הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב בן ציון מאיר חי עזיאל זצ"ל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל.

תולדות חייו

נולד בי"ג בסיוון תר"מ בירושלים לאביו הרב יוסף רפאל עזיאל, שהיה אב בית דין בעיר. למד בילדותו אצל אביו ובתלמוד תורה "דורש ציון" ולאחר מכן בישיבת "תפארת ירושלים", ונודע כבר אז כעילוי ושקדן. תכונות אלו משכו אליו רבנים רבים, ביניהם הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר- ה"ישא ברכה" ורבה הראשי של ירושלים רבי שמואל סלנט. כשהיה בן ארבע עשרה נפטר אביו, והרב נאלץ למסור שיעורים פרטיים לפרנסת משפחתו, עד שאחד מבני משפחתו התנדב לסייע לו, ואיפשר לו לחזור ללימודו. כשהיה בן עשרים החל ללמד בישיבת "תפארת ירושלים", ולאחר ארבע שנים הפך להיות ראש הישיבה. כמו כן, הקים את ישיבת "מחזיקי תורה" שנועדה לאפשר לאברכים ללמוד ללא טרדות ע"י מתן תקציב קבוע לכל אחד. נבחר לכהן כרבה של הקהילה הספרדית ביפו, לצדו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, גם בשל גדלותו בתורה וגם כי החוק התורכי חייב שרב חייב להיות יליד הארץ, נתין תורכי ושולט בתורכית ובצרפתית, והרב ענה על כל התנאים האלו. בתקופה זו, שכללה את תקופת מלחמת העולם הראשונה, פעל הרב רבות למען יהודי יפו כנגד גורמים שונים, בעיקר מטעם השלטון התורכי. כמו כן, סייע רבות לחיילים יהודים בצבא התורכי. בזכותו גם נמנעה העתקת קברי יהודי יפו אל מחוץ לעיר. בשנת תרע"ו, גורש עם תושבי יפו ותל אביב (היהודים והערבים כאחד), למרות שהחוק איפשר לו להישאר בעיר, ואשתו אף נפטרה במסע הנדודים, ועבר לגור בירושלים בדירת אמו. בתום מלחמת העולם, חזרו תושבי העיר, והרב עוזיאל בתוכם, לבתיהם ביפו. כשנבחר הרב יעקב מאיר, רבה של סלוניקי, לכהן כראשון לציון וכרב ראשי, מונה הרב עוזיאל לכהן תחתיו ברבנות העיר. בקהילת סלוניקי פעל רבות לחיזוק שמירת השבת\ החינוך היהודי, שיקום בתי כנסת ועוד. בשנת תרפ"ג חזר לארץ ישראל, יחד עם עוד רבים מבני סלוניקי שהצליח להעלות. כשחזר, מונה למשרת רבה הספרדי הראשי של תל אביב. בשנת תרצ"ט, נפטר הרב יעקב מאיר, ולפי צוואתו, ממשיכו יהיה הרב עוזיאל. ואכן, מונה הרב למשרת הראשון לציון ורבה הראשי של ארץ ישראל. באותה תקופה, שהיתה תקופת מלחמת העולם השניה והשואה, ארגן הרב תפילות ועצרות להצלת יהודי אירופה, ואף פעל בכמה ועדות הצלה שונות. לאחר המלחמה, בה' באייר תש"ח, הוקמה מדינת ישראל. כרב הראשי, נדרש, יחד עם הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לדון בשאלות הלכתיות מרכזיות ומכריעות בנושא המדינה. בין השאר, חברו השניים בסיועו של הסופר ש"י עגנון את התפילה לשלום המדינה. הרב זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים תש"ג-תש"ד. בשנת תשי"ג, נפטר בנו יוסף רפאל, ולאחר זמן קצר, חלה אף הרב, ובשל מחלתו נאלץ לשכב, ומשהתגברה מחלתו, נאלצו הרופאים לכרות את רגלו, ובכ"ד באלול תשי"ג, נפטר הרב עוזיאל בגיל 73. בצוואתו נכתב: "שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה...האמת והשלום אהבו"

ספריו

• שו"ת "משפטי עזיאל" (תשעה כרכים).
• "מכמני עזיאל"- מאמרים (ששה כרכים).
• "הגיוני עזיאל"- הגיגיו במחשבה (שני כרכים).
• "דרשות עזיאל"- על מסכת אבות.
• "שערי עזיאל"- דיני יתום, אלמנה ואפוטרופסות (שני כרכים).
• "השמיטה, היובל ומצוות הקהל"- על שמיטה, יובל והקהל.
• "השופט והמשפט"- על ענייני משפטים.
• "חידושי עזיאל"- על הש"ס (שני כרכים).
• "גליוני עזיאל"- הערות ותיקונים על מסכת ברכות (נדפסו בסוף חלק ז' של שו"ת 'עשה לך רב' של הרב חיים דוד הלוי).

לקריאה נוספת

• "הראשונים לציון" מאת מ. אגסי, ירושלים תשס"ג עמ' 270-292.