מלוח כרותח: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (9 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מלוח כרותח הוא קביעה הלכתית שמאכל צונן שנמלח במלח, פולט טעם כדבר רותח. | |||
לדוגמא: בשר שהומלח במלח, המלח יגרום שהבשר ייעשה כרותח, וכל מאכל אשר יגע בבשר {{מקור|או שיעמוד סמוך מאוד לבשר עד שפליטת הבשר תיגע בו|כן}}, יבלע טעם מהבשר. | |||
מקור הדין במסכת חולין, פרק גיד הנשה, דף צז ע"ב. | |||
==שיעור המליחות== | |||
מלוח כרותח, היינו שנמלח עד שאינו נאכל מחמת מלחו. | |||
==שיעור התפשטות הבליעה על ידי המליחות== | |||
הרא"ש (פרק גיד הנשה סימן כד) והרשב"א (תוה"ק ב"ד ש"א) והר"ן (חולין מב ע"ב ד"ה דג) סוברים שמלוח כרותח מבליע כדי קליפה. | |||
דעת רמב"ן (חולין קיב ע"ב ד"ה ורבינו שלמה) שמלוח כרותח והבליעה מתפשטת בכולו ואוסרת הכל. | |||
דעת הרא"ה (ב"ד ש"א) שעל ידי המליחות מתפשטת הבליעה עד שיעור [[כדי נטילה|נטילת מקום]]. | |||
==ביטול בשישים בבליעה על ידי מליחה== | |||
הראשונים דנים אם בליעה שעל ידי מליחה מתפשטת בכל החתיכה בשווה, ו[[ביטול בששים|תתבטל בששים]], או שלא בוודאות שהבליעה מתפשטת בשווה, ואין להתיר בביטול בששים. | |||
הבית יוסף בסימן קה ד"ה ולעניין הלכה כותב שגם בבליעה על ידי מליחה, קיים ביטול בששים (אלא שצריך ליטול [[כדי נטילה]] במקום שהחתיכות נגעו זו בזו). | |||
==מלוח כרותח בכלים== | |||
לא שייך מליחה אלא באוכלים ולא בכלי, ולכן גבינות שנעשו בכלים של גויים שאינם כשרים, אף על פי שנמלחו הגבינות בתוך הכלים, אין המלח מוציא הטעם מהכלים, ונחשב כאיסור תפל (ללא מלח) והיתר מלוח, ומותר. | |||
וכיו"ב, מלח שנמצא בכלי בשרי, מותר להשתמש בו עם חלב (טור יו"ד סימן קה). | |||
ציר מבשר שנמלח, ואפילו נמלח מעט לשיעור להכשירו לצלי, נחשב רותח, ואם נפל על כלי אוסר, כיון דציר דיצא על ידי מליחה נחשב רותח. והכלי צריך הגעלה. ואם הוא כלי חרס צריך שבירה. ובכלי עץ יכול לגרור כל מקום שהציר נפל עליו, וייכשר בכך. רמ"א יורה דעה צא, ה. | |||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | |||
[[קטגוריה: איסור והיתר]] | |||
[[קטגוריה: קביעות הלכתיות]] | |||
גרסה אחרונה מ־11:03, 8 באוגוסט 2016
|
|
מלוח כרותח הוא קביעה הלכתית שמאכל צונן שנמלח במלח, פולט טעם כדבר רותח. לדוגמא: בשר שהומלח במלח, המלח יגרום שהבשר ייעשה כרותח, וכל מאכל אשר יגע בבשר (או שיעמוד סמוך מאוד לבשר עד שפליטת הבשר תיגע בו), יבלע טעם מהבשר. מקור הדין במסכת חולין, פרק גיד הנשה, דף צז ע"ב.
שיעור המליחות[עריכה]
מלוח כרותח, היינו שנמלח עד שאינו נאכל מחמת מלחו.
שיעור התפשטות הבליעה על ידי המליחות[עריכה]
הרא"ש (פרק גיד הנשה סימן כד) והרשב"א (תוה"ק ב"ד ש"א) והר"ן (חולין מב ע"ב ד"ה דג) סוברים שמלוח כרותח מבליע כדי קליפה.
דעת רמב"ן (חולין קיב ע"ב ד"ה ורבינו שלמה) שמלוח כרותח והבליעה מתפשטת בכולו ואוסרת הכל.
דעת הרא"ה (ב"ד ש"א) שעל ידי המליחות מתפשטת הבליעה עד שיעור נטילת מקום.
ביטול בשישים בבליעה על ידי מליחה[עריכה]
הראשונים דנים אם בליעה שעל ידי מליחה מתפשטת בכל החתיכה בשווה, ותתבטל בששים, או שלא בוודאות שהבליעה מתפשטת בשווה, ואין להתיר בביטול בששים.
הבית יוסף בסימן קה ד"ה ולעניין הלכה כותב שגם בבליעה על ידי מליחה, קיים ביטול בששים (אלא שצריך ליטול כדי נטילה במקום שהחתיכות נגעו זו בזו).
מלוח כרותח בכלים[עריכה]
לא שייך מליחה אלא באוכלים ולא בכלי, ולכן גבינות שנעשו בכלים של גויים שאינם כשרים, אף על פי שנמלחו הגבינות בתוך הכלים, אין המלח מוציא הטעם מהכלים, ונחשב כאיסור תפל (ללא מלח) והיתר מלוח, ומותר.
וכיו"ב, מלח שנמצא בכלי בשרי, מותר להשתמש בו עם חלב (טור יו"ד סימן קה).
ציר מבשר שנמלח, ואפילו נמלח מעט לשיעור להכשירו לצלי, נחשב רותח, ואם נפל על כלי אוסר, כיון דציר דיצא על ידי מליחה נחשב רותח. והכלי צריך הגעלה. ואם הוא כלי חרס צריך שבירה. ובכלי עץ יכול לגרור כל מקום שהציר נפל עליו, וייכשר בכך. רמ"א יורה דעה צא, ה.