פרשני:בבלי:בבא בתרא קיט ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קיט ב

חברותא[עריכה]

ללמדך,  שמגלגלים זכות, כלומר, דין ירושה, שהבנים והקרובים ירשו את קרוביהם, נלמד על ידי זכאי, הלא הן בנות צלפחד.
וחובה, היינו, דין סקילה למחלל שבת, נלמד על ידי חייב. היינו המקושש. עד כאן דברי שמעון השיקמוני.
ומקשה הגמרא: אי סלקא דעתך ארץ ישראל מוחזקת, מאי קא מסתפקא ליה למשה, הא ודאי נוטלות חלק בכורת אביהן?
ומתרצת הגמרא: היא גופה האם ארץ ישראל מוחזקת, קא מסתפקא ליה  163 .

 163.  ואנן, דפשיטא לן שארץ ישראל מוחזקת, היינו אחר שפשט לו הקב"ה את ספיקו, כדלהלן. רשב" ם.
וצדדי הספק: דכתיב "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'", ירושה היא לכם מאבותיכם. ומדכתיב, "מורשה", ולא "ירושה", אתי למימר שיהיה אף לדור המדבר איזו שהיא ירושה בארץ, דהיינו שתחשב מוחזקת להם לענין חלק בכורה.
או דלמא לא ילפינן מהאי קרא אלא, שמורישין את נחלתם לבניהם, ואינן יורשין בעצמם, כיון שימותו במדבר.
ופשטו ליה מן השמים, שיש בפסוק זה משמעות תרוייהו: ירושה לכם מאבותיכם, ונחשבת כמוחזק לענין בכורה, ומכל מקום, מורישין ואינן יורשין, שימותו במדבר.
והנה קרא ד"ונתתי אותה לכם מורשה", נאמר קודם חטא העגל, ונמצא שנתנבא משה שלא יכנסו לארץ, ולא ידע מה נתנבא.
וכמו כן, היינו דכתיב בשירת הים: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך", "תביאנו" לא נאמר, אלא "תביאמו", מלמד שמתנבאין  164  שלא יכנסו לארץ, ואינן יודעין מה מתנבאין. נאמר בפרשת בנות צלפחד: "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה  165  ".

 164.  לשון רבים. ומשמע, שכל עם ישראל אמרו את השירה. והיינו כמאן דאמר שכל ישראל אמרו שירה. ועיין בסוטה (ל ב) שנחלקו בזה התנאים.   165.  העדה שנאמרה כאן נראה דהיינו סנהדרין. כמו, "ושפטו העדה". רש"ש.
משמע, שבאו קודם לפני משה, ואחר כך, אלעזר, וכן הלאה.
ומקשה הגמרא: אפשר עמדו לפני משה ולא ידע, והלכו לפני אלעזר ולא אמרו להן דבר, ואחר כך עמדו לפני הנשיאים וכל העדה?!
אלא, סרס המקרא ודרשהו כאילו נכתב למפרע, ובאו תחילה לפני העדה, הנשיאים, אלעזר, ולבסוף לפני משה. דברי רבי יאשיה.
אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: בבית המדרש היו יושבין והלכו ועמדו להן לפני כולן, ושאלו את שאלתן לפני כולם.
במאי קמיפלגי?
מר (אבא חנן משום ר"א) סבר, חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב. ומותר לשאול את התלמיד בפני הרב, שאף דבר זה מחשיבותו של הרב, וניחא ליה.
ומר (רבי יאשיה) סבר, אין חולקין.
והלכתא חולקין, והלכתא אין חולקין.
קשיא הלכתא אהלכתא?
ומתרצת הגמרא: הלכתא אהלכתא לא קשיא, הא דפליג ליה רביה יקרא (כבוד) לתלמיד, ובמקרה זה ודאי ניחא לרב שישאלו את התלמיד.
והא דפסקינן "אין חולקין", מדובר בגונא שלא פליג ליה רביה יקרא  166 .

 166.  ואפילו אם אין הרב חולק כבוד לתלמיד, אם הוא מתכבד במה שאחרים חולקין לתלמידו כבוד, פסק רבינו שמחה שחולקין לו כבוד לתלמיד במקום רבו. הגהות מיימוניות (הלכות תלמוד תורה פרק ה ס"ק כ).
תנא, בנות צלפחד חכמניות הן, כלומר, בקיאות בדרך ארץ. דרשניות הן, צדקניות הן.
מבארת הברייתא: חכמניות הן, שלפי שעה דברו. כלומר, כשמצאו פתח לדבריהן, כדלהלן, אזי באו לבי"ד.
דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין, שנאמר "כי ישבו אחים יחדו",
אמרו לו, אם כבן אנו חשובין, לפטור את אימנו מן היבום, שהרי יש לה זרע, תנה לנו נחלה כבן, ואם לאו, תתיבם אמנו.  167 

 167.  יש לבאר, מה השייכות בין הדברים, והלא יבום תלוי ב"זרע", ואף בת נחשת כ"זרע", ואילו ירושה שייכת לבן? ומבאר ראש ישיבת כנסת חזקיהו, הגרד"י מן שליט"א, בספרו "די באר" על התורה: שלא באו לבקש ירושה מדין "יורש", אלא רק רצו להוכיח שלא התבטל מאביהם שם "מוריש" כשמת בלא זרע. דעדיין יש לו זרע. וזו ראייתן מפרשת יבום, שאם יש לו בנות עדיין שמו קיים. ויש לו כח הורשה. עיין שם שהאריך בזה.
מיד, "ויקרב משה את משפטן לפני ה'".
דרשניות הן, שידעו לדרוש שאין הבת יורשת במקום בן, כדדרשינן לעיל, "ובין אין לו, והעברתם נחלתו לבתו", הא יש לו בן, הוא קודם. והיו אומרות אילו היה לו בן לא דברנו  168 .

 168.  הקשו התוספות: מנין ידעו פרשת נחלות, והא לא נכתבה פרשה זו אלא על ידן, כדלעיל? ועוד, מהיכן ידעו שבן קודם לבת, והא עדיין לא נאמר "וכל בת יורשת נחלה", ואם כן אפשר לומר כדפריך רב פפא לעיל (קי א) "איכא בן ובת, לא האי לירות ולא האי לירות"? ועוד, שאם ידעו פרשת נחלות, מדוע הוצרכו לדבר מכח פרשת יבמין? ותרצו: שידעו פרשת נחלות מ"והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם", ומשמע, דוקא בנים ולא בנות. ובאופן אחר בארו התוספות: "אילו היה לו בן לא דיברנו", כלומר, דאז לא היה להם מקום לפתוח מפרשת יבמין. שהרי אין אימן מתיבמת מחמת הבן.
ומקשה הגמרא, הרי בגרסת הברייתא שבידינו תניא, "שהיו אומרות אילו לא היה לו בת לא דיברנו"? והמקשה עצמו לא ידע לפרשה.
אמר רבי ירמיה: סמי מכאן בת. כלומר, מחוק את המילה "בת" מהגיסא שבידך.
ברם, אביי אמר: אין לשנות הגירסא, והכי פירושא, אפילו היה בת לבן לא דברנו. כדאמרינן לעיל, שאין הבת יורשת עם בת הבן.
צדקניות הן, שאף על פי שהותר להן להנשא למי שתחפוצנה  169 , מכל מקום לא נישאו אלא להגון להן. דהיינו ממשפחת אביהן. כדכתיב, "ותהיינה ... לבני דודיהן לנשים".

 169.  כדכתיב: "לטוב בעיניהן תהיינה לנשים", אך עיצה טובה השיאן הכתוב ש"למשפחת מטה אביהן תהיינה לנשים". רשב"ם.
תני רבי אליעזר בן יעקב, מתוך שהיו מצפות להגון להן, אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה  170 .

 170.  מבארים התוספות, שסבר כמאן דאמר (שבת צו ב) "צלפחד היינו מקושש", ומעשה המקושש היה בתחילת הארבעים שנה שהיו במדבר, כמבואר במדרש, שהיתה כוונתו לשם שמים, שהיו ישראל אומרים, כיון שנגזר עליהם שלא להכנס לארץ, שוב אינם מחוייבים במצות, עמד וחילל שבת, כדי שיהרג. ואילו בנותיו לא נישאו עד סוף הארבעים שנה, כדמוכחי קראי. הרי, שלא היו פחותות מגיל ארבעים כשנישאו.
ומקשה הגמרא: איני, והא אמר רב חסדא, ניסת פחותה מבת עשרים, יולדת עד ששים, בת עשרים, יולדת עד ארבעים, בת ארבעים, שוב אינה יולדת. ואם כן, כיצד המתינו זמן רב כל כך, שלא תוכלנה ללדת עוד, וכן, מי הסכים לשאתן כשאינן יכולות ללדת?
אלא, מתוך שצדקניות הן, ובטוחות בצידקתן שיעשה להן נס, לא חששו להמתין להגון להן אפילו לאחר גיל ארבעים. ונעשה להן נס כיוכבד.
והיכן נעשה ליוכבד נס?
דכתיב בעמרם אבי משה, שחזר ונשא את יוכבד, "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי".

דרשני המקוצר[עריכה]