למה לי קרא, סברא הוא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
(הוספתי מקור לגמרא) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ביטוי תמיהה בתלמוד שמשמעו: לשם מה יש צורך בכתוב, הרי גם בלי הכתוב ההגיון נותן והשכל מחייב שכך הוא הדין. | |||
לדוגמא | לדוגמא בגמרא {{מקור|בבא קמא מ"ו ע"ב|כן}} יש מי שאומר כי המקור לכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה" הוא הפסוק "מי בעל דברים יגש אליהם" {{מקור|שמות כד, יד|כן}}. על כך השיבו לו: "למה לי קרא, סברא הוא", כלומר: אין צורך בפסוק כדי ללמדנו זאת, שכן הדבר נובע מן ההגיון הפשוט: "דכאיב ליה כאיבא, אזיל לבי אסיא", כלומר: כשם שמי שיש לו כאב, הולך אל הרופא, כך הרוצה להוציא דבר מה מיד חברו, הוא שצריך להביא את הראיה שהוא זכאי לכך, ורק לאחר שיוכיח את טענתו - יזכה. | ||
גרסה אחרונה מ־15:22, 1 בספטמבר 2024
|
|
ביטוי תמיהה בתלמוד שמשמעו: לשם מה יש צורך בכתוב, הרי גם בלי הכתוב ההגיון נותן והשכל מחייב שכך הוא הדין.
לדוגמא בגמרא (בבא קמא מ"ו ע"ב) יש מי שאומר כי המקור לכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה" הוא הפסוק "מי בעל דברים יגש אליהם" (שמות כד, יד). על כך השיבו לו: "למה לי קרא, סברא הוא", כלומר: אין צורך בפסוק כדי ללמדנו זאת, שכן הדבר נובע מן ההגיון הפשוט: "דכאיב ליה כאיבא, אזיל לבי אסיא", כלומר: כשם שמי שיש לו כאב, הולך אל הרופא, כך הרוצה להוציא דבר מה מיד חברו, הוא שצריך להביא את הראיה שהוא זכאי לכך, ורק לאחר שיוכיח את טענתו - יזכה.