פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כג א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (Added credit)
מ (Updated article link)
 
שורה 14: שורה 14:
'''רמ"א,ב"ש''': אינם חלוקים. אין בכך איסור הוצאה כיוון שנעשה בדרך תשמיש, וטעם האיסור לישא הוא משום פריה ורביה, אך אם נשא מותר לשמש. כך מוכח מהרמ"א שכאן לא השיג ואילו בסע' ה הביא דברי התוס'.
'''רמ"א,ב"ש''': אינם חלוקים. אין בכך איסור הוצאה כיוון שנעשה בדרך תשמיש, וטעם האיסור לישא הוא משום פריה ורביה, אך אם נשא מותר לשמש. כך מוכח מהרמ"א שכאן לא השיג ואילו בסע' ה הביא דברי התוס'.
</blockquote>
</blockquote>
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/706 לפרטים ורכישה].
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].


[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]

גרסה אחרונה מ־12:42, 19 במאי 2019


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כג א

סעיף א[עריכה]

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה (נידה יג,א) ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה (זוהר) לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילדא (נידה יג,א).

א. לשאת קטנה: נידה יג,ב: המשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח... מאי היא?... דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי נינהו, דא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.

רמב"ם,שו"ע: אסור להוציא שכ"ז... ולא ישא קטנה.

תוס': מותר לשמש עם קטנה ואיילונית.

ב"ח: הם חלוקים. לדעת התוס' מותר לשאת לכתחילה ומותר לשמש, ולדעת הרמב"ם יש איסור לשמש ולפיכך אין לשאת, אמנם בעקרה וזקנה אם לא ידע בשעת הנישואין מותר לשמש גם לדעת הרמב"ם. מלשון הרמב"ם והשו"ע שהסמיכו דין זה לדין שאסור להוציא לבטלה משמע שהבינו שזהו הטעם לדין זה.

רמ"א,ב"ש: אינם חלוקים. אין בכך איסור הוצאה כיוון שנעשה בדרך תשמיש, וטעם האיסור לישא הוא משום פריה ורביה, אך אם נשא מותר לשמש. כך מוכח מהרמ"א שכאן לא השיג ואילו בסע' ה הביא דברי התוס'.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.