והלך לפניך צדקך: הבדלים בין גרסאות בדף

מעשיו הטובים של אדם מקדמים והולכים לפניו לעולם הבא לשומרו מכל רע ולסנגר עליו בפני בית דין של מעלה.בפרקי דרבי אליעזר {{מקור|פרק לד|כן}} מובא: "שלושה אוהבים יש לו לאדם בחייו, ואלו הן: בניו ובני ביתו, וממונו, ומעשיו הטובים. ובשעת פטירתו מן העולם, הוא מכניס לבניו ובני ביתו ואומר להם: בבקשה מכם בואו והצילוני מן המוות הרע הזה. והן משיבין אותו ואומרים לו: ולא שמעת שאין שלטון ביום המוות? ולא כן כתוב: 'אח לא פדה יפדה איש...'. אלא לך לשלום, ונוח על משכבך.... וכשהוא רואה כן, מכניס את ממונו ואומר לו: הרבה טרחתי עליך יומם ולילה, בבקשה ממך פדני מן המוות והצילני. משיבו הממון: הלא שמעת 'לא יועיל הון ביום עברה'~. אדם זה מכניס מעשיו הטובים, ואומר להם: בואו והצילוני מן המוות הזה, והחזיקו אותי, ואל תניחוני לצאת מן העולם שעדיין יש לכם תוחלת עלי אם אנצל. והן אומרים לו: לך לשלום, עד שלא תלך לשם, אנו מקדימים אותך, שנאמר: והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך".וכן מובא במסכת אבות {{מקור|ו, ט|כן}}: "... בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר {{מקור|משלי ו, כב|כן}}: 'בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך'. 'בהתהלכך תנחה אותך' - בעולם הזה; 'בשכבך תשמור עליך' - בקבר; 'והקיצות היא תשיחך' - לעולם הבא".חז"ל משלו על כך משל לאדם שהיו לו שלושה ידידים: ראובן, שמעון ולוי. את ראובן אהב מאוד ונראה היה לו כי האהבה היא הדדית. גם שמעון נחשב בעיניו לידיד טוב אם כי לא ידיד נפש כראובן. עם לוי היו לו יחסים רופפים יותר מאשר עם שאר ידידיו, ומעולם לא החשיב במיוחד את הקשרים שביניהם.יום אחד נקרא האיש להתיצב בפני המלך. סיבת הקריאה אל המלך לא היתה ידועה, לפיכך נבהל האיש מאוד בחששו מפני הצפוי לו. "אולי הלשינו עלי", אמר, "ואם כן צפוי אני לעונש מוות". בצר לו פנה אל חבריו בבקשה לבוא עמו אל המלך ולהמליץ טוב בעדו. לתדהמתו הרבה סירב ראובן שאותו חשב לידידו הנאמן - להילוות אליו. גם שמעון חברו השיב את פניו ריקם. הוא אמנם הסכים ללכת עמו כברת דרך, אולם מראש אמר לו כי הוא מוכן ללוותו עד שער המלך בלבד.בלית ברירה פנה אל לוי, אף על פי שלאחר ששני הידידים הגדולים סירבו להכנס עמו אל המלך ניתן היה לצפות שהשלישי בודאי לא יסכים. להפתעתו הרבה של האיש נענה לוי ברצון לבוא אל המלך ואף הבטיח שיעשה כל מאמץ כדי לסנגר עליו.סופו של דבר: ראובן כלל לא הטריח עצמו ללוות את הידיד. שמעון ליווהו עד פתח ארמון המלוכה כפי שהבטיח, אך לא נכנס פנימה, ולוי נכנס אל המלך, המליץ טוב בעדו והצילו.הממון שחביב על האדם ביותר דומה לראובן. במשך כל ימי חיי האדם מתחזה הרכוש כידיד דגול של האדם ומוליכו שולל. לאדם נדמה כי על ידי העושר והכבוד הוא מבטיח את עצמו מפני צרות וסבל, אך יום המוות שהוא שעת מבחן לידידות אמת חושף את המציאות האמיתית.בני המשפחה והידידים משולים הם לשמעון. הם אמנם אינם נוטשים את האדם בעת פטירתו הם מבכים אותו ומלווים אותו עד הקבר. אך שם הם נפרדים ממנו ועוזבים אותו לנפשו<ref> על פי משל זה, יש שביארו את הפסוק בפרשת כי תשא (שמות לד): "והיה נכון לבקר" - אם העולם הזה דומה ללילה והעולם הבא ליום, הרי שעת בוא האדם לעולם האמת היא הבוקר. כל ימי חייו צריך האדם להכין עצמו לבוקר ההוא. ומדוע? לפי שביום ההוא: "ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר", "ונצבת" - לדין. "ואיש לא יעלה עמך" - דע שחבריך ואוהביך לא יעלו עמך לראש ההר. הם ילווך עד הקבר ולא יותר. "וגם איש אל ירא בכל ההר" - אל תצפה לעזרה כלשהי מהם. "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא". אפילו הרכוש שחשבתו לידיד אמת לא יעזור. הוא לא יגיע אפילו עד "מול ההר ההוא". את הפסוק בפרשת נשא (במדבר ה, י): "ואיש את קדשיו לו יהיו", פירש החפץ חיים: רכושו האמיתי של אדם הוא אך ורק פירות עמלו הרוחני. עניני קדושה בהם הוא מתעסק - תורה, מצוות, תפילה וכדומה - הם קנייניו הנצחיים. הם ילווהו בחייו ובמותו. רק "קדשיו - לו יהיו" באמת. כל זולתם - קרי: הפעולות והענינים הנעשים מכח היצר הרע ובני לוויתו - אינם מהווים קנין אמיתי. ידידי שקר הם, הנראים אמנם לאדם כאוהבים, אך כל התחברותם אליו אינה אלא זמנית בלבד ובעת דוחקו הם עוזבים אותו לנפשו. "איש את קדשיו לו יהיו" בא להזכירנו וללמדנו מי הם רעינו, אוהבינו ופרקליטינו המוכנים להמליץ טוב בעדנו לפני אדון כל. הם עמנו בקביעות - "לו יהיו". חובתנו היא איפוא, לטפח ידידות זו - להרבות אוהבים כאלה במשך כל ימי חיינו, ולהנות מחברתם כל הימים.</ref>."תורה ומעשים טובים בלבד" - כלשון המשנה באבות - הם הידידים הנאמנים הממשיכים ללוות את האדם עד לפני כסא הכבוד.