פרשני:בבלי:עירובין נג ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין נג ב

חברותא[עריכה]

ואמר רבי יוחנן: מנין שמחל לו הקב"ה לשאול על אותו עוון שהרג את נוב עיר הכהנים?
שנאמר בדברי שמואל לשאול, כשהעלהו ע"י בעלת אוב: "מחר אתה ובניך עמי". ודרשינן: "עמי - במחיצתי שיזכה לישב במחיצתו של שמואל בעולם הבא, ועל כרחך שמחל לו הקב"ה על אותו עון.
אמר רבי אבא: אי איכא דמשאיל להו לבני יהודה דדייקי לישני, האם יש מי שמכיר מהם, ישאל אותם:
האם מאברין תנן במשנתנו באל"ף, או מעברין תנן בעיי"ן? ועוד ישאל אותם, הא דתנן בבכורות (מ א) שבכור בהמה שאין לו אלא ביצה אחת הרי זה מום, ומותר לשוחטו מחוץ למקדש. ורבי עקיבא חולק ואומר שצריך לבודקו על ידי שמושיבין אותו על עכוזו (אחוריו) וממשמשים בכיס ובכסלים, ואם יש ביצה נוספת, סופה לצאת. ואם אינה יוצאת הוי מום.
האם "אכוזו" תנן או "עכוזו" תנן? (ואין הבדל במשמעות בין שניהם).
ידעי היו אנשים שהכירו מבני יהודה.
שאיילינהו, שאלו אותם, ואמרי ליה, בני יהודה השיבו:
איכא דתני "מאברין" ואיכא דתני "מעברין". וכמו כן איכא דתני "אכוזו" ואיכא דתני "עכוזו".
והוינן בה: הא דאמרן דבני יהודה דייקי לישנא - מאי היא?
דההוא בר יהודה דאמר להו: טלית יש לי למכור!
אמרו ליה: מאי גוון טליתך?
אמר להו: כתרדין עלי אדמה ירקרקת היתה כצבע התרד  11 .

 11.  והדיוק הוא בזה שלא אמר ירוקה לפי שאז אינו ברור אם ירוקה ככרתי או כחלמון ביצה. מה רש"א.
והא דאמרן בבני גליל, דלא דייקי לישנא - מאי היא?
ומביאה הגמרא דוגמא ממעשה שהיה: דההוא בר גלילא, דהוה קאזיל, ואמר להו: והיה מכריז "אמר - למאן? אמר - למאן?". שביקש לידע למי יש למכור דבר מה, וביטא אותו בלשון ""אמר" (וכפי שיבואר), ולא ביטא היטב בשפתיו את האות הראשונה מהמילה "אמר".
אמרו ליה: גלילאה שוטה! האם אתה מבקש לקנות חמר חמור למירכב, או שמא חמר יין למישתי, או שמא מבקש אתה לקנות עמר, צמר לעשות ממנו בגדים למילבש, או שמא אימר, שה לאיתכסאה לשחוט אותו ולאוכלו?
והגמרא מביאה עתה דוגמאות לטעויות שעלולות לנבוע מאי התבטאות נכונה.
ההיא איתתא דבעיא למימר לחברתה: תאי, דאוכליך חלבא! רצתה לומר: בואי, ואתן לך לאכול חלב.
אמרה לה: שלוכתי תוכליך לביא! שנשמע כאילו היא מקללת אותה, ואומרת לה: תאכל אותך לביא.
(ושגתה בכך שאמרה שלוכתי במקום שלובתי מלשון "משולבות", דהיינו חברתי. ולא הפרידה בין כל מילה ומילה, אלא חיברה את המלים "תאי" ו"אוכליך" והחי"ת מ"חלבא" למילה אחת "תוכליך").
ההיא איתתא דאתיא לקמיה דדיינא לפני הדיין.
אמרה ליה: מרי כירי (רצתה לומר "קירי" שהוא אדון ואמרה "כירי" שהוא עבד), תפלא קורה (במקום "טבלא" שהוא הדף העליון של השולחן) הוית לי היה לי, וגנבוך מין גנבו אותך הדיין (במקום "וגנבוה מנאי" דהיינו גנבוה ממני), וכדו הוות (רצתה לומר "וכדן הוות" כלומר כל כך גדולה היתה, ואמרה "וכדו" דהיינו עכשיו, שאין לו משמעות), דכי שדרו לך עילויה אם ימתחו אותך על הטבלא לא מטי כרעיך אארעא לא יגיעו רגליך עד לארץ (ושטות היא לדבר כך לפני הדיין).
אמהתא דבי רבי, המשרתת בבית רבי, כי הוה משתעיא כשרצתה לדבר בלשון חכמה, אמרה הכי: עלת, שם הכלי ששואבין בו יין מהחבית וממלאים ממנו את הכוסות, נקפת בכד, נוקש בקרקעית החבית.
כלומר, נגמר היין בחבית.
ואז, ידאון נישריא לקיניהון. ידאו הנשרים לקיניהם.
כלומר, ילכו התלמידים לבתיהם, שיפסיקו סעודתם לפי שאין עוד יין.
וכד הוה בעי דליתבון כשרצתה שיתעכבו התלמידים הוה אמרה להו: יעדי בתר חברתה מינה, נסיר את מכסה החבית האחרת, ונמזוג עוד, ותתקפי יצוף הכלי ששמו עלת, בכד - כאילפא כאניה דאזלא במיא, הצפה בים.
רבי יוסי בר אסיין כי הוה משתעי בלשון חכמה, ורצה שלא יבינו אחרים אמר לבני ביתו: עשו לי שור במשפט, הכינו לי תרדין (שור בארמית הוא תור, ומשפט הוא דין) בטור מסכן בחרדל (טור - הר. מסכן - דל).
וכד הוה שאיל באושפיזא, כשהיה שואל עוברי דרכים לשלום בעל האכסניא.
אמר הכי: גבר פום דין כלומר אושפיזא (גבר - איש. פום - פי. דין - זה), האם הוא חי ומה זו טובה יש האם עומד בטוב? (עפ"י מהרש"א)  12 .

 12.  ועוד כתב המהרש"א לפרש, ששאל על האיש אם הוא חי, ועל אשתו שאל האם זו (שהוא לשון נקיבה) ישנה בטובה. ולפי שהוא קצת גנאי לשאול בשלום אשה אמר כן ברמז. ר"ח מפרש שהוא תרגום של "אושפיזכנא". "איש" תרגומו "גבר", "פי" - "פום", "זה" - "דין", "נא" - "חי" (כמו "אל תאכלו ממנו נא"). תוד"ה גבר.
רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה הוה אמר הכי:
אתריגו לפחמין, הבעירו את הפחמין עד שיאדימו כאתרוג.
ארקיעו לזהבין, שטחו גחלים לוחשות, שאדומות כזהב, על פי הכירה להתחמם מולם.
ויעשו לי בהן, יצלו על הפחמין, שני "מגידי בעלטה". שני תרנגולים שהם מודיעים עונות הלילה.
אמרו ליה רבנן לרבי אבהו: הצפיננו הראנו (מלשון צופיה הליכות ביתה) היכן רבי אלעאי צפון מתחבא?
שלא ידעו התלמידים לאן הוא הלך.
אמר להו: עלץ בנערה אהרונית, אחרונית, עירנית, והנעירתו. ששמח הלילה בנערה אהרונית, ועכשיו הוא ישן  13 .

 13.  המהרש"א מפרש שאהרנית היא המשנה של סדר טהרות, שהיא האחרונה מששה סדרי משנה. והנעירתו, לפי שהיא חמורה ועמוקה. כדאמרינן: כלך לך אצל נגעים ואהלות.
אמרי לה: נערה היינו אשה. והכי קאמר: שעטף (שמח) בנערה אהרונית (בת כהן) אחרונית (שמתה אשתו הראשונה, וזו אחרונה) עירנית (בעלת חן וחריפה) והנעירתו (שלא היה יכול לישון).
ואמרי לה: נערה היינו מסכתא, ששמח במסכתא אהרונית (מסדר קדשים העוסקת בעבודת אהרן) אחרונית (שסיים מסכת אחרת והתחיל במסכת זו שהיא) עירנית (עמוקה וחמורה). והנעירתו (שהיא מעוררת לומדיה ולא ישן בלילה).
אמרי ליה לרבי אלעאי: הצפיננו היכן רבי אבהו צפון מתחבא?
אמר להן: נתייעץ במכתיר נטל רשות מהנשיא (שהוא מסמיך ומכתיר החכמים בשם "רבי". שמאז הוא נעשה דיין "מומחה לרבים" שאם טעה בדין הוא פטור מלשלם לבעל דין), והנגיב הלך לדרום למפיבשת, ללמוד לפני זקני הדרום שהם חכמים מאד (ונקראים על שם מפיבשת שהיה אדם גדול).
אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם בדברים חוץ מאשה, תינוקת, ותינוק!
אשה מאי היא?
פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת.
עשתה לי פולין ביום ראשון, אכלתים ולא שיירתי מהן כלום.
שנייה, ביום שני עשתה לי גם כן פולין ולא שיירתי מהן כלום.
ביום שלישי הקדיחתן שרפה אותן במלח. כלומר, הכניסה יותר מדאי מלח.
כיון שטעמתי - משכתי את ידי מהן.
אמרה לי בעלת האכסניא: רבי! מפני מה אינך סועד?
אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום.
אמרה לי: אם כן היה לך למשוך ידיך מן הפת ולאכול את הפולין.
אמרה לי: רבי! שמא לכן אין אתה אוכל לפי שלא הנחת פאה בראשונים? שצריך להניח מעט מהמאכל עבור השמש, ושכחת בשני הימים הקודמים להניח פיאה ואתה מניח עכשיו עבורם.
וכי לא כך אמרו חכמים: אין משיירין פאה באילפס, בשעה שהשמש שופך מהקדירה לתוך הקערות לא ישייר בקדירה לעצמו מהתבשיל. אבל משיירין פאה בקערה, כל אחד מהסועדים ישאיר עבור השמש בתוך קערתו  14 .

 14.  בתוד"ה משיירין, הביאו גירסא אחרת: "משיירין פיאה בקערה ואין משיירין פיאה דאילפס". דהיינו שבתבשיל העשוי כמעשה קדירה נראה כרעבתן אם אינו משייר ממנו, אבל העשוי כמעשה אילפס אין נראה כרעבתן אם אינו משייר.
ולכן אתה מניח עתה פאה עבור השמש? וניצחתו בכך, שהעירה לו על שלא קיים את דברי חז"ל  15 .

 15.  ולכן הקדיחה לו התבשיל, כדי לרמוז לו זאת. אי נמי, רצתה להודיע לו טעם הדבר שמשיירין לשמש כדי שיאכל גם הוא מהתבשיל, וכך לא יקלקל המאכל.
תינוקת מאי היא?
פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה, והייתי מהלך בה.
אמרה לי תינוקת אחת: רבי! וכי לא שדה היא זו? ואתה מקלקל אותה בהליכתך.
אמרתי לה: וכי לא דרך כבושה היא? ואינני מזיק כלום בהליכתי.
אמרה לי: ליסטים שכמותך כבשוה!  16 

 16.  ולא הוי בכלל מיצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו. דזה דוקא כשנעשה ברשות. מהרש"א.
תינוק מאי היא?
פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר?
אמר לי: זו קצרה וארוכה (כדמפרש לקמן) וזו ארוכה וקצרה (שרחוקה, אך כשמגיעים לעיר מיד נכנסים אליה, שאינה מוקפת גינות ופרדסים).
והלכתי בקצרה וארוכה.
כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גינות ופרדיסין. חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני! הלא אמרת לי שהיא קצרה?
אמר לי: וכי לא אמרתי לך שהיא גם ארוכה?
נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל, שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם!
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא הלך בדרך. אשכחה לברוריה (אשת רבי מאיר). אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?
אמרה ליה: גלילי שוטה! וכי לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה!
היה לך לומר בלשון קצרה "באיזה ללוד".
ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה  גריס בלחישה, שונה בלחש. <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  בטשה ביה, בעטה בו.

דרשני המקוצר[עריכה]