פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שנז ב: הבדלים בין גרסאות בדף
Shirayhayam (שיחה | תרומות) (Added shirat haram's seif.) |
מ (Try fix category tree) |
||
| שורה 44: | שורה 44: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | [[קטגוריה:שירת הים]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:09, 20 בינואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב – הוצאת המת במהירות[עריכה]
מועד קטן כב ע"א
על כל המתים כולן, מדחה מטתו {ממהר הקבורה} – הרי זה משובח {שמראה שקיבל עליו את הדין (רי"ו)}. על אביו ועל אמו – הרי זה מגונה {שצריך להרבות בהספדים}. היה ערב שבת או ערב יום טוב – הרי זה משובח, שאינו עושה אלא לכבוד אביו ואמו.
ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ח
על כל המתים כולן הוא דוחה במטה ואינו מרבה בעסקיו. על אביו ועל אמו מרבה בעסקיו ואינו דוחה במטה. אם היה שעת דוחק או עונות גשמים אפילו על אביו ועל אמו מרבה בעסקיו ודוחה במטה, שכל המרבה בעסק על אביו ועל אמו הרי זה משובח.
וכ"פ השו"ע ע"פ הרמב"ם (הל' אבל פ"ד הל' ז-ח): "כל המתים, הממהר להוציא מטתו הרי זה משובח. אבל על אביו ועל אמו, הרי זה מגונה[1], אא"כ היה ערב שבת או ערב יום טוב, או שהיו גשמים מזלפים על מטתו". ובחזו"ע (ח"א דיני לוית המת סע' ב, עמ' ש) העתיק דבריו.
רבינו ירוחם (תחילת נתיב כח, הובא בב"י) כתב שהטעם דבשאר מתים משובח לזרז את הוצאתם משום דנראה כמקבל באהבה גזירת מלך.
ובספר שבט יהודה[2] (סי' שצ אות ג) ביאר שכל זמן שהמת לא נקבר יש צער לגוף ולנשמה ואין לו מנוחה עד שנקבר.
וכ"כ הש"ך (ס"ק א) שהטעם שיש למהר בהוצאת המיטה בסתם מת הוא: "לפי שאין דרך להספיד ולהתאבל עליהם הרבה הלכך יותר כבוד להם כשנקברים במהרה משיעמדו הרבה ולא יספידום".
מהירות בהוצאת תלמיד חכם[עריכה]
כתב בספר שבט יהודה (סי' שצ אות ג) שתלמיד חכם שנפטר אין למהר בהוצאתו, משום שחייב להספידו כאביו ואמו.
השהיית המת לצורך קבורתו בכניסת שבת[עריכה]
מסכת שמחות, ספר חיבוט הקבר פרק א הלכה ח[עריכה]
אמרו חז"ל הדר בארץ ישראל, ומת בערב שבת ונקבר קודם שתחשך השמש בשעת תקיעת שופר, אינו רואה חיבוט הקבר.
בספר שלחן גבוה (סי' שנז ס"ק ג) כתב: "ואני הכותב ראיתי פה ירושלים ת"ו דמי שמת ביום השישי בבוקר שהיו משהים אותו עד חצות, משום שבחצות מתחיל הארץ קדושת שבת, ואין עונשים בחיבוט הקבר".
וכתב הרדב"ז (שו"ת חלק ד סימן קז, הובא בפת"ש ס"ק ב) שאין להשהות את קבורת המת בכדי לקוברו בשעת כניסת השבת, אף שרוצה בכך להנצל מחיבוט הקבר: "הכלל העולה שאין ראוי לאדם להתחכם על קונו אלא תמים תהיה עם ה' א-להיך".
אך בשו"ת המבי"ט (ח"ג סי' יח) כתב: "אם ירצו קרובי המת להשהותו מיום חמישי ליום שישי אחרי חצות, כדי שיזכה להפטר מדין חיבוט הקבר – רשאי ראש הקברנים לצוות כן".
והחזו"ע (ח"א "דיני קבורה" הע' ו', עמ' שפא) לא הכריע להדיא בזה, אך כתב שאם מת ביום שישי לפני חצות ורוצים לדחות את הקבורה לאחר חצות – אפשר להקל.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים