אנציקלופדיה תלמודית:קדיש: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרת הערך - תפילה שתיקנו חכמים הנאמרת בסדר התפילה ובעוד זמנים שונים

הקדיש

לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות בני ישראל, תיקנו אנשי כנסת הגדולה תפילה על חילול שמו יתברך, ותפילה זו היא הקדיש^[1], ובו אנו מתפללים שיתגדל ויתקדש שמו יתברך, כמו שאמר הנביא והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים^[2], שפסוק זה נאמר על מלחמת גוג ומגוג, שתחת אשר היה שמו יתברך מחולל אז יתגדל ויתקדש^[3].

מיני הקדישים

כמה חלקים ונוסחאות של קדיש נתקנו:

א. נוסח של חצי קדיש, שנאמר לאחר תפילה או בהפסקה בין שני חלקים של תפילה^[4], כגון אחרי פסוקי-דזמרא*, ואחרי קריאת התורה^[5]. ואף על פי שאחרי אמירת פסוקים אומרים קדיש דרבנן^[6], באופן שהם נאמרים דרך תפילה ובקשה – כעין פסוקי דזמרא - אומרים אחריהם חצי קדיש^[7];

ב. קדיש תתקבל – או: קדיש שלם – בו מוסיפים תתקבל צלותהון וכו', קדיש זה נאמר לאחר תפילת שמונה-עשרה*, על פרטיו עי' להלן^[8];

ג. קדיש דרבנן, בו מוסיפים על ישראל ועל רבנן וכו', קדיש זה נאמר לאחר לימוד תורה, על פרטיו עי' להלן^[9];

ד. יהא שלמא רבה כו', תוספת זו נאמרת אחר כל הקדישים מלבד אחר חצי קדיש^[10];

ה. קדיש של תחיית המתים, בו מוסיפים בעלמא דעתיד לחדתא וכו', קדיש זה נאמר בבית הקברות לאחר הקבורה, על פרטיו עי' להלן^[11].

קדושת כל הקדישים שווה, ואין עדיפות לאחד על השני^[12].

דבר שבקדושה

קדיש הוא דבר-שבקדושה*, שאין אומרים אותו אלא בעשרה^[13], גדולים^[14]. על קדיש שהחלו לאומרו בעשרה ויצאו חלקם, או שהחלו לאומרו בלא עשרה ובאו נוספים, ועל תפילה שהחלו לאומרה בעשרה ויצאו מקצתם אם אומרים אחריה קדיש, ע"ע דבר שבקדושה. על צירוף עבדים קטנים ישנים ושאר צירופים, ועל המקום שצריכים להיות בו כדי להצטרף, ע"ע הנ"ל^[15].

חשיבותו ביחס לקדושה

מי שיכול לענות אמן יהא שמיה רבה או קדושה* - ואינו יכול לענות שתיהם יחדיו^[16] - מוטב שיענה אמן יהא שמיה רבה^[17]. אמנם אם קהל אחד אומר את הקדיש שלאחר התפילה וקהל שני אומר קדושה, מוטב שיענה קדושה כיון שאחרי התפילה גם הם יגידו קדיש ויענה עמהם^[18]. יש שכתבו שאם באותו היום כבר ענה על קדיש ועדיין לא ענה על קדושה, קדושה עדיפה^[19], וכעין זה יש שכתבו שאם כבר שמע את אותו הקדיש בסדר התפילה, מוטב שיענה קדושה^[20].

באופן שיש שני בתי כנסיות, שהאחד סמוך לו ואומרים בו קדושה, והשני רחוק יותר ואומרים בו קדיש, יש שכתבו שיאמר קדושה בראשון, כי אין מעבירין על המצוות^[21]. ויש חולקים וסוברים שבכל אופן עדיף לומר קדיש^[22].

העונה על קדיש לא יפסיק באמצע כדי לענות לקדושה^[23]. ונסתפקו אחרונים אם העונה על קדושה יפסיק כדי לענות על קדיש^[24], ויש שהכריעו שאם התחיל לא יפסיק^[25], ויש שהכריעו שרק בתחילה לא יפסיק, דהיינו כשאומר קדוש קדוש כו' עד כבודו, ואם לאחר שאמר קדוש קדוש וכו' עדיין שומע את הקהל עונה יהא שמיה רבה, יענה עם הקהל^[26], וכעין זה יש שכתבו שאף לדעת הסוברים שהאומר קדושה לא יפסיק לקדיש, היינו באמצע אמירת קדוש או ברוך, אבל בין קדוש לברוך מפסיקים^[27].

חשיבותו ביחס למודים דרבנן

מי שיכול לענות אמן יהא שמיה רבה או מודים דרבנן, מוטב שיענה אמן יהא שמיה רבה^[28].

חשיבותו ביחס לתפילה בציבור

מי שיכול להתפלל בציבור או לענות אמן יהא שמיה רבה, יש סוברים שתפילה בציבור עדיפה^[29], ויש סוברים שעניה על קדיש עדיפה^[30].

תקנתו בארמית

הקדיש תחילתו עברית וסופו ארמית^[31]. בטעם שתיקנוהו בלשון ארמית, כתבו ראשונים שהוא לפי שהשם המיוחד עיקר קריאתו בארמית, ובעולם הבא יקרא בארמית^[32]; ויש מהגאונים שפירשו שנאמר בארמית כיון שנתקן כנגד העצבון של מעלה על חורבן בית המקדש, וכדי שלא יבינו המלאכים ויעכבו את התפילה וימנעו ממנה לעלות למעלה מחמת העצבון הגדול שלמעלה, תיקונוהו בארמית^[33]; וכן יש שפירשו שנאמר בארמית כדי שלא יבינו המלאכים ויתקנאו בנו^[34]; ויש שכתבו כדי שלא יקטרגו המלאכים שאנו מתפללים על הגאולה, כי לעתיד לבוא הצדיקים יהיו גדולים ממלאכים^[35]; ויש שפירשו שכיון שנתקן מחמת העצב, משנים הלשון כאדם עצב המחליף בגדיו^[36]; ויש שכתבו שבתחילה תיקונוהו בלשון הקודש, אבל בימי שמד גזרו שלא לומר שמו הגדול מברך ולכך שינו ללשון ארמית שלא יבינו האוייבים, ואף כשבטל השמד לא החזירו ללשון עברי כדי שלא ישתכחו הניסים וכדי לעשות פומבי לדבר^[37]; ויש מהאחרונים שכתב שכיון שבבבל דיברו לשון זו, תיקנו בלשון זו כדי שהכל יבינו^[38]. ועוד יש טעמים בזה על דרך הסוד^[39].

לדעת הסוברים שהקדיש תוקן בארמית כיון שזו היתה השפה שדיברו בה בבבל^[40], יש שכתבו שאלו שמוסיפים על הקדיש בלשון הקודש, או שמתרגמים חלק מהקדיש ללשון הקודש, אין בכך פסול, כיון שכיום אין מדברים בלשון ארמית^[41].

קדיש בשאר לשונות

כשאין יודעים לשון הקודש, יש שכתבו שאפשר לומר קדיש בלשון לועזי^[42].

אמירת הקדיש

יש לומר הקדיש בכונה ובהתבוננות, ולא במרוצה וחפזון, ולהצטער על גלות השכינה הקדושה^[43]. ויש להקפיד לומר הקדיש בקול רם, שלפחות עשרה ישמעו, כדי שיוכלו לענות עליו^[44], והאומר קדיש בלחש הרי זה נקרא גזלן, כי גוזל את המצוות מהעונים שאינם יכוטלים לענות אחריו^[45].

שמיעתו

צריך אדם לרוץ ולהשתדל לשמוע קדיש^[46], כי עניית אמן יהא שמיה רבה היא מצוה גדולה מאד^[47]. וצריך לכוון לשמוע הקדיש^[48], ולכוון על מה שהוא עונה^[49].

איסור שיחה בשעת הקדיש

איסור חמור לדבר בשעת אמירת הקדיש^[50], ואסור אפילו להרהר בדברי תורה בשעת הקדיש^[51]. ואין בזה חילוק בין מיני הקדישים^[52].

אמירה עם שליח ציבור

לא יאמר קדיש ביחד עם שליח הציבור, לפי שצריך לשמוע את החזן ולענות אחריו^[53]. ויש מתירים לומר בלחש עם שליח ציבור^[54].

להרבות בקדישים

ואין להרבות בקדישים יותר על המידה^[55], לפי שאין משתמשים בשרביטו של מלך אלא רק כפי מה שהרשה, והמרבה מזלזל בהדרת קודש^[56], ומתישים כביכול כח קדושת ה' הגדול והנורא^[57]. וכשם שיש למעט בברכות כך יש למעט בקדישים^[58]. ויש חולקים, וסוברים שאין צורך למעט בקדישים^[59], לפי שאין בקדיש שום אזכרה*^[60], ויש שאף כתבו שאדרבה ראוי להרבות באמירת הקדיש^[61].

מנין הקדישים שבכל יום

אין פוחתים משבעה קדישים בכל יום^[62], והגאונים כתבו סמך לזה ממה שנאמר שבע ביום הללתיך^[63]. וקדישים אלו יש שכתבו שהם שלושה בשחרית – אחר ישתבח, אחר תחנון ואחר ובא לציון – שנים במנחה – אחר אשרי ואחר תחנון – ושנים בערבית – אחד קודם תפילת שמונה עשרה ואחד אחריה^[64]. ויש שלא מנו בערבית לאחר שמונה עשרה, ומנו במקומו קדיש שאומרים בשחרית אחר עלינו לשבח^[65]. לאחר מכן הוסיפו עוד שלושה קדישים בכל יום, והם בכל תפילה לאחר עלינו לשבח^[66], ולאחר מכן הוסיפו עוד קדיש לאחר שיר של יום מפני היתומים המרובים^[67]. וביום שיש קריאת התורה יש עוד קדיש לאחר הקריאה^[68]. יש שכתבו שנהגו לומר שמונה קדישים ביום^[69]. ועל פי הסוד יש לומר י"ב קדישים בכל יום^[70].

עניה בכל יום

ראוי לכל אדם להזהר לענות בכל יום לפחות על עשרה קדישים^[71].

קדיש שלאחר ישתבח

הקדיש שנתקן לאומרו אחר ישתבח^[72], יש מהגאונים שכתבו שבמקום שלא נהגו לאומרו אין לאומרו^[73], אמנם פשט המנהג לאומרו^[74]. בטעם שנתקן קדיש זה, יש שכתבו שלא נתקן מדין קדיש שעל סדר התפילה, אלא מדין קדיש שאחר אמירת פסוקים, שכיון שאמרו פסוקים בפסוקי דזמרא אומרים אחריהם קדיש, והרי זה ככל קדיש דרבנן^[75]. ויש שכתבו שנתקן כיון שכל עשרה שעושים מצוה צריכים לומר לאחריה קדיש, ואף על פי שאומרים קדיש אחרי שמונה עשרה, מכל מקום יש לחשוש שמא יהיה מעכב שימנע מהם לומר קריאת שמע ויצאו בלא קדיש, לכך תיקנו קדיש לאחר שמסיימים מצוות פסוקי דזמרא^[76].

לעבור כנגד האומר קדיש

כשם שאסור לעבור או לישב לפני המתפלל^[77], כך אסור לעבור או לישב לפני האומר קדיש^[78]. ויש שכתבו שהיינו רק עד דאמירן בעלמא, אבל משם ואילך מותר לעבור לפניו^[79].

יש שכתבו שמותר לעבור לפני המתפלל כדי לומר קדיש^[80].

כריעות בקדיש

האומר קדיש, יש סוברים שכורע חמש פעמים, כשאומר יתגדל, וכן ביהא שמיה רבה וביתברך, ובבריך הוא, ובואמרו אמן^[81]. ויש שכתבו שארבע כריעות של חובה ואחת של רשות^[82]. ויש שכתבו שבכל אמן כורע^[83]. כריעה זו, יש מהאחרונים שכתבו שאינה כריעה ממש אלא לשחות מעט^[84]. ויש סוברים שלא יכרע בקדיש לפי שאין להוסיף על הכריעות שאמרו חכמים^[85].

עניית אמן יהא שמיה רבה

מעלת עניית אמן יהא שמיה רבה

גדולה מעלת עניית אמן יהא שמיה רבה, ואמרו חכמים, שכשעונים אמן יהא שמיה רבה, הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסים אותו כך בביתו, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם^[86]. עוד אמרו חכמים, כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו ופותחים לו שערי גן עדן^[87]. עוד אמרו חכמים שעל ידי עניית אמן יהא שמיה רבה מבטלים גזירות קשות^[88]. ועניית אמן יהא שמיה רבה היא אחד מעמודי העולם^[89]. וציוו חכמים הראשונים לענות אמן בכל כוחו^[90].

השומע קדיש ואינו עונה אמן יהא שמיה רבה, יש שכתבו שהוא בנידוי ארבעים יום^[91].

לכוון רגליו

יש שכתבו שמידת חסידות לכווין רגליו כשאומר אמן יהא שמיה רבה כשם שמכוונים בתפילת שמונה עשרה^[92].

בקול רם

אותה שאמרו שכל העונה אמן בכל כוחו^[93], יש שפירשו שהיינו בקול רם ממש, כי הקול מעורר הכוונה^[94], אבל לא יענה בקולות גדולים שיתלוצצו ממנו^[95]. ויש שפירשו שבכל כוחו היינו היינו שיכוון בכל כוחו^[96]. להלכה יש שכתבו שיקיים שניהם, שיאמר בקול רם ובכל הכוונה^[97].

הגבהת קולו מהמברך

לענין הגבהת הקול, יש שכתבו שכשם שהעונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך^[98], כך העונה אמן יהא שמיה רבה לא יגביה קולו יותר מהמברך^[99]. ויש שכתבו שרשאי להגביה קולו^[100]. ויש שכתבו שאם כוונתו לעורר את השומעים, רשאי להגביה קולו^[101].

עניית שליח ציבור

גם שליח הציבור צריך לענות עם הקהל^[102]. ונחלקו בענייתו, יש שכתבו שלא יאמר תיבת "אמן", אלא יתחיל מיהא שמיה רבה^[103], כיון שכבר אמר ואמרו אמן^[104], ויש שכתבו שיאמר גם תיבת אמן^[105].

כשהשליח ציבור עונה, יש שכתבו שיאמר בלחש^[106], ויש שכתבו שיאמר בקול רם^[107]. ויש שכתבו שאף לדעת הסוברים שאומר בלחש אין זה חיוב לדעתם, אלא סוברים שאינו חייב לומר בקול רם – כמו שצריך לומר את שאר הקדיש^[108] – אלא רשאי לומר בלחש^[109].

שנים האומרים קדיש יחדיו

שנים האומרים קדיש יחדיו – כגון לנוהגים שכל האבלים אומרים קדיש יחד^[110] - יש שכתבו שיאמרו שניהם בקול רם כדי שהקהל ישמע^[111].

שמיעת שני קדישים יחדיו

השומע שני אנשים אומרים קדיש, אם שניהם אומרים יחדיו, יענה על שניהם יחדיו^[112], ואם אחד מהם מקדים – יותר משיעור תוך כדי דיבור - והשני מאחר, יענה עם כל אחד מהם^[113], ואם אין ביניהם שיעור של תוך כדי דיבור, יענה עם הראשון או עם האחרון, ועולה לכולם^[114]. ויש שכתבו שיותר טוב שיתקבצו למקום אחד בבית הכנסת ויכוונו לאומרו בבת אחת^[115].

העניה

יש סוברים שעונים אמן יהא שמיה כו' עד עלמיא^[116]. ויש סוברים שאומרים גם תיבת יתברך^[117], וכן מנהג רוב העולם^[118]. ויש שעונים עד דאמירן בעלמא^[119]. להלכה יש שכתבו שיש בזה מנהגים שונים וכל מקום ינהג כפי מנהגו^[120].

אם עומד במקום שאסור להפסיק בו אלא לקדיש, לא יענה אלא עד עלמיא^[121]. וכן אם שליח הציבור אומר אומר את הקדיש מהר, ועד שהעונה אמן מגיע ליתברך שליח הציבור כבר בסוף הקדיש, אין לענות אלא עד עלמיא^[122].

ש"ץ המאריך הרבה בניגון של ואמרו אמן

שליח ציבור המאריך הרבה בניגון של "ואמרו אמן", כתבו אחרונים שיש לענות אמן מיד, כיון שהניגון הוא הפסק בין עיקר הקדיש ובין עניית אמן^[123], ויש שכתבו שדוקא אם מאריך הרבה לא ימתין לו^[124].

באמצע ברכה

יש שכתבו שמותר לענות על קדיש באמצע ברכה^[125], והיינו דוקא בברכות מדרבנן – בין ברכה קצרה ובין ברכה ארוכה^[126] - אבל לא בברכות דאורייתא^[127]. והיינו לענות אמן יהא שמיה רבה, אבל שאר אמנים וכל שכן בריך הוא - שאינו אלא מנהג - אין להפסיק^[128].

באמצע לימוד תורה

העוסק בתורה מפסיק לעניית אמן יהא שמיה רבה^[129], והיינו דוקא אמן יהא שמיה רבה, ולא שאר אמנים^[130].

בא באמצע קדיש

מי שבא באמצע קדיש ולא שמע יתגדל ויתקדש, ושומע שהקהל עונה אמן יהא שמיה רבה, יענה עמהם אף שאינו שומע את האומר קדיש^[131], ויש מהאחרונים שכתבו שאם שמע את הציבור אומרים "אמן" יענה עמהם, אבל אם שמע רק שאומרים "יהא שמיה רבה", לא יאמר "אמן" אלא יתחיל מ"יהא שמיה רבה"^[132]. אמנם כתבו אחרונים שלא יענה אמן יהא שמיה רבה אלא אם יכול לכוון דעתו בעניית האמן ולהתבונן על מה הוא עונה^[133].

עניות אמן בקדיש

אחר יתגדל ויתקדש שמיה רבה

אחר תיבות יתגדל ויתקדש שמיה רבה עונים הקהל אמן^[134].

אחר ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה

לגורסים ויצמח פורקניה או ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה^[135], יש סוברים שאומרים אחר כן אמן^[136], ויש מהם שלא גרסו אמן זו^[137].

לאחר תיבת יתברך

אחר תיבת "יתברך", יש סוברים שעונים הציבור אמן^[138]. ויש שכתבו שלא נהגו לענות אמן אחר יתברך^[139]. ואלו הנוהגים לומר אמן יהא שמיה רבה כו' יתברך^[140], ודאי שלא יענו אמן אחר יתברך^[141].

לאחר תיבות בריך הוא

לאחר תיבות בריך הוא, יש סוברים שעונים הקהל אמן^[142], ויש שכתבו שעונים בריך הוא^[143], ויש שכתבו שאין מפסיקים לענות כלל^[144]. ומכל מקום העונה יזהר שלא יאמר בריך הוא לעילא, שנשמע כחירוף^[145].

אחר דאמירן בעלמא

אחר תיבות דאמירן בעלמא עונים הקהל אמן^[146].

אחר יהא שלמא רבה

אחר יהא שלמא רבה כו' ואמרו אמן, עונים הקהל אמן^[147].

עניית אמן

יש לכוון בעניית הקדיש^[148], להבין מה הוא אומר ושלום לב לתפילה הקדושה הלזו, ובלא כונה לא כלום היא ומוטב שלא יאמרנה^[149]. ויענה בקול רם^[150].

על אופן עניית אמן, ע"ע אמן^[151].

מעומד או מיושב

האומר

האומר קדיש צריך לעמוד בשעת האמירה^[152], כדי לקדש מעומד כמו שהמלאכים מקדשים מעומד^[153].

השומעים

יש שכתבו שצריכים השומעים קדיש לעמוד^[154], ואפילו אם יושב צריך לקום^[155]. ויש שכתבו שמנהג טוב לעמוד^[156]. ויש סוברים שאין צריך לעמוד כלל^[157], ויש שסוברים שאף אם עמד מותר לישב^[158]. ויש שכתבו שנהגו לישב בקדיש^[159]. ויש סוברים שאם תפסו מעומד עומד עד אחרי אמן יהא שמיה רבה, ואם תפסו מיושב אין צריך לעמוד^[160]. ויש שחילקו בין הקדישים, שבקדישים שעל סדר התפילה יש לעמוד, ובשאר קדישים אפשר לישב^[161]. ויש שנראה מדבריהם, שאין בזה הלכה אלא מנהג, ולכך במקומות שנהגו לעמוד יש לעמוד ובמקומות שנהגו לישב יש לישב^[162].

העמידה

לדעת הסוברים שהשומעים קדיש צריכים לעמוד^[163], יש שנראה מדבריהם שצריך לעמוד מתחילת הקדיש^[164], ויש שכתבו שאין צריך לעמוד אלא משעה שעונים אמן יהא שמיה רבה^[165].

כשצריך לעמוד אחר הקדיש

לדעת הסוברים שאם תפסו מעומד עומד^[166], יש סוברים שהוא הדין אם צריך לעמוד לצורך הדבר הנאמר אחר הקדיש, שיקדים ויעמוד לקדיש עצמו^[167]. ויש שכתבו שהדבר תלוי בטעם אמירת הקדיש, שאם נאמר מחמת מה שלפניו אין צריך לעמוד, אבל אם נאמר מחמת מה שלאחריו, ומה שלאחריו נאמר מעומד, צריך לעמוד כבר בקדיש^[168].

למחות ביד העומדים

לדעת הסוברים שאפשר לישב בקדיש^[169], יש סוברים שהעומד לקדיש נקרא הדיוט^[170], וכן יש שכתבו שיש למחות בידם כיון שנראה כיוהרא^[171], ויש שכתבו שאין למחות בידם כי עושים לשם שמים אבל אם באים להמלך אומרים להם שלא יעמדו^[172].

חתן

אף במקומות שנהגו לעמוד, יש נוהגים שחתן ביום חופתו אינו עומד^[173].

נוסח הקדיש ודקדוקים באמירתו

חילוקי נוסחאות רבים יש בסידורים בנוסח הקדיש, ולא הבאנו כאן אלא את העיקריים שבהם, ואת המקומות שדנו בהם שיש לדקדק בהם^[174].

"יתגדל ויתקדש" - בתיבות יתגדל ויתקדש, צריך להדגיש הגימ"ל, שלא ישמע יתקדל^[175], וכן קו"ף של יתקדש, שלא ישמע יתגדש^[176]. בניקוד תיבות אלו, יש סוברים ששני הדל"ת בפת"ח^[177], ויש סוברים ששניהם בציר"ה^[178].

"שמיה רבה" - יש שגרסו רבה^[179]. ויש שגרסו רבא^[180].

"די ברא" - יש סוברים ש"די ברא" הם שתי תיבות^[181], ויש סוברים שצריך לומר "דברא" בתיבה אחת^[182].

"כרעותיה" - הכ"ף של כרעותיה דגושה^[183]. ותיבת כרעותיה מדברת על יתגדל ויתקדש, ולא על אמן יהא שמיה רבה^[184]. אחר "כרעותיה" יפסיק מעט^[185], כי תיבות אלו הולכות על תחילת הקדיש^[186].

"ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה" - יש שלא גרסו תיבות "ויצמח פורקניה"^[187], ויש שגרסו^[188]. יש שלא גרסו תיבות "ויקרב משיחיה"^[189], ויש שגרסו^[190]. יש שלא גרסו תיבות "ויפרוק עמיה"^[191], ויש שגרסו^[192]. ולהלכה, בנוסח ספרד אומרים ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה^[193]. ויש גורסים ויקרב קץ משיחיה^[194]. ובנוסח אשכנז אין אומרים כן, לפי שאומרים וימליך מלכותיה, והיינו ביאת המשיח^[195].

"בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן" – ויש שלא גרסו תיבות ואמרו אמן^[196].

"אמן יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא" – תיבת שמיה יש סוברים שנאמרת בלא מפיק^[197] ויש סוברים שנאמרת במפיק^[198]. תיבת מברך יש לדקדק בה לומר הבי"ת בקמ"ץ, והרי"ש בפת"ח^[199], ולא יאמר הרי"ש בציר"ה שנשמע שמברך לאחרים^[200]. ויש גורסים ומברך בו'^[201], ופירשו אחרונים שלדעתם תיבת "שמיה" מתפרשת כב' תיבות – שם י-ה - ומתפללים שיהיה שם י"ה רבה, ומברך^[202]. בתיבת לעלם העי"ן בקמץ^[203]. בתיבת ולעלמי יש שכתבו שיאמר ולעלמי, בוא"ו^[204], ויש שכתב שיאמר בלא וא"ו^[205]. ויש גורסים בעלם עלמיא^[206].

לא יפסיק בין אמן יהא שמיה רבה למברך^[207], אמנם אין הכוונה שצריך לאומרם בנשימה אחת^[208], אלא שלא ישמע כהפסק^[209].

"יתברך" – לא ידגיש ב' של יתברך, כדי שלא ישמע יתפרך^[210].

"וישתבח ויתפאר ויתרומם" – יש שגורסים וישתבח^[211], ויש שגורסים ישתבח בלא ו'^[212]. וכן יש שגורסים ויתפאר^[213], ויש שגורסים יתפאר בלא ו'^[214]. וכן יש שגורסים ויתרומם^[215], ויש שגורסים יתרומם בלא ו'^[216].

"ויתנשא" – יש שגורסים ויתנשא^[217].

"ויתהדר" – יש שגורסים ויתהדר^[218], ויש שלא גרסו תיבה זו^[219].

"ויתעלה" – יש שגורסים יתעלה^[220], ויש שגורסים יתעלה בלא ו'^[221]. ויש שגורסים תיבת זו קודם תיבת ויתנשא^[222].

"ויתהלל" – יש גורסים תיבת ויתהלל^[223], ויש שאינם גורסים תיבת ויתהלל^[224]. לגורסים תיבה זו, כשאומר ויתהלל יזהר שלא ישמע יתחלל^[225].

"ויתקלס" - יש גורסים ויתקלס במקום ויתהלל^[226], והוא מלשון זיון וכלי מלחמה^[227], ונאמר על העתיד שה' ילחם בגויים^[228]. ויש שכתבו שאין לומר ויתקלס, כיון שלשון זו משמשת גם כלשון גנאי^[229].

"דקודשא בריך הוא" - יש שכתבו שהאומר קדיש לא יפסיק בין בריך הוא לבין לעילא מן כל ברכתא^[230], כיון שסוברים בריך הוא מתפרש על ההמשך, כלומר ברוך הוא מכל ברכתא ושירתא^[231]. ויש סוברים שאין לחוש, כיון שמפרשים שבריך ההוא מתפרש על התיבות שלפניו, כלומר שמיה דקודשא בריך הוא^[232], ויש שכתבו שאדרבה, יחבר תיבת דקודשא לתיבת בריך הוא, וינוח מעט לפני שאומר לעילא^[233], וכעין זה יש שכתבו כשהקהל עונה בריך הוא – לסוברים כן^[234] – לא יאמרו בריך הוא לעילא, כי נראה כחירוף שמשמע שמתברך רק לעילא^[235].

בעשרת ימי תשובה אין אומרים לעילא אלא לעילא ולעילא, ואין אומרים מן כל ברכתא אלא מכל ברכתא^[236].

"לעילא מכל" – אומרים מן כל, ובעשרת ימי תשובה אומרים מכל^[237].

"ושירתא" – ויש גורסים שירתא בלא ו'^[238].

"דאמירן בעלמא" – יש שכתבו שבתיבת דאמירן הדל"ת בחיריק^[239], ויש שכתבו שהדל"ת בפת"ח^[240].

"תתקבל צלותהון ובעותהון" – ויש גורסים תתקבל צלותהון ותתעבד בעותהון וצלותהון ובעותהון^[241].

"דכל – ויש גורסים: בית^[242] - ישראל קדם אבוהון די בשמיא" – ויש גורסים דבשמיא בתיבה אחת^[243], ובקדיש דרבנן יש שכתבו שיאמר די בשמיא וארעא^[244].

"פורקנא מן קדם" - יש שכתבו להפסיק בין תיבת פורנקא לתיבות מן קדם, כי פורקנא הוא המשך למה שנאמר קודם לכן "ומזוני רויחי"^[245].

"יהא שלמא רבה" – ויש גורסים רבא^[246].

יהא להון ולכון" – שנאמר בקדיש דרבנן, יש גורסים שבארץ ישראל אומרים יהא לן ולהון^[247].

"מן שמיא וחיים עלינו ועל כל ישראל" – ויש גורסים וחיים על כל ישראל^[248]. ויש גורסים: יהא שלמא רבא וסייעתא ופורקנא משמיא עליכון ועלנא ועל קהלהון דישראל^[249].

עושה שלום במרומיו הוא – ויש גורסים : ברחמיו^[250] - יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל – ויש גורסים הוא יעשה שלום על כל ישראל^[251].

ואמרו אמן – ויש שלא הזכירו תיבות אלו^[252].

עושה שלום

בסוף הקדיש אומר עושה שלום, וקודם לכן פוסע לאחוריו שלש פסיעות כמו שפוסעים בסוף שמונה עשרה^[253]. ויש שכתבו שיכרע כשאומר כן^[254].

הזכרת החכמים

בארצות תימן היו נוהגים להזכיר את הרמב"ם בקדיש, שהאיר עיניהם בתורה והעמידם בקרן אורה, והיו אומרים בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מיימון^[255], ויש שכתבו שכן נהגו להזכיר את ראשי הגולה וראשי הישיבות שבבבל ושבארץ ישראל^[256].

פסוקי הקדיש

כששליח ציבור מתחיל לומר קדיש יש נוהגים שהקהל אומר הפסוק ועתה יגדל נא כו'^[257], וכן יש שנוהגים לומר פסוקים בתתקבל וביהא שלמא רבה^[258]. ויש שכתבו שמנהג זה הוא לומר קודם תחילת הקדיש, אבל אחרי שהתחיל לומר קדיש צריך לשמוע ולשתוק^[259]. ויש שכתבו שהאומר קדיש יאמר לפני הקדיש פסוק זה^[260]. ויש שכתבו שלא לומר פסוקים אלו^[261], ומכל מקום כתבו אחרונים שעכשיו נתבטל המנהג^[262].

לנוהגים לומר פסוקים אלו, יש שכתבו שאין לומר פסוקים אלו אלא במקום שמותר להפסיק בו בדיבור^[263], ואפילו בין ישתבח ליוצר אור מותר לפי שלא אסרו להפסיק אלא לדבר בטלה, אבל דברי שבח מעין המאורע מותרים^[264]. אבל בתפילת ערבית שצריך לסמוך גאולה לתפילה לא יאמר כלום^[265]. ויש חולקים וסוברים שגם בתפילת ערבית יכול לומר הפסוקים, כיון שהיא רשות^[266].

קדיש תתקבל

בקדיש שלאחר התפילה מוסיפים תפילת תתקבל ויהא שלמא רבה^[267], ואומרים קדיש זה רק אחר תפילת שמונה עשרה ולא אחר שאר תפילות^[268]. מלבד בסליחות בימים נוראים שאומרים אחריהם קדיש תתקבל^[269], לפי שהם כמו התפילה כיון שנסדרו על סדר התפילה^[270].

שכח ואמר קדיש תתקבל אחרי התפילה, יאמר קדיש בלא תתקבל לאחר ובא לציון^[271].

קדיש דרבנן

עשרה מישראל או יותר שעוסקים בתורה שבעל פה ואפילו במדרשות והגדות, כשהם מסיימים אומר אחד מהם קדיש דרבנן^[272], ויש סוברים שאין אומרים קדיש אלא על דברי הגדה^[273]. ויש שכתבו שעל כל דבר תורה מתורה שבעל פה אומרים קדיש^[274]. ויש שכתבו שהוא הדין אם לומדים פסוקים ואומרים מדרשים וכדומה על הפסוק^[275]. יש שכתבו שנהגו בסוף כל לימוד לומר רבי חנניא בן עקשיא וכו', כדי שגם כשלומד תנ"ך ומשנה וגמרא וזוהר, יהיה הקדיש נחשב כקדיש על האגדה^[276].

על מזמור שהוא פחות משלושה פסוקים אין אומרים קדיש^[277].

יש שכתבו שכל קדיש – ואף הקדישים שעל סדר התפילה - נאמר רק אחר דברי תורה, בשחר אחר ישתבח, במנחה אחר אשרי, ואחרי הלימוד^[278].

טעם אמירתו

בטעם אמירת קדיש דרבנן, כתבו ראשונים בשם הגאונים שהוא לפי שכל תיבה ואות בתורה מרומז בהם שמו הגדול, ולכך כשדורשים פסוקים נהגו לקדש^[279].

מנין הלומדים

אין אומרים קדיש זה אלא בעשרה – כשאר קדישים - אבל אם הם פחותים מעשרה, לא יאמרו קדיש, ויש לגעור בהם אם אומרים קדיש^[280].

החלו ללמוד שלא בעשרה ובאו אחרים באמצע הלימוד והיו עמהם בשעת הלימוד, יאמרו קדיש דרבנן^[281], אבל אם למדו בפחות מעשרה ורק לאחר הלימוד באו אחרים ויש כאן עשרה, לא יאמרו קדיש^[282], ויש שנראה מדבריהם שיאמרו קדיש אף על פי שחלק מהעשרה לא היו בשעת הלימוד^[283]. ויש שכתבו שבכל אופן יהדרו לומר קודם מזמור או שלושה פסוקים, ואחר כך יאמרו קדיש^[284].

אין צריך שכל העשרה ילמדו, אלא אפילו אם יש ב' וג' שלומדים, אם יש שם עשרה אומרים קדיש^[285]. ויש שכתבו שאפילו יחיד הלומד, אם יש שם עשרה אומר קדיש לאחר הלימוד^[286], ומכל מקום יש שכתבו שלכתחילה ילמדו כולם את המשנה האחרונה יחד^[287]. ויש שצידדו שיחיד הלומד יאמר קדיש רק אם לומד בקול רם והכל שומעים^[288]. ויש סוברים שיחיד הלומד אינו יכול לומר קדיש^[289], מהם שכתבו שאם האמור קדיש לא למד בעצמו – או בדיעבד שמע את הלומדים^[290] – לא יצא כלל^[291], ויש שאף כתבו שיש למחות ביחיד הלומד ואומר קדיש^[292].

היו עשרה, ובא אחד שלא למד עמהם, יכול אותו אחד לומר קדיש^[293].

נוסח קדיש דרבנן

יש שכתבו שנוסח קדיש דרבנן אינו מצוי בינינו^[294], ולכך אומרים קדיש שלנו בלא תתקבל^[295]. ויש שכתבו הנוסח: דעתיד לחדתא עלמא ולאחאה מיתיא ולמיבני קרתא ירושלם ולשכללא היכלא ולמעקר פולחנא נכראה ולאבא פולחנא דשמיא לאתריה וימלך מלכותיה וכו'^[296]. על רבנן ועל תלמידיהון ועל תלמידי תלמידיהון דעסקין באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר יהא להון ולכון חינא וחסדא ורחמי וסייעתא ורווחא מקדם אבוהון דבשמיא ואמרו אמן יהא שלמא^[297]. ויש שכתבו שמוסיפים לקדיש של תחיית המתים גם על ישראל ועל רבנן וכו'^[298]. ויש שכתבו שאומרים קדיש רגיל, אלא שמסיימים על ישראל וכו'^[299]. ועל פי הסוד יש שכתבו שאין לשנות אלא אומרים קדיש רגיל^[300].

האומר את הקדיש

הלומד קודם לכל אבל באמירת קדיש דרבנן^[301]. אם אין אבל יאמר מי שאין לו אב ואם^[302]. ויכול לאומרו גם מי שיש לו אב ואם^[303], ויש שכתבו שרק אם אינם מקפידים^[304].

אמירת קדיש דרבנן על ידי רבים

רבים שלמדו יחדיו, יכולים לומר קדיש יחדיו^[305], ולכתחילה יזהרו שיהיה אחד שיענה אחריהם אמן^[306], ויש שכתבו שלכתחילה יש להזהר שיהיו שנים שיענו אמן, כיון ש"ואמרו אמן" משמעו לכל הפחות שנים^[307]. ואין צריך שיהיו תשעה עונים, כשם שצריך בקדיש שעל סדר התפילה, כיון שבקדיש זה אינו בא להוציא רבים ידי חובתם^[308].

בסיום מסכת

בסיום מסכת יש שכתבו לומר שמות עשרה בני רב פפא ולאחר מכן לומר קדיש דרבנן^[309].

קדיש של תחיית המתים

קדיש של תחיית המתים, הוא קדיש שיש שנהגו לאומרו בבית הקברות לאחר שקוברים את המת^[310], יש שנהגו לומר קדיש זה בשבת אחרי מוסף אצל האבלים, אבל אין אומרים כן אלא על התלמיד ועל הדרשן^[311], לפי שאין אומרים אלא על מי שמעשיו מוכיחים שראוי לתחיית המתים^[312], אבל מפני המחלוקת נהגו לומר על הכל, ואפילו על אשה^[313]. ויש שכתבו שאין זה מן העיקר לומר קדיש זה אחר קבורת המת^[314].

נוסח הקדיש

בקדיש של תחיית המתים אומרים "בעלמא דהוא עתיד לחדתא, ולאחאה מתיא" וכו'^[315], ויש שהוסיפו בקדיש זה תיבות: תתכלי חרבא^[316]. ונוסחאות רבות נמצאו בקדיש זה^[317].

יש שכתבו שקדיש זה וקדיש דרבנן הנאמר לאחר הלימוד, הם אותו הקדיש^[318].

בליל תשעה באב

ויש שנהגו לומר קדיש זה בליל תשעה באב אחר הקינות^[319], ויש שנהגו שלא לאומרו אז^[320].

ויש שכתבו שלא לומר כלל נוסח קדיש של תחיית המתים^[321].

קדיש על המתים

קדיש יתום

הקדיש שנאמר לאחר עלינו לשבח – וכן לאחר שיר של יום^[322] - נקרא קדיש יתום, שתיקנוהו לצורך יתומים שלא יכולים להתפלל לפני העמוד^[323]. ואם אין יתום בבית הכנסת אומרו מי שאין לו אב או אם^[324].

קדיש על המתים, יש שכתבו שלפי שאין מיתה בלא חטא, ורוב המתים בעוון חילול ה' מתים, אומר הבן של המת קדיש, לומר שמתנחם על מיתת אביו הואיל ושמו הגדול של הקב"ה מתגדל על יד מיתתו^[325].

מעלתו

הקדיש הוא ענין גדול כדי לזכות את המת, הן להצילו מגיהנם והן להעלותו במעלות^[326]. ועיקר הזכיה אינה אמירת הקדיש אלא שמזכה את הציבור לענות אחריו^[327].

קטן

קדיש יתום יכול לאומרו גם קטן^[328], ואפילו לא הגיע לחינוך^[329]. ויש שכתבו שאם לא הגיעו לחינוך אין לענות אחריהם, אבל מפני המנהג מעלים עינו כאינו רואה^[330]. אמנם לא יאמר את הקדישים שנתקנו על סדר התפילה^[331]. אבל קטן שהגיע לחינוך יכול לומר את הקדישים^[332].

גדול האומר עם הקטן מילה אחר מילה, צריך לענות אמן אחר הקטן^[333], ואם הגדול עצמו גם אבל עונים אחר הגדול^[334].

הגיע לאחר עלינו

אבל שהגיע לבית הכנסת לאחר אמירת עלינו לשבח, כתבו אחרונים שיכול לומר קדיש יתום, ואף על פי שלא אמר עמהם עלינו לשבח^[335].

הקדישים

עיקר הקדישים הם אלו שבתוך התפילה, והקדישים שאחר עלינו ואחר שיר של יום הם בשביל הקטנים שאינם יכולים להתפלל לפני העמוד^[336]. והקדיש של אחר ובא לציון מעולה מהקדיש של אחר התפילה^[337].

יש שכתבו שאבל יכול לומר קדיש בפסוקי דזמרה בין מזמור למזמור או בסוף ענין, אם חושש שבלא זה לא ימצא מנין לומר בו קדיש^[338].

הקדישים שלאחר התפילה

הקדישים שלאחר התפילה נתקנו בשביל הקטנים^[339], ויניח להם אותם ולא יגזול אותם^[340].

קדיש על אב ואם

נמצא במדרשים שיש לומר קדיש על אב ואם, ואמרו שעל ידי זה פודה את אביו ואמו מן הגהנום^[341].

קדיש על אבי אביו

מי שלא השאיר בנים, אומרים בני בניו קדיש^[342].

קדיש על אבי אמו

מי שאין לו בנים ולא בני בנים אלא בני בנות, יש אומרים שאינם אומרים קדיש במקום שיש אבלים אחרים^[343], וש סוברים שיש להם זכות כבני בנים^[344].

קדיש על חמיו

מי שלא הניח אחריו בן, יש סוברים שחתנו יאמר קדיש אחריו^[345], לפי שחייב בכבודו^[346], ויש סוברים שלא יאמר^[347], שאין הקדיש ענין של כבוד אלא של זכות, ורק הבן מזכה את אביו^[348].

קדיש על בנו ובתו

מי שלא הניח בנים או בני בנים, יש סוברים שיאמר אביו קדיש^[349], וכן יש שכתבו שאב אומר על בתו^[350] – אמנם אינו אומר כשאר אבלים^[351] – ויש סוברים שאין לאב זכות כלל בקדיש כשיש אבלים אחרים^[352].

קדיש על אחיו

מי שאין לו בן ולא אב, יאמרו אחיו קדיש^[353]. ומי שאין לו אחים, יאמר קרוב אחר^[354].

קדיש על שאר קרובים

יש מקומות שנהגו שאין אומרים קדיש אלא על אביו ואמו, ואם אין אבל על אביו ואמו בבית הכנסת אומר מי שאין לו אב ואם בעד כל מתי ישראל, ויש מקומות שנהגו שכשאין אבל על אביו ואמו אומרים אבלים על שאר קרובים, ויש שנוהגים שאפילו כשיש אבל על אביו ואמו חולקים הקדישים עם אבלים על שאר קרובים אלא שהאבל על אביו ואמו אומר יותר^[355]. והכל לפי המנהג^[356].

קדיש על רבו

רבו שמת בלא בנים, יש שכתבו שיש מקום לומר עליו קדיש^[357], אבל אינו דוחה אבלים אחרים^[358].

קדיש על אמו כשאביו חי

נהגו שהבן אומר קדיש על אמו אף אם אביו חי, ואינו יכול למחות בו^[359]. ויש סוברים שהא יכול למחות^[360].

כשאין מי שיאמר קדיש

מי שאין לו קרובים שיאמרו אחריו קדיש, שוכרים עבורו אדם שיאמר אחריו קדיש^[361]. ומוטב לשכור בתשלום מלקחת בחינם^[362]. ובמקום שיש אבלים האבלים קודמים לשכיר^[363].

מי שנשכר לומר קדיש, יש שכתבו שיאכול לומר קדיש עבור כמה אנשים^[364], ויש חולקים וסוברים שכל קדיש צריך לומר לעילוי נשמת אדם אחד^[365].

קדיש בשבת

אומרים קדיש בשבת על אביו ואמו, אף על פי שאין האבל עובר לפני עמוד בשבת^[366].

זמן אמירת הקדיש

יש לומר קדיש על אביו ואמו י"ב חודש^[367], ומכל מקום נהגו לומר קדיש על אביו ואמו רק י"א חודשים^[368], כיון שמשפט רשעים בגהנום י"ב חודש^[369], ולכך כדי שלא יעשה מאביו ואמו רשעים אינו אומר קדיש אלא י"א חודש^[370]. ואפילו בשנה מעוברת לא יאמרו אלא י"א חודשים^[371]. ומפסיקים יום אחד קודם, כגון אם יום השנה חל בז' שבט, אומר קדיש רק עד ו' בטבת ועד בכלל^[372], וכן בשנה מעוברת מפסיק שני חודשים ויום קודם ליום השנה^[373].

ויש שכתבו שראוי לומר על אביו ואמו קדיש לעולם^[374], ומכל מקום כתבו אחרונים שלהלכה אין לעשות כן^[375].

י"א חודשים אלו, יש שכתבו שהם מיום המיתה, ואפילו אם נודע לו על המיתה זמן רב אחריה^[376].

שמע שמת אביו בחודש הי"ב, יש סוברים שיאמר קדיש כל אותו החודש מלבד היום האחרון^[377]. שמע ביום האחרון של החודש הי"ב שמת אביו, יש שכתבו שיאמר קדיש באותו היום^[378].

שמע שמת אביו לאחר י"ב חודש, לא יאמר קדיש^[379].

נהגו לומר קדיש ביום שמתו בו אביו ואמו^[380].

מי שביקש שיאמרו עליו י"ב חודש

מי שביקש יאמרו עליו קדיש י"ב חודש, אומרים^[381], שכיון שביקש בפירוש מחל על בזיונו^[382]. ויש מפקפקים בדבר^[383]. ויש שכתבו שאף כשציווה לא יאמרו י"ב חודש שלמים אלא יפחתו כמה ימים^[384]. אמנם כתבו הפוסקים שאין לומר בחודש הי"ב על פי אומדנא שהיה אביו רוצה בכך^[385].

מסופק אם עברו י"ב חודש

מי שמסופק אם עברו י"ב חודש, יש סוברים שלא יאמר קדיש^[386], ויש סוברים שיאמר אלא שאינו דוחה אבלים אחרים^[387].

ביום האחרון של החודש הי"א

ביום הראשון של החודש הי"ב לא יאמר, כיון שאם יאמר בו הרי מקצת החודש ככולו והרי זה כאילו אמר י"ב חודש^[388]. ויש שכתבו שיפסיק יום אחד לפני סוף הי"א חודשים^[389]. ויש שכתבו שיפסיק שני ימים לפני סוף הי"א חודש^[390].

ויש סוברים שיאמר קדיש כל י"ב חודש פחות שבוע^[391].

ויש סוברים שיש לומר י"ב חודש שלמים^[392].

כלו י"א חודש בערב שבת

כלו י"א חודש בערב שבת, יש סוברים שיאמר קדיש גם בשבת, כיון שבשבת אין דין גהנום, הוקדיש אינו אלא להעלותו לגן עדן^[393]. ויש חולקים וסוברים שלא יאמר גם בשבת^[394].

כלו י"א חודש בשבת

כלו י"א חודש בשבת, יש שכתבו שלא יאמר קדיש בשבת^[395].

אמירת קדיש דרבנן אחר י"א חודש

גם הנוהגים שלא לומר קדיש אחר י"א חודש, יכול לומר קדיש דרבנן^[396], ויש המהדרין לומר קדיש דרבנן בחודש הי"ב, כדי לומר קדיש אבל לא לעשות אביהם כרשע^[397]. וכן יש סוברים שיכול לומר קדיש יתום אחר עלינו – כשאין אבלים אחרים - במקום שנוהגים שאם אין אבלים אחרים אומרו מי שאין לו אם או אם^[398].

אב שציווה שלא יאמרו אחריו קדיש

מי שציווה שלא יאמרו אחריו קדיש, יש סוברים שישמעו לו^[399], ויש סוברים שלא ישמעו לו^[400].

קדיש בשבת

אומרים קדיש על המת גם בשבת ויום טוב, אף על פי שאין בהם דינים על המת^[401], לפי שמועילים להעלות נשמתו^[402].

אבלות חדשה

מי שמתה אמו בתוך י"א חודשים למות אביו, יכול לומר קדיש, כיון שהכל יודעים שאומר בגלל אמו, ואין זה בזיון לאביו^[403]. ויש סוברים שיפסיק ביום הראשון והאחרון של החודש הי"ב^[404].

קדיש דרבנן

יש שכתבו שיכול לומר קדיש דרבנן גם בחודש הי"ב, כיון שגם מי שאינו אבל אומר קדיש זה^[405].

אב רשע

היה אביו רשע – וכגון מאבד-עצמו-לדעת*^[406] - יש שכתבו שכיון שיודע שנידונים כל י"ב חודש יכול לומר קדיש כל י"ב חודש^[407].

אב כופר

היה אביו רשע מחמת כפירה אם מת על מיטתו אינו אומר עליו קדיש כלל^[408], ואם נהרג אומר עליו קדיש^[409], ואם רצה לומר קדיש רשאי^[410].

האומר קדיש לא על אביו

האומר קדיש על אדם שאינו אביו, יש שכתבו שיכול לומר גם בחודש הי"ב^[411], ויש שכתבו שראוי לומר רק י"א חודש^[412].

קדיש על אדם צדיק

אומרים קדיש גם על אדם צדיק ומופרסם בתורה וחסידות מנעוריו^[413], וכן על קדושים שנהרגו על קידוש ה'^[414].

קדיש על תינוק

קטן שמת לפני שהגיע לכלל דעת, אומרים עליו קדיש^[415].

מומר

אין אומרים קדיש על מומר^[416]. ויש שכתבו מומר שנהרג על ידי גוי בניו אומרים עליו קדיש, שכיון שנהרג יש לו כפרה^[417]. ויש שכתבו שכשאין אבלים אחרים יכול לומר גם על מומר^[418].

קדיש שאחרי קריאת התורה

קדיש שאחרי קריאת התורה שייך לאבלים^[419], ואם אין שם אבל יאמר מי שקרא בתורה אפילו אם יש לו אב ואם^[420].

אמירת קדיש יתום על ידי אשה

במקום שהמת לא השאיר בנים, יש שכתבו שהבת יכולה לומר קדיש במנין בביתה^[421]. אבל דעת רוב הפוסקים שלא תאמר בביתה^[422], ואפילו אם ציוה אביה שתאמר לא תעשה כן^[423]. ויש מקומות שנהגו שבת קטנה אומרת קדיש באפילו בבית הכנסת^[424].

הכוונה

כשאומר קדיש על המתים לא יכוון להגן על המת או לעשות נחת רוח לנשמה, אלא יכוון שיהא שמו הגדול מבורך^[425].

קדימה בקדיש

דרגות חיובי הקדיש

חמשה מיני דרגות חיובים יש באמירת קדיש: א. אבל בתוך שבעה. ב. אבל בתוך שלושים. ג. אבל בתוך י"ב חודש. ד. היום שבו מפסיק לומר קדיש. ה. יום השנה^[426], ונתחלקו לפי שיעור מידת הדין המתוחה על המת^[427].

מיני הקדיש

שני מיני קדיש יש, קדישים של תפילות וקדיש תהלים^[428].

המנהג כיום

כשיש כמה אבלים יש מנהגים שונים בחלוקת הקדישים, ואין להם עיקר בדין^[429], ועכשיו נהגו שכולם אומרים קדיש כי אי אפשר לחלק ביניהם^[430]. ויש שכתבו שהמנהג כיום שכל החיובים אומרים קדיש יחד, ואין שום חילוק בשיעור החיוב, ואפילו מי שנשכר לומר קדיש אומר עמהם^[431].

תקנות שונות

יש שכתבו שכל חילוקי המנהגים הם רק אצל האשכנזים, אבל מנהג הספרדים הוא שכל האבלים יזכו לומר קדיש יחדיו^[432]. וכן יש שכתבו שמנהג הספרדים שהכל אומרים יחד קדיש מנהג טוב הוא, ורבים העושים מצוה עדיפים מהיחידים, ולמה יוותר אחד מאומרי הקדיש לחבירו^[433]. ויש חולקים, וכתבו שגם העונים מקיימים מצוה ולכך מוטב שיחיד יאמר, ו"אנן סהדי" שהכל רוצים שיהיה סדר לקדישים, כדי שהכל יזכו שיאמרו אחריהם קדיש^[434].

במקום שנוהגים לומר יחד, מריכים להזהר לומר יחדיו מילה במילה^[435].

יש שכתבו, שגם הנוהגים שהכל אומרים יחד קדיש, מהראוי שיהיו מניינים מספיקים כדי שכל אחד יוכל לומר קדיש בפני עצמו^[436].

ויש מקומות שנהגו שאת הקדישים שעל סדר התפילה אומרים כולם יחד, מלבד הקדיש של עלינו שאומרו בעל החיוב לבדו^[437].

על קביעת שבעה ושלושים ויום השנה, ואם נמנים מיום המיתה או מיום הקבורה או מיום שמועה, ע"ע אבילות.

מקצת היום ככולו

לענין קדיש אין אומרים מקצת-היום-ככולו* בסוף השבעה או בסוף השלושים, אלא גם בסוף היום שוב האבל כבתוך שבעה או בתוך שלושים^[438].

אופן החלוקה

יש שכתבו שמחלקים הקדישים לפי החיים ולא לפי המתים, ולכך אם יש שלושה אחים שרוצים לומר קדיש על אביהם, ועוד אחר, כל אחד מהם אומר קדיש אחד מארבעה קדישים^[439], לפי שכל אחד מהבנים חייב בכיבוד אב^[440], או לפי שזכות האב היא משום שזכה להרבה בנים^[441].

אבל בתוך שבעה

אבל בתוך שבעה – באופן שיושב שבעה בביתו והולך לבית הכנסת בשבת^[442] - בקדישים שעל סדר התפילה יש לו את כל הקדישים, ואפילו אם יש שם אבל בתוך שלושים או אבל בתוך השנה או אבל ביום שמת בו אביו ואמו^[443]. ובקדישים שאינם מסדר התפילה אינו עדיף על שאר אבלים^[444], ויש סוברים שאף בקדישים שאינם על סדר התפילה הוא עדיף על שאר אבלים ואומר את כולם^[445].

אבל המתפלל כל שבעה בבית הכנסת

אבל קטן בתוך שבעה – כשהולך לבית הכנסת בכל השבעה^[446] - וכן אבל גדול הנמצא כל שבעה בבית הכנסת, אומר את כל הקדישים – שעל סדר התפילה^[447] - מלבד קדיש אחד שנותן למי שהוא יום שמת בו אביו ואמו^[448], וכן יש סוברים שנותן גם קדיש אחד לאבל בתוך שלושים^[449]. היו בבית הכנסת רבים שהוא יום שמת בו אביו ואמו, כל אחד מהם זוכה בקדיש אחד, אפילו אם לא ישאר לאבל בתוך שבעה^[450]. ובקדישים שאינם על סדר התפילה אינו עדיף על שאר אבלים^[451].

אבל בשבעה ואבל בשלושים

אבל בשבעה קודם לאבל בשלושים^[452].

אבל ביום השנה

אבל ביום השנה, יש שכתבו שבקדישים שאינם על סדר התפילה, הוא נוטל קדיש אחד בלא גורל, ועל שאר הקדישים יפילו כל האבלים גורל^[453].

אבל ויום השנה

אבל האומר קדיש י"ב חודש, ויש אחר שהוא יום שמת בו אביו ואמו, יש שכתבו שנוהגים שמי שהוא יום שמתו בו אביו ואמו קודם^[454].

אבל בשנה ואבל בשבעה

אבל בשבעה נהגו שהוא אומר את כל הקדישים, ולאבל בתוך השנה אין כל קדיש^[455]. וכן ביום שנשלמו השלושים^[456].

אבל בשנה ואבל בשלושים

אבל בשנה ואבל בשלושים, נהגו שהאבל בשלושים אומר כל הקדישים מלבד קדיש אחד שהאבל בשנה אומרו^[457].

אבל בשלושים ויום השנה

אחד אבל תוך שלושים ואחד הוא יום השנה אצלו, נחלקו הפוסקים מי קודם^[458]. ויש שכתבו שאבל ביום השנה יאמר קדיש של ערבית, והאבל בתוך שלושים יאמר שני קדישים של שחרית^[459], ואם האבל ביום השנה לא בא לערבית, יאמר קדיש ראשון בשחרית^[460].

ביום שמפסיק לומר

ביום שמפסיק לומר קדיש, כל הקדישים שלו^[461], והטעם לפי שנהגו להפסיק אחר י"א חודש ולא אחר י"ב חודש^[462], וכיון שמוותר לשאר האבלים על חודש נותנים לו קדימה באותו היום^[463].

יום שמפסיק לומר ויום השנה

אף שנהגו שביום שמפסיק לומר כל הקדישים שלו, מכל מקום אין לו עדיפות על מי שהוא יום השנה שלו, לפי שנותנים למי שמפסיק לומר כיון שמוותר על חודש^[464], אבל מי שהוא יום השנה שלו אינו מרוויח ממנו כלל כיון שהוא קודם לו אף אם ימשיך^[465].

יום שמפסיק לומר ואבל תוך שלושים

אף שנהגו שביום שמפסיק לומר כל הקדישים שלו, מכל מקום אין לו עדיפות על מי שהוא אבל בתוך שלושים, לפי שנותנים למי שמפסיק לומר כיון שמוותר על חודש^[466], אבל מי שהוא בתוך שלושים אינו מרוויח ממנו כלל כיון שהוא קודם לו אף אם ימשיך^[467].

תושב ואורח ביום השנה ובתוך שלושים

בקדישים על סדר התפילה: תושב - הדר באותה העיר ומשלם מס^[468] - ביום השנה ואורח ביום השנה, יש שכתבו שהתושב קודם לכל הקדישים^[469]. וכן תושב בתוך שלושים דוחה אורח בתוך שלושים^[470]. ביום השנה הראשון יש שכתבו שאורח שווה לתושב^[471], ויש סוברים שתמיד תושב קודם^[472].

תושב ואורח בי"ב חודש

בקדישים על סדר התפילה: תושב בתוך י"ב חודש ואורח בתוך י"ב חודש, יש שכתבו שהאורח בפעם הראשונה שווה לתושב^[473].

אורח ביום השנה ותושב בתוך שלושים או י"ב חודש

בקדישים על סדר התפילה: אורח ביום השנה ותושב בתוך שלושים או בתוך י"ב חודש, יש שכתבו שיאמר האורח ביום השנה קדיש אחד ראשון^[474].

תושב ביום השנה ואורח בתוך שלושים

בקדישים על סדר התפילה: תושב ביום השנה ואורח בתוך שלושים, יאמר התושב שני קדישים, והאורח קדיש אחד^[475].

אורח בתוך שלושים ותושב בתוך י"ב חודש

בקדישים על סדר התפילה: אורח בתוך שלושים ותושב בתוך י"ב חודש, יש שכתבו שיחלקו בכל הקדישים בשווה^[476].

יום השנה תושב ויום השנה אורח ואבל בשלושים תושב

בקדישים על סדר התפילה: יום השנה תושב ויום השנה אורח ואבל בשלושים תושב, נוטל האורח יום אחד משל האבל בשלושים^[477], וכל אחד מהם יאמר קדיש אחד^[478].

הרבה אבלים ביום השנה

בקדישים על סדר התפילה: היו אבלים רבים ביום השנה, כל אחד מהם יאמר קדיש, ואם היו יותר משלושה – שאין מספיק קדישים לאחר התפילה לכולם – יאמר אחד מהם קדיש על פסוקי תהלים^[479]. ואם היה אבל בתוך שלושים, הרי הוא נדחה לגמרי^[480].

אחד יכול להתפלל ואחד אינו יכול

שני אבלים שאחד מהם יכול להתפלל לפני העמוד ואחד אינו יכול, וכן אם אחד מרוצה לקהל ואינו מתפלל לפני העמוד משום כך, לא הפסיד זכותו בקדיש^[481].

קבוע בבית הכנסת ושאינו קבוע

היה אחד קבוע בבית הכנסת ואחד אינו קבוע, הקבועים בבית הכנסת יכולים לדחות את שאינו קבוע, ואפילו אם הוא בן שבעה והם בני י"ב^[482].

המקבץ מנין

מי שקיבץ את המנין ובלעדיו לא היו נאספים, יש לו זכות בקדישים יותר מכל שאר האבלים^[483].

הוספת מזמורים

אבלים שנדחו מאמירת קדיש כיון שיש מי שקודם להם, רשאים להוסיף מזמורי תהלים אחר התפילה או קודם התפילה ולומר אחריהם קדיש^[484].

במקום מחלוקת

במקום שעלולה לבוא מחלוקת בין האבלים, מוטב שיאמרו כולם יחדיו^[485].

החוטף קדיש

החוטף קדיש שמגיע לחבירו, לא הועיל לעצמו ולא הפסיד לחבירו, כיון שהקדיש עולה לנשמת מי ששייך לו קדיש זה^[486].

קדיש אחרי חמישים שנה

אמירת קדיש אחרי חמישים שנה, יש בזה מנהגים שונים, ויש שכתבו שאם התחיל קודם חמישים שנה לא יפסיק, ואם לא לא יתחיל לומר קדיש^[487].

הערות שוליים