פשטה קדושה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם החיל קדושה על חלק מהדבר והיא פושטת מאליה לדבר כולו''' {{מקור| | '''אדם החיל קדושה על חלק מהדבר והיא פושטת מאליה לדבר כולו''' {{מקור|הסוגיות בתמורה יא: ובקידושין ז., בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים קידושין יא|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', האומר "רגלה של זו עולה" - כולה עולה {{מקור| | '''לדוגמא''', האומר "רגלה של זו עולה" - כולה עולה {{מקור|בבלי:קידושין ז.|כן}}. | ||
'''דינים דומים''': קדושת הגוף לא פקעה בכדי, כגון האומר "שור זה עולה כל שלושים יום" - קדושתו תישאר גם לאחר השלושים יום {{מקור| | '''דינים דומים''': קדושת הגוף לא פקעה בכדי, כגון האומר "שור זה עולה כל שלושים יום" - קדושתו תישאר גם לאחר השלושים יום {{מקור|בבלי:נדרים כט.|כן}}. מהאבני מילואים {{מקור|לא-כב|כן}} משמע שדין זה דומה לדין פשטה, אך הקונטרסי שיעורים סובר שאינם קשורים זה לזה {{מקור|קידושין יא-ח, והביא גם את האבני מילואים|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''דין זה''' מתחלק לארבעה מקרים, שתלויים בחלק שאותו האדם הקדיש {{מקור| | '''דין זה''' מתחלק לארבעה מקרים, שתלויים בחלק שאותו האדם הקדיש {{מקור|תמורה יא: וקונטרסי שיעורים קידושין יא-ג ד"ה ולפי|כן}}: | ||
@ הקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו - נחלקו בזה תנאים: רבי מאיר ורבי יהודה סוברים שלא פשטה, ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים שכן פשטה. | @ הקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו - נחלקו בזה תנאים: רבי מאיר ורבי יהודה סוברים שלא פשטה, ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים שכן פשטה. | ||
@ הקדיש אבר שהנשמה תלויה בו - לכו"ע פשטה. | @ הקדיש אבר שהנשמה תלויה בו - לכו"ע פשטה. | ||
@ הקדיש את חציה - לכו"ע פשטה. | @ הקדיש את חציה - לכו"ע פשטה. | ||
@ הקדיש את עורה - הסתפק השיטה מקובצת {{מקור| | @ הקדיש את עורה - הסתפק השיטה מקובצת {{מקור|בבלי:תמורה יא:|כן}} אולי בזה לכו"ע לא פשטה, כיוון שאינו ראוי להקרבה. | ||
'''במקורה''' הביאה הגמרא {{מקור| | '''במקורה''' הביאה הגמרא {{מקור|בבלי:תמורה יא:|כן}} את הפסוק "ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה', כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קודש" {{מקור|ויקרא כז-ט|כן}}. אמנם יש ראשונים שסוברים שיש בדין זה גם סברא, והדבר תלוי במקרים של פשטה - אבר שאין הנשמה תלויה בו, אבר שהנשמה תלויה בו, וחציה - ויש בזה ארבע דעות {{מקור|קונטרסי שיעורים קידושין יא-ד|כן}}: | ||
@ בכל המקרים היא גזירת הכתוב {{מקור| | @ בכל המקרים היא גזירת הכתוב {{מקור|תוס' קידושין ז. ד"ה ונפשטו|כן}}. | ||
@ באבר שהנשמה תלויה בו - גזירת הכתוב, בחציה ובאבר שאין הנשמה תלויה בו - סברא {{מקור| | @ באבר שהנשמה תלויה בו - גזירת הכתוב, בחציה ובאבר שאין הנשמה תלויה בו - סברא {{מקור|ריטב"א קידושין ז. ד"ה תלמוד לומר|כן}}. | ||
@ באבר שהנשמה תלויה בו ובאבר שאין הנשמה תלויה בו - גזירת הכתוב, בחציה - סברא {{מקור| | @ באבר שהנשמה תלויה בו ובאבר שאין הנשמה תלויה בו - גזירת הכתוב, בחציה - סברא {{מקור|תוס' תמורה כו. ד"ה האומר|כן}}. | ||
@ בכל המקרים היא סברא {{מקור| | @ בכל המקרים היא סברא {{מקור|קונטרסי שיעורים קידושין יא-ד בדעת הרמב"ם להלכה|כן}}. | ||
'''בטעמה''' כתבו האחרונים שני טעמים, אמנם על שניהם יש חולקים: | '''בטעמה''' כתבו האחרונים שני טעמים, אמנם על שניהם יש חולקים: | ||
@ זו היתה דעתו של המקדיש, שרצה שהקדושה תתפשט {{מקור| | @ זו היתה דעתו של המקדיש, שרצה שהקדושה תתפשט {{מקור|פני יהושע|כן}}. והקונטרסי שיעורים חולק עליו וסובר שאינו תלוי בדעתו. ונפק"מ ביניהם כשהמקדיש מפרש שאינו רוצה שתתפשט: לפני יהושע לא פשטה ולקונטרסי שיעורים כן {{מקור|קונטרסי שיעורים קידושין יא-ח ד"ה והנה, והביא גם את הפני יהושע|כן}}. | ||
@ ינקי איברים מהדדי {{מקור| | @ ינקי איברים מהדדי {{מקור|פני יהושע|כן}}. והקובץ שיעורים הסתפק בזה. ונפק"מ במקדיש דברים שאינם בעלי חיים, שלא שייך בהם ינקי איברים, כגון המפריש חצי חיטה {{מקור|קובץ שיעורים קידושין מב בסופו|כן}}. | ||
'''במהותה''' חקרו ראשי הישיבות האם פושט בחלות, דהיינו שהקדושה חלה על חצי וממנו פושטת לשאר, או שפושט בדיבור, ומתחילה חלה על הכל {{מקור| | '''במהותה''' חקרו ראשי הישיבות האם פושט בחלות, דהיינו שהקדושה חלה על חצי וממנו פושטת לשאר, או שפושט בדיבור, ומתחילה חלה על הכל {{מקור|קובץ שיעורים קידושין מג, קונטרסי שיעורים קידושין יא-ב|כן}}. ונפק"מ להגדרת החצי שפשט: אם פושט בחלות הוא דבר האסור, שלא האדם עצמו הקדישו, אך אם פושט בדיבור הוא דבר הנדור, שנחשב שהאדם הקדישו {{מקור|קונטרסי שיעורים שם|כן}}. | ||
==בקדושות שונות== | ==בקדושות שונות== | ||
'''בקדושת הגוף ובקידושין''' מפורש בגמרא שפשטה קדושתן {{מקור| | '''בקדושת הגוף ובקידושין''' מפורש בגמרא שפשטה קדושתן {{מקור|קידושין ז., אלא שבקידושין הפשטה לא מועיל משום שיש דעת אחרת - דעת האשה|כן}}. | ||
'''בשאר הקדושות''' לגר"א וסרמן גם כן פשטה קדושתן, כגון נזיר {{מקור| | '''בשאר הקדושות''' לגר"א וסרמן גם כן פשטה קדושתן, כגון נזיר {{מקור|קובץ שיעורים קידושין מב|כן}}, תרומה {{מקור|שם בסופו, אך הסתפק בזה, וכן הוסיף שיתכן שפשטה שייך רק בבעלי חיים דינקי מהדדי|כן}}, גירות {{מקור|קובץ הערות נו-יח בדרך אפשר|כן}}. אך הקונטרסי שיעורים סובר שפשטה שייך רק בקדושות שבהן החצי המוקדש לא יוכל להתקיים בקדושתו ללא החצי האחר, ולכן לדבריו לא אומרים פשטה בתרומה, קונמות, נזירות וגירות {{מקור|קונטרסי שיעורים קידושין יא-ח ד"ה ובמה|כן}}. | ||
'''בקדושת דמים ובמעשר שני''' לא אומרים פשטה, משום שהקדושה שבהם נובעת מהקניין, וכיוון שהקניין לא פושט - גם הקדושה לא {{מקור| | '''בקדושת דמים ובמעשר שני''' לא אומרים פשטה, משום שהקדושה שבהם נובעת מהקניין, וכיוון שהקניין לא פושט - גם הקדושה לא {{מקור|קובץ שיעורים קידושין מב|כן}}<ref>אמנם בערך [[הקדש#קדושה_ובעלות]] (ד"ה במהותו) הבאנו שיש חולקים על דעתו שהקדושה נובעת מהקניין.</ref>. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''כשיש עבירה''', כגון המתפיס תמימים לבדק הבית, לשער המלך לא פשטה {{מקור| | '''כשיש עבירה''', כגון המתפיס תמימים לבדק הבית, לשער המלך לא פשטה {{מקור|ערכין ה-טז|כן}}, ולקונטרסי שיעורים פשטה גם בזה {{מקור|קידושין יא-ט ד"ה וקשה|כן}}. | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
<references /> | <references /> | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | |||
[[קטגוריה:הקדש וקודשים]] | [[קטגוריה:הקדש וקודשים]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:51, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
אדם החיל קדושה על חלק מהדבר והיא פושטת מאליה לדבר כולו (הסוגיות בתמורה יא: ובקידושין ז., בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים קידושין יא).
לדוגמא, האומר "רגלה של זו עולה" - כולה עולה (קידושין ז.).
דינים דומים: קדושת הגוף לא פקעה בכדי, כגון האומר "שור זה עולה כל שלושים יום" - קדושתו תישאר גם לאחר השלושים יום (נדרים כט.). מהאבני מילואים (לא-כב) משמע שדין זה דומה לדין פשטה, אך הקונטרסי שיעורים סובר שאינם קשורים זה לזה (קידושין יא-ח, והביא גם את האבני מילואים).
מקור וטעם[עריכה]
דין זה מתחלק לארבעה מקרים, שתלויים בחלק שאותו האדם הקדיש (תמורה יא: וקונטרסי שיעורים קידושין יא-ג ד"ה ולפי):
- הקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו - נחלקו בזה תנאים: רבי מאיר ורבי יהודה סוברים שלא פשטה, ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים שכן פשטה.
- הקדיש אבר שהנשמה תלויה בו - לכו"ע פשטה.
- הקדיש את חציה - לכו"ע פשטה.
- הקדיש את עורה - הסתפק השיטה מקובצת (תמורה יא:) אולי בזה לכו"ע לא פשטה, כיוון שאינו ראוי להקרבה.
במקורה הביאה הגמרא (תמורה יא:) את הפסוק "ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה', כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קודש" (ויקרא כז-ט). אמנם יש ראשונים שסוברים שיש בדין זה גם סברא, והדבר תלוי במקרים של פשטה - אבר שאין הנשמה תלויה בו, אבר שהנשמה תלויה בו, וחציה - ויש בזה ארבע דעות (קונטרסי שיעורים קידושין יא-ד):
- בכל המקרים היא גזירת הכתוב (תוס' קידושין ז. ד"ה ונפשטו).
- באבר שהנשמה תלויה בו - גזירת הכתוב, בחציה ובאבר שאין הנשמה תלויה בו - סברא (ריטב"א קידושין ז. ד"ה תלמוד לומר).
- באבר שהנשמה תלויה בו ובאבר שאין הנשמה תלויה בו - גזירת הכתוב, בחציה - סברא (תוס' תמורה כו. ד"ה האומר).
- בכל המקרים היא סברא (קונטרסי שיעורים קידושין יא-ד בדעת הרמב"ם להלכה).
בטעמה כתבו האחרונים שני טעמים, אמנם על שניהם יש חולקים:
- זו היתה דעתו של המקדיש, שרצה שהקדושה תתפשט (פני יהושע). והקונטרסי שיעורים חולק עליו וסובר שאינו תלוי בדעתו. ונפק"מ ביניהם כשהמקדיש מפרש שאינו רוצה שתתפשט: לפני יהושע לא פשטה ולקונטרסי שיעורים כן (קונטרסי שיעורים קידושין יא-ח ד"ה והנה, והביא גם את הפני יהושע).
- ינקי איברים מהדדי (פני יהושע). והקובץ שיעורים הסתפק בזה. ונפק"מ במקדיש דברים שאינם בעלי חיים, שלא שייך בהם ינקי איברים, כגון המפריש חצי חיטה (קובץ שיעורים קידושין מב בסופו).
במהותה חקרו ראשי הישיבות האם פושט בחלות, דהיינו שהקדושה חלה על חצי וממנו פושטת לשאר, או שפושט בדיבור, ומתחילה חלה על הכל (קובץ שיעורים קידושין מג, קונטרסי שיעורים קידושין יא-ב). ונפק"מ להגדרת החצי שפשט: אם פושט בחלות הוא דבר האסור, שלא האדם עצמו הקדישו, אך אם פושט בדיבור הוא דבר הנדור, שנחשב שהאדם הקדישו (קונטרסי שיעורים שם).
בקדושות שונות[עריכה]
בקדושת הגוף ובקידושין מפורש בגמרא שפשטה קדושתן (קידושין ז., אלא שבקידושין הפשטה לא מועיל משום שיש דעת אחרת - דעת האשה).
בשאר הקדושות לגר"א וסרמן גם כן פשטה קדושתן, כגון נזיר (קובץ שיעורים קידושין מב), תרומה (שם בסופו, אך הסתפק בזה, וכן הוסיף שיתכן שפשטה שייך רק בבעלי חיים דינקי מהדדי), גירות (קובץ הערות נו-יח בדרך אפשר). אך הקונטרסי שיעורים סובר שפשטה שייך רק בקדושות שבהן החצי המוקדש לא יוכל להתקיים בקדושתו ללא החצי האחר, ולכן לדבריו לא אומרים פשטה בתרומה, קונמות, נזירות וגירות (קונטרסי שיעורים קידושין יא-ח ד"ה ובמה).
בקדושת דמים ובמעשר שני לא אומרים פשטה, משום שהקדושה שבהם נובעת מהקניין, וכיוון שהקניין לא פושט - גם הקדושה לא (קובץ שיעורים קידושין מב)[1].
פרטי הדין[עריכה]
כשיש עבירה, כגון המתפיס תמימים לבדק הבית, לשער המלך לא פשטה (ערכין ה-טז), ולקונטרסי שיעורים פשטה גם בזה (קידושין יא-ט ד"ה וקשה).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ אמנם בערך הקדש#קדושה_ובעלות (ד"ה במהותו) הבאנו שיש חולקים על דעתו שהקדושה נובעת מהקניין.