משה רבינו: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) |
(←משבחיו) |
||
| (80 גרסאות ביניים של 30 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''משה רבינו בן עמרם''' נקרא בכינויים שונים המורים על היותו גדול הנביאים: {{מקור|רמב"ם יסודי התורה ז ו|כן}}; "ודבר ידוע כי משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים" {{מקור|רבינו בחיי בראשית א א|כן}}; ועוד, שליח ה' לגאול את עם ישראל מ[[מצרים]], מוסר התורה לישראל ומנהיגם במדבר. | |||
'''משה רבינו''' | |||
==חייו== | |||
===לידתו וינקותו=== | |||
משה נולד ב[[מצרים]] בזמן שבני ישראל היו משועבדים שם, ל[[עמרם בן קהת]], ממנהיגי [[שבט לוי]]. ול[[יוכבד בת לוי]]. אחיו הגדולים היו [[מרים]] ו[[אהרן]]. | |||
נולד לאחר שעמרם אביו החזיר את יוכבד אִשׁתו לביתו, לאחר ש[[גירושין|גרשה]] בעקבות גזירת [[פרעה]] שאסרה על הולדת בנים, והחזיר אותה בזכות עצתה של מרים בתו. בלידתו היתה אימו בת 130. | |||
[[רבינו בחיי בן אשר|רבנו בחיי]] כתב שהקב"ה "מכין" את גואלם של ישראל, משה רבנו ולכן: "סמך פרשת הגואל (הולדת משה) לפרשת השעבוד והגלות, להורות - שהזמין הקב"ה רפואה למכה". | |||
בסיפור הולדת משה ב{{מקור|שמות ב$ספר שמות פרק ב}} לא מוזכרים שמות הוריו אלא רק: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". ה[[מהר"ל]] מפראג<ref>בספרו "[[גבורות ה']]" (פרק טז)</ref> מסביר את הסיבה לדבר: "ולא הזכיר הכתוב שם עמרם ושם יוכבד... רק כתב שם איש, שהוא שם לכל איש, ואינו שם פרטי מיוחד, וזה מורה על מדרגה נבדלת אלקית..." עם זאת התורה ציינה כי הוא משבט לוי "זהו להודיע לך כי לא היה ראוי לצאת הגואל רק משבט לוי... במה שאמרו רז"ל כי שבט לוי לא נשתעבד במצרים, ולפיכך היה ראוי לצאת מהשבט הזה הגואל אותם מן השעבוד וכל זה מפני קדושת השבט הזה... " | |||
בת פרעה בוחרת את השם של התינוק שמצאה, משה רבינו, וכך נאמר: {{ציטוטון|וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ|שמות ב, י}}. [[רבי אברהם אבן עזרא]] כתב: "שם משה, מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניום. וכך ככתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים, אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון. אולי למדה בת פרעה את לשוננו או שאלה. ואל תתמה בעבור שאיננו משוי. כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים" - מכאן תשובה על המקור העברי של השם. | |||
דון יצחק אברבנאל כתב שיוכבד נתנה שמו (וַתִּקְרָא שְׁמו משֶׁה) על שם שבת פרעה, משתה אותו מן המים. כמו בספר ירמיה פרק טו אוֹי לִי אִמִּי כִּי (את) יְלִדְתִּנִי ו ספר שיר השירים פרק ד לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי. | |||
רבי עובדיה ספורנו כבר קושר את השם למדרש: '''וַתִּקְרָא שְׁמו משֶׁה''' - כלומר: "מְמַלֵּט וּמושֶׁה אֶת אֲחֵרִים מִצָּרָה. '''וַתּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ'''. הַטַּעַם שֶׁקְּרָאתִיו 'משֶׁה' לְהורות שֶׁיְּמַלֵּט אֶת אֲחֵרִים הוּא, כִּי אָמְנָם מְשִׁיתִיהוּ מִן הַמַּיִם אַחַר שֶׁהָיָה מוּטָל בְּתוכָם. וְזֶה לא הָיָה כִּי אִם בִּגְזֵרַת עִירִין<ref>ע"פ {{מקור|דניאל ד, יד|כן}}.</ref>, כְּדֵי שֶׁיְּמַלֵּט הוּא אֶת אֲחֵרִים". | |||
רבי עובדיה ספורנו כבר קושר את השם למדרש: ''' | |||
ב[[מסכת סוטה]] (י"ב) מובאים פרטים נוספים על ילדותו של משה רבינו. | ב[[מסכת סוטה]] (י"ב) מובאים פרטים נוספים על ילדותו של משה רבינו. | ||
* על שמו הראשוני שנאמר '''ותרא אותו כי טוב הוא'''– תניא: 'רבי מאיר אומר: "טוב"שמו. רבי יהודה אומר: "טוביה" שמו. רבי נחמיה אומר: הגון לנביאות (ראתה ברוח הקודש שעתיד [להיות הגון] לנבואה). * אחרים אומרים: נולד כשהוא מהול. | * על שמו הראשוני שנאמר '''ותרא אותו כי טוב הוא'''– תניא: 'רבי מאיר אומר: "טוב" שמו. רבי יהודה אומר: "טוביה" שמו. רבי נחמיה אומר: הגון לנביאות (ראתה ברוח הקודש שעתיד [להיות הגון] לנבואה). * אחרים אומרים: נולד כשהוא מהול. | ||
* וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור. כתיב הכא: 'ותרא אותו כי טוב הוא', וכתיב התם <ref>בראשית א,ד</ref> וירא אלהים את האור כי טוב [ויבדל אלקים בין האור ובין החשך]. | * וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור. כתיב הכא: 'ותרא אותו כי טוב הוא', וכתיב התם <ref>בראשית א,ד</ref> וירא אלהים את האור כי טוב [ויבדל אלקים בין האור ובין החשך]. | ||
* '''ותקח לו תבת גומא''' - מאי שנא 'גומא'? אמר רבי אלעזר: | * '''ותקח לו תבת גומא''' - מאי שנא 'גומא'? אמר רבי אלעזר: מהיכן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופן (שדמיו מועטין, ואף על פי שהיה משתמר גופו יותר בשל [בתיבה של] עצים שקשים וחזקים), וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. לרבי שמואל בר נחמני יש הסבר אחר מדוע נבחר הגומא לאחסון משה רבינו:" אמר: דבר רך שיכול לעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה (בזה הוא משתמר יפה מן הכל, לפי שהדבר הקשה - כשהמים מוליכין אותו בחזקה - הוא נתקל והוא נישוף ונשבר, אבל דבר קל - נתקל ונזדקר באבן לאחוריו). | ||
* '''ותחמרה בחמר ובזפת'''' - תנא: 'חמר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע (של זפת)'. - אפילו לזה משפחתן דאגה. | * '''ותחמרה בחמר ובזפת'''' - תנא: 'חמר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע (של זפת)'. - אפילו לזה משפחתן דאגה. | ||
==צעירותו של משה במצרים== | ==צעירותו של משה במצרים== | ||
משה רבינו גדל והתחנך בבית פרעה. בן עשרים שנה היה משה באותה שעה, ויש אומרים בן ארבעים <ref>מדרש רבה</ref> והוא יצא וראה את סבלות בני עמו. היכה את המצרי, הטמין אותו | משה רבינו גדל והתחנך בבית פרעה. בן עשרים שנה היה משה באותה שעה, ויש אומרים בן ארבעים <ref>מדרש רבה</ref> והוא יצא וראה את סבלות בני עמו. היכה את המצרי, הטמין אותו בחול ונאלץ לברוח למדיין {{מקור|ב',י'-ט"ז|כן}}. חז"ל מפרטים מעט על חייו בתקופה זו. רש"י כתב על ד"ה '''ויגדל משה ''' " והלא כבר כתיב ויגדל הילד ( י') אמר רבי יהודה ברבי אלעאי: הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו" - דהיינו הוא קבל מינוי ממלכתי "הממונה על הבית". המפגש עם אחיו מתרחש והם '''שני אנשים עברים''' - "דתן ואבירם הם שהותירו מן המן" - ומדרש רבה כבר מספר לנו על עתידם: | ||
* הם היו שהותירו מן המן. | * הם היו שהותירו מן המן. | ||
* הם היו שאמרו (במדבר יד, ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה. | * הם היו שאמרו (במדבר יד, ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה. | ||
* הם שהמרו על ים סוף. | * הם שהמרו על ים סוף. | ||
אנו גם מודעים לקיומם של מלשינים. אם כי הפרשנים אומרים שמכך שהוזכר אחד, סימן שרק הוא היה. וכך כותב רש"י על ד"ה '''מי שמך לאיש'' - "ומדרשו: דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין (מלשינים) , אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל". גם [[רבי עובדיה ספורנו]] מודע לקיומם של "המוסרים" :"וַיּאמַר אָכֵן נודַע | אנו גם מודעים לקיומם של מלשינים. אם כי הפרשנים אומרים שמכך שהוזכר אחד, סימן שרק הוא היה. וכך כותב רש"י על ד"ה '''מי שמך לאיש'' - "ומדרשו: דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין (מלשינים) , אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל". גם [[רבי עובדיה ספורנו]] מודע לקיומם של "המוסרים" :"וַיּאמַר אָכֵן נודַע הַדָּבָר. כְּשֶׁאָמַר זֶה הַמּוסֵר אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה בִּפְנֵי רַבִּים, וְלָכֵן לא הָרַג אֶת הַמּוסֵר מִבְּלִי אֵין תּועֶלֶת בַּהֲרִיגָתו אַחַר שֶׁכְּבָר מָסָר" - אם כי משה רבינו לא נהג בהתאם למקובל. | ||
וגם הצלתו ממצרים הייתה בנס שנאמר '''ויבקש להרג את משה''' - "מסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה <ref>י"ח ד</ref> ויצילני מחרב פרעה. גירסה אחרת על הצלתו במדרש רבה:"ויבקש להרוג את משה, שלח פרעה והביאו סיף שאין כמותה, נתנו עשר פעמים על צוארו, ונעשה צוארו של משה כעמוד השן ולא הזיקתו, שנאמר: <ref> שיר השירים ז, ה</ref> צוארך כמגדל השן." | וגם הצלתו ממצרים הייתה בנס שנאמר '''ויבקש להרג את משה''' - "מסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה <ref>י"ח ד</ref> ויצילני מחרב פרעה. גירסה אחרת על הצלתו במדרש רבה:"ויבקש להרוג את משה, שלח פרעה והביאו סיף שאין כמותה, נתנו עשר פעמים על צוארו, ונעשה צוארו של משה כעמוד השן ולא הזיקתו, שנאמר: <ref> שיר השירים ז, ה</ref> צוארך כמגדל השן." | ||
ה[[רמב"ן]] מתיחס להכשרתו של משה רבינו לעתיד וכתב ו'''אחרי כן גדל''' - "ויהי לאיש דעת". עך כך גם נדרש [[מדרש רבה]] היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו, כאלו הוא בנה... והיה פרעה מנשקו ומחבקו, והוא '''נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול'''...והיו שם יושבין חרטומי מצרים, ואמרו: מתיראין אנו מזה, שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך. מהם אומרים להרגו, מהם אומרים לשרפו. והיה יתרו יושב ביניהן, ואומר להם: הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב, יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת, אין בו דעת, ואין עליו משפט מות. מיד הביאו לפניו, ושלח ידו לקח הזהב, ובא גבריאל ודחה את ידו, ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו, וממנו נעשה <ref>שמות ד, י</ref> כבד פה וכבד לשון. המדרש מסביר כי נכותו של משה | ה[[רמב"ן]] מתיחס להכשרתו של משה רבינו לעתיד וכתב ו'''אחרי כן גדל''' - "ויהי לאיש דעת". עך כך גם נדרש [[מדרש רבה]] היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו, כאלו הוא בנה... והיה פרעה מנשקו ומחבקו, והוא '''נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול'''...והיו שם יושבין חרטומי מצרים, ואמרו: מתיראין אנו מזה, שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך. מהם אומרים להרגו, מהם אומרים לשרפו. והיה יתרו יושב ביניהן, ואומר להם: הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב, יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת, אין בו דעת, ואין עליו משפט מות. מיד הביאו לפניו, ושלח ידו לקח הזהב, ובא גבריאל ודחה את ידו, ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו, וממנו נעשה <ref>שמות ד, י</ref> כבד פה וכבד לשון. המדרש מסביר כי נכותו של משה רבינו בלשון נבעה מרצון המלאך להציל אותו בבית פרעה. | ||
מדרש רבה מוסיף כי בזכות משה רבינו זכו בני ישראל לשמור את ה[[שבת]]. לפי ד"ה '''וירא בסבלותם''' -כתב המדרש :" ראה שאין להם מנוחה. הלך ואמר לפרעה: מי שיש לו עבד, אם אינו נח יום אחד בשבוע, הוא מת! ואלו עבדיך, אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע, הם מתים! אמר לו: לך ועשה להן כמו שתאמר. הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח." | מדרש רבה מוסיף כי בזכות משה רבינו זכו בני ישראל לשמור את ה[[שבת]]. לפי ד"ה '''וירא בסבלותם''' -כתב המדרש :" ראה שאין להם מנוחה. הלך ואמר לפרעה: מי שיש לו עבד, אם אינו נח יום אחד בשבוע, הוא מת! ואלו עבדיך, אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע, הם מתים! אמר לו: לך ועשה להן כמו שתאמר. הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח." | ||
| שורה 56: | שורה 39: | ||
==צפורה ומשה רבינו== | ==צפורה ומשה רבינו== | ||
צפורה מוזכרת בפרשה בשני אירועים: היא נבחרת להיות אשתו של משה והיא מצילה את חייו. וכך נאמר בפרשה: | צפורה מוזכרת בפרשה בשני אירועים: היא נבחרת להיות אשתו של משה והיא מצילה את חייו. וכך נאמר בפרשה: | ||
" | "ותִַּקַּח צִפֹּרָה צֹר ותִַּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" - צִפֹּרָה עושה ברית מילה בצֹר לבן שלה ובכך היא מצילה את משה רבינו מסכנת חיים שנאמר:" "ויַהְִי בַדּרֶךְ בַּמָּלוֹן ויַּפְִגּשְֵׁהוּ ד' ויַבְַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" | ||
[[הרב שמואל אליהו]] רבה של העיר [[צפת]] מציג את השאלה<ref> בגליון מעייני הישועה לפרשת שמות</ref> של חז"ל: | [[הרב שמואל אליהו]] רבה של העיר [[צפת]] מציג את השאלה<ref>בגליון מעייני הישועה לפרשת שמות</ref> של חז"ל: למה משה בעצמו לא לקחת את הצֹר כדי לעשות ברית לבנו בעצמו, הרי זוהי מצווה שנצטוו בה האבות? ועוד, איפה מצאנו שאישה עושה ברית לבן שלה? שאלה נוספת :למה הוא לוקח לו גיורת מדיינית לאישה? | ||
התשובה טמונה בידיעה '''שהאישה אמורה להיות השלמה לאיש בכל מה שחסר לו'''. משה רבינו היה חסר בשני תחומים מרכזיים: | התשובה טמונה בידיעה '''שהאישה אמורה להיות השלמה לאיש בכל מה שחסר לו'''. משה רבינו היה חסר בשני תחומים מרכזיים: | ||
* " | * "פֶּה" - כוח הדיבור - "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" - כמו כל מי שנמצא בגלות. | ||
* "צֹר" - גם כאן, בברית המילה, וגם בחטא מי מריבה, משה לא נוהג נכון עם הצֹר. בחטא מי מריבה אלוקים אומר לו לדבר אל הַצּוּר והוא מכה אותו. בגלל זה הוא לא נכנס לארץ ישראל. בברית המילה | * "צֹר" - גם כאן, בברית המילה, וגם בחטא מי מריבה, משה לא נוהג נכון עם הצֹר. בחטא מי מריבה אלוקים אומר לו לדבר אל הַצּוּר והוא מכה אותו. בגלל זה הוא לא נכנס לארץ ישראל. בברית המילה | ||
משה כמעט מת בגלל שלא השתמש בצֹר. | משה כמעט מת בגלל שלא השתמש בצֹר. | ||
את ההשלמה לשני הדברים שחסרים במשה - משלימה | את ההשלמה לשני הדברים שחסרים במשה - משלימה צִפֹּרָה. וזה רמוז בשמה צִפֹּרָה, שהוא מורכב מהמילים "צֹר" ו"פֶּה". | ||
למרות שהכתוב מספר כי צפורה הייתה בדרך למצרים, קיימת הדעה כי היא לא הגיעה לשם. במכילתא דר' ישמעאל מובא המדרש הבא: "באותה שעה נאמר לאהרן (שהיה במצרים): לך לקראת משה (שבא ממדיין). יצא לקראת משה וחבקו ונשקו. אמר לו: משה היכן היית כל השנים הללו? אמר לו: במדין. אמר לו: מה טף ונשים אלו עמך? אמר לו אשתי ובני. אמר לו: ולאן אתה מוליכם? אמר לו: למצרים. אמר לו: '''על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו'''. באותה שעה אמר לצפורה: לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה". | למרות שהכתוב מספר כי צפורה הייתה בדרך למצרים, קיימת הדעה כי היא לא הגיעה לשם. במכילתא דר' ישמעאל מובא המדרש הבא: "באותה שעה נאמר לאהרן (שהיה במצרים): לך לקראת משה (שבא ממדיין). יצא לקראת משה וחבקו ונשקו. אמר לו: משה היכן היית כל השנים הללו? אמר לו: במדין. אמר לו: מה טף ונשים אלו עמך? אמר לו אשתי ובני. אמר לו: ולאן אתה מוליכם? אמר לו: למצרים. אמר לו: '''על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו'''. באותה שעה אמר לצפורה: לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה". | ||
| שורה 75: | שורה 56: | ||
אהרן. הוא אוהב שלום ורודף שלום, גם בין ציפורה למשה והיות והוא רואה לנוכח את השליחות המצפה למשה , הוא יוזם את השילוחין-גירושין. " משה הולך להאיר לישראל את עתידם ולהחשיך למצרים את ארצם." -את זה לא קל לעשות כאשר יש משפחה עימו וכך ציפורה נעלמת בביתה לכמה שנים. | אהרן. הוא אוהב שלום ורודף שלום, גם בין ציפורה למשה והיות והוא רואה לנוכח את השליחות המצפה למשה , הוא יוזם את השילוחין-גירושין. " משה הולך להאיר לישראל את עתידם ולהחשיך למצרים את ארצם." -את זה לא קל לעשות כאשר יש משפחה עימו וכך ציפורה נעלמת בביתה לכמה שנים. | ||
לאחר קריעת ים סוף ולפני מתן תורה. יתרו מביא אותה אל משה למדבר סיני שנאמר ב[[פרשת יתרו]]: "ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה". אך גם במחנה בני ישראל המשפחה אינה מתאחדת. היא מבקשת להצטרף לעם ישראל, אשר עבר תהליך של גיבוש במהלך יציאת מצרים. מסיים הרב לאו: משה רבינו, "כבר נתון בעולמות עליונים. האור שלו הלך וגבר, עד שהכה בסנוורים. אם חזר לגרושתו, לא היה זה אלא לזמן קצר, עד שנטה את אוהלו מחוץ למחנה. אור גאולת ישראל ממצרים כיסה את אור הברית של האחת שביקשה לכרוך עצמה בחיי האומה." | לאחר [[קריעת ים סוף]] ולפני מתן תורה. יתרו מביא אותה אל משה למדבר סיני שנאמר ב[[פרשת יתרו]]: "ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה". אך גם במחנה בני ישראל המשפחה אינה מתאחדת. היא מבקשת להצטרף לעם ישראל, אשר עבר תהליך של גיבוש במהלך יציאת מצרים. מסיים הרב לאו: משה רבינו, "כבר נתון בעולמות עליונים. האור שלו הלך וגבר, עד שהכה בסנוורים. אם חזר לגרושתו, לא היה זה אלא לזמן קצר, עד שנטה את אוהלו מחוץ למחנה. אור גאולת ישראל ממצרים כיסה את אור הברית של האחת שביקשה לכרוך עצמה בחיי האומה." | ||
עוד אזכור נוסף ב[[ספר במדבר]] <ref>פרק י"ב</ref> מצביע עך כך שחייה לא היו קלים. - [[מרים הנביאה]] מתלוננת באוזני אחיה, אהרן, על אודות האישה הכושית אשר לקח משה. על פי הפירוש המקובל האישה הכושית הינה ציפורה. אך אז מתערב הקב"ה :"וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, | עוד אזכור נוסף ב[[ספר במדבר]] <ref>פרק י"ב</ref> מצביע עך כך שחייה לא היו קלים. - [[מרים הנביאה]] מתלוננת באוזני אחיה, אהרן, על אודות האישה הכושית אשר לקח משה. על פי הפירוש המקובל האישה הכושית הינה ציפורה. אך אז מתערב הקב"ה :"וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה". מרים נענשת וצפורה חוזרת לאלמוניות שלה בתור רעייתו של משה ואם בניו. | ||
==תגובת משה לשליחות== | ==תגובת משה לשליחות== | ||
בגיל שמונים, משה רבינו גילה את הקב"ה במראה הסנה. הוא התקרב לבדוק "מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר | בגיל שמונים, משה רבינו גילה את הקב"ה במראה הסנה. הוא התקרב לבדוק "מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה" <ref>ג',ד'</ref> . הוא שמע קול קורא אליו בשמו, שהציג עצמו כאלוקי אביו ואלוקי שלושת האבות, והודיע לו שהוא עומד לשחרר את בני ישראל מעבדות מצרים ולהעלותם לארץ המובטחת. והוא מקבל תפקיד ראשי במשימה הלא קלה: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" <ref>ג',י'</ref>. | ||
משה רבינו לא נוטה לקבל עליו את השליחות. מצד אחד, הוא ראה את סבלם של אחיו ורוצה לעזור להם, אך מצד אחר הוא ברח ממצרים תחת איום של עונש מוות. <ref>רק אחרי מראה הסנה ואחרי שמשה החליט "אֵלֲכָה | משה רבינו לא נוטה לקבל עליו את השליחות. מצד אחד, הוא ראה את סבלם של אחיו ורוצה לעזור להם, אך מצד אחר הוא ברח ממצרים תחת איום של עונש מוות. <ref>רק אחרי מראה הסנה ואחרי שמשה החליט "אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי", אמר לו ה' "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי-מֵתוּ כָּל-הָאֲנָשִׁים הַמֲבַקְשִׁים אֶת-נַפְשֶׁךָ" ד',ט'.</ref> | ||
המקרא מציג חמישה תירוצים לסירובו: | המקרא מציג חמישה תירוצים לסירובו: | ||
# "מִי אָנֹכִי, | # "מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם" <ref>ג',י'</ref> | ||
# " | # "וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם." (י"ג) | ||
# " | # "וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'"<ref> ד',א'</ref> | ||
# " | # "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי." (י') | ||
# " | # " וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח." (י"ג) | ||
ד"ר שמעון אליעזר הלוי (שוברט) ספירו מאוניברסיטת בר-אילן במאמרו [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shemoth/spir.html '''תגובת משה לשליחות'''] בדף השבועי לפרשת השבוע שאל: "מדוע על כל טענה, שאלה ודרישה, ה' עונה לו לעניין בסבלנות מופלאה עד שבאה האִמירה האחרונה של משה: " | ד"ר שמעון אליעזר הלוי (שוברט) ספירו מאוניברסיטת בר-אילן במאמרו [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shemoth/spir.html '''תגובת משה לשליחות'''] בדף השבועי לפרשת השבוע שאל: "מדוע על כל טענה, שאלה ודרישה, ה' עונה לו לעניין בסבלנות מופלאה עד שבאה האִמירה האחרונה של משה: "שְׁלַח-נָא בְּיַד-תִּשְׁלָח", ואז תגובת ה' משתנה באופן דרסטי: "וַיִּחַר-אַף ה' בְּמֹשֶׁה" <ref> ד',י"ד</ref> מה קרה ? במה שונים דבריו אלה מטיעוניו הקודמים ? איך אפשר להבין תגובה כזאת מצד ה' ? | ||
ההסבר שלו כי משה רבינו היה שונה משאר הנביאים. הוא קבל לידו משימה כמעט בלתי אפשרית " להוציא עם שלם משעבוד מהרודן הכי חזק בעולם דאז. כדי להצליח בזה הוא יצטרך לא רק לשכנע את פרעה לשחרר עם שעבד שם מאות שנים, אלא לשכנע עם קשה-עורף לצאת מעבדות לחירות." בארבעת התגובות הוא מתגבר על אי-האימון מצד העם ועל ספקותיו על כישרונו. התגובה החמישית היא בעלת אופי אישי : " | ההסבר שלו כי משה רבינו היה שונה משאר הנביאים. הוא קבל לידו משימה כמעט בלתי אפשרית " להוציא עם שלם משעבוד מהרודן הכי חזק בעולם דאז. כדי להצליח בזה הוא יצטרך לא רק לשכנע את פרעה לשחרר עם שעבד שם מאות שנים, אלא לשכנע עם קשה-עורף לצאת מעבדות לחירות." בארבעת התגובות הוא מתגבר על אי-האימון מצד העם ועל ספקותיו על כישרונו. התגובה החמישית היא בעלת אופי אישי : "שְׁלַח-נָא בְּיַד-תִּשְׁלָח" . רש"י כבר מרחיב את התפקיד ורואה את עתידו שלא יוכל לממש את הגאולה עד לסופה - הכניסה לארץ כנען והוא כתב : "שלח נא ביד אחר שתרצה לשלוח שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד". | ||
מסכם ספירו:" כיוון שאני לא יכול להשלים את המשימה שהיא להכניס את בני ישראל לארץ, מוטב שלא להתחיל בה בכלל; "או הכול או כלום!" ואז: " | מסכם ספירו:" כיוון שאני לא יכול להשלים את המשימה שהיא להכניס את בני ישראל לארץ, מוטב שלא להתחיל בה בכלל; "או הכול או כלום!" ואז: "וַיִּחַר-אַף ה' בְּמֹשֶׁה". זאת אומרת, זאת גישה פסולה לחובתנו לעבוד למען הכלל: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להִבטל ממנה" <ref>אבות ב, כא</ref> . | ||
והוא מוסיף אספקט אקטואלי לכל אדם ואדם , רש"י מציין בשם חז"ל "שכל חרון אף בתורה עושה רושם, חוץ מפה , שלא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון". אולי יכולים לומר שה"חרון אף" פה אינו באמת ביטוי של מורת רוחו של ה' ממשה, משום שה' התחשב בכל הקשיים שעמדו לפניו והבין את פקפוקיו. מטרת חרון האף היא לרמוז לדורות הבאים, שכאשר ישנה הזדמנות לקום ולעשות בעד עמנו ואלוקינו, מותר להסס רק בכדי לבדוק אם יש לנו את הכלים המתאימים לביצוע המשימה." | והוא מוסיף אספקט אקטואלי לכל אדם ואדם , רש"י מציין בשם חז"ל "שכל חרון אף בתורה עושה רושם, חוץ מפה , שלא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון". אולי יכולים לומר שה"חרון אף" פה אינו באמת ביטוי של מורת רוחו של ה' ממשה, משום שה' התחשב בכל הקשיים שעמדו לפניו והבין את פקפוקיו. מטרת חרון האף היא לרמוז לדורות הבאים, שכאשר ישנה הזדמנות לקום ולעשות בעד עמנו ואלוקינו, מותר להסס רק בכדי לבדוק אם יש לנו את הכלים המתאימים לביצוע המשימה." | ||
| שורה 106: | שורה 86: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[יציאת מצרים]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[יציאת מצרים]]}} | ||
מבחנו המעשי הראשון של משה רבינו היה ההוצאה הפיזית של בני ישראל ממצרים | מבחנו המעשי הראשון של משה רבינו היה ההוצאה הפיזית של בני ישראל ממצרים, הוא סיכם עם פרעה שיותר הוא לא יבקש דבר. וכל מה שנותר לו לעשות היה להמתין. הוא מורה לבני ישראל להיכון ליציאה. הכנה זו לוותה בכל הסימנים הדרושים על מנת שהעם המצרי ייחוש כי עומד להתרחש אירוע מיוחד במינו. וכך משה מצוה על עמו: השאלת דברי ערך , לקיחת שה לבית ועריכת פסח מצרים''' ביום "אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה" <ref>י"ב ו'</ref> . לערב היציאה נועדו שלוש פעולות : שחיטת השה, מתן הדם על המזוזות ואכילה זבח הפסח. | ||
לשם השלמת ההכנות ליציאה, בני ישראל נצטוו עוד: "וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ (מזבח הפסח) עַד-בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ" (י')-לא להשאיר מזכרת, להיכון לדרך :" "תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם" (י"א)- ולאכול בחפזון לקראת היציאה לדרך בבוא העת. | |||
לאחר מכת המכורות פרעה קרא למשה ןלאהרן ואמר להם: " קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָֹה כְּדַבֶּרְכֶם" (ל"א) והוא מוסיף ללא היסוס:" גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם-אֹתִי(ל"ב). והתוצאה : " וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" ( ל"ג). המצרים בקשו להיפטר מבני ישראל מהר ככל האפשר. נותרו דברים אחרונים לביצוע: הכנת צידה לדרך והשלמת הביזה מהמצרים. | |||
והסיכום: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (מ') - לפי [[ברית בין הבתרים]]. ולעתיד לבוא :" ...הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (מ"א) | |||
==הנהגת העם במדבר== | |||
==ארגון המחנה והנסיעה== | |||
===התחנות=== | |||
===האירועים המיוחדים=== | |||
==שלמותו ביחס לאחרים== | |||
* שלמות בגופו שהיה נפרד מחומריות, דבר שבא לידי בנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" {{שמות ב, ה|כן}} שפירשו חז"ל {{סוטה יב, א}} שנולד מהול, או שנולד מוכן לנביאות. גם ישיבתו בהר בלי אוכל ומשקה, ועוד אירועים מחייו מבטאים שלמות זו<ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - האחת בגופו מזגו וטבע אבריו. אם בענין לידתו, שנאמר בו (לעיל ב, ב): "ותרא אותו כי טוב הוא". ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה יב, א) שנולד מהול, רוצה לומר נפרד מהחומריות והתאוות החמריות. ומהם אמרו (שם), שנולד מוכן לנביאות. ומהם אמרו (שם), שנתמלא הבית כלו אורה. ויראה גם כן שלמות גופו מישיבתו בהר שלשה פעמים, וכל פעם מבלי מאכ, כט): ":</ref> | |||
==ההבדל בין נבואת משה רבינו לנבואת שאר הנביאים== | |||
התורה מבארת שיש הבדל מהותי בין משה לשאר הנביאים. באחד המקומות בהם מתואר הבדלים אלה נאמר: | |||
ספר במדבר פרק יב ו-ח - "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְדֹוָד בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְדֹוָד יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה". בפסוקים אלה נאמרו כמה הבדלים מהותיים בין משה לשאר הנביאים. הרמב"ם מונה ההבדלים שבין משה לשאר הנביאים<ref>רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ז - (ו) כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאים על ידי מלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ובזה הבטיחו האל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים:</ref>. | |||
# כל נביאים רואים נבואתם בחלום או במראה הנבואה, ומשה מתנבא והוא ער ועומד. | |||
# כל הנביאים מתנבאים על ידי מלאך, ועל משה נאמר "פה אל פה אדבר בו". | |||
# כל הנביאים מתנבאים במשלים ובחידות, ומשה רואה הדבר על בוריו. | |||
# כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגים, ומשה עומד על עומדו שלם. | |||
# כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו, ומשה מתנבא כל זמן שיחפוץ, שהוא כמלאכי השרת. | |||
==מעמד הר סיני== | |||
==חוקת התורה== | |||
==כתביו== | |||
על פי הגמרא משה כתב חמשה חמשי תורה, ספר איוב, וכמה מזמורים מספר תהילים<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד/ב - משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה שמואל כתב ספרו ושופטים ורות דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים ע"י אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם וע"י משה ועל ידי הימן וע"י ידותון ועל ידי אסף</ref>. | |||
ה[[משך חכמה]] כותב שמשה היה מתפלסף באלקות לחקור דרכי ה', וכך נראה מספרו, איוב, שכולו עוסק בפילוסופיה<ref>משך חכמה על דברים פרק לד פסוק ח | |||
והנה משה היה מתפלסף תמיד באלקות עד כי חקר בדרכי ד' והתפלסף [כמו שניכר מספרו איוב (ע' בבא בתרא יד:) שכולו התפלספות, וכמוש"א (שמות ב, יד) אכן נודע הדבר ופי' במדרש (שמות רבה א-לה) שלא היה יודע מפני מה ישראל גולים] עד כי הגיע לשורש דבר אמת תכלית השגה המדעית עד שיעור שיחול רוח הנבואי, והיה מתדבק עצמו לבורא יתברך עד כי היה בטל במציאותו נגד כבוד השי"ת השלם בלתי תכלית והיה מרגיש ביטול עצמו נגד השי"ת ונחשב לאין, ומזה זכה לחכמה אלדית וכמים שיורדים מגבוה לנמוך, וזה שאמר ונחנו מה (שמות טז, ז) [ומה הוא ביטול גמור ובחינת חכמה], כן עקר מלבבו כל תאוה עד כי נהיה כמלאך ד' צבאות, ואמר לו פה עמוד עמדי (דברים ה, כח), שפירש מן האשה (שבת פז), ולכן עכשיו כל המ' שנה הכירו אותו לשלם בכל דבר עד כי היה למלאך ד', אבל לא ידעו לספר טרם שהגיע לתכלית השלמות והיה מיגע עצמו להזדכך ולהשתלם, וכעת אינם מתפעלים מאתו כי ידמו כי הוא לא שוה עם ילדי אשה יצורי חומר, וזה שאמר (קהלת ח, א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, הוא שפישר עם יצר המושכלי בדרכי החקירה, והחכמה מאין תמצא (איוב כח, יב) הוא שבזה בא לתכלית הענוה שהתדבק אל השגת השי"ת עד כי שהיה לאין בעיניו, וימת שם משה עבד ד', שהיה דבוק לקונו ומצוי אצלו תמיד, לזה פירש מאשה והיה נבדל מן התאוה א"כ לא יוכלו הספידו, וסמליון אמר וימת משה ספרא רבא דישראל, פירוש כי מה שידעו מה שעשה באלו המ' שנה לא היה צורך להספידו, כי התורה נצחיות לא תשתכח מישראל מדור דור, ובה רשום וחקוק מפעלות משה ומעלותיו ועלילותיו להרים קרן ישראל, ודור לדור יביעו תהלתו בספר התורה אשר שם משה עפ"י ד' לבני ישראל. ודו"ק.</ref>. | |||
מזמור תפילה למשה איש האלוהים שבתהילים הוא תפילה שמשה רבינו חיבר לעם ישראל על הגלות. הוא אמרה ביום פטירתו, והמילים "וזאת הברכה" מתייחסות בו' החיבור לתפילה זו. אחר שאמר תפילה זו המשיך "וזאת הברכה"<ref>אגרת הנחמה - לרבנו מיימון אבי הרמב"ם ז"ל - "...וכבר נהגתי זה שנים רבות חוב על עצמי בכל יום אחרי מאה ברכות לפני ברוך שאמר לקרות זה המזמור תפלה למשה איש אלקים להתקרב אל אלקים במלות ולברך בלשון ולהדבק לאלקים בתפלת מבחר הנולדים: והייתי מתבונן לאיזה כוונה נקבעה התפלה הזאת בספר תהלים, ונמסרה בקבלה מדור אל דור עד ימי דוד, והוא קבעה בספרו הנחמד עם אלו אשר סדר מנבואת עשרה זקנים מהם אשר קדמו לו, ומהם אשר היו בדורו כמו בני קרח אשר היו בימי משה והיו אסיר, ואלקנה, ואבי אסף, אשר קבלו רז"ל אשר הם נצולו מטעות אביהם והלכו אחרי השליח האמתי, והופיע עליהם רוה"ק ונבאו, ונאמר לבני קרח מזמור, והימן, וידותון, ומשכיל, ואסף, ואיתן, וזולתם: | |||
והייתי בלתי יודע מדוע הוציא התפלה הקצרה הזאת משאר כל תפלות הנביא משה ונקבעה ונשארה בתהלים עד ימינו אלה, ופרשתי פרשת האזינו במה שמצאתי לרז"ל וכאשר הגעתי לכי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם ואז התפלל הוא תפלה למשה איש האלקים ובה נאמר "שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך". והתבוננתי על כל המזמור ונתגלה לי סודו כי התפללה בעבור הגלות ועל כן קימה דוד בתהלים שתהי' נחמה וצותא להאומה, ובארתי כל המזמור בעזר האל (ויירשירתהו) [ואישרתיהו] לכוונתו וסדרתיו במשך הספר אשר חברתי בבאור האזינו אשר בו נשלם ספרנו על התורה, ואמרתי בסוף זה המזמור ואין ספק כי ביום מותו התפלל זאת התפלה והשאירה תפלה לישראל ולא ידעתי זה בודאי אלא מסברא: אמנם אחרי כן ובמשך הימים ובארתי וזאת הברכה מצאתי זאת הסברא מנוסחה בפירוש לרז"ל '''בספרי בסוף פירוש התורה אמרו בפירוש כי ביום מיתת האדון משה עליו השלום התפלל זאת התפלה ואח"ב ברך את ישראל, וע"כ אמר וזאת הברכה בוא"ו העטוף, וזהו כי כבר קדם דבר אחר וזהו תפלה למשה''' ושמחתי מאוד כי נתישרתי לסברא אמיתית כאשר נמצאת לרז"ל מקובלת בשארי הקבלות שלהם. ושמחתי ג"כ כי מצאתי תולדות כונת זאת התפלה מפוזרים בלשונות הנביאים ובארתי זאת התפלה שתהי' עונג לנפש אשר נשתוממה בהשתוממות הגלות והוא ג"כ שולה ללבבות הכואבים אשר נבערו מרוב הפחד מהאומות ותתקן האמונה ותעזור אמונת הלב להצדיקים המעונים השבים והיראים והדבקים הנקשרים בחבלי הקשור המקשרת אמונתינו בנביאינו המכובד הטהור מכל אדם:</ref>. | |||
==פטירתו וקבורתו== | |||
יום פטירתו של משה רבינו הוא ז' אדר<ref>יש לציין, לדעה חריגה שמשה רבנו נפטר בא' אדר {{מקור|(}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11906&st=&pgnum=70 רלב"ג לפרשת חוקת, תועלת שיט]{{מקור|, ומקורו ב}}{{מקור|אסתר רבה ז יא$אסתר רבה פר' ז סוף אות יא}}{{מקור|; - הובאו שניהם ב}}[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=10073#p93179 פורום אוצר החכמה]{{מקור|)}}.</ref> שנת ב'תפ"ח{{דרוש מקור}} (2,488 לבריאת העולם), בן 120 שנה (נולד ב-2,368), 40 שנה אחרי [[יציאת מצרים]] (2,448). על פי המסורת זהו יום פטירתו של משה רבנו. וכך נכתב ב[[ספר דברים]]: "וימת שם משה עבד ה', ויקבור אותו בגיא, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" <ref>[[ספר דברים]] ל"ד ה'-ו'</ref> . ה[[חברה קדישא]] נוהגים לקיים ביום זה עלייה לקברות וסעודת מצווה. [[הרבנות הראשית לישראל]] קבעה יום זה כיום זיכרון לחללי כוחות הביטחון וצה"ל אשר מקום קבורתם לא נודע. | |||
חז"ל דרשו :" מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקב``ה, שעתיד בית המקדש להיחרב, ולהגלות את בני ישראל מארצם. שמא יבואו בתפילה ויתחננו לפני משה, ויאמרו לו: משה, עמוד בתפילה בעדנו! ועומד משה ומבטל את הגזירה". | |||
==עדויות היסטוריות== | |||
ישנם עדויות הסטוריות אודות משה: | |||
1. היסטוריונים של תקופת ה- 300 לפנה"ס, Eusebies & Artapanus, על פי תיעוד של הספרייה העתיקה של אלכסנדריה, מספרים על אדם בשם "משה", נסיך מצרי שהוביל מערכה צבאית נגד אתיופיה. גם בשבר של מצבה במוזיאון הבריטי ישנם סימנים לאירוע זה{{דרוש מקור}}. והנה בדיוק עובדות אלו מתוארות ב[[מדרש]] [[ילקוט שמעוני]] {{מקור|לקוט שמעוני תורה קסח$שמות רמז קסח|כן}} באריכות, שמשה רבינו בהיותו בן שמונה עשרה שנה (באותה תקופה היה עדיין נחשב נכדו של פרעה) יצא ממצרים, ונפגש עם מלך שנקרא קוקנוס, ונתמנה כיועץ המלך. כאשר קוקנוס מת, הכתירו את משה תחתיו. לאחר מכן, משה נלחם באתיופיה וכבש אותה. משה מלך 40 שנה, עד שהורד מהמלוכה. אחר כך משה נסע אל מדין, שם נעשה רועה צאן של יתרו. | |||
2. החוקר M. Greentz מצטט תעודה מצרית קדומה<ref>י. מ. גרינץ, מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה, עמ' 78-88. מובא במאמרו של דניאל משה לוי שהזכרנו לעיל</ref>, שמספרת על אדם שעמד לפני פרעה ובאופן ניסי עשה שהחפץ שבידו יהפך להיות נחש, ואח"כ הרים את הנחש בידו וחזרה להיות חפץ. והוא בדיוק כפי שמתואר בתורה{{הערה|העובדה שאח"כ לקח את הנחש וחזרה להיות חפץ, לא מופיעה במפורש בסיפור עם פרעה, אבל כן מופיעה לגבי הפעם הראשונה שמשה רבינו עשה זאת {{מקור|שמות ד, ד|כן}}.}} {{מקור|שמות ז, י|כן}}. | |||
3. בתעודה המצרית הנ"ל מסופר גם על לידתו של משה, ונקדים כמה נקודות: על הפרעה שאמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"<ref>שמות א כב.</ref>, חז"ל מבארים את הסיבה (על פי המסורת של התורה שבעל פה): ש"אמרו לו אסטרולוגים: גואל ישראל נתעברה הימנו אמו"<ref>מדרש שמות רבה פרשה א</ref>. הכוונה הייתה ל[[יוכבד]], אמו של משה רבינו, שנתעברה. יוכבד היתה ג"כ האם של שני הנביאים הנוספים של ישראל בדור המדבר: אהרן, מרים. משה היה מושיען של ישראל, ונאזר באהרן להיות הדובר<ref>שמות ז א.</ref>, ומרים הדריכה את הנשים<ref>שמות טו כ.</ref>. על לידת משה נאמר בחז"ל ש"נתמלא כל הבית אורה"<ref>מדרש שמות רבה פרשה א.</ref> - זיו השכינה הקרינה מגופו של משה כבר מלידתו. משה היה בסכנת מוות ובת פרעה הצילתו. שפחותיה אמרו לה לקיים גזירת אביה ובא מלאך והרגן<ref>שמות רבה א, יח-כג</ref>. דברים דומים מאוד מופיעים גם בתעודה המצרית<ref>י. מ. גרינץ, מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה, עמ' 78-88.</ref>: הובא לפני פרעה קוסם שסיפר כי אשה מעוברת נושאת ברחמה שלשה ילדים העתידים למלוך על ארץ מצרים. המלך הצטער למשמע הדברים והקוסם הרגיעו. האגדה ממשיכה לספר כי לאחר מכן נולדו הילדים ותואר אבריהם היה כזהב. שפחה בקשה להלשין למלך על הולדת הילדים, אך נאכלה ע"י תנין<ref>כל זה מתוך מאמרו של דניאל משה לוי הנ"ל.</ref>. | |||
==משבחיו== אדון כל הנביאים עבד ה' וכו | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=593| שיעורים על משה רבינו באתר ישיבה] | |||
{{סדרה|הקודם=-|הבא=[[יהושע בן נון]]|רשימה=מעתיקי השמועה}} | |||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
| שורה 119: | שורה 150: | ||
[[קטגוריה: משה רבינו|*]] | |||
[[קטגוריה: משה רבינו]] | [[קטגוריה:נביאים]] | ||
[[קטגוריה:לויים]] | |||
[[קטגוריה: האושפיזין]] | |||
[[קטגוריה: משוררי ספר תהלים]] | |||
גרסה אחרונה מ־14:49, 20 באוגוסט 2024
|
|
משה רבינו בן עמרם נקרא בכינויים שונים המורים על היותו גדול הנביאים: (רמב"ם יסודי התורה ז ו); "ודבר ידוע כי משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים" (רבינו בחיי בראשית א א); ועוד, שליח ה' לגאול את עם ישראל ממצרים, מוסר התורה לישראל ומנהיגם במדבר.
חייו[עריכה]
לידתו וינקותו[עריכה]
משה נולד במצרים בזמן שבני ישראל היו משועבדים שם, לעמרם בן קהת, ממנהיגי שבט לוי. וליוכבד בת לוי. אחיו הגדולים היו מרים ואהרן. נולד לאחר שעמרם אביו החזיר את יוכבד אִשׁתו לביתו, לאחר שגרשה בעקבות גזירת פרעה שאסרה על הולדת בנים, והחזיר אותה בזכות עצתה של מרים בתו. בלידתו היתה אימו בת 130. רבנו בחיי כתב שהקב"ה "מכין" את גואלם של ישראל, משה רבנו ולכן: "סמך פרשת הגואל (הולדת משה) לפרשת השעבוד והגלות, להורות - שהזמין הקב"ה רפואה למכה".
בסיפור הולדת משה בספר שמות פרק ב לא מוזכרים שמות הוריו אלא רק: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". המהר"ל מפראג[1] מסביר את הסיבה לדבר: "ולא הזכיר הכתוב שם עמרם ושם יוכבד... רק כתב שם איש, שהוא שם לכל איש, ואינו שם פרטי מיוחד, וזה מורה על מדרגה נבדלת אלקית..." עם זאת התורה ציינה כי הוא משבט לוי "זהו להודיע לך כי לא היה ראוי לצאת הגואל רק משבט לוי... במה שאמרו רז"ל כי שבט לוי לא נשתעבד במצרים, ולפיכך היה ראוי לצאת מהשבט הזה הגואל אותם מן השעבוד וכל זה מפני קדושת השבט הזה... "
בת פרעה בוחרת את השם של התינוק שמצאה, משה רבינו, וכך נאמר: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י). רבי אברהם אבן עזרא כתב: "שם משה, מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניום. וכך ככתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים, אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון. אולי למדה בת פרעה את לשוננו או שאלה. ואל תתמה בעבור שאיננו משוי. כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים" - מכאן תשובה על המקור העברי של השם. דון יצחק אברבנאל כתב שיוכבד נתנה שמו (וַתִּקְרָא שְׁמו משֶׁה) על שם שבת פרעה, משתה אותו מן המים. כמו בספר ירמיה פרק טו אוֹי לִי אִמִּי כִּי (את) יְלִדְתִּנִי ו ספר שיר השירים פרק ד לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי.
רבי עובדיה ספורנו כבר קושר את השם למדרש: וַתִּקְרָא שְׁמו משֶׁה - כלומר: "מְמַלֵּט וּמושֶׁה אֶת אֲחֵרִים מִצָּרָה. וַתּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. הַטַּעַם שֶׁקְּרָאתִיו 'משֶׁה' לְהורות שֶׁיְּמַלֵּט אֶת אֲחֵרִים הוּא, כִּי אָמְנָם מְשִׁיתִיהוּ מִן הַמַּיִם אַחַר שֶׁהָיָה מוּטָל בְּתוכָם. וְזֶה לא הָיָה כִּי אִם בִּגְזֵרַת עִירִין[2], כְּדֵי שֶׁיְּמַלֵּט הוּא אֶת אֲחֵרִים".
במסכת סוטה (י"ב) מובאים פרטים נוספים על ילדותו של משה רבינו.
- על שמו הראשוני שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא– תניא: 'רבי מאיר אומר: "טוב" שמו. רבי יהודה אומר: "טוביה" שמו. רבי נחמיה אומר: הגון לנביאות (ראתה ברוח הקודש שעתיד [להיות הגון] לנבואה). * אחרים אומרים: נולד כשהוא מהול.
- וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור. כתיב הכא: 'ותרא אותו כי טוב הוא', וכתיב התם [3] וירא אלהים את האור כי טוב [ויבדל אלקים בין האור ובין החשך].
- ותקח לו תבת גומא - מאי שנא 'גומא'? אמר רבי אלעזר: מהיכן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופן (שדמיו מועטין, ואף על פי שהיה משתמר גופו יותר בשל [בתיבה של] עצים שקשים וחזקים), וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. לרבי שמואל בר נחמני יש הסבר אחר מדוע נבחר הגומא לאחסון משה רבינו:" אמר: דבר רך שיכול לעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה (בזה הוא משתמר יפה מן הכל, לפי שהדבר הקשה - כשהמים מוליכין אותו בחזקה - הוא נתקל והוא נישוף ונשבר, אבל דבר קל - נתקל ונזדקר באבן לאחוריו).
- ותחמרה בחמר ובזפת' - תנא: 'חמר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע (של זפת)'. - אפילו לזה משפחתן דאגה.
צעירותו של משה במצרים[עריכה]
משה רבינו גדל והתחנך בבית פרעה. בן עשרים שנה היה משה באותה שעה, ויש אומרים בן ארבעים [4] והוא יצא וראה את סבלות בני עמו. היכה את המצרי, הטמין אותו בחול ונאלץ לברוח למדיין (ב',י'-ט"ז). חז"ל מפרטים מעט על חייו בתקופה זו. רש"י כתב על ד"ה ויגדל משה " והלא כבר כתיב ויגדל הילד ( י') אמר רבי יהודה ברבי אלעאי: הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו" - דהיינו הוא קבל מינוי ממלכתי "הממונה על הבית". המפגש עם אחיו מתרחש והם שני אנשים עברים - "דתן ואבירם הם שהותירו מן המן" - ומדרש רבה כבר מספר לנו על עתידם:
- הם היו שהותירו מן המן.
- הם היו שאמרו (במדבר יד, ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה.
- הם שהמרו על ים סוף.
אנו גם מודעים לקיומם של מלשינים. אם כי הפרשנים אומרים שמכך שהוזכר אחד, סימן שרק הוא היה. וכך כותב רש"י על ד"ה 'מי שמך לאיש - "ומדרשו: דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין (מלשינים) , אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל". גם רבי עובדיה ספורנו מודע לקיומם של "המוסרים" :"וַיּאמַר אָכֵן נודַע הַדָּבָר. כְּשֶׁאָמַר זֶה הַמּוסֵר אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה בִּפְנֵי רַבִּים, וְלָכֵן לא הָרַג אֶת הַמּוסֵר מִבְּלִי אֵין תּועֶלֶת בַּהֲרִיגָתו אַחַר שֶׁכְּבָר מָסָר" - אם כי משה רבינו לא נהג בהתאם למקובל.
וגם הצלתו ממצרים הייתה בנס שנאמר ויבקש להרג את משה - "מסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה [5] ויצילני מחרב פרעה. גירסה אחרת על הצלתו במדרש רבה:"ויבקש להרוג את משה, שלח פרעה והביאו סיף שאין כמותה, נתנו עשר פעמים על צוארו, ונעשה צוארו של משה כעמוד השן ולא הזיקתו, שנאמר: [6] צוארך כמגדל השן."
הרמב"ן מתיחס להכשרתו של משה רבינו לעתיד וכתב ואחרי כן גדל - "ויהי לאיש דעת". עך כך גם נדרש מדרש רבה היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו, כאלו הוא בנה... והיה פרעה מנשקו ומחבקו, והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול...והיו שם יושבין חרטומי מצרים, ואמרו: מתיראין אנו מזה, שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך. מהם אומרים להרגו, מהם אומרים לשרפו. והיה יתרו יושב ביניהן, ואומר להם: הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב, יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת, אין בו דעת, ואין עליו משפט מות. מיד הביאו לפניו, ושלח ידו לקח הזהב, ובא גבריאל ודחה את ידו, ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו, וממנו נעשה [7] כבד פה וכבד לשון. המדרש מסביר כי נכותו של משה רבינו בלשון נבעה מרצון המלאך להציל אותו בבית פרעה.
מדרש רבה מוסיף כי בזכות משה רבינו זכו בני ישראל לשמור את השבת. לפי ד"ה וירא בסבלותם -כתב המדרש :" ראה שאין להם מנוחה. הלך ואמר לפרעה: מי שיש לו עבד, אם אינו נח יום אחד בשבוע, הוא מת! ואלו עבדיך, אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע, הם מתים! אמר לו: לך ועשה להן כמו שתאמר. הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח."
צפורה ומשה רבינו[עריכה]
צפורה מוזכרת בפרשה בשני אירועים: היא נבחרת להיות אשתו של משה והיא מצילה את חייו. וכך נאמר בפרשה: "ותִַּקַּח צִפֹּרָה צֹר ותִַּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" - צִפֹּרָה עושה ברית מילה בצֹר לבן שלה ובכך היא מצילה את משה רבינו מסכנת חיים שנאמר:" "ויַהְִי בַדּרֶךְ בַּמָּלוֹן ויַּפְִגּשְֵׁהוּ ד' ויַבְַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"
הרב שמואל אליהו רבה של העיר צפת מציג את השאלה[8] של חז"ל: למה משה בעצמו לא לקחת את הצֹר כדי לעשות ברית לבנו בעצמו, הרי זוהי מצווה שנצטוו בה האבות? ועוד, איפה מצאנו שאישה עושה ברית לבן שלה? שאלה נוספת :למה הוא לוקח לו גיורת מדיינית לאישה?
התשובה טמונה בידיעה שהאישה אמורה להיות השלמה לאיש בכל מה שחסר לו. משה רבינו היה חסר בשני תחומים מרכזיים:
- "פֶּה" - כוח הדיבור - "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" - כמו כל מי שנמצא בגלות.
- "צֹר" - גם כאן, בברית המילה, וגם בחטא מי מריבה, משה לא נוהג נכון עם הצֹר. בחטא מי מריבה אלוקים אומר לו לדבר אל הַצּוּר והוא מכה אותו. בגלל זה הוא לא נכנס לארץ ישראל. בברית המילה
משה כמעט מת בגלל שלא השתמש בצֹר.
את ההשלמה לשני הדברים שחסרים במשה - משלימה צִפֹּרָה. וזה רמוז בשמה צִפֹּרָה, שהוא מורכב מהמילים "צֹר" ו"פֶּה".
למרות שהכתוב מספר כי צפורה הייתה בדרך למצרים, קיימת הדעה כי היא לא הגיעה לשם. במכילתא דר' ישמעאל מובא המדרש הבא: "באותה שעה נאמר לאהרן (שהיה במצרים): לך לקראת משה (שבא ממדיין). יצא לקראת משה וחבקו ונשקו. אמר לו: משה היכן היית כל השנים הללו? אמר לו: במדין. אמר לו: מה טף ונשים אלו עמך? אמר לו אשתי ובני. אמר לו: ולאן אתה מוליכם? אמר לו: למצרים. אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו. באותה שעה אמר לצפורה: לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה".
הרב בנימין לאו המצטט מדרש זה [9] מגדיר כך את מעשיהו של אהרן. הוא אוהב שלום ורודף שלום, גם בין ציפורה למשה והיות והוא רואה לנוכח את השליחות המצפה למשה , הוא יוזם את השילוחין-גירושין. " משה הולך להאיר לישראל את עתידם ולהחשיך למצרים את ארצם." -את זה לא קל לעשות כאשר יש משפחה עימו וכך ציפורה נעלמת בביתה לכמה שנים.
לאחר קריעת ים סוף ולפני מתן תורה. יתרו מביא אותה אל משה למדבר סיני שנאמר בפרשת יתרו: "ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה". אך גם במחנה בני ישראל המשפחה אינה מתאחדת. היא מבקשת להצטרף לעם ישראל, אשר עבר תהליך של גיבוש במהלך יציאת מצרים. מסיים הרב לאו: משה רבינו, "כבר נתון בעולמות עליונים. האור שלו הלך וגבר, עד שהכה בסנוורים. אם חזר לגרושתו, לא היה זה אלא לזמן קצר, עד שנטה את אוהלו מחוץ למחנה. אור גאולת ישראל ממצרים כיסה את אור הברית של האחת שביקשה לכרוך עצמה בחיי האומה."
עוד אזכור נוסף בספר במדבר [10] מצביע עך כך שחייה לא היו קלים. - מרים הנביאה מתלוננת באוזני אחיה, אהרן, על אודות האישה הכושית אשר לקח משה. על פי הפירוש המקובל האישה הכושית הינה ציפורה. אך אז מתערב הקב"ה :"וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה". מרים נענשת וצפורה חוזרת לאלמוניות שלה בתור רעייתו של משה ואם בניו.
תגובת משה לשליחות[עריכה]
בגיל שמונים, משה רבינו גילה את הקב"ה במראה הסנה. הוא התקרב לבדוק "מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה" [11] . הוא שמע קול קורא אליו בשמו, שהציג עצמו כאלוקי אביו ואלוקי שלושת האבות, והודיע לו שהוא עומד לשחרר את בני ישראל מעבדות מצרים ולהעלותם לארץ המובטחת. והוא מקבל תפקיד ראשי במשימה הלא קלה: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" [12].
משה רבינו לא נוטה לקבל עליו את השליחות. מצד אחד, הוא ראה את סבלם של אחיו ורוצה לעזור להם, אך מצד אחר הוא ברח ממצרים תחת איום של עונש מוות. [13]
המקרא מציג חמישה תירוצים לסירובו:
- "מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם" [14]
- "וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם." (י"ג)
- "וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'"[15]
- "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי." (י')
- " וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח." (י"ג)
ד"ר שמעון אליעזר הלוי (שוברט) ספירו מאוניברסיטת בר-אילן במאמרו תגובת משה לשליחות בדף השבועי לפרשת השבוע שאל: "מדוע על כל טענה, שאלה ודרישה, ה' עונה לו לעניין בסבלנות מופלאה עד שבאה האִמירה האחרונה של משה: "שְׁלַח-נָא בְּיַד-תִּשְׁלָח", ואז תגובת ה' משתנה באופן דרסטי: "וַיִּחַר-אַף ה' בְּמֹשֶׁה" [16] מה קרה ? במה שונים דבריו אלה מטיעוניו הקודמים ? איך אפשר להבין תגובה כזאת מצד ה' ?
ההסבר שלו כי משה רבינו היה שונה משאר הנביאים. הוא קבל לידו משימה כמעט בלתי אפשרית " להוציא עם שלם משעבוד מהרודן הכי חזק בעולם דאז. כדי להצליח בזה הוא יצטרך לא רק לשכנע את פרעה לשחרר עם שעבד שם מאות שנים, אלא לשכנע עם קשה-עורף לצאת מעבדות לחירות." בארבעת התגובות הוא מתגבר על אי-האימון מצד העם ועל ספקותיו על כישרונו. התגובה החמישית היא בעלת אופי אישי : "שְׁלַח-נָא בְּיַד-תִּשְׁלָח" . רש"י כבר מרחיב את התפקיד ורואה את עתידו שלא יוכל לממש את הגאולה עד לסופה - הכניסה לארץ כנען והוא כתב : "שלח נא ביד אחר שתרצה לשלוח שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד".
מסכם ספירו:" כיוון שאני לא יכול להשלים את המשימה שהיא להכניס את בני ישראל לארץ, מוטב שלא להתחיל בה בכלל; "או הכול או כלום!" ואז: "וַיִּחַר-אַף ה' בְּמֹשֶׁה". זאת אומרת, זאת גישה פסולה לחובתנו לעבוד למען הכלל: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להִבטל ממנה" [17] .
והוא מוסיף אספקט אקטואלי לכל אדם ואדם , רש"י מציין בשם חז"ל "שכל חרון אף בתורה עושה רושם, חוץ מפה , שלא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון". אולי יכולים לומר שה"חרון אף" פה אינו באמת ביטוי של מורת רוחו של ה' ממשה, משום שה' התחשב בכל הקשיים שעמדו לפניו והבין את פקפוקיו. מטרת חרון האף היא לרמוז לדורות הבאים, שכאשר ישנה הזדמנות לקום ולעשות בעד עמנו ואלוקינו, מותר להסס רק בכדי לבדוק אם יש לנו את הכלים המתאימים לביצוע המשימה."
יציאת מצרים[עריכה]
- ערך מורחב - יציאת מצרים
מבחנו המעשי הראשון של משה רבינו היה ההוצאה הפיזית של בני ישראל ממצרים, הוא סיכם עם פרעה שיותר הוא לא יבקש דבר. וכל מה שנותר לו לעשות היה להמתין. הוא מורה לבני ישראל להיכון ליציאה. הכנה זו לוותה בכל הסימנים הדרושים על מנת שהעם המצרי ייחוש כי עומד להתרחש אירוע מיוחד במינו. וכך משה מצוה על עמו: השאלת דברי ערך , לקיחת שה לבית ועריכת פסח מצרים ביום "אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה" [18] . לערב היציאה נועדו שלוש פעולות : שחיטת השה, מתן הדם על המזוזות ואכילה זבח הפסח.
לשם השלמת ההכנות ליציאה, בני ישראל נצטוו עוד: "וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ (מזבח הפסח) עַד-בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ" (י')-לא להשאיר מזכרת, להיכון לדרך :" "תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם" (י"א)- ולאכול בחפזון לקראת היציאה לדרך בבוא העת.
לאחר מכת המכורות פרעה קרא למשה ןלאהרן ואמר להם: " קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָֹה כְּדַבֶּרְכֶם" (ל"א) והוא מוסיף ללא היסוס:" גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם-אֹתִי(ל"ב). והתוצאה : " וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" ( ל"ג). המצרים בקשו להיפטר מבני ישראל מהר ככל האפשר. נותרו דברים אחרונים לביצוע: הכנת צידה לדרך והשלמת הביזה מהמצרים.
והסיכום: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (מ') - לפי ברית בין הבתרים. ולעתיד לבוא :" ...הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (מ"א)
הנהגת העם במדבר[עריכה]
ארגון המחנה והנסיעה[עריכה]
התחנות[עריכה]
האירועים המיוחדים[עריכה]
שלמותו ביחס לאחרים[עריכה]
- שלמות בגופו שהיה נפרד מחומריות, דבר שבא לידי בנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" תבנית:שמות ב, ה שפירשו חז"ל תבנית:סוטה יב, א שנולד מהול, או שנולד מוכן לנביאות. גם ישיבתו בהר בלי אוכל ומשקה, ועוד אירועים מחייו מבטאים שלמות זו[19]
ההבדל בין נבואת משה רבינו לנבואת שאר הנביאים[עריכה]
התורה מבארת שיש הבדל מהותי בין משה לשאר הנביאים. באחד המקומות בהם מתואר הבדלים אלה נאמר: ספר במדבר פרק יב ו-ח - "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְדֹוָד בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְדֹוָד יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה". בפסוקים אלה נאמרו כמה הבדלים מהותיים בין משה לשאר הנביאים. הרמב"ם מונה ההבדלים שבין משה לשאר הנביאים[20].
- כל נביאים רואים נבואתם בחלום או במראה הנבואה, ומשה מתנבא והוא ער ועומד.
- כל הנביאים מתנבאים על ידי מלאך, ועל משה נאמר "פה אל פה אדבר בו".
- כל הנביאים מתנבאים במשלים ובחידות, ומשה רואה הדבר על בוריו.
- כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגים, ומשה עומד על עומדו שלם.
- כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו, ומשה מתנבא כל זמן שיחפוץ, שהוא כמלאכי השרת.
מעמד הר סיני[עריכה]
חוקת התורה[עריכה]
כתביו[עריכה]
על פי הגמרא משה כתב חמשה חמשי תורה, ספר איוב, וכמה מזמורים מספר תהילים[21]. המשך חכמה כותב שמשה היה מתפלסף באלקות לחקור דרכי ה', וכך נראה מספרו, איוב, שכולו עוסק בפילוסופיה[22]. מזמור תפילה למשה איש האלוהים שבתהילים הוא תפילה שמשה רבינו חיבר לעם ישראל על הגלות. הוא אמרה ביום פטירתו, והמילים "וזאת הברכה" מתייחסות בו' החיבור לתפילה זו. אחר שאמר תפילה זו המשיך "וזאת הברכה"[23].
פטירתו וקבורתו[עריכה]
יום פטירתו של משה רבינו הוא ז' אדר[24] שנת ב'תפ"ח(דרוש מקור) (2,488 לבריאת העולם), בן 120 שנה (נולד ב-2,368), 40 שנה אחרי יציאת מצרים (2,448). על פי המסורת זהו יום פטירתו של משה רבנו. וכך נכתב בספר דברים: "וימת שם משה עבד ה', ויקבור אותו בגיא, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" [25] . החברה קדישא נוהגים לקיים ביום זה עלייה לקברות וסעודת מצווה. הרבנות הראשית לישראל קבעה יום זה כיום זיכרון לחללי כוחות הביטחון וצה"ל אשר מקום קבורתם לא נודע.
חז"ל דרשו :" מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקב``ה, שעתיד בית המקדש להיחרב, ולהגלות את בני ישראל מארצם. שמא יבואו בתפילה ויתחננו לפני משה, ויאמרו לו: משה, עמוד בתפילה בעדנו! ועומד משה ומבטל את הגזירה".
עדויות היסטוריות[עריכה]
ישנם עדויות הסטוריות אודות משה:
1. היסטוריונים של תקופת ה- 300 לפנה"ס, Eusebies & Artapanus, על פי תיעוד של הספרייה העתיקה של אלכסנדריה, מספרים על אדם בשם "משה", נסיך מצרי שהוביל מערכה צבאית נגד אתיופיה. גם בשבר של מצבה במוזיאון הבריטי ישנם סימנים לאירוע זה(דרוש מקור). והנה בדיוק עובדות אלו מתוארות במדרש ילקוט שמעוני (שמות רמז קסח) באריכות, שמשה רבינו בהיותו בן שמונה עשרה שנה (באותה תקופה היה עדיין נחשב נכדו של פרעה) יצא ממצרים, ונפגש עם מלך שנקרא קוקנוס, ונתמנה כיועץ המלך. כאשר קוקנוס מת, הכתירו את משה תחתיו. לאחר מכן, משה נלחם באתיופיה וכבש אותה. משה מלך 40 שנה, עד שהורד מהמלוכה. אחר כך משה נסע אל מדין, שם נעשה רועה צאן של יתרו.
2. החוקר M. Greentz מצטט תעודה מצרית קדומה[26], שמספרת על אדם שעמד לפני פרעה ובאופן ניסי עשה שהחפץ שבידו יהפך להיות נחש, ואח"כ הרים את הנחש בידו וחזרה להיות חפץ. והוא בדיוק כפי שמתואר בתורה[27] (שמות ז, י).
3. בתעודה המצרית הנ"ל מסופר גם על לידתו של משה, ונקדים כמה נקודות: על הפרעה שאמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"[28], חז"ל מבארים את הסיבה (על פי המסורת של התורה שבעל פה): ש"אמרו לו אסטרולוגים: גואל ישראל נתעברה הימנו אמו"[29]. הכוונה הייתה ליוכבד, אמו של משה רבינו, שנתעברה. יוכבד היתה ג"כ האם של שני הנביאים הנוספים של ישראל בדור המדבר: אהרן, מרים. משה היה מושיען של ישראל, ונאזר באהרן להיות הדובר[30], ומרים הדריכה את הנשים[31]. על לידת משה נאמר בחז"ל ש"נתמלא כל הבית אורה"[32] - זיו השכינה הקרינה מגופו של משה כבר מלידתו. משה היה בסכנת מוות ובת פרעה הצילתו. שפחותיה אמרו לה לקיים גזירת אביה ובא מלאך והרגן[33]. דברים דומים מאוד מופיעים גם בתעודה המצרית[34]: הובא לפני פרעה קוסם שסיפר כי אשה מעוברת נושאת ברחמה שלשה ילדים העתידים למלוך על ארץ מצרים. המלך הצטער למשמע הדברים והקוסם הרגיעו. האגדה ממשיכה לספר כי לאחר מכן נולדו הילדים ותואר אבריהם היה כזהב. שפחה בקשה להלשין למלך על הולדת הילדים, אך נאכלה ע"י תנין[35].
==משבחיו== אדון כל הנביאים עבד ה' וכו
קישורים חיצוניים[עריכה]
| הקודם: - |
מעתיקי השמועה | הבא: יהושע בן נון |
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בספרו "גבורות ה'" (פרק טז)
- ↑ ע"פ (דניאל ד, יד).
- ↑ בראשית א,ד
- ↑ מדרש רבה
- ↑ י"ח ד
- ↑ שיר השירים ז, ה
- ↑ שמות ד, י
- ↑ בגליון מעייני הישועה לפרשת שמות
- ↑ דמות שקטה ועלומה שמחפשת את מקומה במחנה ישראל
- ↑ פרק י"ב
- ↑ ג',ד'
- ↑ ג',י'
- ↑ רק אחרי מראה הסנה ואחרי שמשה החליט "אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי", אמר לו ה' "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי-מֵתוּ כָּל-הָאֲנָשִׁים הַמֲבַקְשִׁים אֶת-נַפְשֶׁךָ" ד',ט'.
- ↑ ג',י'
- ↑ ד',א'
- ↑ ד',י"ד
- ↑ אבות ב, כא
- ↑ י"ב ו'
- ↑ אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - האחת בגופו מזגו וטבע אבריו. אם בענין לידתו, שנאמר בו (לעיל ב, ב): "ותרא אותו כי טוב הוא". ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה יב, א) שנולד מהול, רוצה לומר נפרד מהחומריות והתאוות החמריות. ומהם אמרו (שם), שנולד מוכן לנביאות. ומהם אמרו (שם), שנתמלא הבית כלו אורה. ויראה גם כן שלמות גופו מישיבתו בהר שלשה פעמים, וכל פעם מבלי מאכ, כט): ":
- ↑ רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ז - (ו) כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאים על ידי מלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ובזה הבטיחו האל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים:
- ↑ תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד/ב - משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה שמואל כתב ספרו ושופטים ורות דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים ע"י אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם וע"י משה ועל ידי הימן וע"י ידותון ועל ידי אסף
- ↑ משך חכמה על דברים פרק לד פסוק ח והנה משה היה מתפלסף תמיד באלקות עד כי חקר בדרכי ד' והתפלסף [כמו שניכר מספרו איוב (ע' בבא בתרא יד:) שכולו התפלספות, וכמוש"א (שמות ב, יד) אכן נודע הדבר ופי' במדרש (שמות רבה א-לה) שלא היה יודע מפני מה ישראל גולים] עד כי הגיע לשורש דבר אמת תכלית השגה המדעית עד שיעור שיחול רוח הנבואי, והיה מתדבק עצמו לבורא יתברך עד כי היה בטל במציאותו נגד כבוד השי"ת השלם בלתי תכלית והיה מרגיש ביטול עצמו נגד השי"ת ונחשב לאין, ומזה זכה לחכמה אלדית וכמים שיורדים מגבוה לנמוך, וזה שאמר ונחנו מה (שמות טז, ז) [ומה הוא ביטול גמור ובחינת חכמה], כן עקר מלבבו כל תאוה עד כי נהיה כמלאך ד' צבאות, ואמר לו פה עמוד עמדי (דברים ה, כח), שפירש מן האשה (שבת פז), ולכן עכשיו כל המ' שנה הכירו אותו לשלם בכל דבר עד כי היה למלאך ד', אבל לא ידעו לספר טרם שהגיע לתכלית השלמות והיה מיגע עצמו להזדכך ולהשתלם, וכעת אינם מתפעלים מאתו כי ידמו כי הוא לא שוה עם ילדי אשה יצורי חומר, וזה שאמר (קהלת ח, א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, הוא שפישר עם יצר המושכלי בדרכי החקירה, והחכמה מאין תמצא (איוב כח, יב) הוא שבזה בא לתכלית הענוה שהתדבק אל השגת השי"ת עד כי שהיה לאין בעיניו, וימת שם משה עבד ד', שהיה דבוק לקונו ומצוי אצלו תמיד, לזה פירש מאשה והיה נבדל מן התאוה א"כ לא יוכלו הספידו, וסמליון אמר וימת משה ספרא רבא דישראל, פירוש כי מה שידעו מה שעשה באלו המ' שנה לא היה צורך להספידו, כי התורה נצחיות לא תשתכח מישראל מדור דור, ובה רשום וחקוק מפעלות משה ומעלותיו ועלילותיו להרים קרן ישראל, ודור לדור יביעו תהלתו בספר התורה אשר שם משה עפ"י ד' לבני ישראל. ודו"ק.
- ↑ אגרת הנחמה - לרבנו מיימון אבי הרמב"ם ז"ל - "...וכבר נהגתי זה שנים רבות חוב על עצמי בכל יום אחרי מאה ברכות לפני ברוך שאמר לקרות זה המזמור תפלה למשה איש אלקים להתקרב אל אלקים במלות ולברך בלשון ולהדבק לאלקים בתפלת מבחר הנולדים: והייתי מתבונן לאיזה כוונה נקבעה התפלה הזאת בספר תהלים, ונמסרה בקבלה מדור אל דור עד ימי דוד, והוא קבעה בספרו הנחמד עם אלו אשר סדר מנבואת עשרה זקנים מהם אשר קדמו לו, ומהם אשר היו בדורו כמו בני קרח אשר היו בימי משה והיו אסיר, ואלקנה, ואבי אסף, אשר קבלו רז"ל אשר הם נצולו מטעות אביהם והלכו אחרי השליח האמתי, והופיע עליהם רוה"ק ונבאו, ונאמר לבני קרח מזמור, והימן, וידותון, ומשכיל, ואסף, ואיתן, וזולתם: והייתי בלתי יודע מדוע הוציא התפלה הקצרה הזאת משאר כל תפלות הנביא משה ונקבעה ונשארה בתהלים עד ימינו אלה, ופרשתי פרשת האזינו במה שמצאתי לרז"ל וכאשר הגעתי לכי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם ואז התפלל הוא תפלה למשה איש האלקים ובה נאמר "שובה ה' עד מתי והנחם על עבדיך". והתבוננתי על כל המזמור ונתגלה לי סודו כי התפללה בעבור הגלות ועל כן קימה דוד בתהלים שתהי' נחמה וצותא להאומה, ובארתי כל המזמור בעזר האל (ויירשירתהו) [ואישרתיהו] לכוונתו וסדרתיו במשך הספר אשר חברתי בבאור האזינו אשר בו נשלם ספרנו על התורה, ואמרתי בסוף זה המזמור ואין ספק כי ביום מותו התפלל זאת התפלה והשאירה תפלה לישראל ולא ידעתי זה בודאי אלא מסברא: אמנם אחרי כן ובמשך הימים ובארתי וזאת הברכה מצאתי זאת הסברא מנוסחה בפירוש לרז"ל בספרי בסוף פירוש התורה אמרו בפירוש כי ביום מיתת האדון משה עליו השלום התפלל זאת התפלה ואח"ב ברך את ישראל, וע"כ אמר וזאת הברכה בוא"ו העטוף, וזהו כי כבר קדם דבר אחר וזהו תפלה למשה ושמחתי מאוד כי נתישרתי לסברא אמיתית כאשר נמצאת לרז"ל מקובלת בשארי הקבלות שלהם. ושמחתי ג"כ כי מצאתי תולדות כונת זאת התפלה מפוזרים בלשונות הנביאים ובארתי זאת התפלה שתהי' עונג לנפש אשר נשתוממה בהשתוממות הגלות והוא ג"כ שולה ללבבות הכואבים אשר נבערו מרוב הפחד מהאומות ותתקן האמונה ותעזור אמונת הלב להצדיקים המעונים השבים והיראים והדבקים הנקשרים בחבלי הקשור המקשרת אמונתינו בנביאינו המכובד הטהור מכל אדם:
- ↑ יש לציין, לדעה חריגה שמשה רבנו נפטר בא' אדר (רלב"ג לפרשת חוקת, תועלת שיט, ומקורו באסתר רבה פר' ז סוף אות יא; - הובאו שניהם בפורום אוצר החכמה).
- ↑ ספר דברים ל"ד ה'-ו'
- ↑ י. מ. גרינץ, מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה, עמ' 78-88. מובא במאמרו של דניאל משה לוי שהזכרנו לעיל
- ↑ העובדה שאח"כ לקח את הנחש וחזרה להיות חפץ, לא מופיעה במפורש בסיפור עם פרעה, אבל כן מופיעה לגבי הפעם הראשונה שמשה רבינו עשה זאת (שמות ד, ד).
- ↑ שמות א כב.
- ↑ מדרש שמות רבה פרשה א
- ↑ שמות ז א.
- ↑ שמות טו כ.
- ↑ מדרש שמות רבה פרשה א.
- ↑ שמות רבה א, יח-כג
- ↑ י. מ. גרינץ, מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה, עמ' 78-88.
- ↑ כל זה מתוך מאמרו של דניאל משה לוי הנ"ל.