פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמא ו: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שמא ו

סעיף ו – המשמר את המת[עריכה]

ברכות יח ע"א[עריכה]

והתניא: המשמר את המת אע"פ שאינו מתו - פטור מק"ש, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה. - משמרו אע"פ שאינו מתו, מתו אע"פ שאינו משמרו.

• וכ"פ השו"ע: "המשמר את המת, אפילו שאינו מתו – פטור מקריאת שמע ומכל מצות האמורות בתורה. היו שנים, זה משמר וזה קורא". וביאר הש"ך (ס"ק יח) שהטעם שפטור הוא מפני שהעוסק במצווה פטור מהמצווה.

• וכתב המשנ"ב בהלכות קריאת שמע (סי' עא ס"ק יב): "ואינו רשאי אז להחמיר על עצמו {לקרוא ק"ש או להתפלל} ואפילו הוא יושב חוץ לד' אמות" משום ששומר את המת מן העכברים.

• וכתב החזו"ע (ח"א דיני אונן סע' ו, עמ' קכט) שמותר לאונן שהוא משמר את המת לומר מזמורי תהלים לעילוי נשמת קרובו, ואפילו בלילה קודם חצות. וכ"כ בשו"ת צי"א (ח"ה רמת רחל סי' מו אות ב): "בכה"ג שזהו כבודו של המת - מותר אמירת התהילים הנאמרת לשם שמירה והגנה על הנפטר בדרכו הארוכה רבת התלאות".

אנינות על הפורשים מדרכי ציבור – עיין לקמן סי' שמה סע' ה[עריכה]

בכי על מת בשבת[עריכה]

• כתב הרמ"א (או"ח, סי' רפח סע' ב): "מי שיש לו עונג אם יבכה, כדי שילך הצער מלבו - מותר לבכות בשבת".

סיום האנינות[עריכה]

• כתב ערוה"ש (סע' כח) שאנינות פוסקת ברגע שמכסים את העפר על המת, ומיד יכול האבל ללכת להתפלל.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים