פרשני:בבלי:חולין יט א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין יט א

חברותא[עריכה]

והלכתא, אם שחט משיפוי כובע ולמטה, דהיינו לפני שהוא מתחיל לשפע כלפי מעלה, כשרה השחיטה. ולמעלה משם, השחיטה פסולה. והיינו דשייר בחיטי. כלומר כשיטת האומר דשייר בחיטי כשרה, כיון שאפילו בשייר בחיטי, ששחט בתוך החטים, עדיין הוא משיפוי כובע ולמטה.
רב נחמן אכשר משיפוי כובע ולמטה.
ומקשינן: אמר ליה רב חנן בר רב קטינא לרב נחמן: כמאן!? כשיטת מי אתה מכשיר? הרי דבריך הם לא כרבנן ולא כרבי יוסי ברבי יהודה, החולקים במשנתנו!? שהרי לפי שניהם מקום השחיטה הוא דוקא בתוך הטבעת העליונה, שהיא למטה מהכובע, אלא שנחלקו כשיוצא מהטבעת כלפי מעלה אחר ששחט רוב הקנה בתוך הטבעת אם השחיטה כשרה.
ומתרצינן: אמר ליה רב נחמן: אנא, לא "חילק" ידענא, אינני סובר שהלכה כרבנן שלדעתם צריך השוחט לחלק את הטבעת לשנים לכל היקפה, ולא "בילק" ידענא, ולא כרבי יוסי ברבי יהודה שמתיר אפילו אם החריב את הסימן ("בילק" הוא מלשון "מבולקה", שמשמעו חורבן) על ידי שחתך קצת בתוך הטבעת והשאר חוץ לטבעת.  136 

 136.  פירוש אחר - חילק ובילק - לישנא בעלמא, שאנשים רגילים לומר כלומר אינני יודע מכל אלו.
אלא, אנא שמעתא דאמוראי ידענא!
דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן. ואמרי ליה אמר רב אבא בר זבדא אמר רבי חנינא. ואמרי לה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: משיפוי כובע ולמטה כשרה. והאמוראים הללו סוברים כרבי חנינא בן אנטיגנוס, שחולק על רבנן ורבי יוסי ברבי יהודה.
ואמר רבי יהושע בן לוי: מוגרמת דרבנן, שיצא מתוך הטבעת הגדולה לאחר ששחט בה רובה, שרבנן פוסלים בה, כשרה לרבי יוסי ברבי יהודה.
ומוגרמת דרבי יוסי ברבי יהודה ששחט כולה או רובה למעלה מהטבעת הגדולה שאפילו לרבי יוסי ברבי יהודה פסולה, כשרה לרבי חנינא בן אנטיגנוס, שמכשיר אפילו למעלה מהטבעות כל עוד הוא משיפוי כובע ולמטה.
ומקשינן: מאי קא משמע לן רבי יהושע בן לוי, שהרי פשיטא היא?
ומתרצינן: מהו דתימא, רבי חנינא בן אנטיגנוס שהעיד על מוגרמת שהיא כשרה, אמוגרמת דרבנן קאי שהיא כשרה, אבל מוגרמת דרבי יוסי ברבי יהודה גם הוא מודה שהיא פסולה, קא משמע לן רבי יהושע בן לוי שגם מוגרמת דרבי יוסי ברבי יהודה מכשיר רבי חנינא בן אנטיגנוס.
ומקשינן: ואימא הכי נמי, שבאמת רבי חנינא בן אנטיגנוס לא קאי אלא אדרבנן?
ומתרצינן: אם כן, דאדרבנן קאי, הרי דעת רבנן נאמרה בברייתא לפני עדותו של רבי חנינא בן אנטיגנוס, ואם כן, הרי "העיד עליה רבי חנינא בן אנטיגנוס שהיא כשרה" מיבעי ליה לומר לתנא דברייתא, ולמה אמר "העיד על מוגרמת שהיא כשרה", ומשמע שעל שתי המוגרמות שנאמרו באותה ברייתא, גם של רבנן וגם של רבי יוסי ברבי יהודה, הוא מעיד שהן כשרות.
והלכתא כרבי חנינא בן אנטיגנוס, שמכשיר משיפוי כובע ולמטה, משום דקאי רב נחמן כוותיה.
אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת רבנן ורבי יוסי ברבי יהודה במשנתנו אינה אלא בששחט שני שליש כהוגן בתוך הטבעת הגדולה, ושייר בה מלא חוט השערה, ואחר כך הגרים שליש. שבשליש האחרון הטה את הסכין למעלה כלפי הראש ויצא מהטבעת הגדולה וגמר שם את השחיטה.
ובהא קמיפלגי: דרבנן סברי: השחיטה פסולה משום דכולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה. (ולא למעלה ממנה. אבל למטה ממנה כל שכן שאפשר לשחוט).
ורבי יוסי ברבי יהודה סבר, השחיטה כשרה משום דרובו ככולו. ומאחר ששחט הרוב במקום הראוי נגמרה השחיטה, ומכאן ואילך כאילו חותך סתם בשר.
אבל אם הגרים שליש, שאת השליש הראשון שחט בקנה למעלה מהטבעת הגדולה ואחר כך שחט שני שליש בתוך הטבעת, דברי הכל פסולה. משום דכי נפקא חיותא עם יציאת חיותה של הבהמה שהיא כאשר נחתך הרוב הראשון של הסימן, בעינן רובא בשחיטה, שתהיה חתיכת כל אותו הרוב על ידי שחיטה ולא על ידי הגרמה, וליכא. שהרי הרוב הראשון לא היה כולו בשחיטה כיון שהגרים בשליש הראשון.
אמר ליה רב חסדא לרב הונא: אדרבה, לימא מר איפכא: מחלוקת רבנן ורבי יוסי ברבי יהודה כשהגרים שליש ואחר כך שחט שני שליש.
דרבי יוסי ברבי יהודה סבר שהשחיטה כשרה, מידי דהוה אחצי קנה פגום. כשם שאם היה חצי מהקנה חתוך מאליו לרחבו (שעדיין הבהמה כשרה בכך כל עוד לא נחתך רוב הקנה), שהדין הוא שמוסיפים ושוחטים בו כל שהוא להשלים לרוב, והשחיטה כשרה בכך, הרי שאין צורך שכל הרוב הראשון מהסימן יחתך עלידי שחיטה כשרה, ואם כן הוא הדין בהגרים שליש הראשון, הרי זה כאילו נעשה פגימה בקנה, ויכול להוסיף ולשחוט עוד שני שליש והשחיטה כשרה בכך.  137 

 137.  ומכל מקום, בהגרים שליש, לא מספיק שישחוט מעט כדי להשלים לרוב כמו בחצי קנה פגום, כיון ששם החצי הפגום מצטרף לרוב, כיון שהוא במקום הראוי לשחיטה. אבל השליש המוגרם לא מצטרף לרוב, לפי שאינו במקום שחיטה. ועל כן צריך שמלבד אותו שליש יהיו עוד שני שליש בשחיטה, כדי שיהיה רוב במקום הראוי לשחיטה.
ורבנן סברי: השחיטה פסולה כיון שאין להשוות לחצי קנה פגום. כי התם, החצי הפגום אף על פי שלא נשחט כהלכה, מכל מקום במקום שחיטה הוא, ועל כל פנים יציאת חיותה של הבהמה שהיא על ידי חיתוך הרוב הראשון היתה במקום שחיטה.
אבל הכא, בהגרים שליש הראשון, מקום ההגרמה לאו מקום שחיטה כלל הוא. ונמצא שיציאת חיותה של הבהמה נגרמה על ידי חיתוך שלא במקום השחיטה.
אבל שחט שני שליש ואחר כך הגרים שליש, דברי הכל כשרה.
דהא תנן, שחיטת רובו של סימן אחד, כמוהו. כאילו נשחט כולו. וממילא, כיון ששחט שני שליש כבר הוכשרה השחיטה ומה איכפת לן שהגרים אחר כך.  138 

 138.  ומה שאמרו רבנן במשנה "ושייר בה מלא החוט על פני כולה" לאו דוקא "כולה", אלא למעט אם הגרים בשליש הראשון.
אמר ליה רב יוסף לרב חסדא: מאן נימא לן דההוא רובא דהתם, המשנה שהבאת שרובו של אחד כמוהו, לאו רבי יוסי ברבי יהודה, קתני לה? דלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה. אבל רבנן באמת חולקים גם על משנה זו, וסוברים שלא מועילה שחיטת רוב הסימן, אלא צריך לשחוט את כולו, ולכן הם פוסלים אפילו בשחט שני שליש והגרים שליש.
אמר ליה אביי לרב יוסף: אטו כל רובי דעלמא, כל דיני "רובו ככולו", רבי יוסי ברבי יהודה קתני להו, ואילו רבנן אינם מודים בהם?
אמר ליה רב יוסף לאביי: אנא, רובא דשחיטה בלבד קאמינא שרבי יוסי ברבי יהודה הוא שאמרה ולא רבנן, שלדבריהם אין הולכים בשחיטה אחר הרוב. כיון דשמענא להו לרבנן דפליגי בשחיטה, שהרי נחלקו במשנתנו ואמרו שצריך שכל השחיטה תהא בתוך הטבעת הגדולה, והרוב בלבד אינו מספיק.
לישנא אחרינא אמרי לה:
אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת בשהגרים שליש ושחט שני שליש, דרבי יוסי ברבי יהודה סבר מידי דהוה אחצי קנה פגום. ורבנן סברי, התם, מקום שחיטה. הכא, לאו מקום שחיטה.
אבל שחט שני שליש והגרים שליש, דברי הכל כשרה. דהא תנן, רובו של אחד כמוהו.
מתקיף לה רב חסדא: מאן לימא לן דההוא רובא דהתם לאו רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה? דלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה!? אבל רבנן יחלוקו גם בשחט שני שליש והגרים שליש.
אמר ליה רב יוסף לרב חסדא: אטו כל רובי דעלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני ליה?
אמר ליה רב חסדא לרב יוסף: אנא רובא דשחיטה בלבד קאמינא, דשמענא להו דפליגי.
הגרים בשליש הראשון ואחר כך שחט שליש במקום הראוי לשחיטה והגרים שוב בשליש האחרון:
רב הונא אמר רב: כשרה השחיטה. רב יהודה אמר רב: טרפה. כלומר, פסולה השחיטה.
ומבארינן טעמייהו: רב הונא אמר רב כשרה, שהרי כי נפקא חיותא, דהיינו בשליש האמצעי שאז נשלם חיתוך הרוב של הסימן ויוצאת חיות הבהמה, בשחיטה קא נפקא, שהרי השליש האמצעי היה על ידי שחיטה נמצא שחיות הבהמה יצאה בשחיטה הלכך כשרה השחיטה.  139 

 139.  ביאור דברי רב הונא ורב יהודה, לדעת איזה מהתנאים דלעיל נאמרו, וישוב דברי רב הונא כאן שסותרים לכאורה את דברי רב הונא לעיל שפוסל אפילו הגרים שליש ושחט שני שליש, עיין ברש"י בע"ב ד"ה הכא, ובתוס' כאן ד"ה הגרים, ובמהרש"א ובמהר"ם בדברי התוס'.
רב יהודה אמר רב: טרפה, משום דבעינן רובא בשחיטה. שרוב הסימן (ולאו דוקא הראשון) יחתך על ידי שחיטה, וליכא, שהרי שני שלישים מהקנה נחתכו על ידי הגרמה.
שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, רב יהודה אמר רב, כשרה, שהרי בסך הכל רוב הקנה נחתך על ידי שחיטה.
אתו, שיילוה לרב הונא, אמר להו, טרפה (לא משמיה דרב אמר זאת, אלא מסברת עצמו).
שמע רב יהודה מה שפסק רב הונא, איקפד! אמר: טריפנא, כשאני הטרפתי באופן הקודם שהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש, ומכשר הוא.
ומכשרנא, עתה שהכשרתי, טריף הוא.
אמר רב הונא: שפיר קא מיקפד רב יהודה!
חדא, דאיהו שמיע ליה מיניה דרב שהכשיר בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, ואנא לא שמיע לי מרב, אלא מסברת עצמי אמרתי שטרפה היא.
ועוד, הרי גם בסברא יש להכשיר, כי האיכא רובא בשחיטה, שרוב הסימן נחתך על ידי שחיטה.
אמר ליה רב חסדא לרב הונא: לא תהדר בך!

דרשני המקוצר[עריכה]