אנציקלופדיה תלמודית:ראיה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
אין תקציר עריכה
 
(2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:


{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''ראיה. מצוה על כל זכר מישראל להיראות בעזרה בשלוש-רגלים*.  
'''הגדרת הערך - '''מצוה על כל זכר מישראל להיראות בעזרה בשלוש-רגלים*.  


== א. המצוה וגדרה. ==
== '''המצוה וגדרה''' ==


אחת משלוש מצוות העשה<ref>'''ע&quot;ע מצות עשה.'''</ref> שנצטוו ישראל בכל רגל משלש-רגלים*, היא הראִיה<ref>'''כ&quot;מ מספרי ראה פיס' קלח; עי' ברייתא בחגיגה ו ב, לגי' סמ&quot;ג עשין רכז וקרי&quot;ס חגיגה פ&quot;א; עי' רמב&quot;ם שם ה&quot;א ופהמ&quot;ש לרמב&quot;ם חגיגה פ&quot;א מ&quot;ב.'''</ref>, שנצטווינו להיראות כל זכר בירושלים בבית הבחירה<ref>'''חינוך מ' תפט.'''</ref>. מצוה זו כפולה ומשולשת בתורה<ref>'''רי&quot;פ פרלא לספה&quot;מ לרס&quot;ג מ&quot;ע מו.'''</ref>, שנאמר: שלש פעמים בשנה יֵרָאֶה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, בחג המצות<ref>'''ע&quot;ע פסח.'''</ref> ובחג השבֻעות* ובחג הסכות*<ref>'''דברים טז טז. סמ&quot;ג עשין רכז; חינוך שם.'''</ref>, ונאמר: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדֹן ה' אלהי ישראל<ref>'''שמות לד כג. ספה&quot;מ לרמב&quot;ם מ&quot;ע נג.'''</ref>. ונאמר: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדֹן ה'<ref>'''שמות כג יז.'''</ref>.
אחת משלוש מצוות העשה<ref>'''ע&quot;ע מצות עשה.'''</ref> שנצטוו ישראל בכל רגל משלש-רגלים*, היא הראִיה<ref>'''כ&quot;מ מספרי ראה פיס' קלח; עי' ברייתא בחגיגה ו ב, לגי' סמ&quot;ג עשין רכז וקרי&quot;ס חגיגה פ&quot;א; עי' רמב&quot;ם שם ה&quot;א ופהמ&quot;ש לרמב&quot;ם חגיגה פ&quot;א מ&quot;ב.'''</ref>, שנצטווינו להיראות כל זכר בירושלים בבית הבחירה<ref>'''חינוך מ' תפט.'''</ref>. מצוה זו כפולה ומשולשת בתורה<ref>'''רי&quot;פ פרלא לספה&quot;מ לרס&quot;ג מ&quot;ע מו.'''</ref>, שנאמר: שלש פעמים בשנה יֵרָאֶה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, בחג המצות<ref>'''ע&quot;ע פסח.'''</ref> ובחג השבֻעות* ובחג הסכות*<ref>'''דברים טז טז. סמ&quot;ג עשין רכז; חינוך שם.'''</ref>, ונאמר: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדֹן ה' אלהי ישראל<ref>'''שמות לד כג. ספה&quot;מ לרמב&quot;ם מ&quot;ע נג.'''</ref>. ונאמר: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדֹן ה'<ref>'''שמות כג יז.'''</ref>.
שורה 43: שורה 43:
העולה לרגל, כתבו ראשונים שהרי הוא עוסק במצוה ממש, שהמצוה היא בהליכה עצמה<ref>'''עי' ריטב&quot;א סוכה כה א (ועי' בהק' מהד' מוסה&quot;ק שנד' לראשונה תחת שם הרשב&quot;א); מלא הרועים ע' עוסק במצוה פטור ממצוה סי' ב, בשם הרשב&quot;א, ותמה; שו&quot;ת דבר יהושע סי' ז אות ט, בד' ספה&quot;מ לרמב&quot;ם מ&quot;ע כ.'''</ref>, ואינה רק הכשר למצוה להיראות בעזרה<ref>'''עי' דבר יהושע שם.'''</ref>. וצידדו אחרונים שהדבר נלמד ממה שכתבה התורה מצוה זו בלשון: שלש רְגָלִים<ref>'''שמות כג יד.'''</ref>, היינו הליכה ברַגְלַיִם<ref>'''עי' דבר יהושע שם: אפשר, ע&quot;פ חגיגה ג א (עי' ברייתא שם, ורש&quot;י ד&quot;ה אלא רגלים). '''</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שאין ההליכה גוף המצוה, רק שעיקר המצוה הוא ראיית פנים בעזרה, והדרך הוא הפעולה המביאו לה<ref>'''מלא הרועים שם. '''</ref>. וצידדו בדעת ראשונים שההליכה שהיא גוף המצוה היא העלייה מירושלים לעזרה, אבל ההליכה מביתו לירושלים היא הפעולה המביאה למצוה<ref>'''עי' מלא הרועים שם, בד' הרשב&quot;א: אפשר. ועי' שו&quot;ת אג&quot;מ קדשים ח&quot;א סי' כא וקבא דקשייתא (החדש) עמ' צד מהגרב&quot;מ אזרחי.'''</ref>.
העולה לרגל, כתבו ראשונים שהרי הוא עוסק במצוה ממש, שהמצוה היא בהליכה עצמה<ref>'''עי' ריטב&quot;א סוכה כה א (ועי' בהק' מהד' מוסה&quot;ק שנד' לראשונה תחת שם הרשב&quot;א); מלא הרועים ע' עוסק במצוה פטור ממצוה סי' ב, בשם הרשב&quot;א, ותמה; שו&quot;ת דבר יהושע סי' ז אות ט, בד' ספה&quot;מ לרמב&quot;ם מ&quot;ע כ.'''</ref>, ואינה רק הכשר למצוה להיראות בעזרה<ref>'''עי' דבר יהושע שם.'''</ref>. וצידדו אחרונים שהדבר נלמד ממה שכתבה התורה מצוה זו בלשון: שלש רְגָלִים<ref>'''שמות כג יד.'''</ref>, היינו הליכה ברַגְלַיִם<ref>'''עי' דבר יהושע שם: אפשר, ע&quot;פ חגיגה ג א (עי' ברייתא שם, ורש&quot;י ד&quot;ה אלא רגלים). '''</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שאין ההליכה גוף המצוה, רק שעיקר המצוה הוא ראיית פנים בעזרה, והדרך הוא הפעולה המביאו לה<ref>'''מלא הרועים שם. '''</ref>. וצידדו בדעת ראשונים שההליכה שהיא גוף המצוה היא העלייה מירושלים לעזרה, אבל ההליכה מביתו לירושלים היא הפעולה המביאה למצוה<ref>'''עי' מלא הרועים שם, בד' הרשב&quot;א: אפשר. ועי' שו&quot;ת אג&quot;מ קדשים ח&quot;א סי' כא וקבא דקשייתא (החדש) עמ' צד מהגרב&quot;מ אזרחי.'''</ref>.


== ב. זמנה. ==
== '''זמנה''' ==


שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך<ref>'''דברים טז טז.'''</ref>. שומע אני, בכל זמן שירצה - ובלבד שיהיה<ref>'''פס&quot;ז שמות כג יד.'''</ref> שלוש<ref>'''פס&quot;ז שם; רבינו בחיי שם.'''</ref> פעמים בשנה<ref>'''רבינו בחיי שם.'''</ref> - תלמוד לומר: בחג המצות<ref>'''ע&quot;ע פסח.'''</ref> ובחג השבֻעות* ובחג הסֻּכות*<ref>'''דברים שם. עי' מכילתא משפטים כספא פ&quot;כ; ילק&quot;ש משפטים רמז שנה; פס&quot;ז שם; עי' מדרש אגדה שם; מדרש תנאים דברים טז טז.'''</ref>. ויש למדים זאת מהכתוב: פעמים<ref>'''דברים שם. '''</ref>, אין פעמים אלא זמנים<ref>'''מכדרשב&quot;י כג יז. עיי&quot;ש שהביא כראיה הכתוב בישעיהו כו ו: תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, וצ&quot;ב. ועי' ספרי ראה פיס' קמג ורבנו הלל ותולדות אדם והג' הגר&quot;א שם וברייתא חגיגה ג א.'''</ref>. אתה אומר בחג המצות פעם אחת ובחג השבועות פעם אחת ובחג הסוכות פעם אחת<ref>'''מדרש תנאים שם. '''</ref>, או בחג המצות שלוש פעמים, ובחג השבועות שלוש פעמים, ובחג הסוכות שלוש פעמים - שהכתוב: שלש פעמים, משמעו שאם נתראה שלוש פעמים ברגל אחד דיו, או בחג המצות או בחג הסוכות או בחג השבועות<ref>'''עי' ז&quot;ר לילק&quot;ש שם.'''</ref> - תלמוד לומר: שלש רגלים תחֹג לי בשנה<ref>'''שמות כג יד. מכילתא שם; עי' מכדרשב&quot;י שם; עי' ילק&quot;ש שם; מדרש תנאים שם.'''</ref>, שבכל רגל צריך להלך ברגליו<ref>'''ז&quot;ר לילק&quot;ש שם.'''</ref>.
שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך<ref>'''דברים טז טז.'''</ref>. שומע אני, בכל זמן שירצה - ובלבד שיהיה<ref>'''פס&quot;ז שמות כג יד.'''</ref> שלוש<ref>'''פס&quot;ז שם; רבינו בחיי שם.'''</ref> פעמים בשנה<ref>'''רבינו בחיי שם.'''</ref> - תלמוד לומר: בחג המצות<ref>'''ע&quot;ע פסח.'''</ref> ובחג השבֻעות* ובחג הסֻּכות*<ref>'''דברים שם. עי' מכילתא משפטים כספא פ&quot;כ; ילק&quot;ש משפטים רמז שנה; פס&quot;ז שם; עי' מדרש אגדה שם; מדרש תנאים דברים טז טז.'''</ref>. ויש למדים זאת מהכתוב: פעמים<ref>'''דברים שם. '''</ref>, אין פעמים אלא זמנים<ref>'''מכדרשב&quot;י כג יז. עיי&quot;ש שהביא כראיה הכתוב בישעיהו כו ו: תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, וצ&quot;ב. ועי' ספרי ראה פיס' קמג ורבנו הלל ותולדות אדם והג' הגר&quot;א שם וברייתא חגיגה ג א.'''</ref>. אתה אומר בחג המצות פעם אחת ובחג השבועות פעם אחת ובחג הסוכות פעם אחת<ref>'''מדרש תנאים שם. '''</ref>, או בחג המצות שלוש פעמים, ובחג השבועות שלוש פעמים, ובחג הסוכות שלוש פעמים - שהכתוב: שלש פעמים, משמעו שאם נתראה שלוש פעמים ברגל אחד דיו, או בחג המצות או בחג הסוכות או בחג השבועות<ref>'''עי' ז&quot;ר לילק&quot;ש שם.'''</ref> - תלמוד לומר: שלש רגלים תחֹג לי בשנה<ref>'''שמות כג יד. מכילתא שם; עי' מכדרשב&quot;י שם; עי' ילק&quot;ש שם; מדרש תנאים שם.'''</ref>, שבכל רגל צריך להלך ברגליו<ref>'''ז&quot;ר לילק&quot;ש שם.'''</ref>.
שורה 63: שורה 63:
על זמני התשלומים, שהן כל שבעת ימי החג, ואף שמיני-עצרת* עימהם, ועל כך שיש תשלומים כל שבעה לאחר שבועות*, ע&quot;ע חגיגה: זמנה. על גר*, החייב בראִיה - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''173 ואילך. '''</ref> - שנתגייר באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ&quot;ל, עי' להלן: הפטורים<ref>'''ציון''' '''189 ואילך.'''</ref>. על חִגר*, הפטור מהראִיה<ref>'''ע&quot;ע חגר: במצות הראייה. '''</ref>, שנתפשט באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ&quot;ל, עי' להלן: שם<ref>'''ציון''' '''299 ואילך.'''</ref>. על טומטום*, הפטור מהראִיה<ref>'''ע&quot;ע טומטום ציון 166 ואילך.'''</ref>, שנקרע ונמצא זכר באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ&quot;ל, עי' להלן: שם<ref>'''ציון''' '''153 ואילך.'''</ref>. על טמא, הפטור מהראִיה<ref>'''ע&quot;ע טמא (א) ציון 237 ואילך.'''</ref>, שנטהר באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ&quot;ל, עי' להלן: שם<ref>'''ציון''' '''264 ואילך.'''</ref>.
על זמני התשלומים, שהן כל שבעת ימי החג, ואף שמיני-עצרת* עימהם, ועל כך שיש תשלומים כל שבעה לאחר שבועות*, ע&quot;ע חגיגה: זמנה. על גר*, החייב בראִיה - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''173 ואילך. '''</ref> - שנתגייר באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ&quot;ל, עי' להלן: הפטורים<ref>'''ציון''' '''189 ואילך.'''</ref>. על חִגר*, הפטור מהראִיה<ref>'''ע&quot;ע חגר: במצות הראייה. '''</ref>, שנתפשט באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ&quot;ל, עי' להלן: שם<ref>'''ציון''' '''299 ואילך.'''</ref>. על טומטום*, הפטור מהראִיה<ref>'''ע&quot;ע טומטום ציון 166 ואילך.'''</ref>, שנקרע ונמצא זכר באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ&quot;ל, עי' להלן: שם<ref>'''ציון''' '''153 ואילך.'''</ref>. על טמא, הפטור מהראִיה<ref>'''ע&quot;ע טמא (א) ציון 237 ואילך.'''</ref>, שנטהר באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ&quot;ל, עי' להלן: שם<ref>'''ציון''' '''264 ואילך.'''</ref>.


== ג. הפטורים. ==
== '''הפטורים''' ==


כל הפטורים מהראִיה<ref>'''עי' להלן בכל הפרק מיהם הפטורים מהראיה. '''</ref>, היינו שפטורים מראיית פנים בעזרה ומראיית פנים בקרבן<ref>'''תוס' חגיגה ב א ד&quot;ה הכל, בשם ר&quot;ת, בפי' משנה שם, ובד' רש&quot;י שם ד&quot;ה הכל חייבין בראיה; שדה יהושע לירו' חגיגה פ&quot;א ה&quot;א, בד' הירושלמי, רש&quot;י והרמב&quot;ם; נועם ירושלמי שם, בד' הירושלמי שם, ע&quot;פ ירו' ערובין פ&quot;י ה&quot;א. '''</ref> - עולת-ראִיה* - ויש מהראשונים שכתבו שכן דעת הבבלי, אבל בשם הירושלמי כתבו שאין הפטורים אמורים אלא בראיית קרבן, אבל בראיית פנים בעזרה הכל חייבים, כמו בהקהל*: האנשים והנשים והטף<ref>'''תוס' שם. '''</ref>. וביארו אחרונים, שכן בירושלמי שנינו שהפטור האמור במשנה הוא בראיית קרבן, אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב, שנאמר: הקהל את העם האנשים והנשים והטף<ref>'''דברים לא יב. '''</ref>, והרי קטן גדול מטף<ref>'''עי' ירו' חגיגה פ&quot;א ה&quot;א.'''</ref>. ולדעתם הירושלמי מתפרש שאפילו קטן חייב בראִיה, כל שכן שאר הפטורים הנמנים במשנה<ref>'''עי' שדה יהושע שם, בד' התוס' שם. '''</ref>.
כל הפטורים מהראִיה<ref>'''עי' להלן בכל הפרק מיהם הפטורים מהראיה. '''</ref>, היינו שפטורים מראיית פנים בעזרה ומראיית פנים בקרבן<ref>'''תוס' חגיגה ב א ד&quot;ה הכל, בשם ר&quot;ת, בפי' משנה שם, ובד' רש&quot;י שם ד&quot;ה הכל חייבין בראיה; שדה יהושע לירו' חגיגה פ&quot;א ה&quot;א, בד' הירושלמי, רש&quot;י והרמב&quot;ם; נועם ירושלמי שם, בד' הירושלמי שם, ע&quot;פ ירו' ערובין פ&quot;י ה&quot;א. '''</ref> - עולת-ראִיה* - ויש מהראשונים שכתבו שכן דעת הבבלי, אבל בשם הירושלמי כתבו שאין הפטורים אמורים אלא בראיית קרבן, אבל בראיית פנים בעזרה הכל חייבים, כמו בהקהל*: האנשים והנשים והטף<ref>'''תוס' שם. '''</ref>. וביארו אחרונים, שכן בירושלמי שנינו שהפטור האמור במשנה הוא בראיית קרבן, אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב, שנאמר: הקהל את העם האנשים והנשים והטף<ref>'''דברים לא יב. '''</ref>, והרי קטן גדול מטף<ref>'''עי' ירו' חגיגה פ&quot;א ה&quot;א.'''</ref>. ולדעתם הירושלמי מתפרש שאפילו קטן חייב בראִיה, כל שכן שאר הפטורים הנמנים במשנה<ref>'''עי' שדה יהושע שם, בד' התוס' שם. '''</ref>.
שורה 194: שורה 194:




==הערות שוליים==
=='''הערות שוליים'''==

גרסה אחרונה מ־00:54, 14 בפברואר 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - מצוה על כל זכר מישראל להיראות בעזרה בשלוש-רגלים*.

המצוה וגדרה

אחת משלוש מצוות העשה[1] שנצטוו ישראל בכל רגל משלש-רגלים*, היא הראִיה[2], שנצטווינו להיראות כל זכר בירושלים בבית הבחירה[3]. מצוה זו כפולה ומשולשת בתורה[4], שנאמר: שלש פעמים בשנה יֵרָאֶה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, בחג המצות[5] ובחג השבֻעות* ובחג הסכות*[6], ונאמר: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדֹן ה' אלהי ישראל[7]. ונאמר: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדֹן ה'[8].

מצוה זו נמנית במנין-המצוות*, כראִיה[9], או עלייה לרגל[10]. ויש שלא מנו את המצוה[11], וצידדו אחרונים בדעתם שעיקר מצוות הראִיה היא להביא עולת-ראִיה*[12].

על האיסור להימנע מלהביא עולת-ראיה* כשהוא נראה בעזרה ברגל, ע"ע לא יראו פני ריקם; לא יראה את פני ה' ריקם. ביחס בין מצות ראִיה לחיוב הקרבת עולת-ראִיה*, ע"ע.

מקום החיוב להיראות בו

הראִיה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה[13], ולא בהר-הבית*[14], שהרי טמא פטור מהראִיה[15], שכל שאינו בביאה אינו בהבאה[16], וטמא-מת* נכנס להר הבית[17].

קודם בנין בית המקדש

קודם בנין בית-המקדש* אם היה חיוב לעלות לרגל, נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש מהראשונים שנסתפקו אם קודם בנין בית המקדש היה חיוב לעלות לרגל[18], מכח הכתוב לגבי שלמי-שמחה*: ושמחת וגו' במקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם[19], שייתכן שבא לומר שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר ה' מקום לשכנו שם[20]. ויש מהם שכתבו לגבי המשכן שבמדבר שלא היה בו חיוב להיראות ברגל[21]. וכן כתבו אחרונים שלדעת הסוברים שמי שאין לו קרקע פטור מהראִיה[22], במדבר לא התחייבו בראיה[23]. וכן יש מהאחרונים שהכריעו שלא התחייבו לעלות לרגל קודם בנין בית המקדש, שנאמר: יֵרָאֶה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר[24], דהיינו בית הבחירה שהוא בית עולמים[25], ובארבעה עשר שנה של ירושה וישיבה[26] לא היה חיוב לעלות לרגל, וכן בנוב וגבעון שלא היה הארון קבוע[27] - דהיינו נמצא בתוך אהל מועד[28] - ושכן מורה הכתוב באלקנה לגבי המשכן* בשילה - בו היה הארון קבוע[29] - ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה[30], דהיינו משנה לשנה[31], ככתוב שם: וכן יעשה שנה בשנה[32], כמו: ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה[33]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שמכל מקום שילה נקרא בית עולמים, והתחייבו בו בראיה[34], שכן שנינו: המקום אשר יבחר ה'[35], זו שילה ובית עולמים[36].

ב) ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחיוב ראיה ברגלים היה גם - קודם בנין בית המקדש, ואפילו - בשעת היתר הבמות[37]. וכן שנינו במדרש - לגבי הזמן שהיה המשכן בשילה - שאלקנה עלה ארבעה פעמים בשנה, שלושה מן התורה ואחת שקיבל עליו, שנאמר: ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה[38]. וכן יש מהראשונים סוברים שבימי שילה היה חיוב ראִיה בשלוש רגלים[39]. וכן תרגום מימים ימימה: מזמן מועד למועד[40], וביארו ראשונים דהיינו מחג המצות לחג השבועות, ומחג השבועות לחג הסוכות[41], כמו: הנה חג לה' בְּשִׁלוֹ מימים ימימה[42], שעל כורחך פתרונו: מחג לחג ושלוש פעמים בשנה[43]. או שאפילו פתרונו משנה לשנה היה עולה בשלושה רגלים[44], וביארו הכתוב שנדר היה לו שיעלה שם בכל שנה ושנה הוא וביתו לזבוח שם בלא שלושה רגלים, כי בשלושה רגלים הזכרים חייבים ולא הנשים - והוא עלה עם נשותיו - וכך אומר שם: לִזְבֹּחַ לה' את זבח הימים ואת נדרו[45], הרי שבנדר היה עליו לעלות שם בכל שנה ושנה ביום הקבוע לו[46]. או שמשנה לשנה היה עולה שם עם נשיו ברגל אחד מהרגלים, ואולם הוא והזכרים אשר לו היו עולים שם בכל רגל ורגל, ולזה נאמר: ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה[47], רוצה לומר, שפעם אחת בשנה היה עולה מעירו, בדרך שלא נשאר לו שם בביתו אפילו הנשים והטף[48]. והכתוב: ושמחת וגו' במקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם[49], פירושו שלאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה', כטעם שיאמר: לא תוכל לזבֹּחַ את הפָּסח באחד שעריך[50].

בזמן הזה

מצות הראִיה נוהגת בזמן הבית[51], ובזמן הזה שחרב המקדש, אין חיוב עשה בזה[52]. ומכל מקום מדברי התלמוד והמדרש נראה שעלו לרגל לירושלים אף לאחר שחרב המקדש[53], וכן כתבו ראשונים ואחרונים שהוא המנהג[54]. וכתבו אחרונים שהמנהג בימינו שעושים סימוכין לעליית הרגל לבוא לכתל-מערבי*[55]. יש מהראשונים שכתבו הטעם, שקדושת המקדש והעיר קיימת[56] - ולא נתבטלה אף בשעת החורבן, לסוברים כן[57] - ויש מהראשונים שכתבו הטעם להרבות עגמת נפש[58], שתהא נפשו עגומה עליו[59] - על החורבן - ויש מהאחרונים שכתבו הטעם, שהוא משום חיבוב ארץ-ישראל*[60].

יש מהאחרונים שכתבו שגם בזמן הזה מצוה לעלות לרגל לירושלים[61], דהיינו מצוה מדרבנן[62], שתיקנו זכר למקדש[63], ושנכון להדר לראות ממקום גבוה את כל רצפת הר הבית הכולל בתוכו מקום העזרה, שיהא לכל הפחות רואה פני העזרה מבחוץ, וכתבו שהרבה נוהגים כן[64].

צורת העלייה

בצורת העלייה מביתו לעזרה, נחלקו הדעות:

א) שלש פעמים בשנה[65], אין פעמים אלא רְגָלִים [66], וכן הוא אומר: תִּרְמְסנה רָגל רגלי עני פעמי דלים[67], ואומר: מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב[68]. במדרש למדו מכאן: אזהרה לישראל[69] שלא יעלו אלא ברגליהם[70]. וכן יש מהראשונים שכתבו אחרונים בדעתם, שהעלייה היא ברגל דוקא[71], וצריך לעלות ברַגְלַיִם כל הדרך מביתו לירושלים[72], ושלכן למדו מרְגלים להוציא מי שאינו יכול לעלות ברגליו[73]. וכתבו אחרונים שמקרא מלא הוא: כי אעבור בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עד בית אלהים[74], ולשון אדדם אינו נופל על הנסיעה והרכיבה, רק על הילוך ברגלים, ועל דרך עלייה לרגל מספר הכתוב[75].

ב) אכן בבבלי למדו מכאן לפטור בעלי קבין מהראִיה[76]. וכן נראה מדברי הבבלי שיכולים לעלות בסוסים ופרדים[77]. וכן אמרו בירושלמי שהעשירים היו עולים בבהמה[78]. וכן אמרו במדרש: כי אעבור בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עד בית אלהים[79], מהו בסך - לשון סכך וסוכה[80] - כשעולים לרגלים לראות פניך בסקפסטאות כמין סוכה[81], כלומר, בעגלת צב שהיו מחופות כמין סוכה[82], להגן מן הרוח גשם ושרב[83]. וכן כתבו ראשונים שאע"פ שמי שאינו יכול לעלות ברגליו פטור מהראיה, מכל מקום לא אמרה תורה שהיכול לעלות ברגליו לא ירכב בבהמה[84].

יש מהאחרונים שכתבו שלא נאמר אזהרה שלא יעלו אלא ברגליהם לעיכוב, אלא משום חיבוב מצוה, שנהגו לילך ברגליהם דוקא להראות איך מחבבים המצוות[85].

גדר העלייה

העולה לרגל, כתבו ראשונים שהרי הוא עוסק במצוה ממש, שהמצוה היא בהליכה עצמה[86], ואינה רק הכשר למצוה להיראות בעזרה[87]. וצידדו אחרונים שהדבר נלמד ממה שכתבה התורה מצוה זו בלשון: שלש רְגָלִים[88], היינו הליכה ברַגְלַיִם[89]. ויש מהאחרונים שכתבו שאין ההליכה גוף המצוה, רק שעיקר המצוה הוא ראיית פנים בעזרה, והדרך הוא הפעולה המביאו לה[90]. וצידדו בדעת ראשונים שההליכה שהיא גוף המצוה היא העלייה מירושלים לעזרה, אבל ההליכה מביתו לירושלים היא הפעולה המביאה למצוה[91].

זמנה

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך[92]. שומע אני, בכל זמן שירצה - ובלבד שיהיה[93] שלוש[94] פעמים בשנה[95] - תלמוד לומר: בחג המצות[96] ובחג השבֻעות* ובחג הסֻּכות*[97]. ויש למדים זאת מהכתוב: פעמים[98], אין פעמים אלא זמנים[99]. אתה אומר בחג המצות פעם אחת ובחג השבועות פעם אחת ובחג הסוכות פעם אחת[100], או בחג המצות שלוש פעמים, ובחג השבועות שלוש פעמים, ובחג הסוכות שלוש פעמים - שהכתוב: שלש פעמים, משמעו שאם נתראה שלוש פעמים ברגל אחד דיו, או בחג המצות או בחג הסוכות או בחג השבועות[101] - תלמוד לומר: שלש רגלים תחֹג לי בשנה[102], שבכל רגל צריך להלך ברגליו[103].

אין איסור בל-תוסיף* לעלות פעמים נוספות בשנה[104], וכן שנינו: הראיון אין לו שיעור[105]. וכן אמרו במדרש שהיה אלקנה עולה ארבעה פעמים בשנה, שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו, שנאמר: ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה[106], וביארו ראשונים ש"מימים ימימה" פירושו: משנה לשנה[107], כמו שכתוב שם: וכן יעשה שנה בשנה[108], שנדר היה לו שיעלה שם בכל שנה ושנה הוא וביתו לזבוח שם, בלא שלושה רגלים - שהרי עלו נשותיו עימו - ובשלושה רגלים הזכרים חייבים ולא הנשים[109]. וכן אומר שם: לזבֹּחַ לה' את זבח הימים ואת נדרו[110], הרי שבנדר היה עליו לעלות שם בכל שנה ושנה ביום הקבוע לו[111].

עיקר זמנה ותשלומים לה

בעיקר זמן הראיה ובתשלומים לו נחלקו אמוראים:

א) לדעת ר' יוחנן כל שבעה תשלומים לראשון[112], כפי שפסח-שני* - לסוברים כן[113] - הוא תשלומים לראשון[114], שהרי יום אחד עשה הכתוב עיקר בכולן, שכתוב: וחגֹּתם אֹתו[115], ושלאחריו עשה תשלומים לו[116]. וכתבו ראשונים, שאע"פ שהכתוב הוא בחגיגה, מכל מקום למדים ראִיה ממנו[117]. וביארו אחרונים שסברא* הוא ללמוד ראִיה מחגיגה[118].

ב) לדעת ר' אושעיא כל שבעה חובה[119], שהימים הם תשלומים זה לזה[120], אין לך יום בהם שאין חובתו תלויה בו בעצמו למי שלא נראה בימים שלפניו, יום ראשון שהוא נראה להביא עיקר עבורו, וימיו שלאחריו תשלומים לו[121].

ג) בירושלמי הובאה גם דעת חזקיה הסובר את שהוא חייב בראשון חייב בשני, את שאינו חייב בראשון אינו חייב בשני[122] - ואין תשלומים כלל - שכתוב: יִרְאה, וקוראים אנו: יֵרָאה[123], שמשמעו להבא[124]. וביארו אחרונים שאין התשלומים לראִיה, אלא לעולת ראִיה בלבד[125], אלא שאם היה בן חיוב בראיית פנים ביו"ט ראשון, אם לא הביא עולת ראיה בו ביום מביא כל שבעה, אבל אם לא היה בן חיוב בראיית פנים ביום טוב ראשון, שוב אינו מתחייב בעולת ראיה כלל[126]. ויש מהאחרונים שהגיה הגירסא, ולדעתו חזקיה סובר כר' יוחנן[127].

להלכה, כתבו ראשונים כר' יוחנן[128]. ויש מהאחרונים הלמדים בדעת ראשונים, שדעתם כחזקיה[129].

על זמני התשלומים, שהן כל שבעת ימי החג, ואף שמיני-עצרת* עימהם, ועל כך שיש תשלומים כל שבעה לאחר שבועות*, ע"ע חגיגה: זמנה. על גר*, החייב בראִיה - לסוברים כן[130] - שנתגייר באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ"ל, עי' להלן: הפטורים[131]. על חִגר*, הפטור מהראִיה[132], שנתפשט באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ"ל, עי' להלן: שם[133]. על טומטום*, הפטור מהראִיה[134], שנקרע ונמצא זכר באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ"ל, עי' להלן: שם[135]. על טמא, הפטור מהראִיה[136], שנטהר באחד מימי התשלומים, שדינו תלוי במחלוקת האמוראים הנ"ל, עי' להלן: שם[137].

הפטורים

כל הפטורים מהראִיה[138], היינו שפטורים מראיית פנים בעזרה ומראיית פנים בקרבן[139] - עולת-ראִיה* - ויש מהראשונים שכתבו שכן דעת הבבלי, אבל בשם הירושלמי כתבו שאין הפטורים אמורים אלא בראיית קרבן, אבל בראיית פנים בעזרה הכל חייבים, כמו בהקהל*: האנשים והנשים והטף[140]. וביארו אחרונים, שכן בירושלמי שנינו שהפטור האמור במשנה הוא בראיית קרבן, אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב, שנאמר: הקהל את העם האנשים והנשים והטף[141], והרי קטן גדול מטף[142]. ולדעתם הירושלמי מתפרש שאפילו קטן חייב בראִיה, כל שכן שאר הפטורים הנמנים במשנה[143].

אישה

האִשה* פטורה מהראִיה[144], שנאמר: זכורך[145], להוציא את הנשים[146]. ויש הדורשים: זכור, להוציא את הנשים, זכורך להוציא טומטום*[147]. שאם נאמר זכור, אין לך להוציא אלא את הנשים[148], עכשיו שנאמר זכורך, בא להוציא אף טומטום[149]. ואע"פ שהאישה פטורה מכל מצות-עשה-שהזמן-גרמא*[150], נצרך הלימוד משום שהיינו חושבים ללמוד "ראִיה" "ראִיה" מהקהל*, לחייב נשים[151]. או - לסוברים כן - שעצם הפטור של אישה מכל מצות עשה שהזמן גרמא נלמד בבנין-אב* מראִיה, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות בה[152].

טומטום

טומטום* - אדם שאין ניכרים בו לא זכרות ולא נקבות, שאותו המקום מכוסה בעור, ויש בו כמין שומא מנוקבת להטיל מים[153] - פטור מהראִיה[154]. ואם נקרע - הכיסוי - ביום טוב הראשון, ונמצא זכר - שהיה גיד שלו וביציו טמונים בגוף[155], וכשנקרע מתגלה לנו שהרי הוא זכר ודאי[156] - חייב בראִיה[157]. נקרע בימי התשלומים, אמרו בירושלמי שלחזקיה, הסובר שאין ימי תשלומים[158], פטור מהראִיה, ולר' יוחנן, הסובר שכל שבעה תשלומים לראשון[159], ולר' אושעיא, הסובר שכל שבעה תשלומים זה לזה[160], חייב בראִיה[161]. ור' יוסה סובר שלא נחלקו אמוראים כלל בטומטום שנקרע בימי התשלומים, שקריעה היא שגרמה - הוכיחה - שראוי הוא[162], שזכר גמור היה אף ביום הראשון[163].

על טומטום*, שפטור מהראִיה, אפילו כשביציו מבחוץ וגידו טמון, שודאי זכר הוא, ושיש הסוברים שכשביציו מבחוץ וגידו טמון חייב בראִיה, ע"ע טומטום[164].

עבד

עבדים[165] - שאינם משוחררים[166] - פטורים מהראִיה[167], שנאמר: יראה כל זכורך אל פני האדֹן ה'[168], מי שאין לו אלא אדון אחד[169], שאין לו אדון אלא הקב"ה[170], יצא העבד שיש לו אדון אחר[171].

מי שחציו-עבד-וחציו-בן-חורין*, אם חייב בראיה, ואם הלימוד הנ"ל בא למעט אותו או עבד גמור דוקא, ע"ע חציו עבד וחציו בן חורין[172].

גר

הגר*, שחייב בכל המצוות האמורות בישראל[173], חייב בראִיה[174], שכן שנינו שעבדים שאינם משוחררים פטורים מהראִיה[175], הרי שמשוחררים חייבים[176], והוא הדין גר[177]. במדרש אמרו שהגר פטור מהראִיה[178], שנאמר: כל זכורך[179], להוציא את הגרים[180]. ועוד, שנאמר בהקהל*: תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל[181], להוציא גרים ועבדים[182]. וביארו אחרונים שהמדרש חלוק על המשנה[183], וסובר שגרים פטורים מהראיה, מפני שאין להם קרקע, ומי שאין לו קרקע פטור מהראִיה[184] - לסוברים כן[185] - וגרים לא היה להם חלק בארץ-ישראל*[186]. וכהנים ולויים - אע"פ אין להם חלק בארץ ישראל[187] - יש להם ערי-הלוים*[188].

לסוברים שגר חייב בראִיה[189], אמרו בירושלמי שגר שנתגייר ביום טוב ראשון חייב בראיה[190], נתגייר בימי התשלומים, ובראשון גוי היה[191], לחזקיה, הסובר שאין ימי תשלומים[192], פטור מהראִיה, ולר' יוחנן, הסובר שכל שבעה תשלומים לראשון[193], ולר' אושעיא, הסובר שכל שבעה תשלומים זה לזה[194], חייב בראִיה[195].

אלם

האִלם*, אף על פי שהוא שומע, פטור מהראִיה[196], והדבר נלמד בגזרה-שוה* מהקהל*, שבשתיהן נאמר: ראִיה[197] - בראִיה: יֵרָאה כל זכורך[198], ובהקהל: בבוא כל ישראל לֵרָאות[199] - ובהקהל נאמר: ולמען ילמדו[200], להוציא מי שאינו מדבר[201].

חרש

החרש* פטור מהראִיה[202], אפילו חרש באזנו אחת[203], והדבר נלמד בגזרה-שוה* מהקהל*, שבשתיהן נאמר: ראִיה[204], ובהקהל נאמר: באזניהם[205]. או שבהקהל נאמר: למען ישמעו[206], להוציא מי שאין לו שמיעה גמורה[207]. בירושלמי אמרו שהדבר תלוי במחלוקת תנאים אם באזניהם משמע שתי אזנים[208] או אוזן לכל אחד ואחד[209].

סומא

הסומא*, לסוברים שחייב בכל המצוות שבתורה[210], נחלקו בו תנאים:

א) יש סוברים שחייב בראִיה[211].

ב) ויש סוברים שפטור מהראִיה[212], שנאמר: יֵרָאֶה[213], פרט לסומא[214], שאין יכול לראות[215]. או משום שנאמר: רגלים[216], פרט לסומא[217], וביארו ראשונים שהיה לו לכתוב שלוש פעמים - ולמה כתב: רגלים - אלא בא ללמדנו - שהחייב הוא - מי שיש לו כח ושיכול לעלות מאליו מירושלים לעזרה בלא עזרת שום אדם בעולם, וסומא בשתי עיניו, כיוון שאינו רואה כלל אינו יודע איזה דרך ילך לעזרה וצריך שירכיבנו איש בן דעת כל כתפו[218]. אבל הסומא באחת מעיניו חייב בראִיה[219].

ג) ויש סוברים שסומא באחת מעיניו פטור מן הראִיה, שנאמר: יִרְאה - בכתיב, וקוראים אנו[220] - יֵרָאה, כדרך שבא לִרְאות כך בא לֵרָאות, מה לִרְאות בשתי עיניו אף לֵרָאות בשתי עיניו[221]. וביארו ראשונים, שהקיש ראייתך לראייתו[222], שכדרך שבא הקב"ה לראותך כך הוא בא ליראות ממך[223], מה לראותך בשתי עיניו[224], שהוא רואה אותך כשהוא שלם[225], שיש לו ראייה שלימה[226] בשתי עיניו[227], שנאמר: עיני ה' אלהיך בה מראשית[228], שאינו חסר כלום מראייה הראויה לו[229], אף כאן ליראות מן האדם בשתי עיניו של אדם[230]. ויש מהראשונים מפרשים: מה כשבא להראות לפני רואהו הרואהו רואהו בשתי עינים[231], והיינו כהנים[232], המצויים בבית המקדש, וכהן סומא בעינו אחת בעל מום* ופסול לעבודה[233]. או שכהן שסומא באחת מעיניו אינו רואה את הנגעים*, שכתוב: לכל מראה עיני הכהן[234], אף הבא לראות בשתי עיניו[235]. ויש מהראשונים מפרשים שהלימוד הוא מהכתוב: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יִרְאה אשר יֵאָמֵר היום בהר ה' יֵרָאה[236]. כלומר יראה את המקום ואת הבאים שם, ויראה לבאים שם[237]. ויש מהראשונים סוברים שהלימוד הוא מהכתוב: יֵרָאֶה[238], ומנקדים: יֵרָאה, יִרְאה, כדרך שבא לֵרָאות כך בא לִרְאות, מה לֵרָאות בשתי עיניו אף לִרְאות בשתי עיניו[239], וביארו ראשונים שכדרך שאדם בא להתראות לפני המקום בשתי עיניו של מקום, אף האדם בא לראות המקום בשתי עיניו[240], שהרואה הוא נראה לענין השכל בשלמות אורו, כך הנראה צריך להראות בשלמות אורו, ומכאן שאף הסומא באחת מעיניו פטור[241]. ויש המביאים מקור לפטור זה מהכתוב בהקהל*: בבוא כל ישראל לֵרָאוֹת[242], כשם שהם באים להיראות לפני ה', כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו, להוציא סומא שאינו רואה, אפילו נסמית עינו אחת, שהרי אין ראייתו שלימה[243].

להלכה כתבו ראשונים שאף הסומא באחת מעיניו פטור מהראִיה[244]. ואחרונים כתבו שרק הסומא בשתי עיניו פטור מהראִיה[245].

היה סומא ביום ראשון ונתרפא בשני, כתבו ראשונים שפטור מן הראִיה, שביום חובתו היה פטור, שכל ימות החג תשלומי ראשון הם[246].

המשתמש במשקפיים

המשמש בבתי עינים - משקפיים - כתבו אחרונים שחייב בראִיה[247], שכל אדם אין ראייתו שלימה ואינו רואה למרחוק, ואחרי כי אין ניכר בבירור, והוא בשני עינים רואה, אם כי גם לפעמים משמש בבתי עינים להיטיב ראייתו, מכל מקום אחרי כי משתמש ברייאה, נחשב רואה וחייב בעלייה[248]. ומכל מקום כתבו שבשעת הראִיה יסלק בתי העינים, שצריך שיראה בלי מסך המבדיל[249]. וכן בזמננו כאשר עושים סמוכין לעליית הרגל, לבא לכתל-מערבי*[250], בשעת הראִיה לא יבוא עם בתי עינים[251]. אמנם אם הוא מוכרח להם להתפלל בספר, ולא יכול לראות בלעדם, ילבשם לאחר ביאתו, בעת התפלה*, וכן בשעת צאתו יסירם להשתחוות ויצא[252].

שוטה

השוטה* פטור מהראִיה[253], שאינו בן דעה ופטור ממצוות[254]. בירושלמי אמרו במקור פטור שוטה מהראִיה, שהוא מהכתוב: אתה הָרְאֵתָ לדעת[255], וביארו אחרונים שמשם שמצות ראִיה אינה אלא בבן דעת[256], ואינו אלא אסמכתא*[257].

על הסוברים שהלימוד מאתה הראת לדעת הוא לימוד גמור, והוא לימוד כללי ממנו למדים ששוטה פטור מכל מצוות שבתורה, ע"ע שוטה.

ערל

הערל*, יש מהתנאים סוברים שפטור מהראִיה[258], משום שלדעתם דינו לכל דבר כטמא[259] הפטור מהראִיה[260], או משום שהערל הוא מאוס להיראות בעזרה[261]. וכן הלכה[262]. ויש מהתנאים סוברים שהערל חייב בראִיה[263].

טמא

טמא פטור מהראִיה[264], ואם נטהר באחד מימי התשלומים, אמרו בירושלמי שלחזקיה, הסובר שאין ימי תשלומים[265], פטור מהראִיה, ולר' אושעיא, הסובר שכל שבעה תשלומים זה לזה[266], חייב בראִיה[267]. ובדעת ר' יוחנן, הסובר שכל שבעה תשלומים לראשון[268], נחלקו אמוראים שם אם חייב בראִיה[269], או שפטור מהראִיה[270], כיוון שהטמא עצמו אינו ראוי[271], שכל היום הראשון לא היה ראוי כיוון שלא יכל להיטהר[272], ואין תשלומים לראשון, אחר שלא היה בו עיקר החיוב[273], וכן הלכה[274].

הנטמא בלילה, שכשהאיר יו"ט הראשון היה פטור, לדעת הסוברים שהלילה הוא מחוסר-זמן* - שדבר שדינו להיעשות ביום מחר, נחשב שלא הגיע זמנו כל עוד שהוא לילה - הרי הוא פטור[275]. וכן הלכה[276]. ולדעת הסוברים שהלילה אינו מחוסר זמן - שכיוון שהלילה הוא תחילת היום הבא, נחשב כבר בלילה כאילו הגיע זמנו של הדבר הנזכר, אלא שהוא מעוכב עד שיגיע היום - הרי הוא חייב[277].

משמשי חולה

משמשי חולה, יש מהגאונים שכתב שפטורים מהראִיה[278]. וראשונים לא הביאוהו להלכה[279].

על חולה הפטור מהראִיה, ע"ע חולה[280].

זקן ומפונק

זקן פטור מהראִיה[281]. אם משום שנאמר: רגלים[282], פרט לזקן[283], שאינו יכול לעלות ברגליו[284], והוא הדין המפונק, והוא מי שאינו יכולו לעלות ברגליו[285]. ואף על פי שרגל הוא פרק המועד[286], אבל לפי שאמר רגלים ולא אמר פעמים כמו שאמר במקום אחר[287], בא בקבלה שזה לרמוז שמצוה זו אינה חובה אלא למי שיכול להלך ברגליו[288]. או משום שנאמר: בעלֹתך לֵרָאות את פני ה'[289], מי שיכול לעלות ברגליו, להוציא זקן ומפונק[290]. או משום שנאמר: ושמחת[291], להוציא זקן[292].

מפונק זה נחלקו בו ראשונים: יש מפרשים שהוא מי שאינו יכול לילך בלא מנעל, ופטור מהראִיה, משום שאין אדם נכנס להר-הבית* במנעל[293]. ויש מפרשים שהוא הרך והענוג מאד שאינם יכולים לעלות על רגליהם[294] מירושלים לעזרה[295], שמרוב עינוגם אינם מהלכים על רגליהם בלא משענת[296], או שלא הורגלו בדריסת הרגל, ולא חייבה תורה לעלות על ידי רכיבה[297]. והיינו מי שהוא מעונג הרבה, שאף על ידי מתון אינו יכול לעלות ברגליו[298].

חיגר

חִגר*, פטור מהראִיה[299]. נתפשט בימי התשלומים, לחזקיה, הסובר שאין ימי תשלומים[300], פטור מהראִיה[301], ולר' אושעיא הסובר שכל שבעה תשלומים זה לזה[302], חייב בראִיה[303], שאע"פ שאינו ראוי בראשון ראוי בשני[304]. ובדעת ר' יוחנן הסובר שכל שבעה תשלומים לראשון[305], נחלקו התלמודים אם פטור, שכיוון שאינו ראוי בראשון אינו ראוי בשני[306], או שחייב בראִיה[307].

להלכה כתבו ראשונים שמי שהיה חִגר ביום ראשון ונתרפא בשני פטור מן הראִיה, שביום חובתו היה פטור, שכל ימות החג תשלומי ראשון הם[308].

על חִגר*, הפטור מהראִיה, ע"ע: במצות הראייה, ושם[309], שאף החִגר ברגלו אחת פטור מהראִיה, ושם[310], שאף בעלי קבין פטורים מהראִיה[311].

קטן

קטן*, שנינו במשנה שאינו חייב בראִיה[312]. במקור הלימוד אמרו במדרש: ושמחת[313], להוציא קטן[314]. ויש גורסים שהדבר נלמד מכל זכורך[315]: כל, להוציא את הקטנים[316]. שיהיה כלול בשלימות גבורתו, להוציא קטן[317]. ויש מהראשונים שכתבו שהפטור נלמד מהכתוב: שלש רגלים[318], ואע"פ שרגל הוא פרק המועד, אבל לפי שאמר רגלים ולא אמר פעמים כמו שאמר במקום אחר[319], בא בקבלה שזה לרמוז שמצוה זו אינה חובה אלא למי שיכול להלך ברגליו, ולפיכך אין חייב בה קטן[320]. ויש מהראשונים שכתבו שאין אנו יודעים שפטור מהכתוב, אלא מקל-וחומר* שנשים פטורות[321], טפלים לא כל שכן[322].

איזהו קטן, כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי[323]. ובית הלל אומרים: כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית[324], שנאמר: שלש רגלים[325], הראוי לעלות ברגליו חייב הכתוב - ולא מי שאינו ראוי לעלות ברגליו[326] - וכיוון שגדול פטור מן התורה, גם קטן אינו בן חנוך*[327]. אבל מכאן ואילך[328], חייב אביו להעלותו ולהיראות בו[329]. וכן הלכה[330].

היה הקטן חִגר* או סומא* או חרש* אפילו באחת מאוזניו, אינו חייב לחנכו, אף על פי שהוא ראוי לרפואה, שאילו היה גדול והוא כך, היה פטור[331].

על הברייתא בה שנינו שקטנים חייבים בראיה, ועל הסוברים שקטנים חייבים בראִיה, או אף בעולת ראִיה, ע"ע עולת ראִיה.

מי שריחם רע

בברייתא שנינו: אחרים אומרים: המקמץ - המלקט צואת כלבים בידיו לעבד העורות[332] או לרפואה[333] - והמצרף נחושת - במקום שחופרים אותו מן הקרקע[334] - והבורסי - אומן המעבד עורות[335], שכל אלו מלאכתם בזויה[336] וריחם רע[337] ואין יכולים לעלות עם חבריהם[338] - פטורים מן הראִיה[339], שנאמר: כל זכורך[340], מי שיכול לעלות עם כל זכורך, יצאו אלו שאינם ראויים לעלות עם כל זכורך[341]. וכן שנינו בברייתא בירושלמי: מוכי שחין ופולפסין - חולי ריח רע מהחוטם[342] - פטורים מן הראִיה, שנאמר: ובאת שמה[343], והבאתם שמה[344], וביארו אחרונים שאלו אינם ראויים לבוא שמה, שאין זה כבוד כלפי מעלה[345]. וכתבו ראשונים שאין הלכה כאחרים[346], ואע"פ שהם מאוסים מפני מלאכתם[347], הרי אלו חייבים לעלות ולהקריב[348], ומטהרים גופם ומלבושם[349] ועולים בכלל ישראל ליראות[350]. ואין צריך לומר בעל ריח הפה שאין חליו ניכר לכל ואין חבריו בדלים ממנו[351]. בטעם הדבר כתבו ראשונים ש"כל" לרבות הוא ולא למעט[352]. ואחרונים כתבו עוד, שכיוון שהדבר נשנה בשם "אחרים", משמע שחכמים חלוקים עליהם ומחייבים, והלכה כמותם[353]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שההלכה כאחרים[354], שאחרים אינם ממעטים אלא בעודם במאיסותם, מפני שאינם יכולים לעלות עם כל זכורך, אבל כשיטהרו מלבושיהם הרי הם כשאר כל אדם[355].

מי שאין לו קרקע

מי שאין לו קרקע, נחלקו בו הדעות:

א) בשני התלמודים אמרו שפטור מן הראִיה[356], שנאמר: ולא יחמֹד איש את ארצך - משמע מי שיש לו ארץ[357] - בעלֹתך לֵרָאות וגו'[358]. וביארו אחרונים שעיקר מצוה של עליית רגלים לשמוח שם במצות פירות הארץ שהם הבכורים* ומעשר-שני* ולשמח שם בהם את העני והגר והלוי באכילתן, והיא עלייתן לשם שמים, מה שאין כן מי שאין לו קרקע, שלא יכול לקיים כל זה ועלייתו אינו לשם שמים[359]. ויש מהראשונים שסוברים כן להלכה[360].

ב) ויש מהראשונים שהשמיטו מההלכה דין זה[361], או אף כתבו במפורש שכל אדם חייב לעלות לרגל בין שיש לו קרקע בין שאין לו קרקע[362]. וביארו אחרונים שפסקו כן, שלדעתם מחלוקת תנאים או אמוראים בדבר[363]. לדעה זו, ביארו אחרונים שהכתוב: ולא יחמֹד איש את ארצך[364], לשון מליצי הוא, לכל אשר לך בארץ[365].

לדעת הסוברים שמי שאין לו קרקע פטור מהראִיה[366], שיעור הקרקע המחייבת בראִיה הוא כל שהוא[367], שקוראים אנו בו: ולא יחמֹד איש את ארצך[368].

לדעת הסוברים שמי שאין לו קרקע פטור מהראִיה[369], גר* החייב בראִיה - לסוברים כן[370] - ועבד משוחרר החייב בראִיה[371], היינו כגון שנשא בת ישראל יורשת נחלה ומתה ויורשה, ולסוברים שירושת-הבעל* מן התורה[372].

לדעת הסוברים שמי שאין לו קרקע פטור מהראִיה[373], כתבו אחרונים, שמכיוון שאף הדרים בחוץ לארץ חייבים בראיה - לסוברים כן[374] - אין חילוק בין ארץ ישראל וחוץ לארץ, וכל שיש לו קרקע, אפילו בחוץ לארץ חייב בראיה[375], שמכל מקום שייך בו הכתוב: ארצך, ומה לי ארץ זו או זו[376].

לויים

לויים - וכהנים - שאין להם חלק בארץ-ישראל*[377], לסוברים שמי שאין לו קרקע פטור מהראִיה[378], פטורים מהראִיה[379].

הדרים חוץ לארץ

הדרים בחוץ-לארץ*, נחלקו בהם ראשונים:

א) יש מהראשונים סוברים שדרי חוץ לארץ פטורים מהראִיה[380]. וכן שנינו בירושלמי: לראיה הילכו מלבוא חמת - שהוא גבולה הצפוני של ארץ-ישראל*[381] - עד נחל מצרים[382] - שהוא גבולה הדרומי של ארץ ישראל[383] - ויש מהאחרונים מבארים שהוא לענין הראיה[384], שיושבי חוץ לארץ פטורים מן הראיה[385], ומונה גבולי הארץ, שהנמצא בהם חייב בראיה[386]. וכן יש מהאחרונים מבארים מה ששנינו ששואלים את הגשמים[387] ט"ו יום אחר חג הסוכות, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת[388], שהוא מפני שמחוץ לארץ פטורים, שאם מחוץ לארץ חייבים, צריך היה להמתין יותר מט"ו יום[389]. וכן כתבו ראשונים שהרחוקים מנהר פרת - דהיינו שגרים מעבר לנהר פרת, שהוא גבולה הצפוני של ארץ ישראל[390] - לא היו עולים לרגל[391]. במקור הדין שנינו בירושלמי שהוא מהכתוב: ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו' מלבוא חמת עד נחל מצרים[392]. וביארו אחרונים שהכתוב נאמר בחג הסכות* ובראִיה, ומבואר שאין מחוייבים בראִיה אלא מלבוא חמת עד נחל מצרים[393]. ואחרונים כתבו שהמקור הוא מהכתוב: ולא יחמֹד איש את ארצך בעלֹתך לֵרָאות וגו'[394], ומן הסתם על קרקע של ארץ-ישראל* הקפיד הכתוב[395], שחוץ לארץ אינה ארצך[396].

ב) ויש מהראשונים סוברים שאף הדרים בחוץ לארץ חייבים בראִיה[397]. וכתבו אחרונים שכן שנינו: מעברים את השנה[398] מפני גלויות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו, אבל לא מפני גלויות ישראל שלא עקרו ממקומן[399]. וכתבו ראשונים שגלויות ישראל היינו בני הגולה הרחוקים[400], שאינם יושבים בארץ ישראל[401]. ומזה שמצריכים לעבר השנה בשבילם, הרי שיושבי חוץ לארץ חייבים לעלות ולראות[402].

אף לסוברים שהדרים בחוץ לארץ חייבים בראִיה[403], יש מהאחרונים שכתב להוכיח שיש גבול לדבר, ומכיוון שבין יום טוב ראשון של פסח ושבועות שבעה שבועות, ונתנה תורה תשלומים לשבועות שבעה[404], הרי בין שני הרגלים שמונה שבועות, לפי שהטילה תורה חובה על הרחוקים ששוהים ארבעה שבועות בהליכה וכן בחזרה[405].


הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע מצות עשה.
  2. ↑ כ"מ מספרי ראה פיס' קלח; עי' ברייתא בחגיגה ו ב, לגי' סמ"ג עשין רכז וקרי"ס חגיגה פ"א; עי' רמב"ם שם ה"א ופהמ"ש לרמב"ם חגיגה פ"א מ"ב.
  3. ↑ חינוך מ' תפט.
  4. ↑ רי"פ פרלא לספה"מ לרס"ג מ"ע מו.
  5. ↑ ע"ע פסח.
  6. ↑ דברים טז טז. סמ"ג עשין רכז; חינוך שם.
  7. ↑ שמות לד כג. ספה"מ לרמב"ם מ"ע נג.
  8. ↑ שמות כג יז.
  9. ↑ בה"ג מ"ע קכט; רמב"ם חגיגה פ"א ה"א וספה"מ מ"ע נג; עי' יראה"ש סי' תכה; עי' סמ"ג עשין רכז; חינוך מ' תפט.
  10. ↑ אזהרות "אתה הנחלת" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 618): רגלים לעלות בשלוש פעמי שנה; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (שם עמ' 658): שלוש רגלים פעמיך ידרוכו; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) בא"ב שני: אגודה אחת בשלוש פעמי רגלינו לעלות.
  11. ↑ רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קנח): שלוש רגלים תחוג ומתנת יד כברכת טובו, ובאזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' רב): יחוגו שלוש ולא יראו פני ריקם.
  12. ↑ רי"פ פרלא שם, בהסבר הב' מדוע לא מנה רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" מצות ל"ת של לא יראו פני ריקם (ע"ע לא יראו פני ריקם; לא יראה את פני ה' ריקם ציון 7 ואילך).
  13. ↑ עי' חגיגה ז א: ראיית פנים בעזרה; עי' ירו' חגיגה פ"א ה"א, במסקנה; עי' רש"י שם ב א ד"ה הכל וד"ה ומי; רמב"ם חגיגה פ"א ה"א; פסקי תוס' חגיגה סי' ד.
  14. ↑ עי' ירו' שם; פסקי תוס' שם.
  15. ↑ ע"ע טמא (א) ציון 237 ואילך.
  16. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 240.
  17. ↑ ירו' שם. ומה שבל' המשנה לגבי קטן בציון 323 ואילך נקט "הר הבית", עי' שדה יהושע ופ"מ לירו' שם ותוי"ט למשנה שם פ"א מ"א ובכורים פ"א מ"ח.
  18. ↑ רמב"ן דברים טז יא; עי' רד"ק ש"א א ג; עי' רלב"ג שם, בתחי' דבריו.
  19. ↑ דברים שם.
  20. ↑ רמב"ן שם.
  21. ↑ עי' רמב"ן דברים יב ו.
  22. ↑ עי' ציון 247 ואילך.
  23. ↑ הר המוריה בית הבחירה פ"א ה"א.
  24. ↑ דברים טז טז.
  25. ↑ פנים יפות במדבר כט לט.
  26. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הכיבוש ציון 103 ואילך, ושם: החילוק ציון 108 ואילך.
  27. ↑ פנים יפות שם.
  28. ↑ ע"ע במה ציון 16 ואילך.
  29. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 23.
  30. ↑ ש"א א ג.
  31. ↑ רד"ק שם, בפי' הא'. פנים יפות במדבר שם, בשמו. ועי' ציון 32 ואילך שי"מ בע"א, ופנים יפות שם, שלדעתם היה חיוב בשילה לעלות לרגל.
  32. ↑ רי"ד ש"א שם (בפי' הכתוב, אך עי' ציון 36 שסובר שהיה חיוב לעלות לרגל); פנים יפות במדבר שם.
  33. ↑ שמות יג י. רד"ק ש"א שם.
  34. ↑ כ"מ מרמב"ן שבציון 29; הר המוריה בית הבחירה שם, בד' רמב"ן שבציון 18.
  35. ↑ דברים יב יא, ועוד.
  36. ↑ ספרי ראה סו"פ קכט, והוכיח מזה בהר המוריה שם, שהרמב"ן מודה לזה; ספרי כי תבוא פיס' רצח, והובא ברמב"ן דברים כו ב בסו"ד, והוכיח משם שהיו מביאים בכורים (ע"ע) בשילה. ועי' זרע אברהם לספרי שם. ועי' הר המוריה שם, בד' הרמב"ן לגבי נוב וגבעון.
  37. ↑ קר"א זבחים קטז ב, בד' רמב"ם שבע' בית המקדש ציון 10 ואילך; הר המוריה בית הבחירה פ"א ה"א, ע"פ ש"א שם וחגיגה ו א וירו' חגיגה פ"ב ה"ג. וע"ע במה: זמנה, שבשעה שהיה המשכן במדבר ובשילה נאסרו הבמות.
  38. ↑ ש"א א ג. תדב"א רבה פ"ח. ועי' ציון 88 ואילך, שאין איסור בל תוסיף לעלות פעמים נוספות בשנה.
  39. ↑ עי' ר"י קרא שבציון הבא ואילך; עי' רי"ד ש"א שם; עי' רלב"ג שם, בסו"ד.
  40. ↑ ת"י שם; רש"י שם, בפי' הא'; ר"י קרא שם: ממועד למועד; רד"ק שם, בפי' הב'. ועי' ציונים 26, 36 ואילך, 91, שי"מ בע"א.
  41. ↑ ר"י קרא שם.
  42. ↑ שופטים כא יט.
  43. ↑ ר"י קרא ש"א שם.
  44. ↑ עי' רי"ד שם; עי' רלב"ג שם.
  45. ↑ ש"א א כא.
  46. ↑ רי"ד שם ג.
  47. ↑ ש"א שם ג.
  48. ↑ רלב"ג שם. ועי' מדרש שמואל פ"א סי' ז (הובא ברש"י שם בפי' הב'): מימים ימימה, כל שנה ושנה היה הולך בדרך אחרת, ויפה נוף למדרש שמואל שם ואהבת יהונתן להפטרת א' דר"ה.
  49. ↑ דברים טז יא.
  50. ↑ דברים שם ה. רמב"ן שם יא, לצד זה בספיקו שבציון 18.
  51. ↑ עי' חינוך מ' פח ומ' תפט.
  52. ↑ עי' יערות דבש ח"א דרוש יב; עי' נובי"ת או"ח סי' צד; כ"מ משו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קכז; עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' רלד.
  53. ↑ ברייתא בנדרים כג א: מעשה וכו' שהדיר את אשתו מלעלות לרגל וכו' ובא לפני ר' יוסי, לפי חי' מהר"ץ חיות שם וגיטין ב א וד ב ושו"ת מוהר"ץ חיות סי' ב אות ה וקונ' עבודת המקדש פ"ג (אך עי' פי' הרא"ש והגה' יעב"ץ שם שפי' בע"א); קה"ר פי"א סי' א, לפי שו"ת מוהר"ץ חיות שם ושם; עי' שהש"ר פ"א סי' ב ופ"ד סי' ב ופ"ח סי' ג: כך ישראל אע"פ שחרב בית המקדש לא ביטלו שלש רגלים בשנה; כ"מ מאיכ"ר פ"א סי נב; עי' ר"ן תענית י א (ב א בדפי הרי"ף), שאף לאחר חורבן היו מתאספים ברגל בירושלים (והובא בב"י או"ח סי' קיז, ומשם בסתם בלבוש ושו"ע הרב שם ס"א), וחרדים עה"ת ר"פ פקודי, שכוונתו למצות עליה לרגל; שו"ת מהרלב"ח קונ' הסמיכה, ע"פ שהש"ר ("מדרש חזית").
  54. ↑ עי' כפו"פ פ"ו; ר"ן שם, והובא בב"י שם; שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רא, והובא בפאת השלחן הל' א"י פ"ג בית ישראל ס"ק כז; עי' שו"ת אבקת רוכל סי' כו, על הדרים בחו"ל; עי' שו"ת מהר"יט ח"א סי' לד (וכ' הטעם ע"פ המדרש, והוא לכאו' שהש"ר שם, בגי' שונה); עי' שו"ת גו"ר או"ח כלל א סי' יב; עי' זרע אברהם (יצחקי) או"ח סי' ט; שו"ת חת"ס ח"ב סי' רלג, שכן נהגו בימי הגאונים (אך עי' תורת משה לחת"ס, בהספד סו"פ אמור, שבימיו לא נהגו כן, ותמה ע"ז).
  55. ↑ שו"ת ר' עקיבה יוסף או"ח סי' קס. ועי' הר הקודש עמ' רעח, בפנים מסבירות, על מקומות התפילה השונים בסמוך להר-הבית (ע"ע) שהיו נוהגים במהלך הדורות.
  56. ↑ שו"ת תשב"ץ שם.
  57. ↑ ע"ע בית המקדש ציון 271 ואילך, וע' ירושלים ציון 133 ואילך.
  58. ↑ כפו"פ שם.
  59. ↑ עי' כפו"פ שם.
  60. ↑ שו"ת מהרי"ט שם.
  61. ↑ תורת משה לחת"ס סו"פ אמור, בהספד סו"פ אמור, בשם שאילת יעב"ץ (וסותר לשאילת יעבץ שבציון 38, וצ"ב) וכ"מ משו"ת חת"ס יו"ד סי' רלג, ועי' שו"ת חת"ס שבציון 38, שאינו מ"ע; כ"מ מפאת השלחן הל' א"י פ"ג בית ישראל ס"ק כז, בד' תשב"ץ שבציון 42, ושמהכפו"פ שבציון 44 ואילך מ' שאין מצוה כלל; שיח יצחק (אלפייה) ח"ב דף קמב ע"ב.
  62. ↑ הר הקודש עמ' רעח, בפנים חדשות; שיח יצחק שם.
  63. ↑ הר הקודש שם. עיי"ש עמ' רעז-רעח שכ' שייתכן שאף לד' הרמב"ם שהראיה תלויה בעולת ראיה (ע"ע עולת ראיה) יש חיוב מדרבנן, ושלדעת הטו"א שהראיה ועולת ראיה שתי מצוות הן (ע"ע עולת ראיה) ייתכן שחיובו מדאורייתא, אלא שאי אפשר לקיימו, מכיוון שכולנו טמאי מת ואיננו יכולים להיכנס לעזרה.
  64. ↑ הר הקודש שם.
  65. ↑ שמות כג יז.
  66. ↑ ברייתא בחגיגה ג א; פס"ז שם; מדרש אגדה שם, בתוס' המהדיר, ע"פ ברייתא שם ופס"ז שם.
  67. ↑ ישעיהו כו ו.
  68. ↑ שה"ש ז ב. ברייתא בגמ' שם; פס"ז שם; רבינו בחיי שמות שם יד, בשם המדרש.
  69. ↑ רבינו בחיי שם, בשם המדרש.
  70. ↑ פס"ז שם; מדרש אגדה שם; רבינו בחיי שם, בשם המדרש.
  71. ↑ תוס' חגיגה ב ב ד"ה ומי, לפי הכתב והקבלה שמות כג יד; רבינו בחיי שם (שהביא המדרש ולא העיר), לפי שו"ת בית דוד (לייטער) סי' קמז.
  72. ↑ תוס' שם, לפי הכתב והקבלה שם.
  73. ↑ עי' ציונים 282 ואילך, 318 ואילך. עי' הכתב והקבלה שם; עי' שו"ת מהר"ץ חיות סי' ז.
  74. ↑ תהלים מב ה.
  75. ↑ שו"ת מהר"ץ חיות סי' ז.
  76. ↑ עי' גמ' שבע' חגר ציון 31 ואילך.
  77. ↑ כ"מ מברייתא בפסחים צד א: היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים. בית דוד שם.
  78. ↑ עי' ירו' פסחים פ"ד ה"ז, לד' חכמים שבערב-פסח (ע"ע) אין הרוצענים עובדים. הכתב והקבלה שם; בית דוד שם; טוב ירושלים לירו' שם.
  79. ↑ תהלים מב ה.
  80. ↑ רש"י שם.
  81. ↑ שוח"ט תהלים מב.
  82. ↑ רש"י שם; עי' מוסף הערוך ע' סקפטס.
  83. ↑ מוסף הערוך שם.
  84. ↑ מאירי חגיגה ב א. ועי' עץ יוסף לע"י חגיגה ג א, מש"כ ע"פ תרגום שה"ש ז ב, שמביתם לירושלים היו עולים ברגליהם בנעלים רגילים, ובשערי ירושלים הסירו נעליהם המטונפים מחמת הדרך ושמו מנעלי תחש, ועי' עמודי ירושלים תנינא לירו' פסחים שם, שכ' ע"פ זה שההליכה לרגל היתה דוקא מירושלים להר הבית, וצ"ב. ועי' מלא הרועים שבציון 77 ושו"ת אג"מ קדשים ח"א סי' כא.
  85. ↑ שו"ת מהר"ץ חיות סי' ז.
  86. ↑ עי' ריטב"א סוכה כה א (ועי' בהק' מהד' מוסה"ק שנד' לראשונה תחת שם הרשב"א); מלא הרועים ע' עוסק במצוה פטור ממצוה סי' ב, בשם הרשב"א, ותמה; שו"ת דבר יהושע סי' ז אות ט, בד' ספה"מ לרמב"ם מ"ע כ.
  87. ↑ עי' דבר יהושע שם.
  88. ↑ שמות כג יד.
  89. ↑ עי' דבר יהושע שם: אפשר, ע"פ חגיגה ג א (עי' ברייתא שם, ורש"י ד"ה אלא רגלים).
  90. ↑ מלא הרועים שם.
  91. ↑ עי' מלא הרועים שם, בד' הרשב"א: אפשר. ועי' שו"ת אג"מ קדשים ח"א סי' כא וקבא דקשייתא (החדש) עמ' צד מהגרב"מ אזרחי.
  92. ↑ דברים טז טז.
  93. ↑ פס"ז שמות כג יד.
  94. ↑ פס"ז שם; רבינו בחיי שם.
  95. ↑ רבינו בחיי שם.
  96. ↑ ע"ע פסח.
  97. ↑ דברים שם. עי' מכילתא משפטים כספא פ"כ; ילק"ש משפטים רמז שנה; פס"ז שם; עי' מדרש אגדה שם; מדרש תנאים דברים טז טז.
  98. ↑ דברים שם.
  99. ↑ מכדרשב"י כג יז. עיי"ש שהביא כראיה הכתוב בישעיהו כו ו: תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים, וצ"ב. ועי' ספרי ראה פיס' קמג ורבנו הלל ותולדות אדם והג' הגר"א שם וברייתא חגיגה ג א.
  100. ↑ מדרש תנאים שם.
  101. ↑ עי' ז"ר לילק"ש שם.
  102. ↑ שמות כג יד. מכילתא שם; עי' מכדרשב"י שם; עי' ילק"ש שם; מדרש תנאים שם.
  103. ↑ ז"ר לילק"ש שם.
  104. ↑ תוס' בן יחיאל לתדב"א רבה פ"ח.
  105. ↑ עי' משנה פאה פ"א מ"א. תוס' בן יחיאל לתדב"א שם. וע"ע עולת ראיה מח' אמוראים אם הוא בראיית פנים או בשיעור עולת ראיה.
  106. ↑ ש"א א ג. תדב"א שם.
  107. ↑ רי"ד שם. ועי' ציון 32 שי"מ בע"א.
  108. ↑ ש"א שם ז.
  109. ↑ עי' ציון 144 ואילך. רי"ד שם.
  110. ↑ עי' ש"א שם כא.
  111. ↑ רי"ד שם. ועי' מענה אליהו וישועות יעקב לתדב"א שם.
  112. ↑ עי' חגיגה ט א; ירו' חגיגה פ"א ה"א.
  113. ↑ ע"ע פסח שני.
  114. ↑ ר' אילא בד' ר' יוחנן בירו' שם.
  115. ↑ ויקרא כג מא.
  116. ↑ עי' רש"י שם ד"ה כולן תשלומים לראשון.
  117. ↑ תוס' שם ב א ד"ה תשלומים; תוס' רא"ש שם.
  118. ↑ שיח יצחק שם.
  119. ↑ ירו' חגיגה פ"א ה"א: הושעיה.
  120. ↑ עי' חגיגה ט א: אושעיה.
  121. ↑ רש"י שם ד"ה כולן תשלומין זה לזה.
  122. ↑ ירו' שם.
  123. ↑ שמות כג יז. ירו' חגיגה פ"א ה"א ופ"מ.
  124. ↑ פ"מ שם.
  125. ↑ טו"א חגיגה ב א, בד' רמב"ם פ"א ה"א וה"ד (ולא הזכיר חזקיה); פתח הבית חגיגה פ"א ה"א ומנ"ח מ' תפט (סק"ד במהד' מ"י), בשמו.
  126. ↑ טו"א שם, בד' הרמב"ם. עיי"ש שהסיק שהתשלומים הם אף לראיה. ועי' פתח הבית שם, שכ' בד' לח"מ ומים חיים שם, שהתשלומים הם אף לראיה, וכ"כ מנ"ח מ' תפט (סק"ד במהד' מ"י), בד' הרמב"ם.
  127. ↑ קה"ע לירו' שם.
  128. ↑ רמב"ם חגיגה פ"א ה"ד ופ"ב ה"ה; מאירי חגיגה ט א. ועי' כס"מ פ"א שם שתמה מדוע הרמב"ם פסק כר' יוחנן, והלא ר' אושעיא גדול ממנו (וע"ע הלכה: בשאר אמוראים ציון 970 ואילך), ועי' לח"מ שם ועי' שי"ק לירו' שם, שמיישב ע"פ הגהתו בציון הקודם.
  129. ↑ עי' טו"א שבציון 123 ואילך.
  130. ↑ עי' ציון 173 ואילך.
  131. ↑ ציון 189 ואילך.
  132. ↑ ע"ע חגר: במצות הראייה.
  133. ↑ ציון 299 ואילך.
  134. ↑ ע"ע טומטום ציון 166 ואילך.
  135. ↑ ציון 153 ואילך.
  136. ↑ ע"ע טמא (א) ציון 237 ואילך.
  137. ↑ ציון 264 ואילך.
  138. ↑ עי' להלן בכל הפרק מיהם הפטורים מהראיה.
  139. ↑ תוס' חגיגה ב א ד"ה הכל, בשם ר"ת, בפי' משנה שם, ובד' רש"י שם ד"ה הכל חייבין בראיה; שדה יהושע לירו' חגיגה פ"א ה"א, בד' הירושלמי, רש"י והרמב"ם; נועם ירושלמי שם, בד' הירושלמי שם, ע"פ ירו' ערובין פ"י ה"א.
  140. ↑ תוס' שם.
  141. ↑ דברים לא יב.
  142. ↑ עי' ירו' חגיגה פ"א ה"א.
  143. ↑ עי' שדה יהושע שם, בד' התוס' שם.
  144. ↑ משנה חגיגה ב א; עי' מכילתא משפטים כספא פ"כ; עי' ספרי ראה פיס' קמג; עי' מכדרשב"י כג יז; עי' ירו' חגיגה פ"א ה"א; עי' מדרש תנאים דברים טז טז; רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א; חינוך מ' תפט ותצ.
  145. ↑ שמות כג יז.
  146. ↑ מכילתא שם; עי' ירו' שם; פס"ז שמות שם; מדרש תנאים דברים שם; עי' רמב"ם שם ופהמ"ש חגיגה פ"א מ"א.
  147. ↑ ברייתא בחגיגה ד א. על פטור טומטום מהראיה, ע"ע טומטום ציון 166 ואילך.
  148. ↑ רש"י שם ד"ה זכור; ר' אברהם מן ההר שם.
  149. ↑ רש"י שם.
  150. ↑ ע"ע אשה ציון 81 ואילך.
  151. ↑ עי' תולדות אדם לספרי שם; עי' מנ"ח מ' תפט (סק"ו במהד' מ"י). ועי' ציון 136 ואילך.
  152. ↑ עי' רש"י שבע' אשה ציון 89, בד' ר' מאיר הסובר שתפלין (ע"ע) מ"ע שלא הזמן גרמא. ועי' כס"מ שבע' הנ"ל ציון 315 שפטורה משום הלימוד מזכורך ואף משום שהראיה היא מ"ע שהז"ג.
  153. ↑ ע"ע טומטום ציון 2 ואילך.
  154. ↑ ע"ע טומטום ציון 166 ואילך.
  155. ↑ רשב"ם ב"ב קכו ב ד"ה אמר ר' אמי.
  156. ↑ ע"ע טומטום ציון 5. ועיי"ש ציון 11.
  157. ↑ ירו' חגיגה פ"א ה"א. ועי' תוס' רי"ד לירו' שם.
  158. ↑ עי' ציון 120 ואילך.
  159. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  160. ↑ עי' ציון 117 ואילך.
  161. ↑ עי' ירו' שם.
  162. ↑ עי' ירו' ופ"מ שם.
  163. ↑ פ"מ שם.
  164. ↑ ציון 166 ואילך.
  165. ↑ ע"ע עבד כנעני.
  166. ↑ משנה חגיגה ב א.
  167. ↑ משנה שם; רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א. ועי' מכילתא משפטים כספא פ"כ, שמנה כל הפטורים, ולא ציין עבד, וצ"ב.
  168. ↑ שמות לד כג.
  169. ↑ רב הונא בחגיגה ד א.
  170. ↑ ירו' חגיגה פ"א ה"א.
  171. ↑ עי' רב הונא בגמ' שם; ירו' שם.
  172. ↑ ציון 452 ואילך.
  173. ↑ ע"ע גר ציון 6 ואילך.
  174. ↑ עי' משנה שבציון הבא; עי' ירו' שבציון 130 ואילך.
  175. ↑ עי' משנה בציון 107 ואילך.
  176. ↑ שבות יהודה למכילתא משפטים כספא פ"כ.
  177. ↑ ז"ר לילק"ש משפטים רמז שנה.
  178. ↑ עי' מכילתא שם; עי' ילק"ש שם.
  179. ↑ שמות כג יז.
  180. ↑ מכילתא שם, ובאות אמת (ובז"ר לילק"ש שם, בשמו) מחקו (ועי' ציון 122 שהוסיפו כלימוד מכל ישראל). וכן בשבות יהודה ובהגהות הגר"א למכילתא שם, מחקו (ולא הוסיפו במקום אחר), וכתב הטעם בשבות יהודה שם שהם כישראל לכל דבר. לגי' ד"ק: חגרים, ולכאו' טה"ד.
  181. ↑ דברים לא יא.
  182. ↑ מכילתא שם, לגי' כ"י (עי' ח"נ במהד' הורוויץ שם), ובד"ק נשמט, ובאות אמת הגיה והוסיף; ילק"ש שם.
  183. ↑ ז"ר לילק"ש שם; שבות יהודה למכילתא שם, בשמו, ודחה.
  184. ↑ ז"ר שם.
  185. ↑ עי' ציון 247 ואילך.
  186. ↑ ע"ע: הארץ וגבולותיה: בחלוקת הארץ ציון 174 ואילך. ז"ר שם.
  187. ↑ ע"ע הנ"ל: שם ציון 161 ואילך.
  188. ↑ ז"ר שם: ערי מגרש (ע"ע ערי הלוים).
  189. ↑ עי' ציון 162 ואילך.
  190. ↑ עי' ירו' חגיגה פ"א ה"א.
  191. ↑ עי' ירו' שם וקה"ע.
  192. ↑ עי' ציון 120 ואילך.
  193. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  194. ↑ עי' ציון 117 ואילך.
  195. ↑ עי' ירו' שם. לקה"ע המגיה הגי' וסובר שחזקיה סבור כר' יוחנן (עי' ציון 127) אף כאן מגיה הגי': ע"ד דחזקיה ור' יוחנן פטור, ע"ד דר"ה חייב.
  196. ↑ עי' ברייתא וגמ' חגיגה ב ב, בהסבר המשנה שם ב א, שהשמיטה אלם (וכ"ה במכילתא משפטים כספא פ"כ); עי' ירו' חגיגה פ"א ה"א; רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א.
  197. ↑ גמ' שם ג א.
  198. ↑ שמות כג יז ולד כג ודברים טז טז.
  199. ↑ דברים לא יא.
  200. ↑ דברים שם יב.
  201. ↑ גמ' שם; עי' ירו' שם; רמב"ם שם.
  202. ↑ משנה חגיגה ב א; מכילתא משפטים כספא פ"כ; רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א.
  203. ↑ ר' תנחום בחגיגה ג א; רמב"ם שם; סמ"ג עשין רכז.
  204. ↑ עי' גמ' שם ומהרש"א שם.
  205. ↑ דברים לא יא. מכילתא שם; ר' תנחום בגמ' שם.
  206. ↑ דברים שם יב.
  207. ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם. ועי' לח"מ שם.
  208. ↑ ר' יוסי בי ר' בון בירו' חגיגה פ"א ה"א, בד' חכמים שבע' כתנות ציון 60.
  209. ↑ ר' יוסי בי ר' בון בירו' שם, בד' ר' יוסי שבע' הנ"ל ציון 61.
  210. ↑ ע"ע סומא מח' תנאים בדבר.
  211. ↑ עי' ת"ק בתוספ' חגיגה פ"א, שיוחנן בן דהבאי שבציון הבא חולק עליו; כ"מ מירו' שבציון הבא, שיש תנא החלוק על יוחנן בן דהבאי שבציון הבא.
  212. ↑ משנה חגיגה ב א (ועי' אהבת ציון וירושלים, שביקש להוכיח מהירו' חגיגה פ"א ה"א, שלא היה גרוס לפניו במשנה); ברייתא בחגיגה ד א; יוחנן בן דהבאי בשם ר' יהודה בתוספ' חגיגה פ"א וירו' שבת פי"ט ה"ג וחגיגה שם ויבמות פ"ח ה"א, וסותר ליוחנן בן דהבאי משום ר' יהודה שבגמ' בציון 160, וצ"ב, ועי' הר המוריה חגיגה פ"ב ה"א שכתב שכוונתם לסומא בעין אחת, ועי' הג' הגר"א לתוספ' שהגיה התוספ' להתאימה לגמ', ועי' ירו' שם שמפורש שהוא ר' יהודה סתם, אבל בגמ' סנהדרין שבציון הנ"ל: יהודה בן תימא; עי' מכילתא משפטים כספא פ"כ; עי' מכדרשב"י כג יז; ת"ק במדרש תנאים דברים טז טז.
  213. ↑ שמות כג יז.
  214. ↑ יוחנן בן דהבאי בשם ר' יהודה בתוספ' שם; עי' מכילתא שם; מכדרשב"י שם; עי' ת"ק במדרש תנאים שם.
  215. ↑ מכדרשב"י שם.
  216. ↑ שמות כג יד.
  217. ↑ ברייתא בחגיגה ד א; פס"ז שמות כג יד.
  218. ↑ ר"י מלוניל שם, בפי' המשנה. וכעי"ז בקיצור בהר המוריה חגיגה פ"ב ה"א.
  219. ↑ גמ' שם ב א, בד' המשנה שבציון 151, לפי ר' יוחנן שבציון 112 ואילך; חכמים החלוקים על ר' יהודה בציון 160 (ואינם בברייתא, אבל מסנהדרין שבציון הנ"ל מוכח שחלוקים עליו), לפי ר"י מלוניל שם וטו"א שם ד א; הברייתא שבציון 156, לפי מנ"ח מ' תפט (סק"ו במהד' מ"י).
  220. ↑ רבינו גרשום ערכין ב ב, בפי' הא'; רש"י חגיגה ב א ד"ה יראה יראה וסנהדרין ד ב ד"ה יראה וערכין שם ד"ה יראה יראה; ר"י מלוניל חגיגה שם, בפי' המשנה.
  221. ↑ יוחנן בן דהבאי משום ר' יהודה בחגיגה שם וד ב וערכין שם (וסותר ליוחנן בן דהבאי בשם ר' יהודה שבתוספ' בציון 151, וצ"ב), לגירסתנו, ורש"י חגיגה ב א ד"ה יראה יראה והג' הב"ח שם; יוחנן בן דהבאי משום ר' יהודה בן תימא בסנהדרין שם; ר' יוחנן בן דהבאי משום ר' יהודה במדרש תנאים דברים טז טז: כך הוא בא להיראות.
  222. ↑ רש"י סנהדרין שם.
  223. ↑ עי' רבינו גרשום שם; עי' רש"י חגיגה שם ד"ה כדרך וסנהדרין שם וערכין שם.
  224. ↑ עי' רבינו גרשום שם; רש"י חגיגה שם ד"ה מה לראותך.
  225. ↑ רש"י סנהדרין וערכין שם.
  226. ↑ ר"י מלוניל חגיגה שם.
  227. ↑ רבינו גרשום שם; רש"י סנהדרין שם, והגהות הב"ח שם; רש"י ערכין שם.
  228. ↑ דברים יא יב. רש"י סנהדרין שם.
  229. ↑ יד רמ"ה סנהדרין ד ב, בפי' הב', והוסיף שקורא לראיה הראויה למקום ראיה בשתי עינים, שדברה תורה כלשון בני אדם, ואין לאדם ראיה שלימה אלא בשתי עינים.
  230. ↑ עי' רבינו גרשום שם; רש"י חגיגה שם ד"ה אף; עי' רש"י סנהדרין וערכין שם; עי' ר"י מלוניל חגיגה שם; עי' יד רמ"ה סנהדרין שם.
  231. ↑ יד רמ"ה סנהדרין שם.
  232. ↑ עי' רבינו גרשום ערכין שם; יד רמ"ה סנהדרין שם; עי' שטמ"ק ערכין שם, בשם נ"א (במהד' אילן: בפי' הג').
  233. ↑ יד רמ"ה סנהדרין שם.
  234. ↑ ויקרא יג יב. וע"ע נגעים.
  235. ↑ רבינו גרשום שם; שטמ"ק שם.
  236. ↑ בראשית כב יד. רבינו גרשום ערכין שם, בשם איכא דאמרי; שטמ"ק שם (מהד' אילן), בפי' הב'.
  237. ↑ רבינו גרשום שם; שטמ"ק שם. אך עי' סנהדרין שם, שהגמ' דנה שמח' יוחנן בן דהבאי והתנאים החלוקים עליו היא באם למקרא ולמסורת (ע"ע יש אם למסורת; יש אם למקרא), ומוכח שאינו משני מילים שונות הבאות בפסוק זא"ז, וצ"ב.
  238. ↑ שמות כג יז.
  239. ↑ עי' תוס' חגיגה ב א ד"ה יראה וסנהדרין שם ד"ה כדרך, בשם ר"ת, והג' הב"ח חגיגה שם; רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א, לפי לח"מ שם; עי' סמ"ג עשין רכז; עי' מאירי שם.
  240. ↑ תוס' חגיגה שם, בשם ר"ת; עי' תוס' סנהדרין שם, בשם ר"ת; עי/' סמ"ג שם.
  241. ↑ מאירי חגיגה שם.
  242. ↑ דברים לא יא. רמב"ם שם; רע"ב חגיגה פ"א מ"א.
  243. ↑ רמב"ם שם; רע"ב שם. עיי"ש בלח"מ שתמה מדוע השמיט הרמב"ם לימוד הגמ' והביא לימוד זה.
  244. ↑ רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א; עי' סמ"ג עשין רכז.
  245. ↑ טו"א חגיגה ב א; עי' מנ"ח מ' תפט (סק"ו במהד' מ"י), שתמה על הרמב"ם שבציון הקודם, ונשאר בצ"ע.
  246. ↑ רמב"ם פ"ב ה"ה, כר' יוחנן לפי הגמ' שבציון 287.
  247. ↑ שו"ת ר' עקיבה יוסף או"ח סי' קס.
  248. ↑ שו"ת ר' עקיבה יוסף שם, ודחה ראיית בנו מרע"ב חגיגה פ"א מ"א שפטור, ע"פ רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א ותוי"ט שם.
  249. ↑ שו"ת ר' עקיבה יוסף שם, ע"פ באה"ט סי' תכו סק"א בשם שו"ת דבר שמואל סי' רמב, על ברכת-הלבנה (ע"ע).
  250. ↑ עי' ציון 55.
  251. ↑ עי' שו"ת ר' עקיבה יוסף שם.
  252. ↑ שו"ת ר' עקיבה יוסף שם.
  253. ↑ משנה חגיגה ב א; מכילתא משפטים כספא פ"כ; רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א.
  254. ↑ עי' רש"י שם ד"ה חוץ מחרש. וכ"מ ממכילתא שם שלא הביא לימוד לזה. וע"ע שוטה.
  255. ↑ דברים ד לה. ר' לעזר בירו' חגיגה פ"א ה"א.
  256. ↑ שדה יהושע וקה"ע ופ"מ לירו' שם.
  257. ↑ שדה יהושע שם.
  258. ↑ ברייתא בחגיגה ד ב, ובגמ' שם שהוא דעת ר' עקיבא; תוס' יבמות עב ב ד"ה התם, בד' חכמים החולקים על ר"ע, בתי' הא'.
  259. ↑ עי' חגיגה שם, בד' ר"ע; מאירי שם.
  260. ↑ ע"ע טמא (א) ציון 237 ואילך.
  261. ↑ רש"י יבמות שם ד"ה דמאיס; יבמות שם, ע"פ תוס' שם, בתי' הא' ומאירי חגיגה שם. ועי' תוס' שם בתי' הב', שמאוס הוא טעם לכך שדינו לכל דבר כטמא, וכ"מ מרמב"ם שבציון הבא.
  262. ↑ רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א.
  263. ↑ עי' משנה חגיגה ב א ומכילתא משפטים כספא פ"כ, שלא הזכירו הערל; תוס' יבמות שם, בד' חכמים החולקים על ר"ע, בתי' הב'.
  264. ↑ ע"ע טמא (א) ציון 237 ואילך.
  265. ↑ עי' ציון 120 ואילך.
  266. ↑ עי' ציון 117 ואילך.
  267. ↑ עי' ירו' חגיגה פ"א ה"א ופ"מ ומיכל המים שם. ועי' גיה"ש לירו' שם שהיפך הגי'. ועי' טוב ירושלים שפי' המח' שנראה בעזרה ביו"ט ראשון ונטמא בשאר ימים לפני שהביא עולת ראיה (ע"ע), אם חייב לשלוח עולת ראיה בידי שליח.
  268. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  269. ↑ ירו' שם.
  270. ↑ עי' ר' יוסה בירו' שם.
  271. ↑ ר' יוסה בירו' שם.
  272. ↑ פ"מ שם.
  273. ↑ מאירי חגיגה ט א.
  274. ↑ עי' רמב"ם חגיגה פ"ב ה"ה; מאירי שם.
  275. ↑ עי' חזקיה בחגיגה ט א, לפי רב פפא שבציון 263 (בד' החולקת); כס"מ חגיגה פ"ב ה"ה, בד' חזקיה.
  276. ↑ רמב"ם שם; מאירי שם. עי' קדושת יו"ט שם, בשם ר"י קורקוס הטעם, שחזקיה הוא רבו של ר' יוחנן, והלכה כמותו (ע"ע הלכה: בשאר אמוראים ציון 3 ואילך).
  277. ↑ רב פפא בגמ' שם ט ב, בד' ר' יוחנן בגמ' שם ט א. ועי' מאירי שם, שי"מ כל המח' לגבי נזיר שנטמא.
  278. ↑ ר"ח חגיגה ו א: חנה נמי פטורה, דאמר חולין ומשמשיהן פטורין מן הראיה. ועי' בהגהות בד' וילנא שם שצידד שט"ס וצ"ל: דאמרה, שחנה סברה בדעתה כן.
  279. ↑ עי' רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א.
  280. ↑ ציון 135 ואילך.
  281. ↑ משנה חגיגה ב א; מכילתא משפטים כספא פ"כ לגי' כ"י (עי' ח"נ במהד' הורוויץ) ואיפת צדק (ובד"ק נשמט, ובמקומו נכפל פעמים קטן); רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א.
  282. ↑ שמות כג יד. ד"א בברייתא חגיגה ד א; ירו' חגיגה פ"א ה"א.
  283. ↑ עי' ברייתא שם; עי' ירו' שם.
  284. ↑ עי' ברייתא שם; עי' ירו' שם: יכול לשמוח ואינו יכול להלך קורא אני עליו רגלים.
  285. ↑ עי' רבא בגמ' שם ד א-ב, בביאור הברייתא שם א (והוא לכאו' מבאר גם המשנה חגיגה ב א, וע"ז מוסבים ד' רש"י שם ד"ה ומי שאינו).
  286. ↑ עי' ציון 87.
  287. ↑ עי' דברים טז טז.
  288. ↑ פהמ"ש לרמב"ם חגיגה פ"א מ"א; עי' מאירי חגיגה ב א. ועי' הכתב והקבלה שמות כג יד.
  289. ↑ שמות לד כד.
  290. ↑ עי' רמב"ם חגיגה שם: וענוג. ועי' לח"מ שם.
  291. ↑ דברים טז יא.
  292. ↑ מכילתא שם, לגי' ברורי המדות שם ומדות סופרים שם; הר המוריה חגיגה שם, בשם המכילתא. ועי' ברורי המדות שם שביאר שחלוק על הדרשה שבציון 207 ואילך, מפני שהוא ללימוד שבציון 87 שרגלים היינו שצריך לעלות בכל רגל ולא לענין לעלות ברגל.
  293. ↑ ע"ע בית המקדש ציון 338. רש"י חגיגה ד ב ד"ה מפנקי, וסותר קצת לרש"י שבציון 219, וצ"ב; פסקי רי"ד ור"א מן ההר שם; עי' מאירי שם ב א, בשם גדולי הרבנים, והק' שא"כ כשיגיע להר הבית יכרוך סודר על רגליו ויבוא.
  294. ↑ רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א, ומל"מ והר המוריה שם; עי' סמ"ג עשין רכז.
  295. ↑ רש"י שם ב א ד"ה שאינו יכול (ועי' תוי"ט שם פ"א מ"א), וסותר קצת לרש"י שבציון 217, וצ"ב; עי' סמ"ג שם: הר-הבית (ע"ע). ועי' תוס' שם ב ב ד"ה ומי ותוס' רא"ש שם ב א.
  296. ↑ מל"מ שם.
  297. ↑ מאירי שם, בפי' הא', ושהוא עיקר.
  298. ↑ מאירי שם: נ'.
  299. ↑ ע"ע חגר: במצות הראייה.
  300. ↑ עי' ציון 120 ואילך.
  301. ↑ עי' ירו' חגיגה פ"א ה"א.
  302. ↑ עי' ציון 117 ואילך.
  303. ↑ עי' ר' זירא בחגיגה ט א; עי' ירו' שם.
  304. ↑ ר' זירא בגמ' שם.
  305. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  306. ↑ ר' זירא בגמ' שם.
  307. ↑ ירו' שם.
  308. ↑ רמב"ם פ"ב ה"ה, כר' יוחנן לפי הגמ' שבציון 287; עי' מאירי חגיגה ט א.
  309. ↑ ציון 28 ואילך.
  310. ↑ ציון 31 ואילך.
  311. ↑ ועי' שטמ"ק ערכין ב ב אות יג, בשם רש"י כ"י (במהד' אילן: גליון רש"י כ"י): חיגר היינו בעלי קבין, אבל צולע על ירכו שלש רגלים קרינן ביה.
  312. ↑ משנה חגיגה ב א. וע"ע עולת ראיה שבברייתא שנינו שחייב בראיה, ושם על מח' התלמודים ביישוב הסתירה.
  313. ↑ דברים טז יא.
  314. ↑ מכילתא משפטים כספא פ"כ, לגירסתנו; ילק"ש משפטים רמז שנה.
  315. ↑ שמות כג יז.
  316. ↑ איפת צדק למכילתא שם; הגהות הגר"א למכילתא שם.
  317. ↑ ברורי המדות למכילתא שם, בד' איפת צדק שם: אפשר.
  318. ↑ שמות כג יד.
  319. ↑ עי' דברים טז טז.
  320. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם פ"א מ"א, ולכאו' הוא פירוש לד' ב"ה במשנה שם.
  321. ↑ עי' ציון 144 ואילך.
  322. ↑ תוס' שם ב ב ד"ה נשים. ועי' תוי"ט שם.
  323. ↑ משנה חגיגה ב א.
  324. ↑ משנה שם; מכדרשב"י כג יז.
  325. ↑ שמות כג יד. משנה שם. ועי' למודים מהפסוקים לב"ש וב"ה בירו' שם (והוא לכאו' לד' הירו' שקטן חייב אביו מן התורה להעלותו, ע"ע עולת ראיה) ועי' מכדרשב"י שם.
  326. ↑ ע"ע חגר: במצוות הראייה.
  327. ↑ רש"י שם ד"ה שלש רגלים, לד' הבבלי שחיוב קטן הוא מדין חינוך (ע"ע עולת ראיה); רע"ב שם.
  328. ↑ רש"י שם ד"ה אי זהו.
  329. ↑ רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א. ועי' רש"י שם, וע"ע עולת ראיה.
  330. ↑ רמב"ם שם.
  331. ↑ עי' לגבי חגר בע' חגר: במצות הראייה, ולגבי סומא לעיל בציון 208 ואילך, ולגבי חרש בציון 200 ואילך. עי' חגיגה ו א, בפשיטת אביי; רמב"ם חגיגה פ"ב ה"ג.
  332. ↑ עי' רש"י חגיגה ד א ד"ה המקמץ; עי' רמב"ם חגיגה פ"ב ה"ב; מאירי שם.
  333. ↑ רמב"ם שם.
  334. ↑ רש"י שם ד"ה והמצרף; ר' אברהם מן ההר שם; רמב"ם ומאירי שם: במחצב שלו.
  335. ↑ ערוך ע' ברסי. ועי' רמב"ם שם: והעבדנין.
  336. ↑ חזקוני דברים טז טז.
  337. ↑ רש"י חגיגה שם; חזקוני שם; ר' אברהם מן ההר שם; מאירי שם.
  338. ↑ רש"י שם; חזקוני שם; ר' אברהם מן ההר שם; עי' מאירי שם.
  339. ↑ ברייתא בגמ' שם.
  340. ↑ שמות כג יז.
  341. ↑ ברייתא בגמ' שם.
  342. ↑ עי' מוסף הערוך ע' פליפוס; עי' פ"מ לירו' חגיגה פ"א ה"א. ובקצת שינוי בקה"ע שם.
  343. ↑ דברים יב ה.
  344. ↑ שם ו. ירו' שם. ועי' טוב ירושלים שם שהגיה שצ"ל: שנאמר: בבוא כל ישראל.
  345. ↑ פ"מ שם.
  346. ↑ מאירי שם.
  347. ↑ רמב"ם שם.
  348. ↑ מאירי שם.
  349. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי שם.
  350. ↑ רמב"ם שם.
  351. ↑ מאירי שם.
  352. ↑ ע"ע כל: "כל" לרבות. מאירי שם. וע"ע הנ"ל ציון 153 ואילך, שיש מקומות שבהם כל בא למעט, וצ"ב.
  353. ↑ כס"מ שם, בד' הרמב"ם שם. ועיי"ש שאע"פ שבגמ' אמרו שהכתוב "כל זכורך" בא לאחרים, אין מוכרע שההלכה כמותם, שיש לומר שחכמים החלוקים עליהם דורשים זאת לדרשה אחרת. וע"ע הלכה: על פי הרוב. ועי' פתח עינים חגיגה שם, שלפי"ז אחרים פטורים אף כשיטהרו, עיי"ש הטעם.
  354. ↑ עי' כס"מ שם, בשם ר"י קורקוס, בד' הרמב"ם.
  355. ↑ כס"מ שם, בשם ר"י קורקוס, בד' הרמב"ם.
  356. ↑ עי' ר' אמי בפסחים ח ב וילק"ש כי תשא רמז תג; ירו' פאה פ"ג ה"ז: תני והראיון, לפי ר"ש סיריליאו שם שפי' שהיא ברייתא בה נוסף כן על המשנה (אך עי' לחם שמים פאה פ"ג מ"ז שפי' שהיא קושיא מדוע לא נשנה במשנה); ר' יוסי בשם ר' יוחנן בירו' שם: הראיון; ר' יוסי בשם ריב"ל בירו' שם. וביישוב הירו' עם הירו' חגיגה פ"א ה"א: אם בשירשו מטלטלין, עי' גליון אפרים ופנים מאירות ויפ"ע ותוס' רי"ד לירו' שם. ועי' גיה"ש שבציון 254.
  357. ↑ תורה תמימה שמות לד כד אות לה.
  358. ↑ שמות שם. עי' גמ' שם, ותוס' ד"ה לכדרבי ומהר"ם חלוואה שם; ר' יוסי בשם ריב"ל בירו' שם.
  359. ↑ מהרש"א שם בח"א.
  360. ↑ תוס' שם ג ב ד"ה מאליה, בתי' הא', לפי מל"מ חגיגה פ"ב ה"א וצל"ח שם, ותוס' חגיגה ב א ד"ה חוץ, לפי מל"מ שם; עי' תוס' שאנץ פסחים ג ב, בתי' הא'; עי' תוס' ר"פ שם, בתי' הב'; פסקי תוס' פסחים סי' ט; עי' מהר"ם חלאווה שם, בתי' הב', וח ב; עי' שטמ"ק (מהד' אילן) בכורות כז ב, בשם תוס' חיצוניות. ובטעם שלא נשנה במשנה חגיגה ב א, עי' תוס' חגיגה שם ומהר"ם חלאווה פסחים ח ב.
  361. ↑ עי' רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א-ה"ב (ועי' מל"מ שם ה"א וז"ר לילק"ש משפטים רמז שנה שתמהו); מאירי חגיגה ב א, בשם רוב פוסקים.
  362. ↑ מאירי פסחים ח ב.
  363. ↑ בני שמואל חגיגה שם, שתלוי במח' האמוראים אם שלוחי מצוה ניזוקין אף בחזרתן (עי' גמ' פסחים שם), ושלדעת פלימו בברייתא בגמ' שם, שאין מחייבים לבדוק בחור שבין יהודי לארמאי מפני הסכנה, שוב אין הכתוב פנוי לדרוש ממנו דרשת ר' אמי; טו"א חגיגה ג א, שבהקהל (ע"ע) הגר חייב, אע"פ שלמ"ד אין קנין פירות בקרקע אין לו קרקע, וא"כ אף בראיה חייב (עי' ציון 113 ואילך), ואף מי שאין לו קרקע חייב, וסותר לטו"א שבציון 263, וצ"ב; לחם שמים פאה פ"ג מ"ו, כעי"ז לגבי גר ועבד משוחרר; מה"פ לירו' פאה פ"ג ה"ז, שתלוי במח' האמוראים הנ"ל אם שלוחי מצוה ניזוקין בחזרתן; צל"ח פסחים שם ושו"ת נובי"ת או"ח סי' צד, שתלוי במח' האמוראים הנ"ל, ושבהקהל הגר חייב כנ"ל; בית ישחק חגיגה שם, שהמשנה בחגיגה ב א: הכל חייבים וכו', על כרחך אינה תנא ושייר מי שאין לו קרקע (כתוס' שם ד"ה חוץ), שלד' הרמב"ם מקמץ ובורסי חייבים בראיה (עי' ציון 349 ואילך), ובתי' הב' שתלוי במח' אמוראים הנ"ל, ושלחולקים על ר' אמי הכתוב נדרש כאיסי בן יהודה בפסחים שם (ועי' תוס' ר"פ פסחים ח ב, בשם ר' יקר, ועי' תוס' שם ד"ה מלמד ותוס' ר"פ שם, בתי' הא', שמפרשים בע"א); גיה"ש לירו' חגיגה פ"א ה"א, שהירו' בחגיגה שם חלוק על הגמ' חגיגה שם והירו' פאה שם.
  364. ↑ שמות לד כד.
  365. ↑ תורה תמימה שם אות לה.
  366. ↑ עי' ציון 247 ואילך.
  367. ↑ עי' ירו' פאה פ"ג ה"ז, ור"ש סיריליאו שם; אור שמח חגיגה פ"ב ה"ב, ע"פ ירו' פאה שם.
  368. ↑ שמות לד כד. אור שמח שם.
  369. ↑ עי' ציון 247 ואילך.
  370. ↑ עי' ציון 113 ואילך.
  371. ↑ עי' ציון 106 ואילך, שעבד שאינו משוחרר פטור מהראיה.
  372. ↑ ע"ע ירושת הבעל ציון 10 ואילך. טו"א חגיגה ב א, וסותר לטו"א שבציון 254, וצ"ב.
  373. ↑ עי' ציון 247 ואילך.
  374. ↑ עי' ציון 288 ואילך.
  375. ↑ עי' לחם שמים פאה פ"ג מ"ו; עי' יצחק ירנן ק"פ פ"א ה"א, בסו"ד.
  376. ↑ יצחק ירנן שם.
  377. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: בחלוקת הארץ ציון 161 ואילך. ועי' ע' כהן ציון 701 ואילך.
  378. ↑ עי' ציון 247 ואילך.
  379. ↑ אהבת יהונתן להפטרת יום א' דר"ה ד"ה ועלה האיש ההוא.
  380. ↑ תוס' פסחים ג ב ד"ה מאליה, בתי' הג', לפי מל"מ ק"פ פ"א ה"א, ותמה; עי' תוס' שאנץ שם, בתי' הג'; עי' תוס' ר"פ שם, בתי' הג'; תוס' חגיגה כה א ד"ה שרצועה, לפי מלך שלם ק"פ פ"א ה"א; פסקי תוס' פסחים סי' ט; עי' פסקי תוס' תענית סי' ט; עי' מהר"ם חלאווה שם, בתי' הג'.
  381. ↑ ע"ע ארץ ישראל: גבולות הארץ ציון 276 ואילך.
  382. ↑ ריב"ל בירו' פסחים פ"ז ה"ו, לגי' כ"י ליידן וד"ו, וירו' הוריות פ"א סוה"ב.
  383. ↑ ע"ע הנ"ל: שם ציון 235. ועיי"ש ציון 236 ואילך, מח' מהו נחל מצרים.
  384. ↑ חיד"א בככר לאדן הוריות שם ונחל קדומים פ' מסעי; קר"א הוריות ג א; סוכת דוד ק"פ שם; ימי שלמה שם, בשמו.
  385. ↑ נחל קדומים שם; קר"א שם; עי' סוכת דוד שם; עי' ימי שלמה שם, בשמו.
  386. ↑ עי' נחל קדומים שם; עי' סוכת דוד שם; עי' ימי שלמה שם, בשמו.
  387. ↑ ע"ע שאלה (מטר).
  388. ↑ משנה תענית י א.
  389. ↑ עי' יצחק ירנן ומלך שלם וימי שלמה שם (ועי' מגיה לימי שלמה שם, שדחה). ועי' מלך שלם שם, שהוא המקור לפסקי תוס' שבציון 282. ועי' יצחק ירנן שם, בשם פרשת הכסף, שמביא ראיה לד' זו מתענית ד ב, ודחה. ועי' ימי שלמה שם, שמביא ראיות לד' זו מגיטין ד ב וערובין כ ב (והמגיה שם דחה). ועי' בן ידיד שם, שמביא ראיה לד' זו מגיטין ב ב ורש"י ד"ה לקיימו.
  390. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 304.
  391. ↑ פסקי תוס' שם.
  392. ↑ מל"א ח סה. ר' תנחומא בשם ר' חונה בירו' שם ושם.
  393. ↑ עי' קר"א שם. ועיי"ש שא"כ חלוק על ר' אמי שבציון 247, שהרי יכל לדרוש דינו מהכתוב שבציון הבא.
  394. ↑ שמות לד כד.
  395. ↑ טו"א חגיגה ב א.
  396. ↑ קר"א הוריות שם.
  397. ↑ רש"י שבציון 291 ותוס' שבציון 292, לפי סוכת דוד ק"פ פ"א ה"א, בשם מרכבת המשנה ושאילת יעבץ; תוס' שם, לפי שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קכז; רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א-ה"ב, שהשמיט הדין, לפי שאילת יעבץ וסוכת דוד שם.
  398. ↑ ע"ע עבור השנה.
  399. ↑ ברייתא בסנהדרין יא א.
  400. ↑ רש"י שם ד"ה ומפני גליות ישראל.
  401. ↑ תוס' שם ד"ה ומפני.
  402. ↑ עי' שאילת יעבץ שם; עי' סוכת דוד שם, בשם מרכבת המשנה ושאילת יעבץ. ועי' סוכת דוד שיישב ד' התוס' שבציון 271, ע"פ ירו' סנהדרין פ"א ה"ב (ושביעית פ"י ה"א ור"ה פ"ג ה"א).
  403. ↑ עי' ציון 288 ואילך.
  404. ↑ ע"ע חגיגה ציון 95 ואילך.
  405. ↑ שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קכז. ועי' מלך שלם ק"פ שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:ראיה&oldid=138066"