הסכם יששכר וזבולון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''הסכם יששכר וזבולון''' הוא הסכם שותפות  בין אדם בעל יכולת כלכלית [[תלמיד חכם|לתלמיד חכם]] עני. העשיר תומך בתלמיד החכם ומספק לו את צרכיו הגשמיים ובתמורה נחשב לשותף [[תלמוד תורה (מצווה)|בתורה]] שהתלמיד החכם לומד, ושכר [[מצווה|המצווה]] מתחלק ביניהם. לפי השקפת חוגים מסוימים ההסכם הוא הבסיס למוסד [[ישיבה|הישיבה]] [[אברך|והאברכים]] שבדרך כלל מתקיימים על ידי תרומות של נדיבים.
[[הסכם יששכר וזבולון]] הינו הסכם בין תלמיד חכם ותורם במהלכו התורם מתחייב להחזיק כלכלית את הלומד על מנת שייחשב כאילו הוא לומד יחד איתו. במדרש מובא ששבטי [[זבולון]] ו[[יששכר]] עשו הסכם ביניהם כך שבני שבט זבולון שעסקו במסחר קיימו את בני שבט יששכר שלמדו תורה וכך גם הלימוד נחשב כלימוד המשותף לשניהם.  


==מקורות המושג==
בגמרא {{#makor-new:סוטה כא א|בבלי-סוטה|כא|א}} מתואר שהתנאים שמעון אחי עזריה ורבי יוחנן דבי נשיאה ערכו הסכם זה עם תורמים, וההסכם מקובל עד ימינו בישיבות רבות.
ההסכם קרוי על שם [[יששכר]] ו[[זבולון]] בני [[יעקב]] ומקורו ב[[מדרש]] על פסוק ב[[ספר דברים]], בברכת משה רבינו לשבטי ישראל לפני מותו: '''"שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך"''' <ref><makor>דברים לג, יח</makor></ref>. המדרש מסביר כי שני השבטים הללו נתברכו ביחד משום שלאחר הכניסה ל[[ארץ ישראל]], שבט זבולון התפרנס ממסחר ימי ותמך בשבט יששכר שישב ולמד תורה.
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=זבולן לחוף ימים ישכון, הרי זבולן קדם ליששכר שכן מייחסן "יששכר זבולן", ולמה כן? אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו|מקור=[[בראשית רבה]] פרשה צט ד"ה ט}}


במדרש מופיעה גם דעה שונה לגבי אופי היחסים בין השבטים: "יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו" <ref>בראשית רבה פרשה צ"ט ד"ה ט'</ref>. דברים דומים מובאים גם ב[[ילקוט שמעוני]]: " "שמח זבולון בצאתך" מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לכנענים, ומן הכנענים ומוכר לאחיו, "ויששכר באהליך" מלמד ששבטו של יששכר משתבח שנאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" <ref>ילקוש שמעוני, פרשת וזאת-הברכה, רמז תתק"ס</ref>.
על אף שלא ניתן "למכור" את זכויות לימוד התורה, יש המסבירים{{הערה|רב האי גאון}} כי השכר אותו מקבל התורם הוא על פעולתו ועל כך שבזכות מעשיו אדם אחר יכל ללמוד תורה. כך גם פסק ה[[רמ"א]] כי לא ניתן לעשות הסכם יששכר וזבולון על לימוד שנעשה בעבר אלא רק על לימוד עתידי שייעשה בזכות התמיכה הכספית.
==מקור==
מקור אחר למבנה דומה של שותפות מופיע ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד הבבלי]] ב[[מסכת סוטה]]: {{ציטוט|"מאי 'בוז יבוזו לו' <ref><makor>שיר השירים ח', ז'</makor></ref>? אמר עולא: לא כשמעון אחי עזריה ולא כר' יוחנן דבי נשיאה, אלא כהלל ושבנא; דכי אתא רב דימי אמר: הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד עיסקא, לסוף א"ל: תא נערוב וליפלוג, יצתה בת קול ואמרה: 'אם יתן איש את כל הון ביתו' וגו'"}} <ref>תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כ"א עמוד א'</ref>.
ההסכם קרוי על שם יששכר וזבולון בני יעקב ומקורו במדרש. כאשר [[יעקב]] מברך את בניו ב[[פרשת ויחי]] הוא מברך יחדיו את יששכר וזבולון כאשר הוא מקדים את זבולון ליששכר {{ציטוטון|זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם}}. במדרש רבה{{הערה|פרשה צט, ח}} מובא כי על אף שיששכר היה אחיו הגדול של זבולון, עדיין הוקדם זבולון לפי שסייע לאחיו לעסוק בתורה {{ציטוטון|שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה וזבולון בא ומאכילו לפיכך קדמו עליו אמר הכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה" יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו וכן משה אומר "שמח זבולון בצאתך" למה? שיששכר באהליך שלך הןת שאת מסייעו לישב בהן}}.  
''תרגום:'' "מה פירוש 'בוז יבוזו לו'? אמר [[עולא]]: לא כמו הצמדים שמעון ועזריה או יוחנן ובית הנשיא, אלא כמו [[הלל הזקן]] ושבנא; שכאשר הגיע [[רב דימי]] (מארץ ישראל לבבל) אמר (ממסורת שהביא עימו): הלל ושבנא אחים היו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד בעסקים, לבסוף אמר שבנא להלל: בא נתערבב (נעשה שותפות) ונתפלג (נחלוק בכסף ובזכויות), יצאה [[בת קול]] ואמרה: 'אם יתן איש את כל הון ביתו' (באהבה בוז יבוזו לו)."
הגמרא מתארת שני הסכמים שיצאו לפועל - בין ר' שמעון ועזריה אחיו ובין ר' יוחנן והנשיא - והסכם אחד שכשל - בין הלל הזקן ושבנא אחיו. הסכם זה, האחרון, לא יצא לפועל עקב סירובו של הלל לקבל את עזרתו של שבנא. הגמרא דורשת את הפסוק מ[[שיר השירים]]: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" כדי להסביר את סירובו של הלל לתת מחצית מזכויותיו בתורה תמורת כלכלתו.


==מחלוקת הרמבור' יוסף קארו==
מהמדרש עולה כי היה קיים הסכם בין זבולון ליששכר במהלכו זבולון (ששכן על החוף) עסק במסחר והשתמש בממון שהרוויח על מנת לקיים את שבט יששכר שהיו יושבים ועוסקים בתורה. בדומה לכך, מובא גם במדרש מדבר רבה שזבולון ויששכר נטלו שכר התורה והתפרנסו ביחד ו קובע שזבולון היה גדול מיששכר לפי ש"גדול הַמְעַשֶה יותר מן העושה".
החל מתקופת ה[[גאונים]], "הסכם ישככר וזבולון" שימש יסוד ההנמקה לבסיס הכלכלי של מעמד תלמידי החכמים שלא היו בעלי תפקיד רשמי.
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=במדבר רבה פרשה יג, יז|אנגלית=|תוכן=לפי שהיו זבולון ויששכר שותפים, יששכר היה עוסק בתורה וזבולון היה עוסק בפרקמטיא והיה טורח זבולון ונותן לתוך פיו של יששכר... שגדול מעשה יותר מן העושה, שלולי זבולן לא היה יששכר יכול לעסוק בתורה, שהוא היה מאכילו ונותן לתוך פיו... זבולון ויששכר שניהם היו נוטלין שכר תורה ביחד ושניהם היו מתפרנסין ביחד... שכשם שהיה לזבולון חלק בשכר תורתו כך היה ליששכר חלק בממונו של זבולון}}.
===דעת הרמב"ם===
בגמרא {{#makor-new:סוטה כא א|בבלי-סוטה|כא|א}} מתואר כי היו גם תנאים שעשו הסכם יששכר וזבולון. כך למשל, התנא שמעון אחי עזריה נקרא כך לפי שעזריה עסק במסחר, ופרנס את שמעון אחיו, בשביל שיוכל לעסוק בתורה. כמו כן, רבי יוחנן דבי נשיאה התפרנס על ידי בית הנשיא, ולכן היה לנשיא חלק בזכות תורתו.
ה[[רמב"ם]] התנגד באופן עקרוני להסכם כמו שמתואר בגמרא, בו התלמיד החכם מסתמך על הציבור לפרנסתו. כך, ב[[פירוש המשנה לרמב"ם|פירושו על המשנה]], הוא כותב: 
 
{{ציטוט|"...וכבר שמעתים, הניפתים, נתלים באומרם: 'הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי'. וזה אינו דומה לזה כלל, ואמנם זה אצלי סילוף ממי שמביא ראיה ממנו, הואיל והוא מבואר ואין בו מקום לטעות. כי אלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם, כל שכן שלא היה מטיל עליהם ומחייבם בחוקים, חלילה לה' מזה, ואמנם היה מקבל הכיבוד בלבד...ואמנם הדבר אשר התירתו התורה לתלמידי חכמים הוא, שיתנו ממון לאדם, יעשה להם סחורה בו בבחירתו, אם ירצה - ועושה זה יש לו שכר על כך, וזה הוא מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים - ושתמכר סחורתם תחילה למה שיימכר..."}} {{מקור|(פירוש הרמב"ם על מסכת אבות פרק ד' משנה ו')}}
על אף הסכם זה, האגרות משה{{הערה|אגרות משה יורה דעה ד, לז}} מעיר כי המפרנס איננו פטור לחלוטין ממצוות לימוד תורה בעצמו. הוא מסביר כי בזמן שבו איננו עסוק במסחר או שיש לו זמן פנוי עדיין חלה עליו חובה ללמוד תורה כפי כוחו.
==הסכם על לימוד שהיה בעבר==
בגמרא {{#makor-new:סוטה כא א|בבלי-סוטה|כא|א}} מבואר כי היכולת לעשות הסכם יששכר וזבולון היא רק לפני לימוד התורה ולא למפרע לאחריו. כך מסופר כי הלל ושבנא היו אחים, וכי לאחר שהלל למד תורה מספר שנים, ביקש שבנא לעשות איתו הסכם יששכר וזבולון ולמעשה שיקבל את שכר הלימוד שלמד שבנא בשנים הקודמות.
דין זה נפסק גם בדברי הרמ"א {{#makor-new:יורה דעה רמו א|שולחן-ערוך-יורה-דעה|רמו|א}} שפסק {{ציטוטון|יכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשבכר אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שייתן לו}}.
 
[[רב האי גאון]]{{הערה|דבריו מובאים בשו"ת מהראלשקר סימן קא}} הסביר דין זה בכך שאין מדובר בקניין של זכויות אלא בכך שהאדם מקבל שכר על כך שפעולתו סייעה להגדלת התורה. הוא מסביר כי אדם לא יכול לקנות זכויות ושכר מאחר "היחשוב כי מתן שכר של מצוות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מתן שכרו של זה?!". לדבריו, השכר שהאדם מקבל הוא על פעולתו ועל כך שבזכות מעשיו אדם אחר יכל ללמוד תורה, כאשר לימוד זה נעשה בזכותו ומכוח מעשיו, אך אין מדובר במקח וממכר של זכויות. לשיטתו, המפרנס לומדי תורה אינו מקבל חלק משכר הלימוד שלהם, אלא מקבל שכר נפרד על פעולתו.
==האם מאבד הלומד משכרו==
יש מהפוסקים שסבורים ששכר הלימוד של התורם נלקח מתוך שכר הלומד וממילא בעקבות ההסכם נגרע שכר הלימוד של ה"יששכר". במדרש מבואר כי "זבולון ויששכר שניהם היו נוטלין שכר תורה ביחד" וכן כתב האבקת רוכל{{הערה|סימן ב'}} כי בהסכם הלומד נותן "חצי חלק שכר עסק תורתו לחבירו, כדי שיתן לו חצי מה שהוא מרויח" וכן כתבו הפלא יועץ והנצי"ב{{הערה|כמובא להלן}}.
 
מנגד, בעל ההפלאה{{הערה|פיתחא זעירא לכתובות מג}} כתב כי אין הלומד מאבד משכרו והמשיל את הדבר למדליק נר מנר שאין הנר הראשון מאבד דבר, וכך גם השכר מגיע לתורם אך לא גורע משכר הלומד. באותו האופן כותב ה[[חיד"א]]{{הערה|ספר ראש דוד, פרשת משפטים}} שהשכר לתורם מגיע מאוצרו הטוב של הקב"ה ולא משכר הלומד{{הערה|והשווה דין זה למה שנאמר בגמרא בסוטה כי נשים השולחות את בעליהן מקבלות חלק משכר הלימוד- כי אין שכר הלימוד נגרע בעקבות זאת}}.
 
ערוך השולחן{{הערה|יו"ד רמו, ח}} הסביר כי השכר אותו מקבל התורם איננו חלק מלימוד התורה אלא על הפעולה שעשה על מנת לקיים את הלימוד, וממילא הוא לא מחסיר משכר הלומד. אמנם, הוא אומר שכפי שהגמרא {{#makor-new:ברכות לד ב|בבלי-ברכות|לד|ב}} קובעת שכר פעולתו של התורם עדיין איננו באותה מדרגה כמו שכר הלימוד "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא...לעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן "עין לא ראתה אלהים זולתך". מנגד, האגרות משה הסביר כי דברי הגמרא כוונו רק למי שתורם לתלמיד חכם שלא כחלק מהסכם יששכר וזבולון, אך מי שעורכים את ההסכם נחשבים כלומדים יחד ממש.
===לכתחילה או בדיעבד===
כהמשך לשיטות הסוברות כי שכרו של יששכר נגרע בעקבות העסקה, יש הסוברים כי מסיבה זו אין ראוי לתלמיד חכם להשתתף בהסכם יששכר וזבולון. ה[[פלא יועץ]]{{הערה|ערך חיזוק}} כתב כי על אף שראוי לכל אדם שאינו יכול ללמוד בעצמו לקיים תלמיד חכם, עדיף שהתלמיד החכם לא יתרצה ליטול פרס ולמכור חלק מתורתו. לשיטתו, התלמיד חכם מאבד חלק מלימודו בעקבות הסכם זה ומכיוון ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" הרי שהוא עושה עסקת חליפין רעה. גם ה[[נצי"ב]]{{הערה|שו"ת משיב דבר ח"ג סי' יד}} כתב כי במכירת השכר של הלימוד נפסד הלומד, ואין "למכור בשאט נפש כבוד אלהים להתענג על ה' בעוה"ב, עבור עונג הגוף בעוה"ז". הוא הסביר כי מותר לתלמיד חכם לעשות את ההסכם רק במידה והוא מרגיש שדאגות הפרנסה יפריעו לו ללמוד{{הערה|הנצי"ב מבאר גם את הגמרא בסוטה שמחלקת בין הלל ושבנא לבין שמעון ויוחנן שבעוד שמעון ויוחנן ידעו שאם הם לא יעשו את ההסכם הלימוד שלהם ייפגע, הלל ידע שהלימוד לא ייפגע ולכן אם היה עורך את ההסכם היו בזים לו על כך שוויתר על חלקו בעולם הבא תמורת פרנסה בעולם הזה}}. באותו האופן, הובא מעשה ביעב"ץ{{הערה|במגלת ספר דף יב}} שהגיע אליו עשיר גדול והציע לו שכר גדול על מנת שייתן לו אחת משעות לימודו והוא דחאו ואמר שהוא לומד תורה רק לאהבת הבורא וחלילה לו ללמוד למען בני אדם.


כנראה, הרמב"ם הבין את ההבדל בין התיאור של שלושת הזוגות באגדת הגמרא כהבדל עקרוני במהות ההסכם עצמו; שבנא הציע להלל אחיו כך "תא נערוב וליפלוג"- בא נשתתף ונתחלק, כלומר בתמורה לחלק מכספו של שבנא, הלל צריך לתת חלק מזכויותיו. לעומת זאת, ניתן להבין את היחסים בין שני הזוגות הראשונים כהושטת עזרה ללא תמורה. לפי הבנה זו, הלל סירב מפני שעסקה זו היא בלתי אפשרית למעשה, מפני שאדם לא מוסמך לחלק חלקים מ[[עולם הבא|העולם הבא]].
מנגד, רוב הפוסקים צידדו בעריכת הסכם זה כפשט דברי השולחן ערוך והרמ"א. החזון איש{{הערה|איגרת מט}} כתב: "ואין ראוי לנהוג צרות עין שלא ליהנות מעזריה וזבולון" וכן פסק המנחת יצחק{{הערה|שו"ת ח"ו סי' ק}} שכתב: "והנה הלכה למעשה, הרי לפנינו פסק דברי הרמ"א הנ"ל, דשפיר טוב ויפה לעשות כן לכתחלה, לעשות עסק בתנאי כיששכר וזבולון" וכן פסק [[הרב עובדיה יוסף]]{{הערה|יביע אומר ח"ז יו"ד סי' יז ובהליכות עולם ח עמ' שמ}}. לשיטתם, שכרו של התורם איננו נלקח משכרו של הלומד אלא הוא שכר על פעולתו של התורם שסייע לקיום לימוד התורה וממילא אין בהסכם כל קושי ומותר ואף ראוי לעשות אותו לכתחילה.


===דעת רבי יוסף קארו===
==היקף השותפות==
לעומת דעת הרמב"ם, ה[[שולחן ערוך]] כותב:
האגרות משה{{הערה|אגרות משה יורה דעה ד, לז}} מחלק בין הסכם יששכר וזבולון למצוות צדקה ומסביר כי השולחן ערוך בכוונה כתב הלכה זו בדיני תלמוד תורה ולא בדיני צדקה לפי שההסכם הוא חלק ממצוות לימוד תורה. לשיטתו, השותפות בהסכם חייבת להיות שותפות מלאה בה האדם המפרנס נחשב כאילו גם הוא לומד ובכך יוכל לקיים את מצוות ידיעת התורה אך יחד עם זאת גם הלומד צריך לקבל שותפות מלאה בעסקים. וכדבריו {{ציטוטון|כיוון שהוא עניין של קניין מצוות לימוד התורה וידיעתה לעצמו, יש על זה שוויו, והשווי הוא שיהיו שניהם שותפין בכל ענייני הרווחים בין שיהיה להם בעולם הזה... ובין שיהיה להם הקרן בעולם הבא והפריות בעולם הזה}}.  
{{ציטוט|"כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה ...חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה, ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו יספיק לאחרים הלומדים
הרמ"א מוסיף וכותב ותחשב לו כאילו לומד בעצמו, ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה, ויחלוק עמו בשכר."}} {{מקור|(יורה דעה רמ"ו סעיף א)}}
ר' יוסף קארו הבין מדברי הגמרא שאכן בין ר' שמעון לעזריה וכן בין ר' יוחנן לבית הנשיא נערכו הסכמי ממון תמורת זכויות, ולפי עדות הגמרא - הדבר מותר. סירובו של הלל מעיד רק שאין ההסכם תואם את [[מידת חסידות|מידת החסידות]] הגבוהה שבה נהג.


==ראו גם==
מנגד, רוב הפוסקים לא סברו שהתורם חייב לתרום מחצית מרווחיו אלא רק את צרכי הלומד. כך למשל החזון איש{{הערה|אילת השחר דברים רלא}} פסק כי ניתן לערוך הסכם אף על סכום קצוב, ואין צריך ליתן חצי מרווחיו.
*[[תורתו אומנותו]]
*[[איסור הנאה מדברי תורה]]


== הערות שוליים ==
בשו"ת חבל נחלתו{{הערה|חלק ד' סימן כט}} סיכם את השיטות המרכזיות בנושא גדר השותפות:
<references />
* שיטה אחת{{הערה|רבינו ירוחם, רמ"א, אפרקסתא דעניא, חזו"א, מנחת יצחק, ציץ אליעזר ועוד}} הרואה זו כשותפות רגילה עפ"י תנאיה וחולקים בשכר העוה"ב, וזבולון נותן ליששכר כדי פרנסתו.
* שיטה שניה{{הערה|רב האי גאון, תשב"ץ, ערוה ,"ש הנצי"ב}} אין חלוקה בשכר הרוחני וע"כ אין מקום להסכם עליו, והותר ליששכר לעשות הסכם עם זבולון שהוא יהיה תומכו בעוה"ז ומצד זה יזכו לשבת יחדיו בצל השכינה.
* שיטה שלישית של האגרות משה הרואה את השותפות כמוחלטת לגמרי ויוצרת מעין אישיות אחת, והיא צריכה להיות לזמן ארוך ולחצאים בכל רכושם ובשכר תורתם.


==דעת הרמב"ם==
ה[[רמב"ם]] התנגד באופן עקרוני להסכם כמו שמתואר בגמרא, בו התלמיד החכם מסתמך על הציבור לפרנסתו. כך, ב[[פירוש המשנה לרמב"ם|פירושו על המשנה]], הוא כותב: 
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=פירוש הרמב"ם על מסכת אבות פרק ד' משנה ו'|אנגלית=|תוכן=וכבר שמעתים, הניפתים, נתלים באומרם: 'הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי'. וזה אינו דומה לזה כלל, ואמנם זה אצלי סילוף ממי שמביא ראיה ממנו, הואיל והוא מבואר ואין בו מקום לטעות. כי אלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם, כל שכן שלא היה מטיל עליהם ומחייבם בחוקים, חלילה לה' מזה, ואמנם היה מקבל הכיבוד בלבד...ואמנם הדבר אשר התירתו התורה לתלמידי חכמים הוא, שיתנו ממון לאדם, יעשה להם סחורה בו בבחירתו, אם ירצה - ועושה זה יש לו שכר על כך, וזה הוא מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים - ושתמכר סחורתם תחילה למה שיימכר}}.
כנראה, הרמב"ם הבין את ההבדל בין התיאור של שלושת הזוגות באגדת הגמרא כהבדל עקרוני במהות ההסכם עצמו; שבנא הציע להלל אחיו כך "תא נערוב וליפלוג"- בא נשתתף ונתחלק, כלומר בתמורה לחלק מכספו של שבנא, הלל צריך לתת חלק מזכויותיו. לעומת זאת, ניתן להבין את היחסים בין שני הזוגות הראשונים כהושטת עזרה ללא תמורה. לפי הבנה זו, הלל סירב מפני שעסקה זו היא בלתי אפשרית למעשה, מפני שאדם לא מוסמך לחלק חלקים מ[[עולם הבא|העולם הבא]]{{הערה|דבריו של הרמב"ם על המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים מקורם בגמרא בפסחים נג, ב}}.
מנגד, רבי יוסף קארו הבין מדברי הגמרא שאכן בין ר' שמעון לעזריה וכן בין ר' יוחנן לבית הנשיא נערכו הסכמי ממון תמורת זכויות, ולפי עדות הגמרא - הדבר מותר. סירובו של הלל מעיד רק שאין ההסכם תואם את [[מידת חסידות|מידת החסידות]] הגבוהה שבה נהג.
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.shevanet.org.il/01/01-03.htm שותפות יששכר וזבולון], שבענט
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/33136 הסכם יששכר וזבולון] הרב אבישי נתן מייטליס
* [https://www.yeshiva.org.il/ask/97491 דיני הסכם יששכר וזבולון] הרב עזריה אריאל
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תלמוד תורה]]
[[קטגוריה:תלמוד תורה]]

גרסה אחרונה מ־23:28, 10 בפברואר 2022

הסכם יששכר וזבולון הינו הסכם בין תלמיד חכם ותורם במהלכו התורם מתחייב להחזיק כלכלית את הלומד על מנת שייחשב כאילו הוא לומד יחד איתו. במדרש מובא ששבטי זבולון ויששכר עשו הסכם ביניהם כך שבני שבט זבולון שעסקו במסחר קיימו את בני שבט יששכר שלמדו תורה וכך גם הלימוד נחשב כלימוד המשותף לשניהם.

בגמרא סוטה כא א מתואר שהתנאים שמעון אחי עזריה ורבי יוחנן דבי נשיאה ערכו הסכם זה עם תורמים, וההסכם מקובל עד ימינו בישיבות רבות.

על אף שלא ניתן "למכור" את זכויות לימוד התורה, יש המסבירים‏[1] כי השכר אותו מקבל התורם הוא על פעולתו ועל כך שבזכות מעשיו אדם אחר יכל ללמוד תורה. כך גם פסק הרמ"א כי לא ניתן לעשות הסכם יששכר וזבולון על לימוד שנעשה בעבר אלא רק על לימוד עתידי שייעשה בזכות התמיכה הכספית.

מקור[עריכה]

ההסכם קרוי על שם יששכר וזבולון בני יעקב ומקורו במדרש. כאשר יעקב מברך את בניו בפרשת ויחי הוא מברך יחדיו את יששכר וזבולון כאשר הוא מקדים את זבולון ליששכר "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם". במדרש רבה‏[2] מובא כי על אף שיששכר היה אחיו הגדול של זבולון, עדיין הוקדם זבולון לפי שסייע לאחיו לעסוק בתורה "שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה וזבולון בא ומאכילו לפיכך קדמו עליו אמר הכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה" יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו וכן משה אומר "שמח זבולון בצאתך" למה? שיששכר באהליך שלך הןת שאת מסייעו לישב בהן".

מהמדרש עולה כי היה קיים הסכם בין זבולון ליששכר במהלכו זבולון (ששכן על החוף) עסק במסחר והשתמש בממון שהרוויח על מנת לקיים את שבט יששכר שהיו יושבים ועוסקים בתורה. בדומה לכך, מובא גם במדרש מדבר רבה שזבולון ויששכר נטלו שכר התורה והתפרנסו ביחד ו קובע שזבולון היה גדול מיששכר לפי ש"גדול הַמְעַשֶה יותר מן העושה".

Geresh.png לפי שהיו זבולון ויששכר שותפים, יששכר היה עוסק בתורה וזבולון היה עוסק בפרקמטיא והיה טורח זבולון ונותן לתוך פיו של יששכר... שגדול מעשה יותר מן העושה, שלולי זבולן לא היה יששכר יכול לעסוק בתורה, שהוא היה מאכילו ונותן לתוך פיו... זבולון ויששכר שניהם היו נוטלין שכר תורה ביחד ושניהם היו מתפרנסין ביחד... שכשם שהיה לזבולון חלק בשכר תורתו כך היה ליששכר חלק בממונו של זבולון Geresh.png
– במדבר רבה פרשה יג, יז

.

בגמרא סוטה כא א מתואר כי היו גם תנאים שעשו הסכם יששכר וזבולון. כך למשל, התנא שמעון אחי עזריה נקרא כך לפי שעזריה עסק במסחר, ופרנס את שמעון אחיו, בשביל שיוכל לעסוק בתורה. כמו כן, רבי יוחנן דבי נשיאה התפרנס על ידי בית הנשיא, ולכן היה לנשיא חלק בזכות תורתו.

על אף הסכם זה, האגרות משה‏[3] מעיר כי המפרנס איננו פטור לחלוטין ממצוות לימוד תורה בעצמו. הוא מסביר כי בזמן שבו איננו עסוק במסחר או שיש לו זמן פנוי עדיין חלה עליו חובה ללמוד תורה כפי כוחו.

הסכם על לימוד שהיה בעבר[עריכה]

בגמרא סוטה כא א מבואר כי היכולת לעשות הסכם יששכר וזבולון היא רק לפני לימוד התורה ולא למפרע לאחריו. כך מסופר כי הלל ושבנא היו אחים, וכי לאחר שהלל למד תורה מספר שנים, ביקש שבנא לעשות איתו הסכם יששכר וזבולון ולמעשה שיקבל את שכר הלימוד שלמד שבנא בשנים הקודמות. דין זה נפסק גם בדברי הרמ"א יורה דעה רמו א שפסק "יכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשבכר אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שייתן לו".

רב האי גאון[4] הסביר דין זה בכך שאין מדובר בקניין של זכויות אלא בכך שהאדם מקבל שכר על כך שפעולתו סייעה להגדלת התורה. הוא מסביר כי אדם לא יכול לקנות זכויות ושכר מאחר "היחשוב כי מתן שכר של מצוות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מתן שכרו של זה?!". לדבריו, השכר שהאדם מקבל הוא על פעולתו ועל כך שבזכות מעשיו אדם אחר יכל ללמוד תורה, כאשר לימוד זה נעשה בזכותו ומכוח מעשיו, אך אין מדובר במקח וממכר של זכויות. לשיטתו, המפרנס לומדי תורה אינו מקבל חלק משכר הלימוד שלהם, אלא מקבל שכר נפרד על פעולתו.

האם מאבד הלומד משכרו[עריכה]

יש מהפוסקים שסבורים ששכר הלימוד של התורם נלקח מתוך שכר הלומד וממילא בעקבות ההסכם נגרע שכר הלימוד של ה"יששכר". במדרש מבואר כי "זבולון ויששכר שניהם היו נוטלין שכר תורה ביחד" וכן כתב האבקת רוכל‏[5] כי בהסכם הלומד נותן "חצי חלק שכר עסק תורתו לחבירו, כדי שיתן לו חצי מה שהוא מרויח" וכן כתבו הפלא יועץ והנצי"ב‏[6].

מנגד, בעל ההפלאה‏[7] כתב כי אין הלומד מאבד משכרו והמשיל את הדבר למדליק נר מנר שאין הנר הראשון מאבד דבר, וכך גם השכר מגיע לתורם אך לא גורע משכר הלומד. באותו האופן כותב החיד"א[8] שהשכר לתורם מגיע מאוצרו הטוב של הקב"ה ולא משכר הלומד‏[9].

ערוך השולחן‏[10] הסביר כי השכר אותו מקבל התורם איננו חלק מלימוד התורה אלא על הפעולה שעשה על מנת לקיים את הלימוד, וממילא הוא לא מחסיר משכר הלומד. אמנם, הוא אומר שכפי שהגמרא ברכות לד ב קובעת שכר פעולתו של התורם עדיין איננו באותה מדרגה כמו שכר הלימוד "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא...לעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן "עין לא ראתה אלהים זולתך". מנגד, האגרות משה הסביר כי דברי הגמרא כוונו רק למי שתורם לתלמיד חכם שלא כחלק מהסכם יששכר וזבולון, אך מי שעורכים את ההסכם נחשבים כלומדים יחד ממש.

לכתחילה או בדיעבד[עריכה]

כהמשך לשיטות הסוברות כי שכרו של יששכר נגרע בעקבות העסקה, יש הסוברים כי מסיבה זו אין ראוי לתלמיד חכם להשתתף בהסכם יששכר וזבולון. הפלא יועץ[11] כתב כי על אף שראוי לכל אדם שאינו יכול ללמוד בעצמו לקיים תלמיד חכם, עדיף שהתלמיד החכם לא יתרצה ליטול פרס ולמכור חלק מתורתו. לשיטתו, התלמיד חכם מאבד חלק מלימודו בעקבות הסכם זה ומכיוון ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" הרי שהוא עושה עסקת חליפין רעה. גם הנצי"ב[12] כתב כי במכירת השכר של הלימוד נפסד הלומד, ואין "למכור בשאט נפש כבוד אלהים להתענג על ה' בעוה"ב, עבור עונג הגוף בעוה"ז". הוא הסביר כי מותר לתלמיד חכם לעשות את ההסכם רק במידה והוא מרגיש שדאגות הפרנסה יפריעו לו ללמוד‏[13]. באותו האופן, הובא מעשה ביעב"ץ‏[14] שהגיע אליו עשיר גדול והציע לו שכר גדול על מנת שייתן לו אחת משעות לימודו והוא דחאו ואמר שהוא לומד תורה רק לאהבת הבורא וחלילה לו ללמוד למען בני אדם.

מנגד, רוב הפוסקים צידדו בעריכת הסכם זה כפשט דברי השולחן ערוך והרמ"א. החזון איש‏[15] כתב: "ואין ראוי לנהוג צרות עין שלא ליהנות מעזריה וזבולון" וכן פסק המנחת יצחק‏[16] שכתב: "והנה הלכה למעשה, הרי לפנינו פסק דברי הרמ"א הנ"ל, דשפיר טוב ויפה לעשות כן לכתחלה, לעשות עסק בתנאי כיששכר וזבולון" וכן פסק הרב עובדיה יוסף[17]. לשיטתם, שכרו של התורם איננו נלקח משכרו של הלומד אלא הוא שכר על פעולתו של התורם שסייע לקיום לימוד התורה וממילא אין בהסכם כל קושי ומותר ואף ראוי לעשות אותו לכתחילה.

היקף השותפות[עריכה]

האגרות משה‏[18] מחלק בין הסכם יששכר וזבולון למצוות צדקה ומסביר כי השולחן ערוך בכוונה כתב הלכה זו בדיני תלמוד תורה ולא בדיני צדקה לפי שההסכם הוא חלק ממצוות לימוד תורה. לשיטתו, השותפות בהסכם חייבת להיות שותפות מלאה בה האדם המפרנס נחשב כאילו גם הוא לומד ובכך יוכל לקיים את מצוות ידיעת התורה אך יחד עם זאת גם הלומד צריך לקבל שותפות מלאה בעסקים. וכדבריו "כיוון שהוא עניין של קניין מצוות לימוד התורה וידיעתה לעצמו, יש על זה שוויו, והשווי הוא שיהיו שניהם שותפין בכל ענייני הרווחים בין שיהיה להם בעולם הזה... ובין שיהיה להם הקרן בעולם הבא והפריות בעולם הזה".

מנגד, רוב הפוסקים לא סברו שהתורם חייב לתרום מחצית מרווחיו אלא רק את צרכי הלומד. כך למשל החזון איש‏[19] פסק כי ניתן לערוך הסכם אף על סכום קצוב, ואין צריך ליתן חצי מרווחיו.

בשו"ת חבל נחלתו‏[20] סיכם את השיטות המרכזיות בנושא גדר השותפות:

  • שיטה אחת‏[21] הרואה זו כשותפות רגילה עפ"י תנאיה וחולקים בשכר העוה"ב, וזבולון נותן ליששכר כדי פרנסתו.
  • שיטה שניה‏[22] אין חלוקה בשכר הרוחני וע"כ אין מקום להסכם עליו, והותר ליששכר לעשות הסכם עם זבולון שהוא יהיה תומכו בעוה"ז ומצד זה יזכו לשבת יחדיו בצל השכינה.
  • שיטה שלישית של האגרות משה הרואה את השותפות כמוחלטת לגמרי ויוצרת מעין אישיות אחת, והיא צריכה להיות לזמן ארוך ולחצאים בכל רכושם ובשכר תורתם.

דעת הרמב"ם[עריכה]

הרמב"ם התנגד באופן עקרוני להסכם כמו שמתואר בגמרא, בו התלמיד החכם מסתמך על הציבור לפרנסתו. כך, בפירושו על המשנה, הוא כותב:

Geresh.png וכבר שמעתים, הניפתים, נתלים באומרם: 'הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי'. וזה אינו דומה לזה כלל, ואמנם זה אצלי סילוף ממי שמביא ראיה ממנו, הואיל והוא מבואר ואין בו מקום לטעות. כי אלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם, כל שכן שלא היה מטיל עליהם ומחייבם בחוקים, חלילה לה' מזה, ואמנם היה מקבל הכיבוד בלבד...ואמנם הדבר אשר התירתו התורה לתלמידי חכמים הוא, שיתנו ממון לאדם, יעשה להם סחורה בו בבחירתו, אם ירצה - ועושה זה יש לו שכר על כך, וזה הוא מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים - ושתמכר סחורתם תחילה למה שיימכר Geresh.png
– פירוש הרמב"ם על מסכת אבות פרק ד' משנה ו'

.

כנראה, הרמב"ם הבין את ההבדל בין התיאור של שלושת הזוגות באגדת הגמרא כהבדל עקרוני במהות ההסכם עצמו; שבנא הציע להלל אחיו כך "תא נערוב וליפלוג"- בא נשתתף ונתחלק, כלומר בתמורה לחלק מכספו של שבנא, הלל צריך לתת חלק מזכויותיו. לעומת זאת, ניתן להבין את היחסים בין שני הזוגות הראשונים כהושטת עזרה ללא תמורה. לפי הבנה זו, הלל סירב מפני שעסקה זו היא בלתי אפשרית למעשה, מפני שאדם לא מוסמך לחלק חלקים מהעולם הבא[23]. מנגד, רבי יוסף קארו הבין מדברי הגמרא שאכן בין ר' שמעון לעזריה וכן בין ר' יוחנן לבית הנשיא נערכו הסכמי ממון תמורת זכויות, ולפי עדות הגמרא - הדבר מותר. סירובו של הלל מעיד רק שאין ההסכם תואם את מידת החסידות הגבוהה שבה נהג.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. רב האי גאון
  2. פרשה צט, ח
  3. אגרות משה יורה דעה ד, לז
  4. דבריו מובאים בשו"ת מהר"ם אלשקר סימן קא
  5. סימן ב'
  6. כמובא להלן
  7. פיתחא זעירא לכתובות מג
  8. ספר ראש דוד, פרשת משפטים
  9. והשווה דין זה למה שנאמר בגמרא בסוטה כי נשים השולחות את בעליהן מקבלות חלק משכר הלימוד- כי אין שכר הלימוד נגרע בעקבות זאת
  10. יו"ד רמו, ח
  11. ערך חיזוק
  12. שו"ת משיב דבר ח"ג סי' יד
  13. הנצי"ב מבאר גם את הגמרא בסוטה שמחלקת בין הלל ושבנא לבין שמעון ויוחנן שבעוד שמעון ויוחנן ידעו שאם הם לא יעשו את ההסכם הלימוד שלהם ייפגע, הלל ידע שהלימוד לא ייפגע ולכן אם היה עורך את ההסכם היו בזים לו על כך שוויתר על חלקו בעולם הבא תמורת פרנסה בעולם הזה
  14. במגלת ספר דף יב
  15. איגרת מט
  16. שו"ת ח"ו סי' ק
  17. יביע אומר ח"ז יו"ד סי' יז ובהליכות עולם ח עמ' שמ
  18. אגרות משה יורה דעה ד, לז
  19. אילת השחר דברים רלא
  20. חלק ד' סימן כט
  21. רבינו ירוחם, רמ"א, אפרקסתא דעניא, חזו"א, מנחת יצחק, ציץ אליעזר ועוד
  22. רב האי גאון, תשב"ץ, ערוה ,"ש הנצי"ב
  23. דבריו של הרמב"ם על המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים מקורם בגמרא בפסחים נג, ב