קודש הקדשים: הבדלים בין גרסאות בדף

החדר הקדוש ביותר בבית המקדש ובמשכן, ולמעשה גם בעולם כולו.

קודש הקודשים נקרא גם ה"דביר" - משום שהיה הדיבור (דיבורו של הקב"ה) נשמע למשה רבינו ממנו.

לקודש הקודשים אסור לכל אדם להכנס, מלבד לכהן הגדול ביום הכיפורים, כשהוא מכניס את מחתת הקטורת, ופעם שניה כשהוא מוציא אותה. לפני כניסתו של הכהן הגדול אל קוה"ק הוא טובל ולובש בגדי לבן.

מקרים נוספים שמותר בהם להיכנס לקוה"ק הם בשעת שאילה באורים ותומים, וכן העובדים המנקים או משפצים אותו, שאותם היו משלשלין בתוך ארון כדי שלא יזונו את עיניהם מן קוה"ק.

בתוך קוה"ק היה מונח ארון הברית שעליו הכפורת והכרובים, ובתוכו ספר תורה, וכן לוחות הברית השבורים והשלמים (ראשונים ושניים), צנצנת המן, מטה אהרן שפרח, טחורי ועכברי הזהב ששלחו הפלשתים יחד עם הארון.

בבית ראשון העמיד שלמה המלך 2 כרובי ענק, בגובה 10 אמות וכל כנף שלהם באורך 5 אמות ^[1] עשויים מעץ שמן (ע"פ התרגום: עצי זית) ומצופים זהב בקוה"ק.

קודש הקדשים היה ריבוע של 20 אמה אורך על 20 אמה רוחב על 20 אמה גובה.

הערות שוליים[עריכה]