אנציקלופדיה תלמודית:סעודת מצוה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
(אין הבדלים)

גרסה מ־09:01, 30 בינואר 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - סעודת מצוה. סעודה שיש בקיומה מצוה.

הלשון "סעודת מצוה" נזכר בפוסקים, הן לענין סעודות הבאות מחמת מצוה, הן לענין סעודות הנעשות לשבח והודיה לה' יתברך, והן על סעודות שיש מצוה לקיימן, כגון סעודת-שבת* או סעודת ראש-חודש*. הערך שלפנינו עוסק בסעודות מצוה בשני המובנים הראשונים, של סעודות הבאות מחמת מצוה, ושל סעודות הנעשות לשבח והודיה לה' יתברך. על סעודת-שבת* ויום-טוב*, סעודת ראש-חודש*, סעודת פורים* וכיוצא בזה, שיש מצוה לקיימן, עי' ערכיהן. אכילות מסוימות, כגון אכילת-בכורים*, או אכילת-מעשר-שני*, או אכילת-מצה*, או אכילת-מרור*, או אכילת-פסחים*, או אכילת-קדשים*, חשובות אכילה של מצוה מחמת המצוה לאכלן, ועל כך עי' ערכיהן. 

א. החשובה סעודת מצוה.

חומרתם

סעודת מצוה, כתבו אחרונים – וכן נראה מדברי ראשונים - שאינה מצוה גמורה, אלא מנהג חכמים, או תקנת חכמים[1].

על קיום מצוה

סעודה הנעשית על קיום מצוה, יש מן האחרונים שכתבו שחשובה סעודת מצוה[2], ומהם שהוסיפו, שמכל מקום אין מקיימים סעודת מצוה על מצוות המוטלות על ישראל בכל יום, כגון קריאת-שמע*, תפילין וציצית*, אלא על מצוות שהיחיד מקיימן מפעם לפעם[3]. בטעם הדבר שסעודה הנעשית על מצוה חשובה סעודת מצוה, יש שכתבו, לפי שקיום המצוות צריך להיות בשמחה, והרי הסעודה היא קיום שמחת המצוה[4], וכן אמרו בתלמוד שהכתוב: ושבחתי אני את השמחה[5], היינו בשמחה של מצוה[6], וכן מצינו שבני סנאב בן בנימין ביום שבו היו מנדבים עצים למזבח היו עושים יום טוב[7]. ויש מן הראשונים והאחרונים שנראה מדבריהם, שסעודה הנעשית על מצוה אינה חשובה סעודת מצוה[8].

לגמרה של תורה

סעודה הבאה לגמרה של תורה, חשובה סעודת מצוה[9], וכן אמרו במדרש שלמדים מן הסעודה שעשה שלמה המלך בשעה שנתן לו הקב"ה חכמה[10], שעושים סעודה לגמרה של תורה[11], שהתורה כולה חכמה היא[12], וכן כתבו ראשונים שמטעם זה נהגו שבשמחת תורה, חתני התורה שמסיימים את התורה, עושים סעודה, לגמרה של תורה[13], וכן יש מן האחרונים שכתבו, שסעודה הנעשית בסיום מסכת חשובה סעודת מצוה, שאף היא בכלל סעודה לגמרה של תורה[14]. על הסוברים, שסעודת סיום מסכת חשובה סעודת מצוה, היינו משום שהיא סעודה לגמרה של מצוה, עי' להלן[15].

לגמרה של מצוה

סעודה הבאה לגמרה של מצוה – שנמשכה במשך זמן[16] - נראה מדברי ראשונים – וכן כתבו אחרונים - שחשובה היא סעודת מצוה[17], וכן כתבו שסעודה שעושים בחנוכת הבית בארץ ישראל, חשובה סעודת מצוה, שחנוכת הבית מצוה היא[18], וכן כתבו שסעודה שעושים בסיום כתיבת ספר תורה, חשובה סעודת מצוה[19], וכן כתבו שסעודה שעושים בגמר בניית בית-הכנסת*, חשובה סעודת מצוה[20]. אף סעודה הנעשית בסיום מסכת[21], יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שסעודת מצוה היא, שהסיום חשוב כגמרה של מצוה[22], וכן מצינו במדרש שעשו אהרן ובניו שמחה כשנקדשו הכהנים והתקדשו הכלים, כדרך שהפורע חובו עושה יום טוב, ומשם סמכו חכמים שכל המשלים מסכת צריך לעשות יום טוב[23], על הסוברים שסיום מסכת חשוב סעודת מצוה משום שהיא סעודה לגמרה של תורה, עי' לעיל[24]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שסעודה הבאה לגמרה של מצוה אינה חשובה סעודת מצוה[25].

על הכשר מצוה

סעודה הבאה לכבוד מעשה שיש בו הכשר מצוה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשובה סעודת מצוה[26], וכן כתבו, שאותה ששנינו שסעודת אירוסין סעודת מצוה היא[27], אף על פי שאין מצוה בעצם הקידושין, לסוברים כן[28], היינו משום שעל ידי הקידושין מתקיימת מצוות פריה-ורביה*[29].

הבאה על תחילת מצוה

סעודה הבאה לכבוד תחילת מצוה, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם – וכן כתבו אחרונים - שחשובה סעודת מצוה[30], וכן כתבו שאותה ששנינו שסעודת אירוסין סעודת מצוה היא[31], אף על פי שאין המצוה נשלמת אלא בנישואין, לסוברים כן[32], היינו משום שהקידושין תחילת המצוה הם[33], וכן כתבו, שסעודה הנעשית בשעה שמתחילים לכתוב ספר תורה, חשובה סעודת מצוה, משום שהיא תחילת קיום מצוות כתיבת-ספר-תורה*[34].

שנעשית לתכלית מצוה

סעודות שאין מצוה בעצם קיומן, ואף אינן באות בעקבות מצוה שנעשית, אולם מביאים לתכלית ותועלת מצוה – כגון סעודת עיבור החודש, הנעשית כדי לפרסם שלמחרת יעברו את החודש[35], או כגון חבורות שעושים סעודה כדי להוסיף חברים ולהרבות מתנדבים, שעל ידי כך יוכלו להוסיף פעלים וצדקות בישראל[36] – יש מן האחרונים שכתבו שאף הן חשובות סעודות מצוה[37].

על התחייבות במצוה

סעודה שעושים על התחייבות במצוה – כגון סעודה לקטן שנהיה בר מצוה[38] – הרי היא סעודת מצוה[39]. ויש מן האחרונים מצדדים, שבאופנים שאין ידוע אם בסופו של דבר יקיים את המצוה – כגון קטן שנהיה בר מצוה, שהוא רך בשנים, וכן אין הוא רגיל בקיום המצוות – אין זו סעודת מצוה, שבאופנים אלו אין שמחה בעצם ההתחייבות[40].

כשאין ניכרת ההתחייבות במצוה

סעודה שעושים על התחייבות במצוה, כשאין ניכר למעשה השינוי מחמת ההתחייבות – כגון קטנה שנהיתה בת מצוה – יש מן האחרונים שכתבו שאינה חשובה סעודת מצוה, ולדעתם סעודה שעושים על התחייבות במצוה אינה סעודת מצוה אלא כשניכר ההבדל, כגון בקטן הנעשה בר מצוה, שמעתה מצרפים אותו לכל דבר שצריך מנין של שלושה או עשרה[41]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שאין חילוק בדבר, ואף כשאין ניכר השינוי מחמת ההתחייבות במצוה, הרי זו סעודת מצוה[42].

כשנאמרים בה דברי תורה

סעודה שנאמרים בה דברי תורה, חשובה סעודת מצוה[43]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאין הדברים אמורים אלא כשאחד דורש בפני המסובים בדברי תורה וכל המסובים מקשיבים לו, אבל כשהמסובים מדברים ביניהם בדברי תורה, אין זו חשובה סעודת מצוה, שאין הסעודה גורמת לדברי תורה, שאף בלעדיה היו תלמידי החכמים מדברים בדברי תורה[44].

הנעשית לנתינת שבח למקום

סעודה שנעשית לנתינת שבח למקום - דהיינו סעודה לפרסום הנס, או סעודה לפרסום המצוה[45] - כתבו אחרונים – וכן נראה מדברי ראשונים - שחשובה היא סעודת מצוה[46], וכן כתבו שסעודת פדיון הבן, שבאה לפרסום המצוה[47], חשובה סעודת מצוה[48], ואפילו כשנעשה הפדיון לאחר יום ל"א[49]. וכן כתבו שהסעודות בחנוכה, אף על פי שאינן סעודות מצוה, לסוברים כן[50], מכל מקום אם אומרים בהם שירות ותשבחות – על הנס[51] - חשובות סעודות מצוה[52], וכן כתבו שהמנהג שנוהגים בליל שבת לאחר שנולד הזכר שנכנסים לשם לטעום בליל שבת, סעודת מצוה היא[53], שהיא כדי לפרסם הנס, שנמלט הזכר והאשה[54], וכן כתבו, שהעושה סעודה מחמת נס שקרה לו חשובה הסעודה סעודת מצוה[55], וכן כתבו, שסעודת נישואים של בת תלמיד חכם לעם הארץ, אף על פי שהיא סעודת הרשות[56], מכל מקום אם אומרים בה שירות ותשבחות, חשובה היא סעודת מצוה[57], וכן כתבו, שסעודת אורחים, אף על פי שהיא סעודת הרשות, לסוברים כן[58], מכל מקום אם אומרים בה שירות ותשבחות, חשובה היא סעודת מצוה[59]. ויש מן האחרונים שכתבו לענין סעודה שנעשית על הנס, שאינה חשובה סעודת מצוה[60]. ויש מחלקים בדבר, שבימים שקבעום להלל והודאה, כגון בימי חנוכה, אזי כאשר עושים סעודה ואומרים בה שירות ותשבחות, חשובה הסעודה סעודת מצוה, אבל בסתם ימים שלא נקבעו להלל והודאה, אין הסעודה חשובה סעודת מצוה, אף כשאומרים בה שירות ותשבחות[61].

זמן קיום המצוה בסעודות הבאות לפרסום המצוה

סעודות הנעשות לפרסום המצוה[62], כתבו ראשונים שאין לקיים את המצוה אלא לאחר שכבר נתיישבו לאכול, שאם הקדימו וקיימו את המצוה קודם שנתיישבו לאכול, אין המצוה מתפרסמת כל כך[63].

כשאין השירות והתשבחות מחמת הסעודה

סעודה שאדם עושה שלא כדרך מריעות ושמחה, אלא כדי ליתן שבח למקום, או לפרסם המצוה, לסוברים שחשובה היא סעודת מצוה[64], יש מן האחרונים שכתבו שאין הדברים אמורים אלא בשירות ותשבחות שהדרך היא לשוררם על הסעודה, אבל שירות ותשבחות שהדרך לשוררם שלא בסעודה, ואין ענינם לסעודה, אף המשוררם בתוך הסעודה אין הסעודה חשובה סעודת מצוה מחמת כן[65].

סעודת נישואין

סעודת נישואין שחשובה היא סעודת מצוה[66], אמרו בגמרא שאין הדברים אמורים אלא כגון נישואי בת תלמיד חכם לתלמיד חכם, אבל בנישואי בת תלמיד חכם לעם-הארץ*, חשובה הסעודה סעודת הרשות[67], לפי שיורדים מגדולתם[68], על כך שמכל מקום כשאומרים בה שירות ותשבחות חשובה הסעודה סעודת מצוה, עי' לעיל[69]. נישואי בת עם הארץ לעם הארץ, יש מן האחרונים שכתבו, שחשובה היא סעודת מצוה[70], שאין בנישואין אלו הורדה מגדולתם[71], ויש מן האחרונים שכתבו שאף היא אינה חשובה סעודת מצוה[72]. על כך שבזמננו אין החשוב עם הארץ, ע"ע[73].

במכוין שיהיה לו כח לעבודת הבורא

האוכל, ואין כוונתו באכילתו אלא כדי להבריא ולהעמיד גופו שיהיה נכון ומזומן לעבודת הבורא, יש מן האחרונים שכתבו שחשובה היא סעודת מצוה[74].

שתלמיד חכם שרוי בה

סעודה שתלמיד חכם שרוי בה, יש מן האחרונים סוברים, שחשובה סעודת מצוה[75], שכל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה, כאילו נהנה מזיו השכינה[76]. ויש סוברים שאינה חשובה סעודת מצוה[77].

בנעשית להכנסת אורחים

סעודה הנעשית להכנסת-אורחים* - על החשובה סעודה להכנסת אורחים, ע"ע[78] - יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שאינה חשובה סעודת מצוה[79], ואף על פי שבעל הבית המזמינם מקיים מצוה בסעודה זו[80]. ויש מן האחרונים סוברים, שחשובה סעודת מצוה[81].

סעודת סבלונות

סעודת סבלונות* - היינו סעודה שהיו עושים לאחר האירוסין כשהחתן מביא סבלונות[82] - נחלקו בה תנאים אם חשובה סעודת מצוה: לדעת ר' יוסי חשובה סעודת מצוה[83]. לדעת רבי יהודה אינה חשובה סעודת מצוה[84].

הנעשית מחמת מנהג

סעודות שאין מצוה בעשייתן, ומכל מקום נעשות מחמת מנהג – כגון סעודת לילה שלפני המילה[85], או סעודה שעושים בשלישי למילה[86] – כתבו אחרונים, שאינן חשובות סעודות מצוה[87].

הבאה על דבר שבהעדרו יש איסור

סעודה הנעשית על קיום דבר שאין בו מצוה, אלא שבהימנעות ממנו יש איסור, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שחשובה סעודת מצוה[88], וכן יש מן האחרונים שכתבו, שסעודת שידוכים, חשובה סעודת מצוה, אף על פי מצוה בעצם השידוכים, משום שאסור לקדש בלא שידוכים[89]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאין זו סעודת מצוה[90].

כשהמצוה והסעודה לא מתקיימים באותו זמן

סעודת מצוה הנעשית מחמת מצוה – לגמרה של מצוה[91], או להתחייבות בה[92] – ולא נתקיימה הסעודה בסמוך לאותה מצוה, יש מן האחרונים שכתבו, לענין סעודה הנעשית בסיום מסכת, שכשנעשית הסעודה ביום שאחרי הסיום – או אפילו יומיים לאחר מכן[93] – אף היא חשובה סעודת מצוה[94], שכן מצינו שהסעודה שעשה שלמה המלך בחנוכת בית המקדש, נמשכה שבעת ימים[95]. ויש מן האחרונים שכתבו לענין סעודה הנעשית בסיום מסכת, שאין היא חשובה סעודת מצוה אלא כשנעשית באותו יום[96], וכן יש מן האחרונים שכתבו, לענין סעודת בר מצוה, שאין היא חשובה סעודת מצוה אלא כשנעשית ביום בו נהיה הקטן בן י"ג שנים ויום אחד[97]. סעודת ברית מילה, יש מן הראשונים שכתבו, שאף כשהיא מתקיימת למחרת הברית חשובה היא סעודת מצוה[98]. סעודות החשובות סעודות מצוה, משום שבאות הם לפרסם את המצוה, יש מן הראשונים שכתבו, שצריך לעשותם דוקא בזמן שהמצוה מתקיימת, שאם לא כן אין המצוה מתפרסמת[99].

ב. דיניה.

בעשרה

סעודת מצוה, יש מן האחרונים שכתבו שיש לקיימה בעשרה[100].

קביעתה על פת

סעודת מצוה, יש מן האחרונים סוברים, שיש לקיימה בפת[101], שסעודה בלא פת אינה חשובה סעודה כלל[102]. ויש סוברים, שאף בלא פת חשובה הסעודה סעודת מצוה[103].

בציעת הפת

בציעת הפת בסעודת מצוה, יש מן האחרונים מצדדים, שאף על פי שבסעודת הרשות אין לבצוע פרוסה גדולה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן[104], בסעודת מצוה, מצוה לבצוע פרוסה גדולה[105].

אכילת בשר ושתיית יין

סעודת מצוה, נראה מדברי ראשונים – וכן כתבו אחרונים - שיש לקיימה בבשר ויין[106], משום חשיבות הסעודה[107], ומכל מקום אין הדבר מעכב, וסעודת מצוה שאין בה בשר ויין חשובה אף היא סעודת מצוה[108]. על כך שיש סוברים שסעודות מצוה שנקבעו כדי לשמוח במצוה, יש לקיימן במאכלים המשמחים את הלב, ובלעדיהם אין הסעודה חשובה סעודת מצוה, עי' להלן[109].

בסעודת מצוה שנקבעה לשמחה

סעודות מצוה שנקבעו כדי לשמוח במצוה - כגון סעודת פורים[110] - יש מן האחרונים שכתבו שאין לקיימם אלא במאכלים ומשקים המשמחים את הלב - ואינן חשובות סעודות מצוה בלעדיהם[111] - אבל סעודות מצוה שאינן של שמחה – כגון סעודת עיבור השנה[112], או כגון פדיון הבן[113] – חשובות סעודות מצוה אפילו בפת וקטניות[114].

על המאכלים והמשקים המשמחים את הלב, ע"ע שמחת יום טוב.

על כך שסעודה שאין אוכלים שם בקבע אלא נכנסים ויוצאים ואוכלים ושותים מעט דרך ארעי, וכן אין מזמנים קרואים לשם, אינה חשובה סעודה, ע"ע סעודה.

אמירת שיר המעלות

סעודות מצוה המתקיימות ביום חול, יש מן האחרונים שכתבו, שאף על פי שאומרים באותו יום תחנון[115], מכל מקום אין לומר קודם ברכת המזון: על נהרות בבל, אלא שיר המעלות[116].

אמירת מגדול בברכת המזון

סעודות מצוה המתקיימות בחול, יש מן האחרונים שכתבו, שבברכת המזון יש לומר "מגדול" ולא "מגדיל"[117].

דין המסובים בסעודה

סעודה החשובה סעודת מצוה מחמת אדם אחד, ומצטרפים אליו לסעודה אנשים נוספים שאין הסעודה חשובה סעודת מצוה מחמתם – כגון שאחד מהמסובים סיים מסכת, והשאר לא[118] - חשובים כל המסובים, כמסובים בסעודת מצוה[119], ויש מן האחרונים שהוסיפו, לענין סיום מסכת, שמכל מקום המנהג הוא ששאר האנשים מתקבצים למסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואז מצטרפים עמו לסעודת מצוה[120], כדי שתהיה להם שייכות ללימוד[121].

אכילתה בבית הכנסת

קיום סעודת מצוה בבית הכנסת – שאסורה בו אכילת הרשות[122] – נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שיש חילוק בדבר, שסעודת מצוה שאין בה חשש שיבוא בה לידי קלות ראש – כגון סעודת עיבור השנה[123], שאין בה אלא פת וקטניות בלבד[124] - מותרת, אבל סעודת מצוה שיש בה חשש שיבואו לידי קלות ראש – כגון סעודה גדולה[125], או כגון שמחת יתום ויתומה[126] - אסורה[127]. ויש סוברים – לגירסתם בירושלמי[128] - שכל סעודת מצוה מותרת בבית הכנסת[129].

ביטולה לצורך קיום מצוות אחרות

סעודת מצוה, כתבו ראשונים שמבטלים אותה לצורך מצוות אחרות[130], וכתבו שמטעם זה סעודת פורים שזמנה ביום[131], אפשר להתחילה מבעוד יום ולהמשיך רובה בלילה, לפי שביום טרודים בקיום שאר מצוות היום, ואין פנאי לאכול בשמחה ובתענוג[132], וכן יש מן האחרונים שכתבו, שמי שהזמינוהו להשתתף בסעודת שלום זכר והוא תאב לישון לעונג שבת, אינו צריך ללכת, שמבטלים סעודת מצוה לצורך מצות עונג-שבת*[133].

ביטול מצות ביעור חמץ לצורך סעודת מצוה

ההולך – בערב פסח[134] - לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו – שהיא סעודת מצוה[135] - ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור לביתו ואחר כך לחזור למצותו, יחזור לביתו ויבער, ואם לאו מבטלו בלבו[136].

ביטול מצות ביעור חמץ לצורך השתתפות בסעודת מצוה

ההולך בערב פסח להשתתף בסעודת מצוה, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, יש מן האחרונים שכתבו, שאפילו אין לו שהות לחזור לביתו ואחר לשוב ולהשתתף בסעודת מצוה, יחזור לביתו ויבער[137], ואותה ששנינו לענין חתן, שאינו חוזר לביתו[138], היינו דוקא בחתן, שבלעדיו הסעודה לא מתקיימת והרי זו מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים[139]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם – וכן כתבו אחרונים – שאף ההולך להשתתף בסעודת מצוה ואין הסעודה תלויה בו אינו צריך לחזור לביתו[140].

איסורים הנדחים מחמתה

סעודת מצוה, פעמים שהיא מתירה אכילת בשר ושתיית יין בתשעת הימים, לנוהגים להימנע מהם בתשעת הימים[141]. וכן פעמים שהיא מתירה קביעת סעודה בערב-שבת* לאחר חצות[142]. על מספר האנשים שמותר להם להשתתף בסעודה זו בערב שבת, ועל כך שצריכים הם להיות שייכים לסעודה זו, ועל פרטי הדין, ע"ע ערב שבת. וכן כתבו ראשונים שתענית שנהגו להתענות בבה"ב*[143], או בעשרת-ימי-תשובה*[144], מותר לאכול בה בסעודת מצוה[145], שמלכתחילה לא נהגו תעניות אלו כשיש בהם סעודת מצוה[146]. וכן המתענים בערב-ראש-השנה*[147], כתבו אחרונים שרשאים הם לאכול בסעודת מצוה[148].

תענית בכורות

תענית-בכורות*, יש סוברים שמותרת בה סעודת מצוה[149]. בטעם הדבר, יש שנראה מדבריהם, לפי שתענית בכורות אינה חמורה כשאר תעניות – שאינה אלא מנהג[150] – ועל כן נדחית היא מפני סעודת מצוה[151], ויש שכתבו, שכיון שכשיש סעודת מצוה בערב פסח אוכלים בה הבכורות, לנוהגים כן[152], הרי הנוהג להתענות תענית בכורות, על דעת כן הוא נוהג, שכשתהיה בה סעודת מצוה לא יתענה[153]. ויש סוברים, שאסורה בה סעודה מצוה[154], שאף על פי שמצינו שיש תעניות הנדחות מפני סעודת מצוה[155], לא אמרו כן אלא לענין תעניות קלות, כגון בה"ב, אבל תענית בכורות חמורה היא יותר[156].

תענית שנדחית

תענית שאינה מתקיימת בזמנה – כגון תענית אסתר שחלה בשבת, שמקדימים את התענית ליום חמישי – כתבו אחרונים שהיא נדחית מפני סעודת מצוה[157]. ויש סוברים, שאף תענית שאינה מתקיימת בזמנה, כל שהיא נדחית לזמן קבוע, אינה נדחית מפני סעודת מצוה[158].

תענית כ סיון

תענית "כ סיון" שנהגו להתענות בקהילות אשכנז[159], נסתפקו אחרונים אם נדחית מפני סעודת מצוה[160].

דברים שהותרו משום סעודת מצוה

קולות שהקילו במקום הפסד-מרובה*[161], כתבו אחרונים שהקילו בהם אף לצורך סעודת מצוה[162], שלא גזרו בהם חכמים לאסור במקום מצוה[163]. על מאכלים שהקילו בהם בסעודה, ונשארו לאחר הסעודה, אם האיסור חוזר וחל עליהם, ע"ע[164].

כותרת

שתי קולות, שכל אחת מהן אינה מותרת אלא בהפסד מרובה, לסוברים שאין מקילים באופן זה בהפסד מרובה[165], יש מן האחרונים מצדדים לומר שבסעודת מצוה בצירוף הפסד מרובה, מתירים אף שתי קולות של הפסד מרובה[166].

שכר הנהנה בה

הנהנה מסעודת מצוה לשם מצוה, ניצול מדינה של גיהנם[167], מידה כנגד מידה צער, שינצל מצער תחת מצות השמחה[168], ואמרו שר' יוחנן היה נכנס בבוקר לבית המדרש ומלקט פירורים מסעודת קידוש החודש שנתקיימה בלילה שלפני כן ואכלם[169], לייקר ולחבב את המתאספים בסעודת מצוה[170].

עונש הנמנע מלהשתתף בה

הנמנע מלהשתתף בסעודת מצוה, יש מן הראשונים סוברים בדעת תנאים שהוא מנודה לשמים[171]. לדעת תנא קמא, אין הוא מנודה לשמים[172], וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים נוספים[173].

בסעודה שאין נאמרים בה דברי תורה

סעודת מצוה שאין נאמרים בה דברי תורה, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהנמנע מלהשתתף בה אינו מנודה לשמים, שאין הנידוי אלא מחמת המנהג לומר דברי תורה בסעודת מצוה[174].

בנמנע שלא מחמת זלזול

הנמנע מלהשתתף בסעודת מצוה, שלא מחמת זלזול במצוה, אלא מחמת סיבה אחרת – כגון שהליכתו כרוכה בהפסד ממון[175] – יש מן האחרונים מצדדים שאין הוא מנודה לשמים[176].

כשמפסיד על ידה תפילה בציבור

הנמנע מלהשתתף בסעודת מצוה, משום שמחמת ההשתתפות בה יפסיד תפילה בציבור, כתבו אחרונים שאינו מנודה לשמים[177].

כשנמצאים בסעודה אנשים שאינם הגונים

הנמנע מלהשתתף בסעודת מצוה שהמסובים בה הם אנשים שאינם הגונים - לסוברים שהנמנע מלהשתתף בסעודת מצוה שאין מסובים בה אנשים שאינם הגונים הרי הוא מנודה לשמים[178] – כתבו ראשונים שאין הוא מנודה לשמים[179]. היו המשתתפים חלקם הגונים וחלקם שאינם הגונים, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שהנמנע מלהשתתף בה, מנודה הוא לשמים[180]. ויש מן האחרונים סוברים, שאין הוא מנודה לשמים[181].

על דינים מיוחדים הנוהגים בסעודת הברית, ע"ע ברית מילה[182].

על קיום סעודת מצוה בערב שבת, ע"ע ערב שבת.

השתתפות תלמיד חכם בסעודת הרשות

סעודה שאינה של מצוה – שדרך בני אדם להקדיש קרואים להתאסף בסעודה זו[183] – אין ראוי שיאכל בה תלמיד חכם [184], שבסעודות אלו רגילים בדברים בטלים, שחוק וקלות ראש[185], וכן אמרו על רב, שלא היה נהנה מסעודת הרשות[186]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים שאף איסור יש בדבר[187].

החשוב סיום

החשוב סיום לענין סעודת מצוה, יש מן האחרונים שכתבו שהוא דוקא סיום שיש בו שמחה מיוחדת – כגון סיום מסכת גמרא, שיש יגיעה רבה בלימודה[188], או כגון סיום של סדר משניות[189] – אבל סיום שאין בו שמחה מיוחדת – כגון סיום מסכת אחת של משניות[190], שאפשר לסיימה בזמן קצר[191], או כגון סיום מסכת גמרא שנלמדה במרוצה בהעברה בעלמא[192] – אינו חשוב סיום[193]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שכל השלמת ספר – כגון סיום מסכת אחת של משניות[194] - שמחה גמורה היא, וחשובה הסעודה סעודת מצוה[195].

הספרים שעליהם עושים סעודה

סיום מסכת שמצינו בה שהסעודה על סיומה חשובה סעודת מצוה[196], כתבו אחרונים שלאו דוקא סיום מסכת, ואף סעודה על סיום שאר ספרים – היינו כתבי הקודש[197], ושאר ספרי חז"ל[198] - חשובה סעודת מצוה[199]. על כך שיש ספרים שאין הסעודה על סיומם חשובה סעודת מצוה, משום שאין שמחה מיוחדת בסיומם, עי' לעיל[200].

על הלומד בלא הבנה, שיש סוברים שאינו חשוב לימוד, ע"ע תלמוד תורה.

על לימוד במסכת דרך ארץ, אם חשוב כלימוד תורה, ע"ע תלמוד תורה.

על אבל, שמותר לו להשתתף בסעודות מצוה שאין בהן שמחה, ואסור לו להשתתף בסעודות מצוה שיש בהן שמחה, ע"ע אבלות[201].

דחיית הסיום

הלומד מסכת והגיע לסופה, כתבו ראשונים שיניח מעט בסוף המסכת וימתין ליום שראוי לתקן בו סעודה נאה לכבוד התורה ותלמידיה, ואז יסיימה[202].


הערות שוליים

  1. ↑ עי' נמו"י ב"ב נג ב: מנהג לשמוח בענין מצוה כד שכשהשלימה עושים שמחה ושמתה ויו"ט; מח"ב או"ח סי' רנ.
  2. ↑ ארח מישרים פי"ח ס"ק יא, ושם שזה הטעם שסעודת ברית חשובה ס"מ; עי' יש"ש קדושין פ"א סי' נד, בשם ר' מנחם ממירזבורק, בשם רבותיו, לענין סעודת פדה"ב: וסעודה של רשות ליכא, כיון שמכוין לכבוד המצוה, ונ' שה"ה בשאר מצוות; דברי תורה (שפירא) מהדו' ג (עמ' רצא); עי' אחרונים שבציון 25 ואילך, שסעודה הבאה על הכשר מצוה, חשובה ס"מ, וכ"ש שהבאה על מצוה עצמה חשובה ס"מ; עי' אחרונים שבציון 29 ואילך, שסעודה הבאה על תחילת מצוה חשובה ס"מ, ונ' שה"ה בבאה על מצוה שנתקיימה. ועי' שע"ת סי' תקנא ס"ק לג, לענין סעודת ברית: והסעודה היא באה בשביל שמחת המצוה שקיים. ועי' חו"י סי' ע, שקשה מאד לתת גדר לסעודת מצוה.
  3. ↑ ארח מישרים שם, ועי"ש טעם הדבר, ע"פ ירו' פסחים פ"ד ה"א, שאע"פ שביום שהיחיד מביא קרבן עושה הוא יו"ט ובטל ממלאכה, מ"מ אין כל ישראל יושבים ובטלים ממלאכתם בכל יום מחמת הבאת קרבן התמיד, שהרי נאמר: ואספת דגנך, וצ"ב אם המקיים סעודה על מצוות המוטלות על ישראל בכל יום, חלים על הסעודה דיני ס"מ.
  4. ↑ ארח מישרים שם.
  5. ↑ קהלת ח טו.
  6. ↑ שבת ל ב. ארח מישרים שם. ועי' קהלת שם בהמשך הפסוק: אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשמוח.
  7. ↑ עי' בריי' תענית יב א ורש"י שם ד"ה שיו"ט בביאורה. ארח מישרים שם.
  8. ↑ עי' מהר"י מברונא שבציונים 49, 53, שהטעם שסעודת פדה"ב חשובה ס"מ הוא משום שבאה לפרסם את המצוה, וכשאין המצוה מתפרסמת ע"י הסעודה, אינה חשובה ס"מ, ועי' יש"ש ב"ק פ"ז סי' לז, שאף הוא נקט שסעודת פדה"ב חשובה ס"מ משום פרסום המצוה, שהרי אין מצוה בעצם קיום הסעודה, ומ' שאין הסעודה חשובה ס"מ מעצם הדבר שבאה היא על מצות הפדיה, ועי' יש"ש שם, שהטעם שסעודת ברית ונישואין חשובה ס"מ, הוא משום שיש מצוה בעצם קיום הסעודה.
  9. ↑ עי' להלן.
  10. ↑ עי' מלכים א ג טו.
  11. ↑ שה"ש רבה פרשה א, בשם ר' אלעזר; ילקו"ש מלכים א רמז קעה, בשם ר' יצחק, וכ"ה הגי' באו"ז הל' סוכה שכ. ועי' חו"י שבציון 11.
  12. ↑ או"ז שם.
  13. ↑ או"ז שם; שבלי הלקט סי' שעב.
  14. ↑ עי' יפה קול שה"ש שם; עי' דע"ק הל' ס"ת סי' רע ס"ק ב.
  15. ↑ ציון 10 ואילך.
  16. ↑ עי' שו"ת אגרו"מ דלהלן.
  17. ↑ עי' רשב"ם ב"ב קכא ב ד"ה מניסן ונימו"י ב"ב נג ב, לענין השמחה בהשלמת כריתת עצים לצורך המערכה, ושו"ת באר שבע סי' ע ואגרו"מ ח"א סי' קנז בדעתם; עי' הנותן אמרי שפר פ' מצורע (הובא בא"ר סי' תרסט) ומג"א סי' תקנא ס"ק לג בדעתו; חו"י סי' ע; פמ"ג סי' תמד מ"ז ס"ק ט. ועי' חת"ס סוגיות בסוגיית אתרוג בשביעי, שעניינו של יו"ט אחרון של סוכות, הוא שמחה לגמר המצוות שבחודש תשרי, ועי' אמרי צבי (קאהאן) ברכות טו ב, שסעודת בר מצוה חשובה סעודת מצוה, שאז הוא הגמר של מצות חינוך שהיה חייב בה האב משעה שהיה בנו קטן עד שהגדיל. ועי' ערוה"ש סי' רמו סעי' מד, לענין סיום, שלמדים כן מן הסעודה שעשה שלמה בגמר בנין בית המקדש, וכ"כ במנח"י ח"ח סי' מה, בד' החו"י שם, ושפי' שהלימוד במדרש שבציון 5, שעושים סעודה לגמרה של תורה הוא מן הסעודה בגמר בנין ביהמ"ק, ולא מן הסעודה שעשה בשעה שקיבל חכמה, וצ"ב שבמדרש מבואר בפירוש שהלימוד הוא מן הסעודה שעשה על קבלת החכמה, ועי' שו"ת מהר"ם בריסק סי' קכג, שאף לדעת החו"י הלימוד הוא מן הסעודה בגמר בנין ביהמ"ק, וט"ס נפלה בדבריו.
  18. ↑ שו"ת באר שבע סי' ע, ע"פ הנמו"י שם.
  19. ↑ משנה שכיר ח"ב סי' ריג; עי' שו"ת מנח"י ח"ד סי' כג.
  20. ↑ שו"ת לבושי מרדכי סי' כ.
  21. ↑ עי' ראשונים ואחרונים דלהלן, ועי' רמ"א יו"ד רמו כו.
  22. ↑ עי' נמו"י שם; יש"ש ב"ק סוף פ' שביעי; אורח מישרים פי"ח ס"ק יא.
  23. ↑ פסיקתא זוטרתא פ' צו.
  24. ↑ ציון 15.
  25. ↑ שו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' קסב, בד' רבינו גרשום ב"ב שם, שפי' שהשמחה שהיו עושים בהשלמת כריתת העצים היא משום שמאותו יום היו עוסקים בתורה, ועי"ש הטעם שסעודה הנעשית לסיום מסכת חשובה ס"מ.
  26. ↑ עי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  27. ↑ עי' משנה פסחים מט א, וגמ' שם בביאורה.
  28. ↑ ע"ע קדושין.
  29. ↑ ביאורי הגר"י פערלא לרס"ג עשה סט, בד' הרס"ג שם, ועי' בכורי שלמה ח"ב אה"ע סי' ח אות סט. ועי' פסקי רי"ד פסחים מט א: לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, שגם זה מצוה שנושא אשה לקיים מצות פו"ר.
  30. ↑ עי' רבינו גרשום ב"ב קכא ב, הטעם שהיו עושים שמחה ביום שפסקו לכרות עצי המערכה, משום שמאותו יום ואילך היו עוסקים בתורה, ועי' שו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' קסב בדעתו, ועי' רשב"ם ב"ב שם, שהיו עושים שמחה מחמת גמר המצוה; עי' להלן.
  31. ↑ עי' משנה פסחים מט א, וגמ' שם בביאורה.
  32. ↑ ע"ע קדושין.
  33. ↑ באר יצחק שם.
  34. ↑ באר יצחק יו"ד סו"ס יט.
  35. ↑ עי' דברי תורה דלהלן.
  36. ↑ עי' דברי תורה דלהלן.
  37. ↑ דברי תורה מהדו' תליתאי סי' מב.
  38. ↑ עי' אחרונים דלהלן.
  39. ↑ יש"ש ב"ק פ"ז סעי' לז, ועי"ש שהוכיח כן מקדושין לא א, שאמר רב יוסף שהיה עיוור שכשיתברר לו שאין הלכה כר' יהודה שסומא פטור מן המצוות, יעשה יו"ט לחכמים, שגדול המצווה ועושה, אע"פ שכבר היה חייב קודם לכן, כ"ש שראוי לעשות יו"ט בהגעת זמן ההתחייבות; מג"א סי' רכה סק"ד.
  40. ↑ שו"ת לב אברהם סי' ע, ועי"ש שמ"מ סעודת בר מצוה חשובה סעודת מצוה, מחמת האב, שעתה גמר מצוותו. ועי' קהלת יעקב לשון חכמים מע' הס אות ת, שסעודת בר מצוה חשובה סעודת רשות, וצ"ב אם היינו דוקא בקטן משום החשש שלא יקיים את המצוות, או שלדעתו אפי' באופן שאין חשש זה, מ"מ סעודה הבאה על העתיד אינה חשובה סעודת מצוה.
  41. ↑ אג"מ או"ח ח"ב סי' צז, ועי' שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' כט, שתמה, שאין מקור לחילוק זה.
  42. ↑ עי' קובץ נועם ח"ז עמ' ד בשם רבי אברהם מוספיא ושו"ת יחוה דעת שם, לענין קטנה שנעשית בת מצוה, ועי' יחוה דעת שם, שכ"נ בבא"ח פ' ראה אות יז.
  43. ↑ עי' רשב"ץ מגן אבות פ"ג מ"ג; חו"י סי' ע.
  44. ↑ חו"י שם.
  45. ↑ יש"ש דלהלן.
  46. ↑ עי' ראשונים דלהלן; יש"ש ב"ק פ"ז סי' לז.
  47. ↑ עי' ספר הפרנס דלהלן.
  48. ↑ עי' ספר הפרנס סי' רצח, הובא בתרוה"ד סי' רסט; שו"ת מהר"י מברונא סי' קכא, בשם מהר"ם; יש"ש שם. ועי' תרוה"ד שם בשם אחד הגדולים, שהוכיח שסעודת פדה"ב היא ס"מ מב"ק פ א: רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי ישוע הבן, ע"פ רש"י שם ד"ה ישוע, שהיא היא סעודת פדה"ב, אע"פ שרב לא היה נהנה מסעודת הרשות, עי' חולין צה ב. ועי' חו"י סי' ע, שדחה ראיה זו, שאפשר שרב השתתף בפדה"ב, אך לא אכל בסעודה. ועי' שו"ת הרשב"א ח"ב סי' קצט ושו"ת פרי הארץ ח"ב סי' ח (דף יז ב) בדעתו, שסעודת פדה"ב אינה חשובה סעודת מצוה, וצ"ב אם חולק וסובר שסעודה הבאה לפרסום מצוה, אינה חשובה ס"מ, או שלדעתו סעודה זו לא באה לפרסם המצוה.
  49. ↑ תרוה"ד שם.
  50. ↑ ע"ע חנכה ציון 933.
  51. ↑ מרדכי הארוך דלהלן. ועי' יש"ש דלהלן.
  52. ↑ עי' הגמ"ר פסחים רמז תרה, בשם מרדכי הארוך: ועוד; הגהות המנהגים חנוכה ס"ק כט; רמ"א תרע ב. ועי' יש"ש שם שכ' שסעודות הנעשות בחנוכה חשובות ס"מ משום שניתנו לשבח והודיה ולפרסם בהם הנס, ולא הזכיר שהדבר תלוי באמירת שירות ותשבחות, וצ"ב אם אף לדעתו אין הסעודה חשובה סעודה הנעשית לשבח והודיה, אלא באמירת שירות ותשבחות, או שכיון שימים אלו ניתנו לשבח והודיה, מעצם קיום הסעודה חשובה הסעודה סועדת שבח והודיה.
  53. ↑ תרומת הדשן סי' רסט, בשם אחד הגדולים; יש"ש שם.
  54. ↑ יש"ש שם. ועי' תרוה"ד שם בשם אחד הגדולים, שהוכיח שסעודה זו ס"מ מב"ק שם: איקלעו לבי ישוע הבן, ע"פ ר"ת בתוס' שם ד"ה לבי, שהיינו סעודה שעושים כשהולד נושע ממעי אמו.
  55. ↑ ח"א כלל קנה סעי' מא.
  56. ↑ עי' פסחים מט א.
  57. ↑ מרדכי פסחים רמז תרד, בשם מהר"ם, ועי' חו"י שם שתמה, שלא הביא היש"ש שם, הוכחה לדבריו מהמהר"ם שם. ועי' חו"י שם, בד' מהר"ם שם, שדוקא בסעודת בת ת"ח לע"ה אין הסעודה ס"מ לולי שאומרים בה שירות ותשבחות, שאין מצוה בעצם קיום הסעודה מחמת הפגם שבנישואין אלו, אבל בסעודת בת ע"ה לע"ה, יש מצוה בעצם קיום הסעודה, שהיא שמחת חתן וכלה. ועי' מג"א סי' תרע ס"ק ד, שהשווה סעודת נישואי בת ת"ח לע"ה, לסעודות חנוכה, שע"י אמירת שירות ותשבחות חשובות הסעודות ס"מ, ועי' פמ"ג א"א שם ס"ק ד בדעתו, שלהשמיענו בא שלא לחלק שדוקא בסעודות חנוכה שהם בימים שנקבעו להודות ולהלל חשובות הסעודות ס"מ מחמת אמירת שירות ותשבחות, ולא בשאר סעודות, ותמה שא"כ בכל הסעודות יקילו להחשיבם כס"מ ע"י אמירת שירות ותשבחות, ועי' ציון 68, שיש שחילקו בדבר, ועי' שער יוסף נדפס על החת"ס סוגיות הש"ס (עמ' רב), שאע"פ שכל סעודות הרשות חשובות ס"מ ע"י אמירת שירות ותשבחות, מ"מ סעודת נישואי בת ת"ח לע"ה חמורה יותר, ואין היא חשובה ס"מ ע"י שירות ותשבחות.
  58. ↑ עי' ציון 170 ואילך.
  59. ↑ שו"ת מהר"ם ד' פראג סי' תרה.
  60. ↑ פר"ח סי' תצו סעי' יד, וצ"ב אם סבר כן אף לענין סעודה הבאה לפרסם את המצוה, או דוקא לענין סעודה הבאה לזכר הנס.
  61. ↑ שפ"א לחנוכה תרל"ב ליל ג, בשם החידושי הרי"ם.
  62. ↑ עי' ציון 48 ואילך.
  63. ↑ שו"ת מהר"י מברונא סי' קכא, בשם המרדכי.
  64. ↑ עי' ציון 48 ואילך.
  65. ↑ חו"י סי' ע.
  66. ↑ עי' גמ' דלהלן, ועי' ציון 47.
  67. ↑ פסחים מט א; עי' רמב"ם דעות פ"ה ה"ב, לענין נישואי בת ת"ח לת"ח. ועי' גמ' שם, שאף נישואי ישראל ע"ה לבת כהן אי"ז ס"מ, ועי' חת"ס פסחים שם, שהיינו אפי' באופן שהכהן אבי הבית הינו ע"ה, שלא כבישראל ע"ה הנושא בת ישראל ע"ה, שחשוב ס"מ, לסוברים כן (עי' ציון 78), ועי' פסחים שם, שכשישראל ת"ח נושא בת כהן, מעלה היא לכהן, וחשובה ס"מ.
  68. ↑ כס"מ דעות שם, ועי' נמוקי מהרא"י דעות שם (נדפס בס' הליקוטים מהדו' פרנקל), שיש עבירה בנישואין אלו, וע"כ אי"ז סעודת מצוה.
  69. ↑ ציון 65.
  70. ↑ עי' כס"מ שם, וחת"ס פסחים מט א וסדר משנה דעות שם בדעתו; חו"י סי' ע.
  71. ↑ סדר משנה שם.
  72. ↑ נמוקי שמואל דעות שם (ד' נג א).
  73. ↑ ועי' חו"י שם.
  74. ↑ של"ה שער האותיות קדושת האכילה, הובא בא"ר סי' קע.
  75. ↑ עי' מג"א סי' תקסח ס"ק ה ומחצה"ש שם בדעתו.
  76. ↑ ברכות סד א. מג"א שם.
  77. ↑ עי' חו"י סי' ע ומחצה"ש שם בדעתו, ועי"ש שאע"פ שאמרו בגמ' שם, שהמשתתף בסעודה זו חשוב כאלו נהנה מזיו השכינה, אין למדים הלכה מאגדה, ועי' צי"א ח"י סי' לב, שלא אמרו כן בגמרא אלא לענין ת"ח המשתתף בסעודת המצוה, עי"ש הוכחתו.
  78. ↑ ציון 119 ואילך.
  79. ↑ שו"ת מהר"ם דפוס פראג סי' תרה; עי' מג"א סי' שלג ס"ק ה ומחצה"ש שם בדעתו, ועי' מחצה"ש שאע"פ שמהרמ"א שם משמע שסעודה שיש בה אורחים חשובה ס"מ, לא דקדק בלשונו. ועי' מג"א שם שכ"מ מחולין צה ב, שרב היה אורח אצל רב חנן חתנו, ולא אכל בסעודה שהיתה שם משום שלא היה נהנה מסעודת הרשות, הרי שאין לסעודה דין ס"מ מחמת היותו אורח, ועי' א"ר סי' שלג ס"ק ה, שדחה שהסעודה האמורה בגמ' שם היינו סעודת נישואי בת ת"ח לע"ה, ומחמת כן לא רצה רב ליהנות מאותה סעודה.
  80. ↑ מג"א שם. ועי"ש שהטעם שהותר לפנות את האוצר בשבת כדי להכניס אורחים, ע"ע הכנסת אורחים ציון 124 ואילך, הוא משום המצוה שיש לבעה"ב, ולא משום שהסעודה חשובה ס"מ. ועי' סידור יעב"ץ ח"ב (עמ' ע א), שהמכניס אורח ת"ח גדול, מובהק ומומחה לכל חשובה הסעודה ס"מ, משום שהנהנה בסעודה שת"ח מיסב בה כנהנה מזיו השכינה, וכן גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה, ומ' שלא די בטעם של הכנסת אורחים להחשיב את הסעודה כס"מ. ועי' הג' הגר"ח צאנזר על השו"ע שם, בד' המג"א שם, שדוקא כשבעה"ב אינו משתתף בסעודה אין הסעודה חשובה ס"מ, אבל כשמשתתף חשובה ס"מ לכל המסובים, שאצל בעה"ב חשובה ס"מ מצד המצוה שמקיים על ידה, וממילא חשובה ס"מ לכל המסובים, כדין הבאים להשתתף בס"מ שחשובה ס"מ עבורם, עי' ציון 123.
  81. ↑ דרישה או"ח סי' תקטו; עי' רמ"א שלג ב ותו"ש שם בדעתו, ועי' לעיל שי"ס שהרמ"א לא דקדק בלשונו.
  82. ↑ עי' רש"י פסחים מט א ד"ה סעודה; עי' מאירי פסחים שם.
  83. ↑ ברייתא פסחים שם. ועי' מאירי שם, שכ' בטעם הדבר: שכל שהוא נעשה לחיבת אירוסין מצוה היא, ועי"ש ע"פ ירו' פסחים פ"ג ה"ז, שהוא מפני השלום, וצ"ב אם יש קיום מצוה בסעודה עצמה, ומטעם זה חשובה סעודת מצוה, כדין כל סעודה שיש מצוה בעצמם קיומה, עי' הקדמה לערך, או שהמצוה היא בנתינת הסבלונות, והסעודה נעשית לכבודה, ומטעם זה חשובה סעודת מצוה, כדין כל סעודה הנעשית לכבודה, עי' ציון 3 ואילך.
  84. ↑ בריי' שם. וצ"ב הטעם שנחלקו.
  85. ↑ עי' חו"י דלהלן.
  86. ↑ עי' חו"י דלהלן.
  87. ↑ שו"ת חו"י סי' ע.
  88. ↑ עי' מרדכי הארוך, נדפס על המרדכי פסחים רמז תרה, שהסעודות בחנוכה חשובות ס"מ, משום שאסור להתענות בימים אלו.
  89. ↑ ע"ע קדושין. פסקי תשובה סי' קצד, בשם שפ"א.
  90. ↑ עי' חו"י סי' ע, שסעודת שידוכים אינה חשובה ס"מ. ועי' ברכת אברהם פסחים
  91. ↑ עי' להלן.
  92. ↑ עי' להלן.
  93. ↑ עי' חו"י דלהלן: אפשר.
  94. ↑ חו"י סי' ע.
  95. ↑ עי' מלכים פ"א ורש"י מו"ק ט א ד"ה לא. שו"ת חו"י שם, ועי' שו"ת מהר"ם בריסק סי' קכג, שתמה, שאם למדים סעודת מצוה מסעודה זו, צריך היה להיות שכל שבעה חשובה הסעודה סעודת מצוה.
  96. ↑ עי' מנח"י ח"ח סי' מה, בד' הפוסקים שסתמו, ועי' מנח"י שם, שלדעתם למדים דין סעודה לגמרה של מצוה, מעצי המערכה, עי' ציון 11, ושם לא מצינו שהיו עושים שמחה אלא באותו יום שבו השלימו המצוה.
  97. ↑ עי' יש"ש ב"ק פ"ז סי' לז ומג"א סי' רכה ס"ק ד בדעתו.
  98. ↑ תשב"ץ ח"ג סי' ח, ועי"ש שהוכיח כן מסעודות פורים, שהיא מדברי קבלה וכשחלה בשבת דוחים אותה לאחר השבת, עי' ירו' מגילה פ"א ה"ד, וכ"ש סעודה של מילה שאינה מד"ק שאפשר לדחותה למחר, וצ"ב אם כ"ה אף בשאר סעודות הבאות מחמת מצוה, או דוקא לענין מילה שהיא ס"מ מחמת עצם עשייתה, עי' שע"ת סי' תקנא ס"ק לג, ועי' מג"א סי' תקנט ס"ק יא, לענין ברית החלה בתענית, שעושים את הסעודה בלילה, וצ"ב אם נקט כתשב"ץ הנ"ל, או שהלילה אינו חשוב כיום אחר לענין ס"מ.
  99. ↑ ת"ה סי' רסט. ועי' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכא, בשם י"א, לענין פדיון הבן, שכשחל זמן הפדיון בשבת, אפשר לקיים את הפדיון בע"ש, ואת הסעודה בשבת, וצ"ב אם נקט שאף באופן זה מתפרסמת המצוה, או שאין סעודת פדיון הבן חשובה ס"מ מחמת פרסום המצוה, אלא מטעם אחר.
  100. ↑ עי' מגדל עוז נחל ט הראש הראשון יאור יז אות א: ויקרא לפחות מנין עשרה שהוא סעודת מצוה; תשובות והנהגות ח"ה סי' סח. וצ"ב האם המנין מעכב, או שכך היא הצורה לקיים את הסעודה לכתחילה. ועי' רמ"א יו"ד סי' רסה לענין ברית: ונהגו לקחת מנין לסעודת מילה, ומקרי סעודת מצוה, וצ"ב האם כוונתו שע"י מנין חשובה הסעודה סעודת מצוה, ועי' רמ"א או"ח תקנא ס"ה, בשם מהרי"ל, שהעושה סעודת מצוה בשבוע שחל בו ת"ב, שהותר לאכול בה בשר ולשתות יין, לא הותר כן אלא לעשרה בלבד, (ועי' של"ה שבת פרק נר מצוה סעי' ו, בשם מהר"ש, שהיה סנדק בער"ש ולא רצה ללכת לסעודה, מחמת שהיו שם עשרה בלעדיו, ולמד כן מהדין הנ"ל שלא הותרה אכילת בשר ושתיין יין אלא לעשרה בלבד), ועי' מג"א שם ס"ק לה ושעה"צ שם ס"ק פד בדעתו, שהיינו עשרה ובכללם הקרובים, ומ' לכאו', שמדיני הסעודה שישתתפו בה עשרה אנשים, ועי' ט"ז שם ס"ק יב, שעשרה היינו מלבד הקרובים, ולפי"ד אין להוכיח מדין זה על כך שיש לקיים את הסעודה בעשרה, ועי' מג"א סי' תרמ ס"ק יג, שאין לפטור את הסועדים בסעודת ברית מחיוב סוכה, מחמת שצר המקום וא"א לשמוח כ"כ, שאע"פ שסעודת מצוה היא, מ"מ די להם בעשרה אנשים. ועי' חו"י סי' ע, לענין סעודת שבת ור"ח, שזימון הקרואים אינו מצוה, ומ' שאין ענין לקיימה בעשרה, וצ"ב אם כ"ה בשאר ס"מ.
  101. ↑ ב"ח או"ח סי' תרפב: סעודת מצוה היא ולא סגי בלא פת; עי' מג"א סי' תקנא עי' א"ר סי' תקנא ס"ק כו; עי' מו"ק סי' תרצה, לענין סעודת פורים, ושו"ת דברי יציב יו"ד סי' קסג בדעתו. וצ"ב שסעודת שלום זכר חשובה סעודת מצוה, אע"פ שאין נוהגים לאכול בה פת, עי' רמ"א יו"ד רסה יב, ועי' ערוה"ש יו"ד שם סעי' לז, שמ' מדבריו שאכן סעודת שלום זכר בלא פת אינה חשובה סעודת מצוה, וכעי"ז כ' בספר הזכרונות מ"ע ב פ"ב, ועי' ציון הבא שמצדד שאף בחמשת מיני דגן חשובה סעודת מצוה, ועי' ערוה"ש שם, הטעם שנהגו לעשותה בלא פת, מפני העניות וכובד הפרנסה, ובספר הזכרונות שם, כ' הטעם מפני שקודם לכן כל אחד כבר אוכל סעודה בביתו. ועי' חי' הר"ן שבת כד א, בשם ה"ר יהונתן, שבסעודת ר"ח חייבים לקבוע סעודה על הפת, וצ"ב אם כן הוא בכל סעודות מצוה.
  102. ↑ מו"ק שם. וע"ע סעודה. ועי' דברי יציב שם, שמטעם זה גי' תוס' בפסחים קיד א, בברייתא שם קיג ב, לענין חיוב ההשתתפות בסעודת מצוה: ואין מיסב בסעודת מצוה, שלא כגי' הרשב"ם שם: בחבורה של מצוה, לפי שנקטו שצריך סעודה בדוקא, והיינו בפת, ועי' מג"א סי' תקנא ס"ק י, שסעודה שעושים בשעת כתיבת תנאים שנהגו לאכול בה מיני מרקחת, לא נקראת סעודה, ועי' מג"א שבציון 95, שמשמע להיפך, וצ"ב, ועי' ספר הזכרונות מ"ע ב פ"ב, שמצדד שאף סעודה שאין בה פת, אך יש בה עכ"פ אחד מחמשת ממיני דגן, חשובה סעודה, שכן מצינו לענין קידוש במקום סעודה, ועי"ש שמ"מ סעודה שאין בה אלא מיני פירות בלבד, אינה חשובה סעודת מצוה.
  103. ↑ עי' מג"א תרצה ס"ק ט, לענין חיוב פת בפורים, ושו"ת דברי יציב שם בדעתו, ועי"ש שאפשר שכ"ה ד' הרשב"ם שם שגרס: בחבורה של מצוה, ופי': משתה, והיינו אף בלא סעודה, שא"צ פת, ודי אף בשאר מאכלים; עי' שבט הלוי ח"ט סי' קלב: מסברא; ארחות רבינו ח"ד עמ' שנ, בשם החזו"א.
  104. ↑ ע"ע סעודה.
  105. ↑ קצות השלחן סי' לז בדי השלחן ס"ק יג.
  106. ↑ עי' מהרי"ל הל' יז בתמוז ותשעה באב (הובא ברמ"א תקנא י), שבסעודת מצוה החלה בתשעת הימים מותר לאכול בשר ולשתות יין, ושו"ת מהר"ם שיק אה"ע סי' פט ס"ק ב בדעתו; מגדל עוז נחל ט הראשון סעי' ג: אין סעודת מצוה אלא בבשר; עי' תוס' חדשים סנהדרין פ"ח מ"ב, בשם ר"ש חסיד; עי' ערוה"ש סי' תרצה סעי' א, בד' הרמב"ם פורים פ"ב הט"ו, לענין סעודת פורים; שו"ת משנה שכיר ח"ב או"ח סי' ריד: אין סעודת מצוה בלא בשר ויין. ועי' שו"ת מהר"ם אלשקר סי' קו, לענין סעודת פורים וברית, שאדם קובע סעודתו על היין.
  107. ↑ עי' תוס' חדשים שם: אי הוה מצוה, ראויה להדרה בבשר ויין; מהר"ם שיק שם; עי' ערוה"ש שם. ועי' בריי' סנהדרין ע ב, שסעודת עיבור החודש היא בפת וקטניות בלבד, ותוס' חדשים שם, שאינה ס"מ, ועי' דברי תורה (שפירא) מהדו' ג עמ' רצב, שהיא ס"מ, ותמה מדוע בלא בשר ויין, ועי"ש שאפשר שהוא להיכר בין סעודות הבאות על מצוה או שהן מצוה בעצמותן, לבין סעודות שאינן באות אלא לתכלית מצוה. ועי' שיעורי שבה"ל נדה סי' קצח לט"ז ס"ק כה, שאע"פ שנוהגות נשים שלא לאכול בשר ביום טבילתן, מ"מ בס"מ כשיש להם שייכות לאותה סעודה, אוכלות בשר.
  108. ↑ עי' שו"ת מהרי"ל סי' לה, שדן אם להתיר חמאת גוים בסעודת מצוה, ומ' שחשובה סעודת מצוה אע"פ שאין בה בשר; עי' מהר"ם שיק שם. ועי' ת"ה סי' רסט, הובא ברמ"א יו"ד רסה יב, שנהגו בליל שבת לאחר שנולד זכר, שנכנסים אצל התינוק לטעום שם, והיא סעודת מצוה, ולכאו' אי"ז סעודה שקובעים אותה על בשר ויין, ועי' ש"ך יו"ד סי' שמא ס"ק ז, שאין בסעודת שבת חובה באכילת בשר ושתיית יין, אע"פ שסעודת מצוה היא, עי' הקדמה לערך.
  109. ↑ ציון 100 ואילך.
  110. ↑ עי' אחרונים דלהלן.
  111. ↑ עי' מהר"ש מלובלין דלהלן.
  112. ↑ עי' שבט הלוי דלהלן.
  113. ↑ עי' מהר"ם שיק דלהלן.
  114. ↑ עי' של"ה שבת פרק נר מצוה אות ז, בשם מהר"ש מלובלין, לענין ברית, שיש לקיימה בבשר, משום שאין שמחה אלא בבשר, ועי' שו"ת מהר"ם שיק אה"ע סי' פט ושבט הלוי ח"ג סי' יח בדעתו; עי' חו"י סי' ע, לענין ברית ונישואין; עי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' שמ, לענין סעודת פורים, ע"פ הרא"ש ברכות פ"ז סי' כג, שיש לקיימה בפת משום שמחה, וע"ע שמחת יום טוב, שי"ס שאין באכילת פת משום שמחה. ועי' מהר"ם שיק שם, שכ' ליישב קצת את מנהג העולם לאכול בברית מאכלי חלב, ע"פ תוס' מו"ק ח ב ד"ה מפני, שאין שמחה בסעודת ברית מפני צער התינוק, ועי"ש שברש"י שבת קל ד"ה בשמחה ותוס' שם ד"ה שש, מבואר שסעודת הברית יש בה שמחה, ועי' חת"ס או"ח סי' סט וערוה"ש יו"ד סי' רסה סעי' לז, שסעודת ברית שאין בה בשר ויין, בדיעבד חשובה סעודת מצוה, וצ"ב אם סברו כן אף לגבי סעודת מצוה שנקבעה לשמוח במצוה, או דוקא לענין ברית, ומשום שנקטו שאין בה שמחה, כנ"ל.
  115. ↑ ע"ע נפילת אפים.
  116. ↑ שו"ת התעוררות תשובה סי' פח.
  117. ↑ כף החיים סי' קפט ס"ק יא.
  118. ↑ עי' אחרונים דלהלן.
  119. ↑ עי' רמ"א תקנא י לענין היתר אכילת בשר ושתיית יין בס"מ החלה מר"ח אב: כל השייכים לסעודה, ועי' מג"א שם ס"ק לה וט"ז שם ס"ק יב, שהיינו אף למי שאין הסעודה חשובה ס"מ מחמתו; עי' יש"ש ב"ק פ"ז סי' מו, לענין סיום, הובא במ"ב סי' תע ס"ק י; עי' שלחן הטהור סי' רמט סעי' ח: יזמין אלף אלפים וכל אחד מצוה קעביד; הג' הגר"ח צאנזר על השו"ע סי' שלג. ועי' מג"א וט"ז שם, שלא הותר בס"מ אכילת בשר ושתיית יין בתשעת הימים, אלא לבאים מחמת קורבה או רעות, ועי' סידור יעב"ץ דיני בין המצרים אשנב ב אות יד, שלדעתו לא הותר בסעודת סיום אכילת בשר ושתיית יין לשאר אנשים שלא סיימו מסכת אלא למסייעים ללומדים, כגון המחזיקים אותם בממונם וכיו"ב, ונ' שכל המסובים חשובים כמסובים בס"מ, אלא שדיני האבלות אינם נדחים מחמת כל המסובים. ועי' חו"י סי' ע, לענין סעודת שבת וראש חודש, שזימון קרואים אינו מצוה.
  120. ↑ מ"ב שם; שו"ת פרחי כהונה או"ח סי' יג. וצ"ב אם יש לנהוג כן אף בשאר ס"מ.
  121. ↑ פרחי כהונה שם.
  122. ↑ עי' בריי' מגילה כח א, וע"ע בית הכנסת: שימושו.
  123. ↑ עי' הג"ה ר"פ דלהלן.
  124. ↑ מג"א דלהלן, בבי' ההג"ה הנ"ל.
  125. ↑ מחצה"ש או"ח סי' קנא ס"ק ה, בבי' המג"א דלהלן
  126. ↑ פמ"ג או"ח שם א"א ס"ק ה, בבי' המג"א דלהלן.
  127. ↑ עי' הג"ה ר"פ על הסמ"ק מ' ו, הו"ד במג"א סי' קנא ס"ק ה. ונ' שנקטו בירו' פסחים פ"א ה"א, בטעם חיוב בדיקת חמץ בבהכ"נ, כגי': שכן מכניסים לשם בעיבוריות ובר"ח (עי' קה"ע שם), והיינו בסעודות שהיו עושים שם בעיבור ר"ח ובעיבור השנה, ועי' להלן גי' אחרת.
  128. ↑ עי' שעה"צ דלהלן.
  129. ↑ עי' מ"ב סי' קנא ס"ק כ ושעה"צ שם ס"ק יד, בד' הגורסים בירו' שם (וכ"ה הגי' שלפנינו) שכן מכניסים לשם בשבתות וראשי חודשים, ובודאי סעודות אלו לא היו בפת וקטניות בלבד, וכ"נ מדברי הסמ"ג עשין כט וחי' הר"ן פסחים קא א (פי' א) ואו"ז הל' ערב שבת סי' כג, שמותר לאורחים לאכול סעודת שבת בבהכ"נ, משום סעודת מצוה.
  130. ↑ תרוה"ד סי' קה, ע"פ תוס' חולין פג א. ועי' ספר הזכרונות דלהלן.
  131. ↑ ע"ע סעודת פורים.
  132. ↑ תרוה"ד שם.
  133. ↑ ספר הזכרונות מ"ע ב פ"ב.
  134. ↑ עי' רש"י פסחים מט א ד"ה ההולך.
  135. ↑ עי' גמ' פסחים שם.
  136. ↑ משנה פסחים שם; רמב"ם חמץ ומצה פ"ג ה"ט; טוש"ע סי' תמד סעי' ז.
  137. ↑ מג"א סי' תמד ס"ק י.
  138. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  139. ↑ מג"א שם.
  140. ↑ עי' רמב"ם חמץ ומצה פ"ג ה"ט ומג"א שם בדעתו; פר"ח או"ח סי' תמד אות ו.
  141. ↑ ע"ע בין המצרים ציון 99 ואילך. ע"ע הנ"ל ציון 111. ועי' רמ"א תקנא י, שלא הותרה אכילת בשר ושתיית יין לכל המשתתפים אלא לשייכים לסעודה, ועי' מ"ב שם ס"ק עה, שהיינו כל מי שהיה הולך בזמן אחר לסעודה זו, הן מחמת קורבה והן מחמת רעות, ועי"ש, שאף נשים השייכות לסעודה זו, במקום שדרך לזמנן לסעודה, מותרות בה, ועי רמ"א שם, שבשבוע שחל בו ת"ב, לא הותרה בה אכילת בשר ושתיית יין אלא לעשרה בלבד, ועי' מ"א וט"ז שם, שנחלקו אם היינו עשרה מלבד הקרובים או כולל הקרובים.
  142. ↑ ע"ע ערב שבת.
  143. ↑ ע"ע.
  144. ↑ ע"ע.
  145. ↑ עי' הג"מ תעניות פ"א ה"ה, לענין סעודת מילה.
  146. ↑ הג"מ שם.
  147. ↑ ע"ע.
  148. ↑ עי' ב"י תקפא, לענין סעודת מילה, ועי' שו"ת מהר"ש הלוי סי' ג בדעתו, שהיינו מחמת שהיא סעודת מצוה.
  149. ↑ שו"ת מהר"ש הלוי סי' ג.
  150. ↑ ע"ע תענית בכורות.
  151. ↑ עי' שו"ת מהר"ש הלוי שם, שהוכיח די"ז מהטור תקנט, שבעל ברית א"צ להשלים תענית ת"ב כשהיא מתקיימת שלא בזמנה, וכ"ש שהמילה דוחה תענית בכורים.
  152. ↑ עי' פר"ח דלהלן.
  153. ↑ עי' פר"ח או"ח סי' תע סעי' ב; שו"ת רי"ט וייל או"ח סו"ס לח, ועי' שו"ע הרב סי' תע סעי' ח, ומ"ב שם ס"ק י, שהיתר האכילה לבכורים בסעודת מצוה, תלוי במנהג המקום, ואפשר שהיינו משום שהמתענה מלכתחילה מתענה על דעת המקום. ועי' מג"א סי תקסח ס"ק י, לענין תענית בה"ב שנדחית מפני סעודת מצוה, שאין היא תענית כלל, ואף לאחר הסעודה מותר להמשיך באכילה אפי' בביתו, ועי' שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' לה, שאין דברי המג"א שם אמורים אלא לענין בה"ב וכיו"ב, שמלכתחילה לא נהגו בתעניות אלו כשיש סעודת מצוה, אבל בתענית בכורים נהגו להתענות אף כשיש סעודת מצוה, ועי"ש שמ"מ בסעודה עצמה יש להקל לבכורים לאכול, ואפשר שלדעתו טעם היתר האכילה בסעודה עצמה הוא משום שתענית זו קלה ונדחית מפני הסעודה, ולאחר הסעודה נשארים כל דיני התענית.
  154. ↑ שו"ת בית דוד או"ח סי' רמה; שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' לה.
  155. ↑ עי' ציון 59 ואילך.
  156. ↑ שו"ת בית דוד שם.
  157. ↑ עי' רמ"א או"ח תרפו ב, לענין סעודת מילה.
  158. ↑ עי' ט"ז שם ס"ק ב, ומ"ב שם ס"ק ז בדעתו.
  159. ↑ ע"ע סיון.
  160. ↑ מג"א סי' תקסח ס"ק י.
  161. ↑ ע"ע.
  162. ↑ מקדש מעט כללי הפס"מ (מא ב), ועי"ש שמשמעות הרמ"א יו"ד סי' צא ס"ה, שיש להקל דוקא בצירוף של הפסד מרובה וסעודת מצוה, אינו אלא בקולא גדולה, אבל בקולות שמקילים בהפסד מרובה בלבד, מקילים אף לצורך סעודת מצוה בלבד; עי' מח"ב יו"ד סי' מב אות מג, הובא ביד אפרים יו"ד שם; עי' שו"ת זרע יצחק סי' כ.
  163. ↑ זרע יצחק שם.
  164. ↑ ועי' מקדש מעט וזרע יצחק שם.
  165. ↑ ע"ע הפסד מרובה ציון 60.
  166. ↑ לבושי שרד פתיחה לדיני טריפות העצמות אות ז; מחנה יהודה ח"א סי' לה. ועי' מקדש מעט שבציון 76, בד' הרמ"א, שם שבצירוף של סעודת מצוה והפסד מרובה מקילים יותר מאשר בסעודת מצוה או בהפסד מרובה בלבד.
  167. ↑ תשב"ץ ח"ג סי' ח
  168. ↑ לבוש מנהגים סעי' לד.
  169. ↑ ירו' סנהדרין פ"ח ה"ב.
  170. ↑ פני משה שם.
  171. ↑ עי' רשב"ם פסחים קיג ב ותוס' פסחים קיד א ושו"ת תשב"ץ ח"א סי' קמד, בבי' ד' יש אומרים בברי' פסחים קיג ב: אף מי שאינו מיסב בחבורת מצוה (ועי' גי' תוס' שם: בסעודת מצוה), ועי' רשב"ם ותוס' שם שהיינו מי שאינו משתתף בסעודת ברית וסעודת נישואין, ועי' לבוש מנהגים סעי' לד, שכ"ה בכל סעודת מצוה, וכ"מ בספר הזכרונות מ"ע ב פ"ב, ועי' להלן שי"ח. ועי' ר"ח פסחים קיג ב: בחבורת מצוה, כגון קדוש וכיו"ב. ועי' מגן אבות שבציון 83, שהנידוי הוא מחמת המנהג לומר דברי תורה בסעודת מצוה. ועי' בשו"ת מקום שמואל סי' פ, בשם ס' שרביט הזהב, שיש לבטל המנהג שהשמש מזמין לסעודת ברית, משום שפעמים לא ילכו האנשים מטעמים המתהוים ויהיו בכלל נידוי, ועי' הגהות ישמח משה על השו"ע יו"ד סי' רסה סעי' יב, לענין סעודת ברית, שאין הנידוי אלא באופן שהוא יושב במקום הסעודה ואינו רוצה להסב, ולא במי שאינו נמצא שם כלל, ועי' סידור יעב"ץ אחרי תפילה לאב אחר המילה ומגדול עוז בריכה עליונה נחל יג אות טז, שמשמע שאין נידוי במי שנמנע מללכת לברית כשקראו לו להשתתף פ"א בלבד, אלא בקראו לו ושנו, ועי' שו"ת שבה"ל ח"ח סי' ריז, שהנמנע מלהשתתף בסעודת ברית מחמת טירדה של מצוה או מחמת שתורתו אומנותו וכיו"ב, אינו בכלל הנידוי, ועי' ציון 163, שי"ס שאין הנידוי אלא בנמנע מללכת לברית ולא בכל סעודות מצוה.
  172. ↑ עי' ברייתא שם.
  173. ↑ עי' בהגר"א יו"ד סי' רסה ס"ק מה ושו"ת אג"מ או"ח ח"ב סי' צה בדעתו, בד' הרמ"א שם, שאף לדעת היש אומרים הנ"ל, לא נאמר שהנמנע מלהשתתף בסעודת מצוה חשוב כמנודה לשמים אלא לענין סעודת ברית ולא לענין שאר סעודות, ועי' אג"מ שם, שהוא מפני כבוד מצות מילה, ועי' ילקוט מעם לועז בראשית פ' לך לך (עמ' שלז), שברית היא סעודתו של אליהו הנביא, ומחמת כן אסור להימנע מסעודה זו, ועי' אג"מ שם, שכ"ה המנהג שלסעודת מילה מהדרים הרבה שלא לקרוא לסעודה, כדי שהנמנע מלהשתתף בסעודה לא יהיה בכלל נידוי, ולא מצינו שמהדרין כן לשאר סעודות מצוה; עי' שו"ת מקום שמואל סי' פ לענין סעודת סיום מסכת, שהנמנע ממנה אינה בכלל נידוי.
  174. ↑ עי' מגן אבות לרשב"ץ פ"ג מ"ג ושו"ת להורות נתן ח"ז סי' עו בדעתו.
  175. ↑ עי' אחרונים דלהלן.
  176. ↑ שו"ת להורות נתן ח"ז סי' עז, ועי' שבה"ל שבציון 161, ועי' בשו"ת מקום שמואל סי' פ, שבציון 163, לבטל המנהג שהשמש מזמין לסעודת ברית, משום שפעמים לא ילכו האנשים מטעמים המתהוים, ומ' שכל מניעת השתתפות בסעודה, אף שלא מחמת זלזול, היא בכלל הנידוי.
  177. ↑ יד אליהו סי' ו, ועי"ש שמ"מ רשאי הוא להשתתף בסעודת מצוה ואין בזה איסור, עי"ש טעמו.
  178. ↑ עי' ציון 159.
  179. ↑ תוס' פסחים קיד א, ע"פ סנהדרין כג א: נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובים בסעודה אא"כ היו יודעים מי מיסב עמהם.
  180. ↑ עי' תוס' שם וברכת אברהם (אבלי) פסחים שם בדעתו; לבוש מנהגים סעי' לד.
  181. ↑ ברכת אברהם שם וכורת הברית סי' רסה ס"ק סז, בד' הרמ"א שם יב.
  182. ↑ ציון 195 ואילך.
  183. ↑ חו"י סי' ע, ועי' להלן.
  184. ↑ עי' גמ' דלהלן; רמב"ם דעות פ"ה ה"ב.
  185. ↑ חו"י שם, ועי"ש שסעודת רשות שהת"ח אוכל בה יחד עם חברו או ב"ב אינה בכלל.
  186. ↑ חולין צה ב. עי' רמב"ם שם ועבודת המלך דעות שם בדעתו. ועי' שפ"א פסחים מט א, שמרש"י חולין שם ד"ה סעודת, מ' שדוקא סעודת נישואי בת ת"ח לע"ה, שיש בה פגם, אין היא ראויה לת"ח, אבל שאר סעודות הרשות, אין בהן חיסרון כלל, ועי' שפ"א שם, שתמה.
  187. ↑ עי' מאירי פסחים מט א וכ"ה בשפ"א פסחים שם, בבי' הגמ' פסחים שם: כל סעודה שאינה של מצוה, אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה; עי' בהגר"א לירושלמי דמאי פ"ד ה"ב וחזו"א דמאי סי' ט ס"ק א, בבי' הירו' שם: שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם, והיינו סעודה שאינה של מצוה, ועי' ר"ש סיריליאו לירו' שם, שפי' בע"א. ועי' כס"מ דעות פ"ה ה"ב ושפ"א שם בדעתו, ע"פ המובא בגמ' שם, שסעודה שאינה של מצוה היינו כגון נישואי בת ת"ח לע"ה, שהאיסור האמור הוא דוקא בכגון סעודת נישואי בת ת"ח לע"ה שיש פגם בדבר, אבל בסתם סעודת רשות, אין איסור בדבר אלא שאי"ז ראוי, וכעי"ז כ' בעיון יעקב פסחים שם פי' א.
  188. ↑ עי' פני מבין ובצל החכמה דלהלן.
  189. ↑ עי' אחרונים הנ"ל.
  190. ↑ עי' אחרונים שבציון 187.
  191. ↑ עי' פני מבין ובצל החכמה שם, ועי' ארץ צבי דלהלן, שאין שמחה כ"כ בסיום מסכת משניות, שלאחר שסידרו רב אשי ורבינא את הגמ' הלומד מסכת משנה אינו שבע רצון מלימוד זה, כיון שיודע שחסר לו עדיין את הגמ' על המסכת.
  192. ↑ עי' פני מבין דלהלן.
  193. ↑ עי' פני מבין או"ח סי' קג; שו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר חי' ליו"ד סי' רמו, ועי"ש שכ"מ מהרשב"ם ב"ב קכא ב ד"ה מניסן, שבאותו היום היו משלימים מצוה גדולה כזאת, ועי"ש שבלימוד מקרא חשובה הסעודה ס"מ רק בסיום כל החמשה חומשי תורה, שאז יש שמחה גדולה; ארץ צבי ח"ב סי' עד; בצל החכמה ח"ד סי' צט, ועי"ש שדימה לברכת שהחיינו שלא תקנה אלא על מאורע של שמחה הבא מזמן לזמן. ועי' ארץ צבי שם, שבסיום מסכת שיש בה צנזורה יש שמחה רבה, וחשובה הסעודה ס"מ, שאע"פ שאין המסכת שלימה, מ"מ כיון שאין היא מצויה כמעט אצל שום בן תורה, ואין הדרך ללומדה, אין הלומד מרגיש שחסר לו להשלמת המסכת, ועי' בצל החכמה שם, שהלומד סדר אחד של משניות, אפי' אם אירע שלא הבין כראוי כמה מהמשניות, אפי' לאחר עמל ויגיעה אין בכך חיסרון, שכך היא דרכה של תורה, ואפי' לומדים מופלגים אינם זוכים להבין הכל. ועי' שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' שפו, שהלומד מתוך כוונה לעשות סיום ולהיפטר מתענית, אם סיים נביא אי"ז חשוב סיום, ואם סיים מסכת גדולה, חשוב סיום, ואפשר שכ' שבמסכת גדולה יש שמחה אף כשכוונתו להיפטר מתענית, ובנביא שלימודו קצר, ואין כוונתו אלא להיפטר מתענית אי"ז שמחה. ועי' שו"ת אג"מ או"ח ח"א סי' קנז, שיש שמחה אף בלימוד מקרא בעיון, דהיינו עם אחד מפירושי רבותינו הראשונים, וסעודת הסיום היא ס"מ.
  194. ↑ עי' אפרקסתא דעניא דלהלן.
  195. ↑ עי' אפרקסתא דעניא סי' קנד, ושם שבכל לימוד יש משום: פקודי ה' ישרים משמחי לב, ועי"ש שכ"מ מהיש"ש ב"ק פ"ז סי' מו.
  196. ↑ עי' ציונים 15, 22 ואילך.
  197. ↑ עי' אחרונים דלהלן.
  198. ↑ עי' אחרונים דלהלן.
  199. ↑ עי' תולדות קול אריה בשם לבושי מרדכי בשם הגר"א, וגנזי יוסף (שווארץ) סו"ס קיב בשם בעל פרי השדה, ונפש חיה (מרגליות) סי' תקנא סעי' י, שכ"ה הגי' ברמ"א או"ח תקנא י, לענין היתר אכילת בשר בס"מ לאחר ר"ח אב: סיום מסכת וספרים אחרים, ועי' אחרונים הנ"ל שהגי' ברמ"א שלפנינו: סיום מסכת וסעודת אירוסין, היא ט"ס, שהרמ"א כתב: וס"א, בר"ת, והמדפיסים טעו בפתיחת הר"ת, ועי' תולדות קול אריה שם, שכ"ה הנוסח שאומרים בסיום מסכת: כן תעזרני להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם, ומ' של"ד סיום מסכת; עי' יש"ש ב"ק פ"ז סי' לז: סיום הספר הוא ס"מ, ועי' שו"ת פרחי כהונה או"ח סי' יג בדעתו; עי' פנ"י ברכות יז א, שר' יוחנן עשה סעודה בסיום ספר איוב, שהרי אפי' על סיום מסכת מצינו שעשה סעודה; מנחת פתים יו"ד סי' רמו; שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' שפו, לענין נביא; שו"ת פני מבין או"ח סי' קג, לענין מסכתות קטנות כגון מסכת סופרים ומס' כלה ואבות דר"נ, ועי"ש שדוקא כשלומד ביגיעה עם פירוש; שו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר חי' ליו"ד סי' רמו ושו"ת אג"מ או"ח סי' קנז ואו"ח ח"ב סי' יז, לענין לימוד מקרא; שו"ת פרחי כהונה שם, לענין זוהר, ועי"ש שאפי' אם סיום לענין ס"מ חשוב רק בסיום מסכת, מ"מ הזוהר מלא במשניות וברייתות, ובכלל מסכתות נחשב. ועי' תולדות קול אריה שם, לענין ספרים מאוחרים יותר מגדולי הדורות, שאין בכוחנו להכריע איזה מהם חשוב כסיום מסכת, ועי' שו"ת נשאל לדוד או"ח סי' יט, שעל סיום הרי"ף עושים ס"מ, ועי' שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' קסו, שאפי' בסיום אחד מחלקי השו"ע עושים ס"מ.
  200. ↑ ציון 184 ואילך.
  201. ↑ ציון 254 ואילך.
  202. ↑ שו"ת מהר"ם מינץ סי' קיט, הובא בש"ך יו"ד סי' רכו ס"ק כז. וצ"ב אם כן הוא אף בשאר ס"מ הנעשות לגמרה של מצוה.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:סעודת_מצוה&oldid=136871"