פרשני:בבלי:שבועות לד א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבועות לד א

חברותא[עריכה]

ועוד, קל וחומר הוא: ומה שבועת הפקדון החמורה, שעשה בה נשים כאנשים, קרובים כרחוקים, פסולים ככשרים שכולם חייבים קרבן אם נשבעו וכפרו בתביעתו, וחייב הנתבע קרבן על  כל אחת ואחת משבועותיו, ואפילו חזר ונשבע על אותה תביעה עצמה כמה פעמים, וחייב הנתבע קרבן על שבועתו בין היתה השבועה בבית דין ובין שלא בפני בית דין, ובכל זאת אינו מדבר הכתוב אלא בתביעת ממון.
שבועת העדות שהקל בה הכתוב, שלא עשה בה נשים כאנשים, קרובים כרחוקים, פסולין ככשרים, ואינו חייב אלא אחת אפילו על חמש שבועות אם השביעם בפני בית דין, אינו דין שלא יהא מדבר הכתוב אלא בתביעת ממון בלבד?!
ואם תדחה את לימוד הבנין - אב משבועת הפקדון או את הקל וחומר, ותאמר: מה לפקדון שלא עשה בו מושבע כנשבע (כפי שיבואר לקמן), וכן לא עשה בו מזיד כשוגג, תאמר בעדות שכן עשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג, (וכדמפרשינן לקמן) -
תלמוד לומר 'תחטא' 'תחטא' בשתיהן לגזירה שוה - נאמר כאן בעדות "נפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד" ונאמר להלן "נפש כי תחטא וכחש בעמיתו בפקדון", מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון!
מתקיף לה רבה בר עולא ללימוד האואין של רבי אליעזר: או או האמורים בשבועת ביטוי (או נפש כי תשבע להרע או להיטיב) יוכיחו שלאו דוקא תביעת ממון, שהן אואין, ויש עמהן שבועה, ואין עמהן כהן, ומדברים שלא בתביעת ממון, ונילף מינייהו לשבועת העדות שנוהגת בכל התביעות?
ומתרצינן: מסתברא, מפקדון הוה ליה למילף, שכן 'תחטא' הנאמר בעדות נלמד בגזירה שוה מ'תחטא' בפקדון!
ומקשינן: אדרבה, משבועת ביטוי הוה ליה למילף, שכן קרבן חטאת יש לנו ללומדו מחטאת, שקרבנם של שבועת העדות ושבועת ביטוי הוא קרבן חטאת, ואילו על שבועת הפקדון חייבים קרבן אשם!?
ומתרצינן: אלא, מסתברא מפקדון הוה ליה למילף, שכן:
א. חטא. והיינו: דילפינן בגזירה שוה תחטא מתחטא.
ב. במזיד. שבשתיהן חייב על המזיד ואילו בשבועת ביטוי כתיב 'ונעלם'.
ג. תבעיה וכפריה. שבשתיהן השבועה באה על ידי תביעה וכפירה מה שאין כן בשבועת ביטוי.
ד. ועבריה. בשתיהן השבועה על העבר בלבד ואילו בביטוי גם על העתיד.
ומקשינן: אדרבה, מביטוי הוה ליה למילף שכן:
א. חטאת. בשתיהן החיוב הוא קרבן חטאת ואילו בפקדון החיוב הוא אשם.
ב. שירדה. בשתיהן חייב קרבן עולה ויורד ואילו בפקדון חייב בחטאת קבועה.
ג. לחומש. בשתיהן אין חיוב חומש, ובפקדון חייב להוסיף חומש.
ומתרצינן: הנך דימויין של עדות לפקדון נפישן יותר מהדימויים של עדות לביטוי (כאן ארבעה וכאן שלשה).
שנינו בברייתא: רבי עקיבא אומר: "והיה כי יאשם לאחת מאלה" - יש מאלה שהוא חייב ויש מאלה שהוא פטור, הא כיצד? תבעו ממון - חייב, תבעו דבר אחר - פטור.
ופרכינן: ואיפוך אנא, ונחייב קרבן שבועת העדות על עדות בדבר אחר ונפטור בתביעת ממון?
ומשנינן: רבי עקיבא - אאואין דרבי אליעזר סמיך, דאיירי בתביעת ממון, אלא שהוסיף רבי עקיבא על דברי רבי אליעזר שלא בכל תביעת ממון חייבין, וכדמפרש ואזיל.
ומסבירה הגמרא: מאי בינייהו בין רבי אליעזר ובין רבי עקיבא (והיינו: איזו היא תביעת הממון שרבי אליעזר מחייב עליה ורבי עקיבא פוטר)? איכא בינייהו משביע עדי קרקע, שתובע מהם שיעידו על קרקע שהיא שלו. לרבי אליעזר חייבין על שבועה של כפירת עדות קרקע, ולרבי עקיבא פטורין, דלהכי קאי מיעוטא שיש מאלה שהוא פטור.
אלא, שהנחת הגמרא שלרבי אליעזר חייבים על כפירת עדות קרקע מתבססת על מאן דאמר, לקמן, שרבי אליעזר מחייב עדי קרקע משום דאזיל לשיטתו שקרקע היא כמטלטלי בדין גזילה ולכן גם בעדות יש לקרקע אותו דין של מטלטלי. אבל, ולרבי יוחנן, דאמר התם משביע עדי קרקע אפילו לרבי אליעזר פטורין, הכא, מאי איכא בין רבי אליעזר לרבי עקיבא?
איכא בינייהו - עדי קנס. שרבי עקיבא, שהוסיף על לימוד האואין של רבי אליעזר ואמר שיש תביעות ממון שאין חייבין עליהן, פוטר עדי קנס משבועת העדות על אף שהפסידו לתובע את ממון הקנס, ורבי אליעזר מחייב, כשם שהוא מחייב בשבועת הפקדון על קנס (לקמן לז ב).
שנינו בברייתא: רבי יוסי הגלילי אומר: "והוא עד או ראה או ידע" - בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה, ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר. ואין עדות שכזו אלא בתביעת ממון.
אמר ליה רב פפא לאביי: לימא רבי יוסי הגלילי, דאית ליה אין עדות בלא ראיה וידיעה (חוץ מעדות ממון), לית ליה דרבי אחא, דמחייב אפילו באומדנא בלבד?
דתניא: רבי אחא אומר: גמל האוחר (המכה ברגליו) בין הגמלים, ונמצא גמל הרוג בצדו - בידוע שזה הרגו! וחייב לשלם לבעליו, על אף שאין עדים שראו בעיניהם שהוא הרגו, ומשום דאזלינן בתר אומדנא, דמסתבר שזה שהכה ברגליו, הוא זה שהרג.
דאי אית ליה דרבי אחא, שדנים לפי אומדנא ואומרים ב"ידוע שזה הרגו" גם בלי שיראו זאת עדים, אם כן, בדיני נפשות נמי משכחת לה לדון לפי אומדנא, ולחייב את הרוצח על פי אומדן בלבד, ואפילו בלא ראיה, כדרבי שמעון בן שטח.
דתניא: אמר רבי שמעון בן שטח: אראה בנחמה, אם לא ראיתי אדם אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו ומצאתי סייף בידו, ודם מטפטף ממנו, והרוג מפרפר! אמרתי לו: רשע! מי הרגו לזה? - או אני או אתה. אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת". אלא, המקום יפרע ממך! אמרו, לא זזו משם עד שנשכו נחש, ומת! והיינו: היתה כאן אומדנא, בלא ראיה, שהרי בידוע שזה הרגו. וכל החסרון היה משום שרבי שמעון בן שטח היה עד אחד ולא היו בית דין יכולים לקבל את עדותו. אבל אילו היה מצטרף אליו עד נוסף, היו הורגים את הרוצח משום שאפשר לדון גם על פי אומדנא. ואילו לפי רבי יוסי הגלילי, אין דנים דיני נפשות אלא על פי ראית העדים.
אמר ליה אביי לרב פפא: אפילו תימא רבי יוסי הגלילי אית ליה דרבי אחא באומדנא בנפשות, ואם כן משכחת לה "ידיעה" בלי ראיה, בכל זאת עדיין קיים הלימוד של רבי יוסי הגלילי שאין פרשת שבועת העדות מתקיימת אלא בתביעת ממון.
כי בשלמא ידיעה בלא ראיה משכחת לה אפילו בדיני נפשות על פי אומדנא. אלא ראיה בלא ידיעה, היכי משכחת לה בדיני נפשות? שהרי אם ראה העד את ההריגה אך לא יודע שהרוצח הרג ישראל, (שרק עליו נהרגים), כיצד הוא יכול להעיד, והרי מי לא בעי העד למידע אם הרוצח עובד כוכבים הרג או ישראל הרג, וכן מי לא בעי למידע אם אדם טריפה הרג או אדם שלם הרג, והרי מבלעדי הידיעות האלו אין עדותו מחייבת את ההורג!? ומכיון שבפרשת שבועת העדות כתיב "או ראה או ידע", ודרשינן שחייב אפילו בראיה בלא ידיעה, בהכרח שפרשה זו מדברת רק בתביעת ממון, כי בתביעת דברים אחרים לא מתקבלת עדות ללא ידיעה!
ועתה מוכיחה הגמרא מדברי רבי יוסי, שאמר אין שבועת העדות נוהגת אלא בעדות כזו שיכולה להתקיים בראיה בלא ידיעה, או בידיעה בלא ראיה - שמע מינה, קסבר רבי יוסי הגלילי משביע עדי קנס שתבעם להעיד על אונס ופיתוי - פטור העד הנשבע מקרבן.
דאי סלקא דעתך חייב קשיא - נהי דידיעה בלא ראיה אשכחן לה באונס ומפתה על פי אומדנא. אבל ראיה בלא ידיעה, כיצד אשכחן לה? והרי מי לא בעי העדים למידע אי נכרית בעל הבועל או בת ישראל בעל? וכן אי בתולה בעל או בעולה בעל?
ומכיון שלא אשכחן עדות ראיה בלא ידיעה בקנס, אין עדי קנס נכללים בפרשת שבועת העדות, אליבא דרבי יוסי הגלילי.
יתיב רב המנונא קמיה דרב יהודה, ויתיב רב יהודה, וקא מיבעיא ליה: מי שתבע את חבירו ואמר - מנה מניתיך בפני פלוני ופלוני!

דרשני המקוצר[עריכה]