אנציקלופדיה תלמודית:קראים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry) |
אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''הגדרת הערך - '''כת מישראל הכופרת בתורה-שבעל-פה*, שדנו בה לענין פסולי-קהל*, והיתר יינם וחלבם וטומאת קבריהם. | '''הגדרת הערך - '''כת מישראל הכופרת בתורה-שבעל-פה*, שדנו בה לענין פסולי-קהל*, והיתר יינם וחלבם וטומאת קבריהם. | ||
== | == '''מהותם''' == | ||
בימי רב יהודאי גאון היה ענן<ref>'''עי' ס' הקבלה לראב"ד (עמ' 37 במהד' גרשון כהן).'''</ref>. ענן זה מבית דוד היה ותלמיד חכם והכירו בו שמץ פסול, ומפני כן לא נסמך גאון<ref>'''ס' הקבלה לראב"ד שם (עמ' 37-38).'''</ref>, וגם לא סייעוהו מן השמים להיות ראש גלות<ref>'''ע"ע ריש גלותא. ס' הקבלה שם (עמ' 38); עי' ס' נגד הקראים המובא בחלוק הקראים והרבנים (נד' בלקוטי קדמוניות, נספחים עמ' 103).'''</ref>, שהיה בן ראש הגולה, והיה לו אח קטן ממנו ושמו חנניה, והיה גדול מחנניה אחיו בתורה ובשנים, ולא רצו חכמי הדור ההוא להעמידו ראש גלות משום ויתור פרצות שהיה למוד זה וחסרון יראה, שמו פניהם אל חנניה אחיו, משום ויתור ענוה וביישנות ויראת שמים שהיתה לו והעמידוהו ראש גלות<ref>'''ס' נגד הקראים שם.'''</ref>. באותו העת נתקנא ענן<ref>'''ס' נגד הקראים שם. '''</ref>, ומפני קנאה וטינא שהיתה בליבו העלה שרטון ועמד להסית ולהדיח את ישראל מעל קבלת החכמים מפי הנביאים, והוא חיבר ספרים והעמיד תלמידים ובדה מליבו חוקים, כי אחר חורבן הבית נתדלדלו המינים<ref>'''ס' הקבלה שם.'''</ref>, הנותרים מתרבות צדוק וביתוס<ref>'''ס' נגד הקראים שם. '''</ref> - הצדוקים* והבייתוסים<ref>'''ע"ע צדוקים, שנקראו צדוקים על שם צדוק ובייתוסים על שם ביתוס. '''</ref> - עד שעמד ענן וחיזקם<ref>'''ס' הקבלה שם. '''</ref>, והוא וחביריו היו כותבים דברי מינות ושקר וטומנים בקרקע ואח"כ היו מוציאים אותם ואומרים: כך מצאנו בספרים הקדמונים<ref>'''כתב תמים לר' משה בר חסדאי (נד' באוצר נחמד ח"ג עמ' 62), שכך שמענו מרבותינו. '''</ref>. תלמידי ענן הם הקראים<ref>'''כ"מ מסדר"ע ח"ב סי' עט; כ"מ מס' הקבלה לראב"ד (עמ' 38 במהד' גרשון כהן); כ"מ מס' הכוזרי מאמר ג סי' לח, לפי קול יהודה שם ואוצר נחמד מאמר א סי' א (ועי' אוצר נחמד שבציון''' '''43). '''</ref>, הכופרים בתורה-שבעל-פה*<ref>'''כ"מ מסדר"ע שבציון''' '''16; עי' ס' הכוזרי מאמר ג סי' סה; עי' שאלת השואל בתשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסה; עי' הק' הראב"ע לפי' עה"ת והק' הראב"ע לשיטה אחרת עה"ת; עי' רדב"ז שבציונים''' '''48,''' '''158; שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב; תשו' ר"ש ויטאל ור' בנימין מנשה בשו"ת באר מים חיים סי' מא. '''</ref>, והם מינים<ref>'''סדר"ע שם; כ"מ מפהמ"ש לרמב"ם חולין יח א; כ"מ מראב"ע שם ושם. '''</ref>, ואינם מינים על האמת<ref>'''פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסג.'''</ref>, אבל דינם להיות כדין המינים, לפי שהם מבוא למינות האמיתי<ref>'''פהמ"ש לרמב"ם שם.'''</ref>, שהם מלעיגים ובוזים דברי חז"ל<ref>'''סדר"ע שם.'''</ref>. | בימי רב יהודאי גאון היה ענן<ref>'''עי' ס' הקבלה לראב"ד (עמ' 37 במהד' גרשון כהן).'''</ref>. ענן זה מבית דוד היה ותלמיד חכם והכירו בו שמץ פסול, ומפני כן לא נסמך גאון<ref>'''ס' הקבלה לראב"ד שם (עמ' 37-38).'''</ref>, וגם לא סייעוהו מן השמים להיות ראש גלות<ref>'''ע"ע ריש גלותא. ס' הקבלה שם (עמ' 38); עי' ס' נגד הקראים המובא בחלוק הקראים והרבנים (נד' בלקוטי קדמוניות, נספחים עמ' 103).'''</ref>, שהיה בן ראש הגולה, והיה לו אח קטן ממנו ושמו חנניה, והיה גדול מחנניה אחיו בתורה ובשנים, ולא רצו חכמי הדור ההוא להעמידו ראש גלות משום ויתור פרצות שהיה למוד זה וחסרון יראה, שמו פניהם אל חנניה אחיו, משום ויתור ענוה וביישנות ויראת שמים שהיתה לו והעמידוהו ראש גלות<ref>'''ס' נגד הקראים שם.'''</ref>. באותו העת נתקנא ענן<ref>'''ס' נגד הקראים שם. '''</ref>, ומפני קנאה וטינא שהיתה בליבו העלה שרטון ועמד להסית ולהדיח את ישראל מעל קבלת החכמים מפי הנביאים, והוא חיבר ספרים והעמיד תלמידים ובדה מליבו חוקים, כי אחר חורבן הבית נתדלדלו המינים<ref>'''ס' הקבלה שם.'''</ref>, הנותרים מתרבות צדוק וביתוס<ref>'''ס' נגד הקראים שם. '''</ref> - הצדוקים* והבייתוסים<ref>'''ע"ע צדוקים, שנקראו צדוקים על שם צדוק ובייתוסים על שם ביתוס. '''</ref> - עד שעמד ענן וחיזקם<ref>'''ס' הקבלה שם. '''</ref>, והוא וחביריו היו כותבים דברי מינות ושקר וטומנים בקרקע ואח"כ היו מוציאים אותם ואומרים: כך מצאנו בספרים הקדמונים<ref>'''כתב תמים לר' משה בר חסדאי (נד' באוצר נחמד ח"ג עמ' 62), שכך שמענו מרבותינו. '''</ref>. תלמידי ענן הם הקראים<ref>'''כ"מ מסדר"ע ח"ב סי' עט; כ"מ מס' הקבלה לראב"ד (עמ' 38 במהד' גרשון כהן); כ"מ מס' הכוזרי מאמר ג סי' לח, לפי קול יהודה שם ואוצר נחמד מאמר א סי' א (ועי' אוצר נחמד שבציון''' '''43). '''</ref>, הכופרים בתורה-שבעל-פה*<ref>'''כ"מ מסדר"ע שבציון''' '''16; עי' ס' הכוזרי מאמר ג סי' סה; עי' שאלת השואל בתשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסה; עי' הק' הראב"ע לפי' עה"ת והק' הראב"ע לשיטה אחרת עה"ת; עי' רדב"ז שבציונים''' '''48,''' '''158; שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב; תשו' ר"ש ויטאל ור' בנימין מנשה בשו"ת באר מים חיים סי' מא. '''</ref>, והם מינים<ref>'''סדר"ע שם; כ"מ מפהמ"ש לרמב"ם חולין יח א; כ"מ מראב"ע שם ושם. '''</ref>, ואינם מינים על האמת<ref>'''פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסג.'''</ref>, אבל דינם להיות כדין המינים, לפי שהם מבוא למינות האמיתי<ref>'''פהמ"ש לרמב"ם שם.'''</ref>, שהם מלעיגים ובוזים דברי חז"ל<ref>'''סדר"ע שם.'''</ref>. | ||
שמם | ==== שמם ==== | ||
אנו קוראים לקראים "קראים"<ref>'''עי' רע"ב ידים פ"ד מ"ו; עי' תפא"י פס"ט.'''</ref>, לפי שאין להם אלא המקרא בלבד<ref>'''רע"ב שם.'''</ref>. וכתבו ראשונים - לדעתם שהקראים הם כת אחת עם הצדוקים<ref>'''עי' ציון''' '''38 ואילך. '''</ref> - שהם בעצמם שינו את שמם "קראים", כי לא רצו להיקרא "צדוקים ו"בייתוסים" שהוא השם שהחכמים קראום בו על שם המינים הראשונים<ref>'''רבינו בחיי אבות פ"א מ"ג.'''</ref>. ואחרונים כתבו שאין השם הזה ראוי להם, כי איך יקראו קראים כאילו הם מקיימים המקרא, ודבר זה אינו, וכי פירוש המקרא: וספרתם לכם ממחרת השבת<ref>'''ויקרא כג טו.'''</ref>, ממחרת שבת בראשית<ref>'''תפא"י שם. וע"ע עֹמר וע' שבועות.'''</ref>, ואם כן מה שנקראים בשם קראים, זהו מפני שהם מודים במקרא, אבל בוודאי אינם מקיימים המקרא שניתן מסיני, ואף האומות - הנוצרים והמוסלמים - מודים במקרא, ויהיה להם שם קראים<ref>'''עי' תפא"י שם. '''</ref>. | אנו קוראים לקראים "קראים"<ref>'''עי' רע"ב ידים פ"ד מ"ו; עי' תפא"י פס"ט.'''</ref>, לפי שאין להם אלא המקרא בלבד<ref>'''רע"ב שם.'''</ref>. וכתבו ראשונים - לדעתם שהקראים הם כת אחת עם הצדוקים<ref>'''עי' ציון''' '''38 ואילך. '''</ref> - שהם בעצמם שינו את שמם "קראים", כי לא רצו להיקרא "צדוקים ו"בייתוסים" שהוא השם שהחכמים קראום בו על שם המינים הראשונים<ref>'''רבינו בחיי אבות פ"א מ"ג.'''</ref>. ואחרונים כתבו שאין השם הזה ראוי להם, כי איך יקראו קראים כאילו הם מקיימים המקרא, ודבר זה אינו, וכי פירוש המקרא: וספרתם לכם ממחרת השבת<ref>'''ויקרא כג טו.'''</ref>, ממחרת שבת בראשית<ref>'''תפא"י שם. וע"ע עֹמר וע' שבועות.'''</ref>, ואם כן מה שנקראים בשם קראים, זהו מפני שהם מודים במקרא, אבל בוודאי אינם מקיימים המקרא שניתן מסיני, ואף האומות - הנוצרים והמוסלמים - מודים במקרא, ויהיה להם שם קראים<ref>'''עי' תפא"י שם. '''</ref>. | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
יש שנקראים הקראים צדוקים<ref>'''עי' רמב"ם עיוה"כ פ"א ה"ז ורמב"ם שבציון''' '''63 ורמב"ם שבע' דם טוהר ציון 144 (ורד"צ הופמן שבע' הנ"ל ציון 143); עי' הק' הראב"ע לפי' עה"ת והק' הראב"ע לשיטה אחרת עה"ת; כ"מ מרמב"ן ויקרא ג ט; עי' רע"ב אבות פ"א מי"א וידים פ"ד מ"ו (ועי' ציון''' '''39); עי' שו"ת בנימין זאב ושו"ת משפטי שמואל שבציון''' '''134; עי' שו"ע שבציון''' '''63; עי' שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב; עי' שו"ת רדב"ז שבציון''' '''65; עי' שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' טו; כ"מ מערך לחם למהריק"ש שבציון''' '''266; עי' שו"ת גו"ר שבציון''' '''206; עי' חו"ד סי' קנט ביאורים סק"ד.'''</ref>, ואף בייתוסים<ref>'''עי' רע"ב שם.'''</ref>, שכל המכחישים תורה שבעל פה נקראים צדוקים, על שם צדוק<ref>'''רע"ב ידים שם. וע"ע צדוקים. '''</ref>. או משום שהם - לסוברים כך<ref>'''עי' ציון''' '''38 ואילך. '''</ref> - כת אחת עם הצדוקים<ref>'''עי' קול יהודה שבציון''' '''39.'''</ref>. | יש שנקראים הקראים צדוקים<ref>'''עי' רמב"ם עיוה"כ פ"א ה"ז ורמב"ם שבציון''' '''63 ורמב"ם שבע' דם טוהר ציון 144 (ורד"צ הופמן שבע' הנ"ל ציון 143); עי' הק' הראב"ע לפי' עה"ת והק' הראב"ע לשיטה אחרת עה"ת; כ"מ מרמב"ן ויקרא ג ט; עי' רע"ב אבות פ"א מי"א וידים פ"ד מ"ו (ועי' ציון''' '''39); עי' שו"ת בנימין זאב ושו"ת משפטי שמואל שבציון''' '''134; עי' שו"ע שבציון''' '''63; עי' שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב; עי' שו"ת רדב"ז שבציון''' '''65; עי' שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' טו; כ"מ מערך לחם למהריק"ש שבציון''' '''266; עי' שו"ת גו"ר שבציון''' '''206; עי' חו"ד סי' קנט ביאורים סק"ד.'''</ref>, ואף בייתוסים<ref>'''עי' רע"ב שם.'''</ref>, שכל המכחישים תורה שבעל פה נקראים צדוקים, על שם צדוק<ref>'''רע"ב ידים שם. וע"ע צדוקים. '''</ref>. או משום שהם - לסוברים כך<ref>'''עי' ציון''' '''38 ואילך. '''</ref> - כת אחת עם הצדוקים<ref>'''עי' קול יהודה שבציון''' '''39.'''</ref>. | ||
תחילת כפירתם בתורה שבעל פה | ==== תחילת כפירתם בתורה שבעל פה ==== | ||
דעת הקראים, כתבו ראשונים - לדעתם, שהצדוקים לא כפרו בתורה שבעל פה<ref>'''ע"ע צדוקים, ושם, שי"ח.'''</ref> - שהתחילה בימי ינאי המלך, שהיה כהן והיתה אימו חשודה שהיא חללה*, ורמז אליו אחד מן החכמים שאמר לו, ינאי המלך רב לך כתר מלכות והנח כתר כהונה לזרעו של אהרן, ויעצוהו חבריו להבאיש בחכמים ולכלותם ולהגלותם ולהמיתם, ואמר להם: כאשר נאבד החכמים ממי נלמוד התורה, אמרו לו הרי תורה שבכתב, כל הרוצה יבוא וילמוד, ואל תרגיש בתורה שבעל פה<ref>'''ס' הכוזרי מאמר ג סי' סה, ע"פ קדושין סו א; עי' נחלת אבות לרי"א אברבנאל פ"א מ"ו, בשם הכוזרי, והסכים לו.'''</ref>, והשרישו הקראים - תלמידי ענן<ref>'''עי' ציון''' '''11.'''</ref> - שורש עם אנשים - שנשארו ביניהם<ref>'''עי' נחלת אבות שם, בשם הכוזרי, והסכים לו. '''</ref>, מהצדוקים* והבייתוסים<ref>'''עי' גאונים וראשונים שבציונים''' '''7,''' '''9; כ"מ כוזרי שם. '''</ref>, לאחר ששבה הרבנות<ref>'''עי' נחלת אבות שם, בשם הכוזרי, והסכים לו. '''</ref> - שהיו דוחים תורה שבעל פה<ref>'''ס' הכוזרי שם. '''</ref>. ושורש לצדוקים ובייתוסים, צדוק וביתוס תלמידי אנטיגנוס איש סוכו<ref>'''ס' הכוזרי שם. וע"ע צדוקים.'''</ref>. | דעת הקראים, כתבו ראשונים - לדעתם, שהצדוקים לא כפרו בתורה שבעל פה<ref>'''ע"ע צדוקים, ושם, שי"ח.'''</ref> - שהתחילה בימי ינאי המלך, שהיה כהן והיתה אימו חשודה שהיא חללה*, ורמז אליו אחד מן החכמים שאמר לו, ינאי המלך רב לך כתר מלכות והנח כתר כהונה לזרעו של אהרן, ויעצוהו חבריו להבאיש בחכמים ולכלותם ולהגלותם ולהמיתם, ואמר להם: כאשר נאבד החכמים ממי נלמוד התורה, אמרו לו הרי תורה שבכתב, כל הרוצה יבוא וילמוד, ואל תרגיש בתורה שבעל פה<ref>'''ס' הכוזרי מאמר ג סי' סה, ע"פ קדושין סו א; עי' נחלת אבות לרי"א אברבנאל פ"א מ"ו, בשם הכוזרי, והסכים לו.'''</ref>, והשרישו הקראים - תלמידי ענן<ref>'''עי' ציון''' '''11.'''</ref> - שורש עם אנשים - שנשארו ביניהם<ref>'''עי' נחלת אבות שם, בשם הכוזרי, והסכים לו. '''</ref>, מהצדוקים* והבייתוסים<ref>'''עי' גאונים וראשונים שבציונים''' '''7,''' '''9; כ"מ כוזרי שם. '''</ref>, לאחר ששבה הרבנות<ref>'''עי' נחלת אבות שם, בשם הכוזרי, והסכים לו. '''</ref> - שהיו דוחים תורה שבעל פה<ref>'''ס' הכוזרי שם. '''</ref>. ושורש לצדוקים ובייתוסים, צדוק וביתוס תלמידי אנטיגנוס איש סוכו<ref>'''ס' הכוזרי שם. וע"ע צדוקים.'''</ref>. | ||
יחסם לצדוקים | ==== יחסם לצדוקים ==== | ||
הקראים, אם הם כת אחת עם הצדוקים, נחלקו גאונים, ראשונים ואחרונים: א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שאחר חורבן הבית נתדלדלו המינים הנותרים מתרבות צדוק ובייתוס ועמד ענן וחיזקם<ref>'''עי' גאונים וראשונים שבציונים''' '''6,''' '''7,''' '''9.'''</ref>. וכן יש מהראשונים שכתבו שהקראים הם כת אחרת מהצדוקים, שהצדוקים אינם מאמינים בתחיית המתים ולא בתורה שבעל פה, והקראים מאמינים בתחיית המתים ואינם מאמינים בתורה שבעל פה<ref>'''עי' מגן אבות לרשב"ץ אבות פ"א מ"ג.'''</ref>. וכן יש מהאחרונים שכתבו שקראים גרועים הם יותר מצדוקים, שהצדוקים נזהרו בטבילת נדה* שהיא מן התורה<ref>'''ע"ע נדה.'''</ref>, מה שאין כן הקראים, אין להם טהרת מי מקוה, שהנידה טובלת בהן כלל, רק שופכים על ראשה כד מים<ref>'''שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' קנב.'''</ref>. ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שצדוקים ובייתוסים וקראים אחד הם<ref>'''עי' פהמ"ש לרמב"ם אבות פ"א מ"ג; עי' רבינו בחיי שבציון''' '''20; כ"מ קצת מרע"ב ידים פ"ד מ"ו; כ"מ קצת משו"ת רדב"ז שבציון''' '''85; עי' שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב: הצדוקים הנקראים קראים, ובהמשך קורא לקברי הקראים: קברי הצדוקים והבייתוסים; קול יהודה לכוזרי מאמר א סי' א ומאמר ג סי' סה, בד' פהמ"ש לרמב"ם אבות שם וחולין יח א ובד' הראב"ע (עי' ראב"ע שבציון''' '''22); תפא"י פס"ט. '''</ref>, וייקראו בארצות מצרים: קראים, ושמם אצל החכמים: צדוקים ובייתוסים<ref>'''פהמ"ש לרמב"ם אבות שם; קול יהודה מאמר ג שם, בשמו. ועי' כעי"ז ברע"ב ידים שם.'''</ref>. ג) ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים - הסוברים שדעת הקראים התחילה בימי ינאי<ref>'''עי' ס' הכוזרי שבציון''' '''27 ואילך. '''</ref> - שהצדוקים* נתהוו בימי אנטיגנוס, והקראים בימי ינאי<ref>'''קול יהודה מאמר א שם ומאמר ג שם, בד' הכוזרי שבציונים''' '''28,''' '''34 (וצ"ב מהכוזרי שבציון''' '''11), ועי' ציון''' '''43, שי"מ בע"א. '''</ref>. ד) ויש מהאחרונים מצדדים בדעת ראשונים - הסוברים שדעת הקראים התחילה בימי ינאי<ref>'''עי' ס' הכוזרי שבציון''' '''27 ואילך. '''</ref> - שאותם שבימי ינאי כבר נאבד זכרם, עד שבימי רב יהודאי קמו אלו הקראים תחת אבותיהם, ועל שמם ייקראו<ref>'''אוצר נחמד לכוזרי מאמר א סי' א, בד' הכוזרי שבציונים''' '''11,''' '''28: ואולי, ועי' ציון''' '''41, שי"מ בע"א.'''</ref>. | הקראים, אם הם כת אחת עם הצדוקים, נחלקו גאונים, ראשונים ואחרונים: א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שאחר חורבן הבית נתדלדלו המינים הנותרים מתרבות צדוק ובייתוס ועמד ענן וחיזקם<ref>'''עי' גאונים וראשונים שבציונים''' '''6,''' '''7,''' '''9.'''</ref>. וכן יש מהראשונים שכתבו שהקראים הם כת אחרת מהצדוקים, שהצדוקים אינם מאמינים בתחיית המתים ולא בתורה שבעל פה, והקראים מאמינים בתחיית המתים ואינם מאמינים בתורה שבעל פה<ref>'''עי' מגן אבות לרשב"ץ אבות פ"א מ"ג.'''</ref>. וכן יש מהאחרונים שכתבו שקראים גרועים הם יותר מצדוקים, שהצדוקים נזהרו בטבילת נדה* שהיא מן התורה<ref>'''ע"ע נדה.'''</ref>, מה שאין כן הקראים, אין להם טהרת מי מקוה, שהנידה טובלת בהן כלל, רק שופכים על ראשה כד מים<ref>'''שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' קנב.'''</ref>. ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שצדוקים ובייתוסים וקראים אחד הם<ref>'''עי' פהמ"ש לרמב"ם אבות פ"א מ"ג; עי' רבינו בחיי שבציון''' '''20; כ"מ קצת מרע"ב ידים פ"ד מ"ו; כ"מ קצת משו"ת רדב"ז שבציון''' '''85; עי' שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב: הצדוקים הנקראים קראים, ובהמשך קורא לקברי הקראים: קברי הצדוקים והבייתוסים; קול יהודה לכוזרי מאמר א סי' א ומאמר ג סי' סה, בד' פהמ"ש לרמב"ם אבות שם וחולין יח א ובד' הראב"ע (עי' ראב"ע שבציון''' '''22); תפא"י פס"ט. '''</ref>, וייקראו בארצות מצרים: קראים, ושמם אצל החכמים: צדוקים ובייתוסים<ref>'''פהמ"ש לרמב"ם אבות שם; קול יהודה מאמר ג שם, בשמו. ועי' כעי"ז ברע"ב ידים שם.'''</ref>. ג) ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים - הסוברים שדעת הקראים התחילה בימי ינאי<ref>'''עי' ס' הכוזרי שבציון''' '''27 ואילך. '''</ref> - שהצדוקים* נתהוו בימי אנטיגנוס, והקראים בימי ינאי<ref>'''קול יהודה מאמר א שם ומאמר ג שם, בד' הכוזרי שבציונים''' '''28,''' '''34 (וצ"ב מהכוזרי שבציון''' '''11), ועי' ציון''' '''43, שי"מ בע"א. '''</ref>. ד) ויש מהאחרונים מצדדים בדעת ראשונים - הסוברים שדעת הקראים התחילה בימי ינאי<ref>'''עי' ס' הכוזרי שבציון''' '''27 ואילך. '''</ref> - שאותם שבימי ינאי כבר נאבד זכרם, עד שבימי רב יהודאי קמו אלו הקראים תחת אבותיהם, ועל שמם ייקראו<ref>'''אוצר נחמד לכוזרי מאמר א סי' א, בד' הכוזרי שבציונים''' '''11,''' '''28: ואולי, ועי' ציון''' '''41, שי"מ בע"א.'''</ref>. | ||
אמונתם | ==== אמונתם ==== | ||
הקראים מחזיקים בתורת משה כפשטן של כתובים<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעד.'''</ref>, בחיצוניותו של המקרא עם פירושיהם<ref>'''שאלת השואל בתשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסה.'''</ref>, ושהיא תורה מן השמים<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסג. '''</ref>, ומאמינים בו יתברך ובתורתו ובנבואת משה רבינו<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, אלא שאינם מאמינים בדברי חז"ל<ref>'''עי' ציון''' '''12. עי' שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, הכחישו הקבלה, והרי הם כעורים באפלה לא ידעו במה יכשלו ועליהם אמר הכתוב: ורשעים בחֹשך ידָּמו<ref>'''ש"א ב ט. שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>. ומכל מקום מקיימים עניינים הרבה שאינם מפורשים בתורה, כעין קדושין* וגטין<ref>'''ע"ע גט. '''</ref> ושחיטה*, שהם נוהגים בהם<ref>'''שו"ת רדב"ז שם. ועי' ציונים''' '''66,''' '''119, שקדושין (ע"ע) שלהם כדין, אבל גטין (ע"ע גט) שלא כדין. ועי' ציון''' '''116 ואילך, שי"ח וסוברים שקידושין בעדים שלהם אינם כלום, שעדיהם פסולי-עדות (ע"ע). '''</ref>, שכל שאינו מנגד - לדעתם<ref>'''עי' רדב"ז שבציון''' '''55 ואילך.'''</ref> - פשטי הכתובים מאמינים לדברי חז"ל<ref>'''שו"ת רדב"ז שם, שכן ביאר לו הגדול שבהם. '''</ref>, ואין לדתם שום גדר וסייג ולא שום מידה מהמידות שהתורה נדרשת בהם<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, ותורתם בחיריית, תופסים מה שהוא נאות לדעתם ומניחים מה שאינו נאות לדעתם<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, וכפי סברתם ירבו התורות כפי סברת כל אחד מהם<ref>'''ס' הכוזרי מאמר ג סי' לח.'''</ref>, שכל אחד מפרש במצות הכתוב מה שירצה ויתיר מה שירצה ויאסור מה שירצה<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, ותסבב דעתם מהמחלוקת עד שיהיה בבית אחד עשרה אנשים בעשר דעות<ref>'''ס' הכוזרי שם סי' מט.'''</ref>. ואפילו האחד לא יעמוד על תורה אחת, כי בכל יום תתחדש לו דעת ויוסיף דעתו, ויפגע מי שישיבהו בטענה וצריך שיעתק בהעתקת דעתו<ref>'''ס' הכוזרי שם סי' לח.'''</ref>. | הקראים מחזיקים בתורת משה כפשטן של כתובים<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעד.'''</ref>, בחיצוניותו של המקרא עם פירושיהם<ref>'''שאלת השואל בתשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסה.'''</ref>, ושהיא תורה מן השמים<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסג. '''</ref>, ומאמינים בו יתברך ובתורתו ובנבואת משה רבינו<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, אלא שאינם מאמינים בדברי חז"ל<ref>'''עי' ציון''' '''12. עי' שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, הכחישו הקבלה, והרי הם כעורים באפלה לא ידעו במה יכשלו ועליהם אמר הכתוב: ורשעים בחֹשך ידָּמו<ref>'''ש"א ב ט. שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>. ומכל מקום מקיימים עניינים הרבה שאינם מפורשים בתורה, כעין קדושין* וגטין<ref>'''ע"ע גט. '''</ref> ושחיטה*, שהם נוהגים בהם<ref>'''שו"ת רדב"ז שם. ועי' ציונים''' '''66,''' '''119, שקדושין (ע"ע) שלהם כדין, אבל גטין (ע"ע גט) שלא כדין. ועי' ציון''' '''116 ואילך, שי"ח וסוברים שקידושין בעדים שלהם אינם כלום, שעדיהם פסולי-עדות (ע"ע). '''</ref>, שכל שאינו מנגד - לדעתם<ref>'''עי' רדב"ז שבציון''' '''55 ואילך.'''</ref> - פשטי הכתובים מאמינים לדברי חז"ל<ref>'''שו"ת רדב"ז שם, שכן ביאר לו הגדול שבהם. '''</ref>, ואין לדתם שום גדר וסייג ולא שום מידה מהמידות שהתורה נדרשת בהם<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, ותורתם בחיריית, תופסים מה שהוא נאות לדעתם ומניחים מה שאינו נאות לדעתם<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, וכפי סברתם ירבו התורות כפי סברת כל אחד מהם<ref>'''ס' הכוזרי מאמר ג סי' לח.'''</ref>, שכל אחד מפרש במצות הכתוב מה שירצה ויתיר מה שירצה ויאסור מה שירצה<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>, ותסבב דעתם מהמחלוקת עד שיהיה בבית אחד עשרה אנשים בעשר דעות<ref>'''ס' הכוזרי שם סי' מט.'''</ref>. ואפילו האחד לא יעמוד על תורה אחת, כי בכל יום תתחדש לו דעת ויוסיף דעתו, ויפגע מי שישיבהו בטענה וצריך שיעתק בהעתקת דעתו<ref>'''ס' הכוזרי שם סי' לח.'''</ref>. | ||
== | == '''דיניהם''' == | ||
הצדוקים - קראים - בזמן הזה, כתבו ראשונים, שדיניהם נלמדים מהכותים* קודם הגזירה שיהיו כגויים לכל דבריהם<ref>'''רמב"ם עבדים פ"ו ה"ו; שו"ע יו"ד רסז מז.'''</ref>. וכתבו אחרונים שמכל מקום הצדוקים - קראים - גרועים יותר מהכותים, לפי שהכותים לא קיבלו מהר סיני התורה והמצוות, אבל הצדוקים שקיבלו אבותיהם בהר סיני לא תסור מן הדבר וגו'<ref>'''דברים יז יא. '''</ref>, והם סרים מהם ומכחישים דבריהם, גרועים יותר, וראוי לגזור עליהם יותר מהכותים, וכל שכן עכשיו שאנו מתרים בהם ואינם חוזרים בהם<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב).'''</ref>. | הצדוקים - קראים - בזמן הזה, כתבו ראשונים, שדיניהם נלמדים מהכותים* קודם הגזירה שיהיו כגויים לכל דבריהם<ref>'''רמב"ם עבדים פ"ו ה"ו; שו"ע יו"ד רסז מז.'''</ref>. וכתבו אחרונים שמכל מקום הצדוקים - קראים - גרועים יותר מהכותים, לפי שהכותים לא קיבלו מהר סיני התורה והמצוות, אבל הצדוקים שקיבלו אבותיהם בהר סיני לא תסור מן הדבר וגו'<ref>'''דברים יז יא. '''</ref>, והם סרים מהם ומכחישים דבריהם, גרועים יותר, וראוי לגזור עליהם יותר מהכותים, וכל שכן עכשיו שאנו מתרים בהם ואינם חוזרים בהם<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב).'''</ref>. | ||
ביאה בקהל | ==== ביאה בקהל ==== | ||
הקראים, אם הם פסולי-קהל* נחלקו הדעות: | הקראים, אם הם פסולי-קהל* נחלקו הדעות: | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
יש מהאחרונים סוברים שאין האיסור להינשא לקראים משום ספק ממזרות - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''66 ואילך.'''</ref> - אלא במקום שקבועים, שאע"פ שרובם לאו בני גירושין* הם, מכל מקום חשובים ולא בטלים<ref>'''שו"ת נובי"ק אה"ע סי' ה, והובא בפת"ש אה"ע סי' ד ס"ק מה. עיי"ש שלא הכריע להיתר ולא לאיסור, משום החולקים שבציון''' '''85 ואילך. וע"ע קבוע.'''</ref>. ואפילו הקראי עצמו, המוזהר על המצוות, מוזהר שלא לישא ישראלית, משום שהוא ספק ממזר<ref>'''עי' שו"ת נובי"ק שם.'''</ref>. אבל אם פירש אחד מהם, אנו אומרים שכל הפורש מהרוב הוא פורש, ואין לגזור שמא יקח מן הקבוע או שמא תחזור למקום קביעותה<ref>'''שו"ת נובי"ק שם, ע"פ יבמות טז ב.'''</ref>. | יש מהאחרונים סוברים שאין האיסור להינשא לקראים משום ספק ממזרות - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''66 ואילך.'''</ref> - אלא במקום שקבועים, שאע"פ שרובם לאו בני גירושין* הם, מכל מקום חשובים ולא בטלים<ref>'''שו"ת נובי"ק אה"ע סי' ה, והובא בפת"ש אה"ע סי' ד ס"ק מה. עיי"ש שלא הכריע להיתר ולא לאיסור, משום החולקים שבציון''' '''85 ואילך. וע"ע קבוע.'''</ref>. ואפילו הקראי עצמו, המוזהר על המצוות, מוזהר שלא לישא ישראלית, משום שהוא ספק ממזר<ref>'''עי' שו"ת נובי"ק שם.'''</ref>. אבל אם פירש אחד מהם, אנו אומרים שכל הפורש מהרוב הוא פורש, ואין לגזור שמא יקח מן הקבוע או שמא תחזור למקום קביעותה<ref>'''שו"ת נובי"ק שם, ע"פ יבמות טז ב.'''</ref>. | ||
להינשא לכהנים | ==== להינשא לכהנים ==== | ||
אף לדעת הסוברים שהקראים אינם פסולי-קהל*<ref>'''עי' ציון''' '''79 ואילך. '''</ref>, מכל מקום אסורים כהנים להתחתן עימם<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב), וכ' שהנגיד ר' נתן הכהן לא רצה לקחת אישה מהמשפחות המדוברות בציון''' '''88 ואילך.'''</ref>, משום חשש חללות, שהרי אין מייבמים אשת האח ולא חולצים<ref>'''שו"ת רדב"ז שם. ועי' ספרי הקראים, שלד' בנימין אלנהאונדי, ארוסה חולצת ומתייבמת, ונשואה יוצאת בלא כלום. '''</ref>, ויבמה שבא עליה זר עשאה זונה*, וכהן הבא על הזונה הולד חלל*, אם לא שתאמר שאין זו אשת אח כיוון שקדושיה בעדים פסולים<ref>'''שו"ת רדב"ז שם (ועי' ציון''' '''86).'''</ref>, וכן הגיורת* והמשוחררת הרי זו זונה* - לסוברים כן<ref>'''ע"ע זונה ציון 28.'''</ref>, וכן הלכה<ref>'''ע"ע הנ"ל ציון 44 ואילך.'''</ref> - ואסורה לכהן, והם אינו דורשים הכתוב אלא כפשוטו, שזונה המופקרת היא האסורה<ref>'''שו"ת רדב"ז שם (וע"ע הנ"ל ציון 11 ואילך). ועי' שו"ת רדב"ז שם, דינים נוספים שאינם נזהרים בהם, הפוסלים לכהונה. '''</ref>. | אף לדעת הסוברים שהקראים אינם פסולי-קהל*<ref>'''עי' ציון''' '''79 ואילך. '''</ref>, מכל מקום אסורים כהנים להתחתן עימם<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב), וכ' שהנגיד ר' נתן הכהן לא רצה לקחת אישה מהמשפחות המדוברות בציון''' '''88 ואילך.'''</ref>, משום חשש חללות, שהרי אין מייבמים אשת האח ולא חולצים<ref>'''שו"ת רדב"ז שם. ועי' ספרי הקראים, שלד' בנימין אלנהאונדי, ארוסה חולצת ומתייבמת, ונשואה יוצאת בלא כלום. '''</ref>, ויבמה שבא עליה זר עשאה זונה*, וכהן הבא על הזונה הולד חלל*, אם לא שתאמר שאין זו אשת אח כיוון שקדושיה בעדים פסולים<ref>'''שו"ת רדב"ז שם (ועי' ציון''' '''86).'''</ref>, וכן הגיורת* והמשוחררת הרי זו זונה* - לסוברים כן<ref>'''ע"ע זונה ציון 28.'''</ref>, וכן הלכה<ref>'''ע"ע הנ"ל ציון 44 ואילך.'''</ref> - ואסורה לכהן, והם אינו דורשים הכתוב אלא כפשוטו, שזונה המופקרת היא האסורה<ref>'''שו"ת רדב"ז שם (וע"ע הנ"ל ציון 11 ואילך). ועי' שו"ת רדב"ז שם, דינים נוספים שאינם נזהרים בהם, הפוסלים לכהונה. '''</ref>. | ||
קבלתם בתשובה | ==== קבלתם בתשובה ==== | ||
לסוברים שהקראים הם פסולי-קהל*<ref>'''עי' ציון''' '''60 ואילך.'''</ref>, אין מקבלים אותם אם רוצים לחזור<ref>'''רמ"א בשו"ע אה"ע ד לז; ערה"ש שם סס"ב, בשמו; לבוש שם סל"ז.'''</ref>, מפני שהם ספק ממזרים<ref>'''עי' ציון''' '''61. עי' רמ"א שם; עי' ערה"ש שם, בשמו; עי' לבוש שם. '''</ref>, ושמא יתערבו בישראל וישאו נשים וירבו ממזרים<ref>'''ב"ש שם ס"ק סז.'''</ref>. ולסוברים שמותרים לבוא בקהל<ref>'''עי' ציון''' '''79 ואילך. '''</ref>, מחזירים אותם לדעת האמת<ref>'''עי' רמב"ם שבציון הבא; עי' שו"ת רדב"ז שבציון''' '''88, שכך עשה רבינו אברהם החסיד וח"ב סי' תשצו (ועי' ציון''' '''95, ומ"מ דבר זה הוא מהרדב"ז, שהרי מתחיל: אמר דוד).'''</ref>, והקראים האוחזים בדרכי אבותם שטעו, ראוי להחזירם בתשובה ולמשכם בדברי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה<ref>'''רמב"ם ממרים פ"ג ה"ג. '''</ref>. | לסוברים שהקראים הם פסולי-קהל*<ref>'''עי' ציון''' '''60 ואילך.'''</ref>, אין מקבלים אותם אם רוצים לחזור<ref>'''רמ"א בשו"ע אה"ע ד לז; ערה"ש שם סס"ב, בשמו; לבוש שם סל"ז.'''</ref>, מפני שהם ספק ממזרים<ref>'''עי' ציון''' '''61. עי' רמ"א שם; עי' ערה"ש שם, בשמו; עי' לבוש שם. '''</ref>, ושמא יתערבו בישראל וישאו נשים וירבו ממזרים<ref>'''ב"ש שם ס"ק סז.'''</ref>. ולסוברים שמותרים לבוא בקהל<ref>'''עי' ציון''' '''79 ואילך. '''</ref>, מחזירים אותם לדעת האמת<ref>'''עי' רמב"ם שבציון הבא; עי' שו"ת רדב"ז שבציון''' '''88, שכך עשה רבינו אברהם החסיד וח"ב סי' תשצו (ועי' ציון''' '''95, ומ"מ דבר זה הוא מהרדב"ז, שהרי מתחיל: אמר דוד).'''</ref>, והקראים האוחזים בדרכי אבותם שטעו, ראוי להחזירם בתשובה ולמשכם בדברי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה<ref>'''רמב"ם ממרים פ"ג ה"ג. '''</ref>. | ||
מורידים ולא מעלים | ==== מורידים ולא מעלים ==== | ||
הקראים, אם נאמר בהם הדין שמורידים ולא מעלים, כפי שנאמר במין*, שמיתתו ביד כל אדם<ref>'''ע"ע מין, ושם הפרטים. '''</ref>, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאלה שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים, הרי הם כתינוק שנשבה ביניהם, והוא כאנוס, אע"פ ששמע אח"כ שהוא יהודי<ref>'''רמב"ם ממרים פ"ג ה"ג, לגירסתנו, ועי' ברמב"ם המדוייק שם, שהוא שינוי מחמת הצנזורה; רמב"ם שם, לפי רדב"ז שם ומל"מ מלוה פ"ה ה"ב, וסותר לרמב"ם שבציון הבא, ועי' מל"מ שם, מה שיישב; עי' רמב"ם שם, לפי רעק"א שבציון''' '''196 ובי"מ שבציון''' '''199 ואילך.'''</ref>. ויש סוברים שמותר להורגם<ref>'''עי' פהמ"ש לרמב"ם חולין יח א, וסותר לרמב"ם לפי רדב"ז ומל"מ שבציון הקודם, ועי' מל"מ שם, מה שיישב; רמב"ם ממרים שם, לגי' הד' שעם מג"ע: ולא ימהר אדם להרגן, לפי מל"מ מלוה שם, ועי' שו"ת רא"ם סי' נז, שדחה; עי' תשו' רבינו שמשון בשו"ת מבי"ט ח"א סי' לח. '''</ref>, לפי שהם המבוא אל המינות האמתית<ref>'''פהמ"ש לרמב"ם שם.'''</ref>, ומאחר שאלו חיבי-כריתות* כל ימיהם - שמקדשים ע"פ הראייה, והם - אוכלי חמץ* בפסח* ושאר כריתות של יום-הכפורים*<ref>'''תשו' רבינו שמשון שם.'''</ref>, ואין דין תינוק שנשבה אלא למי שלא הכיר בתורת ישראל מעולם, אבל מי שעומד בין ישראל והולך ומדבק בחוקותיהם של גויים מן המורידים הוא<ref>'''עי' רמב"ן ב"מ עא ב; נמוק"י שם (מב ב). '''</ref>. | הקראים, אם נאמר בהם הדין שמורידים ולא מעלים, כפי שנאמר במין*, שמיתתו ביד כל אדם<ref>'''ע"ע מין, ושם הפרטים. '''</ref>, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאלה שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים, הרי הם כתינוק שנשבה ביניהם, והוא כאנוס, אע"פ ששמע אח"כ שהוא יהודי<ref>'''רמב"ם ממרים פ"ג ה"ג, לגירסתנו, ועי' ברמב"ם המדוייק שם, שהוא שינוי מחמת הצנזורה; רמב"ם שם, לפי רדב"ז שם ומל"מ מלוה פ"ה ה"ב, וסותר לרמב"ם שבציון הבא, ועי' מל"מ שם, מה שיישב; עי' רמב"ם שם, לפי רעק"א שבציון''' '''196 ובי"מ שבציון''' '''199 ואילך.'''</ref>. ויש סוברים שמותר להורגם<ref>'''עי' פהמ"ש לרמב"ם חולין יח א, וסותר לרמב"ם לפי רדב"ז ומל"מ שבציון הקודם, ועי' מל"מ שם, מה שיישב; רמב"ם ממרים שם, לגי' הד' שעם מג"ע: ולא ימהר אדם להרגן, לפי מל"מ מלוה שם, ועי' שו"ת רא"ם סי' נז, שדחה; עי' תשו' רבינו שמשון בשו"ת מבי"ט ח"א סי' לח. '''</ref>, לפי שהם המבוא אל המינות האמתית<ref>'''פהמ"ש לרמב"ם שם.'''</ref>, ומאחר שאלו חיבי-כריתות* כל ימיהם - שמקדשים ע"פ הראייה, והם - אוכלי חמץ* בפסח* ושאר כריתות של יום-הכפורים*<ref>'''תשו' רבינו שמשון שם.'''</ref>, ואין דין תינוק שנשבה אלא למי שלא הכיר בתורת ישראל מעולם, אבל מי שעומד בין ישראל והולך ומדבק בחוקותיהם של גויים מן המורידים הוא<ref>'''עי' רמב"ן ב"מ עא ב; נמוק"י שם (מב ב). '''</ref>. | ||
| שורה 55: | שורה 55: | ||
במה דברים אמורים, בקראים שבימי הראשונים<ref>'''עי' רדב"ז ממרים פ"ג ה"ג, בד' רמב"ם שבציון''' '''105. '''</ref>, אבל הנמצאים בזמננו, כתבו אחרונים - שהכל מודים<ref>'''עי' רדב"ז שם, בד' רמב"ם שבציון הנ"ל. '''</ref> - שאם היה אפשר בידינו להורידם היה מצוה להורידם<ref>'''רדב"ז שם; תשו' ר"ש ויטאל בשו"ת באר מים חיים סי' מא: קרוב בעיני; תשו' מהר"ם גלאנטי ור' שבתי מנשה שם; עי' שו"ת גו"ר או"ח כלל ג סי' א.'''</ref>, שהרי בכל יום אנו מחזירים אותם למוטב ומושכים אותם להאמין בתורה-שבעל-פה*, והם מחרפים ומגדפים את בעלי הקבלה, ואין לדון את אלו בכלל אנוסים אלא כופרים בתורה שבעל פה<ref>'''רדב"ז שם.'''</ref>. ויש מהאחרונים הסובר שאף הקראים שבזמננו הם כתינוק שנשבה בין הגויים, אין אנחנו מצווים להענישו מפני שהוא אנוס<ref>'''שו"ת רא"ם סי' נז.'''</ref>. | במה דברים אמורים, בקראים שבימי הראשונים<ref>'''עי' רדב"ז ממרים פ"ג ה"ג, בד' רמב"ם שבציון''' '''105. '''</ref>, אבל הנמצאים בזמננו, כתבו אחרונים - שהכל מודים<ref>'''עי' רדב"ז שם, בד' רמב"ם שבציון הנ"ל. '''</ref> - שאם היה אפשר בידינו להורידם היה מצוה להורידם<ref>'''רדב"ז שם; תשו' ר"ש ויטאל בשו"ת באר מים חיים סי' מא: קרוב בעיני; תשו' מהר"ם גלאנטי ור' שבתי מנשה שם; עי' שו"ת גו"ר או"ח כלל ג סי' א.'''</ref>, שהרי בכל יום אנו מחזירים אותם למוטב ומושכים אותם להאמין בתורה-שבעל-פה*, והם מחרפים ומגדפים את בעלי הקבלה, ואין לדון את אלו בכלל אנוסים אלא כופרים בתורה שבעל פה<ref>'''רדב"ז שם.'''</ref>. ויש מהאחרונים הסובר שאף הקראים שבזמננו הם כתינוק שנשבה בין הגויים, אין אנחנו מצווים להענישו מפני שהוא אנוס<ref>'''שו"ת רא"ם סי' נז.'''</ref>. | ||
קדושין שלהם | ==== קדושין שלהם ==== | ||
הנושא אשה* כפי מנהג הקראים, היא אשת-איש*<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא; עי' ראשונים ואחרונים שבציון''' '''66.'''</ref>, לפי שנשותיהם מקודשות להם בכסף או בביאה<ref>'''עי' ראשונים ואחרונים שבציון הנ"ל.'''</ref>, לא תתגרש אלא בגט*<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא.'''</ref>. לסוברים שקראים אינם פסולי-קהל*<ref>'''עי' ציון''' '''79 ואילך.'''</ref>, הנושא אישה כמנהג הקראים, שהיא אשת איש, היינו שנתקדשה בעדים שלנו על מנהג הקראים<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' עג, בד' רמב"ם שבציון 85, שלא יסתור לרמב"ם שבציון''' '''103 (עי' ציון''' '''79). '''</ref>, שהרי עדים שלהם הם פסולי-עדות*<ref>'''שו"ת רדב"ז שם, וכ' שהוא נלמד מתשו' הרמב"ם שם, וצ"ב.'''</ref>. וכתבו אחרונים שכן היה המנהג בזמן ומקום הראשונים, שלא היו נמצאים אלא מעט מזעיר אחד מעיר ושנים ממשפחה, וכל קידושיהן היו בעדי ישראל<ref>'''שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצו (ועי' ציון''' '''95, ומ"מ דבר זה הוא מהרדב"ז, שהרי מתחיל: אמר דוד).'''</ref>. | הנושא אשה* כפי מנהג הקראים, היא אשת-איש*<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא; עי' ראשונים ואחרונים שבציון''' '''66.'''</ref>, לפי שנשותיהם מקודשות להם בכסף או בביאה<ref>'''עי' ראשונים ואחרונים שבציון הנ"ל.'''</ref>, לא תתגרש אלא בגט*<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא.'''</ref>. לסוברים שקראים אינם פסולי-קהל*<ref>'''עי' ציון''' '''79 ואילך.'''</ref>, הנושא אישה כמנהג הקראים, שהיא אשת איש, היינו שנתקדשה בעדים שלנו על מנהג הקראים<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' עג, בד' רמב"ם שבציון 85, שלא יסתור לרמב"ם שבציון''' '''103 (עי' ציון''' '''79). '''</ref>, שהרי עדים שלהם הם פסולי-עדות*<ref>'''שו"ת רדב"ז שם, וכ' שהוא נלמד מתשו' הרמב"ם שם, וצ"ב.'''</ref>. וכתבו אחרונים שכן היה המנהג בזמן ומקום הראשונים, שלא היו נמצאים אלא מעט מזעיר אחד מעיר ושנים ממשפחה, וכל קידושיהן היו בעדי ישראל<ref>'''שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצו (ועי' ציון''' '''95, ומ"מ דבר זה הוא מהרדב"ז, שהרי מתחיל: אמר דוד).'''</ref>. | ||
גיטין שלהם | ==== גיטין שלהם ==== | ||
גירושי הקראים כתבו ראשונים שאינו גט כלל<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא; כרוז של היש"א ברכה שנד' בסו"ס כי ביצחק קובץ תורת משה.'''</ref>, לפי שאינם מאמינים במנהגינו בגיטין וקידושין<ref>'''תשו' הרמב"ם שם.'''</ref>. וביארו אחרונים שאע"פ שבזמן ומקום הראשונים לא היו נמצאים אלא מעט מזעיר אחד מעיר ושנים ממשפחה, וכל קידושיהן וגירושיהן היו בעדי ישראל, מכל מקום לא היה הגט כתיקון רבותינו<ref>'''שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצו (ועי' ציון''' '''95, ומ"מ דבר זה הוא מהרדב"ז, שהרי מתחיל: אמר דוד).'''</ref>. | גירושי הקראים כתבו ראשונים שאינו גט כלל<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא; כרוז של היש"א ברכה שנד' בסו"ס כי ביצחק קובץ תורת משה.'''</ref>, לפי שאינם מאמינים במנהגינו בגיטין וקידושין<ref>'''תשו' הרמב"ם שם.'''</ref>. וביארו אחרונים שאע"פ שבזמן ומקום הראשונים לא היו נמצאים אלא מעט מזעיר אחד מעיר ושנים ממשפחה, וכל קידושיהן וגירושיהן היו בעדי ישראל, מכל מקום לא היה הגט כתיקון רבותינו<ref>'''שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצו (ועי' ציון''' '''95, ומ"מ דבר זה הוא מהרדב"ז, שהרי מתחיל: אמר דוד).'''</ref>. | ||
פסולי עדות | ==== פסולי עדות ==== | ||
הקראים הם פסולי-עדות*<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' עג, וכ' שהוא נלמד מתשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא, וצ"ב; שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב). שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' טו.'''</ref>, שהם חיבי-רכיתות* ובועלי נידות<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז שם. '''</ref>. ואפילו אם נאמר שאלו הקראים שבזמנינו זה יהיו כאנוסים, יען כי אבותיהם ואבות אבותיהם גדלום על אותו הדת, וחושבים שעושים טובה, והרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים, אין ראוי להכשירם לעדות, כיוון שסוף סוף עוברים על כמה עבירות לפי דת האמת, שהרי ודאי שתינוק שנשבה לבין הגויים ואוחז בדת הגויים יען כי נתגדל ביניהם, לא נכשירהו לעדות כיוון שאינו עושה מעשה ישראל הכשרים<ref>'''שו"ת מהרש"ך שם. '''</ref>. | הקראים הם פסולי-עדות*<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' עג, וכ' שהוא נלמד מתשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא, וצ"ב; שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב). שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' טו.'''</ref>, שהם חיבי-רכיתות* ובועלי נידות<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז שם. '''</ref>. ואפילו אם נאמר שאלו הקראים שבזמנינו זה יהיו כאנוסים, יען כי אבותיהם ואבות אבותיהם גדלום על אותו הדת, וחושבים שעושים טובה, והרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים, אין ראוי להכשירם לעדות, כיוון שסוף סוף עוברים על כמה עבירות לפי דת האמת, שהרי ודאי שתינוק שנשבה לבין הגויים ואוחז בדת הגויים יען כי נתגדל ביניהם, לא נכשירהו לעדות כיוון שאינו עושה מעשה ישראל הכשרים<ref>'''שו"ת מהרש"ך שם. '''</ref>. | ||
להכשילם באיסור | ==== להכשילם באיסור ==== | ||
הצדוקים - קראים - נחשבים כישראל מומר, ואסור משום לפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל* לומר להם לעשות מלאכה ביום-טוב*<ref>'''עי' שו"ת בנימין זאב סי' תו וסי' תז; עי' שו"ת משפטי שמואל סי' קלד.'''</ref>, ואף דבר שמותר לומר לגוי, כגון מת ביום-טוב* ראשון, שמתעסקים בו עממים<ref>'''שו"ת בנימין זאב סי' תו. וע"ע קבורה.'''</ref>, ואסור לומר להם לעשות שום דבר של איסור<ref>'''שו"ת בנימין זאב סי' תז; שו"ת משפטי שמואל שם.'''</ref>, מאחר שהם מצווים שלא לעשותו, אלא שיצרם תקיף עליהם להיות עבריינים ומומרים<ref>'''עי' שו"ת בנימין זאב שם; שו"ת משפטי שמואל שם. ועי' שו"ת בנימין זאב שם, ראיות רבות לזה. '''</ref>. | הצדוקים - קראים - נחשבים כישראל מומר, ואסור משום לפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל* לומר להם לעשות מלאכה ביום-טוב*<ref>'''עי' שו"ת בנימין זאב סי' תו וסי' תז; עי' שו"ת משפטי שמואל סי' קלד.'''</ref>, ואף דבר שמותר לומר לגוי, כגון מת ביום-טוב* ראשון, שמתעסקים בו עממים<ref>'''שו"ת בנימין זאב סי' תו. וע"ע קבורה.'''</ref>, ואסור לומר להם לעשות שום דבר של איסור<ref>'''שו"ת בנימין זאב סי' תז; שו"ת משפטי שמואל שם.'''</ref>, מאחר שהם מצווים שלא לעשותו, אלא שיצרם תקיף עליהם להיות עבריינים ומומרים<ref>'''עי' שו"ת בנימין זאב שם; שו"ת משפטי שמואל שם. ועי' שו"ת בנימין זאב שם, ראיות רבות לזה. '''</ref>. | ||
הלוואתם בריבית | ==== הלוואתם בריבית ==== | ||
הקראים, אם דינם כישראל משומד לעבודה-זרה*<ref>'''ע"ע מומר.'''</ref>, שמותר להלוותו ברִבית* - לסוברים כן<ref>'''ע"ע מומר וע' רבית וע' אח (ב) ציון 44 ואילך. '''</ref> - כתבו אחרונים שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם יש לקראים דין מורידים ולא מעלים<ref>'''עי' שו"ע הרב הל' רבית סע"ט וס"פ.'''</ref>, שהרי איסור ריבית תלוי במי שמצווים להחיותו, שנאמר: אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך<ref>'''ויקרא כה לו. שו"ע הרב שם ס"פ. וע"ע רבית וע' אח (ב) ציון 44 ואילך. '''</ref>: | הקראים, אם דינם כישראל משומד לעבודה-זרה*<ref>'''ע"ע מומר.'''</ref>, שמותר להלוותו ברִבית* - לסוברים כן<ref>'''ע"ע מומר וע' רבית וע' אח (ב) ציון 44 ואילך. '''</ref> - כתבו אחרונים שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם יש לקראים דין מורידים ולא מעלים<ref>'''עי' שו"ע הרב הל' רבית סע"ט וס"פ.'''</ref>, שהרי איסור ריבית תלוי במי שמצווים להחיותו, שנאמר: אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך<ref>'''ויקרא כה לו. שו"ע הרב שם ס"פ. וע"ע רבית וע' אח (ב) ציון 44 ואילך. '''</ref>: | ||
| שורה 81: | שורה 81: | ||
'''שו"ע הרב הל' רבית ס"פ, בשם י"א. '''</ref>, שכופרים בתורה שבעל פה והוא כפירת עיקר<ref>'''חי' ובאורי מהרש"ל שם; דרישה שם, בשמו. '''</ref>, ואין דין תינוק שנשבה אלא למי שלא הכיר בתורת ישראל מעולם, אבל לא למי שעומד בין ישראל והולך ומדבק בחוקותיהם של גויים<ref>'''עי' רמב"ן ב"מ עא ב; עי' נמוק"י שם (מב ב בדפי הרי"ף). '''</ref>. ואפילו לסוברים שהקראים אין להם דין משומדים, היינו לקראים שהיו בימי הראשונים, שהיו בהם כמה מעלות טובות, מה שאין כן עכשיו<ref>'''עי' ש"ך שם, ע"פ תשו' ר' בצלאל אשכנזי שבציון''' '''138; עי' באה"ט שם סק"ו, בשם הש"ך; עי' שו"ע הרב שם.'''</ref>. ומכל מקום אסור ללוות מהם בריבית<ref>'''חו"ד שם; פת"ש שם סק"ו, בשמו. '''</ref>, כפי הדין במשומד, שאפילו עד אלף דור דין משומד יש לו ואסור להושיט לו איסורים<ref>'''ע"ע מומר.'''</ref>, ומי עקר מהן דין משומדים ונתן עליהם דין גויים<ref>'''עי' חו"ד שם.'''</ref>. ואע"פ שכותים מותר ללוות מהם בריבית - לסוברים כן<ref>'''ע"ע כותים ציון 462 ואילך. '''</ref> - משום שחכמים עשאום כגויים לכל דבר, ואפילו לקולא - לסוברים כן<ref>'''ע"ע הנ"ל ציון 213 ואילך.'''</ref> - הם היה כח בידם לעקור דבר מן התורה<ref>'''ע"ע יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה: בקום ועשה, וע' כותים ציון 227 ואילך.'''</ref>, אבל אנו אין לנו כח בודאי לעקור אפילו אות אחת מהתורה<ref>'''עי' חו"ד שם. '''</ref>. | '''שו"ע הרב הל' רבית ס"פ, בשם י"א. '''</ref>, שכופרים בתורה שבעל פה והוא כפירת עיקר<ref>'''חי' ובאורי מהרש"ל שם; דרישה שם, בשמו. '''</ref>, ואין דין תינוק שנשבה אלא למי שלא הכיר בתורת ישראל מעולם, אבל לא למי שעומד בין ישראל והולך ומדבק בחוקותיהם של גויים<ref>'''עי' רמב"ן ב"מ עא ב; עי' נמוק"י שם (מב ב בדפי הרי"ף). '''</ref>. ואפילו לסוברים שהקראים אין להם דין משומדים, היינו לקראים שהיו בימי הראשונים, שהיו בהם כמה מעלות טובות, מה שאין כן עכשיו<ref>'''עי' ש"ך שם, ע"פ תשו' ר' בצלאל אשכנזי שבציון''' '''138; עי' באה"ט שם סק"ו, בשם הש"ך; עי' שו"ע הרב שם.'''</ref>. ומכל מקום אסור ללוות מהם בריבית<ref>'''חו"ד שם; פת"ש שם סק"ו, בשמו. '''</ref>, כפי הדין במשומד, שאפילו עד אלף דור דין משומד יש לו ואסור להושיט לו איסורים<ref>'''ע"ע מומר.'''</ref>, ומי עקר מהן דין משומדים ונתן עליהם דין גויים<ref>'''עי' חו"ד שם.'''</ref>. ואע"פ שכותים מותר ללוות מהם בריבית - לסוברים כן<ref>'''ע"ע כותים ציון 462 ואילך. '''</ref> - משום שחכמים עשאום כגויים לכל דבר, ואפילו לקולא - לסוברים כן<ref>'''ע"ע הנ"ל ציון 213 ואילך.'''</ref> - הם היה כח בידם לעקור דבר מן התורה<ref>'''ע"ע יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה: בקום ועשה, וע' כותים ציון 227 ואילך.'''</ref>, אבל אנו אין לנו כח בודאי לעקור אפילו אות אחת מהתורה<ref>'''עי' חו"ד שם. '''</ref>. | ||
טומאת קבריהם | ==== טומאת קבריהם ==== | ||
קברי הקראים מטמאים, ככל קברי ישראל, והכהנים מוזהרים מליכנס בבית קברותיהם<ref>'''שו"ת''' '''מבי"ט ח"ג סי' כב.'''</ref>, אע"פ שהגויים אינם מטמאים באוהל - לסוברים כן<ref>'''ע"ע טמאת אהל ציונים 589 ואילך, 593 ואילך. '''</ref> - שהטעם הוא לפי שלא ניתן להם תורה<ref>'''שו"ת מבי"ט שם, ע"פ נזיר נד א.'''</ref>, והצדוקים - קראים - הללו, ניתן להם תורה בכלל כל ישראל, וקיבלוה אבותם בהר סיני, אלא שאח"כ כפרו בתורה שבעל פה, ואם כן הם מטמאים באוהל כישראל<ref>'''שו"ת מבי"ט שם.'''</ref>, וגם מזה שממעטים גוים, מהכתוב: אדם* כי ימות באהל<ref>'''במדבר יט יד. ע"ע אדם ציון 124 ואילך וע' גוי ציון 636 ואילך. '''</ref>, אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם<ref>'''רשב"י ביבמות סא א, לגי' ד' ונציה וכ"י.'''</ref>, משמע שאומות העולם שהם הגוים לבד הוא שאין מטמא באוהל, שהרי דבר חידוש שחידשה תורה, שאע"פ שהגויים מטמאים במגע ובמשא - לסוברים כן<ref>'''ע"ע טמאה ציון 590, ושם, ציון 591, שי"ח.'''</ref> - אין מטמאים באוהל, וחידוש הוא בגויים, ואין לך בו אלא חידושו, והצדוקים - קראים - הללו אינם נכללים בכלל גויים, ותולעת יעקב הן מכלל ישראל<ref>'''עי' שו"ת מבי"ט שם.'''</ref>. | קברי הקראים מטמאים, ככל קברי ישראל, והכהנים מוזהרים מליכנס בבית קברותיהם<ref>'''שו"ת''' '''מבי"ט ח"ג סי' כב.'''</ref>, אע"פ שהגויים אינם מטמאים באוהל - לסוברים כן<ref>'''ע"ע טמאת אהל ציונים 589 ואילך, 593 ואילך. '''</ref> - שהטעם הוא לפי שלא ניתן להם תורה<ref>'''שו"ת מבי"ט שם, ע"פ נזיר נד א.'''</ref>, והצדוקים - קראים - הללו, ניתן להם תורה בכלל כל ישראל, וקיבלוה אבותם בהר סיני, אלא שאח"כ כפרו בתורה שבעל פה, ואם כן הם מטמאים באוהל כישראל<ref>'''שו"ת מבי"ט שם.'''</ref>, וגם מזה שממעטים גוים, מהכתוב: אדם* כי ימות באהל<ref>'''במדבר יט יד. ע"ע אדם ציון 124 ואילך וע' גוי ציון 636 ואילך. '''</ref>, אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם<ref>'''רשב"י ביבמות סא א, לגי' ד' ונציה וכ"י.'''</ref>, משמע שאומות העולם שהם הגוים לבד הוא שאין מטמא באוהל, שהרי דבר חידוש שחידשה תורה, שאע"פ שהגויים מטמאים במגע ובמשא - לסוברים כן<ref>'''ע"ע טמאה ציון 590, ושם, ציון 591, שי"ח.'''</ref> - אין מטמאים באוהל, וחידוש הוא בגויים, ואין לך בו אלא חידושו, והצדוקים - קראים - הללו אינם נכללים בכלל גויים, ותולעת יעקב הן מכלל ישראל<ref>'''עי' שו"ת מבי"ט שם.'''</ref>. | ||
לשאול בשלומם ולבקרם | ==== לשאול בשלומם ולבקרם ==== | ||
הקראים, כתבו ראשונים שראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד, להתקרב אצלם במעשה יושר ולהתנהג עימהם במידת הענוה ובדרך האמת והשלום, כל זמן שגם הם ינהגו עימנו בתמימות ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור, וכל שכן שישמרו לשונם מלהתלוצץ ומלהלעיג בדברי רבותינו התנאים* חכמי המשנה והתלמוד, שבדבריהם והמנהגים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים, ובזאת יכון לנו לכבדם וללכת לשאול בשלומם אפילו בבתיהם<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט, ע"פ משנה שבע' דרכי שלום ציון 120 וברייתא בגיטין סב א: לא יכנס אדם וכו' וגמ' שם: רב חסדא וכו' וע"ז סה א: רבא אמטי וכו'.'''</ref>, ולנחם אבליהם<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם שם. וע"ע דרכי שלום ציון 111 ולהלן ציון''' '''154. '''</ref>, שכל אימת שאינם מפקירים בחציפות, אין אנו מחשיבים להם כמינים, שיש להתרחק מהם<ref>'''עי תשו' הרמב"ם שם. וע"ע מין. '''</ref>. אך אם מחללים בגילוי ראש מועדי ה' המקודשים בימים הקבועים לנו, אסור לבן ישראל לבקרם ליום הקבוע להם במה שבדאו מלבם<ref>'''תשו' הרמב"ם שם, ע"פ ברייתא שבציון הקודם.'''</ref>. וכתבו אחרונים שכן הדין בקראים הנמצאים אצלנו היום, שהם מחללים המועדות בגילוי ראש וחוצפה רבה ועושים כל מיני מלאכה בהם, ולכן אין ראוי להתנהג עמהם כאשר היה בזמנים הקודמים<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב).'''</ref>. | הקראים, כתבו ראשונים שראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד, להתקרב אצלם במעשה יושר ולהתנהג עימהם במידת הענוה ובדרך האמת והשלום, כל זמן שגם הם ינהגו עימנו בתמימות ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור, וכל שכן שישמרו לשונם מלהתלוצץ ומלהלעיג בדברי רבותינו התנאים* חכמי המשנה והתלמוד, שבדבריהם והמנהגים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים, ובזאת יכון לנו לכבדם וללכת לשאול בשלומם אפילו בבתיהם<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט, ע"פ משנה שבע' דרכי שלום ציון 120 וברייתא בגיטין סב א: לא יכנס אדם וכו' וגמ' שם: רב חסדא וכו' וע"ז סה א: רבא אמטי וכו'.'''</ref>, ולנחם אבליהם<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם שם. וע"ע דרכי שלום ציון 111 ולהלן ציון''' '''154. '''</ref>, שכל אימת שאינם מפקירים בחציפות, אין אנו מחשיבים להם כמינים, שיש להתרחק מהם<ref>'''עי תשו' הרמב"ם שם. וע"ע מין. '''</ref>. אך אם מחללים בגילוי ראש מועדי ה' המקודשים בימים הקבועים לנו, אסור לבן ישראל לבקרם ליום הקבוע להם במה שבדאו מלבם<ref>'''תשו' הרמב"ם שם, ע"פ ברייתא שבציון הקודם.'''</ref>. וכתבו אחרונים שכן הדין בקראים הנמצאים אצלנו היום, שהם מחללים המועדות בגילוי ראש וחוצפה רבה ועושים כל מיני מלאכה בהם, ולכן אין ראוי להתנהג עמהם כאשר היה בזמנים הקודמים<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב).'''</ref>. | ||
ללמדם תורה וחכמה | ==== ללמדם תורה וחכמה ==== | ||
ללמד לקראים תורה ומקרא וטעמיה, כתבו אחרונים, שמותר<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב).'''</ref>. ואם מותר ללמדם תורה-שבעל-פה*, נחלקו אחרונים: יש סוברים שהדבר אסור<ref>'''שו"ת רדב"ז שם; שו"ת רא"ם סי' נז, בשם הרב משה קפשלי.'''</ref>, אם לא יקבל עליו דברי חברות - לסוברים שמקבלים אותם בתשובה<ref>'''עי' ציון''' '''105 ואילך. '''</ref> - כי אחר שילמד, ילעיג ויתלוצץ על דבריהם, כי מי שאינו מאמין במקבל הקבלה האיך יקבל דבריו, הרי אינו לומד אלא לקנתר ולסתור דבריהם, כאשר הוא מפורסם בדברי ענן וזולתו מן מחבריהם<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>. ויש סוברים שהדבר מותר<ref>'''שו"ת רא"ם שם, שכך נהגו הרב אליא הלוי והרב אליעזר קפשלי, ובשם הרב מרדכי כומטינא שכך נהג הרב חנוך צפורטא, והסכים להם.'''</ref>, אם קיבלו עליהם שלא יחללו את מועדי ה' המקודשים ושלא יזלזלו בכבוד חכמים החיים והמתים<ref>'''שו"ת רא"ם שם, שכך נהגו הרב אליא הלוי והרב אליעזר קפשלי, ומ' שהסכים להם. '''</ref>. | ללמד לקראים תורה ומקרא וטעמיה, כתבו אחרונים, שמותר<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב).'''</ref>. ואם מותר ללמדם תורה-שבעל-פה*, נחלקו אחרונים: יש סוברים שהדבר אסור<ref>'''שו"ת רדב"ז שם; שו"ת רא"ם סי' נז, בשם הרב משה קפשלי.'''</ref>, אם לא יקבל עליו דברי חברות - לסוברים שמקבלים אותם בתשובה<ref>'''עי' ציון''' '''105 ואילך. '''</ref> - כי אחר שילמד, ילעיג ויתלוצץ על דבריהם, כי מי שאינו מאמין במקבל הקבלה האיך יקבל דבריו, הרי אינו לומד אלא לקנתר ולסתור דבריהם, כאשר הוא מפורסם בדברי ענן וזולתו מן מחבריהם<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>. ויש סוברים שהדבר מותר<ref>'''שו"ת רא"ם שם, שכך נהגו הרב אליא הלוי והרב אליעזר קפשלי, ובשם הרב מרדכי כומטינא שכך נהג הרב חנוך צפורטא, והסכים להם.'''</ref>, אם קיבלו עליהם שלא יחללו את מועדי ה' המקודשים ושלא יזלזלו בכבוד חכמים החיים והמתים<ref>'''שו"ת רא"ם שם, שכך נהגו הרב אליא הלוי והרב אליעזר קפשלי, ומ' שהסכים להם. '''</ref>. | ||
| שורה 95: | שורה 95: | ||
מותר ללמד לקראים החכמות שחיברו חכמי היוונים<ref>'''עי' שו"ת רא"ם סי' נז. עיי"ש על החרם שהחרימו שללא ללמדם אף חכמות הללו, ועל הטעמים שאין לו תוקף. וע"ע חכמות חיצוניות: חכמת יוונית. '''</ref>. | מותר ללמד לקראים החכמות שחיברו חכמי היוונים<ref>'''עי' שו"ת רא"ם סי' נז. עיי"ש על החרם שהחרימו שללא ללמדם אף חכמות הללו, ועל הטעמים שאין לו תוקף. וע"ע חכמות חיצוניות: חכמת יוונית. '''</ref>. | ||
למול בניהם | ==== למול בניהם ==== | ||
למול בניהם של קראים, כתבו גאונים שמעולם לא נמנעו רבותינו מלמול את בניהם של קראים בשבת*, כי אפשר שיחזרו אל המוטב ואין מעבירין עליהם<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט, בשם תשו' רב האיי. ועיי"ש בהמשך, שכ': אילו דברי ר' יהודה ורבינו האיי, וצ"ב.'''</ref>. וביארו ראשונים ואחרונים, שדברים הללו באלו שבבבל וכיוצא בהם, שמלים כדת חכמים וכמנהגותיהם ובמוהל הממונה בבית דין ומתכנסים לבתיהם תלמידי חכמים ומתפללים כמנהג שלנו, ואין משנים מזאת כלום<ref>'''תשו' הרמב"ם שם. '''</ref>, ולכן בזמן הזה שלא נמצא בהם אחת מכל המידות הללו, ואינם מלין את בניהם כדת, שהרי אינם פורעים, והמל ולא פרע, כאילו לא מל<ref>'''ע"ע מילה.'''</ref>, ואינם מלים במוהל שלנו ואין מכניסין בבתיהם תלמידי חכמים<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ונציה) סי' ג, ועי' ציון''' '''163, אך כאן הוא ודאי לרדב"ז, שכן בתשו' מהר"י בירב בשו"ת באר מים חיים שם, מצטט הדברים תשו' רדב"ז).'''</ref>, ואין מקדשים את החודש אלא בראייה, ואוכלים חמץ בפסח שלנו לעיני כל ישראל, ואוכלים ביום הכפורים שחל להיות בחשבוננו, ולא הספיק כל זה אלא מלעיגים עלינו לפני האומות, וקוראים אותנו כופרים שאנם נישאים עם בת אחינו ובת אחותינו האסורות להם ולכל האומות<ref>'''תשו' ר"ש ויטאל בשו"ת באר מים חיים שם. עיי"ש דברים נוספים שמלעיגים בהם הקראים עלינו בפני האומות. '''</ref>, לפיכך אסור למול את בניהם בשבת<ref>'''שו"ת רדב"ז שם (ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים שם, שמצטט הדבר מתשו' ר' בצלאל אשכנזי); תשו' ר"ש ויטאל ומהר"י בירב ומהר"ם גלאנטי ור' שבתי מנשה בשו"ת באר מים חיים שם; ש"ך יו"ד סי' רסו ס"ק יז, בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי.'''</ref>, שכיוון שאינם מודים בפריעה, ואם כן איך יעשו להם פריעה, ואם ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה<ref>'''שו"ת רדב"ז שם; עי' תשו' ר' שבתי מנשה שם; ש"ך שם, בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי.'''</ref>. ואע"פ שהוא מקלקל*, וכל המקלקלים פטורים<ref>'''ע"ע מקלקל.'''</ref>, מכל מקום פטור אבל אסור<ref>'''ע"ע הנ"ל. תשו' מהר"ם גלאנטי שם.'''</ref>, ועוד, שכיוון שאינה נקראת מילה יש בה קצת תולדות מלאכות, שמפרר הדם ממקומות רחוקים והוא כמו הקזה שמוציאה הדם מכל הורידים<ref>'''תשו' מהר"ם גלאנטי שם: ונוכל לומר. '''</ref>. אבל בימי החול שאין איסור חילול שבת בו, נוהגים להקל למול את בניהם ומברכים על המילה, אולי יצא מהם זרע כשר, אפילו שיש בהם חשש ממזרות - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''60 ואילך.'''</ref> - וישובו בתשובה, אבל בשבת אין לחלל שבת ודאי על בעל תשובה בספק<ref>'''תשו' ר"ש ויטאל שם. '''</ref>. כי במניעת המילה למוהלים אין שום עבירה בקום עשה, אלא ביטול מצות עשה על בית-דין* - לסוברים כן<ref>'''ע"ע מילה. '''</ref> - ומאחר שהם אינם מודים בבית דין שלנו וכופרים בחכמים שלנו, מה לנו כלל ספק חילול שבת בודאי מינים ואפיקורסים, שראוי להתקיים בהם - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''110 ואילך. '''</ref>, וכן הלכה<ref>'''עי' ציון''' '''114 ואילך.'''</ref> - מורידים ולא מעלים<ref>'''עי' תשו' ר"ש ויטאל שם.'''</ref>. | למול בניהם של קראים, כתבו גאונים שמעולם לא נמנעו רבותינו מלמול את בניהם של קראים בשבת*, כי אפשר שיחזרו אל המוטב ואין מעבירין עליהם<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט, בשם תשו' רב האיי. ועיי"ש בהמשך, שכ': אילו דברי ר' יהודה ורבינו האיי, וצ"ב.'''</ref>. וביארו ראשונים ואחרונים, שדברים הללו באלו שבבבל וכיוצא בהם, שמלים כדת חכמים וכמנהגותיהם ובמוהל הממונה בבית דין ומתכנסים לבתיהם תלמידי חכמים ומתפללים כמנהג שלנו, ואין משנים מזאת כלום<ref>'''תשו' הרמב"ם שם. '''</ref>, ולכן בזמן הזה שלא נמצא בהם אחת מכל המידות הללו, ואינם מלין את בניהם כדת, שהרי אינם פורעים, והמל ולא פרע, כאילו לא מל<ref>'''ע"ע מילה.'''</ref>, ואינם מלים במוהל שלנו ואין מכניסין בבתיהם תלמידי חכמים<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ונציה) סי' ג, ועי' ציון''' '''163, אך כאן הוא ודאי לרדב"ז, שכן בתשו' מהר"י בירב בשו"ת באר מים חיים שם, מצטט הדברים תשו' רדב"ז).'''</ref>, ואין מקדשים את החודש אלא בראייה, ואוכלים חמץ בפסח שלנו לעיני כל ישראל, ואוכלים ביום הכפורים שחל להיות בחשבוננו, ולא הספיק כל זה אלא מלעיגים עלינו לפני האומות, וקוראים אותנו כופרים שאנם נישאים עם בת אחינו ובת אחותינו האסורות להם ולכל האומות<ref>'''תשו' ר"ש ויטאל בשו"ת באר מים חיים שם. עיי"ש דברים נוספים שמלעיגים בהם הקראים עלינו בפני האומות. '''</ref>, לפיכך אסור למול את בניהם בשבת<ref>'''שו"ת רדב"ז שם (ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים שם, שמצטט הדבר מתשו' ר' בצלאל אשכנזי); תשו' ר"ש ויטאל ומהר"י בירב ומהר"ם גלאנטי ור' שבתי מנשה בשו"ת באר מים חיים שם; ש"ך יו"ד סי' רסו ס"ק יז, בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי.'''</ref>, שכיוון שאינם מודים בפריעה, ואם כן איך יעשו להם פריעה, ואם ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה<ref>'''שו"ת רדב"ז שם; עי' תשו' ר' שבתי מנשה שם; ש"ך שם, בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי.'''</ref>. ואע"פ שהוא מקלקל*, וכל המקלקלים פטורים<ref>'''ע"ע מקלקל.'''</ref>, מכל מקום פטור אבל אסור<ref>'''ע"ע הנ"ל. תשו' מהר"ם גלאנטי שם.'''</ref>, ועוד, שכיוון שאינה נקראת מילה יש בה קצת תולדות מלאכות, שמפרר הדם ממקומות רחוקים והוא כמו הקזה שמוציאה הדם מכל הורידים<ref>'''תשו' מהר"ם גלאנטי שם: ונוכל לומר. '''</ref>. אבל בימי החול שאין איסור חילול שבת בו, נוהגים להקל למול את בניהם ומברכים על המילה, אולי יצא מהם זרע כשר, אפילו שיש בהם חשש ממזרות - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''60 ואילך.'''</ref> - וישובו בתשובה, אבל בשבת אין לחלל שבת ודאי על בעל תשובה בספק<ref>'''תשו' ר"ש ויטאל שם. '''</ref>. כי במניעת המילה למוהלים אין שום עבירה בקום עשה, אלא ביטול מצות עשה על בית-דין* - לסוברים כן<ref>'''ע"ע מילה. '''</ref> - ומאחר שהם אינם מודים בבית דין שלנו וכופרים בחכמים שלנו, מה לנו כלל ספק חילול שבת בודאי מינים ואפיקורסים, שראוי להתקיים בהם - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''110 ואילך. '''</ref>, וכן הלכה<ref>'''עי' ציון''' '''114 ואילך.'''</ref> - מורידים ולא מעלים<ref>'''עי' תשו' ר"ש ויטאל שם.'''</ref>. | ||
ליילדם בשבת | ==== ליילדם בשבת ==== | ||
הקראים, כתבו אחרונים שמותר ליילדם בשבת*, כיוון ששומרים שבת<ref>'''כנה"ג או"ח סי' של הגה"ט אות א; מג"א שם סק"ד, בשמו; באה"ט שם סק"ד, בשם כנה"ג ומג"א. '''</ref>, ושכן פשט המנהג<ref>'''כנה"ג שם.'''</ref>. ומכל מקום אסור ליטול שכר<ref>'''מחה"ש שם סק"ד; פמ"ג שם א"א סק"ד, לפי בה"ל שם ד"ה כותית.'''</ref>. יש מהאחרונים סוברים שמותר ליילדם אפילו אם מחללים עליהם את השבת<ref>'''כנה"ג שם, לפי שו"ת גו"ר או"ח כלל ג סי' א, ודחה. '''</ref>. אבל רוב האחרונים כתבו שאין הדברים אמורים אלא בדבר שאין בו חילול השבת<ref>'''מג"א שם, לפי תשו' רעק"א שבבי"מ שם; מחה"ש שם; פמ"ג שם; שו"ת גו"ר שם. ועי' תשו' רעק"א שם, שתמה שלכאו' כך הדין רק לד' נמוק"י שבציון''' '''116, הסובר שהקראים אינם תינוקות שנשבו, אבל לד' הרמב"ם שבציון''' '''112, שהקראים הם תינוקות שנשבו, מותר אף לחלל שבת עליהם, ועי' ציון''' '''198 ואילך.'''</ref>, ואפילו אם הוא איסור דרבנן<ref>'''פמ"ג שם; בה"ל שם, בשמו.'''</ref>, כגון שכבר ישבה על המשבר, שאז מתירים משום איבה*, אבל דבר שיש בו חילול שבת, שלא הותר משום איבה, ודאי גם בקראים אסור<ref>'''פמ"ג שם. '''</ref>. שאף לסוברים שהקראים הם תינוקות שנשבו<ref>'''עי' ציון''' '''112.'''</ref>, מכיוון שכל ההיתר לחלל שבת למיילדת הם כדי שישמור שבתות הרבה<ref>'''ע"ע שבת.'''</ref>, מכיוון שאין ידינו תקיפה ובודאי ישאר מטומע בין הקראים ולא ישמור שבת - כהלכתו - אסור לחלל עליו שבת, שידוע קרוב לודאי שלא ישמור שבת<ref>'''עי' בי"מ שם.'''</ref>. ואף לסוברים שמותר למול בני הקראים בשבת<ref>'''עי' ציון''' '''177.'''</ref>, שמא יצא מהם זרע כשר, מכל מקום ודאי שראוי להמית הקראים אם היה אפשר בידינו<ref>'''שו"ת גו"ר שם, בד' הרדב"ז, שהביא תשו' הרמב"ם שבציון הנ"ל, אבל סובר שראוי להמית הקראים (עי' ציון''' '''182). '''</ref>, ואם כן איך נמלא את ידינו ונאמץ את לבבנו לחלל את השבת בשביל להציל הקראית מן הסכנה, והמילדת היא בהכרח לעשות כמה מלאכות להצלת היולדת ולהציל את הולד ולהחיותם, ואע"פ שהולד אפשר שישוב לאיתן התורה, מכל מקום לא מצינו שיתירו לתלל את השבת בשביל העתיד לבוא בספק, והרי נשים וטף של עיר-הנדחת* נהרגים, אע"פ שלא חטאו, רק בעליהם<ref>'''שו"ת גו"ר שם. וע"ע עיר הנדחת.'''</ref>. ומה גם שיש בחילול שבת עבור פקוח-נפש* שלהם משום חלול-השם*, שהצדוקים - קראים - אין להם דין פיקוח נפש, וסוברים שיעשה אדם המצוות אע"פ שימות בהם, ואינם מחללים את התורה בשביל פיקוח נפש<ref>'''שו"ת גו"ר שם, ע"פ רמב"ם שבת פ"ב ה"ג, ושכן ביארו לו הקראים.'''</ref>, והם מלעיגים עלינו שאנו מחללים את השבת עבור פיקוח נפש<ref>'''עי' שו"ת גו"ר שם. '''</ref>, ולכן כשיארע להם שתהיה אשה מהן מקשה לילד ביום השבת אינם קוראים למילדות שלהם, כדי שלא תחללנה את השבת, והם קוראות את הישראלית שתיילד את הצדוקית, בעבור שהישראלית מחללת את השבת בעבור פיקוח נפש<ref>'''שו"ת גו"ר שם.'''</ref>. | הקראים, כתבו אחרונים שמותר ליילדם בשבת*, כיוון ששומרים שבת<ref>'''כנה"ג או"ח סי' של הגה"ט אות א; מג"א שם סק"ד, בשמו; באה"ט שם סק"ד, בשם כנה"ג ומג"א. '''</ref>, ושכן פשט המנהג<ref>'''כנה"ג שם.'''</ref>. ומכל מקום אסור ליטול שכר<ref>'''מחה"ש שם סק"ד; פמ"ג שם א"א סק"ד, לפי בה"ל שם ד"ה כותית.'''</ref>. יש מהאחרונים סוברים שמותר ליילדם אפילו אם מחללים עליהם את השבת<ref>'''כנה"ג שם, לפי שו"ת גו"ר או"ח כלל ג סי' א, ודחה. '''</ref>. אבל רוב האחרונים כתבו שאין הדברים אמורים אלא בדבר שאין בו חילול השבת<ref>'''מג"א שם, לפי תשו' רעק"א שבבי"מ שם; מחה"ש שם; פמ"ג שם; שו"ת גו"ר שם. ועי' תשו' רעק"א שם, שתמה שלכאו' כך הדין רק לד' נמוק"י שבציון''' '''116, הסובר שהקראים אינם תינוקות שנשבו, אבל לד' הרמב"ם שבציון''' '''112, שהקראים הם תינוקות שנשבו, מותר אף לחלל שבת עליהם, ועי' ציון''' '''198 ואילך.'''</ref>, ואפילו אם הוא איסור דרבנן<ref>'''פמ"ג שם; בה"ל שם, בשמו.'''</ref>, כגון שכבר ישבה על המשבר, שאז מתירים משום איבה*, אבל דבר שיש בו חילול שבת, שלא הותר משום איבה, ודאי גם בקראים אסור<ref>'''פמ"ג שם. '''</ref>. שאף לסוברים שהקראים הם תינוקות שנשבו<ref>'''עי' ציון''' '''112.'''</ref>, מכיוון שכל ההיתר לחלל שבת למיילדת הם כדי שישמור שבתות הרבה<ref>'''ע"ע שבת.'''</ref>, מכיוון שאין ידינו תקיפה ובודאי ישאר מטומע בין הקראים ולא ישמור שבת - כהלכתו - אסור לחלל עליו שבת, שידוע קרוב לודאי שלא ישמור שבת<ref>'''עי' בי"מ שם.'''</ref>. ואף לסוברים שמותר למול בני הקראים בשבת<ref>'''עי' ציון''' '''177.'''</ref>, שמא יצא מהם זרע כשר, מכל מקום ודאי שראוי להמית הקראים אם היה אפשר בידינו<ref>'''שו"ת גו"ר שם, בד' הרדב"ז, שהביא תשו' הרמב"ם שבציון הנ"ל, אבל סובר שראוי להמית הקראים (עי' ציון''' '''182). '''</ref>, ואם כן איך נמלא את ידינו ונאמץ את לבבנו לחלל את השבת בשביל להציל הקראית מן הסכנה, והמילדת היא בהכרח לעשות כמה מלאכות להצלת היולדת ולהציל את הולד ולהחיותם, ואע"פ שהולד אפשר שישוב לאיתן התורה, מכל מקום לא מצינו שיתירו לתלל את השבת בשביל העתיד לבוא בספק, והרי נשים וטף של עיר-הנדחת* נהרגים, אע"פ שלא חטאו, רק בעליהם<ref>'''שו"ת גו"ר שם. וע"ע עיר הנדחת.'''</ref>. ומה גם שיש בחילול שבת עבור פקוח-נפש* שלהם משום חלול-השם*, שהצדוקים - קראים - אין להם דין פיקוח נפש, וסוברים שיעשה אדם המצוות אע"פ שימות בהם, ואינם מחללים את התורה בשביל פיקוח נפש<ref>'''שו"ת גו"ר שם, ע"פ רמב"ם שבת פ"ב ה"ג, ושכן ביארו לו הקראים.'''</ref>, והם מלעיגים עלינו שאנו מחללים את השבת עבור פיקוח נפש<ref>'''עי' שו"ת גו"ר שם. '''</ref>, ולכן כשיארע להם שתהיה אשה מהן מקשה לילד ביום השבת אינם קוראים למילדות שלהם, כדי שלא תחללנה את השבת, והם קוראות את הישראלית שתיילד את הצדוקית, בעבור שהישראלית מחללת את השבת בעבור פיקוח נפש<ref>'''שו"ת גו"ר שם.'''</ref>. | ||
קבורת מתיהם | ==== קבורת מתיהם ==== | ||
הקראים, מותר לישראל לקבור מתיהם<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט.'''</ref>, שכן שנינו: קוברים מתי גוים עם מתי ישראל, מפני דרכי-שלום*<ref>'''עי' תוספ' וברייתא שבע' דרכי שלום ציון 108.'''</ref>, כל שכן אלו שהם זרע ישראל<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם שם. '''</ref>. | הקראים, מותר לישראל לקבור מתיהם<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט.'''</ref>, שכן שנינו: קוברים מתי גוים עם מתי ישראל, מפני דרכי-שלום*<ref>'''עי' תוספ' וברייתא שבע' דרכי שלום ציון 108.'''</ref>, כל שכן אלו שהם זרע ישראל<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם שם. '''</ref>. | ||
ספר תורה שכתבו קראי | ==== ספר תורה שכתבו קראי ==== | ||
ספר-תורה* שכתבו קראי, כיוון שהם מאמינים בקדושת השם ובקדושת התורה<ref>'''עי' ציון''' '''44. '''</ref>, ואינם מעלים בדעתם שהספר תורה הוא כשאר הדברים, אינם נקראים מינים - ואין ספר תורה שלהם, כספר תורה שכתבו מין*, שייגנז<ref>'''ע"ע גניזה ציון 41 ואילך. '''</ref> - אדרבה, מי ששורף אותם עובר משום לא-תעשון-כן-לה'-אלהיכם*<ref>'''דברים יב ד.'''</ref>, אלא טעון גניזה*, ואסור לברך עליו ולקרות בו בציבור, מפני שאפשר שלא נעשה כתיקון חז"ל, כיוון שאינם מאמינים בדבריהם<ref>'''עי' ציון''' '''12. שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעד.'''</ref>. ואין לומר שיהיה כחומש מן החומשים* שלא נעשו כתיקון ספר תורה<ref>'''ע"ע חומשים: חומשים שלנו. '''</ref>, שכיוון שהוא עשוי כצורת ספר תורה יבוא לידי תקלה, שיקראו בו בציבור<ref>'''שו"ת רדב"ז שם. וע"ע קריאת התורה. '''</ref>, ועוד, שיש לחוש שמא נעשה כתיקון חז"ל ויש בו קדושת ספר תורה וינהג בו מנהג בזיון, לפיכך הגניזה טוב לו<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>. | ספר-תורה* שכתבו קראי, כיוון שהם מאמינים בקדושת השם ובקדושת התורה<ref>'''עי' ציון''' '''44. '''</ref>, ואינם מעלים בדעתם שהספר תורה הוא כשאר הדברים, אינם נקראים מינים - ואין ספר תורה שלהם, כספר תורה שכתבו מין*, שייגנז<ref>'''ע"ע גניזה ציון 41 ואילך. '''</ref> - אדרבה, מי ששורף אותם עובר משום לא-תעשון-כן-לה'-אלהיכם*<ref>'''דברים יב ד.'''</ref>, אלא טעון גניזה*, ואסור לברך עליו ולקרות בו בציבור, מפני שאפשר שלא נעשה כתיקון חז"ל, כיוון שאינם מאמינים בדבריהם<ref>'''עי' ציון''' '''12. שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעד.'''</ref>. ואין לומר שיהיה כחומש מן החומשים* שלא נעשו כתיקון ספר תורה<ref>'''ע"ע חומשים: חומשים שלנו. '''</ref>, שכיוון שהוא עשוי כצורת ספר תורה יבוא לידי תקלה, שיקראו בו בציבור<ref>'''שו"ת רדב"ז שם. וע"ע קריאת התורה. '''</ref>, ועוד, שיש לחוש שמא נעשה כתיקון חז"ל ויש בו קדושת ספר תורה וינהג בו מנהג בזיון, לפיכך הגניזה טוב לו<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>. | ||
השלמה למנין | ==== השלמה למנין ==== | ||
הקראים, אסור להשלים בהם מנין*<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסה (נד' גם בשו"ת הרמב"ם (פאר הדור) סי' עא.'''</ref>, לא עשרה לקדֻשה*<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם שם; מגן גבורים סי' נה אלף המגן ס"ק יג, בשם פאר הדור; מ"ב שם ס"ק מו, ובשעה"צ שם אות מד שהוא מהמגן גבורים בשם פאר הדור.'''</ref> ולא שלושה לזִמון*<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם שם. '''</ref>, משום שאינם מודים בחיוב הקדושה ולא בחיוב הזימון, ואינם משגיחים במנין עשרה ולא במנין שלושה, וכל דבר, שמאמינים בחיובו ובחלותו, רשאים אנו להצטרף אליהם בו, וכל מה שאין מאמינים בחיובו ובחלותו, אסורים שיצטרפו בו<ref>'''תשו' הרמב"ם שם. '''</ref>. ואם הצדוקי - קראי - חבר הוא, מזמנים עליו<ref>'''שו"ע הרב או"ח סי' קצט ס"א. ולכאו' דהיינו כל שמודה בתושבע"פ.'''</ref>. | הקראים, אסור להשלים בהם מנין*<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסה (נד' גם בשו"ת הרמב"ם (פאר הדור) סי' עא.'''</ref>, לא עשרה לקדֻשה*<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם שם; מגן גבורים סי' נה אלף המגן ס"ק יג, בשם פאר הדור; מ"ב שם ס"ק מו, ובשעה"צ שם אות מד שהוא מהמגן גבורים בשם פאר הדור.'''</ref> ולא שלושה לזִמון*<ref>'''עי' תשו' הרמב"ם שם. '''</ref>, משום שאינם מודים בחיוב הקדושה ולא בחיוב הזימון, ואינם משגיחים במנין עשרה ולא במנין שלושה, וכל דבר, שמאמינים בחיובו ובחלותו, רשאים אנו להצטרף אליהם בו, וכל מה שאין מאמינים בחיובו ובחלותו, אסורים שיצטרפו בו<ref>'''תשו' הרמב"ם שם. '''</ref>. ואם הצדוקי - קראי - חבר הוא, מזמנים עליו<ref>'''שו"ע הרב או"ח סי' קצט ס"א. ולכאו' דהיינו כל שמודה בתושבע"פ.'''</ref>. | ||
שחיטתם | ==== שחיטתם ==== | ||
הצדוקים והבייתוסים ותלמידים וכל הטועים אחריהם שאינם מאמינים בתורה שבעל פה שחיטתם אסורה<ref>'''רמב"ם שחיטה פ"ד הט"ז; עי' תוה"ב ב"א ש"א; שו"ע והגהה יו"ד ב ט.'''</ref>, וענן הטועה והנמשכים אחריו<ref>'''עי' ציון''' '''1 ואילך.'''</ref> התירו להם המליקה ונמצאו אוכלים נבלות, וגם אינם בודקים כלל ונמצאו אוכלים טריפות<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט תחי' הדברים כתשו' ר' בצלאל אשכנזי).'''</ref>. ואם שחטו בפנינו הרי זו מותרת<ref>'''רמב"ם שם; עי' שו"ע שם. ועי' כנה"ג שם הגה"ט אות כ, אם מותר לכתחי' לתת לו לשחוט עבור ישראל. '''</ref>. ויש הסוברים שמותרת, אפילו ישראל יוצא ונכנס<ref>'''תוה"א שם, בשם הרמב"ם (וצ"ב, שאינו שם).'''</ref>, ויש המפרשים בדעתם שהוא דוקא אם הוא מומחה, שיודע המעשים האסורים לישראל, וירא ממנו<ref>'''תוה"ק שם, לפי ב"י שם (וד"מ הארוך שם, בשמו), ועי' ציון''' '''231, שי"מ בע"א. '''</ref>. איסור שחיטתם הוא שמא יקלקלו, והם אינם מאמינים בתורת השחיטה, לפיכך אינם נאמנים לומר לא קלקלנו<ref>'''רמב"ם שם, ע"פ חולין ג א, לשיטתו שבציון''' '''63, שהצדוקים הם ככותים (ע"ע) קודם גזירה. '''</ref>. ויש הסוברים שצריך אף שיבדוק ישראל הסכין<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקנב; שו"ע שם, ועי' בהגר"א שם ס"ק כב, שהוא ע"פ ריטב"א שם, בכותים קודם גזירה. ועי' ש"ך שם ס"ק כד שלפי תוס' שם ב ד"ה בודק ורא"ש שם פ"א סי' ז, אי"צ. '''</ref> ויתן להם<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>. ויש הסוברים שאין ההיתר אלא כשאוכל הקראי משחיטתו, אבל אם אינו אוכל ממנה יש לחוש שמא יקלקל ולא ידע הישראל, כיוון שאין לקראים לפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל*<ref>'''ויקרא יט יד. עי' שו"ת רדב"ז ח"ב שם. '''</ref>. אם לא שחט בפנינו, אפילו היה השוחט מומחה, שחיטתם אסורה<ref>'''תוה"ק ב"א ש"א, לפי ב"ח יו"ד סי' ב, ועי' ציון''' '''229, שי"מ בע"א.'''</ref>. ואם עבר ושחט בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה ואפילו חתך כזית*, ונתן לו - לצדוקי<ref>'''עי' רי"ו תא"ו נט"ו ח"א אות ה. '''</ref> - ואכלו, אין אוכלים משחיטתו<ref>'''תוה"ב שם; עי' רי"ו שם; טור שם, בשם הרשב"א. ועי' כנה"ג שם. '''</ref>, ואע"פ שהחזיקו במצות השחיטה, משום שדרסה חלדה הגרמה ועיקור אינם כתובים, וכל שלא כתוב אע"פ שהחזיקו אין סומכים עליהם<ref>'''תוה"א שם; עי' תוה"ק שם; עי' טור שם, בשם הרשב"א. '''</ref>. וכתבו אחרונים שאין ההיתר לאכול משחיטת קראי כשישראל עומד על גביו, אלא בקראים שבימי הראשונים שהם כאנוסים - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''113.'''</ref> - אבל קראים שבימינו שאנו מתרים בהם כמה פעמים ולא אבו שמוע, ואדרבה מפקירים יותר, שחיטתם אסורה<ref>'''שו"ת רדב"ז שם (וצ"ב אם הוא לרדב"ז או לר' בצלאל אשכנזי); עי' ש"ך שם ס"ק כד, בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי.'''</ref>. | הצדוקים והבייתוסים ותלמידים וכל הטועים אחריהם שאינם מאמינים בתורה שבעל פה שחיטתם אסורה<ref>'''רמב"ם שחיטה פ"ד הט"ז; עי' תוה"ב ב"א ש"א; שו"ע והגהה יו"ד ב ט.'''</ref>, וענן הטועה והנמשכים אחריו<ref>'''עי' ציון''' '''1 ואילך.'''</ref> התירו להם המליקה ונמצאו אוכלים נבלות, וגם אינם בודקים כלל ונמצאו אוכלים טריפות<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט תחי' הדברים כתשו' ר' בצלאל אשכנזי).'''</ref>. ואם שחטו בפנינו הרי זו מותרת<ref>'''רמב"ם שם; עי' שו"ע שם. ועי' כנה"ג שם הגה"ט אות כ, אם מותר לכתחי' לתת לו לשחוט עבור ישראל. '''</ref>. ויש הסוברים שמותרת, אפילו ישראל יוצא ונכנס<ref>'''תוה"א שם, בשם הרמב"ם (וצ"ב, שאינו שם).'''</ref>, ויש המפרשים בדעתם שהוא דוקא אם הוא מומחה, שיודע המעשים האסורים לישראל, וירא ממנו<ref>'''תוה"ק שם, לפי ב"י שם (וד"מ הארוך שם, בשמו), ועי' ציון''' '''231, שי"מ בע"א. '''</ref>. איסור שחיטתם הוא שמא יקלקלו, והם אינם מאמינים בתורת השחיטה, לפיכך אינם נאמנים לומר לא קלקלנו<ref>'''רמב"ם שם, ע"פ חולין ג א, לשיטתו שבציון''' '''63, שהצדוקים הם ככותים (ע"ע) קודם גזירה. '''</ref>. ויש הסוברים שצריך אף שיבדוק ישראל הסכין<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקנב; שו"ע שם, ועי' בהגר"א שם ס"ק כב, שהוא ע"פ ריטב"א שם, בכותים קודם גזירה. ועי' ש"ך שם ס"ק כד שלפי תוס' שם ב ד"ה בודק ורא"ש שם פ"א סי' ז, אי"צ. '''</ref> ויתן להם<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref>. ויש הסוברים שאין ההיתר אלא כשאוכל הקראי משחיטתו, אבל אם אינו אוכל ממנה יש לחוש שמא יקלקל ולא ידע הישראל, כיוון שאין לקראים לפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל*<ref>'''ויקרא יט יד. עי' שו"ת רדב"ז ח"ב שם. '''</ref>. אם לא שחט בפנינו, אפילו היה השוחט מומחה, שחיטתם אסורה<ref>'''תוה"ק ב"א ש"א, לפי ב"ח יו"ד סי' ב, ועי' ציון''' '''229, שי"מ בע"א.'''</ref>. ואם עבר ושחט בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה ואפילו חתך כזית*, ונתן לו - לצדוקי<ref>'''עי' רי"ו תא"ו נט"ו ח"א אות ה. '''</ref> - ואכלו, אין אוכלים משחיטתו<ref>'''תוה"ב שם; עי' רי"ו שם; טור שם, בשם הרשב"א. ועי' כנה"ג שם. '''</ref>, ואע"פ שהחזיקו במצות השחיטה, משום שדרסה חלדה הגרמה ועיקור אינם כתובים, וכל שלא כתוב אע"פ שהחזיקו אין סומכים עליהם<ref>'''תוה"א שם; עי' תוה"ק שם; עי' טור שם, בשם הרשב"א. '''</ref>. וכתבו אחרונים שאין ההיתר לאכול משחיטת קראי כשישראל עומד על גביו, אלא בקראים שבימי הראשונים שהם כאנוסים - לסוברים כן<ref>'''עי' ציון''' '''113.'''</ref> - אבל קראים שבימינו שאנו מתרים בהם כמה פעמים ולא אבו שמוע, ואדרבה מפקירים יותר, שחיטתם אסורה<ref>'''שו"ת רדב"ז שם (וצ"ב אם הוא לרדב"ז או לר' בצלאל אשכנזי); עי' ש"ך שם ס"ק כד, בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי.'''</ref>. | ||
יינם | ==== יינם ==== | ||
יין הקראים, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאין בו משום איסור יין-של-גויים*<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט; ערך לחם למהריק"ש יו"ד סי' קכד ס"ז, שכן המנהג בארצות אלו.'''</ref>, שהכותים* אינם נאמנים על על יין-נסך*, לומר על יין שלא נגע בו גוי, לפי שאינם מקפידים על מגע גוי ביין<ref>'''ע"ע כותים ציון 531 ואילך.'''</ref>, הרי שאם לא היו חשודים, היו נאמנים, וכפי שהכותים נאמנים לומר קברנו שם הנפלים או לא קברנו<ref>'''ע"ע כותים ציון 552. עי' תשו' הרמב"ם שם.'''</ref>, והקראים בדלים ממגע גוי יותר מאיתנו<ref>'''תשו' הרמב"ם שם; ערך לחם שם, במסקנה. '''</ref>. ב) ויש סוברים שיין הקראים יין נסך, כמומרים<ref>'''ע"ע יין של גויים ציון 692 ואילך. תשו' רבינו שמשון בשו"ת המבי"ט ח"א סי' לח; עי' כפו"פ פ"ה; בדה"ב יו"ד סו"ס קכח.'''</ref>, שכל המחלל את המועדות כאילו מחלל את השבתות<ref>'''תו"כ אמור פרק ט.'''</ref> - בפרהסיא*, שיינו בכלל גזירת יין של גויים<ref>'''ע"ע הנ"ל ציון 699. וע"ע הנ"ל ציון 704 ואילך, הטעם. '''</ref> - ואלו הקראים המחללים את המועדות כאלו מחללים שבתות וכאלו כופרים בכל התורה כולה<ref>'''תשו' רבינו שמשון שם.'''</ref>. | יין הקראים, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאין בו משום איסור יין-של-גויים*<ref>'''תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט; ערך לחם למהריק"ש יו"ד סי' קכד ס"ז, שכן המנהג בארצות אלו.'''</ref>, שהכותים* אינם נאמנים על על יין-נסך*, לומר על יין שלא נגע בו גוי, לפי שאינם מקפידים על מגע גוי ביין<ref>'''ע"ע כותים ציון 531 ואילך.'''</ref>, הרי שאם לא היו חשודים, היו נאמנים, וכפי שהכותים נאמנים לומר קברנו שם הנפלים או לא קברנו<ref>'''ע"ע כותים ציון 552. עי' תשו' הרמב"ם שם.'''</ref>, והקראים בדלים ממגע גוי יותר מאיתנו<ref>'''תשו' הרמב"ם שם; ערך לחם שם, במסקנה. '''</ref>. ב) ויש סוברים שיין הקראים יין נסך, כמומרים<ref>'''ע"ע יין של גויים ציון 692 ואילך. תשו' רבינו שמשון בשו"ת המבי"ט ח"א סי' לח; עי' כפו"פ פ"ה; בדה"ב יו"ד סו"ס קכח.'''</ref>, שכל המחלל את המועדות כאילו מחלל את השבתות<ref>'''תו"כ אמור פרק ט.'''</ref> - בפרהסיא*, שיינו בכלל גזירת יין של גויים<ref>'''ע"ע הנ"ל ציון 699. וע"ע הנ"ל ציון 704 ואילך, הטעם. '''</ref> - ואלו הקראים המחללים את המועדות כאלו מחללים שבתות וכאלו כופרים בכל התורה כולה<ref>'''תשו' רבינו שמשון שם.'''</ref>. | ||
| שורה 125: | שורה 125: | ||
נשבע בעל היין שלא נגע בו גוי, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש מתירים<ref>'''כפו"פ פ"ה; ערך לחם למהריק"ש יו"ד סי' קכד ס"ז, בשמו; שלחן גבוה יו"ד סי' קכח סק"ג, בשם מהריק"ש; עי' שלחן גבוה שם סק"ד, ע"פ האחרונים שבציון''' '''268.'''</ref>, מפני שהוא נזהר בשבועה, אע"פ שאינו נזהר ממגע גוי<ref>'''שלחן גבוה שם סק"ג, בשם ס' הזכרונות.'''</ref>. ויש אוסרים<ref>'''בדה"ב יו"ד סו"ס קכח.'''</ref>, שאפילו אם אינם חשודים על השבועה, כל מי שהוא פסול לעדות ואינו פסול לשבועה, אפילו העיד עדותו בשבועה, פסול<ref>'''בדה"ב שם, ע"פ שו"ת ריב"ש סי' יב וסי' רסב. וע"ע פסולי עדות.'''</ref>. | נשבע בעל היין שלא נגע בו גוי, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש מתירים<ref>'''כפו"פ פ"ה; ערך לחם למהריק"ש יו"ד סי' קכד ס"ז, בשמו; שלחן גבוה יו"ד סי' קכח סק"ג, בשם מהריק"ש; עי' שלחן גבוה שם סק"ד, ע"פ האחרונים שבציון''' '''268.'''</ref>, מפני שהוא נזהר בשבועה, אע"פ שאינו נזהר ממגע גוי<ref>'''שלחן גבוה שם סק"ג, בשם ס' הזכרונות.'''</ref>. ויש אוסרים<ref>'''בדה"ב יו"ד סו"ס קכח.'''</ref>, שאפילו אם אינם חשודים על השבועה, כל מי שהוא פסול לעדות ואינו פסול לשבועה, אפילו העיד עדותו בשבועה, פסול<ref>'''בדה"ב שם, ע"פ שו"ת ריב"ש סי' יב וסי' רסב. וע"ע פסולי עדות.'''</ref>. | ||
חלבם | ==== חלבם ==== | ||
חָלב* הקראים, אם הם אוכלים ממנו מותר לאכלו<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקנב; כנה"ג יו"ד סי' קטו אות ג ושלחן גבוה שם סק"ג, בשמו; כה"ח שם סק"ג, בשם שו"ת רדב"ז ושולחן גבוה וכנה"ג ובית לחם יהודה. '''</ref>, שהרי נזהרים הם בחלב בהמה-טמאה*<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref> - ואינו כמו חלב-של-גוי* - ואם אינם אוכלים ממנו אסור לאכלו<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז שם; כנה"ג שם ושלחן גבוה שם, בשמו; כה"ח שם, בשם שו"ת רדב"ז ושולחן גבוה וכנה"ג ובית לחם יהודה.'''</ref>, שיש לחוש לתערובת חלב בהמה טמאה, כיוון שאין הם חוששים לאיסור לפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל*<ref>'''ויקרא יט יד. עי' שו"ת רדב"ז שם. '''</ref>. | חָלב* הקראים, אם הם אוכלים ממנו מותר לאכלו<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקנב; כנה"ג יו"ד סי' קטו אות ג ושלחן גבוה שם סק"ג, בשמו; כה"ח שם סק"ג, בשם שו"ת רדב"ז ושולחן גבוה וכנה"ג ובית לחם יהודה. '''</ref>, שהרי נזהרים הם בחלב בהמה-טמאה*<ref>'''שו"ת רדב"ז שם.'''</ref> - ואינו כמו חלב-של-גוי* - ואם אינם אוכלים ממנו אסור לאכלו<ref>'''עי' שו"ת רדב"ז שם; כנה"ג שם ושלחן גבוה שם, בשמו; כה"ח שם, בשם שו"ת רדב"ז ושולחן גבוה וכנה"ג ובית לחם יהודה.'''</ref>, שיש לחוש לתערובת חלב בהמה טמאה, כיוון שאין הם חוששים לאיסור לפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל*<ref>'''ויקרא יט יד. עי' שו"ת רדב"ז שם. '''</ref>. | ||
| שורה 133: | שורה 133: | ||
חלב שחלבו גוי לפני צדוקי - קראי - אם שותה הוא ממנו או אוכל ממנו מותר<ref>'''ערך לחם למהריק"ש יו"ד סי' קטו ס"א; שלחן גבוה שם סק"ג, בשמו; כה"ח שם סק"ד, בשם מהריק"ש ושלחן גבוה. '''</ref>, משום שמקפידים על חלב טמא, ואפילו במגע גוי<ref>'''ערך לחם שם; שלחן גבוה שם, בשמו.'''</ref>, ואם לאו אסור<ref>'''ערך לחם שם; שלחן גבוה שם, בשמו; כה"ח שם, בשם מהריק"ש ושלחן גבוה. '''</ref>, כיוון שאין הם חוששים לאיסור לפני עור לא תתן מכשֹׁל*<ref>'''ויקרא יט יד. ערך לחם שם; שלחן גבוה שם, בשמו. '''</ref>. | חלב שחלבו גוי לפני צדוקי - קראי - אם שותה הוא ממנו או אוכל ממנו מותר<ref>'''ערך לחם למהריק"ש יו"ד סי' קטו ס"א; שלחן גבוה שם סק"ג, בשמו; כה"ח שם סק"ד, בשם מהריק"ש ושלחן גבוה. '''</ref>, משום שמקפידים על חלב טמא, ואפילו במגע גוי<ref>'''ערך לחם שם; שלחן גבוה שם, בשמו.'''</ref>, ואם לאו אסור<ref>'''ערך לחם שם; שלחן גבוה שם, בשמו; כה"ח שם, בשם מהריק"ש ושלחן גבוה. '''</ref>, כיוון שאין הם חוששים לאיסור לפני עור לא תתן מכשֹׁל*<ref>'''ויקרא יט יד. ערך לחם שם; שלחן גבוה שם, בשמו. '''</ref>. | ||
גבינתם | ==== גבינתם ==== | ||
גבינת קראים, אם יש בה משום גבינת-גוים* האסורה, כתבו אחרונים שאם הדבר ברור שמעמידים בקיבת בהמה ולא בעורה, ואין מולחים הקיבה בעורה, מותר לאכול מגבינתם, ואם מעמידים בעור, אפילו בשל שחיטתם אסורה בכל שהוא - שהרי אסור לאכול משחיטתם<ref>'''עי' ציון''' '''236 ואילך.'''</ref> - ואם הדבר ספק, אסור, כיוון שאין נזהרים על אכילת בשר-בחלב*, שאין להם אלא הפסוק ככתוב: לא תבשל גדי בחלב אמו<ref>'''שמות כג יט.'''</ref>, אינם מקפידים להעמיד בעור הקיבה ואסור בכל שהוא<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקנב; שלחן גבוה יו"ד סי' קטו סק"ג, בשמו. '''</ref>. | גבינת קראים, אם יש בה משום גבינת-גוים* האסורה, כתבו אחרונים שאם הדבר ברור שמעמידים בקיבת בהמה ולא בעורה, ואין מולחים הקיבה בעורה, מותר לאכול מגבינתם, ואם מעמידים בעור, אפילו בשל שחיטתם אסורה בכל שהוא - שהרי אסור לאכול משחיטתם<ref>'''עי' ציון''' '''236 ואילך.'''</ref> - ואם הדבר ספק, אסור, כיוון שאין נזהרים על אכילת בשר-בחלב*, שאין להם אלא הפסוק ככתוב: לא תבשל גדי בחלב אמו<ref>'''שמות כג יט.'''</ref>, אינם מקפידים להעמיד בעור הקיבה ואסור בכל שהוא<ref>'''שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקנב; שלחן גבוה יו"ד סי' קטו סק"ג, בשמו. '''</ref>. | ||
בר מצרא | ==== בר מצרא ==== | ||
הקונה מקראי, כתבו אחרונים שאין המצרן יכול לסלקו<ref>'''שו"ת ראנ"ח סי' קכה; ש"ך חו"מ סי' קעה ס"ק לג, בשמו.'''</ref>, כפי הדין בגוי<ref>'''ע"ע בר מצרא ציון 273 ואילך.'''</ref>, שהטעמים שנאמרו בו<ref>'''ע"ע הנ"ל ציון 274 ואילך.'''</ref>, שייכים אף בקראי<ref>'''עי' שו"ת ראנ"ח שם.'''</ref>. | הקונה מקראי, כתבו אחרונים שאין המצרן יכול לסלקו<ref>'''שו"ת ראנ"ח סי' קכה; ש"ך חו"מ סי' קעה ס"ק לג, בשמו.'''</ref>, כפי הדין בגוי<ref>'''ע"ע בר מצרא ציון 273 ואילך.'''</ref>, שהטעמים שנאמרו בו<ref>'''ע"ע הנ"ל ציון 274 ואילך.'''</ref>, שייכים אף בקראי<ref>'''עי' שו"ת ראנ"ח שם.'''</ref>. | ||
| שורה 143: | שורה 143: | ||
על קראים, אם יכולים, במקרה שלא עירבו ערוב-חצרות* יחד עם שאר בני החצר, לסלק רשותם, כדי שיוכלו לטלטל מהבתים לצר בשבת, ע"ע בטול רשות<ref>'''ציון 115. '''</ref>. על הנוהגים להחמיר שאף אם לא ראתה האשה* לאחר לידתה דם בימי טוהר, לא תשמש יולדת זכר עד סוף ארבעים יום, ויולדת נקבה עד סוף שמונים יום, שיש מהראשונים סוברים שמהצדוקים - קראים - למדו דבר זה, ויש לבטלו, ע"ע דם טוהר<ref>'''ציון 144 (וע"ע הנ"ל ציון 143).'''</ref>. על הנוהגים להחמיר שנדה*, לא תלוש ותבשל ותעשה שאר עסקיה, שכתבו ראשונים שמהקראים למדו דבר זה, ויש לבטלו, ע"ע נדה. על הקראים, שנוהגים שאין האישה טובלת לנידותה, אלא רוחצת בלבד, ושהחרימו ראשונים לעושה כן, ע"ע הנ"ל. על קראים, העומדים בשעת קריאת-התורה*, שיש סוברים שיש למנוע משום כך לעמוד בשעת קריאתה, ע"ע קריאת התורה. על מנהג קריאת פרקי אבות בשבתות שבין פסח* לשבועות*, שיש הסוברים שנתקן נגד הקראים, ע"ע תפלת שבת. ושם, על מנהג קריאת במה מדליקין בליל שבת, שיש הסוברים שנתקן נגד הקראים. | על קראים, אם יכולים, במקרה שלא עירבו ערוב-חצרות* יחד עם שאר בני החצר, לסלק רשותם, כדי שיוכלו לטלטל מהבתים לצר בשבת, ע"ע בטול רשות<ref>'''ציון 115. '''</ref>. על הנוהגים להחמיר שאף אם לא ראתה האשה* לאחר לידתה דם בימי טוהר, לא תשמש יולדת זכר עד סוף ארבעים יום, ויולדת נקבה עד סוף שמונים יום, שיש מהראשונים סוברים שמהצדוקים - קראים - למדו דבר זה, ויש לבטלו, ע"ע דם טוהר<ref>'''ציון 144 (וע"ע הנ"ל ציון 143).'''</ref>. על הנוהגים להחמיר שנדה*, לא תלוש ותבשל ותעשה שאר עסקיה, שכתבו ראשונים שמהקראים למדו דבר זה, ויש לבטלו, ע"ע נדה. על הקראים, שנוהגים שאין האישה טובלת לנידותה, אלא רוחצת בלבד, ושהחרימו ראשונים לעושה כן, ע"ע הנ"ל. על קראים, העומדים בשעת קריאת-התורה*, שיש סוברים שיש למנוע משום כך לעמוד בשעת קריאתה, ע"ע קריאת התורה. על מנהג קריאת פרקי אבות בשבתות שבין פסח* לשבועות*, שיש הסוברים שנתקן נגד הקראים, ע"ע תפלת שבת. ושם, על מנהג קריאת במה מדליקין בליל שבת, שיש הסוברים שנתקן נגד הקראים. | ||
==הערות שוליים== | =='''הערות שוליים'''== | ||
גרסה אחרונה מ־10:20, 13 בפברואר 2020
|
|
הגדרת הערך - כת מישראל הכופרת בתורה-שבעל-פה*, שדנו בה לענין פסולי-קהל*, והיתר יינם וחלבם וטומאת קבריהם.
מהותם
בימי רב יהודאי גאון היה ענן[1]. ענן זה מבית דוד היה ותלמיד חכם והכירו בו שמץ פסול, ומפני כן לא נסמך גאון[2], וגם לא סייעוהו מן השמים להיות ראש גלות[3], שהיה בן ראש הגולה, והיה לו אח קטן ממנו ושמו חנניה, והיה גדול מחנניה אחיו בתורה ובשנים, ולא רצו חכמי הדור ההוא להעמידו ראש גלות משום ויתור פרצות שהיה למוד זה וחסרון יראה, שמו פניהם אל חנניה אחיו, משום ויתור ענוה וביישנות ויראת שמים שהיתה לו והעמידוהו ראש גלות[4]. באותו העת נתקנא ענן[5], ומפני קנאה וטינא שהיתה בליבו העלה שרטון ועמד להסית ולהדיח את ישראל מעל קבלת החכמים מפי הנביאים, והוא חיבר ספרים והעמיד תלמידים ובדה מליבו חוקים, כי אחר חורבן הבית נתדלדלו המינים[6], הנותרים מתרבות צדוק וביתוס[7] - הצדוקים* והבייתוסים[8] - עד שעמד ענן וחיזקם[9], והוא וחביריו היו כותבים דברי מינות ושקר וטומנים בקרקע ואח"כ היו מוציאים אותם ואומרים: כך מצאנו בספרים הקדמונים[10]. תלמידי ענן הם הקראים[11], הכופרים בתורה-שבעל-פה*[12], והם מינים[13], ואינם מינים על האמת[14], אבל דינם להיות כדין המינים, לפי שהם מבוא למינות האמיתי[15], שהם מלעיגים ובוזים דברי חז"ל[16].
שמם
אנו קוראים לקראים "קראים"[17], לפי שאין להם אלא המקרא בלבד[18]. וכתבו ראשונים - לדעתם שהקראים הם כת אחת עם הצדוקים[19] - שהם בעצמם שינו את שמם "קראים", כי לא רצו להיקרא "צדוקים ו"בייתוסים" שהוא השם שהחכמים קראום בו על שם המינים הראשונים[20]. ואחרונים כתבו שאין השם הזה ראוי להם, כי איך יקראו קראים כאילו הם מקיימים המקרא, ודבר זה אינו, וכי פירוש המקרא: וספרתם לכם ממחרת השבת[21], ממחרת שבת בראשית[22], ואם כן מה שנקראים בשם קראים, זהו מפני שהם מודים במקרא, אבל בוודאי אינם מקיימים המקרא שניתן מסיני, ואף האומות - הנוצרים והמוסלמים - מודים במקרא, ויהיה להם שם קראים[23].
יש שנקראים הקראים צדוקים[24], ואף בייתוסים[25], שכל המכחישים תורה שבעל פה נקראים צדוקים, על שם צדוק[26]. או משום שהם - לסוברים כך[27] - כת אחת עם הצדוקים[28].
תחילת כפירתם בתורה שבעל פה
דעת הקראים, כתבו ראשונים - לדעתם, שהצדוקים לא כפרו בתורה שבעל פה[29] - שהתחילה בימי ינאי המלך, שהיה כהן והיתה אימו חשודה שהיא חללה*, ורמז אליו אחד מן החכמים שאמר לו, ינאי המלך רב לך כתר מלכות והנח כתר כהונה לזרעו של אהרן, ויעצוהו חבריו להבאיש בחכמים ולכלותם ולהגלותם ולהמיתם, ואמר להם: כאשר נאבד החכמים ממי נלמוד התורה, אמרו לו הרי תורה שבכתב, כל הרוצה יבוא וילמוד, ואל תרגיש בתורה שבעל פה[30], והשרישו הקראים - תלמידי ענן[31] - שורש עם אנשים - שנשארו ביניהם[32], מהצדוקים* והבייתוסים[33], לאחר ששבה הרבנות[34] - שהיו דוחים תורה שבעל פה[35]. ושורש לצדוקים ובייתוסים, צדוק וביתוס תלמידי אנטיגנוס איש סוכו[36].
יחסם לצדוקים
הקראים, אם הם כת אחת עם הצדוקים, נחלקו גאונים, ראשונים ואחרונים: א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שאחר חורבן הבית נתדלדלו המינים הנותרים מתרבות צדוק ובייתוס ועמד ענן וחיזקם[37]. וכן יש מהראשונים שכתבו שהקראים הם כת אחרת מהצדוקים, שהצדוקים אינם מאמינים בתחיית המתים ולא בתורה שבעל פה, והקראים מאמינים בתחיית המתים ואינם מאמינים בתורה שבעל פה[38]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שקראים גרועים הם יותר מצדוקים, שהצדוקים נזהרו בטבילת נדה* שהיא מן התורה[39], מה שאין כן הקראים, אין להם טהרת מי מקוה, שהנידה טובלת בהן כלל, רק שופכים על ראשה כד מים[40]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שצדוקים ובייתוסים וקראים אחד הם[41], וייקראו בארצות מצרים: קראים, ושמם אצל החכמים: צדוקים ובייתוסים[42]. ג) ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים - הסוברים שדעת הקראים התחילה בימי ינאי[43] - שהצדוקים* נתהוו בימי אנטיגנוס, והקראים בימי ינאי[44]. ד) ויש מהאחרונים מצדדים בדעת ראשונים - הסוברים שדעת הקראים התחילה בימי ינאי[45] - שאותם שבימי ינאי כבר נאבד זכרם, עד שבימי רב יהודאי קמו אלו הקראים תחת אבותיהם, ועל שמם ייקראו[46].
אמונתם
הקראים מחזיקים בתורת משה כפשטן של כתובים[47], בחיצוניותו של המקרא עם פירושיהם[48], ושהיא תורה מן השמים[49], ומאמינים בו יתברך ובתורתו ובנבואת משה רבינו[50], אלא שאינם מאמינים בדברי חז"ל[51], הכחישו הקבלה, והרי הם כעורים באפלה לא ידעו במה יכשלו ועליהם אמר הכתוב: ורשעים בחֹשך ידָּמו[52]. ומכל מקום מקיימים עניינים הרבה שאינם מפורשים בתורה, כעין קדושין* וגטין[53] ושחיטה*, שהם נוהגים בהם[54], שכל שאינו מנגד - לדעתם[55] - פשטי הכתובים מאמינים לדברי חז"ל[56], ואין לדתם שום גדר וסייג ולא שום מידה מהמידות שהתורה נדרשת בהם[57], ותורתם בחיריית, תופסים מה שהוא נאות לדעתם ומניחים מה שאינו נאות לדעתם[58], וכפי סברתם ירבו התורות כפי סברת כל אחד מהם[59], שכל אחד מפרש במצות הכתוב מה שירצה ויתיר מה שירצה ויאסור מה שירצה[60], ותסבב דעתם מהמחלוקת עד שיהיה בבית אחד עשרה אנשים בעשר דעות[61]. ואפילו האחד לא יעמוד על תורה אחת, כי בכל יום תתחדש לו דעת ויוסיף דעתו, ויפגע מי שישיבהו בטענה וצריך שיעתק בהעתקת דעתו[62].
דיניהם
הצדוקים - קראים - בזמן הזה, כתבו ראשונים, שדיניהם נלמדים מהכותים* קודם הגזירה שיהיו כגויים לכל דבריהם[63]. וכתבו אחרונים שמכל מקום הצדוקים - קראים - גרועים יותר מהכותים, לפי שהכותים לא קיבלו מהר סיני התורה והמצוות, אבל הצדוקים שקיבלו אבותיהם בהר סיני לא תסור מן הדבר וגו'[64], והם סרים מהם ומכחישים דבריהם, גרועים יותר, וראוי לגזור עליהם יותר מהכותים, וכל שכן עכשיו שאנו מתרים בהם ואינם חוזרים בהם[65].
ביאה בקהל
הקראים, אם הם פסולי-קהל* נחלקו הדעות:
א) רוב ראשונים ואחרונים סוברים, שאסור להתחתן בהם[66], שכולם ספק ממזרים[67] - וספק ממזר* אסור מדרבנן[68] - כי נשותיהם מקודשות להן מן התורה או בכסף או בביאה[69], והבא עליהן דינו בחנק*[70], שהם מקדשים נשותיהם על פי פשט התורה[71], ומגרשים נשותיהם שלא כדת ומשנים ממטבע שטבעו חכמים בגיטין, ונישאות לאחרים בחיי הבעלים, נמצאו הבנים ממזרים מאשת-איש*[72], וכפי הדין בכותים*, שאסורים לבוא בקהל[73] מטעם זה[74] - לסוברים כן[75] - שהרי דיני הקראים נלמדים מדיני הכותים[76]. ומחרימים המשיאים להם בנותם[77], שעוברים על לא יבא ממזר בקהל ה'[78] ועל ולפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל*[79]. ומה שאמרו שאפשר שיחזרו הקראים למוטב ואין מעכבים עליהם[80], היינו שמא יצא ממנו זרע כשר ויקבל עליו דברי חברות וישא קראית כמותו, או לא ישא כלל[81]. ואע"פ שכבר היה מעשה שחזרו קהל גדול מהקראים לדעת האמת במצרים[82] ומשפחות ההם ידועות במצרים מהם כהנים וישראלים מיוחסים, ולא היה אדם פוצה פה עליהם אלא אדרבה נתחתנו בהם גדולי קהלות מצרים הרבנים[83], אין משם ראיה לקבלם בזמן הזה, לפי שאפשר שבאותו זמן היו כותבים גט כדת וכהלכה[84].
ב) ויש מהאחרונים סוברים - בדעת גאונים וראשונים[85] - שמותר להתחתן בהם[86], שכל הקידושין שלהם הם בעדים פסולים מן התורה, ואין כאן קידושין כלל, והבא על אחד מנשותיהם אינו כבא על אשת איש, הילכך אע"פ שאין גיטן גט אין כאן חשש ממזרות שהרי אין אישות שלהם אישות אלא כזנות בעלמא[87]. וכן אמרו שאפשר שיחזרו הקראים למוטב ואין מעכבים עליהם[88], ואין הפירוש שיקבל עליו דברי חברות ולא ישא אישה, שהרי אם ישב בטל, לא תהו בראה, ועוד שהרי מצווה על פריה-ורביה*, ואין הפירוש ישא קראית כמותו, שספיקן בספיקן אסור[89], אלא ודאי שאם יצא ממנו זרע כשר יהיה מותר לבוא בקהל[90]. ולא חוששים לצדוק וביתוס הראשונים שמא נשואים היו בעדים כשרים ואחד מהם גירש בגט פסול, או שמא אחד מהרבנים נהפכו איש ואשתו למינות וגירש את אשתו בגט שלהם, שאינו גט, שאחזוקי-אסורא-לא-מחזקינן* מספק, ועוד, שיש כמה ספיקות, שאף אם היו נשואים שמא לא גירש אחד מהם את אשתו, ואף אם גירש, שמא בעדים כשרים ובגט כשר גירש, שעדיין באותו הדור לא פקרו לגמרי ולא העמידו בית דין משלהם, ואפילו אם בגט פסול ועדים פסולים גירש, שמא אותה מגורשת לא נישאת לאחר, ואפילו נישאת לאחר, שמא לא ילדה, ואפילו ילדה, שמא סריס* או אילונית* ילדה, ואפילו ראוי להוליד ילדה, שמא מתו בעודם קטנים, ואפילו הגיעו להיות להם בנים, כל אחד מהנמצאים עתה יכול לומר איני מהם, הילכך כל אחד מהם מותר לבוא בקהל[91]. ולא אמרו שהם ממזרים, אלא באותם שקידושיהם בעדים שלנו וגיטן אינו גט, אבל אלו שאינם מקדשים אלא בעדיהם, אין כאן קידושין, שהם פסולי-עדות* מן התורה[92]. ולא אמרו שהצדוקים - קראים - בזמן הזה ככותים*, אלא לשאר דברים, לא לענין פיסול[93]. וכבר היה מעשה שחזרו קהל גדול מהקראים לדעת האמת במצרים[94], ומשפחות ההם ידועות במצרים מהם כהנים וישראלים מיוחסים, ולא היה אדם פוצה פה עליהם אלא אדרבה נתחתנו בהם גדולי קהלות מצרים הרבנים[95].
ג) ויש מהאחרונים הסוברים שמותר להתחתן עם הקראים, אלא שצריכים גיור[96], דהיינו טבילה הגונה וע"פ בית-דין* כדין גר ולקבל עליו עול מצוות[97] - ובאיש, אף מילה*[98] - כי הם נחשבים גויים גמורים, כי בנים זרים ילדו ובודאי אינם חוששים לישא נשים נכריות, ולפחות לבעול גויות, ולהוליד מהן זרע מרעים, שולדה כמותה[99].
יש מהאחרונים סוברים שאין האיסור להינשא לקראים משום ספק ממזרות - לסוברים כן[100] - אלא במקום שקבועים, שאע"פ שרובם לאו בני גירושין* הם, מכל מקום חשובים ולא בטלים[101]. ואפילו הקראי עצמו, המוזהר על המצוות, מוזהר שלא לישא ישראלית, משום שהוא ספק ממזר[102]. אבל אם פירש אחד מהם, אנו אומרים שכל הפורש מהרוב הוא פורש, ואין לגזור שמא יקח מן הקבוע או שמא תחזור למקום קביעותה[103].
להינשא לכהנים
אף לדעת הסוברים שהקראים אינם פסולי-קהל*[104], מכל מקום אסורים כהנים להתחתן עימם[105], משום חשש חללות, שהרי אין מייבמים אשת האח ולא חולצים[106], ויבמה שבא עליה זר עשאה זונה*, וכהן הבא על הזונה הולד חלל*, אם לא שתאמר שאין זו אשת אח כיוון שקדושיה בעדים פסולים[107], וכן הגיורת* והמשוחררת הרי זו זונה* - לסוברים כן[108], וכן הלכה[109] - ואסורה לכהן, והם אינו דורשים הכתוב אלא כפשוטו, שזונה המופקרת היא האסורה[110].
קבלתם בתשובה
לסוברים שהקראים הם פסולי-קהל*[111], אין מקבלים אותם אם רוצים לחזור[112], מפני שהם ספק ממזרים[113], ושמא יתערבו בישראל וישאו נשים וירבו ממזרים[114]. ולסוברים שמותרים לבוא בקהל[115], מחזירים אותם לדעת האמת[116], והקראים האוחזים בדרכי אבותם שטעו, ראוי להחזירם בתשובה ולמשכם בדברי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה[117].
מורידים ולא מעלים
הקראים, אם נאמר בהם הדין שמורידים ולא מעלים, כפי שנאמר במין*, שמיתתו ביד כל אדם[118], נחלקו ראשונים: יש סוברים שאלה שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים, הרי הם כתינוק שנשבה ביניהם, והוא כאנוס, אע"פ ששמע אח"כ שהוא יהודי[119]. ויש סוברים שמותר להורגם[120], לפי שהם המבוא אל המינות האמתית[121], ומאחר שאלו חיבי-כריתות* כל ימיהם - שמקדשים ע"פ הראייה, והם - אוכלי חמץ* בפסח* ושאר כריתות של יום-הכפורים*[122], ואין דין תינוק שנשבה אלא למי שלא הכיר בתורת ישראל מעולם, אבל מי שעומד בין ישראל והולך ומדבק בחוקותיהם של גויים מן המורידים הוא[123].
במה דברים אמורים, בקראים שבימי הראשונים[124], אבל הנמצאים בזמננו, כתבו אחרונים - שהכל מודים[125] - שאם היה אפשר בידינו להורידם היה מצוה להורידם[126], שהרי בכל יום אנו מחזירים אותם למוטב ומושכים אותם להאמין בתורה-שבעל-פה*, והם מחרפים ומגדפים את בעלי הקבלה, ואין לדון את אלו בכלל אנוסים אלא כופרים בתורה שבעל פה[127]. ויש מהאחרונים הסובר שאף הקראים שבזמננו הם כתינוק שנשבה בין הגויים, אין אנחנו מצווים להענישו מפני שהוא אנוס[128].
קדושין שלהם
הנושא אשה* כפי מנהג הקראים, היא אשת-איש*[129], לפי שנשותיהם מקודשות להם בכסף או בביאה[130], לא תתגרש אלא בגט*[131]. לסוברים שקראים אינם פסולי-קהל*[132], הנושא אישה כמנהג הקראים, שהיא אשת איש, היינו שנתקדשה בעדים שלנו על מנהג הקראים[133], שהרי עדים שלהם הם פסולי-עדות*[134]. וכתבו אחרונים שכן היה המנהג בזמן ומקום הראשונים, שלא היו נמצאים אלא מעט מזעיר אחד מעיר ושנים ממשפחה, וכל קידושיהן היו בעדי ישראל[135].
גיטין שלהם
גירושי הקראים כתבו ראשונים שאינו גט כלל[136], לפי שאינם מאמינים במנהגינו בגיטין וקידושין[137]. וביארו אחרונים שאע"פ שבזמן ומקום הראשונים לא היו נמצאים אלא מעט מזעיר אחד מעיר ושנים ממשפחה, וכל קידושיהן וגירושיהן היו בעדי ישראל, מכל מקום לא היה הגט כתיקון רבותינו[138].
פסולי עדות
הקראים הם פסולי-עדות*[139], שהם חיבי-רכיתות* ובועלי נידות[140]. ואפילו אם נאמר שאלו הקראים שבזמנינו זה יהיו כאנוסים, יען כי אבותיהם ואבות אבותיהם גדלום על אותו הדת, וחושבים שעושים טובה, והרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים, אין ראוי להכשירם לעדות, כיוון שסוף סוף עוברים על כמה עבירות לפי דת האמת, שהרי ודאי שתינוק שנשבה לבין הגויים ואוחז בדת הגויים יען כי נתגדל ביניהם, לא נכשירהו לעדות כיוון שאינו עושה מעשה ישראל הכשרים[141].
להכשילם באיסור
הצדוקים - קראים - נחשבים כישראל מומר, ואסור משום לפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל* לומר להם לעשות מלאכה ביום-טוב*[142], ואף דבר שמותר לומר לגוי, כגון מת ביום-טוב* ראשון, שמתעסקים בו עממים[143], ואסור לומר להם לעשות שום דבר של איסור[144], מאחר שהם מצווים שלא לעשותו, אלא שיצרם תקיף עליהם להיות עבריינים ומומרים[145].
הלוואתם בריבית
הקראים, אם דינם כישראל משומד לעבודה-זרה*[146], שמותר להלוותו ברִבית* - לסוברים כן[147] - כתבו אחרונים שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם יש לקראים דין מורידים ולא מעלים[148], שהרי איסור ריבית תלוי במי שמצווים להחיותו, שנאמר: אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך[149]:
א) לסוברים שמצוה להחיותם ולא נאמר בהם מורידים ולא מעלים[150], הקראים אין להם דין משומד ואסור להלוותם בריבית[151], שהם כתינוק שנשבה בין הגויים[152], ואין צריך לומר שאסור ללוות מהם בריבית[153]. ואע"פ שהכותים* בזמן הזה מותר להלוותם בריבית[154], כיוון שהם מתחילה מעצמם חזרו לסורם, חזרו גם בניהם להיות כמותם, שהם כמו גוי שנתגייר וחזר לסורו[155], אבל הקראים הם קצת אנוסים היו מתחילה, שטעו בקבלתם, לפיכך אין להם דין משומדים, ואסור להלוותם בריבית[156].
ב) ולסוברים שאין מצוה להחיותם ונאמר בהם מורידים ולא מעלים[157], הקראים יש להם דין משומדים ומותר להלוותם בריבית[158], שכופרים בתורה שבעל פה והוא כפירת עיקר[159], ואין דין תינוק שנשבה אלא למי שלא הכיר בתורת ישראל מעולם, אבל לא למי שעומד בין ישראל והולך ומדבק בחוקותיהם של גויים[160]. ואפילו לסוברים שהקראים אין להם דין משומדים, היינו לקראים שהיו בימי הראשונים, שהיו בהם כמה מעלות טובות, מה שאין כן עכשיו[161]. ומכל מקום אסור ללוות מהם בריבית[162], כפי הדין במשומד, שאפילו עד אלף דור דין משומד יש לו ואסור להושיט לו איסורים[163], ומי עקר מהן דין משומדים ונתן עליהם דין גויים[164]. ואע"פ שכותים מותר ללוות מהם בריבית - לסוברים כן[165] - משום שחכמים עשאום כגויים לכל דבר, ואפילו לקולא - לסוברים כן[166] - הם היה כח בידם לעקור דבר מן התורה[167], אבל אנו אין לנו כח בודאי לעקור אפילו אות אחת מהתורה[168].
טומאת קבריהם
קברי הקראים מטמאים, ככל קברי ישראל, והכהנים מוזהרים מליכנס בבית קברותיהם[169], אע"פ שהגויים אינם מטמאים באוהל - לסוברים כן[170] - שהטעם הוא לפי שלא ניתן להם תורה[171], והצדוקים - קראים - הללו, ניתן להם תורה בכלל כל ישראל, וקיבלוה אבותם בהר סיני, אלא שאח"כ כפרו בתורה שבעל פה, ואם כן הם מטמאים באוהל כישראל[172], וגם מזה שממעטים גוים, מהכתוב: אדם* כי ימות באהל[173], אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם[174], משמע שאומות העולם שהם הגוים לבד הוא שאין מטמא באוהל, שהרי דבר חידוש שחידשה תורה, שאע"פ שהגויים מטמאים במגע ובמשא - לסוברים כן[175] - אין מטמאים באוהל, וחידוש הוא בגויים, ואין לך בו אלא חידושו, והצדוקים - קראים - הללו אינם נכללים בכלל גויים, ותולעת יעקב הן מכלל ישראל[176].
לשאול בשלומם ולבקרם
הקראים, כתבו ראשונים שראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד, להתקרב אצלם במעשה יושר ולהתנהג עימהם במידת הענוה ובדרך האמת והשלום, כל זמן שגם הם ינהגו עימנו בתמימות ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור, וכל שכן שישמרו לשונם מלהתלוצץ ומלהלעיג בדברי רבותינו התנאים* חכמי המשנה והתלמוד, שבדבריהם והמנהגים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים, ובזאת יכון לנו לכבדם וללכת לשאול בשלומם אפילו בבתיהם[177], ולנחם אבליהם[178], שכל אימת שאינם מפקירים בחציפות, אין אנו מחשיבים להם כמינים, שיש להתרחק מהם[179]. אך אם מחללים בגילוי ראש מועדי ה' המקודשים בימים הקבועים לנו, אסור לבן ישראל לבקרם ליום הקבוע להם במה שבדאו מלבם[180]. וכתבו אחרונים שכן הדין בקראים הנמצאים אצלנו היום, שהם מחללים המועדות בגילוי ראש וחוצפה רבה ועושים כל מיני מלאכה בהם, ולכן אין ראוי להתנהג עמהם כאשר היה בזמנים הקודמים[181].
ללמדם תורה וחכמה
ללמד לקראים תורה ומקרא וטעמיה, כתבו אחרונים, שמותר[182]. ואם מותר ללמדם תורה-שבעל-פה*, נחלקו אחרונים: יש סוברים שהדבר אסור[183], אם לא יקבל עליו דברי חברות - לסוברים שמקבלים אותם בתשובה[184] - כי אחר שילמד, ילעיג ויתלוצץ על דבריהם, כי מי שאינו מאמין במקבל הקבלה האיך יקבל דבריו, הרי אינו לומד אלא לקנתר ולסתור דבריהם, כאשר הוא מפורסם בדברי ענן וזולתו מן מחבריהם[185]. ויש סוברים שהדבר מותר[186], אם קיבלו עליהם שלא יחללו את מועדי ה' המקודשים ושלא יזלזלו בכבוד חכמים החיים והמתים[187].
מותר ללמד לקראים החכמות שחיברו חכמי היוונים[188].
למול בניהם
למול בניהם של קראים, כתבו גאונים שמעולם לא נמנעו רבותינו מלמול את בניהם של קראים בשבת*, כי אפשר שיחזרו אל המוטב ואין מעבירין עליהם[189]. וביארו ראשונים ואחרונים, שדברים הללו באלו שבבבל וכיוצא בהם, שמלים כדת חכמים וכמנהגותיהם ובמוהל הממונה בבית דין ומתכנסים לבתיהם תלמידי חכמים ומתפללים כמנהג שלנו, ואין משנים מזאת כלום[190], ולכן בזמן הזה שלא נמצא בהם אחת מכל המידות הללו, ואינם מלין את בניהם כדת, שהרי אינם פורעים, והמל ולא פרע, כאילו לא מל[191], ואינם מלים במוהל שלנו ואין מכניסין בבתיהם תלמידי חכמים[192], ואין מקדשים את החודש אלא בראייה, ואוכלים חמץ בפסח שלנו לעיני כל ישראל, ואוכלים ביום הכפורים שחל להיות בחשבוננו, ולא הספיק כל זה אלא מלעיגים עלינו לפני האומות, וקוראים אותנו כופרים שאנם נישאים עם בת אחינו ובת אחותינו האסורות להם ולכל האומות[193], לפיכך אסור למול את בניהם בשבת[194], שכיוון שאינם מודים בפריעה, ואם כן איך יעשו להם פריעה, ואם ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה[195]. ואע"פ שהוא מקלקל*, וכל המקלקלים פטורים[196], מכל מקום פטור אבל אסור[197], ועוד, שכיוון שאינה נקראת מילה יש בה קצת תולדות מלאכות, שמפרר הדם ממקומות רחוקים והוא כמו הקזה שמוציאה הדם מכל הורידים[198]. אבל בימי החול שאין איסור חילול שבת בו, נוהגים להקל למול את בניהם ומברכים על המילה, אולי יצא מהם זרע כשר, אפילו שיש בהם חשש ממזרות - לסוברים כן[199] - וישובו בתשובה, אבל בשבת אין לחלל שבת ודאי על בעל תשובה בספק[200]. כי במניעת המילה למוהלים אין שום עבירה בקום עשה, אלא ביטול מצות עשה על בית-דין* - לסוברים כן[201] - ומאחר שהם אינם מודים בבית דין שלנו וכופרים בחכמים שלנו, מה לנו כלל ספק חילול שבת בודאי מינים ואפיקורסים, שראוי להתקיים בהם - לסוברים כן[202], וכן הלכה[203] - מורידים ולא מעלים[204].
ליילדם בשבת
הקראים, כתבו אחרונים שמותר ליילדם בשבת*, כיוון ששומרים שבת[205], ושכן פשט המנהג[206]. ומכל מקום אסור ליטול שכר[207]. יש מהאחרונים סוברים שמותר ליילדם אפילו אם מחללים עליהם את השבת[208]. אבל רוב האחרונים כתבו שאין הדברים אמורים אלא בדבר שאין בו חילול השבת[209], ואפילו אם הוא איסור דרבנן[210], כגון שכבר ישבה על המשבר, שאז מתירים משום איבה*, אבל דבר שיש בו חילול שבת, שלא הותר משום איבה, ודאי גם בקראים אסור[211]. שאף לסוברים שהקראים הם תינוקות שנשבו[212], מכיוון שכל ההיתר לחלל שבת למיילדת הם כדי שישמור שבתות הרבה[213], מכיוון שאין ידינו תקיפה ובודאי ישאר מטומע בין הקראים ולא ישמור שבת - כהלכתו - אסור לחלל עליו שבת, שידוע קרוב לודאי שלא ישמור שבת[214]. ואף לסוברים שמותר למול בני הקראים בשבת[215], שמא יצא מהם זרע כשר, מכל מקום ודאי שראוי להמית הקראים אם היה אפשר בידינו[216], ואם כן איך נמלא את ידינו ונאמץ את לבבנו לחלל את השבת בשביל להציל הקראית מן הסכנה, והמילדת היא בהכרח לעשות כמה מלאכות להצלת היולדת ולהציל את הולד ולהחיותם, ואע"פ שהולד אפשר שישוב לאיתן התורה, מכל מקום לא מצינו שיתירו לתלל את השבת בשביל העתיד לבוא בספק, והרי נשים וטף של עיר-הנדחת* נהרגים, אע"פ שלא חטאו, רק בעליהם[217]. ומה גם שיש בחילול שבת עבור פקוח-נפש* שלהם משום חלול-השם*, שהצדוקים - קראים - אין להם דין פיקוח נפש, וסוברים שיעשה אדם המצוות אע"פ שימות בהם, ואינם מחללים את התורה בשביל פיקוח נפש[218], והם מלעיגים עלינו שאנו מחללים את השבת עבור פיקוח נפש[219], ולכן כשיארע להם שתהיה אשה מהן מקשה לילד ביום השבת אינם קוראים למילדות שלהם, כדי שלא תחללנה את השבת, והם קוראות את הישראלית שתיילד את הצדוקית, בעבור שהישראלית מחללת את השבת בעבור פיקוח נפש[220].
קבורת מתיהם
הקראים, מותר לישראל לקבור מתיהם[221], שכן שנינו: קוברים מתי גוים עם מתי ישראל, מפני דרכי-שלום*[222], כל שכן אלו שהם זרע ישראל[223].
ספר תורה שכתבו קראי
ספר-תורה* שכתבו קראי, כיוון שהם מאמינים בקדושת השם ובקדושת התורה[224], ואינם מעלים בדעתם שהספר תורה הוא כשאר הדברים, אינם נקראים מינים - ואין ספר תורה שלהם, כספר תורה שכתבו מין*, שייגנז[225] - אדרבה, מי ששורף אותם עובר משום לא-תעשון-כן-לה'-אלהיכם*[226], אלא טעון גניזה*, ואסור לברך עליו ולקרות בו בציבור, מפני שאפשר שלא נעשה כתיקון חז"ל, כיוון שאינם מאמינים בדבריהם[227]. ואין לומר שיהיה כחומש מן החומשים* שלא נעשו כתיקון ספר תורה[228], שכיוון שהוא עשוי כצורת ספר תורה יבוא לידי תקלה, שיקראו בו בציבור[229], ועוד, שיש לחוש שמא נעשה כתיקון חז"ל ויש בו קדושת ספר תורה וינהג בו מנהג בזיון, לפיכך הגניזה טוב לו[230].
השלמה למנין
הקראים, אסור להשלים בהם מנין*[231], לא עשרה לקדֻשה*[232] ולא שלושה לזִמון*[233], משום שאינם מודים בחיוב הקדושה ולא בחיוב הזימון, ואינם משגיחים במנין עשרה ולא במנין שלושה, וכל דבר, שמאמינים בחיובו ובחלותו, רשאים אנו להצטרף אליהם בו, וכל מה שאין מאמינים בחיובו ובחלותו, אסורים שיצטרפו בו[234]. ואם הצדוקי - קראי - חבר הוא, מזמנים עליו[235].
שחיטתם
הצדוקים והבייתוסים ותלמידים וכל הטועים אחריהם שאינם מאמינים בתורה שבעל פה שחיטתם אסורה[236], וענן הטועה והנמשכים אחריו[237] התירו להם המליקה ונמצאו אוכלים נבלות, וגם אינם בודקים כלל ונמצאו אוכלים טריפות[238]. ואם שחטו בפנינו הרי זו מותרת[239]. ויש הסוברים שמותרת, אפילו ישראל יוצא ונכנס[240], ויש המפרשים בדעתם שהוא דוקא אם הוא מומחה, שיודע המעשים האסורים לישראל, וירא ממנו[241]. איסור שחיטתם הוא שמא יקלקלו, והם אינם מאמינים בתורת השחיטה, לפיכך אינם נאמנים לומר לא קלקלנו[242]. ויש הסוברים שצריך אף שיבדוק ישראל הסכין[243] ויתן להם[244]. ויש הסוברים שאין ההיתר אלא כשאוכל הקראי משחיטתו, אבל אם אינו אוכל ממנה יש לחוש שמא יקלקל ולא ידע הישראל, כיוון שאין לקראים לפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל*[245]. אם לא שחט בפנינו, אפילו היה השוחט מומחה, שחיטתם אסורה[246]. ואם עבר ושחט בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה ואפילו חתך כזית*, ונתן לו - לצדוקי[247] - ואכלו, אין אוכלים משחיטתו[248], ואע"פ שהחזיקו במצות השחיטה, משום שדרסה חלדה הגרמה ועיקור אינם כתובים, וכל שלא כתוב אע"פ שהחזיקו אין סומכים עליהם[249]. וכתבו אחרונים שאין ההיתר לאכול משחיטת קראי כשישראל עומד על גביו, אלא בקראים שבימי הראשונים שהם כאנוסים - לסוברים כן[250] - אבל קראים שבימינו שאנו מתרים בהם כמה פעמים ולא אבו שמוע, ואדרבה מפקירים יותר, שחיטתם אסורה[251].
יינם
יין הקראים, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאין בו משום איסור יין-של-גויים*[252], שהכותים* אינם נאמנים על על יין-נסך*, לומר על יין שלא נגע בו גוי, לפי שאינם מקפידים על מגע גוי ביין[253], הרי שאם לא היו חשודים, היו נאמנים, וכפי שהכותים נאמנים לומר קברנו שם הנפלים או לא קברנו[254], והקראים בדלים ממגע גוי יותר מאיתנו[255]. ב) ויש סוברים שיין הקראים יין נסך, כמומרים[256], שכל המחלל את המועדות כאילו מחלל את השבתות[257] - בפרהסיא*, שיינו בכלל גזירת יין של גויים[258] - ואלו הקראים המחללים את המועדות כאלו מחללים שבתות וכאלו כופרים בכל התורה כולה[259].
נשבע בעל היין שלא נגע בו גוי, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש מתירים[260], מפני שהוא נזהר בשבועה, אע"פ שאינו נזהר ממגע גוי[261]. ויש אוסרים[262], שאפילו אם אינם חשודים על השבועה, כל מי שהוא פסול לעדות ואינו פסול לשבועה, אפילו העיד עדותו בשבועה, פסול[263].
חלבם
חָלב* הקראים, אם הם אוכלים ממנו מותר לאכלו[264], שהרי נזהרים הם בחלב בהמה-טמאה*[265] - ואינו כמו חלב-של-גוי* - ואם אינם אוכלים ממנו אסור לאכלו[266], שיש לחוש לתערובת חלב בהמה טמאה, כיוון שאין הם חוששים לאיסור לפני-עור-לא-תתן-מכשֹׁל*[267].
נשבע הקראי שלא חלבו גוי, נחלקו אחרונים: יש המתירים לאוכלו, שאין הקראים חשודים על השבועה[268]. ויש האוסרים לאוכלו, שאפילו אם אינם חשודים על השבועה, כל מי שהוא פסול לעדות ואינו פסול לשבועה, אפילו העיד עדותו בשבועה, פסול[269].
חלב שחלבו גוי לפני צדוקי - קראי - אם שותה הוא ממנו או אוכל ממנו מותר[270], משום שמקפידים על חלב טמא, ואפילו במגע גוי[271], ואם לאו אסור[272], כיוון שאין הם חוששים לאיסור לפני עור לא תתן מכשֹׁל*[273].
גבינתם
גבינת קראים, אם יש בה משום גבינת-גוים* האסורה, כתבו אחרונים שאם הדבר ברור שמעמידים בקיבת בהמה ולא בעורה, ואין מולחים הקיבה בעורה, מותר לאכול מגבינתם, ואם מעמידים בעור, אפילו בשל שחיטתם אסורה בכל שהוא - שהרי אסור לאכול משחיטתם[274] - ואם הדבר ספק, אסור, כיוון שאין נזהרים על אכילת בשר-בחלב*, שאין להם אלא הפסוק ככתוב: לא תבשל גדי בחלב אמו[275], אינם מקפידים להעמיד בעור הקיבה ואסור בכל שהוא[276].
בר מצרא
הקונה מקראי, כתבו אחרונים שאין המצרן יכול לסלקו[277], כפי הדין בגוי[278], שהטעמים שנאמרו בו[279], שייכים אף בקראי[280].
על קראים, אם יכולים, במקרה שלא עירבו ערוב-חצרות* יחד עם שאר בני החצר, לסלק רשותם, כדי שיוכלו לטלטל מהבתים לצר בשבת, ע"ע בטול רשות[281]. על הנוהגים להחמיר שאף אם לא ראתה האשה* לאחר לידתה דם בימי טוהר, לא תשמש יולדת זכר עד סוף ארבעים יום, ויולדת נקבה עד סוף שמונים יום, שיש מהראשונים סוברים שמהצדוקים - קראים - למדו דבר זה, ויש לבטלו, ע"ע דם טוהר[282]. על הנוהגים להחמיר שנדה*, לא תלוש ותבשל ותעשה שאר עסקיה, שכתבו ראשונים שמהקראים למדו דבר זה, ויש לבטלו, ע"ע נדה. על הקראים, שנוהגים שאין האישה טובלת לנידותה, אלא רוחצת בלבד, ושהחרימו ראשונים לעושה כן, ע"ע הנ"ל. על קראים, העומדים בשעת קריאת-התורה*, שיש סוברים שיש למנוע משום כך לעמוד בשעת קריאתה, ע"ע קריאת התורה. על מנהג קריאת פרקי אבות בשבתות שבין פסח* לשבועות*, שיש הסוברים שנתקן נגד הקראים, ע"ע תפלת שבת. ושם, על מנהג קריאת במה מדליקין בליל שבת, שיש הסוברים שנתקן נגד הקראים.
הערות שוליים
- ↑ עי' ס' הקבלה לראב"ד (עמ' 37 במהד' גרשון כהן).
- ↑ ס' הקבלה לראב"ד שם (עמ' 37-38).
- ↑ ע"ע ריש גלותא. ס' הקבלה שם (עמ' 38); עי' ס' נגד הקראים המובא בחלוק הקראים והרבנים (נד' בלקוטי קדמוניות, נספחים עמ' 103).
- ↑ ס' נגד הקראים שם.
- ↑ ס' נגד הקראים שם.
- ↑ ס' הקבלה שם.
- ↑ ס' נגד הקראים שם.
- ↑ ע"ע צדוקים, שנקראו צדוקים על שם צדוק ובייתוסים על שם ביתוס.
- ↑ ס' הקבלה שם.
- ↑ כתב תמים לר' משה בר חסדאי (נד' באוצר נחמד ח"ג עמ' 62), שכך שמענו מרבותינו.
- ↑ כ"מ מסדר"ע ח"ב סי' עט; כ"מ מס' הקבלה לראב"ד (עמ' 38 במהד' גרשון כהן); כ"מ מס' הכוזרי מאמר ג סי' לח, לפי קול יהודה שם ואוצר נחמד מאמר א סי' א (ועי' אוצר נחמד שבציון 43).
- ↑ כ"מ מסדר"ע שבציון 16; עי' ס' הכוזרי מאמר ג סי' סה; עי' שאלת השואל בתשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסה; עי' הק' הראב"ע לפי' עה"ת והק' הראב"ע לשיטה אחרת עה"ת; עי' רדב"ז שבציונים 48, 158; שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב; תשו' ר"ש ויטאל ור' בנימין מנשה בשו"ת באר מים חיים סי' מא.
- ↑ סדר"ע שם; כ"מ מפהמ"ש לרמב"ם חולין יח א; כ"מ מראב"ע שם ושם.
- ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסג.
- ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם.
- ↑ סדר"ע שם.
- ↑ עי' רע"ב ידים פ"ד מ"ו; עי' תפא"י פס"ט.
- ↑ רע"ב שם.
- ↑ עי' ציון 38 ואילך.
- ↑ רבינו בחיי אבות פ"א מ"ג.
- ↑ ויקרא כג טו.
- ↑ תפא"י שם. וע"ע עֹמר וע' שבועות.
- ↑ עי' תפא"י שם.
- ↑ עי' רמב"ם עיוה"כ פ"א ה"ז ורמב"ם שבציון 63 ורמב"ם שבע' דם טוהר ציון 144 (ורד"צ הופמן שבע' הנ"ל ציון 143); עי' הק' הראב"ע לפי' עה"ת והק' הראב"ע לשיטה אחרת עה"ת; כ"מ מרמב"ן ויקרא ג ט; עי' רע"ב אבות פ"א מי"א וידים פ"ד מ"ו (ועי' ציון 39); עי' שו"ת בנימין זאב ושו"ת משפטי שמואל שבציון 134; עי' שו"ע שבציון 63; עי' שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב; עי' שו"ת רדב"ז שבציון 65; עי' שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' טו; כ"מ מערך לחם למהריק"ש שבציון 266; עי' שו"ת גו"ר שבציון 206; עי' חו"ד סי' קנט ביאורים סק"ד.
- ↑ עי' רע"ב שם.
- ↑ רע"ב ידים שם. וע"ע צדוקים.
- ↑ עי' ציון 38 ואילך.
- ↑ עי' קול יהודה שבציון 39.
- ↑ ע"ע צדוקים, ושם, שי"ח.
- ↑ ס' הכוזרי מאמר ג סי' סה, ע"פ קדושין סו א; עי' נחלת אבות לרי"א אברבנאל פ"א מ"ו, בשם הכוזרי, והסכים לו.
- ↑ עי' ציון 11.
- ↑ עי' נחלת אבות שם, בשם הכוזרי, והסכים לו.
- ↑ עי' גאונים וראשונים שבציונים 7, 9; כ"מ כוזרי שם.
- ↑ עי' נחלת אבות שם, בשם הכוזרי, והסכים לו.
- ↑ ס' הכוזרי שם.
- ↑ ס' הכוזרי שם. וע"ע צדוקים.
- ↑ עי' גאונים וראשונים שבציונים 6, 7, 9.
- ↑ עי' מגן אבות לרשב"ץ אבות פ"א מ"ג.
- ↑ ע"ע נדה.
- ↑ שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' קנב.
- ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם אבות פ"א מ"ג; עי' רבינו בחיי שבציון 20; כ"מ קצת מרע"ב ידים פ"ד מ"ו; כ"מ קצת משו"ת רדב"ז שבציון 85; עי' שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב: הצדוקים הנקראים קראים, ובהמשך קורא לקברי הקראים: קברי הצדוקים והבייתוסים; קול יהודה לכוזרי מאמר א סי' א ומאמר ג סי' סה, בד' פהמ"ש לרמב"ם אבות שם וחולין יח א ובד' הראב"ע (עי' ראב"ע שבציון 22); תפא"י פס"ט.
- ↑ פהמ"ש לרמב"ם אבות שם; קול יהודה מאמר ג שם, בשמו. ועי' כעי"ז ברע"ב ידים שם.
- ↑ עי' ס' הכוזרי שבציון 27 ואילך.
- ↑ קול יהודה מאמר א שם ומאמר ג שם, בד' הכוזרי שבציונים 28, 34 (וצ"ב מהכוזרי שבציון 11), ועי' ציון 43, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' ס' הכוזרי שבציון 27 ואילך.
- ↑ אוצר נחמד לכוזרי מאמר א סי' א, בד' הכוזרי שבציונים 11, 28: ואולי, ועי' ציון 41, שי"מ בע"א.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעד.
- ↑ שאלת השואל בתשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסה.
- ↑ עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסג.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ עי' ציון 12. עי' שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ ש"א ב ט. שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ ע"ע גט.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם. ועי' ציונים 66, 119, שקדושין (ע"ע) שלהם כדין, אבל גטין (ע"ע גט) שלא כדין. ועי' ציון 116 ואילך, שי"ח וסוברים שקידושין בעדים שלהם אינם כלום, שעדיהם פסולי-עדות (ע"ע).
- ↑ עי' רדב"ז שבציון 55 ואילך.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם, שכן ביאר לו הגדול שבהם.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ עי' שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ ס' הכוזרי מאמר ג סי' לח.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ ס' הכוזרי שם סי' מט.
- ↑ ס' הכוזרי שם סי' לח.
- ↑ רמב"ם עבדים פ"ו ה"ו; שו"ע יו"ד רסז מז.
- ↑ דברים יז יא.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב).
- ↑ תשו' רבינו שמשון שבשו"ת המבי"ט ח"א סי' לח, והובא בקצרה בב"י אה"ע סי' ד; שו"ת הרא"ם סי' נח; רמ"א בשו"ע שם לז; ערה"ש שם סס"ב, בשמו; עי' יש"ש קדושין פ"ד סי' י; שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' טו; לבוש שם סל"ז; כרוז של היש"א ברכה שנד' בסו"ס כי ביצחק קובץ תורת משה, שכן הסכמת הרבנים הקדמונים, ושבימי הראש"ל ר' שלמה משה סוזין חתרו הרבה להסתפח בנחלת ה' ולא הסכים להתירם.
- ↑ שו"ת הרא"ם שם; רמ"א שם; ערה"ש שם, בשמו; לבוש שם. וע"ע ממזר.
- ↑ ע"ע ממזר.
- ↑ תשו' רבינו שמשון בשו"ת מבי"ט שם וב"י שם; וע"ע קדושין.
- ↑ תשו' רבינו שמשון בשו"ת מבי"ט שם: היינו בחנק. וע"ע אשת איש ציון 11 ואילך.
- ↑ עי' לבוש שם.
- ↑ תשו' רבינו שמשון בשו"ת מבי"ט שם וב"י שם; עי' לבוש שם; עי' ט"ז שם ס"ק כד. ועי' ב"י שם, ראיה לזה מקדושין עה ב.
- ↑ ע"ע כותים: בתורת פסולי קהל.
- ↑ עי' בהגר"א שם ס"ק קא.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 278 ואילך.
- ↑ עי' ציון 63. בהגר"א שם.
- ↑ תשו' רבינו שמשון בשו"ת המבי"ט שם. ועי' כרוז של היש"א ברכה שם, שהחרים ישראל שנשא קראית.
- ↑ דברים כג ג.
- ↑ ויקרא יט יד. תשו' רבינו שמשון בשו"ת המבי"ט שם.
- ↑ עי' תשו' רב האי שבציון 137.
- ↑ עי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' עג, שכן פי' אחרים בד' רב האי שבציון הנ"ל, ועי' ציון 84, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' ציון 88.
- ↑ עי' ציון 89.
- ↑ שו"ת מהרש"ך שם (ולפי"ז אף ראיות הרדב"ז שבציון 79, מרב האי והרמב"ם, אינן). ועי' תשו' רבינו שמשון בשו"ת המבי"ט שם: וכל חכם המורה - להתיר הקראים לבוא בקהל - עליו אני קורא זקן-ממרא (ע"ע). ועי' יש"ש שם: ואני שמעתי שחכם גדול בא"י רצה להתיר את הקראים ונקצרה לו השעה מן השמים והלך לעולמו.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' עג, בד' רב האי שבציון 137, ובד' רמב"ם שבציונים 103, 113, ובד' רבינו אברהם החסיד שבציון 88.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם, שהעידו לפניו שכן נהגו ר' יעקב בירב ור' שמואל הלוי, והסכים להם; שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב); עי' שו"ת נובי"ק אה"ע סי' ה, בשם כמה קדמונים, והובא בפת"ש אה"ע סי' ד ס"ק מה.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"א שם.
- ↑ עי' תשו' רב האי שבציון 137.
- ↑ ע"ע ממזר.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם, בד' רב האי שבציון הנ"ל, ושכן מדוייק הל' ואין מעכבין עליהן, ועי' ציון 75, שי"מ בע"א.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם. ועי' שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' טו, שדחה.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם, בד' רבינו שמשון שבציון 60.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם, בד' רמב"ם שבציון ציון 63.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם, שכן העיד בעל ס' כפו"פ שקרה בסוף מחזור רס"ז, ע"י הנגיד רבינו אברהם החסיד (וכ' שקרוב הוא ר"א בן הרמב"ם); שו"ת רדב"ז ח"ב שם, כנ"ל (ושהוא ר"א בן הרמב"ם, ועי' ציון 80, שחלק מהתשו' הנ"ל היא לר' בצלאל אשכנזי).
- ↑ שו"ת רדב"ז שם ושם.
- ↑ עי' שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' קנב.
- ↑ עי' שו"ת שאילת יעבץ שם. וע"ע גרות: כניסתם לברית.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 82 ואילך.
- ↑ שו"ת שאילת יעבץ שם. וע"ע יחס ציון 60 ואילך.
- ↑ עי' ציון 66 ואילך.
- ↑ שו"ת נובי"ק אה"ע סי' ה, והובא בפת"ש אה"ע סי' ד ס"ק מה. עיי"ש שלא הכריע להיתר ולא לאיסור, משום החולקים שבציון 85 ואילך. וע"ע קבוע.
- ↑ עי' שו"ת נובי"ק שם.
- ↑ שו"ת נובי"ק שם, ע"פ יבמות טז ב.
- ↑ עי' ציון 79 ואילך.
- ↑ עי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב), וכ' שהנגיד ר' נתן הכהן לא רצה לקחת אישה מהמשפחות המדוברות בציון 88 ואילך.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם. ועי' ספרי הקראים, שלד' בנימין אלנהאונדי, ארוסה חולצת ומתייבמת, ונשואה יוצאת בלא כלום.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם (ועי' ציון 86).
- ↑ ע"ע זונה ציון 28.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 44 ואילך.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם (וע"ע הנ"ל ציון 11 ואילך). ועי' שו"ת רדב"ז שם, דינים נוספים שאינם נזהרים בהם, הפוסלים לכהונה.
- ↑ עי' ציון 60 ואילך.
- ↑ רמ"א בשו"ע אה"ע ד לז; ערה"ש שם סס"ב, בשמו; לבוש שם סל"ז.
- ↑ עי' ציון 61. עי' רמ"א שם; עי' ערה"ש שם, בשמו; עי' לבוש שם.
- ↑ ב"ש שם ס"ק סז.
- ↑ עי' ציון 79 ואילך.
- ↑ עי' רמב"ם שבציון הבא; עי' שו"ת רדב"ז שבציון 88, שכך עשה רבינו אברהם החסיד וח"ב סי' תשצו (ועי' ציון 95, ומ"מ דבר זה הוא מהרדב"ז, שהרי מתחיל: אמר דוד).
- ↑ רמב"ם ממרים פ"ג ה"ג.
- ↑ ע"ע מין, ושם הפרטים.
- ↑ רמב"ם ממרים פ"ג ה"ג, לגירסתנו, ועי' ברמב"ם המדוייק שם, שהוא שינוי מחמת הצנזורה; רמב"ם שם, לפי רדב"ז שם ומל"מ מלוה פ"ה ה"ב, וסותר לרמב"ם שבציון הבא, ועי' מל"מ שם, מה שיישב; עי' רמב"ם שם, לפי רעק"א שבציון 196 ובי"מ שבציון 199 ואילך.
- ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם חולין יח א, וסותר לרמב"ם לפי רדב"ז ומל"מ שבציון הקודם, ועי' מל"מ שם, מה שיישב; רמב"ם ממרים שם, לגי' הד' שעם מג"ע: ולא ימהר אדם להרגן, לפי מל"מ מלוה שם, ועי' שו"ת רא"ם סי' נז, שדחה; עי' תשו' רבינו שמשון בשו"ת מבי"ט ח"א סי' לח.
- ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם.
- ↑ תשו' רבינו שמשון שם.
- ↑ עי' רמב"ן ב"מ עא ב; נמוק"י שם (מב ב).
- ↑ עי' רדב"ז ממרים פ"ג ה"ג, בד' רמב"ם שבציון 105.
- ↑ עי' רדב"ז שם, בד' רמב"ם שבציון הנ"ל.
- ↑ רדב"ז שם; תשו' ר"ש ויטאל בשו"ת באר מים חיים סי' מא: קרוב בעיני; תשו' מהר"ם גלאנטי ור' שבתי מנשה שם; עי' שו"ת גו"ר או"ח כלל ג סי' א.
- ↑ רדב"ז שם.
- ↑ שו"ת רא"ם סי' נז.
- ↑ תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 66.
- ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון הנ"ל.
- ↑ תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא.
- ↑ עי' ציון 79 ואילך.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' עג, בד' רמב"ם שבציון 85, שלא יסתור לרמב"ם שבציון 103 (עי' ציון 79).
- ↑ שו"ת רדב"ז שם, וכ' שהוא נלמד מתשו' הרמב"ם שם, וצ"ב.
- ↑ שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצו (ועי' ציון 95, ומ"מ דבר זה הוא מהרדב"ז, שהרי מתחיל: אמר דוד).
- ↑ תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא; כרוז של היש"א ברכה שנד' בסו"ס כי ביצחק קובץ תורת משה.
- ↑ תשו' הרמב"ם שם.
- ↑ שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תשצו (ועי' ציון 95, ומ"מ דבר זה הוא מהרדב"ז, שהרי מתחיל: אמר דוד).
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' עג, וכ' שהוא נלמד מתשו' הרמב"ם (בלאו) סי' שנא, וצ"ב; שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב). שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' טו.
- ↑ עי' שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ שו"ת מהרש"ך שם.
- ↑ עי' שו"ת בנימין זאב סי' תו וסי' תז; עי' שו"ת משפטי שמואל סי' קלד.
- ↑ שו"ת בנימין זאב סי' תו. וע"ע קבורה.
- ↑ שו"ת בנימין זאב סי' תז; שו"ת משפטי שמואל שם.
- ↑ עי' שו"ת בנימין זאב שם; שו"ת משפטי שמואל שם. ועי' שו"ת בנימין זאב שם, ראיות רבות לזה.
- ↑ ע"ע מומר.
- ↑ ע"ע מומר וע' רבית וע' אח (ב) ציון 44 ואילך.
- ↑ עי' שו"ע הרב הל' רבית סע"ט וס"פ.
- ↑ ויקרא כה לו. שו"ע הרב שם ס"פ. וע"ע רבית וע' אח (ב) ציון 44 ואילך.
- ↑ עי' ציונים 112, 121.
- ↑ ב"י יו"ד סי' קנט, ע"פ פהמ"ש לרמב"ם חולין יח א (ועי' מל"מ מלוה פ"ה ה"ב, שתמה, ושצ"ל ע"פ רמב"ם שבציון 104 (ועי' ציון 104 ביישוב הרמב"ם שלא יסתור עצמו), וכעי"ז בנקוה"כ שם), ועי' ציון 132, שי"מ בע"א; שו"ע (מהד' פרידמן) שם ג; לבוש שם; שו"ע הרב הל' רבית סע"ט, בסתם, וס"פ, במסקנה. ועי' ב"י שבציון 132, ועי' ב"י שם, שאין לדחות ד' הרמב"ם המפורשים משום אפשר בד' הנמוק"י.
- ↑ ב"י שם, ע"פ פהמ"ש שם (ועי' מל"מ ונקוה"כ שבציון הקודם).
- ↑ שו"ע שם.
- ↑ ע"ע כותים ציון 458 ואילך.
- ↑ ע"ע כותים ציון 92 ואילך.
- ↑ לבוש שם.
- ↑ עי' ציונים 113 ואילך, 117 ואילך.
- ↑ ב"י יו"ד סי' קנט, בד' הנמוק"י שבציון 125: אפשר; חי' ובאורי מהרש"ל לטור (נד' בטור הוצ' אל המקורות) שם, לפי דרישה שם סק"ב וש"ך שם סק"ו; מל"מ מלוה פ"ה ה"ב, בד' רמב"ם ממרים פ"ג ה"ג, לגי' ד' שעם מג"ע: ולא ימהר אדם להרגן; ש"ך שם, בד' פהמ"ש לרמב"ם חולין שם (ועי' ציון 126, שי"מ בע"א) ותשו' רבינו שמשון שבשו"ת המבי"ט בציון 60 ואילך, וחי' ובאורי מהרש"ל שם, ושכ"מ קצת בשו"ת ראנ"ח סי' קיג, והסכים להם; שו"ע הרב הל' רבית ס"פ, בשם י"א.
- ↑ חי' ובאורי מהרש"ל שם; דרישה שם, בשמו.
- ↑ עי' רמב"ן ב"מ עא ב; עי' נמוק"י שם (מב ב בדפי הרי"ף).
- ↑ עי' ש"ך שם, ע"פ תשו' ר' בצלאל אשכנזי שבציון 138; עי' באה"ט שם סק"ו, בשם הש"ך; עי' שו"ע הרב שם.
- ↑ חו"ד שם; פת"ש שם סק"ו, בשמו.
- ↑ ע"ע מומר.
- ↑ עי' חו"ד שם.
- ↑ ע"ע כותים ציון 462 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 213 ואילך.
- ↑ ע"ע יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה: בקום ועשה, וע' כותים ציון 227 ואילך.
- ↑ עי' חו"ד שם.
- ↑ שו"ת מבי"ט ח"ג סי' כב.
- ↑ ע"ע טמאת אהל ציונים 589 ואילך, 593 ואילך.
- ↑ שו"ת מבי"ט שם, ע"פ נזיר נד א.
- ↑ שו"ת מבי"ט שם.
- ↑ במדבר יט יד. ע"ע אדם ציון 124 ואילך וע' גוי ציון 636 ואילך.
- ↑ רשב"י ביבמות סא א, לגי' ד' ונציה וכ"י.
- ↑ ע"ע טמאה ציון 590, ושם, ציון 591, שי"ח.
- ↑ עי' שו"ת מבי"ט שם.
- ↑ תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט, ע"פ משנה שבע' דרכי שלום ציון 120 וברייתא בגיטין סב א: לא יכנס אדם וכו' וגמ' שם: רב חסדא וכו' וע"ז סה א: רבא אמטי וכו'.
- ↑ עי' תשו' הרמב"ם שם. וע"ע דרכי שלום ציון 111 ולהלן ציון 154.
- ↑ עי תשו' הרמב"ם שם. וע"ע מין.
- ↑ תשו' הרמב"ם שם, ע"פ ברייתא שבציון הקודם.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב).
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט חלק מהתשו' הנ"ל כתשו' ר' בצלאל אשכנזי, אך חלקה הוא ודאי לרדב"ז, שהרי כותב: אמר דוד, וצ"ב).
- ↑ שו"ת רדב"ז שם; שו"ת רא"ם סי' נז, בשם הרב משה קפשלי.
- ↑ עי' ציון 105 ואילך.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ שו"ת רא"ם שם, שכך נהגו הרב אליא הלוי והרב אליעזר קפשלי, ובשם הרב מרדכי כומטינא שכך נהג הרב חנוך צפורטא, והסכים להם.
- ↑ שו"ת רא"ם שם, שכך נהגו הרב אליא הלוי והרב אליעזר קפשלי, ומ' שהסכים להם.
- ↑ עי' שו"ת רא"ם סי' נז. עיי"ש על החרם שהחרימו שללא ללמדם אף חכמות הללו, ועל הטעמים שאין לו תוקף. וע"ע חכמות חיצוניות: חכמת יוונית.
- ↑ תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט, בשם תשו' רב האיי. ועיי"ש בהמשך, שכ': אילו דברי ר' יהודה ורבינו האיי, וצ"ב.
- ↑ תשו' הרמב"ם שם.
- ↑ ע"ע מילה.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ונציה) סי' ג, ועי' ציון 163, אך כאן הוא ודאי לרדב"ז, שכן בתשו' מהר"י בירב בשו"ת באר מים חיים שם, מצטט הדברים תשו' רדב"ז).
- ↑ תשו' ר"ש ויטאל בשו"ת באר מים חיים שם. עיי"ש דברים נוספים שמלעיגים בהם הקראים עלינו בפני האומות.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם (ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים שם, שמצטט הדבר מתשו' ר' בצלאל אשכנזי); תשו' ר"ש ויטאל ומהר"י בירב ומהר"ם גלאנטי ור' שבתי מנשה בשו"ת באר מים חיים שם; ש"ך יו"ד סי' רסו ס"ק יז, בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם; עי' תשו' ר' שבתי מנשה שם; ש"ך שם, בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי.
- ↑ ע"ע מקלקל.
- ↑ ע"ע הנ"ל. תשו' מהר"ם גלאנטי שם.
- ↑ תשו' מהר"ם גלאנטי שם: ונוכל לומר.
- ↑ עי' ציון 60 ואילך.
- ↑ תשו' ר"ש ויטאל שם.
- ↑ ע"ע מילה.
- ↑ עי' ציון 110 ואילך.
- ↑ עי' ציון 114 ואילך.
- ↑ עי' תשו' ר"ש ויטאל שם.
- ↑ כנה"ג או"ח סי' של הגה"ט אות א; מג"א שם סק"ד, בשמו; באה"ט שם סק"ד, בשם כנה"ג ומג"א.
- ↑ כנה"ג שם.
- ↑ מחה"ש שם סק"ד; פמ"ג שם א"א סק"ד, לפי בה"ל שם ד"ה כותית.
- ↑ כנה"ג שם, לפי שו"ת גו"ר או"ח כלל ג סי' א, ודחה.
- ↑ מג"א שם, לפי תשו' רעק"א שבבי"מ שם; מחה"ש שם; פמ"ג שם; שו"ת גו"ר שם. ועי' תשו' רעק"א שם, שתמה שלכאו' כך הדין רק לד' נמוק"י שבציון 116, הסובר שהקראים אינם תינוקות שנשבו, אבל לד' הרמב"ם שבציון 112, שהקראים הם תינוקות שנשבו, מותר אף לחלל שבת עליהם, ועי' ציון 198 ואילך.
- ↑ פמ"ג שם; בה"ל שם, בשמו.
- ↑ פמ"ג שם.
- ↑ עי' ציון 112.
- ↑ ע"ע שבת.
- ↑ עי' בי"מ שם.
- ↑ עי' ציון 177.
- ↑ שו"ת גו"ר שם, בד' הרדב"ז, שהביא תשו' הרמב"ם שבציון הנ"ל, אבל סובר שראוי להמית הקראים (עי' ציון 182).
- ↑ שו"ת גו"ר שם. וע"ע עיר הנדחת.
- ↑ שו"ת גו"ר שם, ע"פ רמב"ם שבת פ"ב ה"ג, ושכן ביארו לו הקראים.
- ↑ עי' שו"ת גו"ר שם.
- ↑ שו"ת גו"ר שם.
- ↑ עי' תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט.
- ↑ עי' תוספ' וברייתא שבע' דרכי שלום ציון 108.
- ↑ עי' תשו' הרמב"ם שם.
- ↑ עי' ציון 44.
- ↑ ע"ע גניזה ציון 41 ואילך.
- ↑ דברים יב ד.
- ↑ עי' ציון 12. שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעד.
- ↑ ע"ע חומשים: חומשים שלנו.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם. וע"ע קריאת התורה.
- ↑ עי' שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' רסה (נד' גם בשו"ת הרמב"ם (פאר הדור) סי' עא.
- ↑ עי' תשו' הרמב"ם שם; מגן גבורים סי' נה אלף המגן ס"ק יג, בשם פאר הדור; מ"ב שם ס"ק מו, ובשעה"צ שם אות מד שהוא מהמגן גבורים בשם פאר הדור.
- ↑ עי' תשו' הרמב"ם שם.
- ↑ תשו' הרמב"ם שם.
- ↑ שו"ע הרב או"ח סי' קצט ס"א. ולכאו' דהיינו כל שמודה בתושבע"פ.
- ↑ רמב"ם שחיטה פ"ד הט"ז; עי' תוה"ב ב"א ש"א; שו"ע והגהה יו"ד ב ט.
- ↑ עי' ציון 1 ואילך.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצו (ונד' כתשו' רדב"ז בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (ד' ונציה) סי' ג, ועי' תשו' הרדב"ז בשו"ת באר מים חיים סי' מא, שציטט תחי' הדברים כתשו' ר' בצלאל אשכנזי).
- ↑ רמב"ם שם; עי' שו"ע שם. ועי' כנה"ג שם הגה"ט אות כ, אם מותר לכתחי' לתת לו לשחוט עבור ישראל.
- ↑ תוה"א שם, בשם הרמב"ם (וצ"ב, שאינו שם).
- ↑ תוה"ק שם, לפי ב"י שם (וד"מ הארוך שם, בשמו), ועי' ציון 231, שי"מ בע"א.
- ↑ רמב"ם שם, ע"פ חולין ג א, לשיטתו שבציון 63, שהצדוקים הם ככותים (ע"ע) קודם גזירה.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקנב; שו"ע שם, ועי' בהגר"א שם ס"ק כב, שהוא ע"פ ריטב"א שם, בכותים קודם גזירה. ועי' ש"ך שם ס"ק כד שלפי תוס' שם ב ד"ה בודק ורא"ש שם פ"א סי' ז, אי"צ.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ ויקרא יט יד. עי' שו"ת רדב"ז ח"ב שם.
- ↑ תוה"ק ב"א ש"א, לפי ב"ח יו"ד סי' ב, ועי' ציון 229, שי"מ בע"א.
- ↑ עי' רי"ו תא"ו נט"ו ח"א אות ה.
- ↑ תוה"ב שם; עי' רי"ו שם; טור שם, בשם הרשב"א. ועי' כנה"ג שם.
- ↑ תוה"א שם; עי' תוה"ק שם; עי' טור שם, בשם הרשב"א.
- ↑ עי' ציון 113.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם (וצ"ב אם הוא לרדב"ז או לר' בצלאל אשכנזי); עי' ש"ך שם ס"ק כד, בשם תשו' ר' בצלאל אשכנזי.
- ↑ תשו' הרמב"ם (בלאו) סי' תמט; ערך לחם למהריק"ש יו"ד סי' קכד ס"ז, שכן המנהג בארצות אלו.
- ↑ ע"ע כותים ציון 531 ואילך.
- ↑ ע"ע כותים ציון 552. עי' תשו' הרמב"ם שם.
- ↑ תשו' הרמב"ם שם; ערך לחם שם, במסקנה.
- ↑ ע"ע יין של גויים ציון 692 ואילך. תשו' רבינו שמשון בשו"ת המבי"ט ח"א סי' לח; עי' כפו"פ פ"ה; בדה"ב יו"ד סו"ס קכח.
- ↑ תו"כ אמור פרק ט.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 699. וע"ע הנ"ל ציון 704 ואילך, הטעם.
- ↑ תשו' רבינו שמשון שם.
- ↑ כפו"פ פ"ה; ערך לחם למהריק"ש יו"ד סי' קכד ס"ז, בשמו; שלחן גבוה יו"ד סי' קכח סק"ג, בשם מהריק"ש; עי' שלחן גבוה שם סק"ד, ע"פ האחרונים שבציון 268.
- ↑ שלחן גבוה שם סק"ג, בשם ס' הזכרונות.
- ↑ בדה"ב יו"ד סו"ס קכח.
- ↑ בדה"ב שם, ע"פ שו"ת ריב"ש סי' יב וסי' רסב. וע"ע פסולי עדות.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקנב; כנה"ג יו"ד סי' קטו אות ג ושלחן גבוה שם סק"ג, בשמו; כה"ח שם סק"ג, בשם שו"ת רדב"ז ושולחן גבוה וכנה"ג ובית לחם יהודה.
- ↑ שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ עי' שו"ת רדב"ז שם; כנה"ג שם ושלחן גבוה שם, בשמו; כה"ח שם, בשם שו"ת רדב"ז ושולחן גבוה וכנה"ג ובית לחם יהודה.
- ↑ ויקרא יט יד. עי' שו"ת רדב"ז שם.
- ↑ שלחן גבוה יו"ד סי' קטו סק"ד, בשם מהריק"ש ומהר"ש יפה ומהראנ"ח.
- ↑ עי' שלחן גבוה שם, במסקנה, ע"פ בדה"ב שבציון 261 ואילך.
- ↑ ערך לחם למהריק"ש יו"ד סי' קטו ס"א; שלחן גבוה שם סק"ג, בשמו; כה"ח שם סק"ד, בשם מהריק"ש ושלחן גבוה.
- ↑ ערך לחם שם; שלחן גבוה שם, בשמו.
- ↑ ערך לחם שם; שלחן גבוה שם, בשמו; כה"ח שם, בשם מהריק"ש ושלחן גבוה.
- ↑ ויקרא יט יד. ערך לחם שם; שלחן גבוה שם, בשמו.
- ↑ עי' ציון 236 ואילך.
- ↑ שמות כג יט.
- ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' תקנב; שלחן גבוה יו"ד סי' קטו סק"ג, בשמו.
- ↑ שו"ת ראנ"ח סי' קכה; ש"ך חו"מ סי' קעה ס"ק לג, בשמו.
- ↑ ע"ע בר מצרא ציון 273 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 274 ואילך.
- ↑ עי' שו"ת ראנ"ח שם.
- ↑ ציון 115.
- ↑ ציון 144 (וע"ע הנ"ל ציון 143).