פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סו יג: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת קישור למקור) |
(Added yair hashulchan's seif.) |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
☜ כך פסק ה[[רמ"א]] (תחילת סימן ב'). | ☜ כך פסק ה[[רמ"א]] (תחילת סימן ב'). | ||
==סעיף יג== | |||
במקום שאין רגילים לחתום בכתובה אלא הראויים להעיד, לא יחתום מי שאינו יודע לקרות'''<sup>א</sup>''' (שו"ת רא"ש). הגה: ולכן עם הארץ שבא לגרש, ואמר אח"כ שלא הבין מה שהיה כתוב בתנאים או בכתובתה, אינו נאמן דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו בפניו תחלה על פה (תשובת הרשב"א סי' תרכ"ט). | |||
א. כלומר, יש מקומות בהם נוהגים שחותמים תחילה שני עדים כשרים בראש השיטה ועל פיהם מקיימים, ואחריהם חותמים עדים נוספים ואף פסולים לכבוד, ובמקום של הפסולים יכולים לחתום גם עדים שאינם יודעים לקרוא, אולם במקום הכשרים לא. מקורו מגיטין יט,ב: "עדים שאין יודעין לחתום, מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו; אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א בגיטי נשים, אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות, אם יודעין לקרות ולחתום חותמין, ואם לאו אין חותמין". ורבא פסק שם כרשב"ג. וביאור דברי '''הרמ"א''' הוא שמכיוון שתמיד יש שני עדים כשרים היודעים לקרוא, ודאי לא חתמו עד שקראו בפני החתן. ודעת '''המהר"ם''' ששומעים לחתן, ו'''הרשב"א''' דחה שחזקה שהקריאו לו לפני שחתמו, ואם לא נאמר כך לא נניח חיוב לעמי הארץ שכולם יטענו כן, אבל מה אעשה שכבר הורה זקן. ו'''הב"י''' כתב על כך, שאינו יודע למה הרשב"א נחבא אל הכלים משום דחזא גברא רבא כיוון דתיובתא לא חזא, ופסק כרשב"א. | |||
התקוטטות עבור הגדלת הנדוניא: | |||
'''אורחות חיים בשם הראב"ד,ב"י,רמ"א''' ב,א – נהגו שלא ליתן אדם לבתו ממון גדול, ומי שהוא מקפיד ומתקוטט בעבור נכסי אשתו אינו מצליח ואין זיווגן עולה יפה, אלא מה שיתן לו חמיו או חמותו יקח בעין יפה כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר. תדע שהרי ארז"ל (ערובין סד,א) הרוצה שיתקיימו נכסי אשתו יעשה מהם מצוות. וראוי לכל איש דעת שלא יעגן עצמו ולא לבת זוגו מפני ממון רב שהממון ההוא לא יצליח מפני העיגון ומפני הרהור עבירה, ורבים נכשלים בעבירות כשאינם נושאים אשה במהרה, ועליהם נאמר כל הנושא אשה לשם ממון וכו'. | |||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''' | |||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | |||
גרסה מ־18:26, 14 באפריל 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יג - כשהבעל טוען שלא הבין על מה התחייב
בגמרא במסכת גיטין גיטין יט ב נאמר שעדים יכולים לחתום על הגט על בסיס כך שיקריאו אותו בפניהם. רשב"ג אומר שדווקא בגיטין אפשר, ובשאר שטרות רק אם יודעים לקרוא בעצמם יכולים לחתום. נפסקה הלכה כמותו.
טור ורא"ש: במקום שעדים חותמים לכבוד גם מי שאינו יודע לקרוא יכול לחתום , אך במקום שרק שני עדים חותמים, לא יחתום מי שלא יודע לקרוא.
☜ כך פסק השו"ע.
⦿ כשהבעל מתכחש להתחייבות שלו
רשב"א וב"י: אם הבעל טוען שלא הבין על מה הוא מתחייב ולכן אינו רוצה לשלם, אינו נאמן כי חזקה שהעדים מסבירים לו בעל פה מה ההתחייבויות שלו . (ח"מ וב"ש - מכיוון שרק עדים היודעים לקרוא חותמים על הכתובה, ודאי שהם קראו בפניו את ההתחייבות שלו).
☜ כך פסקו הרמ"א והשו"ע חושן משפט סא יג.
⤶ ש"ך וסמ"ע: אפילו אם ידוע שהחתן לא מבין את תוכן הכתובה, הוא מתחייב בכולה מכיוון ששמע ושתק. לכתחילה ראוי שיסבירו לו על מה הוא מתחייב (כתובה כהלכתה וילקוט יוסף).
⦿ להתעכב מלהינשא בשביל ממון
ראב"ד וארחות חיים: נהגו שאדם לא נותן לביתו ממון גדול כשהיא נישאת, ואין להקפיד ולהתקוטט על כך אלא מה שחמיו וחמותו של האדם נותנים לו, שיקבל בעין יפה.
☜ כך פסק הרמ"א (תחילת סימן ב').
סעיף יג
במקום שאין רגילים לחתום בכתובה אלא הראויים להעיד, לא יחתום מי שאינו יודע לקרותא (שו"ת רא"ש). הגה: ולכן עם הארץ שבא לגרש, ואמר אח"כ שלא הבין מה שהיה כתוב בתנאים או בכתובתה, אינו נאמן דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו בפניו תחלה על פה (תשובת הרשב"א סי' תרכ"ט).
א. כלומר, יש מקומות בהם נוהגים שחותמים תחילה שני עדים כשרים בראש השיטה ועל פיהם מקיימים, ואחריהם חותמים עדים נוספים ואף פסולים לכבוד, ובמקום של הפסולים יכולים לחתום גם עדים שאינם יודעים לקרוא, אולם במקום הכשרים לא. מקורו מגיטין יט,ב: "עדים שאין יודעין לחתום, מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו; אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א בגיטי נשים, אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות, אם יודעין לקרות ולחתום חותמין, ואם לאו אין חותמין". ורבא פסק שם כרשב"ג. וביאור דברי הרמ"א הוא שמכיוון שתמיד יש שני עדים כשרים היודעים לקרוא, ודאי לא חתמו עד שקראו בפני החתן. ודעת המהר"ם ששומעים לחתן, והרשב"א דחה שחזקה שהקריאו לו לפני שחתמו, ואם לא נאמר כך לא נניח חיוב לעמי הארץ שכולם יטענו כן, אבל מה אעשה שכבר הורה זקן. והב"י כתב על כך, שאינו יודע למה הרשב"א נחבא אל הכלים משום דחזא גברא רבא כיוון דתיובתא לא חזא, ופסק כרשב"א.
התקוטטות עבור הגדלת הנדוניא:
אורחות חיים בשם הראב"ד,ב"י,רמ"א ב,א – נהגו שלא ליתן אדם לבתו ממון גדול, ומי שהוא מקפיד ומתקוטט בעבור נכסי אשתו אינו מצליח ואין זיווגן עולה יפה, אלא מה שיתן לו חמיו או חמותו יקח בעין יפה כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר. תדע שהרי ארז"ל (ערובין סד,א) הרוצה שיתקיימו נכסי אשתו יעשה מהם מצוות. וראוי לכל איש דעת שלא יעגן עצמו ולא לבת זוגו מפני ממון רב שהממון ההוא לא יצליח מפני העיגון ומפני הרהור עבירה, ורבים נכשלים בעבירות כשאינם נושאים אשה במהרה, ועליהם נאמר כל הנושא אשה לשם ממון וכו'.
מתוך הספר יאיר השולחן