פרשני:בבלי:עירובין עז ב: הבדלים בין גרסאות בדף
Micropedia bot (שיחה | תרומות) (Automatic page editing) |
Micropedia bot (שיחה | תרומות) מ (Automatic page editing) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==חברותא== | ==חברותא== | ||
<span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>בזמן</b> | <span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>בזמן</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>שמקצת עלין</b> שלהם <b style='font-size:20px; color:black;'>מגולין, אינו חושש</b> (ואפילו מקצת עלין מכוסין), (רש"י שבת דף קיג א וראה ברש"י שבת דף נ ב), <b style='font-size:20px; color:black;'>לא משום כלאים</b> בכרם <b style='font-size:20px; color:black;'>ולא משום מעשר</b>, לפי שאינן מושרשים בקרקע.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>כלומר: אם היו הלפת והצנון מעושרין, אין צריך לחשוש ו(אפילו מקצת עליו אינן מגולין) שמא נשרשו ונתחייבה התוספת במעשר, דודאי לא נשרשו. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 9 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>כלומר: אם היו הלפת והצנון מעושרין, אין צריך לחשוש ו(אפילו מקצת עליו אינן מגולין) שמא נשרשו ונתחייבה התוספת במעשר, דודאי לא נשרשו. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 9 </b> | ||
גרסה מ־12:09, 1 ביולי 2015
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
בזמן שמקצת עלין שלהם מגולין, אינו חושש (ואפילו מקצת עלין מכוסין), (רש"י שבת דף קיג א וראה ברש"י שבת דף נ ב), לא משום כלאים בכרם ולא משום מעשר, לפי שאינן מושרשים בקרקע.
כלומר: אם היו הלפת והצנון מעושרין, אין צריך לחשוש ו(אפילו מקצת עליו אינן מגולין) שמא נשרשו ונתחייבה התוספת במעשר, דודאי לא נשרשו. 9
9. כן פירש רש"י כאן ובשבת דף קנ ב. אך ברש"י שבת דף קיג א משמע שמפרש באופן אחר.
ולא משום איסור זריעה בשביעית.
וניטלין - הלפת והצנון, אם היו מקצת עלין מגולין - על ידי העלין בשבת. (ומשום שבת נקטה הברייתא "בזמן שמקצת עלין מגולין", דלגבי כלאים מעשר ושביעית, בין כך ובין כך אינו חושש).
הרי חזינן, שניטלין בשבת אף על פי שהן טמונין בקרקע ולא חיישינן לחופר, והוא הדין ספל שיש לו אוגניים מותר (ריטב"א), וכיון שכן, האיך ממעט הספל?!
ומשנינן לא צריכא, הא דאמרינן דספל ממעט, אלא היכא שחיברו חיבור יפה בטיט לארץ, שאי אפשר לשומטו ביד, אלא דבעי מרא (מעדר) וחצינא (מין קרדום), (שולחן ערוך ומשנה ברורה).
דבכי האי גוונא אסור בשבת ליטלו, והוה ליה דבר שאינו ניטל בשבת! 10
10. וכתב הריטב"א שני ביאורים באיסור זה: א. משום חופר. ב. משום דהוא מתקן הבית בנטילת הספל, ראה שם.
השעין על הכותל - הגבוה עשרה טפחים - בחצר אחת סולם המצרי (סולם קטן ונוח לטלטול), כדי לעלות דרך עליו ולהשתמש על הכותל בנחת, אינו ממעט!
כלומר: אין נחשב הכותל כאילו נתמעט מגובהו ונעשה תשמישו בנחת.
וסולם הצורי (שהוא גדול וכבד) ממעט, וכדמפרש טעמא בסמוך! 11 (ראה ציור)
11. רש"י סתם ולא פירש, האם הנידון הוא כמו שפירשנו, או שהנידון הוא לענין "פתח", לערב שתי החצירות כאחד, ועל דרך הסוגיא הבאה. ומסתבר, ששני הפירושים נכונים.
ומפרשינן לה: היכי דמי סולם המצרי?
אמרי דבי רבי ינאי: כל שהוא קטן כל כך שאין לו ארבעה חווקים (שליבות).
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי טעמא דסולם המצרי דלא ממעט?
אמר ליה: וכי לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא, אמר רב המנונא אמר רב: משום דהוה ליה דבר שניטל בשבת, וכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט!
ותמהינן: אי הכי, אפילו צורי נמי הוה ליה דבר שניטל בשבת, ואמאי ממעט?!
ומשנינן: התם, בסולם צורי שהוא כבד, כובדו קובעו. מתוך שכבד הוא אין נוטלין אותו משם וכאילו קבוע הוא בקרקע, ולהכי ממעט! קיימא לן שהסולם תורת "פתח" עליו להקל (לעיל דף נט ב).
ולפיכך: שתי חצירות שיש מחיצה ביניהן, כשם שאם היה ביניהם פתח, רצו מערבין שתים ואם רצו מערבין אחד, כך גם כשיש סולם משני עברי הכותל, רצו מערבין אחד רצו מערבין שתים, משום שסולם כפתח דמי.
אמר אביי: כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים כשיעור מחיצה. והניח סולם רחב ארבעה טפחים מכאן, וסולם רחב ארבעה טפחים מכאן, אף שאין הסולמות מכוונין זה כנגד זה.
אם אין בין זה לזה שלשה טפחים, דכלבוד דמי (ר"ח) - ממעט! (ראה ציור 1)
כלומר: לקולא דנין את שתי החצירות כאילו לא היה ביניהם כותל, ומערבין יחד. 12
12. ואין "ממעט" זה כ"ממעט" דלעיל, דמיירי לענין תשמישו בנחת, לדעת רש"י).
אבל אם היה בין סולם לסולם שלשה טפחים, אינו כפתח, ואינו ממעט, כיון שאין יכול לעבור מחצר אחת לשניה.
ולא אמרן שאם יש ביניהם שלשה טפחים אינו כפתח, אלא דלא הוי כותל רחב ארבעה טפחים.
אבל אם הוי הכותל רחב ארבעה טפחים, אפילו מופלג כל סולם מחבירו טובא נמי הוי פתח, שהרי עולה דרך הסולם לראשו של כותל, ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם שמעברו השני של הכותל. אבל כשאינו רחב ארבעה טפחים, אין נוח הכותל להלך עליו.
אמר רב ביבי בר אביי: בנה בחצר אחת בצידו של כותל - כדי שיהיה תשמישו בנחת לבני חצר אחת, ויוכלו להשתמש בו בשבת - איצטבא של עץ שיש לה רגלים, והיא עומדת על גב איצטבא אחרת, ואויר מפסיק ביניהן. (ראה ציור 2)
אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה טפחים (לארכו של כותל), והיא לבדה דיה למעט, וכגון, שאין בינה לראש הכותל גובה עשרה טפחים, הרי זה ממעט את גובה הכותל, ומותרין בני חצר זו להשתמש על הכותל.
מפני שאנו אומרים: דל איצטבא עליונה מהכא, ותמעט התחתונה לבדה.
אי נמי (וגם, אם) אפילו אין בתחתונה אורך ארבעה טפחים שאין היא עצמה ראויה למעט.
אבל אם יש בעליונה אורך ארבעה טפחים, ואין בין זה לזה (בין איצטבא לאיצטבא) שלשה טפחים, כיון דאמרינן "לבוד" ונעשו כאיצטבא אחת העומדת על הקרקע, הרי זה ממעט (אף שנמצא שאיצטבא עליונה משפעת והולכת לפחות מארבעה)!
אבל אם יש בין איצטבא לאיצטבא שלשה טפחים, כיון שאין התחתונה ראויה למעט אלא העליונה שאינה עומדת על גבי קרקע, הרי זה מיעוט באויר, ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט.
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: סולם ששליבותיו פורחות (כסולמות שלנו שיש אויר בין שליבותיהם, והיינו "פורחות" שפורחות באויר זו על זו, ויש סולמות העשויות כמדרגות שלנו), ונתנו בצידו של כותל לעשות תשמישו בנחת.
אם יש בשליבה התחתונה רוחב ארבעה טפחים, ואין ממנה עד ראש הכותל עשרה, וממנה לקרקע אין שלשה טפחים, דכלבוד דמי (שולחן ערוך), הרי זה ממעט.
אי נמי (וגם, אם) אפילו אין בשליבה התחתונה ארבעה טפחים, ויש בשליבה העליונה ארבעה טפחים, ואין בין זה לזה (בין שליבה לשליבה) שלשה דכלבוד דמי, הרי זה ממעט, וכי הא דאמרינן לעיל באיצטבא על גב איצטבא. (ראה ציור 1)
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: