הסבת צה"ל ל"פצל"ם" לביצוע "משימת ההתנתקות": הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) (דף חדש: {{בעבודה}} '''הסבת צה"ל ל"פצלם" לביצוע "משימת ההתנתקות"''' הוא נושא המחקר של כתב העת פסיכולוגיה צבאית מדצ...) |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (3 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הסבת צה"ל לפצל"ם לביצוע "משימת ההתנתקות"''' היה עיסוק מרכזי בשנת 2005 ב[[צה"ל]]. מערך הפסיכולוגיה הצבאית נקרא לסייע לביצוע הפינוי על-ידי הצבא. צור קרן, [[פסיכולוג]] זרוע היבשה, ציין כי הקיץ של שנת 2005 "היה דרמטי עבור מדינת ישראל. אלפי אזרחים נתבקשו לעזוב את בתיהם" ב[[גוש קטיף]] ובצפון [[השומרון]] "ולהתחיל חיים חדשים במקומות ובעתיד לא ברור". מי שלא נסכים, פונה בכוח. "זכרונות קיץ זה עדין מלווים את כולנו". הנושא נסקר באופן מדעי על-ידי חוקרים וועדת עורכים <ref>לפי סדר א-ב: | |||
'''הסבת צה"ל | * רס"ן אריאל וינר, המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית | ||
* דר' אריאל כנפו, האוניברסיטה העברית | |||
* דר' אלון לזר, אוניברסיטת בן-גוריון | |||
* רס"ן בוריס לכטרמן, המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית | |||
* סא"ל דר' יובל צור, מטה הסוציולוג החילי, חיל האוויר | |||
* סא"ל צור קרן, ראש המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית</ref>בכתב העת של ה[[פסיכולוגיה צבאית]] מדצמבר 2006, הוא הבטאון '''המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית''' ב[[חטיבת כוח אדם]] במטה [[זרוע היבשה]] של [[צבא ההגנה לישראל]] <ref>הפירסום העומד לרשותינו הוא רק של ה"שער הראשון".</ref>. | |||
החוקרים הציגו במחקרים כיצד הצליחו ליישם ידע תאורטי מ[[פסיכולוגיה חברתית]] ו[[סוציולוגיה]] לתפיסה מבצעית ייחודית ולהביא את המשימה לידי ביצועה. הנושא נפרס על פני חמישה מאמרים על פני 273 עמודים.<ref>בכתב העת גם שער שני, העוסק במיון ובהשמה בבנין הכוח הצבאי, מיון כוח אדם והשמתו במקצועות הצבאיים המגוונים ובראשם - המיון לקצונה. הוא כולל ארבע מאמרים.</ref> | |||
==משימת התנתקות - מבט מפנים== | |||
ב"דבר המערכת" מדגישים כי "משימת ההנתקות (ש)עמדה בליבת העשייה הצהלית בשנת 2005". והמטרה היא ללמוד ולנתח את ההיבטים החברתיים, התרבותיים והפסיכולוגיים הנוגעים למשימה זו. בפני צ.ה.ל עמדה משימת [[פעולות צבאיות לא-מלחמתיות]] ומאמרי החוברת מציגים פנים שונות של הפעולות . המחקר קשור גם לטבעה: היה לה התנגדות בתוך הציבור הישראלי וגם בתוך חלק בצבא. בתכנון המשימה היו גם היבטים חברתיים ותקשורתיים. | |||
המסקנה אליה הגיעו הייתה כי "סוד כוחו של צ.ה.ל או חולשתו" אינו ב[[אידיאולוגיה]] ואף לא "מן הזיקה שבינו לבין החברה הרחבה שבה הוא ממוקם" . מסקנת המאמרים היא היא '''כי, עצמתו של הארגון הצבאי הוא פועל יוצא של איכות ארגון הפעולה המבוצעת בתוך גבולותיו'''. | |||
המאמר החמישי בשער זה עוסק במרכיבי ה"שיח הפיקודי". נעשה שימוש במונחים מתאימים לצורך "רתימת אנשים להפעלת כוח". כך עוצבו והותאמו מושגים כמו '''בנחישות וברגישות ''' אשר סייעו בהטבעת "שפת הפינוי" ומימוש וביצוע הפעלת הכוח בפינוי. | |||
=="צבא נולד"== | |||
המחקר מסכם ממצאי מחקר [[אתנוגרפיה|אתנוגרפי]] שבוצע במהלך משימת ההתנתקות. נקודת המבט היא משלושה תחומים: | |||
# '''הצבאית-"הקלאסית"''' - היסןד הצבאי המאפשר ארגון כוחות גדולים לביצוע פעולות. עצם גודל הכוחות היא יוצר "משמעת", ו"לכידות" ומגבש יכולת להתמודד עם אלימות ועם חוסר הודאות. המחשה על מהות התפקיד שהוטל על הצבא נכללת בדברי אחת [[מורה חיילת]] שהשתתפה במשימה "לא היה שלב של הדברות...ואנחנו מתחילות בכוח, כל הזמן בכוח...וכל הבית מצחין..." ושש חיילות מנסות למשוך שתי נשים: "האחת מניקה תינוך בן שלשה חודשים , השנייה, עם ארבע ילדים קטנים". החוקר מציין זו עדות עד כמה השימוש בכוח היה אינטנסיבי.<br /> כאשר המחקר מדגיש את חשיבות המשמעת במשימה מעין זו, הוא מצטט מחקרים מדעיים, מקורות [[רומא|רומאיים]] ואפילו את ה[[רמב"ם]]: ומעמידים מאחורי כל מערכה ומערכה, שוטרים חזקים ועזים, וכלשילין של ברזל בידיהם; וכל המבקש לחזור מן המלחמה - הרשות בידם לחתוך את שוקיו" <ref>משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות ז',6,</ref>. ו[[קצין|קצינת]] מודיעין מתארת" על זה התאמנו המון, המון זמן - על ללכת בשני טורים".<br /> פרק אחד במחקר נושא את הכותרת:'''הפעלת הכוח - אלימות מאורגת של [[פלנקס]] ישראלי'''. הוא מצטט את טירטיוס כי האדם מעולה בקרבות רק אם יראה את המוות בעיניים ואז יתפרץ על פני האוייב. | |||
# '''היומיומית הצה"לית''' - המאופיינת על-ידי א-פורמליות, חוסר כבוד להיררכיה, אי קבלת הגורל ונטיה להתמקחות עושים את הצבא ל"דמוקטטורה" המעמידה בסכנה את המשמעת וקבלת המרות הצבאית. לצורך השפעה על החיילים נעשה שימוש בניסוחים כמו :משק כנפי ההיסטוריה: ו"אירוע משמעותי בחיים". עבור החיילים ה"ג'ובניקים" היה זה הזדמנות להיות ב"ליבת העשייה הצבאית ולהישטף באור הזרקורים". המחקר מצטט איש [[השלישות הצבאית]] שעסק בארגון כוח האדם העצום למשימה (עשרות אלפים) :"לרוב נבחרו האנשים הזוטרים ביתר, או הקריטיים פחות למחלקה שהוציאה אותם". המשתתפים במשימה חשו כי הם נבחרו בשל איכותם והתאמת למשימה הלאומית. משפט שחזר על עצמו היה"מזל שאנחנו אלה העושים את המשימה". ועל "הקרע הצפוי בעם" הם טענו זו כמו "סריטה" - כשם שהיא עוברת אצל ילד קטן היא תעלם גם במקרה זה.הסרבנים כונו בכוונה במונח :"המתקשים" - דהיינו הם אלו הנושאים באשמה לאי-עמידה בדרישות <br /> המחקר מכנה פרק נוסף במחקר:"הקרנת מציאות הבט"ש:עבודה מלמטה למעלה, אילתור והישרדות. ותוך כדי כך שימוש בתכונות ישראליות טיפוסיות : יוזמה ויצירתיות כמו במשימות נגד מחבלים. וכך מתאר מדריך טחסה בקורס טייס:" הבאנו שיפור מהשטח - מישהו יעשה סריקה מהירה בבית וישוחח בקצרה עם בני המשפחה לגבי נשק בבית". | |||
# '''פעולה צבאית לא- מלחמתית''' - בנושא האחרון יש ספרות מקצועית רבה בעולם <ref>עמודים רבים בנספחים</ref> והחוקרים נעזרו בה. אם שימוש בכוח צבאי למטרות שלום נועד למשימות הצלה ולמשימות שיטור, הרי במקרה זה "הכוחות לא התקבלו כמושיעים. עבור צהל הייתה זו התנסות חדשה שטמנה החובה הגדרות ופרשנויות חדשות". כך למשל, לא ניתן להתשמש במושג כמו אוייב. ולכן היה שימוש בצבע "כתום" לאפיון האויב. <br /> המפנים כונו "שומרי שלום". תרגילי ה[[סימולציה]] שבוצעו הכינה את המפנים לתפקידם, שאולי ראו אותו בתור עוד "משחק". | |||
על מנת לבסס את העקרון של צבא שאינו במשימות לחימה ננקטו צעדים נוספים: | |||
# העדר נשק ושימוש רק בכוחות לא-קרביים. חיילים אלה לא הוכשרו לחתור למגע עם האוייב. | |||
# כללי משחק ברורים, כאשר החשוב היה '''להמנע מחיכוך'''. ההוראות היו להתעלם ולא לריב. בכך להכניע את רוח הזולת. עד כדי כך שמורה חיילת התבטאה, כעבור שנה: ההתנתקות זה היה כיף, זה היה כ"אילו" | |||
# הידברות עם המובילים כאשר הדגש היה שהם ייקלטו מה שאנו אומרים. | |||
# הפעלת כוח ממוקד ומוגבל וחלוקה לסביבות פעולה - כך בוצעו הדברים כאשר ההידברות לא הועילה. הפעולוץ בוצעו בתכלתיות, תוך זמן קצר ככל האפשרת - ללא השהיות.עם ה"מסתננים" פעלנו כמו בשיטה הצבאית הקלסית. | |||
# הקמת צוותי נשים לטיפול באימהות ובתינוקות. | |||
# התחשבות במפונים באה לידי ביטוי בעזרה באריזת ציוד הבית שלהם. | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* [http://www.mentalpreparation.org/BRPortal/br/P102.jsp?arc=9935 ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'] - מוזיאון קטיף | * [http://www.mentalpreparation.org/BRPortal/br/P102.jsp?arc=9935 ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות'] - מוזיאון קטיף - כולל רק את ה"שער הראשון". | ||
== הערות שוליים == | |||
<references /> | |||
גרסה אחרונה מ־09:25, 10 במרץ 2009
|
|
הסבת צה"ל לפצל"ם לביצוע "משימת ההתנתקות" היה עיסוק מרכזי בשנת 2005 בצה"ל. מערך הפסיכולוגיה הצבאית נקרא לסייע לביצוע הפינוי על-ידי הצבא. צור קרן, פסיכולוג זרוע היבשה, ציין כי הקיץ של שנת 2005 "היה דרמטי עבור מדינת ישראל. אלפי אזרחים נתבקשו לעזוב את בתיהם" בגוש קטיף ובצפון השומרון "ולהתחיל חיים חדשים במקומות ובעתיד לא ברור". מי שלא נסכים, פונה בכוח. "זכרונות קיץ זה עדין מלווים את כולנו". הנושא נסקר באופן מדעי על-ידי חוקרים וועדת עורכים [1]בכתב העת של הפסיכולוגיה צבאית מדצמבר 2006, הוא הבטאון המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית בחטיבת כוח אדם במטה זרוע היבשה של צבא ההגנה לישראל [2].
החוקרים הציגו במחקרים כיצד הצליחו ליישם ידע תאורטי מפסיכולוגיה חברתית וסוציולוגיה לתפיסה מבצעית ייחודית ולהביא את המשימה לידי ביצועה. הנושא נפרס על פני חמישה מאמרים על פני 273 עמודים.[3]
משימת התנתקות - מבט מפנים[עריכה]
ב"דבר המערכת" מדגישים כי "משימת ההנתקות (ש)עמדה בליבת העשייה הצהלית בשנת 2005". והמטרה היא ללמוד ולנתח את ההיבטים החברתיים, התרבותיים והפסיכולוגיים הנוגעים למשימה זו. בפני צ.ה.ל עמדה משימת פעולות צבאיות לא-מלחמתיות ומאמרי החוברת מציגים פנים שונות של הפעולות . המחקר קשור גם לטבעה: היה לה התנגדות בתוך הציבור הישראלי וגם בתוך חלק בצבא. בתכנון המשימה היו גם היבטים חברתיים ותקשורתיים.
המסקנה אליה הגיעו הייתה כי "סוד כוחו של צ.ה.ל או חולשתו" אינו באידיאולוגיה ואף לא "מן הזיקה שבינו לבין החברה הרחבה שבה הוא ממוקם" . מסקנת המאמרים היא היא כי, עצמתו של הארגון הצבאי הוא פועל יוצא של איכות ארגון הפעולה המבוצעת בתוך גבולותיו.
המאמר החמישי בשער זה עוסק במרכיבי ה"שיח הפיקודי". נעשה שימוש במונחים מתאימים לצורך "רתימת אנשים להפעלת כוח". כך עוצבו והותאמו מושגים כמו בנחישות וברגישות אשר סייעו בהטבעת "שפת הפינוי" ומימוש וביצוע הפעלת הכוח בפינוי.
"צבא נולד"[עריכה]
המחקר מסכם ממצאי מחקר אתנוגרפי שבוצע במהלך משימת ההתנתקות. נקודת המבט היא משלושה תחומים:
- הצבאית-"הקלאסית" - היסןד הצבאי המאפשר ארגון כוחות גדולים לביצוע פעולות. עצם גודל הכוחות היא יוצר "משמעת", ו"לכידות" ומגבש יכולת להתמודד עם אלימות ועם חוסר הודאות. המחשה על מהות התפקיד שהוטל על הצבא נכללת בדברי אחת מורה חיילת שהשתתפה במשימה "לא היה שלב של הדברות...ואנחנו מתחילות בכוח, כל הזמן בכוח...וכל הבית מצחין..." ושש חיילות מנסות למשוך שתי נשים: "האחת מניקה תינוך בן שלשה חודשים , השנייה, עם ארבע ילדים קטנים". החוקר מציין זו עדות עד כמה השימוש בכוח היה אינטנסיבי.
כאשר המחקר מדגיש את חשיבות המשמעת במשימה מעין זו, הוא מצטט מחקרים מדעיים, מקורות רומאיים ואפילו את הרמב"ם: ומעמידים מאחורי כל מערכה ומערכה, שוטרים חזקים ועזים, וכלשילין של ברזל בידיהם; וכל המבקש לחזור מן המלחמה - הרשות בידם לחתוך את שוקיו" [4]. וקצינת מודיעין מתארת" על זה התאמנו המון, המון זמן - על ללכת בשני טורים".
פרק אחד במחקר נושא את הכותרת:הפעלת הכוח - אלימות מאורגת של פלנקס ישראלי. הוא מצטט את טירטיוס כי האדם מעולה בקרבות רק אם יראה את המוות בעיניים ואז יתפרץ על פני האוייב. - היומיומית הצה"לית - המאופיינת על-ידי א-פורמליות, חוסר כבוד להיררכיה, אי קבלת הגורל ונטיה להתמקחות עושים את הצבא ל"דמוקטטורה" המעמידה בסכנה את המשמעת וקבלת המרות הצבאית. לצורך השפעה על החיילים נעשה שימוש בניסוחים כמו :משק כנפי ההיסטוריה: ו"אירוע משמעותי בחיים". עבור החיילים ה"ג'ובניקים" היה זה הזדמנות להיות ב"ליבת העשייה הצבאית ולהישטף באור הזרקורים". המחקר מצטט איש השלישות הצבאית שעסק בארגון כוח האדם העצום למשימה (עשרות אלפים) :"לרוב נבחרו האנשים הזוטרים ביתר, או הקריטיים פחות למחלקה שהוציאה אותם". המשתתפים במשימה חשו כי הם נבחרו בשל איכותם והתאמת למשימה הלאומית. משפט שחזר על עצמו היה"מזל שאנחנו אלה העושים את המשימה". ועל "הקרע הצפוי בעם" הם טענו זו כמו "סריטה" - כשם שהיא עוברת אצל ילד קטן היא תעלם גם במקרה זה.הסרבנים כונו בכוונה במונח :"המתקשים" - דהיינו הם אלו הנושאים באשמה לאי-עמידה בדרישות
המחקר מכנה פרק נוסף במחקר:"הקרנת מציאות הבט"ש:עבודה מלמטה למעלה, אילתור והישרדות. ותוך כדי כך שימוש בתכונות ישראליות טיפוסיות : יוזמה ויצירתיות כמו במשימות נגד מחבלים. וכך מתאר מדריך טחסה בקורס טייס:" הבאנו שיפור מהשטח - מישהו יעשה סריקה מהירה בבית וישוחח בקצרה עם בני המשפחה לגבי נשק בבית". - פעולה צבאית לא- מלחמתית - בנושא האחרון יש ספרות מקצועית רבה בעולם [5] והחוקרים נעזרו בה. אם שימוש בכוח צבאי למטרות שלום נועד למשימות הצלה ולמשימות שיטור, הרי במקרה זה "הכוחות לא התקבלו כמושיעים. עבור צהל הייתה זו התנסות חדשה שטמנה החובה הגדרות ופרשנויות חדשות". כך למשל, לא ניתן להתשמש במושג כמו אוייב. ולכן היה שימוש בצבע "כתום" לאפיון האויב.
המפנים כונו "שומרי שלום". תרגילי הסימולציה שבוצעו הכינה את המפנים לתפקידם, שאולי ראו אותו בתור עוד "משחק".
על מנת לבסס את העקרון של צבא שאינו במשימות לחימה ננקטו צעדים נוספים:
- העדר נשק ושימוש רק בכוחות לא-קרביים. חיילים אלה לא הוכשרו לחתור למגע עם האוייב.
- כללי משחק ברורים, כאשר החשוב היה להמנע מחיכוך. ההוראות היו להתעלם ולא לריב. בכך להכניע את רוח הזולת. עד כדי כך שמורה חיילת התבטאה, כעבור שנה: ההתנתקות זה היה כיף, זה היה כ"אילו"
- הידברות עם המובילים כאשר הדגש היה שהם ייקלטו מה שאנו אומרים.
- הפעלת כוח ממוקד ומוגבל וחלוקה לסביבות פעולה - כך בוצעו הדברים כאשר ההידברות לא הועילה. הפעולוץ בוצעו בתכלתיות, תוך זמן קצר ככל האפשרת - ללא השהיות.עם ה"מסתננים" פעלנו כמו בשיטה הצבאית הקלסית.
- הקמת צוותי נשים לטיפול באימהות ובתינוקות.
- התחשבות במפונים באה לידי ביטוי בעזרה באריזת ציוד הבית שלהם.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- ההכנה המנטלית של צה"ל ל'התנתקות' - מוזיאון קטיף - כולל רק את ה"שער הראשון".
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לפי סדר א-ב:
- רס"ן אריאל וינר, המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית
- דר' אריאל כנפו, האוניברסיטה העברית
- דר' אלון לזר, אוניברסיטת בן-גוריון
- רס"ן בוריס לכטרמן, המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית
- סא"ל דר' יובל צור, מטה הסוציולוג החילי, חיל האוויר
- סא"ל צור קרן, ראש המרכז לפסיכולוגיה צבאית יישומית
- ↑ הפירסום העומד לרשותינו הוא רק של ה"שער הראשון".
- ↑ בכתב העת גם שער שני, העוסק במיון ובהשמה בבנין הכוח הצבאי, מיון כוח אדם והשמתו במקצועות הצבאיים המגוונים ובראשם - המיון לקצונה. הוא כולל ארבע מאמרים.
- ↑ משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות ז',6,
- ↑ עמודים רבים בנספחים