פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמד א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שמד א

סעיף א – חשיבות ההספד[עריכה]

שבת קה ע"ב[עריכה]

כל הבוכה על אדם כשר - מוחלין לו על כל עונותיו, בשביל כבוד שעשה...

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המוריד דמעות על אדם כשר - הקדוש ברוך הוא סופרן, ומניחן בבית גנזיו...

א"ר יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם - ראוי לקוברו בחייו...

אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המתעצל בהספדו של חכם - אינו מאריך ימים.

ברכות ו ע"ב[עריכה]

אמר רב ששת: אגרא דהספדא דלויי {להרים קולו, כדי שיבכו השומעים (רש"י)}.

ירושלמי מועד קטן פב ע"א, פרק ג הלכה ה[עריכה]

אמר רבי אבהו: (יחזקאל כד, יז) "הֵאָנֵק דֹּם" - מיכן שהוא צריך לצווח מתים.

אבל רבתי פרק ג הלכה י[עריכה]

תניא באבל, אין מוסיפין בתחלה, אבל מוסיפין על העיקר {אין מספידים אדם על מה שאין לו, אך מוסיפים על דברים שיש לו}.

ברכות סב ע"א[עריכה]

כשם שנפרעין מן המתים - כך נפרעין מהספדנים, ומן העונים אחריהם.

• מדוע הגמרא כותבת ש"נפרעין מן המתים": (ב"י)

• ערוך – כשם שנפרעים מהמת על חטאיו, כך נפרעים מהספדנים, שמספידים דברי שקר.

• רא"ש – אם מספידים את המת בדברים שלא היו בו, נפרעים מהמת עצמו, וגם מהספדנים.

  • הכרעה: השו"ע כתב כרא"ש: "וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל, או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו, גורם רעה לעצמו ולמת".

• כתב השו"ע ע"פ הרמב"ן: "מצווה גדולה להספיד על המת כראוי. ומצוותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב, כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו. ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי, אלא מזכירין מדות טובות שבו, ומוסיפין בהם קצת, רק שלא יפליג. ואם לא היו בו מדות טובות כלל - לא יזכיר עליו. וחכם וחסיד, מזכירים להם חכמתם וחסידותם".
• והוסיף הרמב"ן (הובא בב"י) שאם אין לו מידות טובות - יספידוהו בייסורים שעבר, כפי שעשו נשי דשכנציב (מו"ק כח:).
• וביאר הט"ז (ס"ק א) שאין זה שקר להרבות במעשי הנפטר, כי אם היה מגיע מעשה זה למת, ודאי היה עושה גם אותו, וכל החושב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
• עוד כתב הט"ז (ס"ק א) שהמת יודע מה שאומרים עליו עד שעת כיסוי הגולל.

כיצד מספידים[עריכה]

• כתב החזו"ע (אבלות ח"א "הלכות הספד" סע' ב עמ' רעא): "כיצד הוא ההספד? אם תלמיד חכם הוא מספידים אותו על שקידתו והתמדתו בתורה... אם עשיר הוא משתבח על טוב ונדיבות לבו לדברים שבקדושה... אם היה עניו משתבח במה שהיה שפל רוח, ובורח מן הכבוד. ואם היה בר אבהן ובר אוריין, משתבח בתורתו ובתורת אבותיו. ואם היה בעל ייסורין, משתבח בהם שיסורים ממרקים עוונותיו של אדם... וסתם אדם שלא ידוע שהיו לו מעשים, מספידים אותו בשבח מעשה אבותיו או מעשה קרוביו".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים