אנציקלופדיה תלמודית:ערב יום הכיפורים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
אין תקציר עריכה
 
(2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
= עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים =
'''הגדרת הערך''' - יום התשיעי לחדש תשרי*, בערבו של יום-הכפורים*, ונוהגים בו מצוות, דינים ומנהגים.
 
== יום התשיעי לחדש תשרי*, בערבו של יום-הכפורים*, ונוהגים בו מצוות, דינים ומנהגים. ==


== '''האכילה''' ==
==== יום טוב ====
==== יום טוב ====
=== א. האכילה ===
ערב יום הכפורים חשוב &quot;יום טוב&quot;<ref>עי' תוספתא חולין פ&quot;ה, בטעם שבגליל נהגו לאכול בשר בעיוה&quot;כ (עי' ציון 13 ואילך): מפני שהוא יו&quot;ט; עי' תוס' חולין קלג א ד&quot;ה לבר: שיו&quot;ט הוא, אבל עי' הגהות וציונים בש&quot;ס מהדו' עוז והדר שי&quot;ג בתוס': שיום טבוח; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אות ט, הובא בד&quot;מ תרד א ובמטה משה סי' תתמה ובשל&quot;ה יומא פ' נר מצוה אות ט ובמ&quot;ב שם ס&quot;ק ב, לענין שאם נדר שלא לאכול בשר חוץ מיו&quot;ט, מותר בעיוה&quot;כ; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;א, לענין קיצור הסליחות (עי' ציון 400); של&quot;ה שם אות ח, בד' הסוברים שהאכילה בעיוה&quot;כ היא לשמחת מצוות יוה&quot;כ (עי' ציון 92 ואילך); מג&quot;א סי' תקע ס&quot;ק ו; פי' עץ חיים לתכלאל (ר&quot;י צלאח) עיוה&quot;כ, בחילוק בין ערב ר&quot;ה לעיוה&quot;כ לענין נפילת אפים באשמורת: יו&quot;ט גמור הוא; שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' תרד ס&quot;ד, לענין שאין מספידים בו; מט&quot;א שם סי&quot;ד ומ&quot;ב סי' תרד ס&quot;ק ג לענין אמירת תחנון ונפילת אפים (עי' ציון 415).</ref>, לענין ריבוי סעודה, וכפי שיבואר, ולענין כמה מנהגים, ועל כך עי' להלן: דינים ומנהגים<ref>ציונים 401, 428, 431, 452.</ref>. ונחלקו בדבר: יש סוברים שיום טוב הוא מצד עצמו<ref>עי' תוספתא שם (בגליל); עי' תוס' שם; עי' של&quot;ה יומא פ' נר מצוה סוף אות ח, ע&quot;פ הזוהר, שכל היום הוא יו&quot;ט, ושם אות יא שכיון שיו&quot;ט הוא אף הלילה שלפניו בכללו, כמו בשאר המועדים (ועי' ציון 150); הג' חת&quot;ס לשו&quot;ע שם, בד' הסוברים שהאכילה בעיוה&quot;כ באה לשמחת היום (עי' ציונים 87, 92 ואילך). וכ&quot;מ בפי' עץ חיים לתכלאל שם: יו&quot;ט גמור הוא.</ref>, ואותה שמצינו בו ריבוי סעודה<ref>עי' ציונים 10 ואילך, 161.</ref>, מפני שיום טוב הוא<ref>עי' תוספתא שם (בגליל); עי' תוס' שם; של&quot;ה שם אות ח: מצוה לענג בו; עי' חת&quot;ס שם, שמטעם זה מותר להתענות תענית חלום בעיוה&quot;כ, לסוברים כן (ע&quot;ע תענית), כיון שיסוד האכילה הוא שמחה ועונג, והתענית עונג לו.</ref>. ויש סוברים שמצד עצמו אינו יום טוב<ref>עי' של&quot;ה שם אות יא, בד' המקומות שמרבים בסליחות בליל עיוה&quot;כ (עי' ציון 403), שה&quot;ז משום שאין מחזיקים את הלילה ליו&quot;ט (עי' ציון 153), ועי' ציון 156 מאחרונים שהביאו דבריו, ומ' שהדין יו&quot;ט אינו משום עצם היום; מג&quot;א סי' תרו ס&quot;ק י: לא אקרי יו&quot;ט כלל וכו' ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו, ועי' ציון 430; עי' פמ&quot;ג א&quot;א למג&quot;א סי' תקע ס&quot;ק ו, שמש&quot;כ מהרי&quot;ל שנקרא יו&quot;ט (עי' ציון 1), היינו בלשון בנ&quot;א, ומ' שעצם היום אינו יו&quot;ט; שו&quot;ע הרב שם; יד אפרים לשו&quot;ע או&quot;ח שם ס&quot;א, בד' הסוברים שתענית שעות מותרת בעיוה&quot;כ (עי' ציון (124): שאין בו דין יו&quot;ט; הג' חת&quot;ס שם בד' הסוברים שהאכילה גזה&quot;כ היא (עי' ציון 25): איננו לא יום שמחה ויום טוב אלא גזה&quot;כ לאכול בו, ולכאו' ה&quot;ה לסוברים שהאכילה באה כהכנה לתענית המחר (עי' ציונים 77 ואילך, 80, 84), או כדי לענות הנפש (עי' ציון 86), או כדי להראות בטחון שנזכה בדין (עי' ציון 91), ועי' חת&quot;ס שם שמטעם זה אסור להתענות תענית חלום בעיוה&quot;כ, לסוברים כן (ע&quot;ע תענית), שאע&quot;פ שהתענית עונג לו, מ&quot;מ מצוה לאכול; עי' מ&quot;ב שם ס&quot;ק ב וג.</ref>, אלא שעשאוהו כיום טוב<ref>עי' של&quot;ה שם שהשם &quot;יו&quot;ט&quot; תלוי בהחזקת בנ&quot;א; שו&quot;ע הרב שם: נוהגין לעשותו יו&quot;ט, ועי' ציון 431; מ&quot;ב שם: נוהגין לעשותו קצת כמו יו&quot;ט.</ref>.
ערב יום הכפורים חשוב &quot;יום טוב&quot;<ref>עי' תוספתא חולין פ&quot;ה, בטעם שבגליל נהגו לאכול בשר בעיוה&quot;כ (עי' ציון 13 ואילך): מפני שהוא יו&quot;ט; עי' תוס' חולין קלג א ד&quot;ה לבר: שיו&quot;ט הוא, אבל עי' הגהות וציונים בש&quot;ס מהדו' עוז והדר שי&quot;ג בתוס': שיום טבוח; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אות ט, הובא בד&quot;מ תרד א ובמטה משה סי' תתמה ובשל&quot;ה יומא פ' נר מצוה אות ט ובמ&quot;ב שם ס&quot;ק ב, לענין שאם נדר שלא לאכול בשר חוץ מיו&quot;ט, מותר בעיוה&quot;כ; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;א, לענין קיצור הסליחות (עי' ציון 400); של&quot;ה שם אות ח, בד' הסוברים שהאכילה בעיוה&quot;כ היא לשמחת מצוות יוה&quot;כ (עי' ציון 92 ואילך); מג&quot;א סי' תקע ס&quot;ק ו; פי' עץ חיים לתכלאל (ר&quot;י צלאח) עיוה&quot;כ, בחילוק בין ערב ר&quot;ה לעיוה&quot;כ לענין נפילת אפים באשמורת: יו&quot;ט גמור הוא; שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' תרד ס&quot;ד, לענין שאין מספידים בו; מט&quot;א שם סי&quot;ד ומ&quot;ב סי' תרד ס&quot;ק ג לענין אמירת תחנון ונפילת אפים (עי' ציון 415).</ref>, לענין ריבוי סעודה, וכפי שיבואר, ולענין כמה מנהגים, ועל כך עי' להלן: דינים ומנהגים<ref>ציונים 401, 428, 431, 452.</ref>. ונחלקו בדבר: יש סוברים שיום טוב הוא מצד עצמו<ref>עי' תוספתא שם (בגליל); עי' תוס' שם; עי' של&quot;ה יומא פ' נר מצוה סוף אות ח, ע&quot;פ הזוהר, שכל היום הוא יו&quot;ט, ושם אות יא שכיון שיו&quot;ט הוא אף הלילה שלפניו בכללו, כמו בשאר המועדים (ועי' ציון 150); הג' חת&quot;ס לשו&quot;ע שם, בד' הסוברים שהאכילה בעיוה&quot;כ באה לשמחת היום (עי' ציונים 87, 92 ואילך). וכ&quot;מ בפי' עץ חיים לתכלאל שם: יו&quot;ט גמור הוא.</ref>, ואותה שמצינו בו ריבוי סעודה<ref>עי' ציונים 10 ואילך, 161.</ref>, מפני שיום טוב הוא<ref>עי' תוספתא שם (בגליל); עי' תוס' שם; של&quot;ה שם אות ח: מצוה לענג בו; עי' חת&quot;ס שם, שמטעם זה מותר להתענות תענית חלום בעיוה&quot;כ, לסוברים כן (ע&quot;ע תענית), כיון שיסוד האכילה הוא שמחה ועונג, והתענית עונג לו.</ref>. ויש סוברים שמצד עצמו אינו יום טוב<ref>עי' של&quot;ה שם אות יא, בד' המקומות שמרבים בסליחות בליל עיוה&quot;כ (עי' ציון 403), שה&quot;ז משום שאין מחזיקים את הלילה ליו&quot;ט (עי' ציון 153), ועי' ציון 156 מאחרונים שהביאו דבריו, ומ' שהדין יו&quot;ט אינו משום עצם היום; מג&quot;א סי' תרו ס&quot;ק י: לא אקרי יו&quot;ט כלל וכו' ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו, ועי' ציון 430; עי' פמ&quot;ג א&quot;א למג&quot;א סי' תקע ס&quot;ק ו, שמש&quot;כ מהרי&quot;ל שנקרא יו&quot;ט (עי' ציון 1), היינו בלשון בנ&quot;א, ומ' שעצם היום אינו יו&quot;ט; שו&quot;ע הרב שם; יד אפרים לשו&quot;ע או&quot;ח שם ס&quot;א, בד' הסוברים שתענית שעות מותרת בעיוה&quot;כ (עי' ציון (124): שאין בו דין יו&quot;ט; הג' חת&quot;ס שם בד' הסוברים שהאכילה גזה&quot;כ היא (עי' ציון 25): איננו לא יום שמחה ויום טוב אלא גזה&quot;כ לאכול בו, ולכאו' ה&quot;ה לסוברים שהאכילה באה כהכנה לתענית המחר (עי' ציונים 77 ואילך, 80, 84), או כדי לענות הנפש (עי' ציון 86), או כדי להראות בטחון שנזכה בדין (עי' ציון 91), ועי' חת&quot;ס שם שמטעם זה אסור להתענות תענית חלום בעיוה&quot;כ, לסוברים כן (ע&quot;ע תענית), שאע&quot;פ שהתענית עונג לו, מ&quot;מ מצוה לאכול; עי' מ&quot;ב שם ס&quot;ק ב וג.</ref>, אלא שעשאוהו כיום טוב<ref>עי' של&quot;ה שם שהשם &quot;יו&quot;ט&quot; תלוי בהחזקת בנ&quot;א; שו&quot;ע הרב שם: נוהגין לעשותו יו&quot;ט, ועי' ציון 431; מ&quot;ב שם: נוהגין לעשותו קצת כמו יו&quot;ט.</ref>.


שורה 98: שורה 94:
על המקבל עליו תענית בימים מסויימים, בלשון נדר*, או שבועה*, או קבלת תענית*, ואירע בהם ערב יוה&quot;כ, ועל הנודר להתענות בערב יוה&quot;כ, ע&quot;ע נדר וע' שבועה וע' תענית.
על המקבל עליו תענית בימים מסויימים, בלשון נדר*, או שבועה*, או קבלת תענית*, ואירע בהם ערב יוה&quot;כ, ועל הנודר להתענות בערב יוה&quot;כ, ע&quot;ע נדר וע' שבועה וע' תענית.


== '''הטבילה''' ==
==== גדרה וטעמה ====
==== גדרה וטעמה ====
=== ב. הטבילה ===
ערב יום הכפורים נוהגים בו טבילה*<ref>עי' תשוה&quot;ג שע&quot;צ ח&quot;ג ש&quot;ד סי' ג, והובא בשבה&quot;ל הל' שמחות סי' כט; סרע&quot;ג ריש סדר יוה&quot;כ, והובא ברי&quot;צ גיאת הל' יוה&quot;כ עמ' נט ובהמנהיג הל' צום כיפור סי' נב, ועוד; תשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' רב בשם רס&quot;ג; רי&quot;צ גיאת שם; מח&quot;ו הל' יוה&quot;כ סי' א, וסידור רש&quot;י סי' רח; המנהגות עמ' 31 (ספרן של ראשונים עמ' 151), והובא בא&quot;ח הל' ערב ר&quot;ה אות ג ובכלבו ר&quot;ס סד; המנהיג שם; ראבי&quot;ה סי' תקכח: ניהגו פרושים; רוקח סי' ריד וריח; או&quot;ז ח&quot;ב סי' רעז; מנהגי הר&quot;א חילדיק מנהגי יוה&quot;כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); שבה&quot;ל סי' רפג וסי' שי, והל' שמחות שם; מנהג טוב סי' עד; מרדכי יומא סי' תשכג; תשב&quot;ץ (קטן) סי' קכב-קכד; הגמ&quot;י שביתת עשור מנהגי יוה&quot;כ; עץ חיים הל' יוה&quot;כ פ&quot;ב עמ' רח; דרשות מהר&quot;ח או&quot;ז סי' לד; מאירי ברכות כב א ד&quot;ה טבילה, ובחיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ&quot;ח ד&quot;ה וכבר; מצוות זמניות הל' יוה&quot;כ; רא&quot;ש יומא פ&quot;ח סי' כד; א&quot;ח דין עיוה&quot;כ אות ב; כלבו סי' סח; רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א; טור או&quot;ח סי' תרו; האגור סי' תתקכד; מנוה&quot;מ (אלנקאוה) פ&quot;ב הל' יוה&quot;כ עמ' 382: ויש שנהגו, ועי&quot;ש שמנהג יפה הוא; מנהגי ר&quot;א קלויזנר אות לג; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אותיות ג וד; שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל סי' קצא וקצב; ס' המנהגים (טירנא) עשי&quot;ת; עי' שו&quot;ע שם ס&quot;ד; סדר היום הנהגת ערב יו&quot;כ; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;ג; של&quot;ה יומא פ' נר מצוה אות יד: מצוה גדולה. ועי' זוהר פ' פנחס דף ריד ב: ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא וכו' ולמטבל בנהרא וכו'.</ref>. ונחלקו בגדרה וטעמה של טבילה זו: א) יש סוברים שמשום טהרה – לטמאים בטומאת בעל-קרי*<ref>ע&quot;ע בעל קרי, ושם: משמשת, ושם: פולטת, שטומאה זו נוהגת אף באשה ששימשה מיטתה או שפלטה ש&quot;ז. רא&quot;ש וטור דלהלן.</ref> - היא<ref>עי' ראבי&quot;ה ואו&quot;ז ומרדכי והגמ&quot;י שבציון 276 שהביאו סמך למנהג ממדרשים שישראל ביוה&quot;כ נקיים, ועי' רא&quot;ש וטור ולבוש ובהגר&quot;א שבציון הנ&quot;ל שזהו לסוברים שמשום טהרה נגעו בה; המנהגות שם; עי' המנהיג שם; עי' שבה&quot;ל סי' שי שהזכיר ב' הטעמים, ונ' שלא הכריע בדבר (עי' ציון 278); תשב&quot;ץ (קטן) סי' קכב בשם מהר&quot;ם, וסי' קכג; מאירי שם ושם; מצוות זמניות שם; רא&quot;ש שם; א&quot;ח שם; כלבו שם; רי&quot;ו שם; טור שם; מנוה&quot;מ (אלנקאוה) שם; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אות ד בשם י&quot;מ; עי' שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל שם ושם, ועי' ד&quot;מ שם אות ג' בדעתו; ד&quot;מ שם; סדר היום שם; לבוש שם.</ref>, ואף על פי שבזמן הזה, שבטלה תקנת עזרא<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל: תקנת עזרא, ושם: ביטול התקנה.</ref>, בעל קרי מותר בתפילה, לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 276 ואילך, ושם ציון 270 שי&quot;ח.</ref>, בערב יוה&quot;כ הנהיגו - הגאונים<ref>מצוות זמניות שם. ועי&quot;ש ורא&quot;ש שם שאין לטבילה זו רמז בש&quot;ס, ועי' רי&quot;צ גיאת שם שאינה מתקון חכמים הראשונים.</ref> - טבילה זו<ref>המנהגות שם, וכלבו סי' סד בשמו; מאירי שם; מהרי&quot;ל שם; סדר היום שם.</ref>, משום שתפילות יום הכפורים צריכות טהרה מאד<ref>המנהגות שם, וכלבו שם בשמו. ועי' מאירי שם (על ערב ר&quot;ה ועיוה&quot;כ): שהם ימי סליחה ותפלה יתרה, ועי' מהרי&quot;ל שם: משום טהרת יוה&quot;כ, ועי' סדר היום שם: יום אחד בשנה שהוא אדיר ונורא.</ref>, והעמידו הדין על מקומו קודם שבטלה תקנת עזרא<ref>סדר היום שם. וכ&quot;מ בשא&quot;ר הנ&quot;ל.</ref>, או שלא הנהיגו מנהג זה לחובה – לטהרה מטומאה<ref>רי&quot;ו שם. ועי' ציון 269.</ref> - אלא בתורת רשות<ref>תשוה&quot;ג שע&quot;צ שם; תשב&quot;ץ (קטן) סי' קכב, בשם מהר&quot;ם; מצוות זמניות שם; רא&quot;ש שם; עי' רי&quot;ו שם; טור שם; מנוה&quot;מ שם.</ref>, לנקיות בעלמא<ref>תשוה&quot;ג שע&quot;צ שם; רי&quot;ו שם. ור&quot;ל שאחר שבטלה תקנת עזרא אף הנוהגים בטבילה לתפילה, וכן בעיוה&quot;כ, אינו לשם טהרה מטומאה שמחמירים לנהוג ע&quot;פ תקנת עזרא, אלא לשם נקיות (וע&quot;ע בעל קרי: ביטול התקנה).</ref>. לשיטה זו הטהורים מטומאת בעל קרי אינם צריכים טבילה כלל<ref>עי' מהרי&quot;ל שם אות ג.</ref>. וכן מי שמצטער בטבילה, נותן עליו תשעה קבים מים שאובים - שנתינת תשעה קבים מים שאובים, אף לתקנת עזרא, מטהרת בעל קרי לתורה ולתפילה<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל 247.</ref> - ודיו בכך<ref>שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל שם ושם, והובא במג&quot;א שם ס&quot;ק ט.</ref>, ויש שנהגו תמיד בנתינת תשעה קבים מים<ref>רוקח סי' ריד: ויש שעושין רחיצה (והיינו ט' קבים, עי' מנהיג שם), ועי&quot;ש סי' ריח; מנהג מהר&quot;ם בתשב&quot;ץ (קטן) סי' קכב; עי' א&quot;ח וכלבו שם: בנהר או בט' קבין מים שאובין. ועי' מהרי&quot;ל שם, והובא בד&quot;מ שם ובעמק ברכה (הורויץ) סי' סה ובשל&quot;ה שם, שהנוהגים בט' קבין זהו משום שסוברים שמשום טהרה נגעו בה, אבל בפמ&quot;ג א&quot;א או&quot;ח שם ס&quot;ק ט כ' שהמצטער נותן עליו ט' קבים אף לסוברים שמשום תשובה נגעו בה (עי' ציון 278). ועי' מחה&quot;ש למג&quot;א שם שמשמעות הרמ&quot;א בשו&quot;ע שם, שאף מי שאינו מצטער יכול לצאת בט' קבים.</ref>. מהראשונים העומדים בשיטה זו יש שכתבו סמך למנהג זה, ממה שמצינו במדרשים שישראל ביום הכפורים נקיים - מכל חטא<ref>פדר&quot;א דלהלן, ועי' בהגר&quot;א או&quot;ח שם שזהו עיקר פירוש &quot;נקיים&quot;.</ref> - כמלאכי השרת<ref>עי' פדר&quot;א פמ&quot;ו שהשטן מעיד זכות על ישראל שדומים ביוה&quot;כ למלאכים בכמה דברים, ועי' דב&quot;ר ואתחנן אות לו שלכן אומרים ביוה&quot;כ בשכמל&quot;ו בקול רם (ע&quot;ע יוה&quot;כ ציון 1755), לפי שהם נקיים כמלאכים. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 1782 ואילך. ועי' להלן ציון 460.</ref>, והיינו שהם נקיים אחר שטבלו<ref>ראבי&quot;ה שם; או&quot;ז שם; מרדכי שם; רא&quot;ש שם; רי&quot;ו שם; טור שם; מהרי&quot;ל שם.</ref>, שיש במשמעות &quot;נקיים&quot; אף &quot;טהורים&quot;<ref>לבוש שם.</ref>. ב) ויש סוברים שטבילה זו משום תשובה* היא<ref>עי' ספר חסידים שבציונים 301, 302; שבה&quot;ל סי' רפג בשם ר&quot;י, ועי' סי' שי (ועי' ציון 260); דרשות מהר&quot;ח או&quot;ז שם; מהרי&quot;ל שם אות ג, ועי&quot;ש אות ד בשם הרוקח (ועי' ציון 299); עי' האגור שם בשם ה&quot;ר שמחה; ברית אברהם (הורויץ) פ&quot;ח, ושל&quot;ה שם אות צג בשמו.</ref>, שיוה&quot;כ הוא זמן תשובה<ref>ע&quot;ע יום הכפורים: התשובה וכפרת היום.</ref>, וכל השבים בתשובה צריכים טבילה<ref>ע&quot;ע משומד. שבה&quot;ל סי' רפג בשם ר&quot;י; דרשות מהר&quot;ח או&quot;ז שם; מהרי&quot;ל שם; ברית אברהם ושל&quot;ה שם.</ref>, וכן גר* שמתגייר טעון טבילה משום תשובה<ref>ע&quot;ע גרות ציון 89 ואילך. מהרי&quot;ל שם, והובא בד&quot;מ שם אות ג, ועי' מחה&quot;ש למג&quot;א שם ס&quot;ק ח.</ref>. לשיטה זו אף הטהורים מטומאת בעל קרי צריכים טבילה<ref>מהרי&quot;ל שם.</ref>, ואף מי שטבל בערב-ראש-השנה*, ולא נטמא אחר כך בטומאת קרי, צריך לחזור ולטבול בערב יוה&quot;כ, לטהר עצמו לתשובה<ref>מהרי&quot;ל שם. ועי' שכנה&quot;ג או&quot;ח שם הגה&quot;ט אות ט, שנהג כן ע&quot;פ מהרי&quot;ל.</ref>. ואין די במה שנותן עליו תשעה קבים מים שאובים, אלא צריך טבילה<ref>עי' מהרי&quot;ל וד&quot;מ ושל&quot;ה שבציון 273.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו שנכון להחמיר כדעה זו<ref>עמק ברכה שם, ושל&quot;ה שם בשמו; א&quot;ר שם ס&quot;ק ח.</ref>, וכן לכוין בטבילה הן לטהרה והן לתשובה<ref>עמק ברכה ושל&quot;ה שם.</ref>. וכן יש שכתבו שיש לדקדק שלא תהא על גופו חציצה* הפוסלת בטבילה<ref>ע&quot;ע חציצה. עי' של&quot;ה שם אות צה; עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק יד ומ&quot;ב שם ס&quot;ק כו, בד' הרמ&quot;א והלבוש שם; עי' פמ&quot;ג א&quot;א שם ס&quot;ק י; מט&quot;א שם ס&quot;ח.</ref>, אף בדברים שאין מדקדקים בהם בטבילת בעל קרי בזמן הזה<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 64, וע' בעל קרי ציון 258. מט&quot;א שם.</ref>. ג) ויש סוברים שטבילה זו מדין חובת טהרה* ברגל היא<ref>ע&quot;ע טהרה: טהרה ברגל. מנהגי הר&quot;א חילדיק מנהגי יוה&quot;כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); שבה&quot;ל סי' רפג, והל' שמחות סי' כט; ב&quot;ח או&quot;ח שם אות ד בד' רס&quot;ג (ועי' ציון 332).</ref>, שלדעתם חובה זו נוהגת אף בזמן הזה - שאין לנו אפר פרה-אדומה* להיטהר מטמאת-מת*<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 422, ושם שי&quot;ח.חסידים</ref> - וכן שהיא נוהגת אף ביום הכפורים - שאין בו מצות ראיה* ואכילת שלמי חגיגה*<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 389 ואילך, ד' הסוברים שאין חובה זו תלויה בחובות הרגל, ושם ציון 369 ואילך, ד' הסוברים שחובת טהרה ברגל משום חובות הרגל היא, כדי שיוכל להכנס לעזרה ולאכול קדשים.</ref> - לפי שהוא יום של משפט, וצריך אדם לטהר ולקדש עצמו ולהוציא כאור צדקו ומשפטו<ref>שבה&quot;ל סי' רפג. וכעי&quot;ז במנהגי הר&quot;א חילדיק שם: שהוא יום סליחה וכפרה וכו' לכן יטהרו עצמם למטה כדי שהקב&quot;ה יטהר אותם מעונותיהם למעלה.</ref>.
ערב יום הכפורים נוהגים בו טבילה*<ref>עי' תשוה&quot;ג שע&quot;צ ח&quot;ג ש&quot;ד סי' ג, והובא בשבה&quot;ל הל' שמחות סי' כט; סרע&quot;ג ריש סדר יוה&quot;כ, והובא ברי&quot;צ גיאת הל' יוה&quot;כ עמ' נט ובהמנהיג הל' צום כיפור סי' נב, ועוד; תשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' רב בשם רס&quot;ג; רי&quot;צ גיאת שם; מח&quot;ו הל' יוה&quot;כ סי' א, וסידור רש&quot;י סי' רח; המנהגות עמ' 31 (ספרן של ראשונים עמ' 151), והובא בא&quot;ח הל' ערב ר&quot;ה אות ג ובכלבו ר&quot;ס סד; המנהיג שם; ראבי&quot;ה סי' תקכח: ניהגו פרושים; רוקח סי' ריד וריח; או&quot;ז ח&quot;ב סי' רעז; מנהגי הר&quot;א חילדיק מנהגי יוה&quot;כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); שבה&quot;ל סי' רפג וסי' שי, והל' שמחות שם; מנהג טוב סי' עד; מרדכי יומא סי' תשכג; תשב&quot;ץ (קטן) סי' קכב-קכד; הגמ&quot;י שביתת עשור מנהגי יוה&quot;כ; עץ חיים הל' יוה&quot;כ פ&quot;ב עמ' רח; דרשות מהר&quot;ח או&quot;ז סי' לד; מאירי ברכות כב א ד&quot;ה טבילה, ובחיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ&quot;ח ד&quot;ה וכבר; מצוות זמניות הל' יוה&quot;כ; רא&quot;ש יומא פ&quot;ח סי' כד; א&quot;ח דין עיוה&quot;כ אות ב; כלבו סי' סח; רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א; טור או&quot;ח סי' תרו; האגור סי' תתקכד; מנוה&quot;מ (אלנקאוה) פ&quot;ב הל' יוה&quot;כ עמ' 382: ויש שנהגו, ועי&quot;ש שמנהג יפה הוא; מנהגי ר&quot;א קלויזנר אות לג; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אותיות ג וד; שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל סי' קצא וקצב; ס' המנהגים (טירנא) עשי&quot;ת; עי' שו&quot;ע שם ס&quot;ד; סדר היום הנהגת ערב יו&quot;כ; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;ג; של&quot;ה יומא פ' נר מצוה אות יד: מצוה גדולה. ועי' זוהר פ' פנחס דף ריד ב: ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא וכו' ולמטבל בנהרא וכו'.</ref>. ונחלקו בגדרה וטעמה של טבילה זו: א) יש סוברים שמשום טהרה – לטמאים בטומאת בעל-קרי*<ref>ע&quot;ע בעל קרי, ושם: משמשת, ושם: פולטת, שטומאה זו נוהגת אף באשה ששימשה מיטתה או שפלטה ש&quot;ז. רא&quot;ש וטור דלהלן.</ref> - היא<ref>עי' ראבי&quot;ה ואו&quot;ז ומרדכי והגמ&quot;י שבציון 276 שהביאו סמך למנהג ממדרשים שישראל ביוה&quot;כ נקיים, ועי' רא&quot;ש וטור ולבוש ובהגר&quot;א שבציון הנ&quot;ל שזהו לסוברים שמשום טהרה נגעו בה; המנהגות שם; עי' המנהיג שם; עי' שבה&quot;ל סי' שי שהזכיר ב' הטעמים, ונ' שלא הכריע בדבר (עי' ציון 278); תשב&quot;ץ (קטן) סי' קכב בשם מהר&quot;ם, וסי' קכג; מאירי שם ושם; מצוות זמניות שם; רא&quot;ש שם; א&quot;ח שם; כלבו שם; רי&quot;ו שם; טור שם; מנוה&quot;מ (אלנקאוה) שם; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אות ד בשם י&quot;מ; עי' שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל שם ושם, ועי' ד&quot;מ שם אות ג' בדעתו; ד&quot;מ שם; סדר היום שם; לבוש שם.</ref>, ואף על פי שבזמן הזה, שבטלה תקנת עזרא<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל: תקנת עזרא, ושם: ביטול התקנה.</ref>, בעל קרי מותר בתפילה, לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 276 ואילך, ושם ציון 270 שי&quot;ח.</ref>, בערב יוה&quot;כ הנהיגו - הגאונים<ref>מצוות זמניות שם. ועי&quot;ש ורא&quot;ש שם שאין לטבילה זו רמז בש&quot;ס, ועי' רי&quot;צ גיאת שם שאינה מתקון חכמים הראשונים.</ref> - טבילה זו<ref>המנהגות שם, וכלבו סי' סד בשמו; מאירי שם; מהרי&quot;ל שם; סדר היום שם.</ref>, משום שתפילות יום הכפורים צריכות טהרה מאד<ref>המנהגות שם, וכלבו שם בשמו. ועי' מאירי שם (על ערב ר&quot;ה ועיוה&quot;כ): שהם ימי סליחה ותפלה יתרה, ועי' מהרי&quot;ל שם: משום טהרת יוה&quot;כ, ועי' סדר היום שם: יום אחד בשנה שהוא אדיר ונורא.</ref>, והעמידו הדין על מקומו קודם שבטלה תקנת עזרא<ref>סדר היום שם. וכ&quot;מ בשא&quot;ר הנ&quot;ל.</ref>, או שלא הנהיגו מנהג זה לחובה – לטהרה מטומאה<ref>רי&quot;ו שם. ועי' ציון 269.</ref> - אלא בתורת רשות<ref>תשוה&quot;ג שע&quot;צ שם; תשב&quot;ץ (קטן) סי' קכב, בשם מהר&quot;ם; מצוות זמניות שם; רא&quot;ש שם; עי' רי&quot;ו שם; טור שם; מנוה&quot;מ שם.</ref>, לנקיות בעלמא<ref>תשוה&quot;ג שע&quot;צ שם; רי&quot;ו שם. ור&quot;ל שאחר שבטלה תקנת עזרא אף הנוהגים בטבילה לתפילה, וכן בעיוה&quot;כ, אינו לשם טהרה מטומאה שמחמירים לנהוג ע&quot;פ תקנת עזרא, אלא לשם נקיות (וע&quot;ע בעל קרי: ביטול התקנה).</ref>. לשיטה זו הטהורים מטומאת בעל קרי אינם צריכים טבילה כלל<ref>עי' מהרי&quot;ל שם אות ג.</ref>. וכן מי שמצטער בטבילה, נותן עליו תשעה קבים מים שאובים - שנתינת תשעה קבים מים שאובים, אף לתקנת עזרא, מטהרת בעל קרי לתורה ולתפילה<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל 247.</ref> - ודיו בכך<ref>שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל שם ושם, והובא במג&quot;א שם ס&quot;ק ט.</ref>, ויש שנהגו תמיד בנתינת תשעה קבים מים<ref>רוקח סי' ריד: ויש שעושין רחיצה (והיינו ט' קבים, עי' מנהיג שם), ועי&quot;ש סי' ריח; מנהג מהר&quot;ם בתשב&quot;ץ (קטן) סי' קכב; עי' א&quot;ח וכלבו שם: בנהר או בט' קבין מים שאובין. ועי' מהרי&quot;ל שם, והובא בד&quot;מ שם ובעמק ברכה (הורויץ) סי' סה ובשל&quot;ה שם, שהנוהגים בט' קבין זהו משום שסוברים שמשום טהרה נגעו בה, אבל בפמ&quot;ג א&quot;א או&quot;ח שם ס&quot;ק ט כ' שהמצטער נותן עליו ט' קבים אף לסוברים שמשום תשובה נגעו בה (עי' ציון 278). ועי' מחה&quot;ש למג&quot;א שם שמשמעות הרמ&quot;א בשו&quot;ע שם, שאף מי שאינו מצטער יכול לצאת בט' קבים.</ref>. מהראשונים העומדים בשיטה זו יש שכתבו סמך למנהג זה, ממה שמצינו במדרשים שישראל ביום הכפורים נקיים - מכל חטא<ref>פדר&quot;א דלהלן, ועי' בהגר&quot;א או&quot;ח שם שזהו עיקר פירוש &quot;נקיים&quot;.</ref> - כמלאכי השרת<ref>עי' פדר&quot;א פמ&quot;ו שהשטן מעיד זכות על ישראל שדומים ביוה&quot;כ למלאכים בכמה דברים, ועי' דב&quot;ר ואתחנן אות לו שלכן אומרים ביוה&quot;כ בשכמל&quot;ו בקול רם (ע&quot;ע יוה&quot;כ ציון 1755), לפי שהם נקיים כמלאכים. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 1782 ואילך. ועי' להלן ציון 460.</ref>, והיינו שהם נקיים אחר שטבלו<ref>ראבי&quot;ה שם; או&quot;ז שם; מרדכי שם; רא&quot;ש שם; רי&quot;ו שם; טור שם; מהרי&quot;ל שם.</ref>, שיש במשמעות &quot;נקיים&quot; אף &quot;טהורים&quot;<ref>לבוש שם.</ref>. ב) ויש סוברים שטבילה זו משום תשובה* היא<ref>עי' ספר חסידים שבציונים 301, 302; שבה&quot;ל סי' רפג בשם ר&quot;י, ועי' סי' שי (ועי' ציון 260); דרשות מהר&quot;ח או&quot;ז שם; מהרי&quot;ל שם אות ג, ועי&quot;ש אות ד בשם הרוקח (ועי' ציון 299); עי' האגור שם בשם ה&quot;ר שמחה; ברית אברהם (הורויץ) פ&quot;ח, ושל&quot;ה שם אות צג בשמו.</ref>, שיוה&quot;כ הוא זמן תשובה<ref>ע&quot;ע יום הכפורים: התשובה וכפרת היום.</ref>, וכל השבים בתשובה צריכים טבילה<ref>ע&quot;ע משומד. שבה&quot;ל סי' רפג בשם ר&quot;י; דרשות מהר&quot;ח או&quot;ז שם; מהרי&quot;ל שם; ברית אברהם ושל&quot;ה שם.</ref>, וכן גר* שמתגייר טעון טבילה משום תשובה<ref>ע&quot;ע גרות ציון 89 ואילך. מהרי&quot;ל שם, והובא בד&quot;מ שם אות ג, ועי' מחה&quot;ש למג&quot;א שם ס&quot;ק ח.</ref>. לשיטה זו אף הטהורים מטומאת בעל קרי צריכים טבילה<ref>מהרי&quot;ל שם.</ref>, ואף מי שטבל בערב-ראש-השנה*, ולא נטמא אחר כך בטומאת קרי, צריך לחזור ולטבול בערב יוה&quot;כ, לטהר עצמו לתשובה<ref>מהרי&quot;ל שם. ועי' שכנה&quot;ג או&quot;ח שם הגה&quot;ט אות ט, שנהג כן ע&quot;פ מהרי&quot;ל.</ref>. ואין די במה שנותן עליו תשעה קבים מים שאובים, אלא צריך טבילה<ref>עי' מהרי&quot;ל וד&quot;מ ושל&quot;ה שבציון 273.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו שנכון להחמיר כדעה זו<ref>עמק ברכה שם, ושל&quot;ה שם בשמו; א&quot;ר שם ס&quot;ק ח.</ref>, וכן לכוין בטבילה הן לטהרה והן לתשובה<ref>עמק ברכה ושל&quot;ה שם.</ref>. וכן יש שכתבו שיש לדקדק שלא תהא על גופו חציצה* הפוסלת בטבילה<ref>ע&quot;ע חציצה. עי' של&quot;ה שם אות צה; עי' א&quot;ר שם ס&quot;ק יד ומ&quot;ב שם ס&quot;ק כו, בד' הרמ&quot;א והלבוש שם; עי' פמ&quot;ג א&quot;א שם ס&quot;ק י; מט&quot;א שם ס&quot;ח.</ref>, אף בדברים שאין מדקדקים בהם בטבילת בעל קרי בזמן הזה<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 64, וע' בעל קרי ציון 258. מט&quot;א שם.</ref>. ג) ויש סוברים שטבילה זו מדין חובת טהרה* ברגל היא<ref>ע&quot;ע טהרה: טהרה ברגל. מנהגי הר&quot;א חילדיק מנהגי יוה&quot;כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); שבה&quot;ל סי' רפג, והל' שמחות סי' כט; ב&quot;ח או&quot;ח שם אות ד בד' רס&quot;ג (ועי' ציון 332).</ref>, שלדעתם חובה זו נוהגת אף בזמן הזה - שאין לנו אפר פרה-אדומה* להיטהר מטמאת-מת*<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 422, ושם שי&quot;ח.חסידים</ref> - וכן שהיא נוהגת אף ביום הכפורים - שאין בו מצות ראיה* ואכילת שלמי חגיגה*<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 389 ואילך, ד' הסוברים שאין חובה זו תלויה בחובות הרגל, ושם ציון 369 ואילך, ד' הסוברים שחובת טהרה ברגל משום חובות הרגל היא, כדי שיוכל להכנס לעזרה ולאכול קדשים.</ref> - לפי שהוא יום של משפט, וצריך אדם לטהר ולקדש עצמו ולהוציא כאור צדקו ומשפטו<ref>שבה&quot;ל סי' רפג. וכעי&quot;ז במנהגי הר&quot;א חילדיק שם: שהוא יום סליחה וכפרה וכו' לכן יטהרו עצמם למטה כדי שהקב&quot;ה יטהר אותם מעונותיהם למעלה.</ref>.


שורה 120: שורה 114:
טבילת ערב יום הכפורים נחלקו גאונים וראשונים אם מברך עליה: יש סוברים שמברך<ref>תשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' רב ורי&quot;צ גיאת הל' יוה&quot;כ עמ' נט ורא&quot;ש יומא פ&quot;ח סי' כד וטור או&quot;ח סי' תרו, בשם רס&quot;ג; שבה&quot;ל סי' רפג בשם ר&quot;י, וסי' שי; האגור סי' תתקכד בשם ה&quot;ר שמחה. ועי' פר&quot;ח או&quot;ח שם ס&quot;ק ד שהוכיח כשיטה זו (ועי' ציון 325).</ref>, שלדעתם בעל קרי אף בזמן הזה - שבטלה תקנת עזרא<ref>ע&quot;ע בעל קרי: תקנת עזרא, ושם: ביטול התקנה.</ref> - מברך ברכת הטבילה<ref>ע&quot;ע טבילה ציון 278 ואילך, ועי&quot;ש ציון 271 ואילך בד' החולקים. שבה&quot;ל שם.</ref>, או שלדעתם טבילה זו משום תשובה היא<ref>עי' ציון 278.</ref>, והטובל לשם תשובה מברך על הטבילה<ref>ע&quot;ע תשובה. שבה&quot;ל שם ושם; האגור שם.</ref>, או שלדעתם טבילה זו משום חובת טהרה ברגל היא<ref>עי' ציון 289.</ref>, ומברך עליה כדרך שמברך על כל מצוות דרבנן<ref>ע&quot;ע ברכת המצוות ציון 15 ואילך. ב&quot;ח או&quot;ח שם אות ד.</ref>. ויש סוברים שאינו מברך<ref>רי&quot;צ גיאת שם; תוס' ברכות כב ב ד&quot;ה ולית; רמב&quot;ן בתשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' שב; א&quot;ח הל' ערב ר&quot;ה אות ד ובכלבו ר&quot;ס סד וסי' סח, בשם מהר&quot;ם; תשב&quot;ץ (קטן) סי' קכג; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ&quot;ח ד&quot;ה וכבר; מצוות זמניות הל' יוה&quot;כ; רא&quot;ש שם; א&quot;ח הל' עיוה&quot;כ אות ב; רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א; טוש&quot;ע שם ד; שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל סי' קצא וקצב; האגור סי' תתקכד; סדר היום הנהגת עיוה&quot;כ; מטה משה סי' תתמ; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;ג; ב&quot;ח שם ופר&quot;ח או&quot;ח שם ס&quot;ד, שספק ברכות הוא. ועי' תוס' שם, ותשב&quot;ץ שם בשם ר&quot;י, שהמברך ברכתו לבטלה.</ref>, שלדעתם טבילה זו משום טהרה מטומאת קרי היא<ref>עי' ציון 260.</ref>, ובזמן הזה מן הדין בעל קרי אינו צריך טהרה לתפילה<ref>עי' ציון 262.</ref>, אלא שבערב יוה&quot;כ נהגו לטבול, ואין מברכים על המנהג<ref>ע&quot;ע ברכת המצוות ציון 138 ואילך. רי&quot;צ גיאת שם; המנהיג הל' צום כפור סי' נב; רמב&quot;ן שם; עי' מאירי שם; מצוות זמניות שם; רא&quot;ש שם; עי' א&quot;ח הל' ערב ר&quot;ה וכלבו שם ושם, בשם מהר&quot;ם; עי' תשב&quot;ץ שם; א&quot;ח הל' עיוה&quot;כ שם; רי&quot;ו שם; טור שם; סדר היום שם; מטה משה שם; לבוש שם.</ref>.
טבילת ערב יום הכפורים נחלקו גאונים וראשונים אם מברך עליה: יש סוברים שמברך<ref>תשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' רב ורי&quot;צ גיאת הל' יוה&quot;כ עמ' נט ורא&quot;ש יומא פ&quot;ח סי' כד וטור או&quot;ח סי' תרו, בשם רס&quot;ג; שבה&quot;ל סי' רפג בשם ר&quot;י, וסי' שי; האגור סי' תתקכד בשם ה&quot;ר שמחה. ועי' פר&quot;ח או&quot;ח שם ס&quot;ק ד שהוכיח כשיטה זו (ועי' ציון 325).</ref>, שלדעתם בעל קרי אף בזמן הזה - שבטלה תקנת עזרא<ref>ע&quot;ע בעל קרי: תקנת עזרא, ושם: ביטול התקנה.</ref> - מברך ברכת הטבילה<ref>ע&quot;ע טבילה ציון 278 ואילך, ועי&quot;ש ציון 271 ואילך בד' החולקים. שבה&quot;ל שם.</ref>, או שלדעתם טבילה זו משום תשובה היא<ref>עי' ציון 278.</ref>, והטובל לשם תשובה מברך על הטבילה<ref>ע&quot;ע תשובה. שבה&quot;ל שם ושם; האגור שם.</ref>, או שלדעתם טבילה זו משום חובת טהרה ברגל היא<ref>עי' ציון 289.</ref>, ומברך עליה כדרך שמברך על כל מצוות דרבנן<ref>ע&quot;ע ברכת המצוות ציון 15 ואילך. ב&quot;ח או&quot;ח שם אות ד.</ref>. ויש סוברים שאינו מברך<ref>רי&quot;צ גיאת שם; תוס' ברכות כב ב ד&quot;ה ולית; רמב&quot;ן בתשוה&quot;ג שע&quot;ת סי' שב; א&quot;ח הל' ערב ר&quot;ה אות ד ובכלבו ר&quot;ס סד וסי' סח, בשם מהר&quot;ם; תשב&quot;ץ (קטן) סי' קכג; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ&quot;ח ד&quot;ה וכבר; מצוות זמניות הל' יוה&quot;כ; רא&quot;ש שם; א&quot;ח הל' עיוה&quot;כ אות ב; רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א; טוש&quot;ע שם ד; שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל סי' קצא וקצב; האגור סי' תתקכד; סדר היום הנהגת עיוה&quot;כ; מטה משה סי' תתמ; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;ג; ב&quot;ח שם ופר&quot;ח או&quot;ח שם ס&quot;ד, שספק ברכות הוא. ועי' תוס' שם, ותשב&quot;ץ שם בשם ר&quot;י, שהמברך ברכתו לבטלה.</ref>, שלדעתם טבילה זו משום טהרה מטומאת קרי היא<ref>עי' ציון 260.</ref>, ובזמן הזה מן הדין בעל קרי אינו צריך טהרה לתפילה<ref>עי' ציון 262.</ref>, אלא שבערב יוה&quot;כ נהגו לטבול, ואין מברכים על המנהג<ref>ע&quot;ע ברכת המצוות ציון 138 ואילך. רי&quot;צ גיאת שם; המנהיג הל' צום כפור סי' נב; רמב&quot;ן שם; עי' מאירי שם; מצוות זמניות שם; רא&quot;ש שם; עי' א&quot;ח הל' ערב ר&quot;ה וכלבו שם ושם, בשם מהר&quot;ם; עי' תשב&quot;ץ שם; א&quot;ח הל' עיוה&quot;כ שם; רי&quot;ו שם; טור שם; סדר היום שם; מטה משה שם; לבוש שם.</ref>.


== '''המלקות''' ==
==== המנהג וטעמו ====
==== המנהג וטעמו ====
=== ג. המלקות ===
ערב יוה&quot;כ נהגו לקבל מלקות*<ref>מח&quot;ו הל' יוה&quot;כ סי' ד, וסידור רש&quot;י סי' ריא; ראבי&quot;ה ח&quot;ב סי' תקכח (עמ' 186); רוקח סי' ריד וריח; מנהגי הר&quot;א חילדיק מנהגי יוה&quot;כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 164); מנהג טוב סי' עד; תשב&quot;ץ (קטן) סי' קל; עץ חיים הל' יוה&quot;כ פ&quot;ב עמ' רח; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ&quot;ח; רא&quot;ש יומא פ&quot;ח סי' כה: נהגו באשכנז; א&quot;ח דין עיוה&quot;כ אות ג; כלבו סי' סח; רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א; מנהגי הר&quot;א קלויזנר אות לד; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אות ה; שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל סי' קצא וקצב; ס' המנהגים (טירנא) עשי&quot;ת; טוש&quot;ע או&quot;ח תרז ו; סדר היום הנהגת עיוה&quot;כ; מטה משה סי' תתמב; לבוש שם ס&quot;ו; פע&quot;ח (ר&quot;ח ויטאל) ח&quot;ב שער יוה&quot;כ פ&quot;א, ונגיד ומצוה ח&quot;א עמ' קנא, בשם האר&quot;י; שו&quot;ע הרב או&quot;ח שם סי&quot;א; מט&quot;א שם ס&quot;ז.</ref>, כדי להכניע הלב הערל ולהכינו לעבוד השם באימה וביראה<ref>עי' מאירי שם; א&quot;ח שם; כלבו שם; שו&quot;ע הרב שם, טעם ב.</ref>, ועוד כדי שיתן אל לבו – על ידי שמתבזה בפני הקהל<ref>טור ברקת ממקור חיים או&quot;ח שם ס&quot;ק ו.</ref> - לשוב מעבירות שבידו<ref>טוש&quot;ע שם; מהרי&quot;ל שם; ס' המנהגים (טירנא) שם; מהרי&quot;ל שם; מטה משה שם; לבוש שם, טעם א; שו&quot;ע הרב שם, טעם א; מט&quot;א שם.</ref>, ועוד כדי לביישו, שמתוך כך יתכפר לו עונו<ref>כנה&quot;ג או&quot;ח שם הגה&quot;ט אות ב.</ref>, כדרך שמצינו אצל מחוייבי מלקות, שעל הכתוב: ונקלה אחיך לעיניך<ref>דברים כה ג.</ref>, דרשו: כשלקה הרי הוא כאחיך<ref>מכות כג א, וש&quot;נ, וע&quot;ע מלקות. כנה&quot;ג שם.</ref>. ויש שכתבו בטעם המלקות בערב יוה&quot;כ, שחיבי-מלקיות* מתכפרים במלקות<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref> - עם תשובה* ווידוי*<ref>ע&quot;ע וידוי ציון 500.</ref> - ואף על פי שאין לנו דיינים סמוכים<ref>ע&quot;ע בית דין וע' סמיכה, וע&quot;ע מלקות שדיינים שאינם סמוכים אינם דנים דיני מלקות.</ref>, מכל מקום הלוקה מתכפר לו במקצת<ref>ב&quot;י שם; לבוש שם, טעם ב. ועי' דרישה שם אות ב וב&quot;ח אות ו שאין כפרה אלא כשנוהגים בכל דיני מלקות (עי' ציון 352), אבל לא כשעושים לזכרון בעלמא (עי' ציון 354). ועי' א&quot;ח שם אות ד בשם תשו' מהר&quot;ם, שהלוקה מרצונו, אף שלא בב&quot;ד, מיקל מעונש העון, ועי' מח&quot;ו סדר מנחה וערבית סי' ב, שהחוטאים נהגו ללקות בביהכ&quot;נ בכל יום קודם ערבית (ועי&quot;ש בהע' המהדיר למהדו' ירושלים תשס&quot;ט מקורות נוספים מראשונים), ועי' טור או&quot;ח סי' רלז שבמלקות מתכפר להם.</ref>. ויש סוברים שבימינו אין להקפיד על מנהג קבלת מלקות, כי אין לנו דיינים סמוכים<ref>עי' ציון 346. עי' פע&quot;ח ונגיד ומצוה שם, בשם האר&quot;י.</ref>, וכן יש מהמקובלים שלא הקפידו בו<ref>פע&quot;ח ונגיד ומצוה ומג&quot;א שם, על מנהג האר&quot;י.</ref>, וכן נהגו רבים שלא ללקות<ref>יפה ללב ח&quot;ג או&quot;ח שם אות ד, והובא בכה&quot;ח או&quot;ח שם אות מ; עי' כתר שם טוב ח&quot;ו עמ' 274, על מנהג הספרדים; עי' ארחות רבינו ח&quot;ב עמ' ר, על מנהג החזו&quot;א והרי&quot;י קניבסקי.</ref>, כיון שערב יוה&quot;כ מחזיקים אותו ליום טוב<ref>עי' ציון 1. יפה ללב שם; כתר שם טוב שם.</ref>.
ערב יוה&quot;כ נהגו לקבל מלקות*<ref>מח&quot;ו הל' יוה&quot;כ סי' ד, וסידור רש&quot;י סי' ריא; ראבי&quot;ה ח&quot;ב סי' תקכח (עמ' 186); רוקח סי' ריד וריח; מנהגי הר&quot;א חילדיק מנהגי יוה&quot;כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 164); מנהג טוב סי' עד; תשב&quot;ץ (קטן) סי' קל; עץ חיים הל' יוה&quot;כ פ&quot;ב עמ' רח; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ&quot;ח; רא&quot;ש יומא פ&quot;ח סי' כה: נהגו באשכנז; א&quot;ח דין עיוה&quot;כ אות ג; כלבו סי' סח; רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א; מנהגי הר&quot;א קלויזנר אות לד; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אות ה; שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל סי' קצא וקצב; ס' המנהגים (טירנא) עשי&quot;ת; טוש&quot;ע או&quot;ח תרז ו; סדר היום הנהגת עיוה&quot;כ; מטה משה סי' תתמב; לבוש שם ס&quot;ו; פע&quot;ח (ר&quot;ח ויטאל) ח&quot;ב שער יוה&quot;כ פ&quot;א, ונגיד ומצוה ח&quot;א עמ' קנא, בשם האר&quot;י; שו&quot;ע הרב או&quot;ח שם סי&quot;א; מט&quot;א שם ס&quot;ז.</ref>, כדי להכניע הלב הערל ולהכינו לעבוד השם באימה וביראה<ref>עי' מאירי שם; א&quot;ח שם; כלבו שם; שו&quot;ע הרב שם, טעם ב.</ref>, ועוד כדי שיתן אל לבו – על ידי שמתבזה בפני הקהל<ref>טור ברקת ממקור חיים או&quot;ח שם ס&quot;ק ו.</ref> - לשוב מעבירות שבידו<ref>טוש&quot;ע שם; מהרי&quot;ל שם; ס' המנהגים (טירנא) שם; מהרי&quot;ל שם; מטה משה שם; לבוש שם, טעם א; שו&quot;ע הרב שם, טעם א; מט&quot;א שם.</ref>, ועוד כדי לביישו, שמתוך כך יתכפר לו עונו<ref>כנה&quot;ג או&quot;ח שם הגה&quot;ט אות ב.</ref>, כדרך שמצינו אצל מחוייבי מלקות, שעל הכתוב: ונקלה אחיך לעיניך<ref>דברים כה ג.</ref>, דרשו: כשלקה הרי הוא כאחיך<ref>מכות כג א, וש&quot;נ, וע&quot;ע מלקות. כנה&quot;ג שם.</ref>. ויש שכתבו בטעם המלקות בערב יוה&quot;כ, שחיבי-מלקיות* מתכפרים במלקות<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref> - עם תשובה* ווידוי*<ref>ע&quot;ע וידוי ציון 500.</ref> - ואף על פי שאין לנו דיינים סמוכים<ref>ע&quot;ע בית דין וע' סמיכה, וע&quot;ע מלקות שדיינים שאינם סמוכים אינם דנים דיני מלקות.</ref>, מכל מקום הלוקה מתכפר לו במקצת<ref>ב&quot;י שם; לבוש שם, טעם ב. ועי' דרישה שם אות ב וב&quot;ח אות ו שאין כפרה אלא כשנוהגים בכל דיני מלקות (עי' ציון 352), אבל לא כשעושים לזכרון בעלמא (עי' ציון 354). ועי' א&quot;ח שם אות ד בשם תשו' מהר&quot;ם, שהלוקה מרצונו, אף שלא בב&quot;ד, מיקל מעונש העון, ועי' מח&quot;ו סדר מנחה וערבית סי' ב, שהחוטאים נהגו ללקות בביהכ&quot;נ בכל יום קודם ערבית (ועי&quot;ש בהע' המהדיר למהדו' ירושלים תשס&quot;ט מקורות נוספים מראשונים), ועי' טור או&quot;ח סי' רלז שבמלקות מתכפר להם.</ref>. ויש סוברים שבימינו אין להקפיד על מנהג קבלת מלקות, כי אין לנו דיינים סמוכים<ref>עי' ציון 346. עי' פע&quot;ח ונגיד ומצוה שם, בשם האר&quot;י.</ref>, וכן יש מהמקובלים שלא הקפידו בו<ref>פע&quot;ח ונגיד ומצוה ומג&quot;א שם, על מנהג האר&quot;י.</ref>, וכן נהגו רבים שלא ללקות<ref>יפה ללב ח&quot;ג או&quot;ח שם אות ד, והובא בכה&quot;ח או&quot;ח שם אות מ; עי' כתר שם טוב ח&quot;ו עמ' 274, על מנהג הספרדים; עי' ארחות רבינו ח&quot;ב עמ' ר, על מנהג החזו&quot;א והרי&quot;י קניבסקי.</ref>, כיון שערב יוה&quot;כ מחזיקים אותו ליום טוב<ref>עי' ציון 1. יפה ללב שם; כתר שם טוב שם.</ref>.


שורה 142: שורה 134:
בזמן ההלקאה, יש שנהגו ללקות אחר תפילת מנחה<ref>עי' מח&quot;ו הל' יוה&quot;כ סי' ד, וסידור רש&quot;י סי' ריא, ומנהגי הר&quot;א חילדיק מנהגי יוה&quot;כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 164), וס' המנהגים (טירנא) עשי&quot;ת, שהביאו המנהג בסדר עיוה&quot;כ אחרי תפילת מנחה; רוקח סי' ריד וריח; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ&quot;ח; רא&quot;ש יומא פ&quot;ח סי' כה; רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א; מנהגי הר&quot;א קלויזנר אות לד; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אות ה; טוש&quot;ע או&quot;ח תרז ו, ועי' ציון 396; סדר היום הנהגת עיוה&quot;כ; מטה משה סי' תתמב; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;ו; שו&quot;ע הרב או&quot;ח שם סי&quot;א (ועי' ציון 388), ועוד. ועי' טור ברקת ממקור חיים או&quot;ח שם ס&quot;ק ו בטעם הדבר, שאחר מנחה נמצאים כל הקהל, ומתבזה במלקות שלוקה (עי' ציון 339), ועי' ציון 388.</ref>, קודם סעודה המפסקת<ref>רוקח שם ושם; עי' ס' המנהגים (טירנא) שם.</ref>. ויש שנהגו ללקות קודם תפילת מנחה<ref>עי' א&quot;ח דין עיוה&quot;כ אות ג; עי' כלבו סי' סח; סדר היום שם: ויש נוהגין; פע&quot;ח (ר&quot;ח ויטאל) ח&quot;ב שער יוה&quot;כ פ&quot;א, ונגיד ומצוה ח&quot;א עמ' קנא, בשם האר&quot;י; טור ברקת שם, שאם יש עשרה אנשים ללקות בפניהם, טוב להקדים (ועי' ציון 386); סדר תפילות מכל השנה (לבעל התניא) עמ' 498 (ועי' ציון 386); ערה&quot;ש או&quot;ח שם ס&quot;ט וסי' תרו ס&quot;ו: טוב יותר.</ref>, כדי שתפילת מנחה והוידוי שאומרים בה<ref>ע&quot;ע יום הכפורים ציון 264.</ref>, יהיו אחר שנתבזה ונתקיים בו: &quot;ונקלה אחיך לעיניך<ref>דברים כה ג.</ref>, כשלקה הרי הוא כאחיך&quot;<ref>עי' ציון 343. טור ברקת שם; עי' ערה&quot;ש שם.</ref>, מהם שהקדימו המלקות אף לטבילת היום<ref>עי' ציון 258. פע&quot;ח ונגיד ומצוה שם, בשם האר&quot;י; סדר תפילות מכל השנה שם.</ref>, על שם: באנו באש ובמים<ref>תהלים סו יב. פע&quot;ח ונגיד ומצוה שם.</ref>, ומהם שהקדימו טבילה למלקות<ref>א&quot;ח וכלבו שם; טור ברקת שם.</ref>. ויש שנהגו ללקות אחר תפילת שחרית<ref>כתר שם טוב ח&quot;ו עמ' 274, וכה&quot;ח או&quot;ח שם אות מא, על מנהג קהילת בית אל בירושלים.</ref>. ויש שכתבו שיכול ללקות מתי שרוצה, ובלבד שילקה קודם הלילה<ref>תשב&quot;ץ (קטן) סי' קל; א&quot;ח שם אות ה וכלבו שם, בשם מהר&quot;ם; שו&quot;ע שם סי' תרו ס&quot;ד, ועי' ציון 386.</ref>.
בזמן ההלקאה, יש שנהגו ללקות אחר תפילת מנחה<ref>עי' מח&quot;ו הל' יוה&quot;כ סי' ד, וסידור רש&quot;י סי' ריא, ומנהגי הר&quot;א חילדיק מנהגי יוה&quot;כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 164), וס' המנהגים (טירנא) עשי&quot;ת, שהביאו המנהג בסדר עיוה&quot;כ אחרי תפילת מנחה; רוקח סי' ריד וריח; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ&quot;ח; רא&quot;ש יומא פ&quot;ח סי' כה; רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ז ח&quot;א; מנהגי הר&quot;א קלויזנר אות לד; מהרי&quot;ל הל' עיוה&quot;כ אות ה; טוש&quot;ע או&quot;ח תרז ו, ועי' ציון 396; סדר היום הנהגת עיוה&quot;כ; מטה משה סי' תתמב; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;ו; שו&quot;ע הרב או&quot;ח שם סי&quot;א (ועי' ציון 388), ועוד. ועי' טור ברקת ממקור חיים או&quot;ח שם ס&quot;ק ו בטעם הדבר, שאחר מנחה נמצאים כל הקהל, ומתבזה במלקות שלוקה (עי' ציון 339), ועי' ציון 388.</ref>, קודם סעודה המפסקת<ref>רוקח שם ושם; עי' ס' המנהגים (טירנא) שם.</ref>. ויש שנהגו ללקות קודם תפילת מנחה<ref>עי' א&quot;ח דין עיוה&quot;כ אות ג; עי' כלבו סי' סח; סדר היום שם: ויש נוהגין; פע&quot;ח (ר&quot;ח ויטאל) ח&quot;ב שער יוה&quot;כ פ&quot;א, ונגיד ומצוה ח&quot;א עמ' קנא, בשם האר&quot;י; טור ברקת שם, שאם יש עשרה אנשים ללקות בפניהם, טוב להקדים (ועי' ציון 386); סדר תפילות מכל השנה (לבעל התניא) עמ' 498 (ועי' ציון 386); ערה&quot;ש או&quot;ח שם ס&quot;ט וסי' תרו ס&quot;ו: טוב יותר.</ref>, כדי שתפילת מנחה והוידוי שאומרים בה<ref>ע&quot;ע יום הכפורים ציון 264.</ref>, יהיו אחר שנתבזה ונתקיים בו: &quot;ונקלה אחיך לעיניך<ref>דברים כה ג.</ref>, כשלקה הרי הוא כאחיך&quot;<ref>עי' ציון 343. טור ברקת שם; עי' ערה&quot;ש שם.</ref>, מהם שהקדימו המלקות אף לטבילת היום<ref>עי' ציון 258. פע&quot;ח ונגיד ומצוה שם, בשם האר&quot;י; סדר תפילות מכל השנה שם.</ref>, על שם: באנו באש ובמים<ref>תהלים סו יב. פע&quot;ח ונגיד ומצוה שם.</ref>, ומהם שהקדימו טבילה למלקות<ref>א&quot;ח וכלבו שם; טור ברקת שם.</ref>. ויש שנהגו ללקות אחר תפילת שחרית<ref>כתר שם טוב ח&quot;ו עמ' 274, וכה&quot;ח או&quot;ח שם אות מא, על מנהג קהילת בית אל בירושלים.</ref>. ויש שכתבו שיכול ללקות מתי שרוצה, ובלבד שילקה קודם הלילה<ref>תשב&quot;ץ (קטן) סי' קל; א&quot;ח שם אות ה וכלבו שם, בשם מהר&quot;ם; שו&quot;ע שם סי' תרו ס&quot;ד, ועי' ציון 386.</ref>.


== '''דינים ומנהגים''' ==
==== מלאכה ====
==== מלאכה ====
=== ד. דינים ומנהגים ===
אין עושים מלאכה בערב יום הכפורים<ref>עי' א&quot;ח דלהלן; כסא אליהו או&quot;ח סי' תרד אות ג; כה&quot;ח או&quot;ח שם אות כ.</ref>, וכל העושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם, לפי שיש לו לעסוק באכילה ושתיה<ref>א&quot;ח דין עיוה&quot;כ אות ב.</ref>. על מצות אכילה בערב יוה&quot;כ, עי' לעיל: האכילה.
אין עושים מלאכה בערב יום הכפורים<ref>עי' א&quot;ח דלהלן; כסא אליהו או&quot;ח סי' תרד אות ג; כה&quot;ח או&quot;ח שם אות כ.</ref>, וכל העושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם, לפי שיש לו לעסוק באכילה ושתיה<ref>א&quot;ח דין עיוה&quot;כ אות ב.</ref>. על מצות אכילה בערב יוה&quot;כ, עי' לעיל: האכילה.


שורה 192: שורה 182:
נהגו לברך את הבנים<ref>ח&quot;א כלל קמד סי&quot;ט; מט&quot;א סי' תריט ס&quot;ב.</ref> - והבנות<ref>עי' מט&quot;א שם.</ref> - קודם הליכה לבית הכנסת לתפילות יוה&quot;כ<ref>מט&quot;א שם. ועי' ח&quot;א שם שמברכים קודם הכניסה לביהכ&quot;נ, אחר שחלה כבר קדושת היום, ושערי רחמים נפתחים.</ref>. ויש שכתבו שאף האם מברכת<ref>מט&quot;א שם.</ref>. ואומרים הנוסח הכתוב במחזורים: ישימך אלקים וכו', ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו וכו'<ref>ח&quot;א שם.</ref>. ויש מוסיפים לברך ולהתחנן בבכי ובדמעות שליש, כל אחד כפי מערכי לבו ושינון לשונו<ref>מט&quot;א שם. ועי&quot;ש שיש הולכים לקרוביהם שהם אנשים של צורה, חסידים ואנשי מעשה, שיברכו אותם ויתפללו בעדם ביום הקדוש.</ref>.
נהגו לברך את הבנים<ref>ח&quot;א כלל קמד סי&quot;ט; מט&quot;א סי' תריט ס&quot;ב.</ref> - והבנות<ref>עי' מט&quot;א שם.</ref> - קודם הליכה לבית הכנסת לתפילות יוה&quot;כ<ref>מט&quot;א שם. ועי' ח&quot;א שם שמברכים קודם הכניסה לביהכ&quot;נ, אחר שחלה כבר קדושת היום, ושערי רחמים נפתחים.</ref>. ויש שכתבו שאף האם מברכת<ref>מט&quot;א שם.</ref>. ואומרים הנוסח הכתוב במחזורים: ישימך אלקים וכו', ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו וכו'<ref>ח&quot;א שם.</ref>. ויש מוסיפים לברך ולהתחנן בבכי ובדמעות שליש, כל אחד כפי מערכי לבו ושינון לשונו<ref>מט&quot;א שם. ועי&quot;ש שיש הולכים לקרוביהם שהם אנשים של צורה, חסידים ואנשי מעשה, שיברכו אותם ויתפללו בעדם ביום הקדוש.</ref>.


<references />
== '''הערות שוליים'''==

גרסה אחרונה מ־00:32, 7 בפברואר 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - יום התשיעי לחדש תשרי*, בערבו של יום-הכפורים*, ונוהגים בו מצוות, דינים ומנהגים.

האכילה

יום טוב

ערב יום הכפורים חשוב "יום טוב"[1], לענין ריבוי סעודה, וכפי שיבואר, ולענין כמה מנהגים, ועל כך עי' להלן: דינים ומנהגים[2]. ונחלקו בדבר: יש סוברים שיום טוב הוא מצד עצמו[3], ואותה שמצינו בו ריבוי סעודה[4], מפני שיום טוב הוא[5]. ויש סוברים שמצד עצמו אינו יום טוב[6], אלא שעשאוהו כיום טוב[7].

מנהג ריבוי סעודה

ערב יום הכפורים נוהגים - מן הדין[8], או ממנהג*[9] - להרבות בסעודה[10], במאכלים טובים[11]. על זמני הסעודה, ושיעור הריבוי, וסוגי המאכלים, עי' להלן. במנהג שהיה נהוג בזמן המשנה והתלמוד, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שהיו רגילים להרבות בסעודה[12], מהם שכתבו שבגליל בלבד היו רגילים באכילת בשר בהמה, ובשאר מקומות לא היו רגילים אלא בעופות ודגים ודברים קלים, ולא בבשר[13], ומהם שכתבו שבגליל בלבד היו רגילים בבשר בהמה ועופות ושאר מיני מאכל, ובשאר מקומות לא היו רגילים אלא בשאר מיני מאכל, ולא בבשר ועופות[14], ומהם שכתבו שבגליל בלבד הרבו בסעודה בכל דבר, ובשאר מקומות לא היו רגילים כלל להרבות בסעודה[15].

האכילה כתענית

האכילה בערב יום הכפורים, יש מן הגאונים והראשונים סוברים שחשובה היא כתענית[16], וכך שנינו בברייתא ששנה חייא בר רב מדיפתי, וכן דורש ר' עקיבא: ועניתם את נפשתיכם בתשעה[17], וכי בתשעה מתענין, והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי - וי"ג: ומתענה בעשירי[18] - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי[19], שכך היא משמעות הכתוב: הכינו עצמכם - להתחזק באכילה ובשתיה[20] - בתשעה לחדש לענוי המחרת, וממה שהוציא הכתוב ההכנה לתענית בלשון "עינוי", למדים אנו שחשובה האכילה בעיני הקב"ה כעינוי היום[21] - היינו כעינוי יום המחרת, כיון שכונתו לשם מצות עינוי יוה"כ[22], או כעינוי יום תשיעי, ללמדנו שאף על פי שנהנה מהאכילה, אין שכרו כשכר מצות אכילה, אלא שכרו כשכר מצות תענית, שהוא מרובה, לפי שמצטער עליה[23] - או שמשמעות הכתוב "ועניתם את נפשתיכם בתשעה", שאכילת תשעה קרויה עינוי[24], היינו ה"עינוי" בתשיעי מצד עצמו מצוה היא, ומתקיים באכילה[25], או שלמדים מהכתוב: ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש "בערב"[26], שמפסיק אכילתו מבעוד יום, בעוד שהוא יום תשיעי[27], ולא משום תוספת יוה"כ אמר הכתוב להתענות בתשיעי - שמצוה להוסיף מן החול על הקודש[28] - אלא שכך הדין שאוכל ושותה כל היום, ומפסיק מבעוד יום, ואותה שעה קלה חשובה לו כתענית יום שלם - להוציא מלבם של צדוקים שמתענים אף בתשיעי[29] - והרי היום נחלק לשנים, חלקו באכילה וחלקו בתענית[30]. ויש מן הראשונים סוברים שר' ישמעאל - שדורש מהכתוב "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב" שמוסיפים מחול על הקודש[31] - חולק על כל זה, ואינו דורש מהכתוב ועניתם וגו' לענין אכילה בערב יוה"כ[32]. אבל מדברי הרבה גאונים וראשונים נראה שאין מחלוקת בדבר[33], שלדעת הכל דורשים כתוב זה אף לענין אכילה בערב יוה"כ[34].

אותה שאמרו שהאוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי "ועשירי"[35] - אף ששכר העשירי בא על תענית יום העשירי, ונמצא שאכילת תשיעי חשובה כתענית תשיעי בלבד[36] - פירשו אחרונים שהאוכל בתשיעי ומתענה בעשירי חשוב כמתענה שני ימים רצופים, ששכרו גדול מהמתענה שני ימים נפרדים[37], או ששכרו כאילו התענה שני ימים, מלבד שכר תענית יום העשירי[38], או שהאכילה בערב יוה"כ שקולה כתענית חמורה, היינו כתענית יוה"כ, שהוא יום גדול וחמור, שאינו דומה שכר המתענה ביוה"כ כשכר המתענה בשאר ימות השנה[39], או שעל ידי האכילה בתשיעי תענית העשירי קשה יותר, מפני שהורגל באכילה[40], ונמצא מתענה באכילתו בתשיעי ובעשירי[41], או שעל ידי האכילה בתשיעי נחשבת תענית העשירי "עינוי", שהחרד מן הדין מתעב האכילה – שנאמר: כל אֹכל תתעב נפשם[42] - והאכילה עינוי היא לו, וכשאוכל בתשיעי – כדי להראות בטחונו שיזוכה בדין, לסוברים כן[43] - קובע בלבו הבטחון בזיכויו בדין, ועל ידי זה נחשבת תעניתו בעשירי "עינוי", והרי זה כמתענה תשיעי ועשירי[44]. ויש מן האחרונים שכתבו - לשיטתם שביוה"כ נצטוינו לענות הגוף והנשמה, היינו לכפר על הגוף על ידי המנעות מאכילה בעשירי, שהיא עינוי לגוף, ולכפר על הנשמה על ידי אכילה בתשיעי, שהיא עינוי לנשמה[45] - ש"תשיעי ועשירי" שאמרו, היינו ששתי הכפרות כפרה אחת היא, וכאילו עינה הגוף והנשמה גם יחד הן בתשיעי והן בעשירי[46].

הטעם שהאכילה כתענית

בטעם הדבר שהאכילה בערב יום הכפורים חשובה כתענית - לסוברים שהאכילה עצמה חשובה כתענית[47] - נאמרו כמה טעמים: א) יש שכתבו - לשיטתם שהאכילה באה לחיזוק הגוף, בתורת הכנה לצום המחרת[48] - שהואיל והתכוין באכילתו לשם מצות תענית בעשירי, שיוכל להתענות יפה, הרי היא חלק מקיום מצות התענית, ונמצא מתענה אף בתשיעי[49]. ב) ויש שכתבו שריבוי אכילה לפני התענית מוסיף על קושי עינוי התענית, וחשוב כמתענה שני ימים[50], ואף על פי שגופו מתחזק על ידי האכילה, וכוחו רב יותר לסבול התענית, מכל מקום צערו מרובה[51]. ג) ויש שכתבו שהנאת הגוף על ידי אכילה ושתיה היא עינוי לנפש הרוחנית, הנשמה, כשם שההמנעות מאכילה ושתיה היא עינוי לגוף, ובערב יוה"כ נצטוינו לענות הנפש הרוחנית[52]. ד) ויש שכתבו - לשיטתם שהאכילה באה לשמחת מצות התשובה, שמקיימים אותה ביוה"כ בהכנעה ודאגה, ומקדימים לה שמחה[53] - שלכן חשובה האכילה כתענית, מפני שעינוי העשירי, שהוא בדאגה, אינו נרצה לפני הקב"ה - שמצות-עשה* צריכה שמחה[54] - וכששמח בתשיעי, מתקבלת תענית העשירי, ונמצא שמחת התשיעי מעין צום ותשובת העשירי[55]. ה) ויש שכתבו - לשיטתם שהאכילה באה להראות שמחה על שהגיע זמן סליחה וכפרת העוונות[56] - שכיון שהשמחה באה מכח האמונה שיום המחר יהיה יום סליחה וכפרה, ומכח אותה שמחה הוא אוכל ושותה, חשובה האכילה כתענית, שהאמונה במצות יוה"כ שמחה של מצוה היא[57]. ו) ויש שכתבו – לשיטתם שהאכילה באה להראות בטחון שיֵצא זכאי בדין, שדרך העולם אדם העומד לדין על מעשיו מתעב האכילה[58] - שלחרדת הדין עינוי הוא לאדם לאכול, ולפיכך חשובה האכילה כתענית[59].

מצוה או מנהג

האכילה שנוהגים בה בערב יום הכפורים[60], נחלקו ראשונים ואחרונים אם היא חובה: יש סוברים שחובה היא[61], מהם שכתבו שהיא מצוה מן התורה[62] - אף על פי שאינה מצות-עשה* גמורה[63], ואינה נמנית במנין-המצוות*[64]- שלדעתם אותה שדרשו מהכתוב: ועניתם את נפשתיכם בתשעה[65], שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי[66], דרשה גמורה היא[67]. ויש סוברים שמצוה מדרבנן היא[68], שלדעתם אותה שדרשו מהכתוב שהאוכל כמתענה, אסמכתא* בעלמא היא[69]. ויש סוברים שנחלקו בדבר תנאים, שר' עקיבא והברייתא ששנה חייא בר רב מדיפתי, שדרשו מהכתוב "ועניתם" וגו' שהאוכל בערב יוה"כ כמתענה[70], סוברים שהיא מצוה מן התורה, ולר' ישמעאל שהכתוב נדרש לענין אחר[71], אינה אלא מצוה מדרבנן, וסמכו חכמים המצוה על כתוב זה[72]. ויש מן האחרונים בדעת ראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים שהאכילה בערב יוה"כ אינה חובה - אלא מנהג בעלמא[73] - שלדעתם כך סובר ר' ישמעאל[74], והלכה כמותו[75].

טעמי המצוה

מצות האכילה בערב יום הכפורים, לסוברים כן[76], נאמרו בה כמה טעמים: א) לחזק הגוף ביוה"כ[77], שיוכל לסבול הצום בתענית היום[78], או כדי שיוכל להרבות בו בתפלה ותחנונים, ולשית עצות בנפשו על התשובה ועיקריה[79]. ב) להוסיף על קושי עינוי תענית יום המחרת, שעל ידי ריבוי אכילה צער התענית גדול יותר[80], שהיציאה מעונג הגוף לעינויו, קשה היא על האדם[81], ועוד שישראל נהגו להתענות בעשרת-ימי-תשובה*[82], וטבע הגוף שמתרגל לעינוי ואינו מרגיש כל כך צער, וכשאוכל בתשיעי מרגיש יותר בצער התענית[83]. ג) כדי שיהא ניכר וגלוי ציווי הקב"ה להתענות ביום העשירי, שאם מתענה אף בתשיעי לא יהא ניכר הציווי, שיאמרו כל אחד מתענה כשרוצה, ולא ידעו בקדושת יוה"כ[84]. ד) לענות את הנפש הרוחנית, הנשמה, שהאכילה שמענג על ידה את גופו, עינוי הוא לנשמה - ובאה לכפר על שמצער האדם את גופו יותר מדי, ומונע ממנו מה שהתירה לו התורה[85] - ולכפרת העוונות צריכים אנו לעינוי הגוף והנפש יחד[86]. ה) להראות שמחה על שהגיע זמן סליחה וכפרת העוונות[87], שהשמח בכפרה מעיד על דאגתו וצערו מעוונותיו[88], ומראה בשמחתו שמאמין הוא באמונה שלימה שיום המחר יהיה יום סליחה וכפרה לכלל ישראל, ומאותה שמחה הוא אוכל ושותה[89]. ו) להראות בטחון שהקב"ה יגמור החתימה לטובה והעוונות יתכפרו, שדרך העולם אדם העומד לדין על מעשיו מתעב האכילה – שנאמר: כל אֹכל תתעב נפשם[90] - והאוכל מראה שבטוח הוא בדינו, וציותה התורה לאכול בתשיעי, כדי לקבוע בלב האדם הבטחון שיזכה בדין, ומתוך כך תהא תעניתו בעשירי מחמת ציווי התורה, ולא מחמת חרדת הדין[91]. ז) לשם סעודת-מצוה*[92] - כשם שבשאר ימים טובים קובעים סעודה לשמחת המצוה[93], וכן בראש השנה אוכלים ממתקים לקדושת היום[94] - לשמחת מצוות יוה"כ[95], או לשמחת יום הכפורים עצמו[96], שיום טוב הוא, שהיו נוהגים בו בזמן שבית המקדש היה קיים שמחה יתירה[97], וכיון שביוה"כ עצמו אי אפשר לעשות סעודה מפני התענית, עושים אותה בערב יוה"כ[98], או לשמחת מצות-עשה* של תשובה*[99] - שחייבים בה ביום הכפורים[100] - שמצות עשה צריכה שמחה, וכיון שעיקרה של התשובה הכנעה ודאגה[101], הקדימו השמחה אל המצוה, ותיקנו לה סעודה[102].

איסור תענית

ערב יום הכפורים, כתבו הרבה ראשונים ואחרונים, שכיון שיש בו מצות אכילה, לסוברים כן[103], אסור להתענות בו[104], וכמו שמצינו אמוראים, שאף על פי שבכל ימות השנה היו מתענים, בערב יוה"כ - ובחג השבועות* ובפורים*[105] - לא היו מתענים[106], שהרי זה מפני שהיום אסור בתענית[107]. ומהם שכתבו שאיסור גדול הוא ביד המתענה בערב יוה"כ, פן יקשה עליו להתענות שני ימים רצופים, ויאכל ביוה"כ, ויבא לידי איסור כרת*[108]. ויש חולקים וסוברים שמותר להתענות בערב יוה"כ[109], מהם הולכים לשיטתם שהאכילה בערב יוה"כ אינה מצוה[110], ומהם שכתבו כן אף לסוברים שהאכילה מצוה היא[111], שמכל מקום אף המתענה מקיים מצוה, ושכרה בידו[112], ואותה שמצינו אמוראים שנמנעו מלהתענות בערב יוה"כ[113], הרי זה מפני ששכר האוכל גדול יותר, שהאוכל חשוב כמתענה שני ימים רצופים[114], או כמתענה שלשה ימים[115], מה שאין כן המתענה, שכר תענית בעלמא בידו[116], או שלסוברים בטעם מצות האכילה - היינו ריבוי סעודה[117] - שהוא כדי להראות שמחה על כפרת העוונות[118], אף המתענה ביום זה מקיים מצוה, שמראה שנפל עליו פחד יוה"כ, שהוא יום דין, והוא חרד מפחד הקב"ה ומהדר גאונו[119], ואותה שמצינו אמוראים שנמנעו מלהתענות בערב יוה"כ[120], הרי זה מפני שהם הרבו בסעודה, והמרבה בסעודה ביום זה שכר תענית בידו[121].

על תענית-חלום*, אם מותרת בערב יוה"כ, ועל המתענה בו תענית חלום, אם צריך להתענות תענית אחרת לתעניתו, ע"ע תענית חלום.

תענית שעות

תענית* שעות, היינו שאינו משלים תעניתו[122] - לסוברים שערב יום הכפורים אסור בתענית[123] - נחלקו הפוסקים אם היא מותרת: יש סוברים שהיא מותרת[124], שכיון שבאכילה פעם אחת ביום יוצא ידי חובת מצות אכילה[125], לא נאסרה אלא תענית גמורה[126]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף תענית שעות אסור להתענות בו[127], שאף היא חשובה תענית[128], ואף על פי שעיקר מצות האכילה בערב יוה"כ הוא בסעודה-המפסקת*, ובמשך היום הרשות בידו שלא לאכול[129], מכל מקום בתורת תענית אסור, שהרי הוציא הכתוב האכילה בערב יוה"כ בלשון "עינוי"[130], וכשם שמצות העינוי ביוה"כ נוהגת כל היום[131], אף ה"עינוי" בערב יוה"כ - היינו האכילה - נוהג כל היום, ולפיכך צריך שלא יהא מעונה אף במקצת היום[132].

זמן מצות האכילה

מצות האכילה בערב יום הכפורים, לסוברים כן[133], כתבו אחרונים שמתקיימת באכילה פעם אחת ביום[134], ועיקרה בסעודה-המפסקת*[135], ובמשך היום הרשות בידו שלא לאכול[136]. ומכל מקום כל אכילה שאוכל במשך היום הרי זה בכלל מה שאמרו "כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי"[137], ומקיים מצוה בכל אכילה ואכילה[138], שכיון שהאכילה חשובה כתענית[139], כל שמרבה באכילה ושתיה עדיף יותר[140], וכשם שביוה"כ חייב על כל אכילה ואכילה, אף בערב יוה"כ מקיים מצוה בכל אכילה ואכילה[141]. וכן כתבו אחרונים, שלסוברים שהאכילה בערב יוה"כ משום שמחת היום היא - לשמחת הכפרה[142], או לשמחת מצוות יוה"כ[143] - בכל היום נוהגת מצות אכילה לכבוד היום[144], שכל היום "יום טוב" הוא[145]. על המנהג להרבות בסעודה בערב יוה"כ, עי' לעיל[146].

אכילה בלילה

ליל תשיעי בתשרי, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים אם אכילה נוהגת בו: יש סוברים שמצות אכילה אינה נוהגת אלא ביום ולא בלילה[147]. ויש סוברים שאף בלילה נוהגת מצות אכילה[148], והאכילה בו חשובה כעינוי[149], שהלילה חשוב כיום שלאחריו, כמו שמצינו בשבת* ויום-טוב* וראש-חודש* וחנכה* ופורים*, שקבוע להם יום מסויים, והלילה שלפניהם בכלל[150]. ומן האחרונים יש שתלו הדבר במנהג המקומות, שבמקום שנוהגים להרבות בסליחות* באשמורת הבוקר של ערב יוה"כ[151] – כדרך שנוהגים בעשרת-ימי-תשובה*[152] - הרי זה משום ששם אין מחזיקים את הלילה ליום טוב[153], ובאותו מקום אין מצות אכילה נוהגת בלילה, ובמקום שאין נוהגים להרבות בסליחות באשמורת הבוקר של ערב יוה"כ[154], הרי זה משום ששם מחזיקים את הלילה ליום טוב[155], ובאותו מקום נוהגת מצות אכילה בלילה[156]. ולפיכך, הנוהג שלא לאכול בשר וכדו' אלא בימים טובים[157], או בימים שאין אומרים בהם תחנון[158], אם במקומו מצות אכילה נוהגת בלילה, מותר בבשר אף בלילה, ואם במקומו אין מצות אכילה נוהגת בלילה, אסור בבשר בלילה[159]. על הנודר שלא לאכול בשר וכדו' אלא בימים טובים או בימים שאין אומרים בהם תחנון, אם מותר לאכול בשר בלילה, ע"ע נדר.

האכילה שמחוייב בה

האכילה שמחוייב בה בערב יום הכפורים, לסוברים כן[160], יש מן הראשונים שכתבו שצריכה להיות מרובה[161] - היינו שיאכל יותר ממה שרגיל לאכול בשאר ימים[162], או שיאכל כפי ערך אכילתו בשני ימים[163] - ואותה שאמרו שהאוכל כמתענה[164], בריבוי אכילה הדברים אמורים[165]. ויש שנראה מדבריהם שכל שאוכל בתשיעי ואינו מתענה, קיים המצוה[166]. מן הראשונים יש שכתבו שמצות האכילה היא בדרך של קביעות סעודה[167], להראות שמחתו על כפרת העוונות[168], או כדי שתהא אכילתו סעודת-מצוה*, לשמחת מצוות יוה"כ[169]. ויש שכתבו שצריך לקבוע שתי סעודות, כדי שריבוי האכילה יהיה כפי ערך אכילתו בשני ימים[170].

מהות האכילה

במהות האכילה בערב יום הכפורים, כתבו אחרונים שאין חיוב לאכול פת[171] - כמו החיוב בשבת וביום טוב[172] - שלא מצינו אלא חיוב לאכול, ויוצא בכל דבר מאכל[173]. ויש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים שטעם מצות האכילה בערב יוה"כ הוא כדי לחזק הגוף בצום המחרת[174] - וכן הלכה לדעתם[175] - צריך לאכול פת, או שאר דברי מאכל המזינים[176].

המאכלים

בסוגי המאכלים שמצוה לאוכלם בערב יום הכפורים בזמנינו - על המנהג בזמן התלמוד עי' לעיל[177] - מצינו בראשונים ובאחרונים: דגים[178] - ויש שכתבו דגים גדולים[179] - עופות[180], בשר[181]. ויש שנהגו בחלות עגולות כדמות כנפים[182]. ויש שנהגו בכיסנים (קרפלך) של בצק ממולא בשר[183].

מאכלים המחממים את הגוף

מאכלים המחממים את הגוף, כגון בְּשׂמים וכרכום ויין טוב[184] - שבסעודה-המפסקת* אין אוכלים אותם[185] - אין להמנע מלאוכלם במשך היום[186].

מאכלים המרבים זרע

מאכלים המרבים זרע, כגון שומים וביצים ומאכלי חלב* - חמים[187] – ובשר שמן ויין ישן[188], יש סוברים שאסור לאוכלם במשך היום[189], כדרך שאסור לאוכלם בסעודה המפסקת[190], ומכל מקום נהגו העם לאכול מאכלי חלב בסעודת שחרית[191], אבל לא שומים וביצים[192]. ויש שכתבו שמאכלי חלב - ודגים, שיש סוברים שמרבים זרע[193] - אין להמנע כלל מלאוכלם[194], מפני שהם מאכלים קלים לעיכול[195]. ויש סוברים שאין איסור כלל במאכלים המרבים זרע, אלא מדת-חסידות* היא[196].

על הדינים והמנהגים המיוחדים לסעודה הסמוכה ליום הכפורים, ע"ע: סעודה המפסקת.

שיעור האכילה

בשיעור האכילה שיוצא בו ידי חובתו, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאינו יוצא אלא בככותבת* - כשיעור איסור אכילה ביום הכפורים, לענין חיובי כרת* ומלקות* וחטאת*[197] - שכיון שאכילת ערב יוה"כ לא נאמרה בלשון "אכילה" - ששיעורה בכל מקום בכזית*[198] - אלא בלשון "עינוי"[199], אינו יוצא ידי חובתו באכילה מועטת שאינה מוציאה מכלל "עינוי", אלא באכילה שהנמנע ממנה חשוב "מעונה", דהיינו שיעור ככותבת[200]. ויש סוברים ששיעור האכילה שיוצא בו ידי חובתו הוא בכזית*[201].

אשה במצות האכילה

אשה, אם היא במצות אכילה בערב יום הכפורים, נחלקו בדבר: יש סוברים שחייבת[202], אם מפני שהאכילה באה כהכנה לתענית המחר – על ידי חיזוק הגוף, לסוברים כן[203], או על ידי הוספת קושי בעינוי, לסוברים כן[204] - וכיון שאשה מצווה על עינוי יוה"כ כאיש[205], אף היא צריכה להכין עצמה לתענית המחר[206], ואם מפני שמצות האכילה לומדים מהכתוב: ועניתם את נפשתיכם בתשעה[207], לומר שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי[208] – והרי זה כעין הקש*, שהוקשה אכילת תשיעי לעינוי העשירי[209] - כל שמחוייב בתענית עשירי מחוייב באכילה בתשיעי[210], ואם מפני שבאותה פרשה שנאמרה בה מצות אכילה בתשיעי, נאמרה אף מצות עינוי בעשירי - אך בעשור לחדש השביעי וגו' ועניתם את נפשתיכם[211] - הרי שנשים כלולות בפרשה[212]. וכן יש מן האחרונים שכתבו - לשיטתם שמצוה מדרבנן היא, ואותה שדרשו מהכתוב: ועניתם את נפשתיכם בתשעה[213], אסמכתא בעלמא היא[214] - שאשה חייבת, שכיון שהסמיכו חכמים מצוה זו למצות עינוי יוה"כ, אין חילוק בין איש לאשה[215]. ויש סוברים שאשה פטורה ממצות אכילה בערב יוה"כ[216], שהיא ממצוות שהזמן גרמן, ונשים פטורות מהן[217].

אכילה שלא כדרך הנאתה

אכילה שלא כדרך הנאתה - שאינו יוצא בה באכילת מצוה, לסוברים כן[218] - דנו האחרונים אם יוצא בה ידי חובת אכילה בערב יוה"כ, והעלו שלסוברים בטעם מצות האכילה שהוא כדי לחזק הגוף בצום המחרת[219], יוצא ידי חובתו אף באכילה שלא כדרך הנאתה, שסוף סוף גופו מתחזק באכילה זו[220], אבל לסוברים שטעם מצות האכילה הוא כדי להראות שמחה על כפרת העוונות[221] - או לשמחת מצוות יום הכפורים[222] - הרי זו סעודה הבאה לכבוד היום, כדרך שמכבדים שאר ימים טובים[223], ואין כיבוד ושמחה אלא באכילה כדרך הנאתה[224]. ומהם שכתבו שיוצא ידי חובתו מטעם אחר: שכיון שמצות האכילה בערב יוה"כ לא נאמרה בכתוב בלשון "אכילה" אלא בלשון "עינוי"[225] - ומטעם זה האוכל ביוה"כ אכילה שלא כדרך הנאתה חייב עליה, לסוברים כן, לפי שהאיסור נאמר בלשון "עינוי"[226], וסוף סוף אכל וביטל את העינוי[227] - אף אכילה שלא כדרך הנאתה בכלל "עינוי" היא, שסוף סוף אכל ומילא כריסו[228], ועוד שכיון שאכילה שלא כדרך מבטלת ביוה"כ עינוי היום, אף בערב יוה"כ מקיימת היא "עינוי" היום, שהרי השוה הכתוב האוכל בתשיעי למתענה בעשירי[229].

אינו מתענה בעשירי

מי שאינו מתענה בעשירי, כגון חולה*[230], נחלקו אחרונים אם הוא במצות אכילה בתשיעי: יש סוברים שאינו במצות אכילה[231], ומהם שכתבו כן בדעת גאונים וראשונים, על פי גירסתם בתלמוד[232]. בטעם שאינו במצות אכילה בתשיעי, לסוברים כן, יש שכתבו שהמצוה אינה מתקיימת עד שיתענה בעשירי, שאז הוא גמר המצוה[233], שהרי הסמיכה הכתוב לתענית עשירי[234], וכיון שכן כל שלא נתענה בעשירי לא קיים מצות אכילה בתשיעי[235]. ויש שכתבו שעיקרה של מצות אכילה בתשיעי אינה אלא הכנה לתענית העשירי - לסוברים שטעם המצוה הוא להכין הגוף לצום המחרת[236] - וכל שיודע שלא יתענה אין שייכת בו הכנה[237]. ב) ויש סוברים שאף מי שאינו מתענה בעשירי הרי הוא במצות אכילה בתשיעי[238], אם מפני שמצות אכילה בתשיעי גזירת-הכתוב* היא[239], ואינה תלויה בתענית העשירי[240], ואם מפני שאף מי שמותרת לו האכילה ביוה"כ, אין זה אלא כדי צרכו, ואחר שאכל כדי צרכו אסור לו לאכול עוד[241], ונמצא שהאכילה בתשיעי מועילה להפחית אכילתו בעשירי[242]. ג) ויש שכתבו שלמעשה אף מי שבמצבו היום אינו מחוייב בתענית יוה"כ, מכל מקום יש לו להחמיר ולאכול, שחיובו היום ודאי, ופטורו מתענית מחר ספק, שאולי ירחם הקב"ה עליו ויתרפא למחר, ואין-ספק-מוציא-מידי-ודאי*[243].

ברכה

אכילת ערב יום הכפורים אין מברכים עליה ברכת-המצוות*[244], וכתבו אחרונים כמה טעמים לדבר: א-ב) שהאכילה אינה מצוה, עד אחרי שמתענה ביוה"כ, לסוברים כן[245], ואין מברכים אלא על מצוה שעשייתה היא גמר מצותה[246]. ועוד שמא יאנס ולא יתענה ביוה"כ, ויתברר שלא קיים מצוה באכילתו, ונמצאת ברכתו לבטלה[247]. ג) שהאכילה בערב יוה"כ אינה אלא הכנה לתענית יוה"כ - לסוברים שטעם המצוה הוא להכין הגוף לצום המחרת[248] - ואין מברכים על הכנה למצוה – לסוברים כן, וכן הלכה[249] - אלא על גוף המצוה[250]. ד) שמצות האכילה בערב יוה"כ אין לה שיעור קבוע - אף על פי שיוצא ידי חובתו באכילה אחת[251] - וכל שמרבה באכילה מוסיף בעיקר המצוה, ומצוה להרבות בה[252], ומצוה שאין לה שיעור קבוע אין מברך עליה, כדרך שאמרו ראשונים בטעם שאינו מברך על מצות תפלה*, משום שאין לה קבע, שהרי אמרו: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו[253]. ה) שהיאך יברך בלשון "וציונו לאכול", הרי לא נצטוינו בתורה בלשון "אכילה" אלא בלשון "עינוי"[254], ולברך בלשון "וציונו להתענות", אי אפשר, שהרי אינו מתענה[255]. ו) שמצות אכילה בערב יוה"כ אין ניכר שעושה אותה לשם פועלה, שאין בעשייתה שינוי והיכר - לא בגוף המאכל ולא באופן האכילה - מאכילת רשות שבשאר ימות השנה[256].

מיעוט לימוד לצורך אכילה

יש לאדם למעט מלימודו בערב יום הכפורים, כדי לאכול ולשתות[257].

על המקבל עליו תענית בימים מסויימים, בלשון נדר*, או שבועה*, או קבלת תענית*, ואירע בהם ערב יוה"כ, ועל הנודר להתענות בערב יוה"כ, ע"ע נדר וע' שבועה וע' תענית.

הטבילה

גדרה וטעמה

ערב יום הכפורים נוהגים בו טבילה*[258]. ונחלקו בגדרה וטעמה של טבילה זו: א) יש סוברים שמשום טהרה – לטמאים בטומאת בעל-קרי*[259] - היא[260], ואף על פי שבזמן הזה, שבטלה תקנת עזרא[261], בעל קרי מותר בתפילה, לסוברים כן[262], בערב יוה"כ הנהיגו - הגאונים[263] - טבילה זו[264], משום שתפילות יום הכפורים צריכות טהרה מאד[265], והעמידו הדין על מקומו קודם שבטלה תקנת עזרא[266], או שלא הנהיגו מנהג זה לחובה – לטהרה מטומאה[267] - אלא בתורת רשות[268], לנקיות בעלמא[269]. לשיטה זו הטהורים מטומאת בעל קרי אינם צריכים טבילה כלל[270]. וכן מי שמצטער בטבילה, נותן עליו תשעה קבים מים שאובים - שנתינת תשעה קבים מים שאובים, אף לתקנת עזרא, מטהרת בעל קרי לתורה ולתפילה[271] - ודיו בכך[272], ויש שנהגו תמיד בנתינת תשעה קבים מים[273]. מהראשונים העומדים בשיטה זו יש שכתבו סמך למנהג זה, ממה שמצינו במדרשים שישראל ביום הכפורים נקיים - מכל חטא[274] - כמלאכי השרת[275], והיינו שהם נקיים אחר שטבלו[276], שיש במשמעות "נקיים" אף "טהורים"[277]. ב) ויש סוברים שטבילה זו משום תשובה* היא[278], שיוה"כ הוא זמן תשובה[279], וכל השבים בתשובה צריכים טבילה[280], וכן גר* שמתגייר טעון טבילה משום תשובה[281]. לשיטה זו אף הטהורים מטומאת בעל קרי צריכים טבילה[282], ואף מי שטבל בערב-ראש-השנה*, ולא נטמא אחר כך בטומאת קרי, צריך לחזור ולטבול בערב יוה"כ, לטהר עצמו לתשובה[283]. ואין די במה שנותן עליו תשעה קבים מים שאובים, אלא צריך טבילה[284]. ומן האחרונים יש שכתבו שנכון להחמיר כדעה זו[285], וכן לכוין בטבילה הן לטהרה והן לתשובה[286]. וכן יש שכתבו שיש לדקדק שלא תהא על גופו חציצה* הפוסלת בטבילה[287], אף בדברים שאין מדקדקים בהם בטבילת בעל קרי בזמן הזה[288]. ג) ויש סוברים שטבילה זו מדין חובת טהרה* ברגל היא[289], שלדעתם חובה זו נוהגת אף בזמן הזה - שאין לנו אפר פרה-אדומה* להיטהר מטמאת-מת*[290] - וכן שהיא נוהגת אף ביום הכפורים - שאין בו מצות ראיה* ואכילת שלמי חגיגה*[291] - לפי שהוא יום של משפט, וצריך אדם לטהר ולקדש עצמו ולהוציא כאור צדקו ומשפטו[292].

טבילת נשים

נשים, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שטובלות כאנשים[293]. ויש שכתבו – לשיטתם שטבילת ערב יוה"כ משום טהרת טומאת קרי היא[294], וסמך לה מאותה שאמרו במדרשים שישראל ביוה"כ נקיים כמלאכים[295] - שאינן טובלות, שאין הנשים יכולות להדמות למלאכים[296]. ויש מן האחרונים שכתבו שבתולות, או אף פנויות, לא תטבולנה, מחשש תקלה ומכשול[297].

מעשה הטבילה

טבילת ערב יום הכפורים - לסוברים שהיא משום תשובה[298] - טובלים שלש פעמים[299], כמנין לשון "מקוה ישראל" שיש בכתובים[300], או כמנין לשון "טומאה" שאמר יחזקאל על בית ישראל[301], או כנגד חטא עון ופשע[302]. ואומרים וידוי* במים[303]. ויש שנהגו על פי הקבלה להתודות קודם הטבילה, ואחר כך לטבול שלש פעמים[304]. לסוברים שהטבילה משום טהרה מטומאת קרי[305], טובלים פעם אחת בלבד[306], שטבילה אחת מטהרת מטומאה[307], ואין אומרים וידוי בשעת הטבילה[308].

זמן הטבילה

בזמן הטבילה נחלקו גאונים וראשונים: א) יש שכתבו שהוא בשבע שעות - דהיינו תחילת שעה שביעית[309] - או בשמונה שעות[310], וכן יש שכתבו שזמן הטבילה מחצות היום[311], ולא קודם[312]. ב) ויש שכתבו שזמן הטבילה אחר סעודה-המפסקת*, סמוך לחשיכה[313], אם משום שהטבילה, לדעתם, משום תשובה היא[314], ויפה הדבר שתהא קרובה יותר לעצומו של יום[315], ואם משום שהטבילה, לדעתם, משום טהרת טומאת קרי היא[316], וראוי שלא יקדים הטבילה, שמא יטמא בקרי אחריה[317]. ג) ויש שכתבו שנכון לטבול קודם מנחה[318] – בין אם הטבילה משום טומאת קרי, ובין אם היא משום תשובה[319] - כדי שתפילת מנחה והוידוי שאומרים בה[320], יהיו בטהרה ובנקיות[321]. ד) ויש שנהגו לטבול בעונת פלג-המנחה*, בין מנחה לסעודה המפסקת[322]. ה) ויש שכתבו שיכול לטבול מתי שרוצה – אף קודם חצות היום[323] - ובלבד שיטבול קודם הלילה[324]. ומן האחרונים יש שכתבו שמכל מקום אף הרוצה להקדים קודם חצות היום, לא יקדים יותר מסוף שעה חמישית, דהיינו שעה קודם חצות[325].

ברכה על הטבילה

טבילת ערב יום הכפורים נחלקו גאונים וראשונים אם מברך עליה: יש סוברים שמברך[326], שלדעתם בעל קרי אף בזמן הזה - שבטלה תקנת עזרא[327] - מברך ברכת הטבילה[328], או שלדעתם טבילה זו משום תשובה היא[329], והטובל לשם תשובה מברך על הטבילה[330], או שלדעתם טבילה זו משום חובת טהרה ברגל היא[331], ומברך עליה כדרך שמברך על כל מצוות דרבנן[332]. ויש סוברים שאינו מברך[333], שלדעתם טבילה זו משום טהרה מטומאת קרי היא[334], ובזמן הזה מן הדין בעל קרי אינו צריך טהרה לתפילה[335], אלא שבערב יוה"כ נהגו לטבול, ואין מברכים על המנהג[336].

המלקות

המנהג וטעמו

ערב יוה"כ נהגו לקבל מלקות*[337], כדי להכניע הלב הערל ולהכינו לעבוד השם באימה וביראה[338], ועוד כדי שיתן אל לבו – על ידי שמתבזה בפני הקהל[339] - לשוב מעבירות שבידו[340], ועוד כדי לביישו, שמתוך כך יתכפר לו עונו[341], כדרך שמצינו אצל מחוייבי מלקות, שעל הכתוב: ונקלה אחיך לעיניך[342], דרשו: כשלקה הרי הוא כאחיך[343]. ויש שכתבו בטעם המלקות בערב יוה"כ, שחיבי-מלקיות* מתכפרים במלקות[344] - עם תשובה* ווידוי*[345] - ואף על פי שאין לנו דיינים סמוכים[346], מכל מקום הלוקה מתכפר לו במקצת[347]. ויש סוברים שבימינו אין להקפיד על מנהג קבלת מלקות, כי אין לנו דיינים סמוכים[348], וכן יש מהמקובלים שלא הקפידו בו[349], וכן נהגו רבים שלא ללקות[350], כיון שערב יוה"כ מחזיקים אותו ליום טוב[351].

אופן ההלקאה

מלקות של ערב יוה"כ, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שנהגו בהם בכל הדינים הנוהגים במלקות בית דין - ועל פרטי הדינים ע"ע מלקות - כגון בדיני הרצועה, ואופן עמידת הלוקה, ואופן ההכאה, וחוזק המכות[352]. אבל הרבה כתבו שאין נוהגים בכל דיני מלקות בית דין[353], שאין אלו מלקות של ייסורים לכפרת עון, אלא זכרון מלקות בית דין בעלמא, כדי לעורר לב האדם[354], או כדי לביישו[355], וכתבו שלכן אין מלקים ברצועה רחבה טפח, כדין מלקות בית דין[356], אלא די ברצועה כלשהי[357], וכן כתבו שאין צריך שתי רצועות, אחת של עור עגל ואחת של עור חמור, כדין מלקות בית דין[358], אלא נוהגים להלקות ברצועה אחת בלבד של עור עגל[359] - שנאמר במלקות: ארבעים יכנו וגו'[360], וסמוך לו: לא תחסם שור[361], ועל שם הכתוב: ידע שור קנהו[362] - שדי בה כדי לעורר לב הלוקה[363], או שנוהגים להלקות בחבל חזק של פשתן או קנבוס, שדי בכך כדי לביישו[364]. וכן יש שכתבו שאין צריך להלקות במכות אכזריות, אלא די במכות קלות[365], הכל לפי רצון הלוקה[366].

מספר המלקות

במספר המלקות, יש שנהגו ללקות פעם אחת, דהיינו שלשים ותשע מלקות[367]. ויש שנהגו ללקות שלש פעמים[368]. ויש מהמקובלים שנהגו ארבע פעמים, כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה[369].

אופן קבלת המלקות

באופן קבלת המלקות, לסוברים שאין נוהגים בכל דיני מלקות בית דין[370], נהגו שהלוקה אינו עומד ואינו יושב, אלא מוטה[371], פניו כלפי צפון ואחוריו כלפי דרום[372], ולא להיפך, שעיקר חטא האדם הוא מחמת ממון, ומצינו בכתוב: מצפון זהב יאתה[373], ולפיכך מכניע עצמו לצפון, להודיע שמשם בא לו החטא[374], ויש אומרים שהוא הדין להיפך, פניו כלפי דרום ואחוריו כלפי צפון[375], ובלבד שלא יטה כלפי מזרח או מערב, שהם מקומות שהשכינה שרויה בהם, לסוברים כן[376]. ויש שנהגו שהלוקה אינו מוטה, אלא שוכב על הארץ – על גבי עשבים שטוחים, משום איסור אבן-משכית*[377] - להיכר שאין זה מלקות שמתכפר בהן[378]. ונהגו שהלוקה אומר בשעת ההלקאה וידוי*[379] - אשמנו בגדנו וכו'[380] - שלשה פעמים[381], והמלקה אומר: והוא רחום יכפר עון וגו'[382], שלשה פעמים, שהם ל"ט תיבות, כנגד ל"ט מלקות[383]. ויש שנהגו סדר אחר באופן קבלת המלקות, ובהלקאה, ובאמירת הפסוקים ובוידוי[384]. באופן קבלת המלקות לסוברים שנוהגים בכל דיני מלקות בית דין[385], ע"ע מלקות.

זמן ההלקאה

בזמן ההלקאה, יש שנהגו ללקות אחר תפילת מנחה[386], קודם סעודה המפסקת[387]. ויש שנהגו ללקות קודם תפילת מנחה[388], כדי שתפילת מנחה והוידוי שאומרים בה[389], יהיו אחר שנתבזה ונתקיים בו: "ונקלה אחיך לעיניך[390], כשלקה הרי הוא כאחיך"[391], מהם שהקדימו המלקות אף לטבילת היום[392], על שם: באנו באש ובמים[393], ומהם שהקדימו טבילה למלקות[394]. ויש שנהגו ללקות אחר תפילת שחרית[395]. ויש שכתבו שיכול ללקות מתי שרוצה, ובלבד שילקה קודם הלילה[396].

דינים ומנהגים

מלאכה

אין עושים מלאכה בערב יום הכפורים[397], וכל העושה מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם, לפי שיש לו לעסוק באכילה ושתיה[398]. על מצות אכילה בערב יוה"כ, עי' לעיל: האכילה.

סליחות

סליחות* - שנוהגים להרבות בהן באשמורת הבוקר של עשרת-ימי-תשובה*[399] - יש מקומות שבערב יום הכפורים אין מרבים בהן[400], לפי שערב יוה"כ חשוב כיום טוב[401], ובאותם מקומות מחזיקים אף את לילו ליום טוב[402]. ויש מקומות שמרבים בסליחות, כשאר עשרת ימי תשובה[403], שאין מחזיקים באותם מקומות את הלילה ליום טוב[404], והכל לפי המנהג[405]. אף במקום שאין מרבים בסליחות, מכל מקום אומרים מעט, שעל כל פנים יום זה הוא מימי התשובה[406]. ויש מהראשונים שכתבו שבערב יוה"כ אין משכימים כלל לאמירת סליחות[407].

מזמור לתודה

"מזמור לתודה" יש שאין אומרים אותו בערב יום הכפורים[408], שאין מביאים קרבן תודה* בערב יוה"כ, לסוברים כן[409]. ויש שאומרים בו "מזמור לתודה"[410], שלדעתם מביאים קרבן תודה בערב יוה"כ[411].

נפילת אפים ולמנצח

ערב יום הכפורים אין נופלים בו נפילת-אפים*, לא בסליחות[412], ולא בשחרית[413], ולא במנחה[414], לפי שחשוב הוא כיום טוב[415]. אבל במנחה שלפניו נופלים[416]. ואין אומרים בו מזמור "למנצח"[417], לפי שכתוב בו: ביום צרה[418], ויש שאומרים[419].

אבינו מלכנו

"אבינו מלכנו" יש שאין אומרים אותו בתפילת שחרית ערב יוה"כ[420], לפי שהיום חשוב כיום טוב[421], ומהם שכשחל יוה"כ להיות בשבת – שאז ביוה"כ עצמו אין אומרים "אבינו מלכנו", לנוהגים כן[422] – אומרים בשחרית ערב יוה"כ[423]. ויש שאומרים "אבינו מלכנו" בכל ערב יוה"כ[424]. אף בתפילת מנחה יש מנהגים חלוקים: יש שאין אומרים "אבינו מלכנו"[425], ואפילו כשחל יוה"כ להיות בשבת[426]. ויש שאומרים "למנצח" אף בתפילת מנחה[427].

על וידוי* שאומרים בערב יום הכפורים בתפילת המנחה, ע"ע וידוי: כל אדם ביום הכפורים[428].

הספד

ערב יום הכפורים, כתבו אחרונים שאף על פי שאינו יום טוב מצד עצמו, לסוברים כן[429] - ומן הדין מותר בהספד*[430] - אין מספידים בו, לפי שנהגו לעשותו יום טוב[431]. חכם בפניו מספידים[432] - שהרי מותר להספידו אף במועד[433] - וכן אם באה בערב יוה"כ שמועה על חכם שמת - שדינו כבפני החכם[434] - מספידים[435].

צדוק הדין

אין אומרים צדוק-הדין* בערב יוה"כ[436], ואפילו בלילה[437]. על חכם בפניו אומרים צדוק הדין[438].

הליכה לבית הקברות

ערב יום הכפורים, יש נוהגים שהולכים בו לבית-הקברות*[439] - להשתטח על קברי הצדיקים[440] – לומר אם אין אתה מרחם עלינו הרינו חשובים כמתים הללו, ועוד כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו[441], או כדי להכניע עצמם ליום הדין[442]. ויש נותנים שם צדקה[443], לכפר על הנפשות[444], ובצדקה זו פודים את הכפרות*[445]. ויש מרבים שם בתחינות[446], ומקדימים צדקה לתחינות[447], ויש שאין אומרים שם תחינות[448] – מלבד מה שיסדו הקדמונים[449] - שאין אומרים תחנון בערב יוה"כ[450]. ויש שמקיפים את בית הקברות[451]. ומן האחרונים יש שתמהו על עיקר מנהג זה של ההליכה לבית הקברות בערב יוה"כ, היאך קבעוהו, שהרי כיום טוב הוא חשוב[452].

צדקה

יש נוהגים שבדרך הליכתם לבית הכנסת לתפילת המנחה, מחלקים צדקה לעניים, ולגבאי צדקה של בית הכנסת ושאר צדקות העיר[453], שבזכות הצדקה יוכרע הדין לטובה[454].

על מנהג עריכת כפרות*, שיש נוהגים לעשותו בערב יום הכפורים[455], ע"ע כפרות.

פיוס ובקשת מחילה

ערב יום הכפורים – לעת ערב[456] – נהגו שהחוטא לחבירו מפייסו ומבקש ממנו מחילה[457] – שעבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו[458] - ועושים שלום בין איש לרעהו, ומוחלים זה לזה, כדי שתתקבל תשובתם ותפילתם של ישראל לפני הקב"ה בשלום ובחיבה[459], וסמכו על מה שמצינו במדרש שביום הכפורים השטן מעיד זכות על ישראל, שהם כמלאכי השרת, שכשם שמלאכי השרת שלום ביניהם, אף ישראל שלום ביניהם[460], ולפיכך נהגו להקדים ולבקש מחילה בערב יוה"כ, כדי שכל יוה"כ יהיה שלום ביניהם וידמו למלאכים[461]. על אופן הפיוס, ועל שיעור חובת הפיוס, ועל החובה למחול, ועל בקשת מחילה ממת, ע"ע תשובה.

ברכת הבנים

נהגו לברך את הבנים[462] - והבנות[463] - קודם הליכה לבית הכנסת לתפילות יוה"כ[464]. ויש שכתבו שאף האם מברכת[465]. ואומרים הנוסח הכתוב במחזורים: ישימך אלקים וכו', ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו וכו'[466]. ויש מוסיפים לברך ולהתחנן בבכי ובדמעות שליש, כל אחד כפי מערכי לבו ושינון לשונו[467].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' תוספתא חולין פ"ה, בטעם שבגליל נהגו לאכול בשר בעיוה"כ (עי' ציון 13 ואילך): מפני שהוא יו"ט; עי' תוס' חולין קלג א ד"ה לבר: שיו"ט הוא, אבל עי' הגהות וציונים בש"ס מהדו' עוז והדר שי"ג בתוס': שיום טבוח; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ט, הובא בד"מ תרד א ובמטה משה סי' תתמה ובשל"ה יומא פ' נר מצוה אות ט ובמ"ב שם ס"ק ב, לענין שאם נדר שלא לאכול בשר חוץ מיו"ט, מותר בעיוה"כ; לבוש או"ח שם ס"א, לענין קיצור הסליחות (עי' ציון 400); של"ה שם אות ח, בד' הסוברים שהאכילה בעיוה"כ היא לשמחת מצוות יוה"כ (עי' ציון 92 ואילך); מג"א סי' תקע ס"ק ו; פי' עץ חיים לתכלאל (ר"י צלאח) עיוה"כ, בחילוק בין ערב ר"ה לעיוה"כ לענין נפילת אפים באשמורת: יו"ט גמור הוא; שו"ע הרב או"ח סי' תרד ס"ד, לענין שאין מספידים בו; מט"א שם סי"ד ומ"ב סי' תרד ס"ק ג לענין אמירת תחנון ונפילת אפים (עי' ציון 415).
  2. ↑ ציונים 401, 428, 431, 452.
  3. ↑ עי' תוספתא שם (בגליל); עי' תוס' שם; עי' של"ה יומא פ' נר מצוה סוף אות ח, ע"פ הזוהר, שכל היום הוא יו"ט, ושם אות יא שכיון שיו"ט הוא אף הלילה שלפניו בכללו, כמו בשאר המועדים (ועי' ציון 150); הג' חת"ס לשו"ע שם, בד' הסוברים שהאכילה בעיוה"כ באה לשמחת היום (עי' ציונים 87, 92 ואילך). וכ"מ בפי' עץ חיים לתכלאל שם: יו"ט גמור הוא.
  4. ↑ עי' ציונים 10 ואילך, 161.
  5. ↑ עי' תוספתא שם (בגליל); עי' תוס' שם; של"ה שם אות ח: מצוה לענג בו; עי' חת"ס שם, שמטעם זה מותר להתענות תענית חלום בעיוה"כ, לסוברים כן (ע"ע תענית), כיון שיסוד האכילה הוא שמחה ועונג, והתענית עונג לו.
  6. ↑ עי' של"ה שם אות יא, בד' המקומות שמרבים בסליחות בליל עיוה"כ (עי' ציון 403), שה"ז משום שאין מחזיקים את הלילה ליו"ט (עי' ציון 153), ועי' ציון 156 מאחרונים שהביאו דבריו, ומ' שהדין יו"ט אינו משום עצם היום; מג"א סי' תרו ס"ק י: לא אקרי יו"ט כלל וכו' ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו, ועי' ציון 430; עי' פמ"ג א"א למג"א סי' תקע ס"ק ו, שמש"כ מהרי"ל שנקרא יו"ט (עי' ציון 1), היינו בלשון בנ"א, ומ' שעצם היום אינו יו"ט; שו"ע הרב שם; יד אפרים לשו"ע או"ח שם ס"א, בד' הסוברים שתענית שעות מותרת בעיוה"כ (עי' ציון (124): שאין בו דין יו"ט; הג' חת"ס שם בד' הסוברים שהאכילה גזה"כ היא (עי' ציון 25): איננו לא יום שמחה ויום טוב אלא גזה"כ לאכול בו, ולכאו' ה"ה לסוברים שהאכילה באה כהכנה לתענית המחר (עי' ציונים 77 ואילך, 80, 84), או כדי לענות הנפש (עי' ציון 86), או כדי להראות בטחון שנזכה בדין (עי' ציון 91), ועי' חת"ס שם שמטעם זה אסור להתענות תענית חלום בעיוה"כ, לסוברים כן (ע"ע תענית), שאע"פ שהתענית עונג לו, מ"מ מצוה לאכול; עי' מ"ב שם ס"ק ב וג.
  7. ↑ עי' של"ה שם שהשם "יו"ט" תלוי בהחזקת בנ"א; שו"ע הרב שם: נוהגין לעשותו יו"ט, ועי' ציון 431; מ"ב שם: נוהגין לעשותו קצת כמו יו"ט.
  8. ↑ עי' ציון 161 ואילך.
  9. ↑ עי' ציונים 61 ואילך, 140 ואילך.
  10. ↑ עי' רש"י כתובות ה א ד"ה שחל; תוס' כתובות שם ד"ה אלא, ונדרים סג ב ד"ה עד לילי, וחולין פג א ד"ה וכדברי, בשם ר"ת, וע"ז ה ב ד"ה וכדברי; תוס' הרשב"א משנץ כתובות שם וע"ז שם (בשיטת הקדמונים); רוקח סי' ריד; או"ז הל' יוה"כ סי' רעז אות ד; פסקי הרי"ד מהדו"ב חולין שם; עי' שע"ת לרבינו יונה ש"ד אות ט; שבה"ל סי' שז; מנהגים דבי מהר"ם סדר יוה"כ; מנהג טוב סי' עד; מרדכי יומא סי' תשכג; עי' הגמ"י שביתת עשור מנהגי יוה"כ; מאירי חולין פג א, ונדרים סג ב: סעודה גדולה, ועי' יומא פא א; מצוות זמניות הל' יוה"כ: לאכול ולשתות יותר ממנהגו; רא"ש יומא פ"ח סי' כב, ותוס' הרא"ש כתובות שם וחולין שם; עי' אר"ח הל' עיוה"כ אות ב; טור או"ח תרד; נמוק"י (שיטת הקדמונים) חולין שם; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ז; עי' שו"ע שם ס"א.
  11. ↑ תוס' הרשב"א כתובות שם: בשר ועופות ודגים ושאר מיני מעדנים; או"ז שם; שבה"ל שם: טובים ועריבים; מנהגים דבי מהר"ם שם; נמוק"י שם: תפנוקים ומאכל של שמחה.
  12. ↑ רש"י ע"ז שם ד"ה בגליל (לענין המנהג בגליל), ועי' פרש"י כתובות שם; תוס' כתובות וחולין וע"ז שם ותוס' הרשב"א שם ושם ורא"ש שם, ע"פ משנה בחולין פג א: וכדברי ריה"ג אף עיוה"כ בגליל, וע"פ כתובות ה א: אלא מעתה יוה"כ שחל בשני וכו', וע"פ ב"ר פרשה יא סי' ד: עובדא הוה וכו'; או"ז שם ומרדכי שם, ע"פ כתובות שם וב"ר שם; שה"ל שם, ע"פ חולין שם, וקידושין פא א: יומא חד מעלי יומא דכיפורי וכו', וב"ר שם; מאירי שם ע"פ חולין שם; תוס' הרא"ש כתובות שם וחולין שם; נמוק"י שם; בהגר"א או"ח שם, ע"פ חולין צה ב ר"נ מנהרדעא וכו', ושם קי א רמי בר דיקולי מפומבדיתא וכו'.
  13. ↑ תוס' כתובות וחולין וע"ז שם; תוס' הרשב"א כתובות שם (ועי"ש: בשר ועופות, ונ' שצ"ל: בְּשר עופות, היינו בשר של עופות, שאל"כ יקשה מהמשנה בחולין שם, שמ' שבגליל בלבד אכלו בשר); רא"ש יומא שם, ותוס' הרא"ש כתובות שם וחולין שם; נמוק"י שם. ועי' מג"א סי' תרח ס"ק ז.
  14. ↑ תוס' הרשב"א ע"ז שם, תי' ב: ושמא.
  15. ↑ תוס' הרשב"א ע"ז שם, תי' א; עי' רוקח שם; שו"ת הלק"ט ח"א סי' כו. ועי' מהר"ם ע"ז שם שכך סברו התוס' שם (ובכתובות וחולין) שם בקושייתם. ועי' ציון 75.
  16. ↑ שאילתות שאילתא קסז; בה"ג הל' יוה"כ סי' יג, והועתק בסתמא במח"ו הל' יוה"כ סי' טז, וסדור רש"י סי' קצז; רי"צ גיאת הל' יוה"כ עמ' עט; שע"ת לרבינו יונה ש"ד אות ח; ראב"ן מסכת יומא; ראבי"ה ח"ב סי' תקכח; פסקי הרי"ד יומא פ ב; שבה"ל סי' שז; הגמ"י שביתת עשור מנהגי יוה"כ; רא"ש יומא פ"ח סי' כב; א"ח דין עיוה"כ אות ח; טור או"ח תרד.
  17. ↑ ויקרא כג לב.
  18. ↑ שאילתות שם; מ"מ שביתת עשור פ"א ה"ו: ונתענה בעשירי, ועי' ישועות מלכו שם שכך גרס המ"מ בגמ'. ועי' העמ"ש שם אות יב שנוס' מיושרת היא. ועי' ציון 232 ואילך.
  19. ↑ ר"ה ט א. וכ"ה (הברייתא בלבד) בברכות ח ב ופסחים סח ב ויומא פא ב.
  20. ↑ רא"ש דלהלן. ועי' ציון 50 ואילך שי"ס להיפך, שהאכילה מקשה התענית.
  21. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה מעלה, וכעי"ז ביומא שם ד"ה כל: התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה; רא"ש שם; עי' מאירי פסחים שם ויומא פא א ור"ה שם; טור שם; לבוש או"ח תרד ותרח; של"ה יומא פ' נר מצוה אות ח; עי' חא"ג למהרש"א פסחים שם.
  22. ↑ עי' מאירי ושל"ה שבציון 49; עי' מהרש"א שם, ביאור א.
  23. ↑ לבוש שם סי' תרד; עי' מהרש"א שם, ביאור ב; ט"ז או"ח שם ס"ק א; פר"ח או"ח שם ס"א, ביאור א; עי' שו"ע הרב או"ח שם ס"א. ועי' צל"ח ברכות ח ב שתמה.
  24. ↑ רש"י ר"ה שם ד"ה כל. ועי' ב"ח או"ח שם אות א שמלשון "בערב" שבהמשך הכתוב, מוכח שאינו כפשוטו להתענות ממש, אלא אכילה ושתייה קרויה "עינוי", ועי"ש שד' התוס' ברכות שם ד"ה כאילו, שהדרש הוא ממה שכתוב "ועניתם" קודם "בערב", שמשמע שהעינוי הוא מיד ביום התשיעי, מסכימים לפרש"י בר"ה. ועי' ראשונים שבציון הבא.
  25. ↑ עי' העמ"ש שם. וכ"מ בריטב"א ר"ה שם בשם ר"ת שהק' שמלשון "כאילו מתענה" מ' שהמתענה בתשיעי משובח מהאוכל, ובפסחים סח ב מ' שאסור להתענות, ומוכח שסובר שהאכילה בתשיעי חשובה כעינוי לעצמו, ולא משום ההכנה לעינוי העשירי, שאל"כ לק"מ קו', ועי' תי' ר"ת שם דהכי קאמר כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה, וכן סתמו בביאור הברייתא התוס' ברכות ור"ה שם ותו"י יומא פא ב ור"י מלוניל חולין פג א ופסקי הרי"ד יומא פ ב ורשב"א ר"ה שם ותוס' הרא"ש יומא שם ופסקי ריא"ז יומא פ"ח ה"א אות ה ור"ן ביצה טו ב (ח ב ברי"ף), ונ' שבאו ליישב קו' ר"ת, ומ' שסוברים כמותו, ועי' שבה"ל סי' שז שהביא פסקי הרי"ד הנ"ל כחולק על פרש"י שבציון 21. וכ"ה לכאו' לטעמי מצות אכילה בתשיעי שבציונים 86, 87, 91, 95, 96, 99.
  26. ↑ ויקרא כג לב.
  27. ↑ עי' ראב"ן יומא; עי' ראבי"ה ח"ב סי' תקכח; עי' שבה"ל סי' שז בשם אחיו ר' בנימין; עי' מ"מ שביתת עשור פ"א ה"ו, בד' הרמב"ם שם, שלא נאמר בדין כל האוכל בתשיעי כו', אלא דין תוספת עינוי מבעוד יום. ועי' אבן שלמה לראב"ן שם אות ו שתמה, שלפ"ז אין מצוה באכילה אלא בהוספת תענית מבעוד יום, ול"מ כן מל' הברייתא "כל האוכל" וכו', ועי' ציון 30 משבה"ל, שאינו חשוב כמתענה אלא כשאוכל ומפסיק אכילתו מבעוד יום.
  28. ↑ ע"ע תוספת שבת ויום טוב.
  29. ↑ שבה"ל שם. ונ' כונתו לבאר מדוע אמרו חז"ל שהאוכל כמתענה, הרי ה"תענית" היא הפסקת האכילה מבעוד יום, ולא האכילה, וביאר שאחר שהצדוקים פירשו מה שנאמר בתורה להתענות בתשיעי, כפשוטו, כדי שיתחיל יום העשירי בעינוי, שכשאוכל בתשיעי הוא שָׂבֵע בתחילת העשירי, וחז"ל דרשו שדי בהפסקה של שעה קלה, משום שאין זה טעם התורה, אלא שכך הדין שיפסיק אכילתו מבעוד יום, לכך אמרו חז"ל שהאוכל בתשיעי חשוב כמתענה, שלא נטעה לומר שרצון התורה שיכנס לעשירי כשהוא "מעונה" ע"י הפסקת האכילה בתשיעי, אלא אוכל כל היום ומפסיק שעה קלה בסופו.
  30. ↑ שבה"ל שם. ועי' ראבי"ה שם שהביא ראיה מהברייתא של מוסיפים מחול על הקודש, ונ' שלא בא לבאר גדר הדין של "כאילו התענה", אלא מוסב על מש"כ: שהרי מבעוד יום הוא מפסיק, דהיינו שאחר שמחוייב להפסיק מבעוד יום מדין תוספת מחול על הקודש, כל שאוכל ומפסיק אכילתו לשם עינוי חשוב כמתענה בתשיעי.
  31. ↑ ע"ע תוספת שבת ויום טוב.
  32. ↑ תוס' ר"ה ט ב ד"ה כאילו; ב"י וב"ח או"ח סי' תרד, ושם ושם שכ"ד הטור שם, שפסק כר"ע; נחלת צבי או"ח שם; פנ"י ר"ה שם א ד"ה בגמ' ור"ע; ערול"נ ר"ה שם ב לתוד"ה כאילו, וערוה"ש או"ח שם ס"ו, בד' הרמב"ם שהשמיט בהל' שביתת עשור דין אכילה בעיוה"כ, שזה משום שפסק כר' ישמעאל. ועי' ציון 72 ואילך, אם לדעה זו לר' ישמעאל אין מצוה כלל באכילה בעיוה"כ, או שיש מצוה מדרבנן.
  33. ↑ עי' שאילתות שאילתא קסז שהביא ב' הדרשות, הן לענין תוספת מחול על הקודש והן לענין אכילה בעיוה"כ; לבוש או"ח סי' תרח, בד' הפוסקים שהביאו הדרש של אכילת עיוה"כ (עי' ציון 16 ואילך) סתמא בלא מחלוקת; פר"ח או"ח סי' תרח ס"א, בד' הרמב"ם נדרים פ"ג ה"ט, ובד' הטור שם; פנ"י שם בד' הטור שם, שאע"פ שהלכה כר' ישמעאל לענין תוספת מחול על הקודש, והוא חולק על הדרש מועניתם גו', אנו פוסקים כשניהם, עי"ש מה שביאר; ערול"נ שם בד' הפוסקים כר' ישמעאל שקצירת-העמר דוחה שבת (ע"ע קצירת העמר. ולדעה זו מועניתם גו' דורשים תוספת מחול על הקדש, עי' ר"ה שם) ופוסקים גם שאכילה בעיוה"כ היא מצוה מה"ת. ועי' ציון 72 שי"ס שלר' ישמעאל האכילה בעריוה"כ מדרבנן, והדרש אסמכתא היא.
  34. ↑ לבוש שם, ועי"ש בארוכה ביאור ב' הדרשות מהפסוק; פר"ח שם; העמ"ש שם בד' השאלתות שם.
  35. ↑ עי' ציון 19.
  36. ↑ אחרונים דלהלן.
  37. ↑ תוספת יום הכפורים יומא פא ב, ביאור א; פר"ח או"ח סי' תרד ס"א: ושמא י"ל; צל"ח ברכות ח ב; בגדי ישע או"ח שם לט"ז ס"ק א. ועי' פר"ח וצל"ח שם שחז"ל למדו ד"ז ממה שהוציא הכתוב האכילה בלשון "עינוי", שבא ללמד שחשוב כעינוי ומצטרף לעינוי המחרת, לענין הרציפות (ועי' ציונים 21, 23, 52, 63).
  38. ↑ פר"ח שם: א"נ.
  39. ↑ תוספת יום הכפורים שם: א"נ.
  40. ↑ עי' ציון 50.
  41. ↑ כסא אליהו או"ח סי' תרד אות א.
  42. ↑ תהלים קז יח.
  43. ↑ עי' ציון 91.
  44. ↑ ישוע"י או"ח שם ס"ק א, ועי"ש שזהו הנכון מכל הפירושים. ועי' ציונים 59, 91.
  45. ↑ עי' ציונים 52, 85 ואילך.
  46. ↑ ערול"נ ר"ה ט א ד"ה ובדין, ועי"ש שכ"מ ממש"כ בזוהר (עי' ציון 86), שמהכתוב "נפשותיכם", בל' רבים, למדים שני עינויים, הגוף והנפש, ומ' שכפרה אחת היא לשניהם, ועי"ש הביאור למה אין מועיל כפרה נפרדת. ועי' פרי צדיק שבציון הנ"ל שהנשמה והגוף נידונין יחד, ולכן צריך שתהא כפרתם יחד.
  47. ↑ עי' ציון 20 ואילך, ועי' ציון 27 ואילך שי"ס שה"תענית" היא הפסקת האכילה מבעוד יום.
  48. ↑ עי' ציונים 20 ואילך, 77 ואילך.
  49. ↑ עי' מאירי פסחים סח ב ויומא פא א ור"ה ט א, ובהקדמה לבית הבחירה ד"ה וכבר פרשנו, ובפי' לאבות פ"ב על "וכל מעשיך יהיו לש"ש"; עי' של"ה יומא פ' נר מצוה אות ח: נמצא האכילה כלולה מהתענית.
  50. ↑ פסקי הרי"ד יומא פ ב, והובא בשבה"ל סי' שז; מנוה"מ (אבוהב) אות רצה, בשם י"א; שו"ת מהרי"ט ח"ב או"ח סי' ח; עי' כסא אליהו או"ח סי' תרד אות א; עי' א"א (מבוטשאטש) או"ח סי' תרד; עי' ערוה"ש או"ח שם ס"ד; עי' תורה תמימה ויקרא פכ"ג הע' צז. ועי' ציונים 81, 83.
  51. ↑ ערוה"ש שם.
  52. ↑ של"ה יומא תורה אור אות קלו טעם א; עי' ק"נ יומא פ"ח סי' כב אות ס; ערול"נ ר"ה ט א ד"ה כל האוכל, ועי"ש שהגוף והנשמה מתנגדים זל"ז, שהגוף תאב להנאת אכילה ושתיה, ותאות הנשמה רוחני, והאכילה והשתיה תיעוב הוא לה; פרי צדיק (ר"צ מלובלין) ח"ה לעיוה"כ אות ד. ועי' ציון 85 ואילך. ועי' ערול"נ שם שלכן הוציא הכתוב האכילה בלשון "עינוי" (ועי' ציונים 21, 23, 37, 63).
  53. ↑ עי' ציון 99 ואילך.
  54. ↑ עי' פירוש סדר עבודת יוה"כ דלהלן.
  55. ↑ פירוש סדר עבודת יוה"כ לרמ"ק תקוני המתכפרים תקון ב, והובא בשל"ה שם אות קלד.
  56. ↑ עי' ציון 87.
  57. ↑ של"ה שם אות קלו, טעם ב. ונ' כונתו שאכילה לשם מצוה בלבד, הרי היא כתענית, שאין בה עינוג הגוף אלא מצוה.
  58. ↑ עי' ציון 91.
  59. ↑ ישוע"י או"ח סי' תרד ס"ק א. ועי' ציון 44.
  60. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  61. ↑ בה"ג הל' יוה"כ סי' יג; מח"ו הל' יוה"כ סי' טז; סדור רש"י סי' קצז; רי"צ גיאת הל' יוה"כ עמ' עט; מ"מ שביתת עשור פ"א ה"ו, ולח"מ שביתת עשור שם, וחרדים מ"ע פ"ד אות ו, וכס"מ נדרים פ"ג ה"ט ושו"ע או"ח תקע ג, ורדב"ז שביתת עשור שם, ובשו"ת סי' אלף תסא ואלף תפו, וד"מ או"ח סי' תרד אות א, וש"ך יו"ד סי' רטו ס"ק יא, ותוספת יום הכפורים יומא פא ב, ופר"ח או"ח סי' תרד ס"א, ופנ"י ר"ה ט א, וארעא דישראל מע' ר' אות ט, ולימודי ה' לימוד נט, וערול"נ ר"ה שם, ומנ"ח מ' שיג (מהדו' מ"י אות טו), ושו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' מט, בד' הרמב"ם נדרים שם; שבה"ל סי' שז; הגמ"י שביתת עשור מנהגי יוה"כ; מאירי פסחים סח ב ויומא פא א; רא"ש יומא פ"ח סי' כב; טוש"ע או"ח תרד א; מנוה"מ (אלנקאוה) פ"ב הל' יוה"כ עמ' 383; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ז; שו"ת רדב"ז סי' תתלו ואלף תפו, בד' הרי"ף ביצה טו ב (ח ב ברי"ף), ועי' ציון 68; מטה משה סי' תתמד; לבוש או"ח תרד א; שו"ת מהרי"ט ח"ב או"ח סי' ח; מג"א סי' תקע ס"ק ט; מעשה רקח שביתת עשור שם; סידור היעב"ץ עיוה"כ; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 104 הסוברים שעיוה"כ אסור בתענית.
  62. ↑ מ"מ שם, ושו"ע או"ח תקע ג, ורדב"ז נדרים שם ובשו"ת סי' אלף תסא, ולח"מ שם, וחרדים שם, וש"ך שם, וארעא דישראל שם, ומנ"ח שם, ומנחת אלעזר שם, בד' הרמב"ם שם; חרדים שם; מג"א שם, ושכ"מ בטור או"ח תרד; סידור היעב"ץ שם.
  63. ↑ שו"ת רדב"ז שם; פר"ח שם: א"נ, שלכן הוציא הכתוב המצוה בלשון "עינוי", שלא ליתן לו שכר עשה גמור אלא שכר מצוה בעלמא (ועי' ציונים 21, 23, 37, 52); לימודי ה' שם.
  64. ↑ עי' בה"ג ורס"ג ורמב"ם בסהמ"צ וסמ"ג וחינוך ושאר מוני המצוות, שלא מנו אותה למצוה.
  65. ↑ ויקרא כג לב.
  66. ↑ עי' ציון 19.
  67. ↑ עי' מ"מ שם, ומער"ק שם בדעתו; שו"ת רדב"ז שם; לח"מ שם; מג"א שם; מער"ק שם.
  68. ↑ כס"מ נדרים שם וב"י או"ח סי' תיח, ושכ"ד הרמב"ם נדרים שם; שו"ע או"ח תקע ג; שו"ת רדב"ז סי' תתלו, וסי' אלף תפו, בד' הרי"ף ביצה שם, ושם שכ"ד הרמב"ם נדרים שם, ושם ושם שלא מצינו בתלמוד שהיא מצוה מה"ת (ועי' ציון 61), ועי' רדב"ז נדרים שם: ואפי' תימא שהוא דרשא דרבנן; שו"ע הרב או"ח סי' תרח ס"א; חת"ס לשו"ע או"ח סי' תרד ס"א, בד' הראשונים שבציון 87 שכ' בטעם מצות האכילה משום שמחת הכפרה (וכ"ה לכאו' לטעמים שבציונים 86, 95, 99); מנ"ח שם, ושכ"ד הרמב"ם נדרים שם.
  69. ↑ כס"מ וב"י שם; שו"ת רדב"ז שם ושם; שו"ע הרב שם.
  70. ↑ עי' ציון 19.
  71. ↑ עי' ציון 31.
  72. ↑ שו"ת רדב"ז סי' תתלו ביאור א, וסי' אלף תפו ביאור ב, בד' הרי"ף שם, ושם שכ"ד הרמב"ם נדרים שם.
  73. ↑ ערוה"ש דלהלן. ועי' ציון 10 ואילך.
  74. ↑ עי' ציון 32.
  75. ↑ נחלת צבי או"ח סי' תרד, וערוה"ש או"ח שם ס"ח, בד' הרי"ף יומא פ"ח שהשמיט ביומא פ"ח הברייתא של חייא בר רב מדיפתי (עי' ציון 19); עי' שו"ת הלק"ט ח"א סי' כו; מהריב"ל חדושי דינים ד' אמשטרדם דף סב (דפו"ר דף קלז), ושו"ת פרי יצחק ח"א סי' ח, וערוה"ש שם, בד' הרמב"ם שביתת עשור שם ונדרים שם; ערוה"ש שם בד' הסמ"ג (עשין לב) שהשמיט דין אכילה בעיוה"כ, ובד' הראשונים שכ' (עי' ציון 15) שבכל המקומות, מלבד בגליל, לא הרבו בסעודה בעיוה"כ (ועי' הלק"ט שם). ועי' חינוך מ' שיג שהשמיט אף הוא דין אכילה בעיוה"כ, ועי' מנ"ח שם שתמה. ועי' מהריב"ל שם שצידד, שאף לר"ע אינה מצוה, ולא אמרו בגמ' שהוא דורש אכילה בעיוה"כ מועניתם גו' (עי' ציון 19), אלא לרווחא דמילתא.
  76. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  77. ↑ ראשונים דלהלן.
  78. ↑ רש"י ברכות ח ב ד"ה מעלה, ויומא פא ב ד"ה כל; ריטב"א ר"ה ט א, ביאור א; רא"ש יומא פ"ח סי' כב; מאירי פסחים סח ב ויומא פא א ור"ה שם ואבות פ"ב על "וכל מעשיך יהיו לש"ש" והקדמה לבית הבחירה ד"ה וכבר פרשנו; טור או"ח תרד; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ז; מנוה"מ (אבוהב) אות רצה; מטה משה סי' תתמד; לבוש או"ח שם וסי' תרח; של"ה יומא פ' נר מצוה אות ח; חא"ג למהרש"א פסחים שם; עי' שד"ח אסיפת דינים מע' יוה"כ אות ג ד"ה בחיוב וד"ה וכתב עוד, שטעם זה הוא הנכון לדינא.
  79. ↑ שע"ת לרבינו יונה ש"ד אות י.
  80. ↑ פסקי הרי"ד יומא פ ב, והובא בשבה"ל סי' שז; מנוה"מ שם בשם י"א; עי' שו"ת מהרי"ט ח"ב או"ח סי' ח; עי' א"א (מבוטשאטש) או"ח סי' תרד; עי' ערוה"ש או"ח שם ס"ד; עי' תורה תמימה ויקרא פכ"ג אות צז. ועי' ציון 50 ואילך.
  81. ↑ עי' מנוה"מ שם; עי' ערוה"ש ותורה תמימה שם, ע"פ תענית כו א שאנשי מעמד לא היו מתענים ביום א', שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית (ע"ע מעמדות).
  82. ↑ ע"ע.
  83. ↑ מהרי"ט שם.
  84. ↑ פרישה או"ח סי' תרד אות ג.
  85. ↑ ערול"נ דלהלן, עפ"י תענית יא א שהמצער גופו נקרא חוטא (ע"ע תענית וע' נזיר).
  86. ↑ עי' של"ה יומא תורה אור אות קלו טעם א, וק"נ יומא פ"ח סי' כב אות ס, ופרי צדיק (ר"צ מלובלין) ח"ה לעיוה"כ אות ד, ע"פ הזוהר (ח"ג סח ב): את נפשותיכם לאכללא כֻּלָא גופא ונפשא; ערול"נ ר"ה ט א ד"ה כל האוכל. ועי' ציון 52.
  87. ↑ שע"ת שם אות ח; מנוה"מ שם, בטעם קביעות סעודה; של"ה יומא פ' תורה אור אות קלו, טעם ב. וכיו"ב, בטעם ריבוי הסעודה (עי' ציון 13 ואילך), בתוס' כתובות ה א ד"ה אלא: דהוי יום סליחה וכפרה, וכעי"ז בר"י מלוניל לרי"ף חולין פג א ואו"ז הל' יוה"כ סי' רעז אות ד ומרדכי יומא סי' תשכג ונמוק"י (בשיטת הקדמונים) חולין שם וב"י או"ח סי' תרד. ועי' רוקח סי' ריד ואו"ז ומרדכי שם ושבה"ל סי' שז ורא"ש יומא פ"ח סי' כב וטור או"ח שם, מקור לריבוי סעודה, ממעשה המובא (בשינויים) בב"ר פרשה יא ס"ד ופס"ר פרשה כג, ה, בחייט שקנה בעיוה"כ דג ביוקר לכבוד יום כפרת העוונות. ועי' טור שם שהוסיף, שהאכילה מראה שאנו בטוחים שהקב"ה יכפר עוונותינו, ועי' פרישה שם אות ו שזהו טעם לאכילת בשר ודגים (עי' ציונים 178, 181), ועי' ט"ז שם ס"ק א, ועי' ציון 91 שיש שכ"כ לעיקר טעם מצות האכילה. ועי' ב"י שם שהוסיף, שמטעם זה היה ראוי לכבד את יוה"כ באכילה ושתיה, כדרך שמכבדים שאר יו"ט (עי' ציון 93), אלא שא"א מפני התענית, ולפיכך צריך לכבדו ביום שלפניו (וכפי שכ' ראשונים לטעם שבציון 92 ואילך, עי' ציון 95). ועי' ציון 68 מחת"ס שלטעם זה מצות האכילה היא מדרבנן.
  88. ↑ שע"ת שם.
  89. ↑ של"ה שם.
  90. ↑ תהלים קז יח.
  91. ↑ ישוע"י או"ח סי' תרד ס"ק א. וקצת על דרך זו בחכמת שלמה או"ח שם. ועי' ציונים 44, 59.
  92. ↑ ראשונים ואחרונים דלהלן.
  93. ↑ ע"ע יום טוב ציון 47 ואילך, וע' כבוד שבת; כבוד יום טוב ציון 556 ואילך, וע' עונג שבת ויום טוב, וע' שלש סעודות. שע"ת ומנוה"מ דלהלן.
  94. ↑ ע"ע ראש השנה. ריטב"א דלהלן.
  95. ↑ שע"ת שם אות ט, ועי' ריטב"א שם, ביאור ב, בשמו; מנוה"מ שם: ועוד. וכ"מ בר"ן נדרים סג ב: סעודה של לילי הצום, ועי' תפא"י נדרים פ"ח מ"ו אות לב, דהיינו הסעודה שאוכלים לסעודת הלילה.
  96. ↑ ליקוטי הגר"א (עם פי' באר יצחק) ענין פורים דף קנד ב, ביאור א.
  97. ↑ עי' תענית כו ב, וע"ע יום הכפורים ציון 1630 ואילך.
  98. ↑ ראשונים ואחרונים הנ"ל.
  99. ↑ ע"ע תשובה. פירוש סדר עבודת יוה"כ לרמ"ק תקוני המתכפרים תקון ב, והובא בשל"ה שם אות קלד; ליקוטי הגר"א שם, ביאור ב.
  100. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 1277 ואילך.
  101. ↑ ע"ע תשובה.
  102. ↑ רמ"ק שם.
  103. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  104. ↑ תוס' ר"ה ט ב ד"ה כאילו, ועי' ברכות ח ב ד"ה כאילו; ריטב"א ר"ה שם א בשם ר"ת; עי' רמב"ם נדרים פ"ג ה"ט, ומ"מ ולח"מ שביתת עשור פ"א ה"ו וחרדים מ"ע פ"ד אות ו וכס"מ ורדב"ז נדרים שם ושו"ת רדב"ז סי' אלף תסא ואלף תפו וד"מ או"ח סי' תרד אות א וש"ך יו"ד סי' רטו ס"ק יא ותוספת יום הכפורים יומא פא ב ופר"ח או"ח שם ס"א ופנ"י ר"ה ט א ולימודי ה' לימוד נט וערול"נ ר"ה שם ומנ"ח מ' שיג (מהדו' מ"י אות טו), בדעתו; רוקח סי' ריד; מנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); הגמ"י שביתת עשור מנהגי יוה"כ; מאירי פסחים סח ב; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ז, ועי"ש שכן מפורש ברש"י בר"ה (ט א), וצ"ב; ב"י או"ח תרד: ועוד י"ל, ועי"ש שכ"ד הטור שם; רמ"א בשו"ע שם א; לבוש או"ח שם ס"א; של"ה יומא פ' נר מצוה אות ח; סידור היעב"ץ עיוה"כ. וכ"מ בתו"י יומא פא ב ור"י מלוניל חולין פג א ופסקי הרי"ד יומא פ ב ורשב"א ר"ה שם ותוס' הרא"ש יומא שם ופסקי ריא"ז יומא פ"ח ה"א אות ה ור"ן ביצה טו ב (ח ב ברי"ף), שפי' אותה שאמרו "כאילו התענה" (עי' ציון 19), דהיינו כאילו נצטוה והתענה, ומ' שר"ל שאחר שלא נצטוה אסור להתענות (וכד' התוס' ר"ה שם), ועי' ציון 25.
  105. ↑ גמ' דלהלן.
  106. ↑ מר בריה דרבינא בפסחים סח ב. וע"ע תענית חלום שי"מ בע"א.
  107. ↑ תוס' ר"ה שם; ריטב"א בשם ר"ת שם; רוקח שם; הגמ"י שם; מאירי שם; עי' ב"י שם.
  108. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 457 ואילך. מהרי"ל שם.
  109. ↑ ב"י שם, תי' א; שו"ת הלק"ט ח"א סי' כו; עי' פר"ח שם, בתחילה.
  110. ↑ עי' ציון 75. הלק"ט שם.
  111. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  112. ↑ ב"י ופר"ח שם.
  113. ↑ עי' לעיל.
  114. ↑ עי' ציון 37.
  115. ↑ עי' ציון 38.
  116. ↑ ע"ע תענית. פר"ח שם.
  117. ↑ עי' ציון 161.
  118. ↑ עי' ציון 87.
  119. ↑ ב"י שם.
  120. ↑ עי' לעיל.
  121. ↑ ב"י שם.
  122. ↑ ע"ע תענית, ושם על גדרה של תענית שעות.
  123. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  124. ↑ עי' מהרי"ל הל' תענית אות י ויד, שאף שמותר להתענות תענית-חלום בעיוה"כ (ע"ע תענית חלום, ושם שי"ח), אם רוצה להחמיר יתענה עד סעודה המפסקת, ועי' של"ה יומא פ' נר מצוה אות י ומג"א או"ח סי' תרד ס"ק א, בד' מהרי"ל, שתענית של מקצת היום לא נאסרה; מג"א שם; סידור היעב"ץ עיוה"כ; שו"ע הרב או"ח שם ס"א; ח"א כלל קמד ס"ב; מט"א שם סט"ו; ערוה"ש או"ח שם ס"י; מ"ב שם ס"ק ב.
  125. ↑ עי' ציון 134.
  126. ↑ מג"א שם; שו"ע הרב שם; ח"א שם, ועי"ש שמ"מ כיון שלאחר חצות חל עליו שם תענית (ע"ע) מוטב שלא יתענה; מ"ב שם.
  127. ↑ של"ה שם אות ח וי; א"ר או"ח שם ס"ק ב, ושכ"מ בלבוש שם; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק א; דרך החיים סי' קנו אות ב; א"א (מבוטשאטש) או"ח שם ס"א.
  128. ↑ ע"ע תענית. של"ה שם אות ח; עי' פמ"ג שם.
  129. ↑ עי' ציון 135 ואילך.
  130. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  131. ↑ ע"ע יום הכפורים: מצות העינוי.
  132. ↑ של"ה שם ושם; עי' א"ר שם; עי' דרך החיים שם.
  133. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  134. ↑ עי' של"ה יומא פ' נר מצוה אות ח; מג"א סי' תרד ס"ק א; שו"ע הרב או"ח שם ס"א; ח"א כלל קמד ס"ב; עי' מט"א שם סט"ו; ערוה"ש או"ח שם ס"י; מ"ב שם ס"ק ב.
  135. ↑ של"ה שם, לד' הסוברים שטעם האכילה בתשיעי הוא לחיזוק הגוף בעשירי (עי' ציון 77 ואילך), וכן לד' הסוברים שטעם האכילה לשמחת מצות התשובה (עי' ציון 99), ונ' כונתו שאז הוא זמן ודוי עיוה"כ (ע"ע ודוי ציון 237 ואילך), ואותו ודוי הוא התחלת קיום מצות התשובה, ותיקנו האכילה בזמן זה. וכ"מ בר"ן נדרים סג ב: סעודה של לילי הצום.
  136. ↑ של"ה שם.
  137. ↑ עי' ציון 19.
  138. ↑ עי' אחרונים שבציון 127 הסוברים שאסור להתענות תענית שעות בעיוה"כ, ועי' ציון 132 שזה משום שמצות האכילה נוהגת כל היום, ואף הראשונים והאחרונים שבציון 124 הסוברים שתענית שעות מותרת, ואם רוצה להחמיר ולהתענות תענית חלום עד סעודה המפסקת, רשאי (עי' ראשונים ואחרונים שבציון הנ"ל, וע"ע תענית חלום), ה"ז משום שהמצוה מתקיימת באכילה אחת (עי' ציון 134), ומ"מ כתבו שאם אינו רוצה להחמיר יאכל כל היום, שהאכילה חשובה כתענית ממש, ונחשב כאילו התענה על חלומו, עי' לבוש או"ח סי' תרד ס"א וט"ז שם ס"ק ב ושו"ע הרב שם וערוה"ש שם; עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 257, 398 שיש למעט מלימודו וממלאכתו כדי לאכול ולשתות, ומ' שמקיים מצוה כל היום; עי' אחרונים שבציון 147 ואילך שדנו אם בליל תשיעי יש מצות אכילה, ומ' שביום ודאי מקיים מצוה; עי' אחרונים שבציון 253; קצה המטה או"ח סי' תרד ס"ק כו; מועדים וזמנים ח"א סי' נג, ועי"ש שדן במנהגם של אנשי מעשה ללעוס צימוקים וכדו' במשך היום, אם מנהג נכון הוא.
  139. ↑ עי' ציון 19 ואילך.
  140. ↑ רש"י ר"ה ט א ד"ה כל, ועי' ב"ח או"ח שם אות א, ועי' שו"ת בית שערים או"ח סי' רצא אות א וקצה המטה שם ושו"ת אפרקסתא דעניא ח"ב או"ח סי' פט ומועדים וזמנים שם, שכונת רש"י שמקיים מצות תענית בכל היום. ועי' ציון 161.
  141. ↑ עי' של"ה יומא פ' נר מצוה אות ח; קצה המטה שם.
  142. ↑ עי' ציון 87 ואילך.
  143. ↑ עי' ציון 92 ואילך.
  144. ↑ עי' של"ה דלהלן; שו"ת בית שערים שם; קצה המטה או"ח שם ס"ק כו.
  145. ↑ עי' ציונים 1, 150. של"ה שם סוף אות ח.
  146. ↑ ציון 10 ואילך.
  147. ↑ עי' מג"א או"ח סי' תרד ס"ק א, וא"א (מבוטשאטש) שם ס"א בדעתו; פר"ח או"ח שם ס"א, בד' תוס' ברכות ח ב ד"ה כאילו; בית הראה הל' ר"ה ויוה"כ; ארעא דישראל מע' ר' אות ט, וכסא אליהו או"ח שם אות ד; בהגר"א או"ח שם ס"ב; יד אפרים או"ח שם ס"א; ערוה"ש או"ח שם ס"ה ויא, ע"פ הטעם למצות האכילה שהוא כדי לחזק גופו בתענית המחר (עי' ציון 77). ועי' בית הראה וארעא דישראל וכסא אליהו ובהגר"א ויד אפרים שם וערוה"ש שם ס"ה, שהוכיחו כן מכתובות ה א ורש"י שם ד"ה אית (ועי' ציון 148). ועי' א"א שם שאף לדעה זו שאין מצות אכילה בלילה, מ"מ אסור להתענות בלילה (תענית שעות, ועי' ציון 127), וצ"ב.
  148. ↑ של"ה יומא פ' נר מצוה אות יא, ועי' ציון 156 שתלה הדבר במנהג ריבוי סליחות בלילה, ומ' שהכריע כמנהג למעט בסליחות; עטרת זקנים או"ח שם, ובני חיי או"ח סי' תרב (ועי' ארעא דישראל שם, בדעתו), ושו"ע הרב או"ח סי' תרד ס"ה, ע"פ מנהג מקומם למעט בסליחות (עי' ציון 400); עי' ברכ"י או"ח שם, שדחה ראיות האחרונים שבציון 147 מכתובות שם ורש"י שם; ספר החיים או"ח שם, ושכ"ד רש"י כתובות שם.
  149. ↑ עי' ציון 16 ואילך. של"ה שם.
  150. ↑ ע"ע יום ציון 416. של"ה שם.
  151. ↑ עי' ציון 403.
  152. ↑ ע"ע סליחות, וע' עשרת ימי תשובה.
  153. ↑ עי' ציון 404.
  154. ↑ עי' ציון 400.
  155. ↑ עי' ציון 402.
  156. ↑ של"ה שם, והובא במג"א סי' תרד ס"ק א ובעטרת זקנים שם ס"ק ב ובא"ר שם ס"ק ב ובבהגר"א שם ס"ב ובברכ"י שם אות ב ובשו"ע הרב שם ס"ד.
  157. ↑ כ"ה בשל"ה דלהלן.
  158. ↑ ע"ע נפילת אפים. כ"ה במג"א שם ועוד אחרונים בשם השל"ה.
  159. ↑ של"ה שם, ואחרונים שם בשמו.
  160. ↑ עי' ציון 61 ואילך.
  161. ↑ עי' רש"י כתובות ה א ד"ה שחל; מנהגים דבי מהר"ם סדר יוה"כ; מנהג טוב סי' עד: לאכול כמה פעמים; הגמ"י שביתת עשור מנהגי יוה"כ; מאירי יומא פא א; עי' מצוות זמניות הל' יוה"כ; קיצור פסקי הרא"ש יומא פ"ח סי' כב; רע"ב נדרים פ"ח מ"ו; ב"י או"ח סי' תרד, ושכ"ד רש"י ר"ה ט א ד"ה כל (ועי' ציון 140), ושו"ע שם ס"א; מטה משה סי' תתמד; של"ה יומא פ' נר מצוה אות ח; סידור היעב"ץ עיוה"כ. וצ"ב בד' הסוברים שמצות האכילה היא כדי לחזק הגוף (עי' ציון 77 ואילך), או כדי להוסיף קושי (עי' ציון 80 ואילך), שאולי עיקר המצוה שלא לאכול פחות ממנהגו, כדי שלא יהא חלש, או כדי שלא יוקל עליו הצום, אבל כשאוכל כמנהגו קיים המצוה.
  162. ↑ מצוות זמניות שם; מנוה"מ (אלנקאוה) פ"ב הל' יוה"כ עמ' 383; א"א (בוטשאטש) או"ח שם, ועי"ש שאף שלסוברים שיש לאכול כבשני ימים (עי' ציון 163), היינו שיאכל כל שהו יותר מאכילתו ביום אחד, וה"ז כערך שני ימים (ועי' ציון 170). ועי' ראשונים ואחרונים שבציונים 87 ואילך, 92 ואילך, שכ' בטעם מצות האכילה, להראות שמחתו בכפרה, או כסעודת מצוה לשמחת מצוות יוה"כ, ולכאו' אין טעם זה מתקיים אלא כשאוכל יותר ממנהגו.
  163. ↑ פע"ח שכ"ז פ"א, הובא בא"א (בוטשאטש) שם, ובכה"ח או"ח שם ס"ק ב; אלף למטה או"ח שם ס"ק מג בשם סדור האר"י וסדור הרש"ז (סדר תפילות מכל השנה עמ' 498); בן איש חי שנה א פ' וילך אות א, בשם המקובלים. ועי' ציון 162.
  164. ↑ עי' ציון 19.
  165. ↑ ב"י שם.
  166. ↑ עי' פרישה או"ח שם אות ג, בטעם המצוה, כדי שיהא ניכר הציווי להתענות בעשירי, שאם יתענה בתשיעי לא יהא ניכר (ועי' ציון 84), ולכאו' לפ"ז די בכך שאינו מתענה.
  167. ↑ שע"ת לרבינו יונה ש"ד אות ח וט, ועי"ש אות ח שנ' שכך היתה גירסתו בר"ה ט א: כל הקובע סעודה בעיוה"כ; שבה"ל סי' שז; מנוה"מ (אבוהב) אות רצה.
  168. ↑ עי' ציון 87 ואילך. שע"ת שם אות ח; מנוה"מ שם (ועי' ציון 169).
  169. ↑ עי' ציון 92 ואילך. שע"ת שם אות ט. ועי' ציונים 78, 92, 80, שלשבה"ל ומנוה"מ אין טעם האכילה להראות ששמח בכפרה, או משום סעודת מצוה, אלא מטעמים אחרים, ונ' שלדעתם שני עניינים יש: א) עיקר מצות האכילה, מאחד הטעמים שבציונים הנ"ל, ב) קביעות סעודה, לשמחת הכפרה או לסעודת מצוה, וכ"מ במנוה"מ שם.
  170. ↑ כה"ח שם, לד' הפע"ח שם. ועי' ציון 162 מא"א, שחולק.
  171. ↑ מנ"ח מ' שיג אות ט (מהדו' מ"י אות טו), ועי"ש שדימה לפורים שמטעם זה א"צ דוקא פת (ע"ע פורים, ושם שי"ח); שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' מט ד"ה וכבר.
  172. ↑ ע"ע כבוד שבת; כבוד יום טוב ציון 130, וע' עונג שבת ויום טוב, וע' שלש סעודות.
  173. ↑ מנ"ח שם.
  174. ↑ עי' ציון 77 ואילך.
  175. ↑ שד"ח דלהלן, ועי' ציון 78.
  176. ↑ שד"ח אסיפת דינים מע' יוה"כ סי' א אות ג ד"ה וכתב עוד.
  177. ↑ ציון 13 ואילך.
  178. ↑ מנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); עי' פרישה או"ח סי' תרד אות ו; עטרת זקנים או"ח שם ס"ק א, ע"פ המדרש המובא בטור שם ובשא"ר (עי' ציון 87); סידור היעב"ץ עיוה"כ; מט"א שם סי"ח; קצוש"ע סי' קלא ס"ג; ערוה"ש או"ח שם ס"ה; בן איש חי שנה א פ' וילך אות א, ועי"ש טעם ע"פ הסוד, ושיש לזה קצת סמך מהמדרש הנ"ל. ועי' קצוש"ע ובא"ח שם, שנהגו לאוכלם בסעודה ראשונה שבשחרית, ועי' כה"ח או"ח שם אות ג.
  179. ↑ סידור היעב"ץ שם, ע"פ המדרש הנ"ל.
  180. ↑ עי' מג"א סי' תרח ס"ק ז, שנהגו לאכול בשר, שזהו עיקר הסעודה, ודוקא בשר עוף מפני שהוא מאכל קל, ועי' פמ"ג שם בא"א דהיינו בסעודת שחרית, ועי' מחה"ש שם ומ"ב ס"ק יח שפי' המג"א בע"א; סידור היעב"ץ שם, ע"פ כתובות ה א, ועי"ש שמכאן סיוע למנהג הכפרות (ע"ע) שעושים במשובח שבעופות, ונעשית בהם מצוה כפולה.
  181. ↑ עי' פרישה שם; מט"א שם, בסעודת שחרית, ועי"ש שאין לאכול בשר אלא מי שא"א לו לאכול עוף (ועי' ציון 180); ערוה"ש שם.
  182. ↑ מטעמים עמ' 101; טעמי המנהגים אות תשלא; אלף המגן על מט"א שם אות מב, בשם ספרים. ועי"ש ושם הטעם משום שביוה"כ ישראל דומים למלאכים (ע"ע יום הכפורים ציונים 1524, 1666, 1755, 1865), שכתוב בהם (ישעיהו ו ב) שש כנפים לאחד.
  183. ↑ זרע קודש (ר"נ מראפשיץ) עיוה"כ עמ' נד, הובא בטעמי המנהגים אות תשלו, ועי"ש הטעם; לקוטי מהרי"ח עיוה"כ, בשם ספר גאולת ישראל, עי"ש הטעם.
  184. ↑ עי' מהרי"ל ומ"ב דלהלן. ועי' ציון 188 שיין ישן מרבה זרע, ונ' שהכונה כאן ליין מזוג, עי' ב"ח דלהלן ושכנה"ג או"ח שם הגב"י אות ג, שאינו מרבה זרע.
  185. ↑ ע"ע סעודה המפסקת.
  186. ↑ לבוש או"ח סי' תרח ס"ד; ב"ח או"ח שם, בד' מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ח; מג"א שם ס"ק ה; מ"ב שם ס"ק טז, ועוד.
  187. ↑ מג"א סי' תרח ס"ק ו, ע"פ רמב"ם עבודת יוה"כ פ"א ה"ו; מ"ב שם ס"ק יח. ועי' מהרי"ל דלהלן שחלב מרבה זרע גם אם מקרר את הגוף, וצ"ב אם כונתו שהחלב קר, וחולק על המג"א.
  188. ↑ עי' אחרונים דלהלן, ועי' יומא יח א.
  189. ↑ מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ח, לענין מאכלי חלב, ושכן הסכים מהר"ש, והובא בד"מ או"ח סי' תרד אות א ובשל"ה יומא פ' נר מצוה אות יג ובב"ח שם סי' תרח, ועוד; לבוש או"ח שם ס"ד, לענין מאכלי חלב; ב"ח שם לענין כל המאכלים המרבים זרע, ע"פ תוס' כתובות ה א ד"ה אלא, שכ' שבזמן התלמוד לא היו רגילים אלא בעופות ודגים ודברים קלים, ולא בבשר (עי' ציון 13), דהיינו בשר שמן, מפני שמרבה זרע; מג"א שם ס"ק ה; שו"ע הרב או"ח שם ס"ח.
  190. ↑ ע"ע סעודה המפסקת.
  191. ↑ מהרי"ל שם; רמ"א בשו"ע סי' תרח; לבוש שם; שו"ע הרב שם. ועי' מהרי"ל שם שטעם המנהג לא נתפרש, ומ' שסובר שמעיקר הדין אסור, ולא רק ממדת חסידות (עי' ציון 196).
  192. ↑ ט"ז שם ס"ק ג; שו"ע הרב שם; מ"ב שם.
  193. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם יומא פ"א מ"ד. פמ"ג שם א"א ס"ק ז; מחה"ש שם ס"ק ז; שו"ע הרב שם. ועי' שכנה"ג או"ח שם הגב"י אות ג.
  194. ↑ מג"א שם ס"ק ז.
  195. ↑ מחה"ש שם; שו"ע הרב שם.
  196. ↑ פר"ח או"ח שם ס"ד, שלא נאסר מן הדין אלא לכה"ג (ע"ע עבודת יום הכפורים), ועי"ש שהוכיח מהראשונים שכתבו שבזמן התלמוד היו רגילים בדגים (עי' ציונים 13, 178), אף שדגים מרבים זרע (עי' ציון 193). ועי' ציון 191.
  197. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 513 ואילך, וע' כותבת ציון 8 ואילך.
  198. ↑ ע"ע אכילה ציון 47א ואילך, וע' כזית ציון 8 ואילך.
  199. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  200. ↑ מנ"ח מ' שיג אות ט (מהדו' מ"י אות טו).
  201. ↑ עי' שו"ת כת"ס או"ח סי' קיד ד"ה אבל, ושד"ח אסיפת דינים מע' יום הכפורים אות ג ד"ה וכתב עוד, בדעתו; מנחת פתים או"ח סי' תרד, ושכ"ד הט"ז או"ח שם ס"ק א.
  202. ↑ עי' מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ט, ושו"ת כת"ס או"ח סי' קיב בדעתו; לימודי ה' לימוד נט; יד דוד יומא פא ב; שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' טז, צד ב בספק; שו"ת חסד לאברהם (תאומים) תניינא או"ח סי' סה; חכמת שלמה לשו"ע או"ח סי' תרד ס"א; שו"ת כת"ס שם; רש"ש סוכה כח א, צד ב בספק; מנ"ח מ' שיג אות ט (מהדו' מ"י אות טו), בד' הסוברים שמצות אכילה בעיוה"כ מה"ת (עי' ציון 62); שו"ת מתת ידו תניינא או"ח סי' מב; שו"ת תורה לשמה סי' קסב; תורה תמימה ויקרא כג לב אות צז.
  203. ↑ עי' ציונים 21, 77 ואילך.
  204. ↑ עי' ציון 80 ואילך.
  205. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 497 ואילך.
  206. ↑ לימודי ה' שם ושו"ת כת"ס שם טעם ב ורש"ש שם טעם ב ושו"ת מתת ידו שם טעם ב ושו"ת תורה לשמה שם, לדעות שבציון 77; תורה תמימה שם, לדעות שבציון 80.
  207. ↑ ויקרא כג לב.
  208. ↑ עי' ציון 19 ואילך.
  209. ↑ חכמת שלמה ושו"ת כת"ס ושו"ת מתת ידו ושו"ת תורה לשמה דלהלן. ועי' שד"ח אסיפת דינים מע' יוה"כ אות ה שתמה הרי אין אנו דורשים דרשות מעצמנו, ועי' חכמת שלמה שם שהקש דורשים מעצמנו, וע"ע הקש ציון 27 ואילך מח' ראשונים בדבר.
  210. ↑ שו"ת רעק"א שם; חכמת שלמה שם; שו"ת כת"ס שם, טעם א; רש"ש שם, טעם א; שו"ת מתת ידו שם, טעם א; שו"ת תורה לשמה שם.
  211. ↑ ויקרא כג כז.
  212. ↑ שו"ת חס"ל שם. וכ"נ כוונת יד דוד שם.
  213. ↑ ויקרא כג לב. עי' ציון 17 ואילך.
  214. ↑ עי' ציון 68 ואילך.
  215. ↑ מנ"ח מ' שיג אות ט (מהדו' מ"י אות טו).
  216. ↑ שו"ת רעק"א שם, צד א בספק; למטה יהודה ח"ג סי' יז, בד' הרמב"ם שביתת עשור פ"א ה"ז, ועי"ש בסוף הסי'; מאמר גפן אדרת (לאדר"ת) בקובץ יגדיל תורה (אודסה) קונ' ט סי' קכג דף ריד ד, בשם אביו ר"ב רבינוביץ, ועי"ש ראיתו מירו' תענית פ"ב הי"ב, ועי' לאדר"ת שם לדחות הראיה, ובמכתב שהובא בשד"ח שם ד"ה ובמכתב, הסכים עם אביו; רש"ש שם, צד א בספק.
  217. ↑ ע"ע אשה: במצות עשה שהזמן גרמא. שו"ת רעק"א שם; רש"ש שם.
  218. ↑ ע"ע אכילה ציון 33 ואילך, ושם שי"ח.
  219. ↑ עי' ציון 77 ואילך. וכ"נ לסוברים שהטעם הוא להוסיף קושי בתענית המחר, עי' ציון 80.
  220. ↑ שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' מט, ועי"ש שאי"ז אלא לסוברים שדורשים טעמא-דקרא (ע"ע); שו"ת משנה שכיר ח"ב סי' קסא אות ב; שו"ת שרגא המאיר ח"ד סי' ב אות ה.
  221. ↑ עי' ציון 87 ואילך.
  222. ↑ עי' ציון 92 ואילך.
  223. ↑ ע"ע יום טוב ציון 47 ואילך, וע' כבוד שבת; כבוד יום טוב ציון 556 ואילך, וע' עונג שבת ויום טוב, וע' שלש סעודות. עי' ציון 95, וב"י שבציון 87.
  224. ↑ שו"ת שרגא המאיר שם.
  225. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  226. ↑ ויקרא כג כט.
  227. ↑ ע"ע אכילה ציון 30, וע' יום הכפורים ציון 717, ושם ושם שי"ח.
  228. ↑ שו"ת מנחת אלעזר שם; שו"ת משנה שכיר שם.
  229. ↑ עי' ציון 19. שו"ת מנחת אלעזר שם.
  230. ↑ ע"ע חולה ציונים 301, 506 ואילך.
  231. ↑ שו"ת כת"ס או"ח סי' קיב, צד ב בספק; העמ"ש שאילתא קסז אות יב; ישועות מלכו שביתת עשור פ"א ה"ו; שו"ת בית שערים או"ח סי' רצא אות ב; שו"ת קרן לדוד או"ח סי' סא אות ט; תורה תמימה ויקרא כג; שו"ת באר צבי ח"א סי' כד ד"ה עוד יש, לטעם שבציון 77.
  232. ↑ עי' ציון 18. העמ"ש שם; ישועות מלכו שם.
  233. ↑ העמ"ש שם. ומ' שאף אם לא התענה באונס, הוברר שלא קיים מצות אכילה בתשיעי. וכ"נ בד' ישועות מלכו שם, שכ' שבט"ז או"ח סי' רפח ס"ק ג משמע שאף מי שאינו מתענה חייב לאכול בתשיעי (עי' ציון 238), ועי"ש בט"ז שמדבר במי שהתענה בתשיעי כשחשב להתענות בעשירי, ואח"כ נאנס ולא התענה בעשירי, ומ' שסובר הישועות מלכו שכל שבפועל לא נתענה בעשירי הוברר שהיה מותר לו להתענות בתשיעי, וכ"נ בד' שו"ת בית שערים שם, שכ' שאם נאנס ולא התענה הוברר שלא קיים מצות אכילה.
  234. ↑ עי' ציון 17 ואילך. העמ"ש שם.
  235. ↑ העמ"ש שם. וכ"נ בד' ישועות מלכו שם ובית שערים שם, עי' ציון 233.
  236. ↑ עי' ציונים 77, 79, 80.
  237. ↑ שו"ת כת"ס שם; העמ"ש שם, טעם ב; שו"ת בית שערים שם; שו"ת קרן לדוד שם; תורה תמימה שם; שו"ת באר צבי שם.
  238. ↑ שו"ת כת"ס שם, צד א בספק, ועי"ש שהסיק שקשה לסמוך ולדרוש טעם הכתוב ולהקל לפי הטעם (עי' ציון 237); עי' ישועות מלכו שם בד' הט"ז או"ח סי' רפח ס"ק ג, ועי' ציון 233; שד"ח אסיפת דינים מע' יוה"כ אות ג, והמדרש והמעשה פ' אמור דף קט ב בהע', ושו"ת באר צבי שם, בד' הסוברים שמצות האכילה גזה"כ היא (עי' ציון 25). ועי' שו"ת כת"ס שם שאשה שיודעת שלא תתענה, ודאי פטורה מאכילה בתשיעי, ממנ"פ, אם האכילה באה בתורת הכנה, פטורה, ואם גזה"כ היא (עי' ציון 25) ה"ז מצוה שהזמן גרמא, ופטורה מטעם זה (עי' ציון 216 ואילך).
  239. ↑ עי' ציון 25.
  240. ↑ עי' שו"ת שכת"ס שם; שו"ת באר צבי שם.
  241. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 741.
  242. ↑ המדרש והמעשה שם; שו"ת משנה הלכות ח"ג סי' קעו אות ב, ועי"ש מה שהוסיף; שו"ת יבי"א ח"א או"ח סי' לז אות יג.
  243. ↑ שד"ח שם.
  244. ↑ עי' אחרונים דלהלן.
  245. ↑ עי' ציון 233.
  246. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 28 ואילך. העמ"ש שאילתא קסז אות יב, טעם א.
  247. ↑ העמ"ש שם, טעם ב; שו"ת בית שערים או"ח סי' רצא, טעם ג.
  248. ↑ עי' ציונים 77, 79, 80.
  249. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 24 ואילך, ושם ציון 27 שי"ח.
  250. ↑ העמ"ש שם, טעם ג; שו"ת בית שערים שם, טעם ב; שו"ת קרן לדוד או"ח סא אות ט; שו"ת אפרקסתא דעניא ח"ב או"ח סי' פט.
  251. ↑ עי' ציון 134.
  252. ↑ עי' ציון 161.
  253. ↑ ברכות כא א. ע"ע תפלה. שו"ת בית שערים שם, טעם א. ועי' שו"ת משנה הלכות ח"ג סי' קעו וח"ד סי' עו, שהבין דבריו בע"א, ומתוך כך הק' עליו.
  254. ↑ עי' ציון 17 ואילך. הג' רי"צ סופר לשו"ת בית שערים שם; ד' השואל (ר"י שורץ) בשו"ת אפרקסתא דעניא שם ריש הסי', ושכ"כ בספר ישרש יעקב.
  255. ↑ שו"ת אפרקסתא דעניא שם.
  256. ↑ שד"ח פאת השדה מע' ברכות סי' ג ד"ה דרשת; שו"ת בית שערים שם סוס"י שפא; שו"ת ערוגת הבשם או"ח סי' רז; שו"ת קרן לדוד שם סוף אות ח; שו"ת יבי"ע ח"א או"ח סי' לז אות יד. ועי' שו"ת משנה הלכות ח"ג סי' קעו אות ג.
  257. ↑ מג"א שם ריש הסי', ועי' פמ"ג ומחה"ש; סידור היעב"ץ עיוה"כ; דרך החיים סי' קנו אות א; מ"ב שם ס"ק א; שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' מט ד"ה ומדי. ועי' אמרי דוד (פדר) לשו"ע או"ח שם אות א שתמה מפסחים קט א בר"ע שאמר בעיוה"כ עת לעמוד מבהמ"ד, כדי שיאכילו את בניהם, ולמה לא אמר כדי שיאכלו בעצמם, וצ"ב שלעצמם יכולים לאכול בבהמ"ד, וכמו שאכלו כל השנה, וא"צ לילך לבתיהם, ועי' מאמר גפן אדרת (לאדר"ת) בקובץ יגדיל תורה (אודסה) קונ' ט סי' קכג דף ריד ד ד"ה ובפשי'.
  258. ↑ עי' תשוה"ג שע"צ ח"ג ש"ד סי' ג, והובא בשבה"ל הל' שמחות סי' כט; סרע"ג ריש סדר יוה"כ, והובא ברי"צ גיאת הל' יוה"כ עמ' נט ובהמנהיג הל' צום כיפור סי' נב, ועוד; תשוה"ג שע"ת סי' רב בשם רס"ג; רי"צ גיאת שם; מח"ו הל' יוה"כ סי' א, וסידור רש"י סי' רח; המנהגות עמ' 31 (ספרן של ראשונים עמ' 151), והובא בא"ח הל' ערב ר"ה אות ג ובכלבו ר"ס סד; המנהיג שם; ראבי"ה סי' תקכח: ניהגו פרושים; רוקח סי' ריד וריח; או"ז ח"ב סי' רעז; מנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); שבה"ל סי' רפג וסי' שי, והל' שמחות שם; מנהג טוב סי' עד; מרדכי יומא סי' תשכג; תשב"ץ (קטן) סי' קכב-קכד; הגמ"י שביתת עשור מנהגי יוה"כ; עץ חיים הל' יוה"כ פ"ב עמ' רח; דרשות מהר"ח או"ז סי' לד; מאירי ברכות כב א ד"ה טבילה, ובחיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ"ח ד"ה וכבר; מצוות זמניות הל' יוה"כ; רא"ש יומא פ"ח סי' כד; א"ח דין עיוה"כ אות ב; כלבו סי' סח; רי"ו תא"ו נ"ז ח"א; טור או"ח סי' תרו; האגור סי' תתקכד; מנוה"מ (אלנקאוה) פ"ב הל' יוה"כ עמ' 382: ויש שנהגו, ועי"ש שמנהג יפה הוא; מנהגי ר"א קלויזנר אות לג; מהרי"ל הל' עיוה"כ אותיות ג וד; שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא וקצב; ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת; עי' שו"ע שם ס"ד; סדר היום הנהגת ערב יו"כ; לבוש או"ח שם ס"ג; של"ה יומא פ' נר מצוה אות יד: מצוה גדולה. ועי' זוהר פ' פנחס דף ריד ב: ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא וכו' ולמטבל בנהרא וכו'.
  259. ↑ ע"ע בעל קרי, ושם: משמשת, ושם: פולטת, שטומאה זו נוהגת אף באשה ששימשה מיטתה או שפלטה ש"ז. רא"ש וטור דלהלן.
  260. ↑ עי' ראבי"ה ואו"ז ומרדכי והגמ"י שבציון 276 שהביאו סמך למנהג ממדרשים שישראל ביוה"כ נקיים, ועי' רא"ש וטור ולבוש ובהגר"א שבציון הנ"ל שזהו לסוברים שמשום טהרה נגעו בה; המנהגות שם; עי' המנהיג שם; עי' שבה"ל סי' שי שהזכיר ב' הטעמים, ונ' שלא הכריע בדבר (עי' ציון 278); תשב"ץ (קטן) סי' קכב בשם מהר"ם, וסי' קכג; מאירי שם ושם; מצוות זמניות שם; רא"ש שם; א"ח שם; כלבו שם; רי"ו שם; טור שם; מנוה"מ (אלנקאוה) שם; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ד בשם י"מ; עי' שו"ת מהר"י ווייל שם ושם, ועי' ד"מ שם אות ג' בדעתו; ד"מ שם; סדר היום שם; לבוש שם.
  261. ↑ ע"ע הנ"ל: תקנת עזרא, ושם: ביטול התקנה.
  262. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 276 ואילך, ושם ציון 270 שי"ח.
  263. ↑ מצוות זמניות שם. ועי"ש ורא"ש שם שאין לטבילה זו רמז בש"ס, ועי' רי"צ גיאת שם שאינה מתקון חכמים הראשונים.
  264. ↑ המנהגות שם, וכלבו סי' סד בשמו; מאירי שם; מהרי"ל שם; סדר היום שם.
  265. ↑ המנהגות שם, וכלבו שם בשמו. ועי' מאירי שם (על ערב ר"ה ועיוה"כ): שהם ימי סליחה ותפלה יתרה, ועי' מהרי"ל שם: משום טהרת יוה"כ, ועי' סדר היום שם: יום אחד בשנה שהוא אדיר ונורא.
  266. ↑ סדר היום שם. וכ"מ בשא"ר הנ"ל.
  267. ↑ רי"ו שם. ועי' ציון 269.
  268. ↑ תשוה"ג שע"צ שם; תשב"ץ (קטן) סי' קכב, בשם מהר"ם; מצוות זמניות שם; רא"ש שם; עי' רי"ו שם; טור שם; מנוה"מ שם.
  269. ↑ תשוה"ג שע"צ שם; רי"ו שם. ור"ל שאחר שבטלה תקנת עזרא אף הנוהגים בטבילה לתפילה, וכן בעיוה"כ, אינו לשם טהרה מטומאה שמחמירים לנהוג ע"פ תקנת עזרא, אלא לשם נקיות (וע"ע בעל קרי: ביטול התקנה).
  270. ↑ עי' מהרי"ל שם אות ג.
  271. ↑ ע"ע הנ"ל 247.
  272. ↑ שו"ת מהר"י ווייל שם ושם, והובא במג"א שם ס"ק ט.
  273. ↑ רוקח סי' ריד: ויש שעושין רחיצה (והיינו ט' קבים, עי' מנהיג שם), ועי"ש סי' ריח; מנהג מהר"ם בתשב"ץ (קטן) סי' קכב; עי' א"ח וכלבו שם: בנהר או בט' קבין מים שאובין. ועי' מהרי"ל שם, והובא בד"מ שם ובעמק ברכה (הורויץ) סי' סה ובשל"ה שם, שהנוהגים בט' קבין זהו משום שסוברים שמשום טהרה נגעו בה, אבל בפמ"ג א"א או"ח שם ס"ק ט כ' שהמצטער נותן עליו ט' קבים אף לסוברים שמשום תשובה נגעו בה (עי' ציון 278). ועי' מחה"ש למג"א שם שמשמעות הרמ"א בשו"ע שם, שאף מי שאינו מצטער יכול לצאת בט' קבים.
  274. ↑ פדר"א דלהלן, ועי' בהגר"א או"ח שם שזהו עיקר פירוש "נקיים".
  275. ↑ עי' פדר"א פמ"ו שהשטן מעיד זכות על ישראל שדומים ביוה"כ למלאכים בכמה דברים, ועי' דב"ר ואתחנן אות לו שלכן אומרים ביוה"כ בשכמל"ו בקול רם (ע"ע יוה"כ ציון 1755), לפי שהם נקיים כמלאכים. וע"ע הנ"ל ציון 1782 ואילך. ועי' להלן ציון 460.
  276. ↑ ראבי"ה שם; או"ז שם; מרדכי שם; רא"ש שם; רי"ו שם; טור שם; מהרי"ל שם.
  277. ↑ לבוש שם.
  278. ↑ עי' ספר חסידים שבציונים 301, 302; שבה"ל סי' רפג בשם ר"י, ועי' סי' שי (ועי' ציון 260); דרשות מהר"ח או"ז שם; מהרי"ל שם אות ג, ועי"ש אות ד בשם הרוקח (ועי' ציון 299); עי' האגור שם בשם ה"ר שמחה; ברית אברהם (הורויץ) פ"ח, ושל"ה שם אות צג בשמו.
  279. ↑ ע"ע יום הכפורים: התשובה וכפרת היום.
  280. ↑ ע"ע משומד. שבה"ל סי' רפג בשם ר"י; דרשות מהר"ח או"ז שם; מהרי"ל שם; ברית אברהם ושל"ה שם.
  281. ↑ ע"ע גרות ציון 89 ואילך. מהרי"ל שם, והובא בד"מ שם אות ג, ועי' מחה"ש למג"א שם ס"ק ח.
  282. ↑ מהרי"ל שם.
  283. ↑ מהרי"ל שם. ועי' שכנה"ג או"ח שם הגה"ט אות ט, שנהג כן ע"פ מהרי"ל.
  284. ↑ עי' מהרי"ל וד"מ ושל"ה שבציון 273.
  285. ↑ עמק ברכה שם, ושל"ה שם בשמו; א"ר שם ס"ק ח.
  286. ↑ עמק ברכה ושל"ה שם.
  287. ↑ ע"ע חציצה. עי' של"ה שם אות צה; עי' א"ר שם ס"ק יד ומ"ב שם ס"ק כו, בד' הרמ"א והלבוש שם; עי' פמ"ג א"א שם ס"ק י; מט"א שם ס"ח.
  288. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 64, וע' בעל קרי ציון 258. מט"א שם.
  289. ↑ ע"ע טהרה: טהרה ברגל. מנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); שבה"ל סי' רפג, והל' שמחות סי' כט; ב"ח או"ח שם אות ד בד' רס"ג (ועי' ציון 332).
  290. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 422, ושם שי"ח.חסידים
  291. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 389 ואילך, ד' הסוברים שאין חובה זו תלויה בחובות הרגל, ושם ציון 369 ואילך, ד' הסוברים שחובת טהרה ברגל משום חובות הרגל היא, כדי שיוכל להכנס לעזרה ולאכול קדשים.
  292. ↑ שבה"ל סי' רפג. וכעי"ז במנהגי הר"א חילדיק שם: שהוא יום סליחה וכפרה וכו' לכן יטהרו עצמם למטה כדי שהקב"ה יטהר אותם מעונותיהם למעלה.
  293. ↑ מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ג; מג"א או"ח סי' תרו ס"ק ח; שו"ע הרב או"ח שם סי"א ויב; מט"א שם ס"ח וט; קצוש"ע סי' קלא ס"ו; בא"ח שנה א וילך אות ח, ושו"ת רב פעלים ח"ד יו"ד סי' טז, ושו"ת תורה לשמה סי' קסו; מ"ב שם ס"ק כא.
  294. ↑ עי' ציון 260.
  295. ↑ עי' ציון 276.
  296. ↑ הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שלז, בשם מהר"ש ובנו ר' יודיל, והובא בשמם בס' המנהגים (טירנא) עשי"ת הגהות המנהגים אות קמב ובמטה משה סי' תתמ; עולת שבת שם ס"ק ג; א"ר שם ס"ק ט. וע"ע יום הכפורים ציון 1791. ועי' הלכות ומנהגי מהר"ש שם, בשם מהר"ש שבלא"ה הנשים שטובלות טעות בידן, ואין טבילה זו שייכת אצלן.
  297. ↑ עי' שד"ח אסיפת דינים מערכת יוה"כ אות ו. ועי' שו"ת רב פעלים שם, וקצה המטה למט"א סי' תרד אות יג.
  298. ↑ עי' ציון 278. עי' ספר חסידים דלהלן, ועמק ברכה דלהלן בשמו; עי' ד"מ או"ח סי' תרו אות ג ומג"א שם ס"ק ח ושו"ע הרב שם סי"ב שמהרי"ל דלהלן לשיטתו שהטבילה משום תשובה.
  299. ↑ ס' חסידים סי' שצד; עמק ברכה (הורויץ) סי' סה, הובא בשל"ה יומא פ' נר מצוה אות טז, בשם ספר חסידים (ואינו בסי' הנ"ל, ועי' להלן); מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ד בשם הרוקח (ואינו לפנינו); שכנה"ג או"ח שם הגה"ט אות יא; שו"ע הרב או"ח שם סי"ב, לדעה זו.
  300. ↑ ירמיהו יד ח ויז יג, ועזרא י ב (מקוה לישראל). מהרי"ל שם, והובא בד"מ שם.
  301. ↑ יחזקאל לו יז ויח וכה. ס' חסידים שם.
  302. ↑ עמק ברכה שם בשם ס' חסידים, ועי' ראשית חכמה שער האהבה פי"א אות כט. ועי' עמק ברכה שם שבג' פעמים יש חזקת טהרה.
  303. ↑ עי' שו"ת מהר"י ווייל שם שהאומרים וידוי במים מנהג של שטות הוא, ועי' ד"מ או"ח סי' תרו אות ד שזהו משום שסובר שהטבילה משום טהרת קרי, ומ' שאמירת הוידוי היא לסוברים שמשום תשובה היא; סדר היום הנהגת עיוה"כ.
  304. ↑ עמק ברכה שם ע"פ ראשית חכמה (שם); ט"ז או"ח שם ס"ק ה ע"פ האר"י: נהגו הרבה. ועי' א"ר שם ס"ק י שדברי הט"ז מוסבים על שני המנהגים.
  305. ↑ עי' ציון 260.
  306. ↑ עי' שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא שהמנהג לטבול ג' פעמים מנהג של שטות הוא, ועי' ד"מ שם שזהו משום שסובר שהטבילה משום טהרת קרי; רמ"א בשו"ע שם ס"ד; לבוש או"ח שם ס"ג; שו"ע הרב שם סי"א.
  307. ↑ ע"ע טבילה: הטבילה וסדרה, ועי"ש ציון 891 שבנדה בלבד יש שנוהגים בשלש פעמים. לבוש שם.
  308. ↑ רמ"א שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  309. ↑ עי' המנהיג הל' צום כיפור סי' נב, וטור או"ח סי' תרו, בשם רע"ג. ועי' מח"ו דלהלן (שהעתיקו בסתמא ל' סרע"ג): בשש שעות או בשמונה, ונ' שר"ל שמש"כ רע"ג "בשבע", היינו תחילת שבע, ולכך שינו לשונו וכתבו "בשש".
  310. ↑ סרע"ג ריש סדר יוה"כ, והובא ברי"צ גיאת הל' יוה"כ עמ' נט ובהגמ"י שביתת עשור מנהגי יוה"כ; מח"ו הל' יוה"כ סי' א, וסידור רש"י סי' רח; שבה"ל סי' שי; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ"ח ד"ה וכבר: ויש שנהגו; עי' רא"ש יומא פ"ח סי' כד; עי' רי"ו תא"ו נ"ז ח"א; מנהגי ר"א קלויזנר אות לג. ועי' עץ חיים הל' יוה"כ פ"ב עמ' רח: בט' שעות או בח', ונ' שט"ס הוא ובמקום בט' צ"ל: בז'.
  311. ↑ מנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא וקצב; ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת; מטה משה סי' תתמ; לבוש או"ח שם ס"ד בשם י"א; ח"א כלל קמד ס"ז (ועי' ציון 325); קצוש"ע סי' קלא ס"ו.
  312. ↑ שו"ת מהר"י ווייל שם; המנהגים שם; לבוש שם: שיראה שמשום טהרת יוה"כ הוא טובל.
  313. ↑ עי' רי"צ גיאת שם בשם רס"ג: בסוף יום של עיוה"כ; רוקח סי' ריד וריח; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ג בשם יש פוסקים, ושם אות ד בשם יש נוהגים: לאחר מנחה סמוך לחשיכה, ועי"ש בשנו"ס שי"ג: בערב אחר סעודה מפסקת. ועי' שכנה"ג או"ח שם הגה"ט אות ט: ויש טובלים בין מנחה לערבית, וצ"ב אם הכונה לאחר סעודה מפסקת.
  314. ↑ עי' ציון 278. מהרי"ל דלהלן. ועי' בציון הנ"ל שלד' רס"ג הטבילה משום תשובה.
  315. ↑ מהרי"ל שם אות ג.
  316. ↑ עי' ציון 260.
  317. ↑ מהרי"ל שם אות ד.
  318. ↑ עי' מאירי שבציון 310; מצוות זמניות הל' יוה"כ; א"ח דין עיוה"כ אות ב, וכלבו סי' סח; מהרי"ל שם אות ג בשם ויש דעות נוטים, ושם אות ד בשם יש נוהגים, ושכן ראה רבותיו נוהגים; טור ברקת ממקור חיים או"ח שם ס"ק ו; שכנה"ג שם, שכן מנהגו; טור ברקת שם; ט"ז או"ח שם ס"ק ד וערוה"ש שם ס"ו ומ"ב שם ס"ק יח: טוב, ושכן נוהגים.
  319. ↑ עי' מהרי"ל שם.
  320. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 264.
  321. ↑ עי' מאירי שם; מהרי"ל שם ושם; טור ברקת שם; ט"ז שם; פמ"ג מ"ז שם ס"ק ד; ערוה"ש שם.
  322. ↑ מנהג טוב שם.
  323. ↑ עי' לבוש שם. ועי' חיבור התשובה שם: נהגו זקנים לטבול בו בשחרית.
  324. ↑ א"ח שם אות ה וכלבו שם, בשם מהר"ם; תשב"ץ (קטן) סי' קכד; שו"ע או"ח שם ד.
  325. ↑ ח"א שם (ועי' ציון 311).
  326. ↑ תשוה"ג שע"ת סי' רב ורי"צ גיאת הל' יוה"כ עמ' נט ורא"ש יומא פ"ח סי' כד וטור או"ח סי' תרו, בשם רס"ג; שבה"ל סי' רפג בשם ר"י, וסי' שי; האגור סי' תתקכד בשם ה"ר שמחה. ועי' פר"ח או"ח שם ס"ק ד שהוכיח כשיטה זו (ועי' ציון 325).
  327. ↑ ע"ע בעל קרי: תקנת עזרא, ושם: ביטול התקנה.
  328. ↑ ע"ע טבילה ציון 278 ואילך, ועי"ש ציון 271 ואילך בד' החולקים. שבה"ל שם.
  329. ↑ עי' ציון 278.
  330. ↑ ע"ע תשובה. שבה"ל שם ושם; האגור שם.
  331. ↑ עי' ציון 289.
  332. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 15 ואילך. ב"ח או"ח שם אות ד.
  333. ↑ רי"צ גיאת שם; תוס' ברכות כב ב ד"ה ולית; רמב"ן בתשוה"ג שע"ת סי' שב; א"ח הל' ערב ר"ה אות ד ובכלבו ר"ס סד וסי' סח, בשם מהר"ם; תשב"ץ (קטן) סי' קכג; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ"ח ד"ה וכבר; מצוות זמניות הל' יוה"כ; רא"ש שם; א"ח הל' עיוה"כ אות ב; רי"ו תא"ו נ"ז ח"א; טוש"ע שם ד; שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא וקצב; האגור סי' תתקכד; סדר היום הנהגת עיוה"כ; מטה משה סי' תתמ; לבוש או"ח שם ס"ג; ב"ח שם ופר"ח או"ח שם ס"ד, שספק ברכות הוא. ועי' תוס' שם, ותשב"ץ שם בשם ר"י, שהמברך ברכתו לבטלה.
  334. ↑ עי' ציון 260.
  335. ↑ עי' ציון 262.
  336. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 138 ואילך. רי"צ גיאת שם; המנהיג הל' צום כפור סי' נב; רמב"ן שם; עי' מאירי שם; מצוות זמניות שם; רא"ש שם; עי' א"ח הל' ערב ר"ה וכלבו שם ושם, בשם מהר"ם; עי' תשב"ץ שם; א"ח הל' עיוה"כ שם; רי"ו שם; טור שם; סדר היום שם; מטה משה שם; לבוש שם.
  337. ↑ מח"ו הל' יוה"כ סי' ד, וסידור רש"י סי' ריא; ראבי"ה ח"ב סי' תקכח (עמ' 186); רוקח סי' ריד וריח; מנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 164); מנהג טוב סי' עד; תשב"ץ (קטן) סי' קל; עץ חיים הל' יוה"כ פ"ב עמ' רח; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ"ח; רא"ש יומא פ"ח סי' כה: נהגו באשכנז; א"ח דין עיוה"כ אות ג; כלבו סי' סח; רי"ו תא"ו נ"ז ח"א; מנהגי הר"א קלויזנר אות לד; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ה; שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא וקצב; ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת; טוש"ע או"ח תרז ו; סדר היום הנהגת עיוה"כ; מטה משה סי' תתמב; לבוש שם ס"ו; פע"ח (ר"ח ויטאל) ח"ב שער יוה"כ פ"א, ונגיד ומצוה ח"א עמ' קנא, בשם האר"י; שו"ע הרב או"ח שם סי"א; מט"א שם ס"ז.
  338. ↑ עי' מאירי שם; א"ח שם; כלבו שם; שו"ע הרב שם, טעם ב.
  339. ↑ טור ברקת ממקור חיים או"ח שם ס"ק ו.
  340. ↑ טוש"ע שם; מהרי"ל שם; ס' המנהגים (טירנא) שם; מהרי"ל שם; מטה משה שם; לבוש שם, טעם א; שו"ע הרב שם, טעם א; מט"א שם.
  341. ↑ כנה"ג או"ח שם הגה"ט אות ב.
  342. ↑ דברים כה ג.
  343. ↑ מכות כג א, וש"נ, וע"ע מלקות. כנה"ג שם.
  344. ↑ ע"ע הנ"ל.
  345. ↑ ע"ע וידוי ציון 500.
  346. ↑ ע"ע בית דין וע' סמיכה, וע"ע מלקות שדיינים שאינם סמוכים אינם דנים דיני מלקות.
  347. ↑ ב"י שם; לבוש שם, טעם ב. ועי' דרישה שם אות ב וב"ח אות ו שאין כפרה אלא כשנוהגים בכל דיני מלקות (עי' ציון 352), אבל לא כשעושים לזכרון בעלמא (עי' ציון 354). ועי' א"ח שם אות ד בשם תשו' מהר"ם, שהלוקה מרצונו, אף שלא בב"ד, מיקל מעונש העון, ועי' מח"ו סדר מנחה וערבית סי' ב, שהחוטאים נהגו ללקות בביהכ"נ בכל יום קודם ערבית (ועי"ש בהע' המהדיר למהדו' ירושלים תשס"ט מקורות נוספים מראשונים), ועי' טור או"ח סי' רלז שבמלקות מתכפר להם.
  348. ↑ עי' ציון 346. עי' פע"ח ונגיד ומצוה שם, בשם האר"י.
  349. ↑ פע"ח ונגיד ומצוה ומג"א שם, על מנהג האר"י.
  350. ↑ יפה ללב ח"ג או"ח שם אות ד, והובא בכה"ח או"ח שם אות מ; עי' כתר שם טוב ח"ו עמ' 274, על מנהג הספרדים; עי' ארחות רבינו ח"ב עמ' ר, על מנהג החזו"א והרי"י קניבסקי.
  351. ↑ עי' ציון 1. יפה ללב שם; כתר שם טוב שם.
  352. ↑ עי' מח"ו וסידור רש"י וא"ח שבציון 337, שאחר שכ' המנהג האריכו בדיני ופרטי הלכות מלקות ב"ד, ועי' מח"ו וסידור רש"י שם וכלבו שבציון הנ"ל, לענין עיוה"כ, שמלקה ברצועה רחבה טפח כפולה מעור של עגל וחמור, כדין מלקות ב"ד, ועי' הע' המהדיר במח"ו שם מהדו' ירושלים תשס"ט הע' 2; עי' דרישה או"ח סי' תרז אות ב על מנהג זמנו בא"י שמלקים בפני ב"ד ככל דיני המלקות, ושכן היה המנהג במקומו של הב"י, ועי' ציון 403.
  353. ↑ עי' מנהגי הר"א קלויזנר ומהרי"ל ומהר"י ווייל וס' המנהגים (טירנא) שבציון 359, שכ' שלוקים ברצועה של עגל, ולא כדין מלקות ב"ד, שהן ברצועות של עגל וחמור (ע"ע מלקות); ד"מ או"ח שם אות ד, ובהג"ה בשו"ע שם ס"ו; לבוש שם ס"ו; דרישה שם בד' הטור שם, ועי"ש שזהו מנהג אשכנז; ב"ח שם אות ו; טור ברקת ממקור חיים או"ח שם ס"ק ו; כנה"ג או"ח שם הגה"ט אות ב; שו"ע הרב שם סי"א; מטה אפרים או"ח שם ס"ז.
  354. ↑ עי' ציון 338 ואילך. ד"מ והג"ה ולבוש ודרישה וב"ח וטור ברקת ומט"א שם.
  355. ↑ עי' ציון 341 ואילך. כנה"ג שם.
  356. ↑ ע"ע מלקות.
  357. ↑ ד"מ שם; לבוש שם; דרישה שם; שו"ע הרב שם סי"ג; מט"א שם.
  358. ↑ ע"ע הנ"ל.
  359. ↑ מנהגי הר"א קלויזנר אות לד; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ה; שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא וקצב; ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת; רמ"א בשו"ע שם; מטה משה סי' תתמב; לבוש שם; שו"ע הרב שם סי"ד; מט"א שם.
  360. ↑ דברים כה ג.
  361. ↑ שם ד. ס' המנהגים (טירנא) שם; מהרי"ל שם; מטה משה שם, טעם א; לבוש שם, טעם א. וע"ע מלקות.
  362. ↑ ישעיהו א ג. מטה משה שם, טעם ב; לבוש שם, טעם ב; שכנה"ג או"ח שם הגה"ט אות ד; מג"א שם ס"ק יא; שו"ע הרב שם. וע"ע הנ"ל.
  363. ↑ עי' ציון 338 ואילך. מג"א שם ס"ק יא.
  364. ↑ כנה"ג שם.
  365. ↑ כנה"ג שם; פמ"ג שם א"א ס"ק י; מ"ב שם ס"ק כ.
  366. ↑ כנה"ג שם.
  367. ↑ ע"ע מלקות. עי' מח"ו וסידור רש"י שבציון 337; רוקח שבציון הנ"ל שם ושם, מנהג א; מג"א או"ח סי' תרז ס"ק ח, ועי' פמ"ג א"א שם. וכ"מ מסתימת שא"ר ואחרונים שבציון הנ"ל.
  368. ↑ רוקח שם ושם, מנהג ב.
  369. ↑ פע"ח ונגיד ומצוה שם, בשם האר"י, וכ"ה במג"א שם ס"ק ט שכ"כ בכתבים. ועי"ש ושם שהאר"י לא הקפיד על עצם המנהג (עי' ציון 349 ואילך), אלא בפעמים שנהג מלקות לקה ד' מלקיות.
  370. ↑ עי' ציון 353.
  371. ↑ מנהגי הר"א קלויזנר סי' לד; ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת; ד"מ או"ח סי' תרז אות ד, והג"ה לשו"ע שם ס"ו; מטה משה סי' תתמב; לבוש או"ח שם ס"ו; שו"ע הרב שם סט"ו; מט"א שם ס"ז.
  372. ↑ עי' מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ה; ד"מ והג"ה שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם; מט"א שם.
  373. ↑ איוב לז כב.
  374. ↑ ט"ז או"ח שם ס"ק ד; א"ר שם ס"ק יג; פמ"ג מ"ז שם ס"ק ד; שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק כא, שכן נוהגים.
  375. ↑ לבוש שם; מג"א שם ס"ק יב.
  376. ↑ עי' ב"ב כה א, ועי' רש"י ברכות ה ב ד"ה צפון, ותוס' שם ד"ה כל, ושם ל א ד"ה לתלפיות. לבוש שם.
  377. ↑ ע"ע אבן משכית ציון 32. פמ"ג דלהלן.
  378. ↑ פמ"ג שם: נהגו עתה.
  379. ↑ מנהגי הר"א קלויזנר שם; מהרי"ל שם; שו"ת מהר"י ווייל סי' קצב; ס' המנהגים (טירנא) שם; ד"מ שם, והג"ה לשו"ע שם; סדר היום הנהגת עיוה"כ; שו"ע הרב שם סי"ב; מט"א שם.
  380. ↑ מנהגי הר"א קלויזנר וס' המנהגים (טירנא) ומהרי"ל וד"מ ולבוש ומ"ב שם.
  381. ↑ ס' המנהגים (טירנא) שם; לבוש שם; עי' הג"ה לשו"ע ושו"ע הרב שם: וידויים, ועי' מ"ב שם ס"ק יט.
  382. ↑ תהלים עח, לח.
  383. ↑ מנהגי הר"א קלויזנר וס' המנהגים (טירנא) וד"מ והג"ה ושו"ע הרב ומט"א שם; עי' מהרי"ל שם.
  384. ↑ עי' כנה"ג או"ח שם הגה"ט אות ב.
  385. ↑ עי' ציון 352.
  386. ↑ עי' מח"ו הל' יוה"כ סי' ד, וסידור רש"י סי' ריא, ומנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 164), וס' המנהגים (טירנא) עשי"ת, שהביאו המנהג בסדר עיוה"כ אחרי תפילת מנחה; רוקח סי' ריד וריח; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ"ח; רא"ש יומא פ"ח סי' כה; רי"ו תא"ו נ"ז ח"א; מנהגי הר"א קלויזנר אות לד; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות ה; טוש"ע או"ח תרז ו, ועי' ציון 396; סדר היום הנהגת עיוה"כ; מטה משה סי' תתמב; לבוש או"ח שם ס"ו; שו"ע הרב או"ח שם סי"א (ועי' ציון 388), ועוד. ועי' טור ברקת ממקור חיים או"ח שם ס"ק ו בטעם הדבר, שאחר מנחה נמצאים כל הקהל, ומתבזה במלקות שלוקה (עי' ציון 339), ועי' ציון 388.
  387. ↑ רוקח שם ושם; עי' ס' המנהגים (טירנא) שם.
  388. ↑ עי' א"ח דין עיוה"כ אות ג; עי' כלבו סי' סח; סדר היום שם: ויש נוהגין; פע"ח (ר"ח ויטאל) ח"ב שער יוה"כ פ"א, ונגיד ומצוה ח"א עמ' קנא, בשם האר"י; טור ברקת שם, שאם יש עשרה אנשים ללקות בפניהם, טוב להקדים (ועי' ציון 386); סדר תפילות מכל השנה (לבעל התניא) עמ' 498 (ועי' ציון 386); ערה"ש או"ח שם ס"ט וסי' תרו ס"ו: טוב יותר.
  389. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 264.
  390. ↑ דברים כה ג.
  391. ↑ עי' ציון 343. טור ברקת שם; עי' ערה"ש שם.
  392. ↑ עי' ציון 258. פע"ח ונגיד ומצוה שם, בשם האר"י; סדר תפילות מכל השנה שם.
  393. ↑ תהלים סו יב. פע"ח ונגיד ומצוה שם.
  394. ↑ א"ח וכלבו שם; טור ברקת שם.
  395. ↑ כתר שם טוב ח"ו עמ' 274, וכה"ח או"ח שם אות מא, על מנהג קהילת בית אל בירושלים.
  396. ↑ תשב"ץ (קטן) סי' קל; א"ח שם אות ה וכלבו שם, בשם מהר"ם; שו"ע שם סי' תרו ס"ד, ועי' ציון 386.
  397. ↑ עי' א"ח דלהלן; כסא אליהו או"ח סי' תרד אות ג; כה"ח או"ח שם אות כ.
  398. ↑ א"ח דין עיוה"כ אות ב.
  399. ↑ ע"ע סליחות, וע' עשרת ימי תשובה.
  400. ↑ סדר טרוייש סי' ט: מנהג לקצר; מנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 162); עי' מנהגי ר"א קלויזנר אות לב; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות א בשם יש מקומות; ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת; רמ"א בשו"ע או"ח שם ס"ב; לבוש או"ח תרד א; של"ה יומא פ' נר מצוה אות יא; עטרת זקנים או"ח שם ס"ק ב; בני חיי או"ח סי' תרב; שו"ע הרב או"ח סי' תרד ס"ד; מט"א ר"ס תרד; רוח חיים או"ח שם; ערוה"ש או"ח שם סי"ב. על אופן קיצור הסליחות, ע"ע סליחות.
  401. ↑ עי' ציון 1. לבוש שם.
  402. ↑ עי' ציון 155 ואילך. של"ה שם, והובא במג"א סי' תרד ס"ק א ועטרת זקנים שם ס"ק ב וא"ר שם ס"ק ב ובהגר"א שם ס"ב וברכ"י שם אות ב ושו"ע הרב שם ס"ד.
  403. ↑ מנהגים דבי מהר"ם סדר עיוה"כ: כמו בערב ר"ה; מהרי"ל שם בשם יש מקומות; רמ"א ושו"ע הרב שם: ויש מקומות; של"ה שם.
  404. ↑ עי' ציון 153. אחרונים שבציון 402.
  405. ↑ רמ"א ושו"ע הרב שם.
  406. ↑ של"ה שם.
  407. ↑ שבה"ל סי' שז; תניא רבתי סי' עח.
  408. ↑ ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת, ומנהג כל השנה עמ' קסח ד"ה אין, והובא בד"מ או"ח סי' תרד אות א ובמטה משה סי' תתלה; הג"ה בשו"ע שם ס"ב; שו"ת מהרש"ל סי' סד; לבוש או"ח שם ס"ב; עטרת צבי או"ח שם; עי' בהגר"א או"ח שם; שו"ע הרב או"ח שם ס"ו; ח"א כלל קמד ס"ג; מט"א שם סי"ג; ערוה"ש או"ח שם סי"ב; מ"ב שם ס"ק ד.
  409. ↑ ע"ע אין מביאין קדשים לבית הפסול ציון 12, וע' תודה. אחרונים הנ"ל.
  410. ↑ מנהגות וורמייזא (לר"י קירכום) עיוה"כ; שכנה"ג או"ח שם אות ה; פר"ח או"ח שם; מור וקציעה או"ח שם, וסידור היעב"ץ עיוה"כ, ועי"ש שכמדומה שאביו (חכ"צ) שחק על מנהג זה; כה"ח או"ח שם אות כג, שכ"ה מנהג ספרד.
  411. ↑ מור וקציעה שם, ועי"ש שבעיוה"כ אינו חשוב שמביא קדשים לבית הפסול, כיון שכל היום יכול לאכול.
  412. ↑ מנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 162); מנהגים דבי מהר"ם תחינה; מנהגים ישנים מדורא עמ' 150; עי' מנהגי ר"א קלויזנר אות לב: סליחות וכו' עד הרחמים והסליחות; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות א; ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת.
  413. ↑ מנהגי ר"א קלויזנר שם בשם תשוה"ג, וכן מנהגו; מנהגי הר"א חילדיק שם; שבה"ל סי' שי; מנהגים דבי מהר"ם שם; תניא רבתי סי' עח; מנהגים ישנים מדורא שם; מהרי"ל שם; ס' המנהגים (טירנא) שם, ובמנהג כל השנה עמ' קסז; מנהגי הרב זלמן יענט עמ' קפב; ד"מ או"ח סי' תרד אות א, ובהג"ה בשו"ע שם ב; מנהגות וורמייזא (לר"י קירכום) עיוה"כ; מט"א או"ח שם סי"ג.
  414. ↑ סרע"ג סדר יוה"כ דף מז א (בהשלם ח"ב סי' קיט); רי"צ גיאת הל' יוה"כ עמ' פא; מח"ו הל' יוה"כ סי' א וג, וסידור רש"י סי' רח ורי; שבה"ל שם; תניא רבתי שם; מנהגי הר"א קלויזנר סי' לג; רמ"א בשו"ע או"ח תרז ה.
  415. ↑ עי' ציון 1 ואילך. מט"א שם סי"ד; מ"ב שם ס"ק ג.
  416. ↑ ס' המנהגים (טירנא) שם.
  417. ↑ תשוה"ג שבמנהגי ר"א קלויזנר שם, וכ"ה בהג"ה שם ששמע בשם גדול; רוקח סי' שסב; מנהגי הר"א חילדיק שם עמ' 163; מנהגים דבי מהר"ם שם; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות א; ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת, ומנהג כל השנה עמ' קסז; מנהגי הרב זלמן יענט שם; ד"מ ושו"ע שם; מטה משה סי' תתלה; לבוש או"ח שם ס"ב; מנהגות וורמייזא שם; שו"ע הרב שם ס"ו; מט"א שם; מ"ב שם ס"ק ד.
  418. ↑ תהלים כ ב. לבוש שם; שו"ע הרב שם; מ"ב שם.
  419. ↑ הג"ה למנהגי הר"א קלויזנר שם, ומהרי"ל שם בשם מהרא"ק.
  420. ↑ ס' המנהגים (טירנא) מנהג כל השנה דין אבינו מלכנו, ועי' מהדו' מ"י עמ' קסח, ונ' שהנוסח שם משובש (ועי' ציון 424); ד"מ או"ח סי' תרד אות א, והג"ה בשו"ע שם ס"ב, מנהג קראקא; מטה משה סי' תתלה; לבוש או"ח שם ס"ב; מנהגות וורמייזא (לר"י קירכום) עיוה"כ; שו"ע הרב או"ח שם ס"ז; מט"א או"ח שם סי"ג; ערוה"ש או"ח שם סי"ב; כה"ח או"ח סי' תרז ס"ק לח, שיש ספרדים נוהגים כן.
  421. ↑ עי' ציון 1 ואילך. שכנה"ג או"ח שם הגב"י אות ה, בד' מנהג זה.
  422. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 1960, ושם שיש נוהגים שאומרים אף בשבת.
  423. ↑ ס' המנהגים (טירנא) שם; מנהגי הרב זלמן יענט עמ' קפב; ד"מ והג"ה בשו"ע שם; מטה משה שם; לבוש ושו"ע הרב שם: יש מקומות; מט"א שם; ערוה"ש שם.
  424. ↑ מנהגי הר"א חילדיק מנהגי יוה"כ (בתוך קבץ על יד סדרה חדשה ספר ט (יט) עמ' 163); תשב"ץ (קטן) סי' קלג; מנהגי הר"א קלויזנר סי' לב; מהרי"ל הל' עיוה"כ אות א; עי' ס' המנהגים (טירנא) עשי"ת ד"ה בצום, לפי נוס' הדפוסים, וכ"ה במטה משה שם: ואומרין אבינו מלכנו אפילו בעיוה"כ בין שבא יו"כ בשבת או בחול, אבל עי' מהדו' מ"י עמ' קד (ועי' ציון 420); שכנה"ג או"ח שם הגב"י אות ה: מנהגינו; פר"ח או"ח שם: מנהגינו. ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 427 הסוברים שבמנחה אומרים, ונ' שכ"ש בשחרית.
  425. ↑ רוקח סי' ריח; מנהגי הר"א חילדיק שם; מנהגי הר"א קלויזנר סי' לג; ס' המנהגים (טירנא) מנהג כל השנה שם; רמ"א בשו"ע או"ח תרז ה; מט"א או"ח שם ס"ה.
  426. ↑ שכנה"ג ופר"ח שם, ומג"א שם ס"ק ב, ופמ"ג ומחצה"ש שם, בד' הרמ"א שבציון 423, ועי' לבושי שרד שם; מט"א שם; ערוה"ש שם; מ"ב שם ס"ק ה.
  427. ↑ סרע"ג סדר יוה"כ דף מז א (בהשלם ח"ב סי' קיט), הובא ברי"צ גיאת הל' יוה"כ עמ' פא, במח"ו הל' יוה"כ סי' א, ובסידור רש"י סי' רח; מח"ו שם סי' ג, וסידור רש"י סי' רי; שבה"ל סי' שי; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פ"ח ד"ה וכבר; א"ח דין עיוה"כ אות ח; כלבו סי' סח; שכנה"ג שם: מנהגינו; פר"ח או"ח שם: מנהגינו.
  428. ↑ ציון 238 ואילך.
  429. ↑ עי' ציון 5, ועי' ציון 3 ואילך שי"ח.
  430. ↑ מג"א סי' תרו ס"ק י.
  431. ↑ עי' ציון 6. שו"ע הרב או"ח סי' תרד ס"ד. ועי' אלף המגן למט"א שם ס"ק מ, שהוסיף בטעם הדבר.
  432. ↑ שו"ע הרב שם.
  433. ↑ ע"ע הספד ציון 196 ואילך.
  434. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 205 ואילך, שמספידים ת"ח ביום שמועה אפילו במועד, ושם אם זהו דוקא בשמועה קרובה, או אף ברחוקה, ואם דוקא בשמועה ממקום קרוב. וע"ע שמועה קרובה; שמועה רחוקה.
  435. ↑ שו"ע הרב שם.
  436. ↑ ס' המנהגים (טירנא) מנהג כל השנה עמ' קסז; שו"ע הרב או"ח סי' תרד ס"ד; מט"א שם סי"ד.
  437. ↑ מט"א שם. ועי"ש דהיינו במקום שנוהגים לומר צדוק הדין בלילה, וע"ע צדוק הדין.
  438. ↑ שו"ע הרב שם.
  439. ↑ מנהגי הרב זלמן יענט עמ' קפב; לקט יושר עמ' קמ ענין א, מנהג רבו בעל תרוה"ד; ד"מ או"ח סי' תקפא אות ד בשם מהרי"ל, ובמהרי"ל (הל' ר"ה אות ג) שלפנינו לא נזכר עיוה"כ; ד"מ שם סי' תרה אות ד, ובהג"ה לשו"ע שם; מטה משה סי' תתלט; לבוש או"ח שם ס"א; של"ה ר"ה פ' נר מצוה אות י, ושכן נהג מהרש"ל; מנהגות וורמייזא (לר"י קירכום) עיוה"כ; מג"א שם ס"ק ה; שו"ע הרב או"ח שם ס"ה; מט"א או"ח שם סי"ד.
  440. ↑ מטה משה שם; מנהגות וורמייזא שם: קברי י"ב פרנסים; מט"א שם. וכ"ה במהרי"ל שם, לענין ערב ר"ה.
  441. ↑ מטה משה שם.
  442. ↑ ד"מ סי' תקפא שם בשם מהרי"ל, ואינו במהרי"ל שלפנינו.
  443. ↑ עי' לקט יושר שם; לבוש שם; של"ה שם; מג"א שם ס"ק ה; שו"ע הרב שם; מט"א שם.
  444. ↑ לבוש ומג"א שם.
  445. ↑ לבוש שם; מג"א שם; פמ"ג א"א שם ס"ק ה; שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק ז.
  446. ↑ של"ה שם, ושכן נהג מהרש"ל.
  447. ↑ של"ה שם בשם מהרש"ל.
  448. ↑ מנהגי הרב זלמן יענט שם; מג"א שם; פמ"ג שם; שו"ע הרב שם; מ"ב שם.
  449. ↑ אחרונים דלהלן. ועי' שו"ת דברי יואל סי' צט אות ד, בביאורו.
  450. ↑ עי' ציון 412 ואילך. מג"א שם; פמ"ג א"א שם ס"ק ה; שו"ע הרב שם; מ"ב שם.
  451. ↑ לקט יושר שם; של"ה בשם מהרש"ל שם. ועי"ש שמקדימים צדקה להקפה, שצדקה קודמת לתחינות (עי' ציון 447), ומ' שהתחינות היו אומרים בהקפה. ועי' מנהגות וורמייזא שם שאין מסבבין אלא משתטחין וכו'.
  452. ↑ עי' ציון 1. סידור היעב"ץ עיוה"כ.
  453. ↑ מט"א סי' תרז ס"ג.
  454. ↑ קצה המטה שם.
  455. ↑ ציון 84.
  456. ↑ עי' ראבי"ה דלהלן: קודם תפילת ערבית; רוקח דלהלן.
  457. ↑ ראבי"ה ח"ב סי' תקכח; רוקח סי' ריד וריח; או"ז ח"ב הל' יוה"כ סי' רעז; מרדכי יומא סי' תשכג; חיבור התשובה למאירי משיב נפש מאמר ב פרק ח, ועי"ש שעיוה"כ קראוהו הפיטנים בפיוטי היום: יום רצוי ומחילה יום שימת שלום בין חברים; רא"ש יומא פ"ח סי' כד; א"ח דין עיוה"כ אות ט, וכלבו סי' סח: דורות הראשונים נהגו; טוש"ע או"ח תרו א. ועי' פי' התפלות לר"י בר יקר תפלת יוה"כ (ח"ב עמ' קג): מצוה לבקש מחילה ביוה"כ ולעשות שלום, וצ"ב אם כונתו לעיוה"כ.
  458. ↑ ע"ע יום הכפורים ציון 1388 ואילך, ועי"ש שי"ס שכל שלא ריצה את חבירו אף על העבירות שבין אדם למקום אין יוה"כ מכפר.
  459. ↑ מרדכי שם.
  460. ↑ פדר"א פמ"ו. או"ז שם; רא"ש שם; טור שם.
  461. ↑ עי' או"ז שם. והיינו שעיקר הפיוס הוא חובה גמורה, כדי שיתכפרו לו עוונות שבין אדם לחבירו, אלא שיכול לפייס ביוה"כ עצמו, ונהגו להקדים לעיוה"כ ע"פ המדרש, כדי שכל יוה"כ ידמו למלאכי השרת.
  462. ↑ ח"א כלל קמד סי"ט; מט"א סי' תריט ס"ב.
  463. ↑ עי' מט"א שם.
  464. ↑ מט"א שם. ועי' ח"א שם שמברכים קודם הכניסה לביהכ"נ, אחר שחלה כבר קדושת היום, ושערי רחמים נפתחים.
  465. ↑ מט"א שם.
  466. ↑ ח"א שם.
  467. ↑ מט"א שם. ועי"ש שיש הולכים לקרוביהם שהם אנשים של צורה, חסידים ואנשי מעשה, שיברכו אותם ויתפללו בעדם ביום הקדוש.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:ערב_יום_הכיפורים&oldid=137387"