אנוסי משהד: הבדלים בין גרסאות בדף

לוח זכרון בשכונת הבוכרים בירושלים- מקור:ויקישיתוף, צילמה:Tamarah

אנוסי משהד מהקהילה היהודית בעיר משהד במחוז כורסאן באיראן, ששמרה על זהותה היהודית במשך 120 שנה , היא דגם של גבורה לאומית. עליהם כותבת דר רבקה שפק-ליסק באתר אומדיה.

אתר הקהילה מספר על העלילה אשר גרמה לכך שנאלצו להתאסלם: "לפני כמאה וששים שנה, ב-יב' בניסן תקצ"ט הייתה במשהד עלילת דם על יהודי המקום, דבר שגרר אחריו את קנאי הדת המוסלמים שהחליטו להורות על "ג'יהד" (מלחמת-קודש) ביהודים. ההוראה ניתנה, ובמהלכה נהרגו מספר נכבדים יהודים. כמו"כ הוכרז על חיסולה של הקהילה באם היהודים לא ימירו את דתם ויתאסלמו. בלית ברירה ירדו היהודים למחתרת, והחלו לחיות בזהות כפולה: למראית עין התאסלמו, אך שמרו בסתר על חייהם היהודיים תוך כדי סיכון חייהם."

תולדות התיישבות היהודים בעיר

ראשיתה של הקהילה היהודית במשהד הייתה לפני כ-260 שנה, כשמצביא בשם נאדר שאה חזר מניצחונות אדירים מהודו והביא אוצרות אגדיים אתו. בהיותו מוסלמי-סוני, לא סמך על נתיניו המוסלמים-שיעים. הוא קבע את משהד כבירתו, והעביר יהודים לעיר משהד בכדי שיטפלו באוצרותיו. (מתוך אתר הקהילה)

עד המאה ה-17 לא הורשו יהודים לגור בעיר, כדי שלא "יטמאו בנוכחותם" את הקבר הקדוש המוסלמי שהיה בעיר.

לאחר רציחתו של השאה השתנה יחסם של תושבי העיר השיעים, והיהודים נאלצו להתגורר מחוץ לחומות העיר. במרץ 1839, הקנאים שהיו בעיר הקדושה לאסלאם השיעי, 1839 הכריזו על "ג'יהאד" נגד היהודים בגלל עלילת דם.

יצחק בן-צבי, נשיא מדינת ישראל לשעבר וחוקר יהדות התפוצות, בספרו "נדחי ישראל" , מגולל את סיפור עלילת הדם. ביום ה-11 למוחרם, " יום קודש וצום ומספד למוסלמים השיעים, פנתה אשה יהודיה אל "רופא" פרסי שירפא את ידה מצרעת, וה"רופא" הזה, מסוג רופאי האילי השכיחים בפרס עד היום, ציווה עליה להרוג כלב ולרחוץ את ידיה בדמו, ורפא לה. האשה הזמינה פרחח פרסי שיתפוס כלב ויהרגהו בביתה. לאחר זה פרץ ריב בינה לבין הפרחח המוסלמי בגלל שכר עבודתו. לבסוף רץ הפרסי, מלא חמת נקם, אל רחובות המוסלמים והכריז שהיהודים הרגו כלב ביום הצום, המקודש לזכר הקדושים בני עלי, וקראו לו בשם חוסיין, וילעגו לדת המוסלמים".

בתגובה לעלילה המון שיעי רצח 36 יהודים. לאחר הרציחות הודיעו המוסלמים לראשי הקהילה על כוונתם לחסל את שארית הקהילה היהודית - פחות מ-400 איש. הם העמידו בפני היהודים את הברירה להתאסלם או למות. היהודים שנותרו בחיים החליטו להתאסלם, למראית עין, כדי להינצל. הם כונו "המוסלמים החדשים".

המוסלמים החדשים

אנוסי משהד חיו חיים כפולים. כלפי חוץ הם התנהגו כמוסלמים לכל דבר. בכל יום שישי הם הלכו למסגד, אבל בבתיהם המשיכו לקיים את מנהגי היהדות ובערב קיבלו את פני השבת. לפני שהלכו להתפלל במסגד נהגו להתפלל ולבקש סליחה מאלוהי ישראל. על מנת לא להיתפש הם נקטו באמצעים מגוונים:

הנשים מילאו תפקיד מרכזי משום שכנשים מוסלמיות, כביכול, הן חוייבו ללבוש צ'דור וכל גופן היה מכוסה. על מוסלמים נאסר להסתכל על נשים והן יכלו לשאת מתחת לצ'דור את כל הדרוש לצורכי הקהילה:

• האנוסים הקימו בתי כנסת בבתים פרטיים ומקוואות במרתפי בתים.

• הנשים נשאו את ספרי התורה, התפילין והטליתות מתחת ללבושן, לבית הכנסת הסודי.

• כל ילד/ה שנולד/ה קיבל שני שמות, מוסלמי ויהודי. היהודים התחתנו רק ביניהם לבין עצמם ונקטו בתכסיסים שונים כדי לא להתחתן עם מוסלמים.

ה"מוסלמים החדשים" נהגו לפתוח את עסקיהם בשבת, אבל כאשר הגיעו קונים התברר להם שבעל החנות יצא ויחזור במהרה. הם קנו בשר טרף באיטליזים של הגויים והשליחו אותו לכלבים וחתולים. השחיטה הכשרה נעשתה בסתר . בפסח המשיכו לקנות לחם, אבל בנו תנורים בפתחי הבתים לשריפת הלחם כדי לא להכניס חמץ לבתיהם. המצות נאפו בסתר בבתים פרטיים לאחר חצות כשהילדים ישנו. המוסלמים לא רצו להיקבר ליד "המוסלמים החדשים" וכך נפתרה בעיית הקבורה.

אנוסי משהד אפילו נהגו לעלות לרגל למקומות המקודשים לאסלאם במכה, כרבלה ואפילו ירושלים. אנוסי משהד לא נחשפו. הסיבה הייתה כי המוסלמים עצמם התרחקו מהם . מלבד מקרים בודדים, רוב האנוסים נשארו נאמנים ליהדותם.

לאחר שהשאה ריזא, אביו של השאה האחרון, עלה לשלטון, האנוסים החלו, בהדרגה, להעז יותר ויותר. חלק מהאנוסים ניצלו את השינוי ביחסם של השלטונות ועזבו את העיר.

העלייה לארץ ישראל

עם השנים, השתנה במקצת היחס ליהודי משהד ע"י השלטונות. יהודי משהד יכלו לקיים את אורחות חייהם היהודים, אך בצנעה. רבים מבני הקהילה ניצלו את ההזדמנות והחלו לעזוב את העיר משהד. מספר שנים לפני הקמת מדינת ישראל הגיעו חלוצים מטעם ארגוני המחתרת היהודית ובפיהם הבשורות על המתנהל ב"פלשתין". נפתחו בתי ספר לעברית ובפי הכל התנוססה הסיסמה "עברי דבר עברית!". שנתיים לפני הקמת המדינה, במהלך חג הפסח, פרצה עלילת דם נוספת על יהודי משהד. בדרך נס לא אירע אסון ליהודים, אך הם כבר הבינו שמקומם לא שם. תוך 5 שנים, עד לראשית שנות החמישים, עזבו הרוב המוחלט של יהודי משהד את העיר. חלקם הגדול עלה לישראל, חלק נשאר בעיר הבירה טהרן, והשאר עברו לארה"ב ולאירופה.(מאתר הקהילה)

כאמור, כבר מראשית המאה העשרים הגיעו קבוצות יהודים ממשהד לישראל. רובם עלו לירושלים וחיו בחצרות משותפות. בשנות השלושים הוקמו הקהילות בבני-ברק תל-אביב והרצליה. עם השנים הוקמה גם הקהילה בחולון. במקומות אלו קיימים גם כיום ריכוזים גדולים של בני הקהילה המשהדית.

המקור לחלק הארי בערך:

• דר רבקה שפק-ליסק , אנוסי משהד - אומדיה.

פעילות הקהילה

אתר הקהילה מספר על מיגוון הפעילויות של הקהילה בישראל.

• סעד וגמילות חסדים - ישנה תמיכה מלאה לכל בני העדה הנצרכים המומלצים, בשעות של שמחה וצער. זאת הודות לתרומתם האדיבה של בני עדתנו בארץ ובגולה, קהילות ניו-יורק, מילנו, לונדון והמבורג, בית-כנסת "בית-אל" בתל-אביב וועד הנשים.
• מפעל חלוקת המלגות לסטודנטים - מפעל צנוע מייסודם ויוזמתם של מר יששכר וחנה כרמלי, שחיפשו ואיתרו בזמנו 80 סטודנטים ממוצא משהדי. היום הפך לטקס ממלכתי מפואר המתקיים באודיטוריום שבאוניברסיטת תל-אביב בנוכחות נבחרי העם, כגון שר הביטחון מר שאול מופז. תנאי לקבלת המלגה הוא המוצא מצאצאי אנוסי משהד, הלומד במוסד אקדמאי מוכר, שלם שכר לימוד במלואו, ומוכן לתרום מתחום לימודיו ומעצמו למען הקהילה. כל הסטודנטים שתפו פעולה.
• בית אבות - בית משהד - הוא פאר היצירה וההשקעה לתפארת וגאוות העדה המשהדית כולה , בארץ ובגולה, כאשר לכולם חלק ונחלה בבנייתה ועשייתה. בקיץ תשס"ב חגג הבית בטקס ממלכתי עשור לקיומו, בנוכחות ראש העיר, רבנים ראשי הקהילה מהארץ ומהתפוצות, בחסותם של נשיא מדינת ישראל מר משה קצב והראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון (אז-הרב הראשי לישראל).
• בית האבות "בית משהד" שבהרצליה פיתוח, משמש מעין מתנ"ס ומרכז קהילתי, ומקום פגישתם של בני העדה וכן צעירי העדה, וכל פעולותיו מתואמים וקשורים לועד המרכזי.
• מפגשי פנויים-פנויות ומפגש בינלאומי שנתי מתקיים כבר כחמש שנים.
• צעירי משהד - החליטו על התארגנות לפני כאחד עשר שנים, בחורף תשנ"ד, מטרת המטה הייתה להפגיש את בני הדור הבא של בני הקהילה ולחזק את הקשר בינם. פעילויות רבות יזמו הצעירים: מסיבות, טיולים...

קישורים חיצונייס

• אתר אנוסי משהד בישראל