פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רא א: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
מ (←סעיף א) |
||
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 5: | שורה 5: | ||
=דין סיטומתא ותקיעת כף= | =דין סיטומתא ותקיעת כף= | ||
כשהמוכר והקונה הסכימו על המחיר ועשה הלוקח סימן חפץ הנקנה בפני המוכר או ע"פ דבריו, אם חוזר 1 מהם מקבל ע"ע 'מי שפרע', כי זה תחילת קנין (סמ"ע) ואם מנהגם לקנות ברישום הנ"ל הרי זה קנין גמור. וכן בכל אופן ומעשה שנהגו הסוחרים {{הערה|ולא מנהג החוק, אלא מנהג השוק. כסף הקדשים}} | כשהמוכר והקונה הסכימו על המחיר ועשה הלוקח סימן חפץ הנקנה בפני המוכר או ע"פ דבריו, אם חוזר 1 מהם מקבל ע"ע 'מי שפרע', כי זה תחילת קנין (סמ"ע) ואם מנהגם לקנות ברישום הנ"ל הרי זה קנין גמור. וכן בכל אופן ומעשה שנהגו הסוחרים {{הערה|ולא מנהג החוק, אלא מנהג השוק. כסף הקדשים}} | ||
לב"ח מועיל רק במטלטלין ולא בקרקע.{{הערה|ועי' ש"ך ומהרש"ל שאם נהגו בקרקע מועיל}} ולא מועיל במטבע אא"כ המנהג ברור גם במטבע.{{הערה|נתיה"מ}} | לב"ח מועיל רק במטלטלין ולא בקרקע.{{הערה|ועי' ש"ך ומהרש"ל שאם נהגו בקרקע מועיל. וכן דעת הסמ"ע תירוצו השני ונתיה"מ.}} ולא מועיל במטבע שהוא כאותיות שבשטר שלא נקנות אלא בכתיבה ומסירה, אא"כ המנהג ברור גם במטבע.{{הערה|נתיה"מ}} | ||
==אם מן התורה== | ==אם מן התורה== | ||
שורה 13: | שורה 13: | ||
==דבר שלא קיים== | ==דבר שלא קיים== | ||
לא מועיל בדבר שלא בא לעולם כי א"א להתפיס בו קנין, אלא רק בדשב"ל, ויש אומרים שמועיל כי הוא התחייבות האדם להעביר את החפץ שיהיה.{{הערה|בדשלב"ל ליש"ש, רד"ז, קצוה"ח, רע"א, לא קנה אמנם לחתם סופר קנה. פתחי תשובה.}} | לא מועיל בדבר שלא בא לעולם כי א"א להתפיס בו קנין, אלא רק בדשב"ל, ויש אומרים שמועיל כי הוא התחייבות האדם להעביר את החפץ שיהיה.{{הערה|בדשלב"ל ליש"ש, רד"ז, קצוה"ח, רע"א, לא קנה. אמנם לחתם סופר קנה. פתחי תשובה. וכן רע"א בדעת הרא"ש.}} | ||
==מה שונה מתקנ"ח שלא יקנו בכסף== | ==מה שונה מתקנ"ח שלא יקנו בכסף== | ||
ולא חיישינן באלו שיאמר המוכר נשרפו חיטיך בעליה כי סו"ס עדיין לא קיבל מעותיו (סמ"ע). | ולא חיישינן באלו שיאמר המוכר נשרפו חיטיך בעליה כי סו"ס עדיין לא קיבל מעותיו (סמ"ע). ונתיה"מ כתב שאפילו שילם הכל מהני מדין סיטומתא (חידושים סק"ג). | ||
ותקיעת כף שאמרו כאן מדין קנין ולא שבועה. | ותקיעת כף שאמרו כאן מדין קנין ולא שבועה. | ||
שורה 40: | שורה 40: | ||
קנו בסיטומתא ואח"כ נתן מעותיו אינו קנין כסף. | קנו בסיטומתא ואח"כ נתן מעותיו אינו קנין כסף. | ||
==סעיף א== | |||
מכר לו בדברים בלבד, ופסקו הדמים, ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו, אף על פי שלא נתן לו מהדמים כלום, כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע. ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור, נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו, וחייב זה ליתן הדמים. והוא שרשם בפני המוכר, או שאמר ליה המוכר: רשום מקחך. | |||
'''מה שמתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | |||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]] |
גרסה אחרונה מ־09:11, 16 במאי 2019
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
דין סיטומתא ותקיעת כף[עריכה]
כשהמוכר והקונה הסכימו על המחיר ועשה הלוקח סימן חפץ הנקנה בפני המוכר או ע"פ דבריו, אם חוזר 1 מהם מקבל ע"ע 'מי שפרע', כי זה תחילת קנין (סמ"ע) ואם מנהגם לקנות ברישום הנ"ל הרי זה קנין גמור. וכן בכל אופן ומעשה שנהגו הסוחרים [1] לב"ח מועיל רק במטלטלין ולא בקרקע.[2] ולא מועיל במטבע שהוא כאותיות שבשטר שלא נקנות אלא בכתיבה ומסירה, אא"כ המנהג ברור גם במטבע.[3]
אם מן התורה[עריכה]
וקנינו מדרבנן, נתיה"מ. ולחת"ס מן התורה.[4]
דבר שלא קיים[עריכה]
לא מועיל בדבר שלא בא לעולם כי א"א להתפיס בו קנין, אלא רק בדשב"ל, ויש אומרים שמועיל כי הוא התחייבות האדם להעביר את החפץ שיהיה.[5]
מה שונה מתקנ"ח שלא יקנו בכסף[עריכה]
ולא חיישינן באלו שיאמר המוכר נשרפו חיטיך בעליה כי סו"ס עדיין לא קיבל מעותיו (סמ"ע). ונתיה"מ כתב שאפילו שילם הכל מהני מדין סיטומתא (חידושים סק"ג). ותקיעת כף שאמרו כאן מדין קנין ולא שבועה.
כסף הקדשים[עריכה]
1. המנהג תלוי בסוחרים ולא בחוק.
2. מה ששותים יחד אינו קנין אלא לקירוב הלבבות.
3. ומועיל בגוי, וא"כ חוזה מכירה (לא הזמנה) שמועיל בדיניהם קונה גם מטלטלין. ואם חזר בו הגוי המוכר קונה השני ב'איני יודע אם התחייבתי' (אם עשית בכלל תקיע"כ), ואפי' ידוע שכן נחשב כלוקח מגייס וזוטו של ים.
ואין הסיטומתא מועיל לחייבו, ז"א אם קיבל ע"ע לספק סחורה למקום הלוקח ואין לו דרך לזה (בהמות/ רכב) הוי דבשלבל"ע (שכירות ההובלה) עם דשבל"ע (הסחורה) ולא קנה הבאתם, אבל 'מי שפרע' קיבל ע"ע. ואולי ייחשב כפוסק על שער השוק, אם מצוי. תקיע"כ בקרקע לכאו' מהני אבל אם כשחוזרים בהם לא עושים שוב תקיע"כ על כרחך אינו לקנין כלל.
בסיטומתא חוזר בו (בתקיע"כ) ואם רשם על החפץ צ"ע שמא כהגבהה.
ומ"מ אין אחר יכול לקנותו (גם כשעסוקים בזה עדיין) אף לא ביותר כי על זה וודאי סמכו שלא יקנה לאחר, וכמצודת הדג. וצ"ע.
כשנהגו שא"א לחזור (אחר כדי דיבור) צ"ע אם מועיל או שמא יועיל הקנין רק לעצם הקנין ולא לדברים אחרים
קנו בסיטומתא ואח"כ נתן מעותיו אינו קנין כסף.
סעיף א[עריכה]
מכר לו בדברים בלבד, ופסקו הדמים, ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו, אף על פי שלא נתן לו מהדמים כלום, כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע. ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור, נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו, וחייב זה ליתן הדמים. והוא שרשם בפני המוכר, או שאמר ליה המוכר: רשום מקחך.
מה שמתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
- ↑ ולא מנהג החוק, אלא מנהג השוק. כסף הקדשים
- ↑ ועי' ש"ך ומהרש"ל שאם נהגו בקרקע מועיל. וכן דעת הסמ"ע תירוצו השני ונתיה"מ.
- ↑ נתיה"מ
- ↑ פתחי תשובה. באולם המשפט להגר"י הוטנר דן שאם סיטומתא מן התורה א"א שיועיל בדבשלב"ל כיוון שלא תופס קנין בדבר שלא קיים. והוכיח זאת מ'יכיר' (ועובר לכשתלד שאני שישנו קצת בעולם). אבל אם הוא מתקנ"ח שכך המנהג יועיל גם בדשלבל"ע. ובזה נח' רא"ש ורמב"ן, לרמב"ן הוא מה"ת ולא מועיל בדשלבל"ע, ולרא"ש הוא מתקנ"ח ומהני בדשלבל"ע.
- ↑ בדשלב"ל ליש"ש, רד"ז, קצוה"ח, רע"א, לא קנה. אמנם לחתם סופר קנה. פתחי תשובה. וכן רע"א בדעת הרא"ש.