פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצג ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שצג ב

סעיף ב – שלבים ביציאה[עריכה]

אבל בשבוע הראשון[עריכה]

מועד קטן כג ע"א[עריכה]

ת"ר: אבל שבת {שבוע} ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו, שניה יוצא ואינו יושב במקומו, שלישית יושב במקומו ואינו מדבר, רביעית הרי הוא ככל אדם.

• לצורך אלו מצוות מותר לאבל לצאת מביתו בשבוע הראשון: (ב"י, דר"מ ס"ק ג*, ש"ך ס"ק ג)

• רא"ש (שו"ת כלל כז סע' ב) – מותר לאבל לצאת לצורך "מצוות עשה שבגופו, ציצית ותפילין, או למול את בנו. אבל לילך למילה ולחופה ולשמוע הברכה, בשביל גמילות חסדים אין לו לצאת מפתח ביתו".

• נימוק"י – לכל המצוות כולם יכול האבל לצאת.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרא"ש: "אבל, שבוע הראשון אינו יוצא מפתח ביתו, ואפילו לשמוע ברכות חופה או ברכות המילה". וביאר הש"ך, שאבל יוצא רק עבור מצות עשה שבגופו: כציצית, תפילין ומילת בנו.

יציאת האבל מביתו[עריכה]

• כתב הרמ"א ע"פ תרוה"ד: "מיהו המיקל לצאת בלילה מפני הצורך - לא הפסיד".

• מתי מותר לאבל לצאת מביתו, והאם מותר לו לנעול נעליו בשעה שיוצא: (ב"י, דר"מ ס"ק ו, פת"ש ס"ק ז)

• סמ"ק – יוצא לכל צרכיו, וכשיוצא נועל מנעליו. וז"ל: "מפני צרכיו ילך שפיר חוץ לעיר וינעול מנעליו, וכשיבא לבית אשר ילין בו יחלוץ מנעליו".

• תוספות – יוצא דווקא לדבר האבד, וכשיוצא נועל מנעליו.

• מרדכי בשם ר' שמחה – יוצא לצורך גדול (כגון כשצריך לדבר עם שר וכדומה), אך לא נועל מנעליו.

  • הכרעה: משמע מהרמ"א שהבין שאין מחלוקת בין הדעות: "והא דאסור לצאת חוץ לביתו, היינו דוקא לטייל או למשא ומתן וכדומה, אבל אם שלח מושל אחריו או שצריך לילך בדרך או לשאר דברים הצריכים לו הרבה, כגון דבר האבד - מותר לו לצאת, וכן נוהגין. ודין נעילת סנדליו, עיין לעיל סימן שפ"ב".
  • עוד כתב הדר"מ: "ראיתי נוהגין כשהולכין לחוץ נועלים מנעליהן"
  • וכתב השבו"י, שפשוט שמותר לאבל ללכת בתוך ז' לאבלותו אל השררה בשביל הצלת ממון.

• וכתב שו"ת הריב"ש (סי' קנח, הובא בדר"מ ס"ק ג) שיש מקומות שנוהגים האבלים ללכת לבית קברות לעורר על המת, ואין למחות בהם (אף שכך עושים הישמעאלים). ואין בזה משום חוקות הגויים, משום שעושים כן לכבודו של המת.

• כתבו הבאה"ט (ס"ק א) והחת"ס (סי' שכה, הובא בפת"ש ס"ק א) ע"פ המרדכי (מו"ק רמז תתקכא) שאם מת לאבל קרוב נוסף - יכול לצאת להלוויה שלו אף ביום הראשון.

• כתב הפני ברוך (סי' כא הלכה ג) שמותר לאבל לצאת אף בתוך ג' ימים, כדי לשבת שבעה עם שאר האבלים.

חילוק בין הלילה ליום בשאר דיני אבלות[עריכה]

• כתב האו"ז (סי' תמג, הובא בדר"מ ס"ק ג) שלעניין מלאכה, רחיצה ושאר דיני אבלות - אין חילוק בין הלילה ליום.

אבל המתאבל בבית אחד ורוצה לישון בביתו[עריכה]

• כתב החכמת אדם (שער השמחה כלל קסה סע' יא): "כתב הרמב"ן שהאבלים צריכין להתאבל במקום שיצאה נשמתו של מת כי באותו מקום נפש המת מתאבלת ושם צריך ליתן לה תנחומין ועיקר התנחומין לנפש היא התפילה. ומכל מקום נראה לי שמותרין בלילה לילך לישן לבתיהם".

• וכתב שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן קעב): "ברור שמה שבחכ"א (כלל קסה סע' יא) איתא שמותרין בלילה לילך לישן בבתיהם הוא לצורך דוקא... ואף לצורך שמתיר כתב שם שילך רק אחר שכלתה רגל מן השוק. ודוקא יחידי או עם אחד או שנים הולכים שאינו מתערב עם בני אדם עיין שם. ופשוט שזהו גם דין החכמת אדם".

הליכת אבל לביתו בערב שבת שבתוך השבעה[עריכה]

• כתב שו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' מט, קונטרס אבן יעקב פרק יא אות ו): "נראה פשוט שיוכל אבל בערב שבת קודש אחר חצות, ועל כל פנים מפלג המנחה ולמעלה - לקום וללכת לביתו לקראת יום השבת, ועל אחת כמה כשילך דרך רחובות שלא מצוים שם כל כך עוברים שבים".
• וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב, יציאה מפתח ביתו סע' א, עמ' שו), והוסיף שם בסוף ההערה שבנסיעתו ינעל נעלים שאינם של עור.

הליכת אבל בשבת שבתוך השבעה לצורך כלשהו[עריכה]

• כתב שו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סי' מט, קונטרס אבן יעקב פי"א סוף אות ה): "מותר לו ללכת בשבת ברחוב יחידי או אחד או שנים עמו לאיזה צורך שהוא, וכל הליכה לביתו נקראת כמעט לאיזה צורך שהוא".

שבוע שני ושלישי[עריכה]

• כתב השו"ע ע"פ הרא"ש: "שניה - יוצא ואינו יושב במקומו ואינו מדבר. שלישית - יושב במקומו ואינו מדבר".

• וכתב הרמ"א ע"פ הגה"מ בשם ר"י (הובא בדר"מ ס"ק ה): "ואם רוצה שלא לישב במקומו בשבוע שלישית ולדבר, הרשות בידו. ועכשיו נוהגין שאין יושבין במקומם כל שלושים; ועל אביו ואמו כל יב חדש, ואין למנהג זה עיקר, מ"מ אין לשנות מן המנהג, כי כל מקום לפי מנהגו".

שבוע רביעי[עריכה]

• כתב השו"ע ע"פ הטור: "רביעית - הרי הוא כשאר כל אדם. אפילו לא שלמו שלשה שבועות, כגון שמת באמצע שבוע, מיד כשכלה אותו שבוע ושנים שאחריו, חשוב שבוע הבא רביעית".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים