רבי משה זכות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(9 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 3: שורה 3:
[[תמונה:21405.jpg|left|thumb|250px|אגרת הרמז]]
[[תמונה:21405.jpg|left|thumb|250px|אגרת הרמז]]


'''משה זַ‏כּ‏וּ‏ת''', (רֵמֵ"ז), ([[אמסטרדם]]  [[שפ"ה]] [[1610]] -  [[מנטובה]] ב' בסוכות [[תנ"ח]] [[1697]],היה רב, מקובל ומשורר. הרמ"ז נחשב לאחד מגדולי ה[[מקובל|מקובלים]] בקרב [[יהדות איטליה]] במאה ה-17. באמצעותו נפוצו כתביו  של ר' חיים ויטל העוסקים ב[[קבלה|בקבלת]] [[האר"י]]. הוא שילב בסידור התפילה את המנהגים שחודשו על ידי יהודי [[צפת]].
'''רבי משה ב"ר מרדכי זַ‏כּ‏וּ‏ת (הרֵמֵ"ז)''' היה [[רב]], [[קבלה|מקובל]] ומשורר חשוב באיטליה במאה ה-17. באמצעותו נפוצו כתביו  של [[רבי חיים ויטאל]] העוסקים בקבלת [[האר"י]]. הוא שילב בסידור התפילה את המנהגים שחודשו על ידי יהודי [[צפת]].
 
רבי משה בן מרדכי זכות היה רבה של [[הגטו היהודי בוונציה|יהדות ונציה]] ושל [[יהדות מנטובה]].
 
במלאת שלוש מאות שנה לפטירתו ערכה פרופ' דבורה ברגמן כינוס על דמותו ב[[אוניברסיטת בן-גוריון]] בנגב.
ב[[תל אביב]] קיים רחוב על שמו.


==תולדות חייו==
==תולדות חייו==
נולד באמסטרדם בשנת שפ"ה לר' מרדכי זכות, בן למשפחת אנוסים מפורטוגל. הוא למד בבית המדרש  "עץ חיים" של קהילת אמסטרדם שנוסד על ידי [[רבי מנשה בן ישראל]]. מסופר עליו כי בצעירותו למד את השפה הלטינית, ולאחר שעמד על דעתו, צם 40 יום ולילה בתקווה לשכוח אותה. במטרה ללמוד קבלה עבר לעיר פוזנא שבפולין שם למד אצל ר' יצחק, תלמידו של [[רבי שבתי הורוויץ]] בנו של [[רבי ישעיה הלוי הורוביץ]] בעל השל"ה. יש אומרים, שאת עיקר לימודי הקבלה שלו עשה בעיר ורונה אצל [[רבי בנימין הלוי]], תלמידו של ר' חיים ויטאל<ref>"אוצר ישראל"</ref> 1659. תקופה מסוימת חי בונציה, שם עסק בהגהת ספרים. היה לו בעיר חוג גדול של תלמידים, בהם [[רבי בנימין הכהן מריג'יו]] ו[[רבי אברהם רוויגו]]. ‏‏‏לפי גירסה אחת היה לרב בעיר‏. לפי הצעת תלמידו עבר בשנת 1673  ל[[יהדות מנטובה|מנטובה]], שם כיהן כרב עד יום מותו ביום השני של [[חג הסוכות]], ט"ז ב[[תשרי]] תנ"ח. מצבתו התגלתה במחסן לחמרי בניה בעיר.
==מתלמידיו==
* [[רבי בנימין הכהן מריג'יו]]- בעל [[שו"ת]] הרב"ך ועוד. נחשב לממשיכו בתורת הקבלה.
* [[רבי אברהם ריוויגו]].
* [[אברהם מיכאל קרדוזו]], אחד מתיאולוגים החשובים של שבתאות מוקדמת מזכיר אותו במורה בדרוש "אני המכונה".


רבי משה זכות היה בן למשפחת אנוסים מ[[פורטוגל]]. הוא למד בבית המדרש  "עץ חיים" של קהילת אמסטרדם שנוסד על ידי [[מנשה בן ישראל]]. במטרה ללמוד קבלה עבר לעיר "פוזנא" שב[[פולין]] שם למד  אצל ר' יצחק שהיה תלמידו של ר' שפטיל בן ה[[ישעיה הלוי הורוביץ]] הוא השל"ה. לפי [[אוצר ישראל]] את עיקר לימודיו עשה בעיר [[יהדות ורונה|ורונה]] אצל ר' בנימין הלוי, תלמידו של [[חיים ויטאל]] ממקובלי צפת שבא לאיטליה בשנת 1659. היה בוונציה, שם היה למגיה ספרים. היה לו בעיר חוג גדול של תלמידים ‏‏<ref>‏לפי גירסה אחת היה לרב בעיר‏</ref>. לפי הצעת תלמידו עבר בשנת 1673  ל[[יהדות מנטובה|מנטובה]] ושם היה עד יום מותו. מצבתו התגלתה במחסן לחמרי בנייה בעיר.
==חיבוריו==
 
* '''תפתה ערוך'''- הספר הודפס לראשונה בשנת תק"ב ויצא לאחר מכן במהדורות בודדות. הספר מורכב משני חלקים, כמעט שווים: החלק הראשון על ה[[גיהנום]] והחלק השני על [[גן עדן|גן העדן]]. הוא כתוב בצורת חרוזים וכולל את ביאור המילים וביאור הענין{{דרושה הבהרה}}.
מסופר עליו כי בצעירותו למד את השפה הלטינית, ולאחר שעמד על דעתו, צם 40 יום ולילה בתקווה לשכוח אותה.
* '''אגרות הרמ"ז''יצא לאור בליוורנון שנת שמ"ה.  
מכאן יכולתו לשלב את הרעיונות של [[דנטה אליגיירי]] ב[[קומדיה האלוהית]] בספרו הידוע "תפתה ערוך" (ראו להלן)
* '''ספר השמות'''- חובר על ידי רבי שמחה גרשון הכהן וזכה להגהה של הרמ"ז. הוא עוסק בשמות של אנשים, נשים, ערים  ונהרות ‏‏<ref>‏בכתובה מקובל לרשום את שם העיר ואת שם הנהר ליד העיר ‏</ref> המקובלים ברומניה, ספרד ואשכנז. המטרה היא כי ב[[כתובה|כתובות]] וב[[גט|גיטין]] ייכתבו השמות בצורה הנכונה.  
 
* '''קול הרמ"ז''' - פירוש על ה[[משנה]].
==הרקע ההיסטורי==
* ספר היוחסין -שלשלת קבלת התורה מ[[משה רבינו]] עד עת זמן המחבר, בצירוף [[שאלות ותשובות]] של [[רב שרירא גאון]].
 
* '''אשא את לבבי'''- שירים. יצא לאור במהדורה מדעית ע"י דבורה ברגמן.
בשנת תרפ"ו, ר' אבא אפלבוים, מלבוב, כתב על [http://www.halachabrura.org/library/library7h.htm תולדותיו ושיטתו הקבלית]. הוא כלל ב"תוכן הענינים" לספרו, בין השאר,  את הנושאים הבאים:
 
"'''פרק א'''
 
גלות יהודה אשר בספרד התלקטו בתורגמה (טורקיה). קרן אור הגיה להם מארץ הולנדיה (הולנד). העיר אמסטרדם היתה בימי המאה הרביעית והחמישית ( כנראה המאה ה-14 והמאה ה-15) למרכז היהדות, ונקראת "ירושלים החדשה" .לרבע מאות הספרדים שם היו כבר שלוש מאות בתים גדולים. העדה האמסטרדמית היתה לאם בישראל .
 
שלש קהילות היו שם שנקראו על שם בתי כנסיותיהן. יסוד התלמוד תורה והישיבה "עץ חיים" מדורו של "הישיבה" ההיא למחלקותיה, סדר הלימוד שבו. ר"מ זכות ויחוסו להישיבה ההיא.
 
'''פרק ב'''
 
המשפחה המפוארת "זכותא" והגדול שבה ר"א זכותא בן בנו של ר"א, זה ר' אברהם זכותא (Zacuta Lasitamus) השני (הבן השני) (נסע) להולנד. הולדתו בקצרה (תולדות חייו) רמ"ז הוא מיוצאי חלציו.  רמ"ז לא היה תלמיד חכם כדעת ההיסטוריקים. ולא ישב על ספסל אחד עם שפינוזה. נטיית הרמ"ז עוד בימי ילדותו לקבלה. נסיעתו לארץ פולין ומשם לאיטליה. לימודיו אצל המקובל ר' בנימין הלוי. חשקו לנסוע לארץ ישראל. ישיבתו בווניציאה"
 
== "תפתה ערוך"==
 
הוא ספרו של ר' משה זכות. הספר הודפס לראשונה בשנת התק(1841) ויצא לאחר מכן במהדורות בודדות. הספר מורכב שני חלקים, כמעט שווים: חלק ראשון: על הגהינום וחלק שני על גן העדן. הוא כתוב בצורת חרוזים וכולל: ביאור המילים וביאור הענין.
 
בבטאון "בפעמים" מדגישה פרופ' דבורה ברגמן מדגישה את משחק האור והצל במחזהו "תפתה ערוך". וכך היא כותבת: " הן במובן הראשוני והן במשמעות המטאפורית -- נהירות ועמימות. היא מחלקת את היצירה לאזורים של עמימות ובהירות קוגניטיביים, מציגה את ההתפתחות בדמותו של הגיבור על פי היחסים בין קטבים אלה, ומציגה את היצירה על רקע התפיסות הברוקיות של המציאות כאשליה, כתאטרון מקסים, כחידה וכהוויה מופלאה. לבסוף משווה המחברת בין "תפתה ערוך" לבין האור והצל בציורי רמברנדט"
 
==ספר השמות==
 
הספר חובר על ידי שמחה גרשון הכוהן וזכה להגהה של משה זכות. הוא עוסק בשמות של אנשים, נשים ערים  ונהרות ‏‏<ref>‏בכתובה מקובל לרשום את שם העיר ואת שם הנהר ליד העיר ‏</ref> . המטרה היא כי ב[[כתובה|כתובות]] וב[[גט|גיטין]] ייכתבו השמות בצורה הנכונה. לפי הקדמה הוא מקיף את השמות המקובלים ב"רומנייא, ספרד ואשכנז".
 
הוא מחולק לחלקים הבאים:
* שמות אנשים
* שמות נשים
* שמות ערים ונהרות
* מפתחות לכל אחד מהנושאים  "למען ירוץ הקורא"
* מפתח נוסף, כולל מקורות מהמשנה ומהתלמוד
ולבסוף, לקט מגוון של תיקוני מילים.
 
לדוגמא: כאשר הוא דן בשם '''אברהם''', הוא כמובן פוסל את השם '''טברם''' אבל כאשר יש קיצור או שינוי של השם כמו '''אברמקא''' יש לרשום את שני השמות כמו :"אברהם המכונה אברמקא" . אם יירשם רק שם אחד, קיים חשש לפסילת הגט.
 
==מחיבוריו==
 
שלושת הראשונים ניתנים לצפיה ב[http://hebrewbooks.org/home.aspx באתר זה ]
* אגרות הרמ"ז, ליוורנן שנת שמ"ק (1879) - מהדורה ראשונה 1780
* ספר שמות, ויניציאה
* תפתה ערוך, ביוזעפאף, תרמ"ה - 1881- מהדורה ראשונה ויניציה 1715
 
* ספר היוחסין - להורות שלשלת קבלת התורה ממשה רבינו ע"ה עד עת זמן המחבר גם צורף אל זה שאלות ותשובות של רב שרירא


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
 
* יעקב לאטס, '''ארכיון של אבן''', מקור ראשון, 28 נובמבר 2008
* יעקב לאטס, '''ארכיון של אבן''', [[מקור ראשון]], 28 נובמבר 2008
* אוצר ישראל- חלק רביעי - הערך:"זכות, משה בן מרדכי
 
== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==
*  [http://www.ybz.org.il/?ArticleID=513 "בפעמים" 96], סקירה של המאמר בלבד
*  [http://www.ybz.org.il/?ArticleID=513 "בפעמים" 96], סקירה של המאמר בלבד
* [[אוצר ישראל]] - חלק רביעי - הערך:"זכות, משה בן מרדכי


== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==
<references />
<references />
   
   
 
{{מיון רגיל:זכות משה}}
[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:פרשני המשנה]]
[[קטגוריה: רבנים איטלקים]]
[[קטגוריה: רבנים איטלקים]]
[[קטגוריה:פייטנים]]

גרסה אחרונה מ־00:55, 14 באוקטובר 2013

חתימתו
שער הספר משנת תרמ"ה (1884)
אגרת הרמז

רבי משה ב"ר מרדכי זַ‏כּ‏וּ‏ת (הרֵמֵ"ז) היה רב, מקובל ומשורר חשוב באיטליה במאה ה-17. באמצעותו נפוצו כתביו של רבי חיים ויטאל העוסקים בקבלת האר"י. הוא שילב בסידור התפילה את המנהגים שחודשו על ידי יהודי צפת.

תולדות חייו[עריכה]

נולד באמסטרדם בשנת שפ"ה לר' מרדכי זכות, בן למשפחת אנוסים מפורטוגל. הוא למד בבית המדרש "עץ חיים" של קהילת אמסטרדם שנוסד על ידי רבי מנשה בן ישראל. מסופר עליו כי בצעירותו למד את השפה הלטינית, ולאחר שעמד על דעתו, צם 40 יום ולילה בתקווה לשכוח אותה. במטרה ללמוד קבלה עבר לעיר פוזנא שבפולין שם למד אצל ר' יצחק, תלמידו של רבי שבתי הורוויץ בנו של רבי ישעיה הלוי הורוביץ בעל השל"ה. יש אומרים, שאת עיקר לימודי הקבלה שלו עשה בעיר ורונה אצל רבי בנימין הלוי, תלמידו של ר' חיים ויטאל[1] 1659. תקופה מסוימת חי בונציה, שם עסק בהגהת ספרים. היה לו בעיר חוג גדול של תלמידים, בהם רבי בנימין הכהן מריג'יו ורבי אברהם רוויגו. ‏‏‏לפי גירסה אחת היה לרב בעיר‏. לפי הצעת תלמידו עבר בשנת 1673 למנטובה, שם כיהן כרב עד יום מותו ביום השני של חג הסוכות, ט"ז בתשרי תנ"ח. מצבתו התגלתה במחסן לחמרי בניה בעיר.

מתלמידיו[עריכה]

חיבוריו[עריכה]

  • תפתה ערוך- הספר הודפס לראשונה בשנת תק"ב ויצא לאחר מכן במהדורות בודדות. הספר מורכב משני חלקים, כמעט שווים: החלק הראשון על הגיהנום והחלק השני על גן העדן. הוא כתוב בצורת חרוזים וכולל את ביאור המילים וביאור הענין[דרושה הבהרה].
  • אגרות הרמ"ז יצא לאור בליוורנון שנת שמ"ה.
  • ספר השמות- חובר על ידי רבי שמחה גרשון הכהן וזכה להגהה של הרמ"ז. הוא עוסק בשמות של אנשים, נשים, ערים ונהרות ‏‏[2] המקובלים ברומניה, ספרד ואשכנז. המטרה היא כי בכתובות ובגיטין ייכתבו השמות בצורה הנכונה.
  • קול הרמ"ז - פירוש על המשנה.
  • ספר היוחסין -שלשלת קבלת התורה ממשה רבינו עד עת זמן המחבר, בצירוף שאלות ותשובות של רב שרירא גאון.
  • אשא את לבבי- שירים. יצא לאור במהדורה מדעית ע"י דבורה ברגמן.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • יעקב לאטס, ארכיון של אבן, מקור ראשון, 28 נובמבר 2008
  • אוצר ישראל- חלק רביעי - הערך:"זכות, משה בן מרדכי

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. "אוצר ישראל"
  2. ‏בכתובה מקובל לרשום את שם העיר ואת שם הנהר ליד העיר ‏