פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ה א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ה א

סעיף א[עריכה]

פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לישא ישראלית (משנה יבמות ע,א) ומותרים בגיורת ומשוחררת. ואפילו כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת, לפי שאינו בקדושתו. ואפילו נתינה או אחת מהספקות^א מותרת לו, הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו על הנתינים (עו,א) ולא על הספיקות (רמב"ם), אבל אסור בממזרת ודאית, שהרי אסורה מן התורה (רמב"ם). ויש מתירים, אפי' בממזרת (טור והראב"ד והרשב"א).

היתרי חתנות של פצוע דכא: מלבד גיורת לישראל המותרת אף לשאינו פצוע.

בעה"מ: מותרים רק בפסולי קהל מדרבנן מותרים בנתינים שהתגיירו ואסורים בממזרת, וכהן פצוע אסור בגרושה וחללה ואף בגיורת. לדעתו נתינים שהתגיירו פסולים מדרבנן כדברי רבא בתחילה, שכן משמע בדף עט, ורק פסולי דרבנן הותרו.

רמב"ם,שו"ע: מותרים בנתינים שהתגיירו ואסורים בממזרת, וכהן פצוע מותר בגיורת.

ח"מ: לדעתם ישראלים מותרים רק בפסולי דרבנן ואילו כהנים בטלה קדושתם ולכן מותרים אף בפסולי כהונה מהתורה כהן פצוע מותר אף בגרושה וחללה. הח"מ הבין מלשונם שאין עליו שום קדושת כהן, ומותרים להיטמא למתים ואינם נושאים כפיים, והתקשה מהפסוק ומהרמב"ם האומרים שכהן כרות שופכה אוכל קודשי קודשים. הפת"ש יישב שמדובר במסורסים ע"י שמיים שכשרים. והביא בית מאיר החולק וסובר שרק קדושת הזיווג בטלה, אך לשאר עניינים הריהו כהן גמור.

מ"מ,ב"ש: לדעתם מותרים בפסולי קהל שאינם מפורשים בתורה כהן פצוע מותר רק בגיורת ולא בגרושה וחללה. לדעת הרמב"ם נתינים שהתגיירו פסולים רק מדרבנן כדברי רבא בתחילה (עו,א) ואיסור גיורת אף שאסור מדאורייתא אינו מפורש בתורה אלא מיחזקאל לומדים שהיא בכלל זונה.

ראב"ד,רשב"א,רמ"א: מותרים אף במפורשים בתורה מותרים בנתינים ובממזרת וכן כהן בגרושה, חללה וגיורת. לדעתם שנתינים שהתגיירו אסורים מהתורה כמסקנת רבא ובכל זאת הותרו לפצוע דכא מוכח שהותרו אף הפסולים המפורשים.

א. אחת מהספקות: רמב"ם,שו"ע: מותרת לפצוע דכא.

ב"ש: תמה מדוע, הרי לספקות אסור להתחתן עם ממזר ודאי ומדוע יותר להם להתחתן עם פצוע דכא.

נשוי שנעשה פצוע דכא: שאילתות – צריך לגרש אשתו.

ספק פצוע דכא: אב"ד ראדוויל,בית אפרים: מותר לבוא בקהל. וכן רעק"א^[1] כתב: "יש לי לדון שספק פצוע דכא מותר לבוא בקהל, וכשם שדרשו חז"ל, לא יבא ממזר, ממזר ודאי לא יבא, הא ספק ממזר יבא, ה"נ י"ל פצוע דכא ודאי לא יבא, הא ספק פצוע דכא יבא, ואף שחכמים אסרו ספק ממזר, היינו מטעם שמעלה עשו ביוחסין, משא"כ בפצוע דכא שאינו מוליד, יש לומר שמכיון שאין זה פיסול יוחסין ורק מגזרת הכתוב אסור לבא בקהל, לא שייך לאסור בו משום מעלת יוחסין".

נו"ב: אסור. הביא דברי אב"ד ראדוויל ודחאם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]