עדי קיום: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
(תיקון מקור) |
||
| (2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''עדים שמטרתם אינה לברר את המציאות (כמו עדי בירור) אלא שבלעדיהם הדין לא חל''' {{מקור| | '''עדים שמטרתם אינה לברר את המציאות (כמו עדי בירור) אלא שבלעדיהם הדין לא חל''' {{מקור|הסוגיא בקידושין סה., בסוגיא זו האריך שערי יושר שער ז פרקים יב-טו|כן}}'''.''' | ||
'''בערך זה''' אנו דנים על עדי קיום, אך יש דברים שבערווה שאע"פ שאינם צריכים עדי קיום, הם צריכים עדי בירור, כגון זנות של אשת איש. על עדי בירור בדבר שבערווה ע"ע אין דבר שבערווה פחות משניים. | '''בערך זה''' אנו דנים על עדי קיום, אך יש דברים שבערווה שאע"פ שאינם צריכים עדי קיום, הם צריכים עדי בירור, כגון זנות של אשת איש. על עדי בירור בדבר שבערווה ע"ע אין דבר שבערווה פחות משניים. | ||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
'''בדיני''' דבר שבערווה - גיטין, קידושין ועוד. | '''בדיני''' דבר שבערווה - גיטין, קידושין ועוד. | ||
'''לדוגמא''', המקדש אשה בפני עד אחד בלבד - אין חוששין לקידושיו {{מקור| | '''לדוגמא''', המקדש אשה בפני עד אחד בלבד - אין חוששין לקידושיו {{מקור|בבלי:קידושין סה.|כן}}. | ||
'''החולק על דין זה''' הוא רב פפא, שסובר שהמקדש בעד אחד חוששין לקידושיו {{מקור| | '''החולק על דין זה''' הוא רב פפא, שסובר שהמקדש בעד אחד חוששין לקידושיו {{מקור|בבלי:קידושין סה:|כן}}. ואין הלכה כמותו {{מקור|שו"ע אה"ע מב-ב. אמנם הרמ"א שם הביא שיש מחמירים וחוששים לקידושיו|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורם''' מהגזירה שווה "דבר דבר" מממון ("כי מצא בה ערוות דבר" {{מקור| | '''מקורם''' מהגזירה שווה "דבר דבר" מממון ("כי מצא בה ערוות דבר" {{מקור|דברים כד-א|כן}} - "על פי שניים עדים יקום דבר" {{מקור|דברים יט-טו|כן}}) {{מקור|בבלי:סוטה ג:|כן}}, והגזירה שווה מלמדת לא רק על עדי בירור אלא גם על עדי קיום {{מקור|קצוה"ח רמא-א|כן}}. | ||
והקשו על זה, שהרי בדיני ממונות עצמם אין צריך עדי קיום, וא"כ כיצד הנלמד (דבר שבערווה) עדיף מהמלמד (ממון). ויש על זה שני תירוצים: | והקשו על זה, שהרי בדיני ממונות עצמם אין צריך עדי קיום, וא"כ כיצד הנלמד (דבר שבערווה) עדיף מהמלמד (ממון). ויש על זה שני תירוצים: | ||
@ הגזירה שווה נאמרה בין עדי בירור בממון לבין עדי בירור וקיום בדבר שבערווה, אך עדי קיום בממון לא נאמרו {{מקור| | @ הגזירה שווה נאמרה בין עדי בירור בממון לבין עדי בירור וקיום בדבר שבערווה, אך עדי קיום בממון לא נאמרו {{מקור|קצוה"ח רמא-א מביא בשם הרשב"א|כן}}. | ||
@ מעיקר הדין באמת צריך עדי קיום גם בממון, אלא שהבעל דין עצמו משמש בתור עדי קיום, שהרי בממון יש דין שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי (אמנם תירוץ זה שייך רק לדעה שהודאת בעל דין היא מדין נאמנות ולא לדעה שהיא רק מדין מתנה) {{מקור| | @ מעיקר הדין באמת צריך עדי קיום גם בממון, אלא שהבעל דין עצמו משמש בתור עדי קיום, שהרי בממון יש דין שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי (אמנם תירוץ זה שייך רק לדעה שהודאת בעל דין היא מדין נאמנות ולא לדעה שהיא רק מדין מתנה) {{מקור|דעת הקצוה"ח רמא-א עצמו|כן}}. | ||
'''מהותם''' היא רק דין שצריכים להיות עדים, אך לא צריך שיהיה אפשר אח"כ לברר את המעשה. כגון עדים שראו את הקידושין ומייד אח"כ נפסלו להעיד - הקידושין עדיין כשרים, אע"פ שהעדים לא יוכלו לברר את המעשה {{מקור| | '''מהותם''' היא רק דין שצריכים להיות עדים, אך לא צריך שיהיה אפשר אח"כ לברר את המעשה. כגון עדים שראו את הקידושין ומייד אח"כ נפסלו להעיד - הקידושין עדיין כשרים, אע"פ שהעדים לא יוכלו לברר את המעשה {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא קז|כן}}. | ||
וחקר הגרנ"ט {{מקור| | וחקר הגרנ"ט {{מקור|סב ד"ה והנראה, קד ד"ה ונראה|כן}} האם הוא דין שצריכים להיות דווקא עדים, או שכל תכליתם היא רק שיהיה אפשר אח"כ לברר את המעשה, ולכן גם ראיה אחרת מועילה. | ||
==בדינים שונים== | ==בדינים שונים== | ||
'''חלויות מכח המעשה'''<ref>בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref> אינן צריכות עדי קיום, ולכן אין צריך עדי קיום על זנות של אשת איש כדי לאוסרה על בעלה - שאיסור זה אינו מכח האדם אלא מכח המעשה, כלומר שלא האשה מחילה את האיסור ע"י הזנות, אלא מעשה הזנות גורם ממילא לאיסור {{מקור| | '''חלויות מכח המעשה'''<ref>בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref> אינן צריכות עדי קיום, ולכן אין צריך עדי קיום על זנות של אשת איש כדי לאוסרה על בעלה - שאיסור זה אינו מכח האדם אלא מכח המעשה, כלומר שלא האשה מחילה את האיסור ע"י הזנות, אלא מעשה הזנות גורם ממילא לאיסור {{מקור|גר"ח יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר, קובץ הערות עו-ד, שערי יושר ז-יב ד"ה והנה ביסוד. אמנם נראה שיש חולקים עליהם, שהרי הרוגאצ'ובר הביא טעם אחר לכך שמיתת הבעל לא צריכה עדי קיום|כן}}<ref>כדלקמן ד"ה מיתת הבעל.</ref>{{מקור|(, וכן הקובץ הערות עצמו התקשה שם בדעות הראשונים שיבום צריך עדי קיום. וכן יש מי שחידש שאיסור אשת איש שזינתה לבעלה כן צריך עדי קיום (שואל ומשיב קמא רסב, וביביע אומר ח"ב אה"ע ב-ח הביא עוד כמה מקורות לזה). וכן משמע מהאור שמח (אישות י-ב) שחולק על זה, שהסתפק שם בשני ספיקות שונים: האם חופה צריכה עדי קיום, והאם מועיל תנאי בחופה. ולא תלאם זה בזה. ולפי דבריהם היה לו לתלותם באותה השאלה - האם חופה היא כח האדם או כח המעשה)}}<ref>עיין לקמן בסמוך במחלוקות לגבי החלויות השונות, ועיין בערכה של כל חלות בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה הכח המחיל) שדנו האם היא כח האדם או המעשה.</ref>{{מקור|}}. | ||
'''יבום''' לרוב הראשונים והאחרונים צריך עדי קיום {{מקור| | '''יבום''' לרוב הראשונים והאחרונים צריך עדי קיום {{מקור|ריטב"א קידושין יב: ד"ה דרב, תוס' הרא"ש שם ד"ה ועל, מאירי קידושין ב., ריא"ז שהובא במשנה למלך יבום ב-ד, שער המלך שם|כן}}, ויש חולקים {{מקור|שו"ת הרשב"א ח"ד שכח. דנו בשאלה זו המשנה למלך שם, מנחת חינוך תקצח-א [ה] ותקצט-א [ד], קובץ הערות עו-ד בסופו, קהילות יעקב יבמות ח|כן}}. והוסיף המנחת חינוך {{מקור|תקצח שם|כן}} שגם אם צריך עדי קיום ולא נקנית לו בלעדיהם - אעפ"כ לא עבר איסור בביאה, מפני שאיסור אשת אח פקע. | ||
'''חליצה''' - נחלקו הראשונים האם צריכה עדי קיום {{מקור| | '''חליצה''' - נחלקו הראשונים האם צריכה עדי קיום {{מקור|ריטב"א יבמות קה: בסופו: צריך עדי קיום, רשב"א שם: אין צריך עדי קיום|כן}}. | ||
'''חופה''' - האור שמח {{מקור| | '''חופה''' - האור שמח {{מקור|אישות י-ב בתחילתו|כן}} הסתפק האם צריכה עדי קיום, והאבני מילואים {{מקור|לח-יז|כן}} כתב שצריך. | ||
'''דעת האשה לקידושין''' - האבני מילואים כתב שאין צריך עדי קיום על דעתה, משום שפעולת הקידושין נעשית ע"י הבעל, והאשה צריכה רק להתרצות לקידושין. אך השערי יושר כתב שאפילו אם האשה צריכה רק להתרצות - צריך עדי קיום, שהרי התרצותה מבררת את חלות הקידושין {{מקור| | '''דעת האשה לקידושין''' - האבני מילואים כתב שאין צריך עדי קיום על דעתה, משום שפעולת הקידושין נעשית ע"י הבעל, והאשה צריכה רק להתרצות לקידושין. אך השערי יושר כתב שאפילו אם האשה צריכה רק להתרצות - צריך עדי קיום, שהרי התרצותה מבררת את חלות הקידושין {{מקור|ז-יב ד"ה כתב, והביא גם את האבני מילואים. ובד"ה ולענ"ד חלק על עצם יסודו של האבני מילואים וכתב שגם האשה צריכה מחשבה לקידושין, ולא די בהתרצותה|כן}}. | ||
'''מיתת הבעל''' - אין צריך עדי קיום כדי להתירה לעולם. וכתבו על כך האחרונים שני טעמים: | '''מיתת הבעל''' - אין צריך עדי קיום כדי להתירה לעולם. וכתבו על כך האחרונים שני טעמים: | ||
@ משום שהיתר מיתת הבעל אינה כח האדם אלא כח המעשה<ref>בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref>, וצריך עדי קיום רק לחלויות מכח האדם {{מקור| | @ משום שהיתר מיתת הבעל אינה כח האדם אלא כח המעשה<ref>בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref>, וצריך עדי קיום רק לחלויות מכח האדם {{מקור|שערי יושר ז-יב ד"ה והנה ביסוד|כן}}<ref>אמנם לעיל (ד"ה חלויות מכח המעשה) הבאנו שנראה שיש חולקים על יסוד זה.</ref>. | ||
@ משום שמיתה היא דין מיוחד שכיוון שכבר אין את הבעל שאוסר אותה - ממילא מותרת לעולם {{מקור| | @ משום שמיתה היא דין מיוחד שכיוון שכבר אין את הבעל שאוסר אותה - ממילא מותרת לעולם {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה דבר שבערווה|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''המעשה עצמו''' - נחלקו המפרשים האם העדים צריכים לראותו ממש, כגון שראו שהאיש החזיק כסף לקדש את האשה וכעת הכסף ביד האשה, אך לא ראו את הנתינה עצמה, וכן אם לא ראו את פניה של האשה {{מקור| | '''המעשה עצמו''' - נחלקו המפרשים האם העדים צריכים לראותו ממש, כגון שראו שהאיש החזיק כסף לקדש את האשה וכעת הכסף ביד האשה, אך לא ראו את הנתינה עצמה, וכן אם לא ראו את פניה של האשה {{מקור|דרכי משה אה"ע מב-ד: מחלוקת ראשונים, אבני מילואים לא-ד: פסול, נודע ביהודה מהדורא תנינא נד: כשר|כן}}. | ||
'''עדי קיום על פרטי הדין''' - דנו האחרונים האם צריך עדי קיום על פרטי הדין או רק על המעשה עצמו. כגון איש שזרק לאשה את כסף קידושיה לחצרה - האם צריך עדי קיום על כך שהחצר שייכת לה: השערי יושר {{מקור| | '''עדי קיום על פרטי הדין''' - דנו האחרונים האם צריך עדי קיום על פרטי הדין או רק על המעשה עצמו. כגון איש שזרק לאשה את כסף קידושיה לחצרה - האם צריך עדי קיום על כך שהחצר שייכת לה: השערי יושר {{מקור|ז-יב ד"ה ובזה|כן}} כתב שאין צריך על זה עדי קיום, והנודע ביהודה סתר עצמו בזה {{מקור|מהדורא קמא נח ומהדורא תנינא אה"ע עז, הביאו השערי יושר שם ד"ה ובספר נוב"י|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
*[[אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]] | *[[אין דבר שבערווה פחות משניים (עדי בירור)]] | ||
*[[עדים]] {{מקור| | *[[עדים]] {{מקור|בשאר התורה - ממונות, נפשות ועוד|כן}} | ||
גרסה אחרונה מ־08:13, 30 ביוני 2016
|
|
הגדרה[עריכה]
עדים שמטרתם אינה לברר את המציאות (כמו עדי בירור) אלא שבלעדיהם הדין לא חל (הסוגיא בקידושין סה., בסוגיא זו האריך שערי יושר שער ז פרקים יב-טו).
בערך זה אנו דנים על עדי קיום, אך יש דברים שבערווה שאע"פ שאינם צריכים עדי קיום, הם צריכים עדי בירור, כגון זנות של אשת איש. על עדי בירור בדבר שבערווה ע"ע אין דבר שבערווה פחות משניים.
בדיני דבר שבערווה - גיטין, קידושין ועוד.
לדוגמא, המקדש אשה בפני עד אחד בלבד - אין חוששין לקידושיו (קידושין סה.).
החולק על דין זה הוא רב פפא, שסובר שהמקדש בעד אחד חוששין לקידושיו (קידושין סה:). ואין הלכה כמותו (שו"ע אה"ע מב-ב. אמנם הרמ"א שם הביא שיש מחמירים וחוששים לקידושיו).
מקור וטעם[עריכה]
מקורם מהגזירה שווה "דבר דבר" מממון ("כי מצא בה ערוות דבר" (דברים כד-א) - "על פי שניים עדים יקום דבר" (דברים יט-טו)) (סוטה ג:), והגזירה שווה מלמדת לא רק על עדי בירור אלא גם על עדי קיום (קצוה"ח רמא-א).
והקשו על זה, שהרי בדיני ממונות עצמם אין צריך עדי קיום, וא"כ כיצד הנלמד (דבר שבערווה) עדיף מהמלמד (ממון). ויש על זה שני תירוצים:
- הגזירה שווה נאמרה בין עדי בירור בממון לבין עדי בירור וקיום בדבר שבערווה, אך עדי קיום בממון לא נאמרו (קצוה"ח רמא-א מביא בשם הרשב"א).
- מעיקר הדין באמת צריך עדי קיום גם בממון, אלא שהבעל דין עצמו משמש בתור עדי קיום, שהרי בממון יש דין שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי (אמנם תירוץ זה שייך רק לדעה שהודאת בעל דין היא מדין נאמנות ולא לדעה שהיא רק מדין מתנה) (דעת הקצוה"ח רמא-א עצמו).
מהותם היא רק דין שצריכים להיות עדים, אך לא צריך שיהיה אפשר אח"כ לברר את המעשה. כגון עדים שראו את הקידושין ומייד אח"כ נפסלו להעיד - הקידושין עדיין כשרים, אע"פ שהעדים לא יוכלו לברר את המעשה (קובץ שיעורים בבא בתרא קז).
וחקר הגרנ"ט (סב ד"ה והנראה, קד ד"ה ונראה) האם הוא דין שצריכים להיות דווקא עדים, או שכל תכליתם היא רק שיהיה אפשר אח"כ לברר את המעשה, ולכן גם ראיה אחרת מועילה.
בדינים שונים[עריכה]
חלויות מכח המעשה[1] אינן צריכות עדי קיום, ולכן אין צריך עדי קיום על זנות של אשת איש כדי לאוסרה על בעלה - שאיסור זה אינו מכח האדם אלא מכח המעשה, כלומר שלא האשה מחילה את האיסור ע"י הזנות, אלא מעשה הזנות גורם ממילא לאיסור (גר"ח יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר, קובץ הערות עו-ד, שערי יושר ז-יב ד"ה והנה ביסוד. אמנם נראה שיש חולקים עליהם, שהרי הרוגאצ'ובר הביא טעם אחר לכך שמיתת הבעל לא צריכה עדי קיום)[2](, וכן הקובץ הערות עצמו התקשה שם בדעות הראשונים שיבום צריך עדי קיום. וכן יש מי שחידש שאיסור אשת איש שזינתה לבעלה כן צריך עדי קיום (שואל ומשיב קמא רסב, וביביע אומר ח"ב אה"ע ב-ח הביא עוד כמה מקורות לזה). וכן משמע מהאור שמח (אישות י-ב) שחולק על זה, שהסתפק שם בשני ספיקות שונים: האם חופה צריכה עדי קיום, והאם מועיל תנאי בחופה. ולא תלאם זה בזה. ולפי דבריהם היה לו לתלותם באותה השאלה - האם חופה היא כח האדם או כח המעשה)[3].
יבום לרוב הראשונים והאחרונים צריך עדי קיום (ריטב"א קידושין יב: ד"ה דרב, תוס' הרא"ש שם ד"ה ועל, מאירי קידושין ב., ריא"ז שהובא במשנה למלך יבום ב-ד, שער המלך שם), ויש חולקים (שו"ת הרשב"א ח"ד שכח. דנו בשאלה זו המשנה למלך שם, מנחת חינוך תקצח-א [ה] ותקצט-א [ד], קובץ הערות עו-ד בסופו, קהילות יעקב יבמות ח). והוסיף המנחת חינוך (תקצח שם) שגם אם צריך עדי קיום ולא נקנית לו בלעדיהם - אעפ"כ לא עבר איסור בביאה, מפני שאיסור אשת אח פקע.
חליצה - נחלקו הראשונים האם צריכה עדי קיום (ריטב"א יבמות קה: בסופו: צריך עדי קיום, רשב"א שם: אין צריך עדי קיום).
חופה - האור שמח (אישות י-ב בתחילתו) הסתפק האם צריכה עדי קיום, והאבני מילואים (לח-יז) כתב שצריך.
דעת האשה לקידושין - האבני מילואים כתב שאין צריך עדי קיום על דעתה, משום שפעולת הקידושין נעשית ע"י הבעל, והאשה צריכה רק להתרצות לקידושין. אך השערי יושר כתב שאפילו אם האשה צריכה רק להתרצות - צריך עדי קיום, שהרי התרצותה מבררת את חלות הקידושין (ז-יב ד"ה כתב, והביא גם את האבני מילואים. ובד"ה ולענ"ד חלק על עצם יסודו של האבני מילואים וכתב שגם האשה צריכה מחשבה לקידושין, ולא די בהתרצותה).
מיתת הבעל - אין צריך עדי קיום כדי להתירה לעולם. וכתבו על כך האחרונים שני טעמים:
- משום שהיתר מיתת הבעל אינה כח האדם אלא כח המעשה[4], וצריך עדי קיום רק לחלויות מכח האדם (שערי יושר ז-יב ד"ה והנה ביסוד)[5].
- משום שמיתה היא דין מיוחד שכיוון שכבר אין את הבעל שאוסר אותה - ממילא מותרת לעולם (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה דבר שבערווה).
פרטי הדין[עריכה]
המעשה עצמו - נחלקו המפרשים האם העדים צריכים לראותו ממש, כגון שראו שהאיש החזיק כסף לקדש את האשה וכעת הכסף ביד האשה, אך לא ראו את הנתינה עצמה, וכן אם לא ראו את פניה של האשה (דרכי משה אה"ע מב-ד: מחלוקת ראשונים, אבני מילואים לא-ד: פסול, נודע ביהודה מהדורא תנינא נד: כשר).
עדי קיום על פרטי הדין - דנו האחרונים האם צריך עדי קיום על פרטי הדין או רק על המעשה עצמו. כגון איש שזרק לאשה את כסף קידושיה לחצרה - האם צריך עדי קיום על כך שהחצר שייכת לה: השערי יושר (ז-יב ד"ה ובזה) כתב שאין צריך על זה עדי קיום, והנודע ביהודה סתר עצמו בזה (מהדורא קמא נח ומהדורא תנינא אה"ע עז, הביאו השערי יושר שם ד"ה ובספר נוב"י).
ראה גם[עריכה]
- עדים (בשאר התורה - ממונות, נפשות ועוד)
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה.
- ↑ כדלקמן ד"ה מיתת הבעל.
- ↑ עיין לקמן בסמוך במחלוקות לגבי החלויות השונות, ועיין בערכה של כל חלות בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה הכח המחיל) שדנו האם היא כח האדם או המעשה.
- ↑ בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה.
- ↑ אמנם לעיל (ד"ה חלויות מכח המעשה) הבאנו שנראה שיש חולקים על יסוד זה.