יהא מונח עד שיבוא אליהו: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (3 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''ממון שיש ספק מי בעליו, ואחד מהם בוודאי רמאי''' {{מקור|בבלי:בבא מציעא ג.}}''', ואם יחלקו השני בוודאי יפסיד, לא ינתן לאף אחד מהתובעים.''' | '''ממון שיש ספק מי בעליו, ואחד מהם בוודאי רמאי''' {{מקור|בבלי:בבא מציעא ג.|כן}}''', ואם יחלקו השני בוודאי יפסיד, לא ינתן לאף אחד מהתובעים.''' | ||
'''לדוגמא''', שניים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתיים, זה אומר שלי מאתיים וזה אומר שלי מאתיים והשומר אומר איני יודע - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו. | '''לדוגמא''', שניים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתיים, זה אומר שלי מאתיים וזה אומר שלי מאתיים והשומר אומר איני יודע - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו. | ||
רבי יוסי סובר שכל הכסף יהא מונח עד שיבוא אליהו ולא רק המנה השלישי, ואין הלכה כמותו. | |||
תוספות ([[רבינו תם]]) סוברים שדין יהא מונח מתבצע רק כאשר שני הטוענים אוחזים בחפץ, ופה גם כן נחשב ששניהם מחזיקים, כיוון שהנפקד נחשב כמחזיק בשבילם, אך אם אין אוחזים כלל בחפץ הדין יהיה [[כל דאלים גבר]]. | |||
כמו כן, במקרה והחלוקה יכולה להיות אמת יהיה הדין [[יחלוקו]]. המקרה המובא במשנה נחשב שאין החלוקה יכולה להיות אמת מאחר ואין דרך שיקנה האחד חציו לשני, מאחר והוא מונח אצל הנפקד. | |||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
| שורה 8: | שורה 14: | ||
'''מקורו''' מסברא. | '''מקורו''' מסברא. | ||
'''טעמו''' הוא קנס, כדי שהרמאי יודה {{מקור|תוס' גיטין מד:}}. | '''טעמו''' הוא קנס, כדי שהרמאי יודה {{מקור|תוס' גיטין מד:|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''היכן יהא מונח''' - נחלקו הראשונים האם אצל הנפקד {{מקור|רמב"ם גזילה ואבידה יג-ו}} או בבית דין {{מקור|מרדכי בבא מציעא רעד בשם אור זרוע}}. | '''היכן יהא מונח''' - נחלקו הראשונים האם אצל הנפקד {{מקור|רמב"ם גזילה ואבידה יג-ו|כן}} או בבית דין {{מקור|מרדכי בבא מציעא רעד בשם אור זרוע|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה אחרונה מ־11:47, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
ממון שיש ספק מי בעליו, ואחד מהם בוודאי רמאי (בבא מציעא ג.), ואם יחלקו השני בוודאי יפסיד, לא ינתן לאף אחד מהתובעים.
לדוגמא, שניים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתיים, זה אומר שלי מאתיים וזה אומר שלי מאתיים והשומר אומר איני יודע - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.
רבי יוסי סובר שכל הכסף יהא מונח עד שיבוא אליהו ולא רק המנה השלישי, ואין הלכה כמותו.
תוספות (רבינו תם) סוברים שדין יהא מונח מתבצע רק כאשר שני הטוענים אוחזים בחפץ, ופה גם כן נחשב ששניהם מחזיקים, כיוון שהנפקד נחשב כמחזיק בשבילם, אך אם אין אוחזים כלל בחפץ הדין יהיה כל דאלים גבר.
כמו כן, במקרה והחלוקה יכולה להיות אמת יהיה הדין יחלוקו. המקרה המובא במשנה נחשב שאין החלוקה יכולה להיות אמת מאחר ואין דרך שיקנה האחד חציו לשני, מאחר והוא מונח אצל הנפקד.
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מסברא.
טעמו הוא קנס, כדי שהרמאי יודה (תוס' גיטין מד:).
פרטי הדין[עריכה]
היכן יהא מונח - נחלקו הראשונים האם אצל הנפקד (רמב"ם גזילה ואבידה יג-ו) או בבית דין (מרדכי בבא מציעא רעד בשם אור זרוע).