פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעח ג: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added shirat haram's seif.)
 
מ (Try fix category tree)
 
שורה 47: שורה 47:
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:שירת הים]]
[[קטגוריה:שירת הים]]
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]]

גרסה אחרונה מ־16:14, 20 בינואר 2020


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעח ג

סעיף ג – דחיית סעודת ההבראה[עריכה]

ירושלמי ברכות פרק ג הלכה א[עריכה]

ר' זעירא מידמך פקיד ומר {ר' זעירא כשגסס, קודם שמת ציווה ואמר}: לא תקבלון עלי יומא הן אבלא, למחר מזרחייא {לא תקבלו עליי ביום הראשון אבלות, אלא רק למחרתו תשבו לאכול, שלא יבואו לידי שכרות בסעודת ההבראה (פני משה)}.

תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ז[עריכה]

הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ספר תורה שנשרף. אמר רבי אבהו: יבא עלי אם טעמתי כלום כל אתו היום {שצם ביום שמת תלמיד חכם}. רבי יונה הוה בצור כד שמע דדמך בריה דרבי אבהו אף על גב דאכל גובנא ושתא מיא אסקיה צום ההוא יומא {אף שאכל גבינה ושתה מים, פסק וצם באותו היום (קורבן העדה)}.


  • האם מותר לאבל להתענות ביום הראשון לאבלותו: (ב"י)
  • רמב"ן וריב"א – מותר, כפי שמשמע מהירושלמי (וכתב הרמב"ן שכך נוהגים לעשות כשמתים תלמידי חכמים).

  • הגהות אשרי בשם אור זרוע – אסור לאבל להתענות ביום הראשון, ואפילו בתעניות שלפני ראש השנה.

    • הכרעה: השו"ע פסק: "רצה האבל שלא לאכול ביום הראשון - מותר לאכול משלו אפילו סעודה ראשונה {אחר שעבר היום הראשון (ש"ך ס"ק ה)}".
    • וביאר הש"ך (ס"ק ד) ע"פ הב"ח: "משמע דאם רצה האבל להתענות באותו היום מותר".
  • אבל שלא הברו אותו ביום, האם צריך לתת לו את סעודת ההבראה בלילה: (ב"י, דר"מ ס"ק ג)
  • ר"ת, ר' יו"ט מיוני וריב"א – לא, הבראה היא דווקא ביום, שכתוב: "ויבא כל העם להברות את דוד... בעוד היום".

  • נימוק"י ע"פ הריטב"א – אם חזרו האבלים אחר בין השמשות, יש להברות אותם אף בלילה.

    • הכרעה: הדר"מ פסק כר"ת וסיעתו, מהטעמים הבאים: 1. יש לסמוך יותר על דבריהם. 2. הלכה כמיקל באבל.
    • וכ"פ רמ"א: "לא הברוהו ביום ראשון שנמשך עד הלילה - מותר לאכול בלילה משלו, ואין צריך הבראה".[1]
    • וכתב הנוב"י (יו"ד סי' צח, הובא בפת"ש ס"ק ב) שדברי ר"ת וסיעתו שאין דין הבראה בלילה, שייכים דווקא כשהמת נקבר ביום, אך אם המת נקבר בלילה - צריך להברותו בלילה או ביום שלאחריו, שעדין זה נחשב יום הראשון וסעודה הראשונה. וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני סעודת הבראה" הע' ד', עמ' תצג).

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]

  1. וכתב הנוב"י (שו"ת החדשות ח"א סי' תכד): "מי שקבר מתו סמוך לערב... - מותר לאכול בלילה משלו אף על פי שהיא סעודה ראשונה כיון שהיא ביום שני".