פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צו א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (Added credit)
מ (Updated article link)
 
שורה 20: שורה 20:
ד. יורשיה נשבעים: '''ב"ש''' – כי הדין שאין אדם מוריש שבועה נאמר דוקא לגבי שבועה שכנגד יתומים.
ד. יורשיה נשבעים: '''ב"ש''' – כי הדין שאין אדם מוריש שבועה נאמר דוקא לגבי שבועה שכנגד יתומים.


'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/706 לפרטים ורכישה].
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].


[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]

גרסה אחרונה מ־13:00, 19 במאי 2019


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר צו א

סעיף א[עריכה]

אין אלמנה גובה כתובתה, עיקר ותוספת, אלא בשבועה (משנה כתובות פז,א). ונ"מ ונכסי צ"ב, או נכסים שייחד לה בכתובתה בעין, אם אותם שהכניסה לו הם בעצמם קיימים, או דברים שידוע שבאו מכחם, נוטלת אותם בלא שבועהא (רמב"ם). ואם נכסי צאן ברזל אינם קיימים, ולא דברים הבאים מכחם, ובאה ליפרע מנכסיו, אינה נפרעת אלא בשבועה (מ"מ). וה"ה אם ייחד לה מטלטלים בכתובתה, שיש לחלק בהם כמו שחילקנו בנכסי צ"בב. ואם ייחד לה קרקע בכתובתה, אף על פי שלא פירש אלא מצד אחד, נוטלתו בלא שבועה (כתובות נה,א). ואם מתה קודם שנשבעה, אין יורשיה יורשין כתובתה, שאין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבותו אלא בשבועה (שבועות מח,א). הגה: ועיין בחילוקי דין זה בח"ה סימן ק"ח י"א הא דאין יורשיה יורשין כתובתה היינו בדלא תפסה, אבל תפסה, יורשיה יורשין כתובתה הואיל והן מוחזקין (כן משמע בטור ח"ה סימן ק"ח ובמרדכי ריש אלמנה ניזונית ובפ' מי שמת ומהרי"ו סי' צ"ח ובת"ה סימן ש"ל). ויש חולקיןג (מרדכי פ' כל הנשבעין בשם מוהר"ם), ועיין בח"ה סימן ק"ח. אם היורשים אומרים: נשבעה, עליהם להביא ראיה (ריב"ש סימן קס"ט). אם פרעו לה מקצת כתובתה ועשו לה שטר חוב על הנשאר, יורשיה יורשין החוב ההוא אפילו לא נשבעה (ב"י בשם תשובת הרשב"א סימן תתפ"ו). אלמנה שנשתתקה, ורמזה קודם מיתתה שלא נטלה כלום, סגי בכך והוי כאלו נשבעה (ב"י בשם תשובת הרשב"א). אשה שנשתטית ונתאלמנה, אין יורשיה נוטלין כתובתה הואיל ואינה יכולה לישבע (ב"י בשם תשובת הרשב"א וכ"כ רמב"ן בתשובת סימן ס"ו). ועיין לקמן סימן ק"ה סעיף ג'. אבל אם נתגרשה ומתה, יורשיה נשבעיםד: שלא פקדתנו, ונוטלין ואפילו מיורשיו, אם מת אחריה (ע"פ שבועות מה,א).

א. נ"מ ונצ"ב בזה"ז שכוללים הכל בסכום אחד: ב"ש – יש לומר שצריכה שבועה אפילו אם הכל בעין כי החוב הוא על סך המעות, אך מהרלב"ח ומהר"י הלוי לא משמע כך.

ב. מטלטלין שאבדו: רי"ף,רמב"ם,שו"ע: צריכה להישבע, ורק כשהם בעין אינה צריכה.

רש"י,רא"ש: אינה צריכה. כיוון שאבדו או נגנבו המטלטלין שייחד לה, לא חוששים שיתפיסה צררי שנית.

ג. תפסה: ב"ש – יש שלושה סוגי תפיסה:

1. אם האשה תפסה והיורשים מוחזקים – לכו"ע יורשים.

2. אם האשה תפסה ואינם מוחזקים – תרוה"ד הסתפק אם יורשים.

3. אם היורשים תפסו לאחר מותה – נחלקו השיטות המובאות ברמ"א. לדעת הר"ן והראבי"ה יורשים, וכן פסק השו"ע חו"מ קח,יא ולדעת המהר"ם לא. לא כפי שמשמע מפשט הרמ"א, שנחלקו במקרה שהאשה תפסה.

ד. יורשיה נשבעים: ב"ש – כי הדין שאין אדם מוריש שבועה נאמר דוקא לגבי שבועה שכנגד יתומים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.