פרשני:בבלי:בבא בתרא קעו ב: הבדלים בין גרסאות בדף
Micropedia bot (שיחה | תרומות) (Automatic page editing) |
Micropedia bot (שיחה | תרומות) מ (Automatic page editing) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==חברותא== | ==חברותא== | ||
<span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן</b>: דווקא | <span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן</b>: דווקא <b style='font-size:20px; color:black;'>ערב דבית דין,</b> שנעשה ערב בפני בית דין, <b style='font-size:20px; color:black;'>הוא דלא בעי קנין,</b> כיון שבאותה הנאה שהאמינוהו בית דין לסמוך עליו בחוב זה, גמר בליבו לשעבד עצמו בערבות <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 9 </b>. | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 9. </b> כך פירש הרשב"ם, ובשיעורי רבי שמואל (קידושין אות קי) תמה, כיצד מועילה הנאה שנהנה מבית דין, שעל ידה משתעבד למלוה, ולא שייך שיועיל מדין עבד כנעני, כי רק בהנאה ממונית שייך דין עבד כנעני, והנאה זו שהאמינוהו בית דין אינה הנאה ממונית. ועיין ביד רמה שפירש, שערב דבית דין, הכוונה שנעשה ערב בפני בית דין, ובאותה הנאה שהמלוה מאמין לו בפני בית דין, הוא משתעבד לערבות.</span> </span> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 9. </b> כך פירש הרשב"ם, ובשיעורי רבי שמואל (קידושין אות קי) תמה, כיצד מועילה הנאה שנהנה מבית דין, שעל ידה משתעבד למלוה, ולא שייך שיועיל מדין עבד כנעני, כי רק בהנאה ממונית שייך דין עבד כנעני, והנאה זו שהאמינוהו בית דין אינה הנאה ממונית. ועיין ביד רמה שפירש, שערב דבית דין, הכוונה שנעשה ערב בפני בית דין, ובאותה הנאה שהמלוה מאמין לו בפני בית דין, הוא משתעבד לערבות.</span> </span> | ||
גרסה מ־12:41, 1 ביולי 2015
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
ופליגא דרב נחמן, דאמר רב נחמן: דווקא ערב דבית דין, שנעשה ערב בפני בית דין, הוא דלא בעי קנין, כיון שבאותה הנאה שהאמינוהו בית דין לסמוך עליו בחוב זה, גמר בליבו לשעבד עצמו בערבות 9 .
9. כך פירש הרשב"ם, ובשיעורי רבי שמואל (קידושין אות קי) תמה, כיצד מועילה הנאה שנהנה מבית דין, שעל ידה משתעבד למלוה, ולא שייך שיועיל מדין עבד כנעני, כי רק בהנאה ממונית שייך דין עבד כנעני, והנאה זו שהאמינוהו בית דין אינה הנאה ממונית. ועיין ביד רמה שפירש, שערב דבית דין, הכוונה שנעשה ערב בפני בית דין, ובאותה הנאה שהמלוה מאמין לו בפני בית דין, הוא משתעבד לערבות.
הא בעלמא בשאר הערבויות, שלא נעשות בבית דין, שאין גמירות דעת גדולה כל כך, בעי קנין - צריך לעשות קנין כדי שישתעבד בערבות.
והלכתא: ערב אם נתחייב להיות ערב על ההלואה בשעת מתן מעות ההלואה ללווה - לא בעי קנין, ואפילו אם כתב את ערבותו בתוך השטר אחרי חתימת העדים, הרי זו ערבות גמורה, וגובים מערב זה אפילו מנכסים משועבדים.
אבל אם נתחייב להיות ערב אחר מתן מעות ההלואה ללווה - בעי קנין להשתעבד בערבות, כיון שמעות ההלוואה ניתנו קודם לכן, משמע שלא על אמונתו של הערב הלווהו, ואינו משתעבד כלל בלא קנין, ואפילו אם היה חתום בתוך השטר. ואם היה חתום אחרי חתימת העדים צריך לעשות קנין על הערבות, ואז גובה מנכסים בני חורין 10 .
10. כך פירש הרשב"ם. אבל הרמב"ן, רבינו יונה, הרשב"א ועוד ראשונים סוברים, שמי שחתם בשטר בכל זמן, גם אם לא עשה קנין, הרי הוא מחוייב, וגובים ממנו מנכסים בני חורין. והיד רמה כתב, שאם היה חתום אחרי חתימת העדים, צריך לעשות קנין, והקשה הביאור הגר"א (קכט ט) שבכתובות מדמים התחייבות של ערב למתחייב בשטר, ומתחייב בשטר אינו צריך לעשות קנין. ותירץ, שעיקר הדמיון הוא רק לענין זה שהערב מתחייב אף אם המלוה אינו מלוה על אמונתו של הערב, אבל בעצם ההתחייבות, חלוק ערב מהמתחייב בשטר, וכן כתב בפרישה, שהתחייבות של ערב, היא התחייבות של אסמכתא, ואינו מתחייב לאחר מתן מעות בלא קנין. שיטת הרמב"ם (הובאה בשו"ע חו"מ קכט ד) שאפילו אם הערב היה חתום קודם חתימת העדים בשטר, אם ההתחייבות היתה לאחר מתן מעות, צריך קנין על ההתחייבות. וכתב הש"ך (שם יא) שטעמו של הרמב"ם, שהתחייבות הערב גרע מהתחייבות בשטר, כיון שהיא התחייבות של אסמכתא.
ערב דבית דין שנעשה ערב בפני בית דין לא בעי קנין, כיון דבההיא הנאה דמהימן ליה בית דין לסמוך עליו בחוב זה, גמר בליבו ומשעבד ליה ומשעבד עצמו בערבות 11 .
11. זה לשון רבי שמריהו יוסף קרליץ אביו של החזו"א זצ"ל (מובא בחזו"א חו"מ סימן כב): "כלל גדול יהיה לך בקנינים, דעיקר הקנין הוא שיגמור בלבו להקנות הדבר לחבירו וחבירו יסמוך דעתו עליו, ויש דברים שקים להו לחז"ל שבדבור בעלמא גומר בלבו להקנות לחבירו, ויש שאינו גומר בלבו רק על ידי הקנינים המפורשים מן התורה או מחז"ל, ודוק היטב בזה והפוך בה דכולה בה, דוק בש"ס ופוסקים ותמצא כן, וזכורני שכדברים האלה כתב הגאון רבי אלעזר משה מפינסק ז"ל בהסכמתו להשסי"ם דווילנה הנדפס במסכת ב"ב, ודוק בדבריו כי נכונים הם". ועיין עוד בענין זה בחזו"א ב"ק (כא ה), ובקובץ שיעורים ואילת השחר (כתובות קב).
וסליקא לה מסכת בבא בתרא