רבי ירוחם ליבוביץ: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) מ (הרב ירוחם ליבוביץ הועבר לרבי ירוחם ליבוביץ) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (3 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה: | [[תמונה:Ravlebo.jpg|250px|שמאל|ממוזער| הרב ירוחם ליבוביץ']] | ||
'''הרב ירוחם הלוי ליבובץ' (ליוואביץ')''' נולד בתרל"ה ונפטר, עקב חולשה בליבו, בשנת תרצ"ו. היה מנהלה הרוחני של [[ישיבת מיר]]. | |||
== תולדות חייו == | == תולדות חייו == | ||
| שורה 24: | שורה 26: | ||
לאחר פטירתו כונסו מאמריו בספרי 'דעת חכמה ומוסר' ו'דעת תורה' – על התורה. | לאחר פטירתו כונסו מאמריו בספרי 'דעת חכמה ומוסר' ו'דעת תורה' – על התורה. | ||
{{מיון רגיל: ליבוביץ}} | {{מיון רגיל: ליבוביץ}} | ||
[[קטגוריה:אחרונים]] | [[קטגוריה:אחרונים]] | ||
[[קטגוריה:משגיחים ובעלי המוסר]] | [[קטגוריה:משגיחים ובעלי המוסר]] | ||
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת סלובודקה]] | |||
[[קטגוריה:לויים]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:01, 23 בדצמבר 2012
|
|
הרב ירוחם הלוי ליבובץ' (ליוואביץ') נולד בתרל"ה ונפטר, עקב חולשה בליבו, בשנת תרצ"ו. היה מנהלה הרוחני של ישיבת מיר.
תולדות חייו[עריכה]
הרב נולד בעיר ליובאן על יד מינסק. אביו, רבי אברהם, היה מלמד תינוקות בעיר. בנעוריו למד בקיבוץ בחורים בעיר פאהוסט ואחר-כך עבר לישיבת סלבודקא, שם התקרב ל'סבא' הרב נתן צבי פינקל.
בשנת תרנ"ז עבר ללמוד בתלמוד התורה בקלם מפי ה'סבא מקלם' – ממנו למד שמונה חודשים. בקלם למד ש"ס ושולחן ערוך בעיון מתחילתם ועד סופם במשך שמונה שנים. לאחר מכן עבר ללמוד ב'כולל קדשים' של החפץ חיים, בראדין, עד שהתמנה למשגיח בישיבה שם.
בהמשך נתמנה על ידי הרב אליעזר יהודה פינקל לשמש מנהל רוחני בישיבת מיר. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה עם הישיבה לאוקראינה אך נאלץ לשוב לליטא להצטרף למשפחתו.
עם סיום המלחמה נסע לסלבודקא לשקם את הישיבה, שם שהה עד שובו של ה'סבא' מאוקראינה.
בשנת תרפ"ג חזר למיר. באותה תקופה טובי הבחורים נהרו לישיבת מיר והיא פרחה. גם בני מערב אירופה ואמריקה הגיעו למיר והשפעה מיוחדת הייתה לו עליהם.
גזירת השחיטה בפולין, שנגזרה בשנת תרצ"ו, ערערה והחלישה את ליבו עד שנפטר בי"ח סיוון התרצ"ו.
אישיותו[עריכה]
הרב ניחן במבט חודר בו היה יכול להבחין באישיותו המיוחדת של כל תלמיד בישיבה. במשך מספר שנים, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נעדר מהישיבה. באותה תקופה התווספו לישיבה כ300 תלמידים, שלושה חדשים הספיקו לו לעמוד על טיבם. שיחותיו לכלל הישיבה ולכל תלמיד בפרט היו מעוררות את השומעים לעבודת ה'. תלמידיו מדברים על "תחיית המתים" שהיה מפיח בשומעי לקחו. לפיכך נקרא בפיהם 'אדמו"ר', אף שלימד בישיבה ליטאית.
ספריו[עריכה]
לאחר פטירתו כונסו מאמריו בספרי 'דעת חכמה ומוסר' ו'דעת תורה' – על התורה.