פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ה יד: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ה יד

סעיף יד[עריכה]

אסור לומר לעובד כוכבים לסרס בהמה שלנו. ואם לקחה הוא מעצמו וסרסה, מותר. ואם הערים ישראל בדבר זה, קונסין אותו (ואפי' לא הערים, והעובד כוכבים מכירו ומכוין לטובתו) ומוכרן לישראל אחר, ואפי' לבנו גדול מותר למוכרה, אבל לבנו קטן אינו מוכרה ולא נותנה לו^א (ב"מ צ). הגה: ומותר לתת בהמה לעובד כוכבים למחצית שכר, אע"פ שהעובד כוכבים בודאי יסרסנו (הגהות מיימוני פי"ז מהלכות א"ב), דעובד כוכבים אדעתא דנפשיה קא עביד (בית יוסף). ומותר למכור לעובדי כוכבים בהמות ותרנגולים, אע"ג דבודאי העובד כוכבים קונה אותם לסרסם. ויש אוסרים^ב (תמצא מבואר בת"ה סי' רצ"ט). ומיהו אם אין העובד כוכבים הקונה מסרסם בעצמו, רק נותנו לעובד כוכבים אחר לסרס, לכולי עלמא שרי (ג"ז שם). כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי חיים (איסור והיתר הארוך סימן נ"ט). ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש משום צער בעלי חיים (מהרא"י סי' ק"ה). ומ"מ העולם נמנעים דהוי אכזריות.

שבות בסירוס: ב"מ צ,א: איבעיא להו: מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה, מי אמרינן כי אמרינן אמירה לנכרי שבות הני מילי לענין שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא, או דלמא לא שנא?... תא שמע: דשלחו ליה לאבוה דשמואל הלין תורי דגנבין ארמאי ומגנחין יתהון מהו? שלח להו הערמה אתעביד בהו אערימו עלייהו ויזדבנון. אמר רב פפא בני מערבא סברי לה כרבי חידקא דאמר בני נח מצווין על הסירוס וקא עברי משום ולפני עור לא תתן מכשל. סבר רבא למימר ימכרו לשחיטה. אמר לו אביי דיין שקנסת עליהם מכירה. פשיטא בנו גדול כי אחר דמי, בנו קטן מאי? רב אחי אסר ורב אשי שרי. מרימר ומר זוטרא ואמרי לה הנהו תרי חסידי מחלפי אהדדי.

רמב"ם,רשב"א,רא"ש,שו"ע: הלכה שאסור משום שבות. ברכ"י – אם הגוי עושה מעצמו בפני הישראל, כיוון שעומד ורואה נחשב כאומר לו לעשות.

ראב"ד: הספק לא נפשט והולכים לקולא.

א. בנו קטן: טור: פסק כרב אשי שמותר.

שו"ע: פסק כמרימר שאסור.

ב. בני נח בסירוס: רא"ש,הגה"מ,ריצב"א: אין הלכה כרבי חידקא ואינם מצווים. עפי"ז כתב הגה"מ שמותר לתת לגוי שור למחצית שכר אע"פ שידוע שיסרסו. ותרוה"ד כתב שלשיטות אלו מותר למכור לגוי תרנגולים אע"פ שיודע שקונה אותם לסרסם.

סמ"ג: מצווים.

רמ"א: הביא שתי הדעות. תרוה"ד,רמ"א – אם הגוי נותנו לגוי אחר לסרסו מותר לכו"ע. והוסיף תרוה"ד שאף אם יתן לשליחו אין שליחות לעכו"ם, ודייק מכאן הב"ש שאין שליחות אפילו עכו"ם בעכו"ם, שלא כדעת המשאת בנימין. אך הש"ך חו"מ רמג והחוות יאיר פוסקים כמשאת בנימין.

ח"מ: אינם מצווים. השו"ע חו"מ שלח,ו פסק לגבי חסימה שאסור לומר לנכרי משום שבות וא"כ לא פוסקים כרבי חידקא שעל פיו הסבירו שטעם האיסור הוא לפני עיוור, ותמה על הרמ"א שהביא כאן את שתי הדעות.

ב"ש: יש להחמיר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.