ריחא מילתא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←פרטים נוספים: תיקון טעות) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[ריחא מילתא]] - בעברית: "ריח הוא דבר". | |||
הפכה של קביעה זו הוא "ריחא לאו מילתא". כלומר, ריח אינו נחשב לדבר עצמו, ואינו אוסר. | הפכה של קביעה זו הוא "ריחא לאו מילתא". כלומר, ריח אינו נחשב לדבר עצמו, ואינו אוסר. | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
==מקור הדין== | ==מקור הדין== | ||
* {{#makor-new:פסחים עו ב|בבלי-פסחים|עו|ב}} - אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש - אסור. מאי טעמא? - מפטמי מהדדי. ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר. מאי טעמא? - ריחא בעלמא הוא, וריחא לאו מילתא הוא. | * {{#makor-new:פסחים עו ב|בבלי-פסחים|עו|ב}} - אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש - אסור. מאי טעמא? - מפטמי מהדדי. ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר. מאי טעמא? - ריחא בעלמא הוא, וריחא לאו מילתא הוא. | ||
ועוד שם, תני | ועוד שם, תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא: פת שאפאה עם הצלי בתנור, אסור לאכלה בכותח. | ||
[[ההיא ביניתא דאיטויא בהדי בישרא, אסרה רבא מפרזיקיא למיכלה בכותחא]] | [[ההיא ביניתא דאיטויא בהדי בישרא, אסרה רבא מפרזיקיא למיכלה בכותחא]] | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
* {{#makor-new:עבודה זרה סו ב||בבלי עבודה זרה|סו|ב}} - ההיא [[בת תיהא]] עכו"ם בדישראל שפיר דמי, ישראל בדעכו"ם אביי אמר אסור, רבא אמר מותר. | * {{#makor-new:עבודה זרה סו ב||בבלי עבודה זרה|סו|ב}} - ההיא [[בת תיהא]] עכו"ם בדישראל שפיר דמי, ישראל בדעכו"ם אביי אמר אסור, רבא אמר מותר. | ||
==פרטים נוספים== | |||
* שני סירים, באחד איסור ובשני היתר, שמתבשלים יחד בתוך תנור אחד, אפילו אינם מכוסים, ואפילו התנור צר, לכולי עלמא אין ריחו של האיסור אוסר, שאין ריח המתבשל נחשב כל כך לאסור ({{#makor-new:יורה דעה קח|טור-יורה-דעה|קח|null}} | |||
* הרא"ש כתב שדווקא בתנורים של זמן הגמרא שהיו צרים וקטנים ומכוסים, בזה אמר רב דריחא מילתא (והרא"ש פסק בזה כרב לאסור), אבל בתנורים שלנו שהם גדולים ופיהם פתוח, אין לאסור ({{#makor-new:יורה דעה קח|טור-יורה-דעה|קח|null}}. | |||
* הנאה מריח של איסור הנאה, כתב [[ארחות חיים]] "זה הכלל, כל מידי דלא הוי לריחא - ריחא לאו מילתא היא, אבל דבר שעומד להריח כגון ורד והדס, אסור להנות מהריח" ({{#makor-new:יורה דעה קח|טור-יורה-דעה|קח|null}} | |||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
*[[עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר]]. | *[[עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר]]. | ||
[[קטגוריה: איסור והיתר]] | [[קטגוריה: איסור והיתר]] | ||
[[קטגוריה: בשר בחלב]] | [[קטגוריה: בשר בחלב]] | ||
[[קטגוריה: קביעות הלכתיות]] | [[קטגוריה: קביעות הלכתיות]] | ||
| שורה 35: | שורה 32: | ||
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צב]] | [[קטגוריה: יורה דעה סימן צב]] | ||
[[קטגוריה: יורה דעה סימן צז]] | [[קטגוריה: יורה דעה סימן צז]] | ||
[[קטגוריה: יורה דעה סימן קח]] | |||
גרסה אחרונה מ־14:59, 3 במאי 2020
|
|
ריחא מילתא - בעברית: "ריח הוא דבר".
הפכה של קביעה זו הוא "ריחא לאו מילתא". כלומר, ריח אינו נחשב לדבר עצמו, ואינו אוסר.
ריחו של איסור שנצלה בחלל התנור על שיפוד, עם היתר שנצלו איתו על גבי שיפוד, בתוך תנור סגור, רב סובר שריחא מילתא, כלומר שהריח של האיסור שנבלע בהיתר אוסרו, כדין טעם כעיקר, ואילו לוי סובר שהריח אינו נחשב לכלום, ואינו אוסר את ההיתר.
רש"י ובה"ג פסקו כלוי שריחא לאו מילתא.
רבינו תם פסק כרב, דריחא מילתא ואוסר.
מקור הדין[עריכה]
- פסחים עו ב - אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש - אסור. מאי טעמא? - מפטמי מהדדי. ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר. מאי טעמא? - ריחא בעלמא הוא, וריחא לאו מילתא הוא.
ועוד שם, תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא: פת שאפאה עם הצלי בתנור, אסור לאכלה בכותח.
ההיא ביניתא דאיטויא בהדי בישרא, אסרה רבא מפרזיקיא למיכלה בכותחא
- - ההיא בת תיהא עכו"ם בדישראל שפיר דמי, ישראל בדעכו"ם אביי אמר אסור, רבא אמר מותר.
פרטים נוספים[עריכה]
- שני סירים, באחד איסור ובשני היתר, שמתבשלים יחד בתוך תנור אחד, אפילו אינם מכוסים, ואפילו התנור צר, לכולי עלמא אין ריחו של האיסור אוסר, שאין ריח המתבשל נחשב כל כך לאסור (יורה דעה קח
- הרא"ש כתב שדווקא בתנורים של זמן הגמרא שהיו צרים וקטנים ומכוסים, בזה אמר רב דריחא מילתא (והרא"ש פסק בזה כרב לאסור), אבל בתנורים שלנו שהם גדולים ופיהם פתוח, אין לאסור (יורה דעה קח.
- הנאה מריח של איסור הנאה, כתב ארחות חיים "זה הכלל, כל מידי דלא הוי לריחא - ריחא לאו מילתא היא, אבל דבר שעומד להריח כגון ורד והדס, אסור להנות מהריח" (יורה דעה קח