פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פט א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר פט א

סעיף א[עריכה]

מתה האשה בחיי הבעל, חייב לקוברה וליטפל בכל צרכי קבורתה^א (משנה כתובות מו,ב), ובכלל זה האבן שנותנים על הקבר (שו"ת רא"ש). וכן חייב לעשות לה מספד וקינים, כדרך כל המדינה (רמב"ם). ואם דרכם להספיד בחלילין, לא יפחות משני חלילין ומקוננות, אפילו עני שבישראל; ואם היה עשיר, הכל לפי כבודו. ואם היה כבודה יותר מכבודו, קוברים אותה לפי כבודה, שעולה עמו ואינה יורדת^ב (כר' יהודה שם).

א. חייב בקבורתה: התוס' ביארו שתיקנו קבורה תחת הנדוניא ולא תחת הכתובה, שהרי אינו חייב לקבור ארוסתו. וכתב המהרי"ל שאפילו לא הכניסה לו נדוניא כלל לא פלוג וחייב בקבורתה.

ב. טעמו שגם לאחר מיתה אומרים שעולה עימו. וביארו התוס' שאפילו אם במשפחתה לא מספידים כלל ובמשפחתו מספידים רק את הזכרים ולא את הנקבות שאינן נשואות, חייב להספידה.

הוציאוה מקברה ושדדו תכריכיה:

תשב"ץ – חייב לקוברה שנית ואפילו מאה פעמים. השואל רצה לפטור כדין פרקונה שאם נשבית שנית רשאי לגרשה ולתת כתובתה. התשב"ץ חילק שיש לדמות רק אם יאמר שמוותר על ירושתה, אך אפי' זה לא יועיל, כי אף אם יכול לחוב לאשתו אינו יכול לקרוביה, ועוד שבנשבית יכול משום שהוא מגרשה ושוב אינו חייב בפרקונה אך כאן שאשתו מתה כבר אינו יכול לגרשה וקרויה אשתו עד שיחיו המתים.

תשלום עבור נר תמיד בביהכ"נ ועבור אדם שיאמר קדיש על אשתו:

רמ"ע מפאנו – פטור, לגבי הנר משום שזה מנהג בעלמא ורבים לא נוהגים, ואין ראיה מחיובו במצבה משום ששם מדובר שכך מנהג משפחתו, ולגבי קדיש יש חיוב לבן על הוריו אך לא על אשתו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.