יהדות אנקונה: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) |
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Ancona Scuola Levantina.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת המרכזי - לפני [[מלחמת העולם השנייה]]]] [[תמונה:The Ark of the synagogue 12.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ארון הקודש - 1992]] | [[תמונה:Ancona Scuola Levantina.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת המרכזי - לפני [[מלחמת העולם השנייה]] מקור התמונה: יעקב פינקרפלד, '''בתי הכנסת באיטליה''', מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד | ||
[[תמונה:Ancona Italian synagogue after 1932.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת האיטלקי במבנה בית הכנסת המרכזי אחרי הריסתו]] עדויות ראשונות להתיישבות יהודים באנקונה יש משנת | ]] [[תמונה:The Ark of the synagogue 12.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ארון הקודש - 1992]] | ||
'''יהדות אנקונה''' מפורסמת באישים שיצאו ממנה: [[יהודה מסר לאון]], רב, מורה, רופא ופילוסוף | [[תמונה:Ancona Italian synagogue after 1932.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת האיטלקי במבנה בית הכנסת המרכזי אחרי הריסתו מקור התמונה: יעקב פינקרפלד, '''בתי הכנסת באיטליה''', מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד]]אנקונה היא עיר נמל באיטליה שמתגוררים בה יהודים במשך דורות רבים. עדויות ראשונות להתיישבות יהודים באנקונה יש משנת 967. | ||
'''יהדות אנקונה''' מפורסמת באישים שיצאו ממנה: [[הרב יהודה מסר לאון]], רב, מורה, רופא ופילוסוף | |||
הרופא אמטוס לוזיטנוס, [[הרב משה בסולה]], [http://it.wikipedia.org/wiki/Alessandro_D%27Ancona אלסנדרו ד'אנקונה] Alessandro d'Ancona חוקר ספרות איטלקית ומדינאי [[איטליה|איטלקי]] ידוע. בסוף המאה ה-19 מונו לחברים בעירית אנקונה שלושה יהודים בתור נציגי יהדות העיר. וכן ויטו וולטרה (פיזיקאי ומתמטיקאי) שנחשב לאחד מגדולי המתטיקאיים האיטלקים בכל הזמנים. | |||
יהודים מ[[ספרד]] | יהודים מ[[ספרד]] ומהלבנט באו לגור בעיר הנמל [[אנקונה]] עקב היותה מרכז הסחר בין לאומי בין מרכז איטליה לבין [[המזרח התיכון]] ו[[המזרח הרחוק]]. בשנת 1555 הוקם בה [[גטו]]. באותה שנה הועלו על המוקד בכיכר העיר 24 אנוסים, אירוע אשר הטביע חותמו בעולם היהודי באותה עת, אשר הכריז על חרם על העיר הוא [[חרם אנקונה]].החל משנת 1569 הגטו היה אחד משני הגטאות בהן הורשו לגור היהודים ב"מדינת האפיפיור" .(השני הגטו של רומא) | ||
בשנת 1871 ניתנו זכויות אזרחיות מלאות ליהודי העיר. מספר היהודים בעיר הגיע לשיא של 2,336 תושבים. מתחילת | בשנת 1871 ניתנו זכויות אזרחיות מלאות ליהודי העיר. מספר היהודים בעיר הגיע לשיא של 2,336 תושבים. מתחילת המאה ה-20, לאחר ירידת חשיבותו של נמל העיר, התרחשה הגירה של יהודי העיר לשאר הקהילות היהודיות באיטליה. בשנת 1932 נהרס בית הכנסת האיטלקי על מנת לפנות מקום לנתיב תחבורה. ריהוט בית הכנסת הועבר למבנה בית הכנסת הלבנטיני, בו הוא נמצא עד היום. | ||
בשנות ה[[שואה]] 157 מיהודי מחוז [[מארקה]] בו שוכנת העיר - 53 מהם מאנקונה - <ref> לפי Liliana Picciotto Archivio Storico CDEC אך הם לא נעצרו בעיר</ref> נשלחו ל[[גרמניה]] - 15 מהם חזרו <ref name=maria>'''Maria Luisa Moscati Benigni'''</ref>. מספרם המשוער של יהודי העיר היום הוא 300. | בשנות ה[[שואה]] 157 מיהודי מחוז [[מארקה]] בו שוכנת העיר - 53 מהם מאנקונה - <ref> לפי Liliana Picciotto Archivio Storico CDEC אך הם לא נעצרו בעיר</ref> נשלחו ל[[גרמניה]] - 15 מהם חזרו <ref name=maria>'''Maria Luisa Moscati Benigni'''</ref>. מספרם המשוער של יהודי העיר היום הוא 300. | ||
יש בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, אך לא מתקיימות בהם תפילות סדירות. הרב האחרון ששירת בעיר היה דר' צ'זרה טליאקוצ'ו (Dr.Cesare Tagliacozzo). בשנים 1941 - 1943 היה רבה של אנקונה ה[[רב | יש בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, אך לא מתקיימות בהם תפילות סדירות. הרב האחרון ששירת בעיר היה דר' צ'זרה טליאקוצ'ו (Dr.Cesare Tagliacozzo). בשנים 1941 - 1943 היה רבה של אנקונה ה[[רב אליהו טואף]] אשר נחשב לסמכות הרבנית העליונה של [[יהדות איטליה]] מאז תום [[מלחמת העולם השנייה]]. | ||
בשנת 2005 נפתח לציבור האתר מכונה : Parco del Cardeto . הכולל את בית הקברות העתיק "חיים" (CHAYIM) הנמצא בשיפולי הר קארדטו בו מאות מצבות, בחלקן עם כיתוב הניתן לקריאה, מהמאה ה-15. | בשנת 2005 נפתח לציבור האתר מכונה : Parco del Cardeto . הכולל את בית הקברות העתיק "חיים" (CHAYIM) הנמצא בשיפולי הר קארדטו בו מאות מצבות, בחלקן עם כיתוב הניתן לקריאה, מהמאה ה-15. | ||
==תולדות הקהילה== | |||
נמצאו עדויות כתובות, לפיהן, ארכיהגמון מרוונה החכיר ליהודי בשם קיאואריני (Ciavarini) חלקת אדמה בעיר. לדעת '''Maria Luisa Moscati Benigni''' האדמה יועדה לבית קברות או הרחבת נחלה קיימת שכן מצוי מסמך, ממאתיים שנה, קודם על רכישת קרקע על ידי שני יהודים מ[[טוסקנה]] אשר אחד מהם שמו היה מנחם מאנקונה (Menachem di Ancona) | |||
בשנת 1348 התיישבו בעיר יהודים מ[[גרמניה]]. פליטים אשר נאלצו לעזוב את ארצם בשל הרדיפות בגין האשמת היהודים בפרוץ | בשנת 1279 הייתה [[רעידת אדמה]] בעיר. תגובת התושבים באה לידי ביטוי בחיסול היהודים שהיו בעיר. [[קינה]] מיוחדת חוברה לזכר הטבח ונהוג היה לומר אותה באנקונה ב[[תשעה באב]]. אגרת שנשלחה בהמאה ה-13 על ידי [[עמנואל הרומי]] מעידה על קיום קהילה בעיר. יהודיה עסקו ב[[בנק|בנקאות]] כמו שאר יהודי איטליה. באזור צפונית מאנקונה חיי היהודים מצפון לאנקונה התנהלו על מי-מנוחות , יש עך כך עדות משנת 1214. | ||
בשנת 1348 התיישבו בעיר יהודים מ[[גרמניה]]. פליטים אשר נאלצו לעזוב את ארצם בשל הרדיפות בגין האשמת היהודים בפרוץ "המגפה השחורה" שפגעה יותר באוכלוסייה הלא-יהודית מאשר היהודית, בגלל שמירת הבריאות העדיפה של היהודים <ref>נטילת ידים והליכת חובה למקווה</ref>. | |||
בשנת 1427 התקבלה החלטה "כי על היהודים להתיישב כולם ביחד ברחובות רפש ואשפות ולשאת עליהם סימן מיוחד כדי להבדילם מיתר תושבי העיר <ref>מקור: אוצר ישראל</ref>. יישוב היהודים בעיר הוגבל לרחוב אחד והם נדרשו לשאת [[אות קלון]]. בשנת 1490 הוקם בעיר מוסד גמילות החסד הנוצרי Monte di Pieta, במטרה לדחוק את יהודי העיר מעיסקי ההלוואות. בעיר פעל בנקאי יהודי שלמה בונונטורה, אשר נחשב כאחד מעשירי איטליה. | בשנת 1427 התקבלה החלטה "כי על היהודים להתיישב כולם ביחד ברחובות רפש ואשפות ולשאת עליהם סימן מיוחד כדי להבדילם מיתר תושבי העיר <ref>מקור: אוצר ישראל</ref>. יישוב היהודים בעיר הוגבל לרחוב אחד והם נדרשו לשאת [[אות קלון]]. בשנת 1490 הוקם בעיר מוסד גמילות החסד הנוצרי Monte di Pieta, במטרה לדחוק את יהודי העיר מעיסקי ההלוואות. בעיר פעל בנקאי יהודי שלמה בונונטורה, אשר נחשב כאחד מעשירי איטליה. | ||
בשנת 1530 האפיפיור | בשנת 1530 האפיפיור קלמנס השביעי עודד יהודים לבוא לגור האנקונה. הוא אישר להם תנאים מיוחדים, בין השאר, מתן פטור מענידת אות הקלון. הוא גם נתן בעיר מקלט לאנוסים שחזרו ליהדות. יוצאי ספרד התארגנו לקהילה נפרדת והקימו בית כנסת משלהם. בשנת 1539 הצטרפו אליהם, בין השאר, יהודי [[נפולי]]. הם תרמו לפיתוח המסחר עם הלבנט, נמל אנקונה הפך להיות השער למסחר הביו-לאומי בין איטליה והעורף האירופאי לבין המזרח התיכון והמזרח הרחוק. עיקר התחרות הייתה עם נמל [[ונציה]], שהייתה במשך מאות שנים "בעלת המפתח" לסחר הבינלאומי. בעקבות זאת, [[דונה גרציה]], המוכרת כ"אחת הנשים העשירות בעולם", ורשת סוכניה ביססו את מעמדם של עיר הנמל [http://www.donagracia.com/DonaGracia/DonaHouse/beekvotdona.htm מקור]. | ||
האפיפיור הסתמך על העובדה שהם נתינים | האפיפיור הסתמך על העובדה שהם נתינים עות'מאניים ולכן לא חלות עליהם ההגבלות שהוטלו על היהודים. טיעון "פיקטיבי" זה לא החזיק מעמד עם חילופי האפיפיורים <ref>מקור: Bernard Dov Cooperman' In Iberia and Beyoind page 10 </ref>. | ||
==הקמת הגטו== | ==הקמת הגטו== | ||
| שורה 33: | שורה 35: | ||
| style="text-align: right;" | | | style="text-align: right;" | | ||
'''החלטת מועצת העיר ממרץ 1427 על תיחום מקום מושבם של היהודים''' | '''החלטת מועצת העיר ממרץ 1427 על תיחום מקום מושבם של היהודים'''אולי ה"גטו הראשון" | ||
אולי ה"גטו הראשון" | |||
"נראה צודק והוגן להפריד בין קהל הנוצרים לבין קהל היהודים . לשם כך כל היהודים, שהם אזרחי עיר אנקונא ותושביה, יצטרכו מעתה להבליט את זהותם. הם יצטוו לשים על בגדיהם, מעל החזה, סימל עגול בצורת 0, גדול ומצבע צהוב, החל ממחר, וזאת כדי לאפשר לכול להבין כי הם יהודים. כל העובר על צו זה ייענש בקנס של 25 דוקאטים מזהב, שיגבו כל פעם על ידי קציני עירית אנקונא המפוארת ...<br /> | "נראה צודק והוגן להפריד בין קהל הנוצרים לבין קהל היהודים . לשם כך כל היהודים, שהם אזרחי עיר אנקונא ותושביה, יצטרכו מעתה להבליט את זהותם. הם יצטוו לשים על בגדיהם, מעל החזה, סימל עגול בצורת 0, גדול ומצבע צהוב, החל ממחר, וזאת כדי לאפשר לכול להבין כי הם יהודים. כל העובר על צו זה ייענש בקנס של 25 דוקאטים מזהב, שיגבו כל פעם על ידי קציני עירית אנקונא המפוארת ...<br /> | ||
| שורה 44: | שורה 45: | ||
|} | |} | ||
ב-12 יולי 1555 חודשה הפקודה לפיה היהודים יגורו ברחוב אחד בלבד. כך הוקם בעיר אנקונה גטו. החל משנת 1569 האפיפיור פיוס החמישי גזר שהיהודים במדינת האפיפיור יתרכזו רק בגטו זה, ו[[גטו רומא]] וב[[אביניון]], היום ב[[צרפת]]. שאר בתי היהודים מחוץ לגטו נהרסו. נאסר עליהם להיות הבעלים של נכסי דלא ניידי, ומסחרם הוגבל למסחר בבגדים משומשים. חודשה הפקודה לפיה הגברים ישאו מגבעת צהובה והנשים - צעיף צהוב. נאסר עליהם להיעזר בשרותי משרתות נוצריות. על היהודים נאסרו לימודים ב[[אוניברסיטה]], להוציא לימודי ה[[רפואה]]. אך לרופאים היהודיים נאסר לטפל בחולים נוצרים. עוד איסור מיוחד הוטל היהודים: נאסר לקרוא להם בתואר אדון Signore. | |||
ב-12 יולי 1555 חודשה הפקודה לפיה היהודים יגורו ברחוב אחד בלבד. כך הוקם בעיר אנקונה | |||
היהודים שגרו בצפון האזור, ולא עברו לגור בתחומי גטו אנקונה, עברו להתיישב בערים: פזרו ופאנו בתחומי השלטון של דוכסות מונטפלטרו (Ducato dei Montefeltro ) ושל משפחת דלה רוברה (Della Rovere) בנסיכות [[אורבינו]], שם נהנו מתנאים טובים יותר מאשר באנקונה. | היהודים שגרו בצפון האזור, ולא עברו לגור בתחומי גטו אנקונה, עברו להתיישב בערים: פזרו ופאנו בתחומי השלטון של דוכסות מונטפלטרו (Ducato dei Montefeltro ) ושל משפחת דלה רוברה (Della Rovere) בנסיכות [[אורבינו]], שם נהנו מתנאים טובים יותר מאשר באנקונה. | ||
==חרם אנקונה== | ==חרם אנקונה== | ||
אחד האירועים הקשורים בתולדות יהדות אנקונה קשור ב[[חרם אנקונה]] אשר הוכרז נגדה לאחר שריפתם של עשרים וארבעה [[מומר|מומרים]] (23 גברים ואישה אחת) <ref>השמות הם: Simeon Ben Menachem, Yoseph Guascon, Samuel Guascon, Abraham Falcon, Isac Nahmias, Salomon Alguades, Moses Paggio, Salomon Pinto, Yoseph Molcho, Abraham Sirolia, David Nahas, Abraham di Spagna, Moses Bar-Zilon, David Reuben, Salomon Yahia, David Saqueira, Yoseph Edrei, Yoseph Papo, Yacob Cohen, Yacob Montalban, Abraham Lobo, Yacob Mosso, Abraham Cohen http://www.italian-family-history.com/jewish/_Ancona.html מקור</ref>. בכיכר דלה מוסטרה (Piazza della Mostra)<ref> עוד אחד התאבד ו-27 שהודו נשלחו לעבודת פרך לאי [[מלטה]] אך נמלטו בדרך</ref> בשנת [[1555]]. האפיפיור ברומא [[פאולוס הרביעי]] ציווה לאסור את האנוסים, להחרים את רכושם ולהעלותם על המוקד. הגזרה חלה רק על האנוסים ולא על היהודים היות ואלו נחשבו כ[[נוצרים]]. היו גם יהודים שניצלו בשל היותם נתיני [[האימפריה העות'מאנית]]. [[אוצר ישראל]] שחובר בסוף [[המאה ה-19]] מספר כי "עד היום קוראים באנקונא בתשעה באב קינה על מות הקדושים אשר יסד ר' מרדכי בן אליהו צבלאניס או ר' יעקב די צאנו" | אחד האירועים הקשורים בתולדות יהדות אנקונה קשור ב[[חרם אנקונה]] אשר הוכרז נגדה לאחר שריפתם של עשרים וארבעה [[מומר|מומרים]] (23 גברים ואישה אחת) <ref>השמות הם: Simeon Ben Menachem, Yoseph Guascon, Samuel Guascon, Abraham Falcon, Isac Nahmias, Salomon Alguades, Moses Paggio, Salomon Pinto, Yoseph Molcho, Abraham Sirolia, David Nahas, Abraham di Spagna, Moses Bar-Zilon, David Reuben, Salomon Yahia, David Saqueira, Yoseph Edrei, Yoseph Papo, Yacob Cohen, Yacob Montalban, Abraham Lobo, Yacob Mosso, Abraham Cohen http://www.italian-family-history.com/jewish/_Ancona.html מקור</ref>. בכיכר דלה מוסטרה (Piazza della Mostra)<ref> עוד אחד התאבד ו-27 שהודו נשלחו לעבודת פרך לאי [[מלטה]] אך נמלטו בדרך</ref> בשנת [[1555]]. האפיפיור ברומא [[פאולוס הרביעי]] ציווה לאסור את האנוסים, להחרים את רכושם ולהעלותם על המוקד. הגזרה חלה רק על האנוסים ולא על היהודים היות ואלו נחשבו כ[[נוצרים]]. היו גם יהודים שניצלו בשל היותם נתיני [[האימפריה העות'מאנית]]. [[אוצר ישראל]] שחובר בסוף [[המאה ה-19]] מספר כי "עד היום קוראים באנקונא בתשעה באב קינה על מות הקדושים אשר יסד ר' מרדכי בן אליהו צבלאניס או ר' יעקב די צאנו" | ||
| שורה 89: | שורה 89: | ||
==מוסדות הקהילה== | ==מוסדות הקהילה== | ||
[[תמונה:Ancona Italian synagogue destroy 1932.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת האיטלקי שנהרס בשנת 1932]] בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, באזור הגטו הישן, ליד הנמל: בית הכנסת האיטלקי ובית הכנסת המזרחי (ליבאנטינה). המבנה המקורי של בית כנסת איטלקי נהרס בשנת 1932 בשל סלילת כביש. שני בתי הכנסת הם ערוכים לרוחב. משני הצדדים שתי שורות ספסלים כפולים - גב אל גב, המקבילים לספסלי הקרי ונשענים אל ריקות האורך. לדעת '''יעקב פינקרפלד''' עיצוב זה נגרם בשל המבנה הרוחבי של האולם. | |||
[[תמונה:Ancona Italian synagogue destroy 1932.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת האיטלקי שנהרס בשנת 1932- מקור התמונה: יעקב פינקרפלד, '''בתי הכנסת באיטליה''', מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד ]] בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, באזור הגטו הישן, ליד הנמל: בית הכנסת האיטלקי ובית הכנסת המזרחי (ליבאנטינה). המבנה המקורי של בית כנסת איטלקי נהרס בשנת 1932 בשל סלילת כביש. שני בתי הכנסת הם ערוכים לרוחב. משני הצדדים שתי שורות ספסלים כפולים - גב אל גב, המקבילים לספסלי הקרי ונשענים אל ריקות האורך. לדעת '''יעקב פינקרפלד''' עיצוב זה נגרם בשל המבנה הרוחבי של האולם. | |||
בבתי הכנסת לא מתקימות תפילות סדירות בבית הכנסת (משנת 1999 לפחות). קהילת אנקונה אחראית גם על בתי הכנסת בעיירות הסמוכות [[אורבינו]] ו[[סיניגאליה]]. | בבתי הכנסת לא מתקימות תפילות סדירות בבית הכנסת (משנת 1999 לפחות). קהילת אנקונה אחראית גם על בתי הכנסת בעיירות הסמוכות [[אורבינו]] ו[[סיניגאליה]]. | ||
גרסה אחרונה מ־00:12, 30 באפריל 2019
|
|
אנקונה היא עיר נמל באיטליה שמתגוררים בה יהודים במשך דורות רבים. עדויות ראשונות להתיישבות יהודים באנקונה יש משנת 967.
יהדות אנקונה מפורסמת באישים שיצאו ממנה: הרב יהודה מסר לאון, רב, מורה, רופא ופילוסוף הרופא אמטוס לוזיטנוס, הרב משה בסולה, אלסנדרו ד'אנקונה Alessandro d'Ancona חוקר ספרות איטלקית ומדינאי איטלקי ידוע. בסוף המאה ה-19 מונו לחברים בעירית אנקונה שלושה יהודים בתור נציגי יהדות העיר. וכן ויטו וולטרה (פיזיקאי ומתמטיקאי) שנחשב לאחד מגדולי המתטיקאיים האיטלקים בכל הזמנים.
יהודים מספרד ומהלבנט באו לגור בעיר הנמל אנקונה עקב היותה מרכז הסחר בין לאומי בין מרכז איטליה לבין המזרח התיכון והמזרח הרחוק. בשנת 1555 הוקם בה גטו. באותה שנה הועלו על המוקד בכיכר העיר 24 אנוסים, אירוע אשר הטביע חותמו בעולם היהודי באותה עת, אשר הכריז על חרם על העיר הוא חרם אנקונה.החל משנת 1569 הגטו היה אחד משני הגטאות בהן הורשו לגור היהודים ב"מדינת האפיפיור" .(השני הגטו של רומא)
בשנת 1871 ניתנו זכויות אזרחיות מלאות ליהודי העיר. מספר היהודים בעיר הגיע לשיא של 2,336 תושבים. מתחילת המאה ה-20, לאחר ירידת חשיבותו של נמל העיר, התרחשה הגירה של יהודי העיר לשאר הקהילות היהודיות באיטליה. בשנת 1932 נהרס בית הכנסת האיטלקי על מנת לפנות מקום לנתיב תחבורה. ריהוט בית הכנסת הועבר למבנה בית הכנסת הלבנטיני, בו הוא נמצא עד היום.
בשנות השואה 157 מיהודי מחוז מארקה בו שוכנת העיר - 53 מהם מאנקונה - [1] נשלחו לגרמניה - 15 מהם חזרו [2]. מספרם המשוער של יהודי העיר היום הוא 300.
יש בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, אך לא מתקיימות בהם תפילות סדירות. הרב האחרון ששירת בעיר היה דר' צ'זרה טליאקוצ'ו (Dr.Cesare Tagliacozzo). בשנים 1941 - 1943 היה רבה של אנקונה הרב אליהו טואף אשר נחשב לסמכות הרבנית העליונה של יהדות איטליה מאז תום מלחמת העולם השנייה.
בשנת 2005 נפתח לציבור האתר מכונה : Parco del Cardeto . הכולל את בית הקברות העתיק "חיים" (CHAYIM) הנמצא בשיפולי הר קארדטו בו מאות מצבות, בחלקן עם כיתוב הניתן לקריאה, מהמאה ה-15.
תולדות הקהילה[עריכה]
נמצאו עדויות כתובות, לפיהן, ארכיהגמון מרוונה החכיר ליהודי בשם קיאואריני (Ciavarini) חלקת אדמה בעיר. לדעת Maria Luisa Moscati Benigni האדמה יועדה לבית קברות או הרחבת נחלה קיימת שכן מצוי מסמך, ממאתיים שנה, קודם על רכישת קרקע על ידי שני יהודים מטוסקנה אשר אחד מהם שמו היה מנחם מאנקונה (Menachem di Ancona)
בשנת 1279 הייתה רעידת אדמה בעיר. תגובת התושבים באה לידי ביטוי בחיסול היהודים שהיו בעיר. קינה מיוחדת חוברה לזכר הטבח ונהוג היה לומר אותה באנקונה בתשעה באב. אגרת שנשלחה בהמאה ה-13 על ידי עמנואל הרומי מעידה על קיום קהילה בעיר. יהודיה עסקו בבנקאות כמו שאר יהודי איטליה. באזור צפונית מאנקונה חיי היהודים מצפון לאנקונה התנהלו על מי-מנוחות , יש עך כך עדות משנת 1214.
בשנת 1348 התיישבו בעיר יהודים מגרמניה. פליטים אשר נאלצו לעזוב את ארצם בשל הרדיפות בגין האשמת היהודים בפרוץ "המגפה השחורה" שפגעה יותר באוכלוסייה הלא-יהודית מאשר היהודית, בגלל שמירת הבריאות העדיפה של היהודים [3].
בשנת 1427 התקבלה החלטה "כי על היהודים להתיישב כולם ביחד ברחובות רפש ואשפות ולשאת עליהם סימן מיוחד כדי להבדילם מיתר תושבי העיר [4]. יישוב היהודים בעיר הוגבל לרחוב אחד והם נדרשו לשאת אות קלון. בשנת 1490 הוקם בעיר מוסד גמילות החסד הנוצרי Monte di Pieta, במטרה לדחוק את יהודי העיר מעיסקי ההלוואות. בעיר פעל בנקאי יהודי שלמה בונונטורה, אשר נחשב כאחד מעשירי איטליה.
בשנת 1530 האפיפיור קלמנס השביעי עודד יהודים לבוא לגור האנקונה. הוא אישר להם תנאים מיוחדים, בין השאר, מתן פטור מענידת אות הקלון. הוא גם נתן בעיר מקלט לאנוסים שחזרו ליהדות. יוצאי ספרד התארגנו לקהילה נפרדת והקימו בית כנסת משלהם. בשנת 1539 הצטרפו אליהם, בין השאר, יהודי נפולי. הם תרמו לפיתוח המסחר עם הלבנט, נמל אנקונה הפך להיות השער למסחר הביו-לאומי בין איטליה והעורף האירופאי לבין המזרח התיכון והמזרח הרחוק. עיקר התחרות הייתה עם נמל ונציה, שהייתה במשך מאות שנים "בעלת המפתח" לסחר הבינלאומי. בעקבות זאת, דונה גרציה, המוכרת כ"אחת הנשים העשירות בעולם", ורשת סוכניה ביססו את מעמדם של עיר הנמל מקור.
האפיפיור הסתמך על העובדה שהם נתינים עות'מאניים ולכן לא חלות עליהם ההגבלות שהוטלו על היהודים. טיעון "פיקטיבי" זה לא החזיק מעמד עם חילופי האפיפיורים [5].
הקמת הגטו[עריכה]
|
החלטת מועצת העיר ממרץ 1427 על תיחום מקום מושבם של היהודיםאולי ה"גטו הראשון" "נראה צודק והוגן להפריד בין קהל הנוצרים לבין קהל היהודים . לשם כך כל היהודים, שהם אזרחי עיר אנקונא ותושביה, יצטרכו מעתה להבליט את זהותם. הם יצטוו לשים על בגדיהם, מעל החזה, סימל עגול בצורת 0, גדול ומצבע צהוב, החל ממחר, וזאת כדי לאפשר לכול להבין כי הם יהודים. כל העובר על צו זה ייענש בקנס של 25 דוקאטים מזהב, שיגבו כל פעם על ידי קציני עירית אנקונא המפוארת ... כמו כן לא יורשה שום יהודי לדור בשום מקום וחלק מהעיר הנ"ל ליד בתי הנוצרים, אלא רק במקום שהיהודים גרים בו, היינו ברחוב בית המרחץ (via dell Bagno) על העבריינים יוטל קנס כנ"ל. |
| פרופ' חיים ויטו וולטירא - תורת חיים - בטאון יהודי איטליה |
ב-12 יולי 1555 חודשה הפקודה לפיה היהודים יגורו ברחוב אחד בלבד. כך הוקם בעיר אנקונה גטו. החל משנת 1569 האפיפיור פיוס החמישי גזר שהיהודים במדינת האפיפיור יתרכזו רק בגטו זה, וגטו רומא ובאביניון, היום בצרפת. שאר בתי היהודים מחוץ לגטו נהרסו. נאסר עליהם להיות הבעלים של נכסי דלא ניידי, ומסחרם הוגבל למסחר בבגדים משומשים. חודשה הפקודה לפיה הגברים ישאו מגבעת צהובה והנשים - צעיף צהוב. נאסר עליהם להיעזר בשרותי משרתות נוצריות. על היהודים נאסרו לימודים באוניברסיטה, להוציא לימודי הרפואה. אך לרופאים היהודיים נאסר לטפל בחולים נוצרים. עוד איסור מיוחד הוטל היהודים: נאסר לקרוא להם בתואר אדון Signore.
היהודים שגרו בצפון האזור, ולא עברו לגור בתחומי גטו אנקונה, עברו להתיישב בערים: פזרו ופאנו בתחומי השלטון של דוכסות מונטפלטרו (Ducato dei Montefeltro ) ושל משפחת דלה רוברה (Della Rovere) בנסיכות אורבינו, שם נהנו מתנאים טובים יותר מאשר באנקונה.
חרם אנקונה[עריכה]
אחד האירועים הקשורים בתולדות יהדות אנקונה קשור בחרם אנקונה אשר הוכרז נגדה לאחר שריפתם של עשרים וארבעה מומרים (23 גברים ואישה אחת) [6]. בכיכר דלה מוסטרה (Piazza della Mostra)[7] בשנת 1555. האפיפיור ברומא פאולוס הרביעי ציווה לאסור את האנוסים, להחרים את רכושם ולהעלותם על המוקד. הגזרה חלה רק על האנוסים ולא על היהודים היות ואלו נחשבו כנוצרים. היו גם יהודים שניצלו בשל היותם נתיני האימפריה העות'מאנית. אוצר ישראל שחובר בסוף המאה ה-19 מספר כי "עד היום קוראים באנקונא בתשעה באב קינה על מות הקדושים אשר יסד ר' מרדכי בן אליהו צבלאניס או ר' יעקב די צאנו"
לאחר שדונה גרציה ודון יוסף נשיא לא הצליחו להציל את יהודי אנקונה, הם הכריזו, בתור נקמה, חרם על נמל אנקונה, שהיה נוח מאד למעגן אניות. האניות שהיו קשורות עם סוחרים יהודים הצטוו להפליג לנמל הקרוב בפיזארו. קהילות ישראל התפלגו: קהילת פיזארו והנספחים אליה עודדו את החרם, אך יהודי אנקונה והקרובים אליה התנגדו לו. יהודי אנקונה חששו פן יעלה החרם את חמתו של האפיפיור ויסכן מאד את מצבם של היהודים במדינת האפיפיור.
הדעה המקובלת היא כי החרם נתן את אותותיו באנקונה רק לזמן קצר, העיר שותקה והמסחר נדם. בחוף לא עגנו יותר אניות והמצב הכלכלי הורע. אך החרם לא ארך זמן רב. הנמל בפיזארו לא יכל לשמש תחליף הולם לנמל העמוק והרחב של אנקונה. בינתיים גם האפיפיור מת והחרם חדל להיות אפקטיבי. עם זאת קיימת דעה אחרת לפיה החרם היה אחד הגורמים אשר גרמו לירידה במעמדו של הנמל שהיה לו בעבר, אליו לא חזר לאחר ביטול החרם [8].
בשנת 1588 התאוששה הקהילה היהודית בעיר, תחום הגטו הורחב ולפי המשוער שני-שליש מהסחר בעיר היה בידים יהודיות. אך בשנת 1659 גזר האפיפיור אלכסנדר השביעי שאין להרשות ליהודים להחזיק עסקים מחוץ לגטו. כן נאסר עליהם לעזבו משקיעת החמה עד עלות השחר.
ב-29 בדצמבר 1690 אירעה בעיר רעידת אדמה הקהילה היהודית ניצלה, ובשל כך נקבע יום זה, כ"א בטבת, כיום פורים מקומי [9]. בשנת 1797 הגיע צבאו של נפוליאון בונפרטה לעיר וחומות הגטו נהרסו.
דמוגרפיה[עריכה]
המספר המשוער של היהודים לפי השנים היה כדלקמן:
- 1600 - לא ידוע
- 1700 - 2,500
- 1789 - 1,400
- 1803 - 1,600
- 1871 - 2,336
- 1900 - 1,700 מתוך אוכלוסייה של 30,000
- 1928 - 1,000
- 1938 - 1.177
- 1946 - 460
- 1972 - 320
- 2007 - 300
חכמי אנקונה[עריכה]
בין חכמי אנקונה ניתן למנות:
- המאה ה-15 - יהודה מסר לאון, רב, מורה, רופא ופילוסוף - מחבר הספר "נופת צופים" שנת רל"ז (1477)
- המאה ה-16 - הרופא אמטוס לוזיטנוס ומשה בסולה
- המאה ה-17 - ר' יחזקאל פרובינציאלי אשר תשובותיו נכללות בספרים: "פחת יצחק" ו"עפר יעקב" של ר' נתנאל בן אהרן סגרי ור' יוסי רפאל פרמי, שחיבר 300 שו"ת
- המאה ה-18 - יוסף פיאמטה (Fiammeta) שהדפיס תפילות וזמירות בשם "אור בקר" וכן שני כרכי שו"ת וחתנו שמשון מורפוגו ששימש אחריו בכהונה וחיבר שו"ת ודינים.
- המאה ה-19, יצחק פיאנו מרומא, חיים אברהם ישראל מרודס מחבר בית אברהם" ו"אימרות טהורות", יעקב שבתאי סיניגאליה (Senigaglia) מחבר הספרים: "אביר יעקב", "מתת יעקב" ו"נזיר שמשון" , אברהם וויואנטי ויצחק רפאל טדסקי (Tedeschi)- וישעיה רפאל אזולאי - בנו של חיד"א
אישיות מפורסמת נוספת מבין יהודי אנקונה היה ויטו וולטרה (1860- 1940), פיזיקאי ומתמטיקאי אשר נחשב לאחד מגדולי המתטיקאיים האיטלקים בכל הזמנים. ידוע בעיקר עבור תרומותו לביולוגיה המתמטית ותאוריית המשוואות האינטגרליות
מוסדות הקהילה[עריכה]
בעיר שני בתי כנסת במבנה אחד, באזור הגטו הישן, ליד הנמל: בית הכנסת האיטלקי ובית הכנסת המזרחי (ליבאנטינה). המבנה המקורי של בית כנסת איטלקי נהרס בשנת 1932 בשל סלילת כביש. שני בתי הכנסת הם ערוכים לרוחב. משני הצדדים שתי שורות ספסלים כפולים - גב אל גב, המקבילים לספסלי הקרי ונשענים אל ריקות האורך. לדעת יעקב פינקרפלד עיצוב זה נגרם בשל המבנה הרוחבי של האולם.
בבתי הכנסת לא מתקימות תפילות סדירות בבית הכנסת (משנת 1999 לפחות). קהילת אנקונה אחראית גם על בתי הכנסת בעיירות הסמוכות אורבינו וסיניגאליה.
פארק בית הקברות[עריכה]
בעיר יש שני בתי עלמין יהודיים, מונטה קארדטו, העתיק, משנת 1462, וטאוורנל, בית העלמין החדש. בית העלמין העתיק נמצא על ההר ממנו מראה מרהיב עין על הים. הוא נחשב לאחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים והטיפוסיים באירופה. הוא הוקם בשנת 1428 והורחב בשנים 1462 ו-1711. יש בו 1,058 מצבות מהן 700 במקומם המקורי. רק 300 מהן זוהו. המצבה העתיקה ביותר שזוהתה היא של "ישי פינטו" משנת 1552.
בשנת 2005 הושלמו פעולות השיחזור השימור של בית הקברות "חיים" (CHAYIM) העתיק על מונטה קארדטו. לפי הסכם בין העיריה לבין הקהילה. האתר מכונה : Parco del Cardeto . במבנה סמוך רוכז מידע על היהודים הקבורים בו וכן ציורים המתארים את הפארק. מתקיימים בו אירועי תרבות.
משפחת אנקונה[עריכה]
אנקונה וסביבותיה נתנו את שמן למשפחות יהודיות ולא-יהודיות. אלו הן משפחות אשר במקור מוצאן מאזור מארקה. לדוגמא, משפחת אנקונה : Ancona או D'ancona היא משפחה אשר העמידה דמויות מוכרות במדע ובמדיניות במאה ה-19 כמו. אחת הידועות היא אלסנדרו ד'אנקונה Alessandro d'Ancona שחי בין השנים 1835-1914 בפיזה ובפירנצה. הוא היה חוקר ספרות איטלקית ועסקן מדיני. היה בין מקימי המפלגה הליברלית האיטלקית בשנת 1860. מונה לפרופ' לספרות איטלקית בפיזה והיה חבר באקדמיות איטלקיות שונות.
שמות המשפחה[2] אשר מקורן מאזור מארקה הם: Ascoli, Barchi, Belforte, Cagli, Camerino, Cingoli, Corinaldi, Da Fano, D'Ancona, Della Pergola, D'Urbino, Fano, Jesi, Macerata, Mondolfo s Montebarocci, Montefiore s, Osimo, Pesaro, Pergola, Recanati, Senigaglia, Sinigallia, Tolentino, Urbino
שכיות החמדה[עריכה]
התמונות צולמו בבית הכנסת הנטוש בשנת 1999
התקרה מעל הבמה במרכז בית הכנסת
הכתר מעל ארון הקודש
עמודי ארון הקודש
דלתות ארון הקודש
זר ארון הקודש
דלתות ארן הקודש
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לפי Liliana Picciotto Archivio Storico CDEC אך הם לא נעצרו בעיר
- ↑ 2.0 2.1 Maria Luisa Moscati Benigni
- ↑ נטילת ידים והליכת חובה למקווה
- ↑ מקור: אוצר ישראל
- ↑ מקור: Bernard Dov Cooperman' In Iberia and Beyoind page 10
- ↑ השמות הם: Simeon Ben Menachem, Yoseph Guascon, Samuel Guascon, Abraham Falcon, Isac Nahmias, Salomon Alguades, Moses Paggio, Salomon Pinto, Yoseph Molcho, Abraham Sirolia, David Nahas, Abraham di Spagna, Moses Bar-Zilon, David Reuben, Salomon Yahia, David Saqueira, Yoseph Edrei, Yoseph Papo, Yacob Cohen, Yacob Montalban, Abraham Lobo, Yacob Mosso, Abraham Cohen http://www.italian-family-history.com/jewish/_Ancona.html מקור
- ↑ עוד אחד התאבד ו-27 שהודו נשלחו לעבודת פרך לאי מלטה אך נמלטו בדרך
- ↑ מקור: Bernard Dov Cooperman' In Iberia and Beyoind page 298
- ↑ מקור: בית התפוצות
לקריאה נוספת[עריכה]
- אוצר ישראל ערך "אנקונא"
- אנקונא עיר עתיקה באיטליה, על שפת הים האדריאטי - דעת אנציקלופדיה יהודית
- בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962.
- לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978
- יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד
- Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986
קישורים חיצוניים[עריכה]
מיזם פסח- שיפור ויצירת ערכים הקשורים לחג הפסח.
ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!
תזאורוס לוגי - יצירת רשימה של מושגי רפואה וחינוך המקשרת בין לשון חז"ל לשפתנו.
התנגשות ערכים - שילוב ערכים מאנציקלופדיה תורנית מרוכזת לתוך ערכים קיימים.
תיקון ערכים - עבודה על ערכים מתוך ספרים חיצוניים כך שיתאימו לתבנית האתר.
קישור מקורות - יצירת קישורים למקורות. כל איזכור מקור יכול להפנות לתצוגה של אותו מקור. בשיתוף עם פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר אילן.
- הקהילה היהודית באנקונה, איטליה, בית התפוצות
- דר' יעקב הרוזן, דון יוסף נשיא בונה טבריה, "סיני" ל', תש"ב.
- Maria Luisa Moscati Benigni,
Breve Storia degli Ebrei Marchigiani - - Morasha' Studiosa della Cumunita' Ebraiche dell Marche ,
- אתר פארק בית הקברות
- ancona campo degli ebrei cardeto - סיור בבית הקברות היהודי העתיק
- Campo degli Ebrei - Ancona - תמונה ומיקום