חברון: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
| (31 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Stairs.jpg|left|thumb|250px|תל חברון הקדומה - גרם מדרגות לשער מסוף תקופת הברונזה הקדומה. בצד השמאלי נמצאו יסודות מגדל שמירה מתקופת הברונזה הקדומה, ואילו בצד ימין נמצאת החומה מתקופת האבות - המקור:אתר היישוב היהודי בחברון]] | [[תמונה:Stairs.jpg|left|thumb|250px|תל חברון הקדומה - גרם מדרגות לשער מסוף תקופת הברונזה הקדומה. בצד השמאלי נמצאו יסודות מגדל שמירה מתקופת הברונזה הקדומה, ואילו בצד ימין נמצאת החומה מתקופת האבות - המקור:אתר היישוב היהודי בחברון]] | ||
{{חברון העברית}} | |||
'''חברון''' נוסדה לפני כ-4,500 שנה. המקרא כתב בפרשת המרגלים :"וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם"{{מקור| | '''חברון''' נוסדה לפני כ-4,500 שנה. המקרא כתב בפרשת המרגלים :"וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם"{{מקור|[[ספר במדבר]],י"ג,כ"ב|כן}}. שם גם כתוב כי ישבו בה:"וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק". [[אברהם אבינו]] ישב בחברון וקנה בה את [[מערת המכפלה]] והסביבה שלה, כפי שמובא ב[[ספר בראשית]]:"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב"{{מקור|כ"ג,י"ז|כן}}. למערה הובאו למנוחת עולמים "אבות ואימהות האומה". | ||
עם כיבוש ארץ כנען, ניתנה חברון ל[[נחלת שבט יהודה]]. [[דוד המלך]] בחר בה לעיר מושבו ומלך בה שבע שנים לפני כיבוש [[ירושלים]]. קיימת ידיעה על כך שלאחר חורבן [[הבית השני]] התקיים שוק עבדים ב[[אלוני ממרא]] מצפון לחברון בו נמכרו יהודים לעבדות במחיר מנת כלכלה של סוס, תופעה המעידה על חורבן האזור והגליית תושביו. [[מרד בר כוכבא]] שהיה באזור זה גרם לכך שעם דיכויו כמעט ונעלם היישוב היהודי בעיר. קיים מידע על כך שב[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה הביזנטית בארץ ישראל]] שחלה מן המאה ה-4 ועד המאה ה-7, היה קיים יישוב יהודי ב[[דרומא]] - דרום הרי חברון. קיימת השערה כי מערת המכפלה הפכה לאתר מקודש בחסות [[אדום]]. | עם כיבוש ארץ כנען, ניתנה חברון ל[[נחלת שבט יהודה]]. [[דוד המלך]] בחר בה לעיר מושבו ומלך בה שבע שנים לפני כיבוש [[ירושלים]]. קיימת ידיעה על כך שלאחר חורבן [[הבית השני]] התקיים שוק עבדים ב[[אלוני ממרא]] מצפון לחברון בו נמכרו יהודים לעבדות במחיר מנת כלכלה של סוס, תופעה המעידה על חורבן האזור והגליית תושביו. [[מרד בר כוכבא]] שהיה באזור זה גרם לכך שעם דיכויו כמעט ונעלם היישוב היהודי בעיר. קיים מידע על כך שב[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה הביזנטית בארץ ישראל]] שחלה מן המאה ה-4 ועד המאה ה-7, היה קיים יישוב יהודי ב[[דרומא]] - דרום הרי חברון. קיימת השערה כי מערת המכפלה הפכה לאתר מקודש בחסות [[אדום]]. | ||
| שורה 45: | שורה 23: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[מערת המכפלה]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[מערת המכפלה]]}} | ||
'''מערת המכפלה''' היא מקום קבורתם של אבות ואמהות האומה הישראלית: [[אברהם אבינו]], [[שרה אימנו]], [[יצחק אבינו]], [[רבקה אימנו]], [[יעקב אבינו]] ו[[לאה אימנו]]. רק [[רחל אימנו]] נקברה בדרך, ב[[בית לחם]] באתר הנקרא [[קבר רחל]]. יעקב אבינו מבקש כי יעלו את עצמותיו ממצרים למערת המכפלה ואכן בניו עושים כן: "ויעשו בניו לו כן כאשר צום. וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את-השדה לאחזת-קבר מאת עפרן החתי על-פני ממרא".{{מקור| | '''מערת המכפלה''' היא מקום קבורתם של אבות ואמהות האומה הישראלית: [[אברהם אבינו]], [[שרה אימנו]], [[יצחק אבינו]], [[רבקה אימנו]], [[יעקב אבינו]] ו[[לאה אימנו]]. רק [[רחל אימנו]] נקברה בדרך, ב[[בית לחם]] באתר הנקרא [[קבר רחל]]. יעקב אבינו מבקש כי יעלו את עצמותיו ממצרים למערת המכפלה ואכן בניו עושים כן: "ויעשו בניו לו כן כאשר צום. וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את-השדה לאחזת-קבר מאת עפרן החתי על-פני ממרא".{{מקור|נ'|כן}}. | ||
כיום משמשת המערה כמקום תפילה. המערה פתוחה ל[[יהודים]] בחלקה: מצבות הציון על קברי אברהם ושרה ועל קברי יעקב ולאה. האולם המרכזי של המערה בין קברי יצחק ורבקה פתוח ליהודים רק בימים ספורים במהלך השנה. | כיום משמשת המערה כמקום תפילה. המערה פתוחה ל[[יהודים]] בחלקה: מצבות הציון על קברי אברהם ושרה ועל קברי יעקב ולאה. האולם המרכזי של המערה בין קברי יצחק ורבקה פתוח ליהודים רק בימים ספורים במהלך השנה. | ||
| שורה 51: | שורה 29: | ||
מבדיקות שנעשו התברר כי מתחת למבנה הנוכחי של המערה, שהוא מימי בית שני, יש מערה. למערה זו שתי קומות, ומכאן שמה של המערה. במערה מחילות ארוכות למדי החצובות בסלע ונפגשות אחת עם השנייה. בקומה התחתונה נמצאו מצבות עתיקות, מעליהן היה משוער כי מצויים הציונים במבנה העליון. לפי המתואר בעלון של חברון המערות נמצאות מתחת ל"פתח גן עדן" - הנמצא באולם יצחק, אליו נוהגים המוסלמים לשלשל נר כל יום. ה"ציונים" הוצבו בידי המוסלמים והם סמליים בלבד ואינם מעל הקבר ההיסטורי. | מבדיקות שנעשו התברר כי מתחת למבנה הנוכחי של המערה, שהוא מימי בית שני, יש מערה. למערה זו שתי קומות, ומכאן שמה של המערה. במערה מחילות ארוכות למדי החצובות בסלע ונפגשות אחת עם השנייה. בקומה התחתונה נמצאו מצבות עתיקות, מעליהן היה משוער כי מצויים הציונים במבנה העליון. לפי המתואר בעלון של חברון המערות נמצאות מתחת ל"פתח גן עדן" - הנמצא באולם יצחק, אליו נוהגים המוסלמים לשלשל נר כל יום. ה"ציונים" הוצבו בידי המוסלמים והם סמליים בלבד ואינם מעל הקבר ההיסטורי. | ||
האיזכור המקראי הראשון במקרא הוא כאשר [[אברהם אבינו]] קונה את חלקת האדמה לקבור בה את [[שרה אימנו]]. וכך כתוב ב[[ספר בראשית]] : וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר. וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת; וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר. לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי--הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ. יב וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם-אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי: נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה. יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא; וְאֶת-מֵתְךָ, קְבֹר. טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר. יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא--הִוא חֶבְרוֹן: בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, לְאַבְרָהָם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר: מֵאֵת, בְּנֵי-חֵת. {{מקור| | האיזכור המקראי הראשון במקרא הוא כאשר [[אברהם אבינו]] קונה את חלקת האדמה לקבור בה את [[שרה אימנו]]. וכך כתוב ב[[ספר בראשית]] : וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר. וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת; וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר. לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי--הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ. יב וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם-אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי: נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה. יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא; וְאֶת-מֵתְךָ, קְבֹר. טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר. יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא--הִוא חֶבְרוֹן: בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, לְאַבְרָהָם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר: מֵאֵת, בְּנֵי-חֵת. {{מקור|כ"ג, ט'-כ'|כן}} | ||
==כיבוש והתנחלות בכנען== | ==כיבוש והתנחלות בכנען== | ||
בימים של כיבוש הארץ בידי יהושוע, תיכנן מלך חברון, יחד עם ארבעת מלכי כנען, לצאת למערכה נגד [[יהושע בן נון]], וכך נאמר ב[[ספר יהושע]]: " וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הוֹהָם מֶלֶךְ-חֶבְרוֹן וְאֶל-פִּרְאָם מֶלֶךְ-יַרְמוּת וְאֶל-יָפִיעַ מֶלֶךְ-לָכִישׁ וְאֶל-דְּבִיר מֶלֶךְ-עֶגְלוֹן--לֵאמֹר.{{מקור| | בימים של כיבוש הארץ בידי יהושוע, תיכנן מלך חברון, יחד עם ארבעת מלכי כנען, לצאת למערכה נגד [[יהושע בן נון]], וכך נאמר ב[[ספר יהושע]]: " וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הוֹהָם מֶלֶךְ-חֶבְרוֹן וְאֶל-פִּרְאָם מֶלֶךְ-יַרְמוּת וְאֶל-יָפִיעַ מֶלֶךְ-לָכִישׁ וְאֶל-דְּבִיר מֶלֶךְ-עֶגְלוֹן--לֵאמֹר.{{מקור|י', ג'|כן}}. | ||
[[כלב בן יפונה]] זוכה לרשת את חברון בעת חלוקת הארץ ל[[נחלות שבטי ישראל]] וכך נאמר בספר יהושע: "וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוֹשֻׁעַ; וַיִּתֵּן אֶת-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, לְנַחֲלָה. עַל-כֵּן הָיְתָה-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, לְנַחֲלָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא, אַחֲרֵי, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה, מִמִּלְחָמָה.{{מקור| | [[כלב בן יפונה]] זוכה לרשת את חברון בעת חלוקת הארץ ל[[נחלות שבטי ישראל]] וכך נאמר בספר יהושע: "וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוֹשֻׁעַ; וַיִּתֵּן אֶת-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, לְנַחֲלָה. עַל-כֵּן הָיְתָה-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, לְנַחֲלָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא, אַחֲרֵי, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה, מִמִּלְחָמָה.{{מקור|י"ד,י"ג-ט"ו|כן}}. | ||
ב[[ספר שופטים]], [[שבט יהודה]] משלים את כיבוש חברון: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם-חֶבְרוֹן לְפָנִים, קִרְיַת אַרְבַּע; וַיַּכּוּ אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן, וְאֶת-תַּלְמָי."{{מקור|א',י' | ב[[ספר שופטים]], [[שבט יהודה]] משלים את כיבוש חברון: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם-חֶבְרוֹן לְפָנִים, קִרְיַת אַרְבַּע; וַיַּכּוּ אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן, וְאֶת-תַּלְמָי."{{מקור|א',י'|כן}}. | ||
==בימי דוד המלך== | ==בימי דוד המלך== | ||
דוד המלך ייסד את מלכותו בחברון לפני כשלושת אלפים שנים, ובה מלך שבע שנים לפני עלייתו לירושלים. בה הוא מקים את ביתו, כפי שנאמר ב[[ספר שמואל]] ב':"וילדו (וַיִּוָּלְדוּ) לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לאביגל (לַאֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי, שְׁפַטְיָה בֶן-אֲבִיטָל. וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד, בְּחֶבְרוֹן.{{מקור| | דוד המלך ייסד את מלכותו בחברון לפני כשלושת אלפים שנים, ובה מלך שבע שנים לפני עלייתו לירושלים. בה הוא מקים את ביתו, כפי שנאמר ב[[ספר שמואל]] ב':"וילדו (וַיִּוָּלְדוּ) לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לאביגל (לַאֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי, שְׁפַטְיָה בֶן-אֲבִיטָל. וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד, בְּחֶבְרוֹן.{{מקור|ג',ב'-ה'|כן}}. מתקופה זו שרדו קברי ישי אבי דוד ורות המואביה בראש התל הקדום, ומעליהם נבנה מבצר בתקופה הצלבנית. | ||
שישק הראשון מלך מצרים, כבש את ירושלים בשנת 926 לפנה"ס. על כך נכתב ב[[ספר מלכים]]:"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה (שִׁושַׁק) [שִׁישַׁק] מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עַל-יְרוּשָׁלָם. וַיִּקַּח אֶת-אֹצְרוֹת בֵּית ה'וְאֶת-אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת-הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת-כָּל-מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה" י"ד,כ"ב-כ"ד). בכתובת שנמצאה בכרנק שבמצרים, , בכתב חרטומים, מופיעה בין הערים גם :"חקל אברהם" - שדה אברהם <ref>[מקור:[[אריאל (אנציקלופדיה)|אנציקלופדיה אריאל]] ערך חברון עמוד 2169 - הכולל צילום של הכתובת (לפי המקורות בערך שישק בויקיפדיה העברית הוא לא היה בארץ יהודה) ]</ref>. | |||
==חותמת מחברון== | |||
[[תמונה:Lmlk-seal impression-h2d-gg22 2003-02-21.jpg|left|thumb|250px|חותמת "למלך", גלגל חמה דו-כנפי. שורה ראשונה: "למלך", שורה שנייה: "?ברן", כלומר חברון - מקור:ויקישיתוף, צילם:Basilicofresco]] | |||
על חשיבותה על העיר ניתן ללמוד מידיות של כלי חרס ועליהן הוטבעה חותמת "למלך" "חברן", אשר נמצאו רק עם כתובות של ארבע ערים. החותמות מתוארכים לתקופת מלכותו של [[חזקיהו]] מלך יהודה - המאה ה-8 לפנה"ס - המאה ה-9 לפנה"ס. אחד המקומות שנמצאה ידית זאת הוא "תל שקף" - דרומית למושב [[אחוזם]] <ref>המקור:[http://www.syt.co.il/showTrip.asp?id=597 תל שקף]</ref> סבורים כי הכדים הללו הכילו [[שמן]] או [[יין]] אשר הובאו כמיסים לאוצר המלך והם נשלחו למקומות שונים לצרכי הצבא או לשימוש המינהל שהיה באותם הערים. | |||
ההטבעה נמצאה על מספר גדול של קנקני אגירה שנמצאו [[חבל ארץ יהודה]]. דוגמאות נוספות לחותמות: "שוכה" - בעמק האלה, "זיף" ב[[חבל ארץ הר חברון]] ו"ממשת" - אולי מרכז שלטוני "רמת רחל" שם נמצא אוסף של כ-100 חותמות <ref>[http://www.lmlk.com/research/lmlk_ramat.htm רמת רחל ואתריה]</ref> | |||
בטביעה הגדולה, אשר גודלה, 2X2.5 ס"מ ניתן לראות דגם חיפושית דו כנפית המאפיינת את טביעות "למלך" שנתגלו על עשרות קנקנים בארץ, ויתכן כי היא מסמלת מגילה עפה. | |||
==בית הקברות היהודי== | עד כה נתגלו למעלה מ-1,200 ידיות של קנקנים ועליהן טביעת חותם עם הכתובת "למלך". לדעת רוב החוקרים, פירוש המילה "למלך" הוא: "שייך למלך." יש לציין שעד היום לא נמצא ולוּ גם חותם אחד, אלא רק הטביעות של החותמות. | ||
==בימי בית שני== | |||
כאשר חזרו לארץ העולים מ[[בבל]], עם [[עזרא]] ו[[נחמיה]] חודשה ההתיישבות בעיר. וכך כתוב ב[[ספר נחמיה]]:"וְאֶל-הַחֲצֵרִים בִּשְׂדֹתָם מִבְּנֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ בְּקִרְיַת הָאַרְבַּע וּבְנֹתֶיהָ וּבְדִיבֹן וּבְנֹתֶיהָ וּבִיקַבְצְאֵל וַחֲצֵרֶיהָ" {{מקור|י"א,כ"ה|כן}}. | |||
עם זאת, ההנחה היא היגרו האדומים לדרום הר חברון שהיה ריק מיהודים בשל לחצם של שבטי הנבטים על ארצם העתיקה, בעבר הירדן מזרחה. וכך האדומים השתלטו על רוב האזור עד ל[[בית צור]]. על מובא ב[http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hashmonaim-a-2.htm#4 ספר החשמונאים א'] : " ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור". ברוך קנאל, אך הוא קובע במאמרו[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/kanel-2.htm "מלחמות הגבורה של יהודה המכבי"] : "בסוף המאה הששית לפני סה"נ. בדרום שימשה כעיר גבול בית צור, כיום ח'רבת א-טביקה שמדרום לגוש עציון ברמת הרי יהודה. מדרום לה השתרעה ארץ אדום, שכללה את חברון המרוחקת 7 ק"מ מבית-צור ואת באר-שבע." | |||
בשנת 164 לפנה"ס [[יהודה המכבי]] כבש את חברון והחריב את העיר וביצוריה וכך מתואר בספר החשמונאים:" ויהי אחרי כן ויצא יהודה ואחיו להלחם בבני עשו היושבים בארץ מנגב וילכדו את חברון ואת בנותיה, ויהרסו את המבצר ואת המגדלים מסביב שרפו באש. {{מקור|ו',ס"ב|כן}}. | |||
בשנת 112 לפנה"ס יצא הנשיא ה[[חשמונאים|חשמונאי]] [[יוחנן הורקנוס הראשון]] למלחמה באדומים, כבשם וגיירם בכוח, על ידי העמדת ברירה בפניהם בין גירוש מארצם ו[[גיור]]. וכך חברון הייתה ליהודית, עם תושבים, אשר בחלקם היו אדומים לשעבר. | |||
בתקופת המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה) שמעון בר גיורא אחד ממנהיגי המרד, רקם קשרים עם אחד מראשי ה"אדומים" לשעבר אשר הביא למסירת האזור לידיו. אולם עד מהרה היא נכבשה ונשרפה על ידי הרומאים. עקבות השריפה נמצאו גם בחפירות התל. לאחר המרד הגדול הייתה חברון לישוב קטן בשם "אברמיום". | |||
==עד התקופה העות'מאנית== | |||
מחורבן הבית השני עד לכיבוש ארץ ישראל על ידי האימפריה העות'מאנית, היישוב היהודי בחברון היה דל וכלל משפחות בודדות. על תקופה זו יש לנו מידע מועט: | |||
* [[זאב וילנאי]] כתב ב[[אריאל (אנציקלופדיה)|אנציקלופדיה אריאל]] כי ב[[תקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה ביזנטית]], כאשר הוקמה [[כנסייה]] מעל מערת המכפלה, התירו לתושבים היהודים להתפלל באחד מחלקי הכנסייה. | |||
* ב[[גניזת קהיר]] אוסף גדול של כתבי יד יהודיים, שנכתבו מאז המאה ה-9 נמצא מסמך ובו כתוב: "המומחה החברוני זצ"ל בן סעדיה החבר בס(נהדריה) גדולה - כינוי לגוף החכמים המנהל את עניני הקהילה בעיר - המשרת אבות עולם - אברהם יצחק ויעקב" <ref>[מקור:[[אנציקלופדיה אריאל]] ערך חברון עמוד 2169]</ref>. | |||
* היהודים ניסו לבסס את מעמדם בחברון, בצורה מצומצמת כבר בתקופה הצלבנית. אהרן טבגר ב[http://www.hebron.org.il/hebrew/article.php?id=291 אתר היישוב היהודי בחברון] הביא ציטוט ממכתב של נזיר צלבני משנת 1119: | |||
אבל כאשר התפלאו אלה (מהערבים) שבאו לחברון על בנייתן החזקה והיפה של החומה (מסביב למערה) ועל זה שלא נפתח שום פתח שדרכו אפשר להיכנס, נגשו אליהים איזה יהודים אשר נשארו תחת שלטון היוונים בסביבה ההיא ואמרו להם: " תנו לנו חסות כדי שנחיה בתנאים דומים גם ביניכם, ויורשה לנו להקים בית-כנסת לפני הכניסה (למערה), אזי נראה לכם באיזה מקום עליכם להקים את השערים". וכן נעשה. <ref>המקור: Canonici Hebronensis Tractatus de Inventione Sanctrum Patriarchum Abraham, Ysaac et Jacob, p. 309 מובא ומתורגם ע"י ש' אסף ול.א. מאיר (עורכים), ספר הישוב, ירושלים ( 1944 ), עמ' 6 | |||
</ref> | |||
ש' אסף מביא מאותו " ספר קיצור תקנות הכמרים" השלמה לסיפורו "אמנם תכף ומיד באו היהודים אשר השיגו מהסרצינים ביטחון ומנוחה להישאר בין תושבי חברון, לבנות להם בית-הכנסת לפני הפתח (של מערת המכפלה). הם הקימו להם שם מקום כניסה, והעם הכופר הזה היה עובר שם ברגליים יחפות. ובפנים בנו להם היהודים בית תפילה וקישטו אותו באופן נפלא...". יותר מאוחר מסתבר שבית-כנסת זה הפך להיות כנסיה עם הכיבוש הצלבני. <ref>פרק זה כלול גם בערך [[היישוב היהודי בחברון]]</ref> | |||
* בשנת 1211 חי בעיר צבע בשם שמואל בן שמשון ועוד 20 משפחות. היה זה בימי משולם בן מנחם. <ref>מקור:האנציקלופדיה העברית</ref> | |||
* רבי משולם מוולטרה כתב בשנת 1481 בספרו [[מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל]] כי הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה". הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר ב[[מערת המכפלה]] ועורך תרשים של המערה. | |||
בכתביו הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות והיא "עיר טובה".בחברון הוא מצא 20 משפחות יהודיות. | |||
* אל חברון הגיען המאה ה-15 פליטים יהודים מ[[ונציה]] שעסקו בתעשיית ה[[זכוכית]]. | |||
על ביקורי נוסעים, בתקופה זו, במערת המכפלה ראו בערך [[מערת המכפלה]]. | |||
==היישוב היהודי בחברון== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[היישוב היהודי בחברון]]}} | |||
ה'''יישוב יהודי בחברון''' חודש ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית]] לאחר שבימי חורבן [[הבית השני]] וביתר שאת בימי [[מרד בר כוכבא]] היהודים נאלצו לנטוש את העיר. לאחר מכן הייתה בעיר רק יהודים בודדים. רק במאה ה-16 הוקמה בעיר קהילה של יוצאי [[יהדות ספרד]]. בשנת 1540 [[הרב מלכיאל אשכנזי]], ממגורשי ספרד, עלה ארצה ורכש מה[[קראים]] שטח שעליו הוקמה 'חצר היהודים' (לימים, שכונת "אברהם אבינו"). הוא הקים בה הוקם בה [[בית הכנסת על שם אברהם אבינו|בית הכנסת אברהם אבינו]]. כמאתיים וחמישים שנים לאחר מכן הרחיב יהודי, חיים המצרי שמו, את שטח "חצר היהודים". אחר-כך הגיעו חסידי [[חב"ד]], עם הרבנית מנוחה-רחל סלונים (בת אדמו"ר האמצעי) בראשם, ותרמו עוד נדבך לחיזוק המתחם והיישוב היהודי בחברון בכך נוסדה בעיר קהילה של יוצאי [[אשכנז]]. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בחברון - מספרם הגיע בשנת 1895 ל-1429 (810 -ספרדים ו-619 - אשכנזים) מתוך אוכלוסייה כוללת של 14,295 נפש. אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]] פחת מספרם ל-430 נפש. בשנת תרפ"ד (1924) הוקם סניף של כ'''ישיבת סלובודקה''' - היום [[ישיבת חברון]]. ב[[מאורעות תרפ"ט]] נרצחו 67 מיהודי העיר ותלמידי הישיבה והשאר נטשו אותה. עם זאת במפקד 1931 נמנו 131 נפש, אף הם עזבו את העיר במאורעות 1936. | |||
ב[[מלחמת ששת הימים]], לאחר כיבוש [[חברון]] חודש היישוב היהודי בעיר. משיקולי מדיניות מגוריהן של היהודים בעיר מוגבל. | |||
===רכישת אדמות תל רומידה=== | |||
[[הרב חיים ישועה בג'איו]], שהיה ראש היהודית בחברון, קנה בראשית המאה ה-19 את אדמות התל העתיד של חברון - תל רומידה. תעודות הקנייה נמצא היום בידי מתיישבי היישוב היהודי בחברון ובעליהם העניקו להם את זכויות החזרה בנכסים. <ref>שתי תעודות הקנייה הן מטעם "הוואקף המוסלמי" וחתומים עליהן בני משפחת א-תמימי הערבית</ref>. | |||
למרות שאדמות התל נקנו ע"י הקהילה היהודית במאה התשע-עשרה, רוב האדמות נתפסו ע"י ערבים. בשנת תשמ"ד (1984) עלו מספר משפחות יהודיות להתיישבות על חלקה פנויה בה הוצבו מספר קרוואנים. השכונה נקראה [[אדמות ישי]]. בערב ראש חודש אלול שנת תשנ"ח (1998) נרצח בביתו תושב המקום, [[הרב שלמה רענן]] הי"ד. לזכרו הוקם כולל "אור שלמה" - מכון גבוה לתורה. בשנת תשנ"ט (1999) החלה רשות העתיקות בחפירות ארכיאולוגיות כהכנה לבניית בתי קבע. בחפירות התגלה ממצא מפתיע - חומת ענק מתקופת הברונזה הקדומה (מלפני כארבעת אלפים וחמש מאות שנים). תגלית זו הקדימה את תיארוך הקמת העיר בכשבע מאות שנים. בנוסף התגלה בית יהודי מתקופת חזקיהו מלך יהודה, וגיתות יין מתקופת התלמוד. בשנת תשס"ה נחנך "בית מנחם" ובו שבע דירות וכולל "אור שלמה". | |||
===בית הקברות היהודי=== | |||
בית העלמין היהודי העתיק בחלקו המערבי של התל הקדום מעיד על רציפות היישוב היהודי בעיר. בבית עלמין זה נקברו יהודים במשך מאות שנים וביניהם - צדיקים, רבנים ומנהיגי הקהילה. בין הצדיקים הקבורים במקום ניתן למנות את: רבי אליהו בן משה די ווידאש מחבר הספר "ראשית חכמה", רבי שלמה בן נסים יוסף דוד קמחי מחבר הספר "מלאכת שלמה", מחבר הספר "חסד לאברהם",הרב חיים חזקיהו מדיני מחבר הספר "שדי חמד" ועוד. | בית העלמין היהודי העתיק בחלקו המערבי של התל הקדום מעיד על רציפות היישוב היהודי בעיר. בבית עלמין זה נקברו יהודים במשך מאות שנים וביניהם - צדיקים, רבנים ומנהיגי הקהילה. בין הצדיקים הקבורים במקום ניתן למנות את: רבי אליהו בן משה די ווידאש מחבר הספר "ראשית חכמה", רבי שלמה בן נסים יוסף דוד קמחי מחבר הספר "מלאכת שלמה", מחבר הספר "חסד לאברהם",הרב חיים חזקיהו מדיני מחבר הספר "שדי חמד" ועוד. | ||
| שורה 76: | שורה 117: | ||
==על החפירות בתל== | ===על החפירות בתל=== | ||
בתל חברון נערכו חפירות ע"י האמריקאי המונד בשנים 1964-1966, חפירות שלא חודשו עקב מלחמת ששת הימים. | |||
בתל חברון נערכו חפירות ע"י האמריקאי המונד בשנים 1964-1966, שלא חודשו | |||
במהלך השנים, כיסה בעל הקרקעות הפלסטיני בעפר את שטחי החפירה של המונד. | במהלך השנים, כיסה בעל הקרקעות הפלסטיני בעפר את שטחי החפירה של המונד. | ||
עם ההתנחלות היהודית בשטח | עם ההתנחלות היהודית בשטח בשנת תשמ"ד (1984), החל אבי עופר מאוניברסיטת תל-אביב חפירות בתל, חפירות שנמשכו בשנים תשד"מ-תשמ"ו (1986-1984). חפירות אלו כללו מספר מקטעים קטנים בתל. חלקים ניכרים מהתל הם מטעי זיתים או שטחים בנויים הכוללים מבני מגורים יהודיים ופלסטינים וכן מוצב צבאי).בשנת תשנ"ט (1999), בוצעו חפירות נוספות במקום על ידי עמוס אייזנברג, כחפירות הצלה, לאחר החלטה להקים בניין קבע למתנחלים במקום. החלטה שהתקבלה לאחר רצח הרב שלמה רענן בביתו שבמקום. | ||
עד לחפירות, היה | עד לחפירות, מקובל היה להניח שחברון הוקמה בשנת 1727 לפני הספירה, על בסיס האיזכור בספר במדבר י"ג (פרשת המרגלים) - "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים". ברם, ממצאי החפירות גילו שהעיר היתה מיושבת עוד בתקופת הברונזה הקדומה, בסביבות 2400 שנה לפני הספירה הנוצרית. ממצא זה מחזק את דברי [[רש"י]] במקום. רש"י שם מסביר כי לא ייתכן שחם בנה את חברון לבנו הצעיר כנען לפני שבנה את מצרים לבנו הגדול. מכאן מסיק רש"י שכוונת פסוק זה אינה תיארוך היסטורי, אלא כוונתו להדגיש את מעלתה של ארץ ישראל. | ||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
<references /> | <references /> | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
* נעמי עמית, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17102 קנקנים עם טביעות "למלך] - הספריה הוירטואלית של מטח. | |||
| שורה 92: | שורה 137: | ||
[[קטגוריה:חברון]] | [[קטגוריה:חברון]] | ||
[[קטגוריה:אתרים ארכאולוגיים בארץ ישראל]] | [[קטגוריה:אתרים ארכאולוגיים בארץ ישראל]] | ||
[[קטגוריה:ערים בארץ ישראל]] | |||
גרסה אחרונה מ־13:26, 23 בפברואר 2015
|
|
| חברון העברית |
| מערת המכפלה |
| חברון |
| היישוב היהודי בחברון |
| בית הכנסת אברהם אבינו |
| קרית ארבע |
| בית הדסה |
| ישיבת שבי חברון |
| ישיבת ניר קרית ארבע |
| בית השלום בחברון |
| קברי ישי ורות |
| אדמות ישי |
| בית הכנסת חזון דוד |
| אלוני ממרא |
חברון נוסדה לפני כ-4,500 שנה. המקרא כתב בפרשת המרגלים :"וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם"([[ספר במדבר]],י"ג,כ"ב). שם גם כתוב כי ישבו בה:"וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק". אברהם אבינו ישב בחברון וקנה בה את מערת המכפלה והסביבה שלה, כפי שמובא בספר בראשית:"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב"(כ"ג,י"ז). למערה הובאו למנוחת עולמים "אבות ואימהות האומה".
עם כיבוש ארץ כנען, ניתנה חברון לנחלת שבט יהודה. דוד המלך בחר בה לעיר מושבו ומלך בה שבע שנים לפני כיבוש ירושלים. קיימת ידיעה על כך שלאחר חורבן הבית השני התקיים שוק עבדים באלוני ממרא מצפון לחברון בו נמכרו יהודים לעבדות במחיר מנת כלכלה של סוס, תופעה המעידה על חורבן האזור והגליית תושביו. מרד בר כוכבא שהיה באזור זה גרם לכך שעם דיכויו כמעט ונעלם היישוב היהודי בעיר. קיים מידע על כך שבתקופה הביזנטית בארץ ישראל שחלה מן המאה ה-4 ועד המאה ה-7, היה קיים יישוב יהודי בדרומא - דרום הרי חברון. קיימת השערה כי מערת המכפלה הפכה לאתר מקודש בחסות אדום.
קיימות מעט עדויות על כך שבתקופה המוסלמית הקדומה הגיעו יהודים לחברון. בתקופה הצלבנית בארץ ישראל נבנתה כנסיה מעל מערת המכפלה והעיר היתה לנוצרית. רק בתקופה העותמאנית חודש היישוב היהודי בחברון ברציפות עד היום הזה.
תל חברון[עריכה]
בתל חברון הקדומה, כולל באזור השכונה היהודית אדמות ישי, נתגלו שרידים מרשימים של חומות העיר הקדומה ליד המעין הקדום "עין ג'דידה" הנובע במורד התל. חפירות ארכיאולוגיות שנערכו בתל חשפו את חומות העיר הקדומה ושרידים מתקופת הבית הראשון והשני. שרידי העיר החרבה מהתקופה של ימי מרד בר כוכבא, כאשר הר חברון היה במרכז המרד, נתגלו אף הם בחפירות. [1]
בשנת תשנ"ט (1999), החלה רשות העתיקות בחפירות ארכיאולוגיות כהכנה לבניית בתי קבע באזור. בחפירות התגלה ממצא מפתיע - חומת ענק מתקופת הברונזה הקדומה (מלפני כ-4500 שנה). תגלית זו הקדימה את תיארוך הקמת העיר בכ-700 שנה. בנוסף, התגלה בית יהודי מתקופת חזקיהו מלך יהודה, וגתות יין מתקופת התלמוד.
קניית מערת המכפלה[עריכה]
- ערך מורחב - מערת המכפלה
מערת המכפלה היא מקום קבורתם של אבות ואמהות האומה הישראלית: אברהם אבינו, שרה אימנו, יצחק אבינו, רבקה אימנו, יעקב אבינו ולאה אימנו. רק רחל אימנו נקברה בדרך, בבית לחם באתר הנקרא קבר רחל. יעקב אבינו מבקש כי יעלו את עצמותיו ממצרים למערת המכפלה ואכן בניו עושים כן: "ויעשו בניו לו כן כאשר צום. וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את-השדה לאחזת-קבר מאת עפרן החתי על-פני ממרא".(נ').
כיום משמשת המערה כמקום תפילה. המערה פתוחה ליהודים בחלקה: מצבות הציון על קברי אברהם ושרה ועל קברי יעקב ולאה. האולם המרכזי של המערה בין קברי יצחק ורבקה פתוח ליהודים רק בימים ספורים במהלך השנה.
מבדיקות שנעשו התברר כי מתחת למבנה הנוכחי של המערה, שהוא מימי בית שני, יש מערה. למערה זו שתי קומות, ומכאן שמה של המערה. במערה מחילות ארוכות למדי החצובות בסלע ונפגשות אחת עם השנייה. בקומה התחתונה נמצאו מצבות עתיקות, מעליהן היה משוער כי מצויים הציונים במבנה העליון. לפי המתואר בעלון של חברון המערות נמצאות מתחת ל"פתח גן עדן" - הנמצא באולם יצחק, אליו נוהגים המוסלמים לשלשל נר כל יום. ה"ציונים" הוצבו בידי המוסלמים והם סמליים בלבד ואינם מעל הקבר ההיסטורי.
האיזכור המקראי הראשון במקרא הוא כאשר אברהם אבינו קונה את חלקת האדמה לקבור בה את שרה אימנו. וכך כתוב בספר בראשית : וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר. וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת; וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר. לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי--הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ. יב וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם-אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי: נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה. יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא; וְאֶת-מֵתְךָ, קְבֹר. טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר. יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא--הִוא חֶבְרוֹן: בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, לְאַבְרָהָם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר: מֵאֵת, בְּנֵי-חֵת. (כ"ג, ט'-כ')
כיבוש והתנחלות בכנען[עריכה]
בימים של כיבוש הארץ בידי יהושוע, תיכנן מלך חברון, יחד עם ארבעת מלכי כנען, לצאת למערכה נגד יהושע בן נון, וכך נאמר בספר יהושע: " וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הוֹהָם מֶלֶךְ-חֶבְרוֹן וְאֶל-פִּרְאָם מֶלֶךְ-יַרְמוּת וְאֶל-יָפִיעַ מֶלֶךְ-לָכִישׁ וְאֶל-דְּבִיר מֶלֶךְ-עֶגְלוֹן--לֵאמֹר.(י', ג').
כלב בן יפונה זוכה לרשת את חברון בעת חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל וכך נאמר בספר יהושע: "וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוֹשֻׁעַ; וַיִּתֵּן אֶת-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, לְנַחֲלָה. עַל-כֵּן הָיְתָה-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, לְנַחֲלָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא, אַחֲרֵי, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה, מִמִּלְחָמָה.(י"ד,י"ג-ט"ו).
בספר שופטים, שבט יהודה משלים את כיבוש חברון: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם-חֶבְרוֹן לְפָנִים, קִרְיַת אַרְבַּע; וַיַּכּוּ אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן, וְאֶת-תַּלְמָי."(א',י').
בימי דוד המלך[עריכה]
דוד המלך ייסד את מלכותו בחברון לפני כשלושת אלפים שנים, ובה מלך שבע שנים לפני עלייתו לירושלים. בה הוא מקים את ביתו, כפי שנאמר בספר שמואל ב':"וילדו (וַיִּוָּלְדוּ) לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לאביגל (לַאֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי, שְׁפַטְיָה בֶן-אֲבִיטָל. וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד, בְּחֶבְרוֹן.(ג',ב'-ה'). מתקופה זו שרדו קברי ישי אבי דוד ורות המואביה בראש התל הקדום, ומעליהם נבנה מבצר בתקופה הצלבנית.
שישק הראשון מלך מצרים, כבש את ירושלים בשנת 926 לפנה"ס. על כך נכתב בספר מלכים:"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה (שִׁושַׁק) [שִׁישַׁק] מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עַל-יְרוּשָׁלָם. וַיִּקַּח אֶת-אֹצְרוֹת בֵּית ה'וְאֶת-אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת-הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת-כָּל-מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה" י"ד,כ"ב-כ"ד). בכתובת שנמצאה בכרנק שבמצרים, , בכתב חרטומים, מופיעה בין הערים גם :"חקל אברהם" - שדה אברהם [2].
חותמת מחברון[עריכה]
על חשיבותה על העיר ניתן ללמוד מידיות של כלי חרס ועליהן הוטבעה חותמת "למלך" "חברן", אשר נמצאו רק עם כתובות של ארבע ערים. החותמות מתוארכים לתקופת מלכותו של חזקיהו מלך יהודה - המאה ה-8 לפנה"ס - המאה ה-9 לפנה"ס. אחד המקומות שנמצאה ידית זאת הוא "תל שקף" - דרומית למושב אחוזם [3] סבורים כי הכדים הללו הכילו שמן או יין אשר הובאו כמיסים לאוצר המלך והם נשלחו למקומות שונים לצרכי הצבא או לשימוש המינהל שהיה באותם הערים.
ההטבעה נמצאה על מספר גדול של קנקני אגירה שנמצאו חבל ארץ יהודה. דוגמאות נוספות לחותמות: "שוכה" - בעמק האלה, "זיף" בחבל ארץ הר חברון ו"ממשת" - אולי מרכז שלטוני "רמת רחל" שם נמצא אוסף של כ-100 חותמות [4]
בטביעה הגדולה, אשר גודלה, 2X2.5 ס"מ ניתן לראות דגם חיפושית דו כנפית המאפיינת את טביעות "למלך" שנתגלו על עשרות קנקנים בארץ, ויתכן כי היא מסמלת מגילה עפה.
עד כה נתגלו למעלה מ-1,200 ידיות של קנקנים ועליהן טביעת חותם עם הכתובת "למלך". לדעת רוב החוקרים, פירוש המילה "למלך" הוא: "שייך למלך." יש לציין שעד היום לא נמצא ולוּ גם חותם אחד, אלא רק הטביעות של החותמות.
בימי בית שני[עריכה]
כאשר חזרו לארץ העולים מבבל, עם עזרא ונחמיה חודשה ההתיישבות בעיר. וכך כתוב בספר נחמיה:"וְאֶל-הַחֲצֵרִים בִּשְׂדֹתָם מִבְּנֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ בְּקִרְיַת הָאַרְבַּע וּבְנֹתֶיהָ וּבְדִיבֹן וּבְנֹתֶיהָ וּבִיקַבְצְאֵל וַחֲצֵרֶיהָ" (י"א,כ"ה).
עם זאת, ההנחה היא היגרו האדומים לדרום הר חברון שהיה ריק מיהודים בשל לחצם של שבטי הנבטים על ארצם העתיקה, בעבר הירדן מזרחה. וכך האדומים השתלטו על רוב האזור עד לבית צור. על מובא בספר החשמונאים א' : " ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור". ברוך קנאל, אך הוא קובע במאמרו"מלחמות הגבורה של יהודה המכבי" : "בסוף המאה הששית לפני סה"נ. בדרום שימשה כעיר גבול בית צור, כיום ח'רבת א-טביקה שמדרום לגוש עציון ברמת הרי יהודה. מדרום לה השתרעה ארץ אדום, שכללה את חברון המרוחקת 7 ק"מ מבית-צור ואת באר-שבע."
בשנת 164 לפנה"ס יהודה המכבי כבש את חברון והחריב את העיר וביצוריה וכך מתואר בספר החשמונאים:" ויהי אחרי כן ויצא יהודה ואחיו להלחם בבני עשו היושבים בארץ מנגב וילכדו את חברון ואת בנותיה, ויהרסו את המבצר ואת המגדלים מסביב שרפו באש. (ו',ס"ב).
בשנת 112 לפנה"ס יצא הנשיא החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון למלחמה באדומים, כבשם וגיירם בכוח, על ידי העמדת ברירה בפניהם בין גירוש מארצם וגיור. וכך חברון הייתה ליהודית, עם תושבים, אשר בחלקם היו אדומים לשעבר.
בתקופת המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה) שמעון בר גיורא אחד ממנהיגי המרד, רקם קשרים עם אחד מראשי ה"אדומים" לשעבר אשר הביא למסירת האזור לידיו. אולם עד מהרה היא נכבשה ונשרפה על ידי הרומאים. עקבות השריפה נמצאו גם בחפירות התל. לאחר המרד הגדול הייתה חברון לישוב קטן בשם "אברמיום".
עד התקופה העות'מאנית[עריכה]
מחורבן הבית השני עד לכיבוש ארץ ישראל על ידי האימפריה העות'מאנית, היישוב היהודי בחברון היה דל וכלל משפחות בודדות. על תקופה זו יש לנו מידע מועט:
- זאב וילנאי כתב באנציקלופדיה אריאל כי בתקופה ביזנטית, כאשר הוקמה כנסייה מעל מערת המכפלה, התירו לתושבים היהודים להתפלל באחד מחלקי הכנסייה.
- בגניזת קהיר אוסף גדול של כתבי יד יהודיים, שנכתבו מאז המאה ה-9 נמצא מסמך ובו כתוב: "המומחה החברוני זצ"ל בן סעדיה החבר בס(נהדריה) גדולה - כינוי לגוף החכמים המנהל את עניני הקהילה בעיר - המשרת אבות עולם - אברהם יצחק ויעקב" [5].
- היהודים ניסו לבסס את מעמדם בחברון, בצורה מצומצמת כבר בתקופה הצלבנית. אהרן טבגר באתר היישוב היהודי בחברון הביא ציטוט ממכתב של נזיר צלבני משנת 1119:
אבל כאשר התפלאו אלה (מהערבים) שבאו לחברון על בנייתן החזקה והיפה של החומה (מסביב למערה) ועל זה שלא נפתח שום פתח שדרכו אפשר להיכנס, נגשו אליהים איזה יהודים אשר נשארו תחת שלטון היוונים בסביבה ההיא ואמרו להם: " תנו לנו חסות כדי שנחיה בתנאים דומים גם ביניכם, ויורשה לנו להקים בית-כנסת לפני הכניסה (למערה), אזי נראה לכם באיזה מקום עליכם להקים את השערים". וכן נעשה. [6]
ש' אסף מביא מאותו " ספר קיצור תקנות הכמרים" השלמה לסיפורו "אמנם תכף ומיד באו היהודים אשר השיגו מהסרצינים ביטחון ומנוחה להישאר בין תושבי חברון, לבנות להם בית-הכנסת לפני הפתח (של מערת המכפלה). הם הקימו להם שם מקום כניסה, והעם הכופר הזה היה עובר שם ברגליים יחפות. ובפנים בנו להם היהודים בית תפילה וקישטו אותו באופן נפלא...". יותר מאוחר מסתבר שבית-כנסת זה הפך להיות כנסיה עם הכיבוש הצלבני. [7]
- בשנת 1211 חי בעיר צבע בשם שמואל בן שמשון ועוד 20 משפחות. היה זה בימי משולם בן מנחם. [8]
- רבי משולם מוולטרה כתב בשנת 1481 בספרו מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל כי הגיע לחברון בשיירה עם "שר מערת המכפלה". הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא מגיע לחברון, מבקר במערת המכפלה ועורך תרשים של המערה.
בכתביו הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות והיא "עיר טובה".בחברון הוא מצא 20 משפחות יהודיות.
על ביקורי נוסעים, בתקופה זו, במערת המכפלה ראו בערך מערת המכפלה.
היישוב היהודי בחברון[עריכה]
- ערך מורחב - היישוב היהודי בחברון
היישוב יהודי בחברון חודש בתקופה העות'מאנית לאחר שבימי חורבן הבית השני וביתר שאת בימי מרד בר כוכבא היהודים נאלצו לנטוש את העיר. לאחר מכן הייתה בעיר רק יהודים בודדים. רק במאה ה-16 הוקמה בעיר קהילה של יוצאי יהדות ספרד. בשנת 1540 הרב מלכיאל אשכנזי, ממגורשי ספרד, עלה ארצה ורכש מהקראים שטח שעליו הוקמה 'חצר היהודים' (לימים, שכונת "אברהם אבינו"). הוא הקים בה הוקם בה בית הכנסת אברהם אבינו. כמאתיים וחמישים שנים לאחר מכן הרחיב יהודי, חיים המצרי שמו, את שטח "חצר היהודים". אחר-כך הגיעו חסידי חב"ד, עם הרבנית מנוחה-רחל סלונים (בת אדמו"ר האמצעי) בראשם, ותרמו עוד נדבך לחיזוק המתחם והיישוב היהודי בחברון בכך נוסדה בעיר קהילה של יוצאי אשכנז. בסוף המאה ה-19 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בחברון - מספרם הגיע בשנת 1895 ל-1429 (810 -ספרדים ו-619 - אשכנזים) מתוך אוכלוסייה כוללת של 14,295 נפש. אחרי מלחמת העולם הראשונה פחת מספרם ל-430 נפש. בשנת תרפ"ד (1924) הוקם סניף של כישיבת סלובודקה - היום ישיבת חברון. במאורעות תרפ"ט נרצחו 67 מיהודי העיר ותלמידי הישיבה והשאר נטשו אותה. עם זאת במפקד 1931 נמנו 131 נפש, אף הם עזבו את העיר במאורעות 1936.
במלחמת ששת הימים, לאחר כיבוש חברון חודש היישוב היהודי בעיר. משיקולי מדיניות מגוריהן של היהודים בעיר מוגבל.
רכישת אדמות תל רומידה[עריכה]
הרב חיים ישועה בג'איו, שהיה ראש היהודית בחברון, קנה בראשית המאה ה-19 את אדמות התל העתיד של חברון - תל רומידה. תעודות הקנייה נמצא היום בידי מתיישבי היישוב היהודי בחברון ובעליהם העניקו להם את זכויות החזרה בנכסים. [9].
למרות שאדמות התל נקנו ע"י הקהילה היהודית במאה התשע-עשרה, רוב האדמות נתפסו ע"י ערבים. בשנת תשמ"ד (1984) עלו מספר משפחות יהודיות להתיישבות על חלקה פנויה בה הוצבו מספר קרוואנים. השכונה נקראה אדמות ישי. בערב ראש חודש אלול שנת תשנ"ח (1998) נרצח בביתו תושב המקום, הרב שלמה רענן הי"ד. לזכרו הוקם כולל "אור שלמה" - מכון גבוה לתורה. בשנת תשנ"ט (1999) החלה רשות העתיקות בחפירות ארכיאולוגיות כהכנה לבניית בתי קבע. בחפירות התגלה ממצא מפתיע - חומת ענק מתקופת הברונזה הקדומה (מלפני כארבעת אלפים וחמש מאות שנים). תגלית זו הקדימה את תיארוך הקמת העיר בכשבע מאות שנים. בנוסף התגלה בית יהודי מתקופת חזקיהו מלך יהודה, וגיתות יין מתקופת התלמוד. בשנת תשס"ה נחנך "בית מנחם" ובו שבע דירות וכולל "אור שלמה".
בית הקברות היהודי[עריכה]
בית העלמין היהודי העתיק בחלקו המערבי של התל הקדום מעיד על רציפות היישוב היהודי בעיר. בבית עלמין זה נקברו יהודים במשך מאות שנים וביניהם - צדיקים, רבנים ומנהיגי הקהילה. בין הצדיקים הקבורים במקום ניתן למנות את: רבי אליהו בן משה די ווידאש מחבר הספר "ראשית חכמה", רבי שלמה בן נסים יוסף דוד קמחי מחבר הספר "מלאכת שלמה", מחבר הספר "חסד לאברהם",הרב חיים חזקיהו מדיני מחבר הספר "שדי חמד" ועוד.
בחלקה נוספת קבורים קדושי תרפ"ט שנטבחו בידי שכניהם הערבים, ובחלקה אחרת - חללי הטרור הערבי מהשנים האחרונות. בית העלמין נחרב לאחר הכיבוש הירדני בשנת תש"ח (1948) על ידי הפורעים הערבים ושוקם לאחר שחרור העיר חברון, על ידי הקהילה היהודית.
על החפירות בתל[עריכה]
בתל חברון נערכו חפירות ע"י האמריקאי המונד בשנים 1964-1966, חפירות שלא חודשו עקב מלחמת ששת הימים. במהלך השנים, כיסה בעל הקרקעות הפלסטיני בעפר את שטחי החפירה של המונד.
עם ההתנחלות היהודית בשטח בשנת תשמ"ד (1984), החל אבי עופר מאוניברסיטת תל-אביב חפירות בתל, חפירות שנמשכו בשנים תשד"מ-תשמ"ו (1986-1984). חפירות אלו כללו מספר מקטעים קטנים בתל. חלקים ניכרים מהתל הם מטעי זיתים או שטחים בנויים הכוללים מבני מגורים יהודיים ופלסטינים וכן מוצב צבאי).בשנת תשנ"ט (1999), בוצעו חפירות נוספות במקום על ידי עמוס אייזנברג, כחפירות הצלה, לאחר החלטה להקים בניין קבע למתנחלים במקום. החלטה שהתקבלה לאחר רצח הרב שלמה רענן בביתו שבמקום.
עד לחפירות, מקובל היה להניח שחברון הוקמה בשנת 1727 לפני הספירה, על בסיס האיזכור בספר במדבר י"ג (פרשת המרגלים) - "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים". ברם, ממצאי החפירות גילו שהעיר היתה מיושבת עוד בתקופת הברונזה הקדומה, בסביבות 2400 שנה לפני הספירה הנוצרית. ממצא זה מחזק את דברי רש"י במקום. רש"י שם מסביר כי לא ייתכן שחם בנה את חברון לבנו הצעיר כנען לפני שבנה את מצרים לבנו הגדול. מכאן מסיק רש"י שכוונת פסוק זה אינה תיארוך היסטורי, אלא כוונתו להדגיש את מעלתה של ארץ ישראל.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ היישוב היהודי בחברון
- ↑ [מקור:אנציקלופדיה אריאל ערך חברון עמוד 2169 - הכולל צילום של הכתובת (לפי המקורות בערך שישק בויקיפדיה העברית הוא לא היה בארץ יהודה) ]
- ↑ המקור:תל שקף
- ↑ רמת רחל ואתריה
- ↑ [מקור:אנציקלופדיה אריאל ערך חברון עמוד 2169]
- ↑ המקור: Canonici Hebronensis Tractatus de Inventione Sanctrum Patriarchum Abraham, Ysaac et Jacob, p. 309 מובא ומתורגם ע"י ש' אסף ול.א. מאיר (עורכים), ספר הישוב, ירושלים ( 1944 ), עמ' 6
- ↑ פרק זה כלול גם בערך היישוב היהודי בחברון
- ↑ מקור:האנציקלופדיה העברית
- ↑ שתי תעודות הקנייה הן מטעם "הוואקף המוסלמי" וחתומים עליהן בני משפחת א-תמימי הערבית
קישורים חיצוניים[עריכה]
- נעמי עמית, קנקנים עם טביעות "למלך - הספריה הוירטואלית של מטח.