ארבע כוסות: הבדלים בין גרסאות בדף

שתיית ארבע כוסות יין בליל הסדר היא תקנת חכמים לשתות ארבע כוסות יין בהסבה ובדרך חירות על סדר אמירת ההגדה, כאשר החיוב כולל גברים ונשים כאחד.

מקור[עריכה]

המשנה במסכת פסחים פסחים צט ב קובעת כי "אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין ואפילו מן התמחוי". הגמרא פסחים קח א פוסקת שעל אף שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא שנשים בדרך כלל פטורות, במצוות ארבע כוסות גם נשים חייבות משום שאף הן היו באותו הנס. יש המסבירים כי הסיבה שחכמים כה הקפידו בדיני ארבע כוסות היא משום שהיא נועדה לפירסומי ניסא או לזכר יציאת מצרים ולכן יש להחמיר בה ‏^[1].

דינים במצוות ארבע כוסות[עריכה]

על פי תקנת חכמים, חובה על כל אדם מישראל לשתות ארבע כוסות יין בליל ראשון של פסח, ובחוץ לארץ - אף בליל שני. גם הנשים חייבות במצוה זו, ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום בארבע כוסות הן חייבות, לפי שגאולת מצרים היתה בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור - "בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו", או לפי שאף הן היו בשעבוד מצרים ונגאלו.

את מצות שתית ארבע כוסות, מקיימים הגברים בהסבה, כאשר הם נשענים על צד שמאל דרך חירות. על כוס ראשונה אומרים קידוש היום, על כוס שניה קוראים את ההגדה, על כוס שלישית מברכים ברכת המזון, על כוס רביעית גומרים את ההלל.

כמות השתייה בכל כוס[עריכה]

בכל כוס של ברכה יש לשתות כשיעור של רביעית פסחים קז א אך לעניין ארבע כוסות הגמרא כותבת כי יש צורך לשתות דווקא רוב כוס פסחים קח ב. תוספות מסבירים כי אין הבדל בין השיעורים וכי מכיוון ששיעור הכוס הרגילה הוא רביעית, כתבה הגמרא שיש צורך ברוב כוס. מנגד, הרמב"ן ורבינו דוד פירשו כי יש דין מיוחד בארבעת הכוסות בהן צריך לשתות יותר משיעור רביעית. לשיטתם, בעוד בקידוש עיקר המצווה היא באמירה ושתיית היין רק נלווית אליה, בארבע כוסות עיקר המצווה היא בשתייה ולכן יש צורך בשיעור גדול יותר. הרא"ש פסחים י כא כתב שלכתחילה ראוי לשתות את כל הכוס משום שזו עיקר התקנה ודין רובו ככולו אינו דין לכתחילה.

להלכה, האורח חיים תעב ב פסק כשיטת תוספות שמספיקה שתיית רביעית והביא בתור יש אומרים את שיטת הרמב"ן להחמיר ברוב כוס. המשנה ברורה כתב שראוי לשתות בכוסות קטנים בגודל רביעית ובכך לצאת ידי שיטת כולם.

בכל מקרה, בכוס הרביעית - האחרונה - ישתה את כל היין שבכוס, כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה ("על הגפן ועל פרי הגפן").

טעם[עריכה]

הגמרא פסחים קט ב מסבירה את טעם המצווה "ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות". מדברי הרמב"ם הלכות חמץ ומצה ז ז משמע שכוונת הגמרא היא שמטרת שתיית הכוסות היא להראות את חירותו וכדבריו "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משיעבוד מצרים.... לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין".

מנגד, מדברי תוספות סוכות לח א משמע כי עיקר המצווה איננה קשורה לחירות אלא שחכמים תיקנו ללוות את אמירת ההגדה בשתיית ארבע כוסות של יין בשביל להעניק לאמירה חשיבות, כשם שתיקנו לומר את הקידוש או את ברכת הנישואין על היין. לפי שיטה זו, ניתן להסביר בדברי הגמרא שחכמים תיקנו לשתות ארבע כוסות, והם גם תיקנו לעשות זאת דרך חירות- כלומר לשתות אותן בהסבה. יוצא אם כן, שבעוד לשיטת הרמב"ם עיקר המצווה היא בשתיית ארבע הכוסות, לשיטת התוספות עיקר המצווה היא באמירת ההגדה ושתיית ארבע הכוסות רק מתלווה לה ‏^[2].

רמזים לארבע כוסות[עריכה]

בירושלמי (פסחים לז, ב-ג) נאמרו כמה עניינים שכנגדם תקנו חכמים שתיית ארבע כוסות:

• לשונות גאולה: כנגד ארבע לשונות של גאולה האמורות בגאולת מצרים (שמות ו', ו'-ז'): "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם".
• כוסות פרעה: כנגד ארבעה כוסות של פרעה (שהשקה אותו שר המשקים. בראשית מ). הכוסות הם: "וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה" "וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ."‏^[3]. האדמו"ר מסלונים, הרב מרדכי חיים, כותב בספרו "בגדי ישע" שטעם זה מסביר מדוע שותים דווקא יין. לדבריו, פסוקים אלו עוסקים בחלומות שר המשקים ושר האופים ופתרונם על ידי יוסף בעודם בבית הסוהר. על פי הפתרון שר המשקים יצא לחופשי, ולכן יוסף מבקש משר המשקים שיבקש מהמלך להוציא גם אותו. לאחר שנתיים שר המשקים מזכיר את יוסף לפני פרעה והוא יוצא לחירות. אם כן שתיית הכוסות בליל הסדר נועדה גם להזכיר את יוסף הצדיק.
• שעבוד מלכויות: כנגד ארבע מלכויות ששעבדו את עם ישראל: בבל, מדי, יוון ואדום (רומא).
• כוסות פורענות: כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם. כוסות פורענות אלו נרמזו בכתובים: "קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי, וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם" (ירמיה כ"ה, ט"ו). "כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד יְקֹוָק, מְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ" (ירמיה נ"א, ז'). "וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם" (תהלים י"א, ו'). "כִּי כוֹס בְּיַד יְקֹוָק... אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ" (תהלים ע"ה, ט'). (וכנראה כדי לרמוז זאת תיקנו לומר בכוס רביעי: "שפוך חמתך על הגויים וגו'".)
  

כנגד כוסות הפורענות עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמה, כמו שנרמז בכתובים: "יְקֹוָק מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי" (תהלים ט"ז, ה'), "כּוֹסִי רְוָיָה" (תהלים כ"ג, ה'), "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" ("ישועות" משמע שתיים. תהלים קט"ז, י"ג).

חיוב ביין או חיוב בכוסות[עריכה]

במקומות רבים תיקנו חז"ל כוס של ברכה בה במקרה שהאדם חייב בברכה מסוימת עליו להסמיך אותה לשתיית כוס יין, כגון בברכת המזון או ברכת הקידושין עירובין מ ב. תקנה זו נועדה לתת שבח וכבוד לברכה ויש שהסמיכו זאת על הפסוק "כוס ישועות אשא" משנה ברורה קפב א . לעניין ארבע כוסות בפסח נחלקו הפוסקים האם דינם זהה לכוס של ברכה הרגילה, או שמדובר בדין בפני עצמו.

הגרי"ז חמץ ומצה ז, ט כתב שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים. לשיטתו, ניתן להבין מדברי תוספות שסברו שמדובר בכוס של ברכה. תוספות פסחים צט בהסתפקו האם יש חיוב שלכל אחד מהנוכחים יהיו ארבע כוסות, או שמספיק שלבעל הבית יהיו ארבע כוסות ובכך יוציא את כולם ידי חובתם כמו בכוס של ברכה בקידוש. מדבריו משמע שארבע כוסות הם הדין הרגיל של ברכה, וכן ניתן להבין מדבריהם במסכת סוכה סוכה לח א "מסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה" ‏^[4]

מאידך, הרמב"ם כותב במפורש הלכות חמץ ומצה ז ז שהחיוב הוא על שתיית היין ולא רק מדין כוס של ברכה "לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות, וכל אחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין, אין פוחתין מהם". הגרי"ז פירש בשיטת הרמב"ם שבתקנת ארבע כוסות יש את שני הדינים- גם חיוב שתיית יין וגם כוס של ברכה. מצד אחד ישנו חיוב לשתות את ארבעת הכוסות בדרך חירות ולכן "שתאן חי לא יצא" וזה מדין שתיית יין, ומצד שני אם שתאן בבת אחת לא יצא ידי חובתו משום שלא שתאן ככוס של ברכה.

יש המקשים על חידוש הגרי"ז מכך שגם אם נאמר שלשיטת הרמב"ם ישנו חיוב שתיית יין, ייתכן שחיוב זה נובע מדין כוס של ברכה ואי אפשר ללמוד מזה דין שתייה נפרד ‏^[5]. בנוסף, קשה לומר שלשיטת תוספות אין כלל חיוב בארבע כוסות לאחר שהגמרא כותבת בכמה מקומות שהתקנה היתה שיהיו ארבע כוסות ולכן אף הוסיפו כוס על ברכת המזון ‏^[6]. לכן המנחת אשר ‏^[7] כתב שלפי כולם יש חיוב גם של שתייה מדין חירות וגם דין של ארבע כוסות, ורק נחלקו האם עיקר החיוב הוא משום הכוס או משום היין.

מצווה אחת או ארבע מצוות[עריכה]

הגמרא פסחים קט ב מקשה כיצד תיקנו לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר ולא חששו לפגיעת זוגות? הגמרא מתרצת שחכמים תיקנו ארבע כוסות ו" כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא". מדברי הגמרא ניתן להבין שכל אחת מהכוסות נחשבת כמצווה בפני עצמה ואינן מעכבות זו את זו וממילא מי שיש לו רק שלוש כוסות ישתה אותם וכן פסק הרש"ש ‏^[8].

מאידך המהר"ל גבורות ה' מט כתב שלמרות שלעניין סכנת זוגות כל כוס נחשבת בפני עצמה, לעניין מצווה כל ארבע הכוסות מוגדרות כמצווה אחת. יש התולים דבר זה במחלוקת התוספות והרמב"ם לעיל. אם הכוסות נחשבות ככוס של ברכה, כשיטת התוספות, ונועדו לתקן עליהם את שבחי ההגדה, ניתן להחשיב כל כוס בפני עצמה. מנגד, אם כל הכוסות מוגדרות כיחידה אחת, כשיטת הרמב"ם, ונתקנו כנגד ארבע לשונות של גאולה לא ניתן להפריד ביניהם.

ברכה ראשונה על הכוס[עריכה]

הראשונים נחלקו באיזה מן הכוסות יש צורך לברך ברכה ראשונה ואחרונה. לשיטת הרי"ף יש לברך ברכת בורא פרי הגפן על כל אחת מהכוסות. הרי"ף מנמק את שיטתו בכך שכל כוס מוגדרת כמצווה בפני עצמה ויש לה חשיבות עצמית ולכן יש לברך עליה בנפרד והדבר מוגדר כאילו כל ברכה הוגדרה מראש רק על כוס זו. בנוסף, הוא מסביר שמכיוון שאסור לשתות בקטעי ההגדה בין הכוסות נחשב הדבר כהפסק, ולכן הברכה שנאמרה על הכוס הראשונה אינה מועילה לשנייה וכן הלאה.

מנגד, הרא"ש פסחים י כא והרשב"א חלק א אלף עב כתבו שאין מברכים על כל כוס אלא רק על הכוס הראשונה והשלישית. לשיטתם, ארבעת הכוסות מוגדרים כמצווה אחת, וכן העובדה שאין אפשרות לאכול בין הכוסות איננה נחשבת כהסתלקות מאכילה וכהיסח הדעת ולכן אין צורך לברך שוב.

להלכה, השו"ע אורח חיים תעד א פסק כשיטת הרא"ש שיש לברך רק על הכוס הראשונה והשלישית, ואילו הרמ"א פסק שיש לברך על כל אחת מהכוסות.

בברכה אחרונה, לשיטת כולם יש לברך רק לאחר הכוס הרביעית אורח חיים תעד א.

שתאן בבת אחת[עריכה]

הגמרא פסחים קח ב אומרת שהשותה ארבע כוסות בבת אחת לא יצא ידי חובתו. הרשב"ם הסביר כי הכוונה לכל מי ששותה את הכוסות שלא כסדר ההגדה אף אם הוא שותה אותן במרווחים, מכיוון שיש להסמיך את הכוסות לאמירת ההגדה. מנגד, רבינו דוד פירש כי מדובר במי ששותה את כל הכוסות בבת אחת כפשט הגמרא וכי אינו יוצא ידי חובה משום שאין בשתייה כזו דרך חירות. להלכה, פסק הביאור הלכה No result כרבינו דוד שסדר שתיית הכוסות אינו מעכב, אף שלכתחילה יש לשתות את הכוסות בסמוך לאמירת ההגדה כתקנת חז"ל.

ברכת המצוות[עריכה]

לפני כל מצוות עשה תיקנו חכמים לברך ברכת המצוות על מנת שהאדם "יתקדש תחילה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת" פסחים ז א. לעומת זאת, במצוות ארבע כוסות לא תיקנו חכמים לברך לפניה וניתנו לכך מספר תשובות:

• מברכים רק על מצווה הנעשית בבת אחת- מכיוון שמצוות ארבע כוסות נערכת בהפסקות כאשר בין כוס וכוס ישנם דיבורים, אין אפשרות לברך על המצווה אבודרהם "סדר-ההגדה-ופירושה‏^[9].
• אי אפשר לברך על כוס הקידוש- מאחר ועל כוס הקידוש אי אפשר לברך משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות אין אפשרות לברך על שאר הכוסות "לשתות שלוש כוסות" ולכן אין מברכים כלל ‏^[10].
• איננה מצווה בפני עצמה- לפי המחלוקת שהובאה לעיל בדבר השאלה האם ארבע כוסות מוגדרות כמצווה בפני עצמה או כתוספת על אמירת ההגדה, ניתן להסביר כי אין הם מוגדרים כמצווה בפני עצמה אלא כתוספת להגדה ולכן אין להן ברכת המצוות עצמאית.

כוס חמישית[עריכה]

ערך מורחב - כוס של אליהו

הגמרא בפסחים פסחים קיח א מביאה ברייתא האומרת כי "רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו הלל הגדול". יש מהראשונים שגורסים כגרסת הגמרא אצלנו שמדובר בכוס הרביעית ‏^[11] ומאידך יש הגורסים "כוס חמישי גומר עליו את ההלל" ומבארים כי יש להוסיף כוס חמישית נוספת על ארבע הכוסות ‏^[12]. הגורסים כי מדובר בכוס רביעית מקשים על הסוברים שמדובר בחמש כוסות בכך שבמשניות לא מוזכרת הכוס החמישית. מאידך, הגורסים שמדובר בכוס חמישית מסבירים שמדובר בשיטת תנא החולק על משנתנו ‏^[13] או שאין הכוס החמישית חיוב ממש אלא רק עצה טובה ‏^[14] או מצווה מן המובחר ‏^[15]. הסוברים שאין מדובר במחלוקת בין המשנה לברייתא מדייקים מדברי המשנה "לא יפחתו לו מארבע כוסות" שמשמע שיש גם מצווה מן המובחר בכוס חמישית.

להלכה, נפסק בשו"ע אורח חיים תפא א} שאין לשתות יין לאחר ארבע כוסות אלא רק מים ולכן אין נוהגים לשתות כוס חמישית. הרמ"א השיג על השו"ע וכתב שאדם שהוא איסטניס או תאב לשתות- רשאי לשתות כוס חמישי ולומר עליו את ההלל. המנהג הרווח כיום הוא למזוג את הכוס לפני הלל הגדול, ולשתות אותה למחרת כחלק מהקידוש ‏^[16]. יש האומרים שניתן לדייק מנהג זה מדברי הרמב"ם ‏^[17] האומר שיש למזוג את הכוס אך לא אומר שיש לשתותה כמו שכתב בארבעת הכוסות: " יש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול.. וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות"‏^[18].

הטעם לכוס החמישית[עריכה]

המהר"ל גבורות ה' (הלכות-פסח-בקצרה) כתב שבעוד ארבעת הכוסות הראשונים הם כנגד לשונות הגאולה, הכוס האחרונה היא כנגד הפרנסה האישית של האדם. גם לאחר שהעם נגאל מידי זרים, עדיין אין מדובר בחירות גמורה עד שהאדם גם ייגאל מעול הפרנסה והעוני כדברי הגמרא בסוגיא ‏^[19] " קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה". ולכן דווקא בעל הבית שותה כוס זו משום שהיא ברכה פרטית על האדם ולא גאולה כללית וכן על כוס זו אומרים את ההלל הגדול המסתיים באמירת "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו".

באופן אחר, הנצי"ב ‏^[20] מסביר שחמשת הכוסות מבטאות עליית מדרגה. ארבעת הכוסות הראשונות הם לכלל העם העולה מדרגות רוחניות ממצב של עבדות במצרים עד למעמד קבלת התורה בהר סיני כמו שנאמר בפסוקים ""והוצאתי...והצלתי...וגאלתי...ולקחתי". הכוס החמישית היא רמה גבוהה יותר המובאת בסוף הפסוק "וידעתם כי אני ה'". מדובר במדרגה גבוהה של דביקות בה' שאין אפשרות לדרוש מכלל העם ולכן הכוס החמישית איננה חובה אלא רשות רק לאלו הרוצים להתעלות למדרגת הדביקות בה'.

בהגדת פסח ארצישראלית לרב מנחם כשר כותב שהכוס החמישית היא כנגד העלייה לארץ ישראל כמו שנאמר בפסוק "והבאתי אתכם אל הארץ" ‏^[21]. על פי פירושו, כותב הרב כשר כי כיום לאחר שזכינו לעלות לארץ " טוב ויפה לקיים מצוה מן המובחר בשתיית כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול "שבשפלנו זכר לנו ויפרקנו מצרינו" ולהודות לה' על הנסים ועל הנפלאות". הוכחה לשיטה זו ניתן למצוא בדברי הלבוש ‏^[22] הכותב כי אומרים הלל הגדול לאחר הכוס החמישית משום הגאולה העתידה. הרב גורן ‏^[23] כתב כהמשך לשיטה זו שהסיבה שהכוס החמישית איננה חובה היא משום שאין מדובר כאן בגאולה המגיעה מלמעלה למטה, אלא מדובר בכיבוש ארץ ישראל אותו עלינו לעשות בעצמנו והיא חובה על כל אדם בפני עצמו.

כוס של אליהו[עריכה]

למרות שבספרי הפוסקים התייחסו לכוס שעל הלל הגדול בשם "כוס חמישית" דבק בה הכינוי "כוס של אליהו". לפי פירוש המהר"ל והנצי"ב ניתן לפרש כי אליהו מסמל את הגאולה המגיעה ולכן כוס זו מכונה כוס של אליהו משום שהיא מכוונת כנגד הגאולה. הגר"א פירש באופן אחר ‏^[24] וכתב שקוראים לכוס כוסו של אליהו משום שישנו ספק האם שותים כוס זו, וכאשר יבוא אליהו הוא יפשוט את הספק ולכן מוזגים כוס לכבודו שכאשר יגיע נדע האם יש לשתותה.

ארבע כוסות במיץ ענבים[עריכה]

בגמרא בבא בתרא צז א מובא שניתן לעשות לכתחילה קידוש במיץ ענבים במקום ביין "סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום" וכן נפסק להלכה אורח חיים רעב א.

אמנם, לעניין ליל הסדר יש האומרים שמדובר בדין אחר משום שיש צורך שהשתייה תהיה בדרך חירות, ורק ביין יש דרך חירות‏^[25], וכן פסק הרב משה פינשטיין. בנוסף, יש האומרים שיש צורך גם ביין שהוא משמח ואין אפשרות לצאת ידי חובה במיץ ענבים וכן פסק הרב צבי פסח פרנק מקראי קודש פסחי ב, לה והרב אלישיב. כמו כן, יש האומרים שאף אם היין גורם לאדם לכאבי ראש עדיין עליו לשתות כמו שמסופר בגמרא על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה צריך לכרוך סודר על ראשו מפסח עד חג השבועות, בגלל כאבי הראש שהיו לו לאחר שתיית ארבעת הכוסות נדרים מט ב.

מצד שני, פוסקים רבים כגון החזון איש והרב אויערבך סוברים שאדם המתקשה לשתות ארבעה כוסות יין רשאי לשתות מיץ ענבים במקום. לשיטתם, אין אפשרות ללמוד מהגמרא בנדרים משום שבזמן הגמרא לא היתה אפשרות לשמר את מיץ הענבים זמן רב, ובימינו מותר לכתחילה לקיים את המצווה במיץ ענבים ועדיף שהאדם ישתה בדרך חירות ושמחה ולא יצטער.

גם הסוברים שחובה לשתות יין בליל הסדר, מתירים לערבב יין ומיץ ענבים ובלבד שיורגש טעם היין, ועצה זו טובה במיוחד למי שחושש להשתכר או להירדם ולהפסיד מצוות הלילה.

חיוב קטנים בארבע כוסות[עריכה]

בגמרא פסחים קח ב מובאת מחלוקת האם קטנים חייבים במצוות ארבע כוסות "תנו רבנן הכל חייבין בארבע כוסות הללו אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות, אמר רבי יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו".השולחן ערוך אורח חיים תעב טו כדעת הרא"ש וכדברי תנא קמא כי גם קטנים חייבים בארבע כוסות מגיל חינוך. מנגד, המשנה ברורה משנה ברורה תעב מו כתב כי מכיוון שפוסקים רבים פסקו כשיטת רבי יהודה לפטור קטנים משתיית ארבע כוסות- ניתן לכתחילה יש לתת גם לקטנים ארבע כוסות אך אין חובה בדבר.

בשולחן ערוך הרב אורח חיים תעב כה כתב כי חיוב כל כוס הוא בפני עצמו לעניין זה ולפי הבנת הילד. כלומר, כלומר אם מבין את מושג החג וקדושתו יש לחנכו לכוס ראשונה, ואם מבין את סיפור יציאת מצרים, יש לחנכו לכוס השניה, ואם מבין את עניין ברכת המזון וההלל, יש לחנכו גם לכוס שלישית ורביעית. מנגד, פוסקים רבים לא חילקו בדבר ויש שכתבו שאף קטן שלא הגיע לחינוך נכון להניח כוס לפניו כדברי תנא קמא על תינוקות ‏^[26].

אמנם, גם הסוברים כי קטנים חייבים בארבע כוסות, עדיין אין הם מחוייבים בשיעור של רוב רביעית אלא בשיעור מלוא לוגמיו של הקטן משנה ברורה תעב מז. כמו כן, גם לדעת הסוברים שראוי להחמיר ולשתות יין לארבע כוסות, לקטנים ודאי שאין להחמיר בדבר ויש לתת להם מיץ ענבים ‏^[27].

בזבוז כל ממונו על ארבע כוסות[עריכה]

הרמב"ם הלכות חמץ ומצה ז ו כתב על פי הגמרא כי "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות" פסחים צט ב.

מנגד, הגמרא כתובות נ א פסקה ש"המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" כלומר שאסור לאדם להוציא לצורך מצוות עשה יותר מחומש מנכסיו. דברי חכמים נראים קשים, כיצד ייתכן שעבור מצוות דרבנן כארבע כוסות ונר חנוכה נקבע שהאדם ימכור כסותו ויבזבז את כל כספו בעוד על מצוות דאורייתא אינו צריך לבזבז יותר מחומש?

פרסומי ניסא לאחרים[עריכה]

המגיד משנה (הלכות מגילה וחנוכה ד יב) מסביר שהחיוב לבזבז כל ממונו על נר חנוכה וד' כוסות נובע מכך שהן מצוות הקשורות ל"פרסומי ניסא". האבני נזר (או"ח סימן תקא) מקשה מדוע אין חיוב על האדם לבזבז גם את כל ממונו על "פרסום הנס" נוסף- קידוש בשבת שהוא עדות על בריאת העולם?

הוא מסביר כי עיקר החיוב לבזבז ממונו אינו תלוי רק בעדות על ניסים או אמונה בקב"ה, אותם ניתן לבצע גם במצוות נוספות, אלא מכך שהפרסום הוא גם לאחרים. כלומר, בעוד קידוש היום הוא בעיקרו עדות שהאדם אומר בעצמו (גם שאחרים יוצאים ממנה ידי חובה מדין "שומע כעונה") פרסום הנס בחנוכה וד' כוסות בפסח עיקרם לפרסם לאחרים את ניסיו של הקב"ה. באותו האופן, בעוד בכל המצוות האדם יכול לצאת בהן ידי חובתו כדין "חישב לעשות מצווה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה", בדיני פרסומי ניסא אין אפשרות לצאת ידי חובה מדין אונס. גם אם הקב"ה יחשב לאדם כאילו עשה את המצווה, בפועל האדם לא יצא ידי חובתו ולא פירסם את הנס לרבים ולכן חמור עניין זה והאדם צריך לבזבז עליו כל ממונו.

מדובר במי שכבר מחזר על הפתחים[עריכה]

הרב נחום רבינוביץ' בספרו יד פשוטה על הרמב"ם הלכות שבת ה, א מפרש את החיוב לבזבז כל ממונו באופן שונה מבזבוז ממונו על מצוות דאורייתא. לדבריו, בנר שבת ונר חנוכה עליהם האדם צריך לבזבז כל ממונו, מדובר על עני שממילא מחזר על הפתחים והחיוב הוא שימשיך לחזר על הפתחים עד שימצא ממון גם לנר חנוכה. מנגד, האיסור במצוות דאורייתא לבזבז יותר מחומש הוא על מי שאיננו מחזר על הפתחים. חכמים קבעו שאסור לאדם להשתמש בחלק ניכר מכספו על מנת שלא יצטרך לבריות, אבל מי שממילא כבר נצרך לבריות- עליו להשתדל להשיג נר חנוכה.

לקריאה נוספת[עריכה]

• מיקרופדיה תלמודית:ארבע כוסות ערך ארבע כוסות מתוך המיקרופדיה התלמודית
• ליל הסדר
• קדש
• מצוות הסבה
• תבנית:הידעת?/ד' ניסן ה'תש"ע ותבנית:הידעת?/ה' ניסן ה'תשע"ב על מצוות ארבע כוסות במיץ ענבים.
• תבנית:הידעת?/י"א ניסן ה'תש"ף דרוש מאת הרב אויערבך מדוע ארבעת הכוסות דווקא ביין ולא במשקה או מאכל אחר.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• שיעורים בנושא ארבע כוסות באתר ישיבה
• שיעור בנושא ארבע כוסות מאת הרב יאיר וסרטיל
• המקור לכוס של אליהו מאת הרב דוב ליאור
• האם קטנים חייבים בארבע כוסות? הרב נועם דביר מייזלס

הערות שוליים