באה מחמת טענה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
(3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
אשה שבאה לבית דין לתבוע מבעלה שיתן לה גט ויפרע את כתובתה, ויש לה טענה המצדיקה את תביעתה, כופין את הבעל לגרשה ולפרוע לה את עיקר כתובתה {{מקור|אך לא את התוספת, שכן לא כתב לה בעלה את התוספת על מנת שתצא לרצונה}}. | אשה שבאה לבית דין לתבוע מבעלה שיתן לה גט ויפרע את כתובתה, ויש לה טענה המצדיקה את תביעתה, כופין את הבעל לגרשה ולפרוע לה את עיקר כתובתה {{מקור|אך לא את התוספת, שכן לא כתב לה בעלה את התוספת על מנת שתצא לרצונה|כן}}. | ||
גרסה אחרונה מ־12:33, 5 בספטמבר 2012
|
אשה שבאה לבית דין לתבוע מבעלה שיתן לה גט ויפרע את כתובתה, ויש לה טענה המצדיקה את תביעתה, כופין את הבעל לגרשה ולפרוע לה את עיקר כתובתה (אך לא את התוספת, שכן לא כתב לה בעלה את התוספת על מנת שתצא לרצונה).
לדוגמא: אשה שתבעה את בעלה לגרשה בטענה שבעלה אינו מסוגל להוליד, ורוצה היא להינשא לאחר וללדת ילדים שיהיו לה למשען לעת זקנותה, ויקברו אותה לאחר מותה, בין דין כופין את בעלה לגרשה ולתת לה את עיקר כתובתה. ואף על פי שאשה התובעת גט משום קיום מצוות פרייה ורבייה, אין כופין את הבעל לתת לה גט, שהרי האשה אינה מצווה על מצוות פרייה ורבייה, מכל מקום אם היא "באה מחמת טענה", כגון שטוענת שהיא צריכה ילדים, שיסעדו אותה בזקנותה, ויקברוה לאחר מותה - כופין את הבעל לגרשה.