.VGC3zSKsWSs אביץ', יחיא בן שלום], באתר האגודה לטיפוח חברה ותרבות - מורשת יהודי תימן
* [http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_7292_90.pdf תמונת הרב], באתר [[HebrewBooks]]
* [http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_7292_90.pdf תמונת הרב יחיא אביץ'], באתר [[HebrewBooks]]


[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:רבנים תימנים]]
[[קטגוריה:רבנים תימנים]]
[[קטגוריה:רבנים ראשיים ליהדות תימן]]

גרסה אחרונה מ־21:13, 8 בספטמבר 2016

הרב יחיא אביץ' היה הרב הראשי ליהודי תימן, ומגדולי רבני תימן בדורות האחרונים.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בצנעא בירת תימן בשנת תרכ"ד. למד בתחילה אצל רבי אברהם קארה, אך רוב לימודו היה אצל הרב יחיא קאפח, והיה נחשב לגדול שבין תלמידיו ונעשה כתלמיד חבר שלו. מלבד בתלמוד ובפוסקים, עסק רבות גם בספרי פילוסופיה יהודית, כדוגמת ספרי האמונות והדעות, הכוזרי, חובות הלבבות, מורה הנבוכים ועוד. התפרנס ממלאכת הצורפות, ועסקיו היו אף עם עשירי תימן ומקורבי השלטון, וכך הפך לאדם אמיד. לצד גדלותו בתורה, רכש השכלה גם בתכונה והרפואה, ועסק בריפוי חולים ללא תשלום, וגם האימאם היה נעזר ברפואותיו, ואף התייעץ עמו. האימאם מינה אותו למנהל מפעל המטבעות, ובכך הוא סייע לפרנסתן של עשות משפחות יהודיות. ידידותו עם המלך גרמה לקנאה מצד אנשי הדת המוסלמים, והם ניסו להעלילת עליו עלילות שוא, אך המלך תמך בו תמיד.

בשנת תרס"ה, לאחר אסון "חאוזת אלנפאר", נבחר להיות בין ארבעת הרבנים הדיינים שהנהיגו את יהדות צנעא, יחד עם הרב יחיא קאפח, הרב אהרן הכהן והרב הראשי הרב יחיא יצחק הלוי. בשנת תרס"ו ייסד בית מדרש בצנעא, ובית מדרשו הפך אבן שואבת לתלמידי החכמים המופלגים בצנעא. לאחר פטירתו של הרב יצחק-הלוי בשנת תרצ"ב, נבחר פה אחד לכהן תחתיו כרב הראשי ליהודי תימן, כאשר לצדו עוזרים לו הרב עמרם קורח והרב חיים משרקי.

בשנת תרע"ד, הצטרף לרבו הרב קאפח במאבקו כנגד הקבלה וספר הזוהר, וטען כי ספר הזוהר סותר את אמונת הייחוד. חתם על האגרות ששלח הרב קאפח אל הרב קוק בארץ ישראל בנושא זה. גם בתקופה זו, היה מקובל על כל הפלגים, ופעל להשקיט שלום בין הניצים.

נפטר בשנת תרצ"ד, כשנתיים לאחר תחילת כהונתו.

בכתב ידו נותרו תשובות רבות בהלכה, וכן חידושים וביאורים על ספר משנה תורה לרמב"ם.

קישורים חיצוניים[עריכה]