רבי עבדאללה סומך: הבדלים בין גרסאות בדף
מזרחי ורדיגר (שיחה | תרומות) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מזרחי ורדיגר (שיחה | תרומות) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (20 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
חכם הכולל{{הערה|תואר מיוחד אצל חכמי הספרדים למי שכולל כל החכמות, והבן איש חי העיד עליו בהספדו שהיה נשמת אחז מלך יהודה ותיקן האזכרות שהיה מנקב}} רבי '''עובדי' אברהמ יוספ סומך'''{{הערה| ככה העתיקוהו וחתם בכמה חתימותיו, בן יחזקאל וכתון}} (ידוע בכינויו '''עבדאללה סומך''') ([[ה'תקע"ג]], [[1813]] - י"ח ב[[אלול]] [[חודש הרחמים והסליחות]] [[ה'תרמ"ט]], 13 ב[[ספטמבר]] [[1889]]) היה [[פוסק]], איש חינוך, [[ראש ישיבה]] ומנהיגה של יהדות בבל של [[המאה ה-19]]. | |||
==ביוגרפיה== | ==ביוגרפיה== | ||
רבי עובדיה אברהם יוסף סומך, ידוע בכינוייו: '''עבדאללה סומך''', '''עבדאל אברהם סומך''', '''[[אסתאיי]]'''{{הערה| הכוונה המורה והמלמד, ככה כונה בפי כל גלילות [[עיראק]], [[הודו]], [[פרס]], [[כורדיסטאן]], ו[[סינגאפור]] שלמדו ממנו, ועוד}}. | |||
בהגיעו לפרקו נישא | נולד ב[[בגדאד]] לכאתון ולרב אברהם יוסף יחזקאל, שהיה עשיר ו[[תלמיד חכם]], בן למשפחת צאצאי [[רבנו נסים]]. למד [[תורה]] והתחנך אצל הרב [[יעקב בר יוסף הרופא]] בבית המדרש '''ראובן מנשה''', שהיה אחד מגדולי הדיינים ב[[עיראק]] בדור שלפניו, ובספרו "חלק יעקב" כינה את תלמידו "תלמידי המובהק והנבון", בבית מדרש זה למד עם רבי אליהו יהושע עובדי'ה, ועם רבי נוריאל שלום{{הערה| נולד ה'תקמ"ח נפטר ה'תרנ"ה (זבחי צדק הנדמ"ח במבוא עמ' 58)}}. | ||
בהגיעו לפרקו נישא לשרח, בת דודו יצחק יוסף סומך. בתקופה שלאחר נישואיו, בין לימוד תורה למשנהו, החל לעסוק במסחר כשותף עם הסוחר הבגדאדי רבי משה כבאזה. כשראה כי החינוך ולימוד התורה מתחיל להתמעט בקרב הצעירים בבגדאד, החליט לעזוב את עסקי המסחר כדי להתמסר לדור הצעיר. הוא אסף עשרה אברכים ולימד אותם במשך ימות השבוע ללא תמורה. כשראה זאת ה[[גביר]] הבגדאדי יחזקאל ראובן, החליט להקים בית מדרש בו יוכלו התלמידים ללמוד באופן מסודר. בשנת [[1840]] (ה׳[[ת"ר]]) רכש הגביר חצר ובנה בשטחה מבנה בית מדרש לו קרא "מדרש אבו מנשי" (שהתפתח בהמשך ל[[מדרש בית זלכה]]) והקדישו ללימוד בידי הרב ותלמידיו, כשהוא מקציב לתלמידים משכורות חודשיות. הרב עבדאללה עמד בראש הישיבה עד לפטירתו. | |||
הרב [[שלמה בכור חוצין]] כתב ב[[הצפירה]] בשנת [[ה'תר"ן]] ([[1889]]) על הרב עבדאללה סומך: | הרב [[שלמה בכור חוצין]] כתב ב[[הצפירה]] בשנת [[ה'תר"ן]] ([[1889]]) על הרב עבדאללה סומך: | ||
{{ציטוט|תוכן= "היה גדול בתורה ובעבודה ובגמילות חסדים, והוא אשר השיב העטרה ליושנה, עטרת התורה לישיבת בבל, אחר אשר הוסרה מאתה זה כמה מאות בשנים, כי הוא יסד בית מדרש גדול ורחב, והעמיד תלמידים הרבה, והרביץ תורה בישראל וכמעט כל החכמים והרבנים והמו"ץ (והמורי צדק) אשר במדינות בבל פרס ומדי וארץ הודו יצקו מים על ידו ושתו מבאר מים אשר חפר. ורוב ככל אחינו בית ישראל שבמדינות האלו קוראים אותו בשם אסתאיי (מלמדי), היינו רבי ומארי, כדרך שהיו קוראים לרבנו הקדוש בשם רבי סתם..."|מקור= [[אהרן סורסקי]], '''אורות ממזרח | {{ציטוט|תוכן= "היה גדול בתורה ובעבודה ובגמילות חסדים, והוא אשר השיב העטרה ליושנה, עטרת התורה לישיבת בבל, אחר אשר הוסרה מאתה זה כמה מאות בשנים, כי הוא יסד בית מדרש גדול ורחב, והעמיד תלמידים הרבה, והרביץ תורה בישראל וכמעט כל החכמים והרבנים והמו"ץ (והמורי צדק) אשר במדינות בבל פרס ומדי וארץ הודו יצקו מים על ידו ושתו מבאר מים אשר חפר. ורוב ככל אחינו בית ישראל שבמדינות האלו קוראים אותו בשם אסתאיי (מלמדי), היינו רבי ומארי, כדרך שהיו קוראים לרבנו הקדוש בשם רבי סתם..."|מקור= [[אהרן סורסקי]], '''אורות ממזרח; תולדות רועים רוחניים ליהדות הספרדית''', [[תשל"ד]], עמוד עא.}} | ||
קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מ[[הודו]] ומ[[איראן|פרס]]. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה. חלק קטן מתשובותיו נדפסו בסוף ספרו "זבחי צדק" ומאות תשובות אחרות היו מכורכים בשני כרכים ומונחים בחדר ישיבתו עוד מלפני [[מלחמת העולם הראשונה]], ומאז לא נודע בידי מי נפלו. | קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מ[[הודו]] ומ[[איראן|פרס]]. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה. חלק קטן מתשובותיו נדפסו בסוף ספרו "זבחי צדק" ומאות תשובות אחרות היו מכורכים בשני כרכים ומונחים בחדר ישיבתו עוד מלפני [[מלחמת העולם הראשונה]], ומאז לא נודע בידי מי נפלו. | ||
| שורה 25: | שורה 27: | ||
מושל בגדאד החדש פרסם צו האוסר על הכאת יהודים, ונכבדי הקהילה היהודית ורבניה שוחררו ממעצר. כדי להביא להרגעת הרוחות בין ההמון המוסלמי לקהילה היהודית, הוציא המושל צו פשרה שבו הורה להעביר את קברו של הרב לבית העלמין הסמוך לבגדאד. | מושל בגדאד החדש פרסם צו האוסר על הכאת יהודים, ונכבדי הקהילה היהודית ורבניה שוחררו ממעצר. כדי להביא להרגעת הרוחות בין ההמון המוסלמי לקהילה היהודית, הוציא המושל צו פשרה שבו הורה להעביר את קברו של הרב לבית העלמין הסמוך לבגדאד. | ||
לאחר כשלושה חודשים מהקבורה הראשונה, הועברה גופתו של הרב לבית הקברות היהודי הסמוך לבגדאד. שוב נערכה הלוויה מחדש, בהשתתפות יהודים ומוסלמים כאחד, ובראשם ראש הצבא ושרי הממשלה. הלוויה יצאה לעבר מדרש בית זילכה, שם הספידו הרב [[יוסף חיים מבגדאד|יוסף חיים]], ומשם המשיכה לבית הקברות.{{הערה|{{cite book|title=חכמי בבל|page=27–33|author1=שמעון שר שלום}}}} | לאחר כשלושה חודשים מהקבורה הראשונה, הועברה גופתו של הרב לבית הקברות היהודי הסמוך לבגדאד. שוב נערכה הלוויה מחדש, בהשתתפות יהודים ומוסלמים כאחד, ובראשם ראש הצבא ושרי הממשלה. הלוויה יצאה לעבר מדרש בית זילכה, בין הקברנים היה [[רבי משה צדקה (הראשון)]] שהיה גם סופר סת"ם ואחראי על השחיטה{{הערה| נפטר בה'תרע"ז, מקורות: ראה בזבחי צדק הנדפס מחדש במבוא חלק א}}, שם הספידו הרב [[יוסף חיים מבגדאד|יוסף חיים]], ומשם המשיכה לבית הקברות.{{הערה|{{cite book|title=חכמי בבל|page=27–33|author1=שמעון שר שלום}}}} | ||
==תלמידיו הבולטים== | ==תלמידיו הבולטים== | ||
* הרב [[יוסף חיים]] (מחבר [[בן איש חי ( | * הרב [[רבי יוסף חיים]] (מחבר [[בן איש חי (הראשון)]]) - פוסק, מקובל, דרשן, מנהיג ומחבר, אחד הפוסקים הפופולריים ביותר בקרב ה[[מגורשי ספרד|יהודים הספרדים]] ה[[מסורתיים]] וה[[דתיים]] בישראל. כמו כן הוא היה גיסו של הרב. | ||
* הרב [[יעקב חיים סופר]] - [[פוסק הלכה]] מפורסם, מחבר סדרת ספרי ה[[הלכה]] [[כף החיים]]. | * הרב [[רבי יעקב חיים סופר]] - [[פוסק הלכה]] מפורסם, מחבר סדרת ספרי ה[[הלכה]] [[כף החיים]]. | ||
* הרב [[אליהו מני (רב)|אליהו מני]] - מגדולי רבני [[עיראק]] ורבה הראשי של [[חברון]], בנו של הרב [[סלימאן מני]] ובעלה של סמרה, אחותו של הרב עבדאללה סומך. | * הרב [[אליהו מני (רב)|אליהו מני]] - מגדולי רבני [[עיראק]] ורבה הראשי של [[חברון]], בנו של הרב [[סלימאן מני]] ובעלה של סמרה, אחותו של הרב עבדאללה סומך. | ||
* הרב [[יצחק מג'לד|יצחק אברהם שלמה 'מג'לד']] - [[דיין (הלכה)|דיין]], [[שוחט]] וה[[חכם באשי]] של בגדאד. | * הרב [[יצחק מג'לד|יצחק אברהם שלמה 'מג'לד']] - [[דיין (הלכה)|דיין]], [[שוחט]] וה[[חכם באשי]] של בגדאד. | ||
| שורה 43: | שורה 45: | ||
==חיבוריו== | ==חיבוריו== | ||
* '''[http://www.hebrewbooks.org/32211 זבחי צדק]'''- על [[שולחן ערוך]] [[יורה דעה]]. שני חלקים נדפסו ב[[בגדאד]] בשנת [[תרנ"ט|ה׳תרנ"ט]]. החלק השלישי הכולל הלכות [[ריבית]] ו[[נידה]] נמצא בידי חכם צדקה בן חכם משה חוצין, והיתר בידי חכם עזרא בן חכם מרדכי דוד, ונדפס לראשונה בירושלים [[תשכ"ט|ה׳תשכ"ט]]. | * '''[http://www.hebrewbooks.org/32211 זבחי צדק]'''- על [[שולחן ערוך]] [[יורה דעה]]. שני חלקים נדפסו ב[[בגדאד]] בשנת [[תרנ"ט|ה׳תרנ"ט]]. החלק השלישי הכולל הלכות [[ריבית]] ו[[נידה]] נמצא בידי חכם צדקה בן חכם משה חוצין, והיתר בידי חכם עזרא בן חכם מרדכי דוד, ונדפס לראשונה בירושלים [[תשכ"ט|ה׳תשכ"ט]]. | ||
* '''עץ השדה''' - שיטה על [[מסכת ביצה]]. | * '''עץ השדה''' - שיטה על [[מסכת ביצה]]. | ||
גרסה אחרונה מ־03:06, 10 באפריל 2019
|
|
חכם הכולל[1] רבי עובדי' אברהמ יוספ סומך[2] (ידוע בכינויו עבדאללה סומך) (ה'תקע"ג, 1813 - י"ח באלול חודש הרחמים והסליחות ה'תרמ"ט, 13 בספטמבר 1889) היה פוסק, איש חינוך, ראש ישיבה ומנהיגה של יהדות בבל של המאה ה-19.
ביוגרפיה[עריכה]
רבי עובדיה אברהם יוסף סומך, ידוע בכינוייו: עבדאללה סומך, עבדאל אברהם סומך, אסתאיי[3].
נולד בבגדאד לכאתון ולרב אברהם יוסף יחזקאל, שהיה עשיר ותלמיד חכם, בן למשפחת צאצאי רבנו נסים. למד תורה והתחנך אצל הרב יעקב בר יוסף הרופא בבית המדרש ראובן מנשה, שהיה אחד מגדולי הדיינים בעיראק בדור שלפניו, ובספרו "חלק יעקב" כינה את תלמידו "תלמידי המובהק והנבון", בבית מדרש זה למד עם רבי אליהו יהושע עובדי'ה, ועם רבי נוריאל שלום[4].
בהגיעו לפרקו נישא לשרח, בת דודו יצחק יוסף סומך. בתקופה שלאחר נישואיו, בין לימוד תורה למשנהו, החל לעסוק במסחר כשותף עם הסוחר הבגדאדי רבי משה כבאזה. כשראה כי החינוך ולימוד התורה מתחיל להתמעט בקרב הצעירים בבגדאד, החליט לעזוב את עסקי המסחר כדי להתמסר לדור הצעיר. הוא אסף עשרה אברכים ולימד אותם במשך ימות השבוע ללא תמורה. כשראה זאת הגביר הבגדאדי יחזקאל ראובן, החליט להקים בית מדרש בו יוכלו התלמידים ללמוד באופן מסודר. בשנת 1840 (ה׳ת"ר) רכש הגביר חצר ובנה בשטחה מבנה בית מדרש לו קרא "מדרש אבו מנשי" (שהתפתח בהמשך למדרש בית זלכה) והקדישו ללימוד בידי הרב ותלמידיו, כשהוא מקציב לתלמידים משכורות חודשיות. הרב עבדאללה עמד בראש הישיבה עד לפטירתו.
הרב שלמה בכור חוצין כתב בהצפירה בשנת ה'תר"ן (1889) על הרב עבדאללה סומך:
| "היה גדול בתורה ובעבודה ובגמילות חסדים, והוא אשר השיב העטרה ליושנה, עטרת התורה לישיבת בבל, אחר אשר הוסרה מאתה זה כמה מאות בשנים, כי הוא יסד בית מדרש גדול ורחב, והעמיד תלמידים הרבה, והרביץ תורה בישראל וכמעט כל החכמים והרבנים והמו"ץ (והמורי צדק) אשר במדינות בבל פרס ומדי וארץ הודו יצקו מים על ידו ושתו מבאר מים אשר חפר. ורוב ככל אחינו בית ישראל שבמדינות האלו קוראים אותו בשם אסתאיי (מלמדי), היינו רבי ומארי, כדרך שהיו קוראים לרבנו הקדוש בשם רבי סתם..." | ||
| – אהרן סורסקי, אורות ממזרח; תולדות רועים רוחניים ליהדות הספרדית, תשל"ד, עמוד עא. | ||
קובצי השו"ת שחיבר מכילים שאלות שנשלחו אליו מרחבי עיראק, מהודו ומפרס. השאלות מעידות על תקופה של שינויים רבים בחייהם של השואלים, שנבעו מתהליכי מודרניזציה אשר היו מלווים בחידושים טכנולוגיים, שיטות חדשות של ארגון חברתי ותרבותי ועוד. מתשובותיו, במיוחד לקהילה הבגדאדית שהיגרה להודו, עולה כי הרב סומך קיבל בצורה לא מאיימת את חידושי המודרנה, ואפשר לשואלים להשתלב בנורמות המקובלות בעולם בו הם חיים, כל זאת מבלי לזנוח את דרך התורה. חלק קטן מתשובותיו נדפסו בסוף ספרו "זבחי צדק" ומאות תשובות אחרות היו מכורכים בשני כרכים ומונחים בחדר ישיבתו עוד מלפני מלחמת העולם הראשונה, ומאז לא נודע בידי מי נפלו.
בשנת תרמ"ז (1887) נכתב בעיתון דער איזראעליט על השאלות שהופנו לרבי עבדאללה:
| "בדרך כלל הקהילות בפרס ובאסיה התיכונית מתחילים שוב פעם לפנות לבגדאד בשאלות דת ודין וראש הישיבה שלנו עסוק מאד בתשובות על שאלות אלו. כך מתאמת הפתגם של יהודי ארם-נהריים כי מבגדאד תצא תורה ודבר ה' מישיבותיה. השאלות נוגעות בעיקר בהלכות גטין וקידושין, שבהן אין רבני פרס בקיאין. בדרך כלל כותבים אותם בעברית או בארמית, אבל לפעמים גם בערבית, בפרסית או בתורכית" | ||
| – אברהם בן-יעקב, תולדות הרב עבדאללה סומך, ירושלים תש"ט, עמוד 23. | ||
פטירתו ואירועי קבורתו[עריכה]
כשפרצה מגפת הכולרה בעיראק בשנת 1889, נדבק בה הרב עבדאללה בהיותו בכפר "גרארה" הסמוך לבגדאד, וראשי הקהילה החזירוהו לבגדאד כדי שיתרפא, אולם ב-13 בספטמבר 1889 (י"ח באלול ה'תרמ"ט, ליל מוצאי שבת) הלך לעולמו. בשל המגפה, הוצא צו מטעם הממשלה האוסר קבורת מתים בבית הקברות הסמוך לבגדאד. נכבדי הקהל, הרב אברהם הלל והרב ששון סמוחה, ביקשו היתר ממושל בגדאד לקבור את הרב עבדאללה בבית הקברות הסמוך לעיר, אולם נענו בשלילה. במקום זאת אישר המושל לקבור את הרב בחצר "יהושע כהן גדול", לצד קברו של רבו, הרב יעקב הרופא, שנמצא מעברו השני של נהר החידקל.
כשהחל מסע הלוויה וההספדים, הופיעה קבוצת פורעים ובראשם מוכתר מחוז "אל-כרך", ודרשו ממשתתפי הלוויה לעזוב את המקום בטענה שחל עליהם איסור לקבור במקום. כשהוצג בפניהם האישור ממושל העיר, החלו להכות את משתתפי הלוויה. משלחת נכבדים מהקהילה היהודית נשלחה אל המושל, וזה האחרון שלח פלוגת פרשים, כדי לאפשר ליהודים לקבור את רבם. המוכתר מנגד, הביא עמו למקום המון מוסת, ומהומה פרצה במקום. בין המהומה והמולת האנשים, הצליחו לטפס ששה יהודים מעל לחומה שהקיפה את חצר הקבורה, פתחו את שער הכניסה, שדרכו הכניסו את מיטת הרב וקברוהו בזריזות.
בימים שלאחר מכן, הפיץ המוכתר ידיעות על משתתפי הלוויה היהודים שכביכול הכו מוסלמים, ובשל כך מושל בגדאד התכחש לאישורו, והורה לעצור את נכבדי הקהילה היהודית - הרב אברהם הלל, הרב ששון סמוחה, הגביר יחזקאל עיני ועוד. בימים שלאחר מכן תקף המון מוסלמי את התושבים היהודים בבגדאד, ובעקבות כך שלחו רבני העיר מברקים אל קהילות יהודיות ברחבי העולם, בבקשה שישפיעו על הפסקת הפרעות. כשנודע לממשל בבגדאד על המברקים שנשלחו, נעצרו גם הרבנים.
לבסוף התערב הממשל הבריטי ושלח התראה לסולטן טורקיה, עבדול חמיד, בבקשה להורות על הפסקת הפרעות, ואף איים כי יערב כוח צבאי שיישלח לבגדאד, באם יתעלמו מבקשתו. הסולטן הטורקי נענה לבקשה והורה לשליח מטעמו לחקור את התנהלותו של מושל בגדאד. לאחר חקירה ובדיקה הודח המושל והוחלף, וחיי הקהילה היהודית שבו למסלולם.
מושל בגדאד החדש פרסם צו האוסר על הכאת יהודים, ונכבדי הקהילה היהודית ורבניה שוחררו ממעצר. כדי להביא להרגעת הרוחות בין ההמון המוסלמי לקהילה היהודית, הוציא המושל צו פשרה שבו הורה להעביר את קברו של הרב לבית העלמין הסמוך לבגדאד.
לאחר כשלושה חודשים מהקבורה הראשונה, הועברה גופתו של הרב לבית הקברות היהודי הסמוך לבגדאד. שוב נערכה הלוויה מחדש, בהשתתפות יהודים ומוסלמים כאחד, ובראשם ראש הצבא ושרי הממשלה. הלוויה יצאה לעבר מדרש בית זילכה, בין הקברנים היה רבי משה צדקה (הראשון) שהיה גם סופר סת"ם ואחראי על השחיטה[5], שם הספידו הרב יוסף חיים, ומשם המשיכה לבית הקברות.[6]
תלמידיו הבולטים[עריכה]
- הרב רבי יוסף חיים (מחבר בן איש חי (הראשון)) - פוסק, מקובל, דרשן, מנהיג ומחבר, אחד הפוסקים הפופולריים ביותר בקרב היהודים הספרדים המסורתיים והדתיים בישראל. כמו כן הוא היה גיסו של הרב.
- הרב רבי יעקב חיים סופר - פוסק הלכה מפורסם, מחבר סדרת ספרי ההלכה כף החיים.
- הרב אליהו מני - מגדולי רבני עיראק ורבה הראשי של חברון, בנו של הרב סלימאן מני ובעלה של סמרה, אחותו של הרב עבדאללה סומך.
- הרב יצחק אברהם שלמה 'מג'לד' - דיין, שוחט והחכם באשי של בגדאד.
- הרב שמעון אגסי - מגדולי רבני בגאד, שני בחשיבותו למעמדו של ה"חכם באשי" - ראש הקהילה.
- הרב יהודה פתיה - מקובל ומחבר ספרים.
- הרב שלום דנגור - כיהן כרב העיר סואץ.
- הרב אברהם משה הלל - ראב"ד וחכם באשי בבגדד.
- הרב ששון סמוחה - דיין וחכם באשי בבגדד.
- הרב אלישע דנגור - חכם באשי בבגדד.
- הרב עזרא דנגור - ייסד בית-דפוס בבגדאד והיה חכם באשי בעיר.
- הרב נסים חי - שוחט מומחה. הרב עבדאללה סומך היה מתייעץ עמו בהלכות שחיטה.
- הרב נסים עיני - עלה בשנת תרי"ז לא"י ולמד בישיבות כנסת יחזקאל וחסד אל ונחשב לאחד מגדולי הרבנים המקובלים.
חיבוריו[עריכה]
- זבחי צדק- על שולחן ערוך יורה דעה. שני חלקים נדפסו בבגדאד בשנת ה׳תרנ"ט. החלק השלישי הכולל הלכות ריבית ונידה נמצא בידי חכם צדקה בן חכם משה חוצין, והיתר בידי חכם עזרא בן חכם מרדכי דוד, ונדפס לראשונה בירושלים ה׳תשכ"ט.
- עץ השדה - שיטה על מסכת ביצה.
- חזון למועד- על חוכמת עיבור השנה. חיברו בשנת תקצ"ט, יצא לאור לראשונה ברמת גן, ה׳תשמ"ו.
- שו"ת - על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכל תפוצות המזרח פנו אליו בשאלות. יצא לאור על ידי מכון ירושלים בשנת ה׳תשמ"א.
- חידושים על מסכתות התלמוד. כתב-היד נמצא במדרש בית זלכה בבגדד.
- קבוץ חכמים - פירוש על "הגדה של פסח", סיימו בניסן ה׳תקפ"ח (1828), נדפס לראשונה בבני ברק, ה׳תשל"א.
לקריאה נוספת[עריכה]
- אברהם בן-יעקב, תולדות הרב עבדאללה סומך, ירושלים, תש"ט.
- מאה שנים לפטירת חכם עבדאללה סומך (באנגלית) - מאתר the scribe.
- אהרן סורסקי, אורות ממזרח : תולדות רועים רוחניים ליהדות הספרדית, הוצאת חמו"ל, תשל"ד.
- שמעון שר שלום, חכמי בבל, הוצאת ישיבת הוד יוסף, תשנ"א.
- צבי זוהר, האירו פני המזרח : הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"א.
- תבנית:קישור כללי
- צבי זוהר, היצירה ההלכתית של חכמי בבל (עיראק) בעת החדשה
- ינון כהן, הארי במסתרים, ירושלים ה'תשס"ב (עמ' 6 - 10)
הערות שוליים[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ תואר מיוחד אצל חכמי הספרדים למי שכולל כל החכמות, והבן איש חי העיד עליו בהספדו שהיה נשמת אחז מלך יהודה ותיקן האזכרות שהיה מנקב
- ↑ ככה העתיקוהו וחתם בכמה חתימותיו, בן יחזקאל וכתון
- ↑ הכוונה המורה והמלמד, ככה כונה בפי כל גלילות עיראק, הודו, פרס, כורדיסטאן, וסינגאפור שלמדו ממנו, ועוד
- ↑ נולד ה'תקמ"ח נפטר ה'תרנ"ה (זבחי צדק הנדמ"ח במבוא עמ' 58)
- ↑ נפטר בה'תרע"ז, מקורות: ראה בזבחי צדק הנדפס מחדש במבוא חלק א
- ↑ תבנית:Cite book
| תקופת חייו של רבי עבדאללה סומך על ציר הזמן |
|---|
 |