אנציקלופדיה תלמודית:סגן: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרת הערך - המשנה לכהן-גדול*

בלשון הכתוב נקרא הסגן: כהן המשנה^[1], או: פקיד כהן הראש^[2]. ובלשון חז"ל: סגן^[3], או סגן הכהנים^[4], ופעמים שנקרא בדברי חז"ל: הממונה^[5].

גדרו ומינויו

הסגן הוא המשנה לכהן גדול^[6], כמשנה למלך^[7], והוא משמש את הכהן גדול^[8], ומוכן שאם יארע בו פסול יכנס תחתיו לעבוד במקומו^[9], וכתבו ראשונים שהוא ממונה על שאר הכהנים^[10], על התפקידים המסויימים שבהם הוא ממונה במקדש, עי' להלן^[11]. עיקר סיבת מינויו של הסגן, אמר רבי חנינא סגן הכהנים – לגירסא אחת בברייתא^[12] - למה סגן ממונה, שאם אירע בו פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו^[13], ופרשו ראשונים, שהיא עיקר סיבת מינויו^[14], ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שעיקר מינוי הסגן הוא לכבוד הכהן גדול^[15]. ענייני ממון ההקדש, יש מן האחרונים שכתבו שעליהם הסגן אינו ממונה, ולכן לא נמנה הסגן בין הגזברים והאמרכלים וקתיקולין וכהן גדול, שחותמים על אוצרות ההקדש^[16].

זמן המינוי

כשממנים את הכהן גדול, ממנים לו סגן^[17], ואפילו זמן רב קודם יום הכפורים, שבו צריכים לסגן שמא יטמא כהן גדול^[18].

הראוי למנותו סגן

בנו של כהן גדול, כתבו אחרונים שהוא קודם לכל אדם להתמנות לסגן, כיון שכהן גדול אינו מתמנה עד שיהיה תחילה סגן לסוברים כן^[19], ובנו של כהן גדול קודם לכל אדם לשמש בכהונה גדולה תחת אביו^[20]. משוח-מלחמה*, לסוברים שמשמש בשמונה בגדים ככהן גדול^[21], אינו ראוי לשמש כסגן משום איבה*, שכיון שיש עליו דיני כהן גדול במקצת מעכשיו, אם יהיה עומד לשמש תחתיו לכשיארע בו פסול הרי הוא לו כצרה^[22].

הממנים

הממנים את הסגן לשמש תחת כהן גדול לכשיארע בו פסול^[23], כתבו אחרונים שהם אותם הממנים כהן גדול, דהיינו בית דין הגדול לסוברים כן^[24], או המלך ואחיו הכהנים לסוברים כן^[25], ויש מן האחרונים מצדדים לומר שנמלכים בכהן גדול ומתקינים כהן שיתרצה בו, כדי שלא תהיה ביניהם איבה*^[26]. לשאר תפקידי הסגן, ממנים אותו אחיו הכהנים עליהם^[27].

מעמדו

הסגן – מלבד התפקידים המוטלים עליו – הוא כהן הדיוט לכל דבר^[28], כגון לענין שמשמש בארבעה בגדים^[29], וכן מן התורה מותר לו להטמא לקרובים^[30], יש מן הראשונים שכתבו שמדרבנן אסור לו להטמא לקרובים^[31], ואף לסוברים שטומאת קרובים היא מצוה לכהן הדיוט^[32], יש-כח-ביד-חכמים-לעקור-דבר-מן-התורה* בשב ואל תעשה^[33], ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שאף מדרבנן מותר לו להטמא לקרובים^[34]. מן התורה אין לסגן שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים, ואינו אלא כעין מינוי אמרכל* וגזבר* שגידלוהו אחיו הכהנים^[35], ומינויו תקנת חכמים^[36].

דרגתו בין הכהנים

במעלתו של הסגן על שאר הכהנים, שנינו שהוא קודם לאמרכל*^[37], ולסוברים שראש משמר וראש בית אב קודמים לאמרכל^[38], שנינו שהסגן קודם לראש משמר^[39], וראשונים הוסיפו על פי הירושלמי ממונים שמעלתם למעלה מן האמרכל, והם שני קתיקולין^[40] – וי"ג: קתילוקין^[41] – וכתבו שהסגן קודם לקתיקול^[42], שהקתיקול לסגן כסגן לכהן גדול^[43]. סגן, אם יכול לשמש אמרכל* בנוסף למינויו כסגן, יש מן האחרונים שכתבו שיכול^[44].

סגן ומשוח מלחמה

סגן ומשוח-מלחמה*, משוח מלחמה קודם^[45], להחיותו^[46] - כגון לתת לו מזונות^[47], או לפקח מעליו הגל^[48] - כיון שתלויים בו הרבים^[49], והסגן קודם למשוח מלחמה לענין טומאה, שכשהלכו בדרך ומצאו מת-מצוה* יטמא משוח מלחמה ולא הסגן^[50], כיון שהוא מוכן שאם יטמא כהן גדול יכנס תחתיו^[51], והטומאה מזיקה למינויו שלא יוכל לעבוד תחת הכהן גדול, ולמינויו של משוח מלחמה הטומאה אינה מזיקה^[52], יש מן האחרונים שכתבו שדוקא קודם שנעשתה עבודת יום הכיפורים הסגן עדיף, שאז הוא נצרך להכנס תחת כהן גדול אם יטמא, אבל לאחר שנעשתה עבודת יום הכיפורים, משוח מלחמה עדיף^[53], ויש שכתבו שבכל השנה הסגן עדיף^[54]. לשאר קדימות – כגון לענין כבוד^[55] - כתבו ראשונים ואחרונים שמשוח מלחמה קודם^[56], מאותו הטעם, שרבים צריכים לו^[57], ויש מן האחרונים שכתבו שמשוח מלחמה קודם לסגן דוקא לענין להחיותו שלזה שייך הטעם שרבים צריכים לו^[58], וכן יש מן הראשונים שכתבו ששררתו של הסגן היא למעלה משררתו של משוח מלחמה^[59], וקדושתו למעלה מקדושת משוח מלחמה^[60]. משוח מלחמה שלא נמשח בשמן-המשחה*, לסוברים שיכול להתמנות בפה^[61], יש מן האחרונים שכתבו שכיון שלא נמשח, אינו קודם לסגן^[62].

סגן ששימש תחת כהן גדול

כשאירע פסול בכהן גדול ביום הכיפורים, והסגן שימש תחתיו, שלאחר שעבר פסולו של ראשון חוזר לכהונה גדולה, והשני נקרא משוח שעבר^[63], כתבו אחרונים שממנים סגן אחר^[64], כיון שמשוח שעבר אינו ראוי לעבודה לא ככהן גדול ולא ככהן הדיוט לסוברים כן^[65], וצריך כהן אחר שיכול לעבוד, בכדי לשמש את הכהן גדול^[66], או שכיון שכל מצות כהן גדול עליו^[67], גנאי הוא לו לעשות את התפקידים המוטלים על הסגן^[68], או לסוברים שמשוח שעבר אינו ראוי להכנס תחת הכהן גדול לכשיארע בו פסול ביום הכיפורים אחר, משום שתחלש דעתו של כהן גדול כשיראה שזה קבוע לשמש תחתיו^[69], צריך למנות סגן אחר הראוי לשמש תחת כהן גדול לכשיארע בו פסול^[70].

שני סגנים

אין ממנים שני סגנים כאחת^[71].

בזמן הנס

בזמן הנס שלא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים^[72], יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שסומכים על הנס^[73], אין מתקינים סגן שישמש תחת כהן גדול^[74], וראשונים כתבו שמתקינים סגן שמא תארע לכהן גדול טומאה אחרת^[75].

תפקידיו

תפקידיו

תפקידיו של הסגן, שנינו בירושלמי, חמשה דברים הסגן משמש: בשעת עליית הגורל* בין שעירי-יום-הכפורים, כשעלה הגורל להשם בימינו של הכהן גדול, הסגן אומר לו "הגבה ימינך"^[76]; הסגן לימינו של כהן גדול, בשעת הטלת הגורל^[77], או בשעה שהוא מהלך^[78], או בזמן שמנחמים את הכהן גדול^[79]. על כך עי' להלן^[80]; בזמן שהכהן שוחה לנסך את נסכי התמיד*, הסגן מניף בסודרים^[81], להודיע ללויים שהוא זמן הניסוך ויתחילו את השיר*^[82], בזמן שהכהן גדול הוא המנסך^[83], ויש מן הראשונים סוברים שאף בזמן שכהן הדיוט מנסך הסגן מניף בסודרים^[84]; בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר את אברי התמיד, והוא עולה בכבש והסגן לימינו, כשהגיע הכהן גדול לחצי הכבש – ונתעייף^[85] – אחז הסגן בימינו והעלהו^[86]; אין כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שיהיה סגן תחילה^[87], על כך ע"ע כהן גדול^[88]. בתפקידים נוספים שנזכרו במשנה שהם מוטלים על הממונה, נחלקו ראשונים אם הוא הסגן – שנקרא ממונה^[89] - או ממונה אחר: האמירה לכהנים צאו וראו אם הגיע זמן שחיטת תמיד של שחר, והאמירה לכהנים צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים להקריב את התמיד, והאמירה לכהנים לברך קודם שקוראים קריאת-שמע* בלשכת הגזית, יש מן הראשונים שכתבו שהממונה על כך הוא הסגן^[90], וכן הממונה שאומר לכהן המקטיר את הקטרת "הקטר", ואם היה כהן גדול אומר לו "אישי כהן גדול הקטר"^[91], יש מן הראשונים שכתבו שהוא הסגן^[92], וכן הממונה המגביה את הפרוכת* כאשר הכהן גדול יוצא מלהשתחוות בהיכל, יש מן הראשונים שכתבו שהוא הסגן^[93]. ויש מן הראשונים שהוסיפו שהממונה על הפייסות, הוא הסגן^[94]. ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שהממונה על הפייסות אינו הסגן, אלא ממונה אחר^[95], ויש מן האחרונים שכתבו שאף שאר תפקידי הממונה האמורים בסדר התמיד, מוטלים על הממונה על הפייסות, שכיון שהתחיל באמירת "בואו והפיסו", מסיים את שאר הדברים שבתמיד, שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור^[96], ויש מן האחרונים שחילקו לענין התפקידים שבסדר התמיד, בין שאר ימות השנה שהיו בהם פייסות, שבהם הכל מוטל על הממונה על הפייסות, לבין יום הכיפורים שלא היו בו פייסות לסוברים כן^[97], שבהם התפקידים מוטלים על הסגן^[98]. ויש מן הראשונים שסוברים שהסגן אינו ממונה אלא לחמשה דברים ראשונים שהוזכרו בירושלמי^[99]. על תפקיד נוסף שנינו לדעת רבי יהודה משום רבי אליעזר, שהסגן מכניס את ידו לקלפי עם הכהן גדול בשעת עשיית הגורל ביום הכפורים, וכל אחד מהם מעלה גורל אחד^[100]. על כך שהסגן ממונה שכאשר יארע פסול בכהן גדול יכנס לשמש תחתיו, עי' להלן^[101]. על כך שבזמן שמביאים ספר-תורה* לכהן גדול לקרות בו ביום הכפורים, ראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול, משום כבודו של כהן גדול, ע"ע כהן גדול^[102].

לימין כהן גדול

הסגן הולך לימין כהן גדול^[103], יש מן האחרונים שכתבו שדוקא ביום הכיפורים^[104], ויש שכתבו שכל ימות השנה^[105]. הטעם שהולך לימינו, אמר רבי חנינא סגן הכהנים – לגירסא אחת^[106] – שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס הסגן ומשמש תחתיו^[107], ופירשו אחרונים כדי שיכירו כל העם שהוא עומד לשמש תחת כהן גדול כשיארע לו פסול^[108]. ויש מן הראשונים שכתבו שהטעם שהולך לימינו, הוא לכבוד הכהן גדול^[109]. בעמידתו לימין כהן גדול, נוהג הסגן כמנהג תלמיד לרבו – שהרי הכהן גדול הוא גדול מאחיו בחכמה^[110] – שכאשר שני תלמידים מלוים את הרב, הגדול שבהם לימינו והקטן לשמאלו^[111], ולכן בשעת ההגרלה ביום הכיפורים שאף ראש בית אב מתלוה לכהן הגדול, הסגן הולך לימינו^[112]. בזמן שהסגן לבדו מתלוה לכהן הגדול, כתבו אחרונים שהולך לשמאלו, כדין תלמיד יחידי המלוה את רבו^[113], מלבד כאשר מתלוה אליו בעלייתו בכבש^[114], שכיון שצריך לאחוז בימינו ולהעלותו, הולך לימינו^[115]. הסגן אינו הולך לצד כהן גדול ממש, אלא כדרך תלמיד ההולך לצד רבו, שמצדד לאחור לסוברים כן^[116].

משמש תחת כהן גדול

הסגן, אמר רבי חנינא סגן הכהנים – ויש גורסים רבי חנינא בן אנטיגנוס^[117] - ממונה לכך שיכנס וישמש במקום הכהן גדול אם יארע בו פסול^[118], דהיינו שיטמא^[119], ביום הכיפורים^[120] - ויש שצידדו לומר שהוא הדין כשכהן גדול נטמא בשאר ימות השנה, ממנים את הסגן תחתיו^[121], כדי שיעבוד בבית המקדש כפי שכהן גדול רגיל לבא ולעבוד בכל יום לסוברים כן^[122] - ואותה ששנינו שקודם יום הכיפורים מתקינים לכהן הגדול כהן אחר תחתיו^[123], הוא הסגן^[124], ואף על פי שהוא ממונה מכבר שהרי הסגן צריך להיות ממונה בכל עת^[125], בערב יום הכיפורים מתקינים אותו להיות ראוי לעבודת יום הכיפורים, כגון שמתקינים לו בגדי-כהונה*, ומזהירים אותו לפרוש מן הטומאה^[126]. על דברים נוספים שבהם מכינים אותו לעבודת יום הכיפורים, ואם מפרישים אותו מביתו כשם שמפרישים את הכהן הגדול, ע"ע עבודת יום הכפורים. ויש מן האחרונים שפירשו, שכאשר מת הסגן ועדיין לא מינו אחר תחתיו, מתקינים כהן אחר - שאינו סגן - לפי שעה, שאם יארע פסול בכהן גדול ביום הכפורים ישמש תחתיו, וזו היא ששנינו שקודם יום הכיפורים מתקינים כהן אחר תחת הכהן הגדול^[127]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר, שהכהן המותקן לשמש תחת כהן גדול ביום הכפורים אינו הסגן – כיון שביום זה צריך הסגן לעמוד לימינו בשעת עשיית הגורל^[128], ואם יהיה מתוקן לשמש תחתיו, הכהן גדול יתקנא בו^[129] - אלא כהן אחר, ומינויו של הסגן לשמש תחת הכהן גדול הוא בשאר ימות השנה^[130]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר בדעת תנאים שחולקים על כל זה, וסוברים שהסגן אינו ממונה כלל לשמש תחת כהן גדול^[131].

בפרה אדומה

פרה אדומה ראשונה שנשחטה במדבר, אמרו חז"ל שמצותה להעשות בסגן, שנאמר: ונתתם אתה לאלעזר^[132], והוא היה סגן^[133], ויש מן האחרונים שכתבו שהטעם אינו כיון שהיה סגן - שמינוי הסגן אינו מן התורה^[134] - אלא שגזירת הכתוב היא שתיעשה על ידי אלעזר דוקא^[135], אבל מדברי ראשונים נראה שקפידת התורה שתיעשה בסגן^[136]. לדורות אין מצוותה בסגן, שנאמר: אתה לאלעזר, ולא לדורות^[137] - במי היא נעשית לדורות, ע"ע פרה אדומה – ויש מן הראשונים שכתב בדעת תנאים, שאף לדורות מצותה בסגן^[138].

הערות שוליים