אנציקלופדיה תלמודית:עבר הירדן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 3: שורה 3:
'''הגדרת הערך - '''ארץ-ישראל* שמעבר לירדן מזרח.  
'''הגדרת הערך - '''ארץ-ישראל* שמעבר לירדן מזרח.  


=== מהותו וקדושתו  ===
== '''מהותו וקדושתו''' ==


==== שמו ====
==== שמו ====
שורה 49: שורה 49:
על הבאת בכורים* מעבר הירדן, שמן התורה אין חיוב להביא משם, שהרי אינו ארץ זבת חלב ודבש, ומדרבנן נחלקו בו תנאים, ע&quot;ע ארץ ישראל: קדושתה ומצותיה: מצוות התלויות בארץ<ref>'''ציון 157 ואילך.'''</ref> וע' בכורים<ref>'''ציון 39 ואילך. ושם, ציון 42, שי&quot;ח וסוברים שלד' הרמב&quot;ן נ' שמחלוקת התנאים היא אם ישנו חיוב מדאו', וכ&quot;כ במשנה ראשונה בכורים פ&quot;א מ&quot;י. '''</ref>.
על הבאת בכורים* מעבר הירדן, שמן התורה אין חיוב להביא משם, שהרי אינו ארץ זבת חלב ודבש, ומדרבנן נחלקו בו תנאים, ע&quot;ע ארץ ישראל: קדושתה ומצותיה: מצוות התלויות בארץ<ref>'''ציון 157 ואילך.'''</ref> וע' בכורים<ref>'''ציון 39 ואילך. ושם, ציון 42, שי&quot;ח וסוברים שלד' הרמב&quot;ן נ' שמחלוקת התנאים היא אם ישנו חיוב מדאו', וכ&quot;כ במשנה ראשונה בכורים פ&quot;א מ&quot;י. '''</ref>.


===  דיניו  ===
==  '''דיניו''' ==


==== מצות ישיבתו ====
==== מצות ישיבתו ====
שורה 132: שורה 132:




==הערות שוליים==
=='''הערות שוליים''' ==

גרסה אחרונה מ־13:36, 6 בפברואר 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - ארץ-ישראל* שמעבר לירדן מזרח.

מהותו וקדושתו

שמו

ארץ-ישראל*[1] שמעבר לירדן מזרח נקרא בכתוב לרוב בשם ארץ הגלעד[2], ויש שנקרא: עבר הירדן[3], סתם, מפני שהירדן על פניה למערב[4], וכן נתכנה בדברי חז"ל[5]. ויש שנקרא בכתוב: עבר הירדן מזרחה[6], להבדילו מעבר הירדן המערבי, שנקרא: מעבר לירדן והלאה[7].

יש שנקרא בכתוב - כשישבו ישראל בעבר הירדן - עבר הירדן[8], והכוונה לעבר הירדן המערבי[9], ויש שמפורש עליו בכתוב שהוא: בארץ הכנעני[10], דהיינו עבר הירדן המערבי[11].

קדושתו

עבר הירדן הוא חלק מארץ-ישראל*[12], שהרי נתחלק לשבטים על פי משה מפי ה'[13], והוא קדוש בקדושת ארץ ישראל[14]. אלא שארץ כנען - ארץ ישראל שממערב לירדן[15] - מקודשת מעבר הירדן[16], שעבר הירדן דומה לקיטון - חדר[17], לפנים מן הטרקלין[18] - וארץ כנען לפלטרין[19] - ארמון[20] - ופעמים דרשו חז"ל את המילה "הארץ", שבכתוב: כי תבאו אל הארץ[21], שכוונתה: הארץ המיוחדת, ולא עבר הירדן[22]. וכן כתבו ראשונים שעבר הירדן לא נתקדש למקצת קדושות[23]. ומספר דינים מצינו שבהם חלוק עבר הירדן מהארץ המיוחדת[24], והם תלויים בירדן, אם שינה מסלולו והרחיב גבול ארץ ישראל וקיצר מהצד השני או להיפך[25]. וכתבו ראשונים ששתי קדושות לארץ ישראל, קדושה עצמית הבאה מחמת השכינה השורה בה[26], והיא מיוחדת בעבר הירדן ימה[27], וקדושה הבאה על ידי ישראל והגורמת לחיוב המצות-התלויות-בארץ*[28], והיא אף בעבר הירדן[29], נמצא שעבר הירדן יצא מכלל חוץ-לארץ*, ולכלל ארץ ישראל לא בא[30].

ויש מהאחרונים החולקים על כל זה, וסוברים שעבר הירדן אין בו קדושת ארץ ישראל[31], ואינו מארץ ישראל[32], כאומרו: ואף אם טמאה ארץ אחֻזתכם[33]. ומה שהפרישו שלוש ערי-מקלט* בעבר הירדן[34], אף על פי שכתוב: בתוך ארצך אשר ה' אלהיך נֹתן לְךָ לרשתה[35], היינו משום שדרשו: אשר ינחילך ה' אלהיך[36], לרבות עבר הירדן[37], ולולי הדרשה לא היינו מרבים את עבר הירדן, שאינה בכלל בתוך ארצך[38]. ואף החלקים בעבר הירדן שהחזיקו בהם עולי בבל - לסוברים כן[39] - אינו ארץ ישראל, אלא שיש בהם קצת קדושה[40], כי הם קידשו כל המקומות שהחזיקו בהן לענין בתי-ערי-חומה*[41]. ועבר הירדן בכללו למרות שאין בו קדושת ארץ ישראל יש בה מדרגת טהרה, שהרי הפרישו ערים ללויים לשבת בהם[42], ובודאי לא ישבו הכהנים בארץ לא טהורה ממש[43].

על קדושת עולי מצרים ועולי בבל[44] בעבר הירדן, עי' להלן[45]. על עבר הירדן, שאף על פי שהיא בכלל ארץ ישראל, נחלקו אחרונים אם היא בכלל ירושת האבות מברית בין הבתרים, ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: גבולות הארץ[46]. על הירדן עצמו, שכתבו אחרונים שמחלוקת התנאים היא הוא מארץ-ישראל*[47], היינו אם הירדן הוא כארץ ישראל העיקרית או כעבר הירדן, ע"ע הנ"ל: שם: שם[48].

זמן תחילת הקדושה

עבר הירדן, הקדוש בקדושת ארץ ישראל - לסוברים כן[49] - כתבו אחרונים שלא נתקדש עד שעברו את הירדן, שלא יהיה הטפל חמור מן העיקר, כי לא נתקדש רק מחמת שהוא טפל לארץ ישראל - שמהירדן וימה - ובעת שנתקדש העיקר נתקדש הטפל[50].

היחס לעמון ומואב

עבר הירדן, הוא ארץ סיחון ועוג[51] - הארץ שכבשו ישראל מסיחון ועוג[52], וכן יעזר ובנותיה שאף הם היו מארץ האמורי בעבר הירדן[53] - וכולל גם ארץ עמון-ומואב* שטהרו בסיחון ונכבשו על ידו[54], ואינו כולל שאר ארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ולא נכבשו מעולם[55], ולא נתקדשו כלל בקדושת הארץ[56].

קדושת עולי מצרים ועולי בבל

עבר הירדן, אם קידשוהו עולי מצרים בלבד או אף עולי בבל, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שעמון-ומואב* שטהרו בסיחון ונכבשו על ידו וכלולים בעבר הירדן[57], קידשוהו עולי מצרים ולא קידשוהו עולי בבל[58], אבל מה שהיה משבעה עממים בעבר הירדן קידשוהו עולי בבל[59]. ב) ויש סוברים שעמון ומואב שטהרו בסיחון קידשוהו עולי בבל[60], שקידשו כל עבר הירדן[61]. ג) ויש סוברים שכל עבר הירדן קודש בידי עולי בבל[62]. ד) ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שיש להסתפק בעבר הירדן בכללו אם החזיקו בחלקו עולי בבל[63].

על קדושת עולי מצרים וקדושת עולי בבל, ועל גבולותיהם, ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: עולי מצרים ועולי בבל. על ארץ עמון-ומואב* שלא טהרו בסיחון, שלא קידשוהו אפילו עולי מצרים, ע"ע עמון ומואב.

חלוקתו לשבטים

בארץ שכבשו ישראל מסיחון ועוג - עבר הירדן[64] - ישבו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה[65], בנחלה שהנחילם משה רבינו בערבות מואב[66]. לגבי חלוקה זו לא נאמר הציווי שתעשה בגורל[67], שנאמר: זאת הארץ אשר תתנחלו אֹתה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה[68], וכתבו ראשונים ואחרונים שלא נעשתה בגורל[69], אלא עשאו משה בעצמו על פי השם[70], ואם לא היה מתקיים התנאי של בני גד ובני ראובן[71], היו נוטלים כל השבטים הן בארץ כנען והן בעבר הירדן על פי הגורל[72]. ויש מהאחרונים שכתב שלא נעשתה החלוקה בגורל, כי לא היתה ראויה לגורל אשר עניינו ברוח הקודש[73].

על כך שאין היובל נוהג אלא בזמן שכל יושבי הארץ נמצאים עליה, וכשגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות, ע"ע יובל[74], ושם[75], שהוא אף על פי שהיו בעבר הירדן, ולא היו יושבי הארץ המיוחדת. על ערי-הלוים* שהיו בעבר הירדן, ע"ע. על שלוש ערי-המקלט* שהיו בעבר הירדן, ע"ע.

גבולותיו

עבר הירדן, הוא ארץ סיחון ועוג[76], ומפורש בכתוב שגבולותיו מנחל ארנֹן עד הר חרמון[77]. ובמקום אחר מפורטים גבולות ארץ סיחון: מערוער אשר על שפת נחל ארנון ותוך הנחל וחצי הגלעד ועד יבֹּק הנחל גבול בני עמון והערבה עד ים כנרות מזרחה ועד ים הערבה ים המלח מזרחה דרך בית הישִׁמות ומתימן תחת אשדות הפסגה[78]. וכן ארץ עוג מפורטים שם גבולותיו: הר חרמון וסלכה וכל הבשן עד גבול הגשורי והמעכתי וחצי הגלעד[79]. יש מהראשונים שכתב בקצרה שגבולות עבר הירדן מצפון היבוק ועד חרמון[80].

טבעו

עבר הירדן אינה ארץ זבת חלב ודבש[81], שנאמר: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן[82] - המערבי[83] - ארץ כנען היא טובה ולא נחלת בני ראובן ובני גד[84]. ויש מהראשונים סוברים שארץ סיחון שלקחה ממואב[85], היא זבת חלב ודבש[86], שהיא מהקיני וקניזי וקדמוני[87], והוא יותר חשיבות במעלה[88].

על הבאת בכורים* מעבר הירדן, שמן התורה אין חיוב להביא משם, שהרי אינו ארץ זבת חלב ודבש, ומדרבנן נחלקו בו תנאים, ע"ע ארץ ישראל: קדושתה ומצותיה: מצוות התלויות בארץ[89] וע' בכורים[90].

דיניו

מצות ישיבתו

עבר הירדן, כתבו ראשונים ואחרונים שהדירה בה היא בכלל מצות ישיבת-ארץ-ישראל*[91], שמצות הישיבה בארץ ישראל היא משום קיום המצות-התלויות-בארץ*[92] - לסוברים כן[93] - שלא ייתכן שבני גד ובני ראובן לא יקיימו מצות ישיבת ארץ ישראל, ובודאי אינו כן, וגם על ארץ סיחון ועוג שהיא ארץ האמורי[94], נאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה[95].

האזהרה לכהנים ולויים שלא ליטול חלק בארץ-ישראל*[96], נראה מדברי ראשונים שהיא אף על עבר הירדן[97].

נבואה ובמה

ארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשר לבית השכינה[98]. וכתבו ראשונים דהיינו שאין עבר הירדן לשיכון השכינה[99], ואפילו בכיבוש יהושע, קודם שחרבה ארץ ישראל, לא היתה עבר הירדן בקדושת שאר ארץ ישראל לענין שכינה[100], ושכן נראה בכתוב שאמר - פינחס בן אלעזר הכהן ועשרה נשיאים עימו, אל בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה[101], שבנו מזבח בעבר הירדן[102] - ואך אם טמאה ארץ אחֻזתכם עברו לכם אל ארץ אחֻזת ה' אשר שכן שם משכן ה'[103].

שיכון שכינה זה, שאין עבר הירדן ראוי לו[104], כתבו ראשונים דהיינו שקדושת שכינה מיוחדת בעבר הירדן ימה[105], ולכן מה שאמרו שאין הנבואה* שורה על הנביאים אלא בארץ ישראל[106], אין זה בחלק גד וראובן[107], וכן הדר בארץ ישראל שעוונותיו נמחלים[108], והנקבר בה כנקבר תחת המזבח[109], אין עבר הירדן בכלל זה[110].

יש מהראשונים שכתבו שבכלל בית השכינה שאין עבר הירדן ראוי לו, שאינו ראוי לבית המקדש[111], וביארו אחרונים דהיינו שאף בשעת היתר במות[112], לא היתה ראויה עבר הירדן לבמה[113].

עומר

לסוברים שאין העֹמר* בא אלא מארץ ישראל[114], אם העומר בא מעבר-הירדן*, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שמביאים עומר מעבר הירדן[115], שכל הארצות שבארץ ישראל, כגון יהודה ועבר הירדן והגליל, כשרות להביא מהם את העומר[116]. וביארו אחרונים שלדעתם, מכיוון שהעומר אינו בא מוחוץ לארץ, הרי שבא מעבר הירדן, שהיא חלק מארץ ישראל[117].

ב) ויש סוברים שעבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר[118], שאין העומר בא אלא מארץ ביאתם, שנאמר: כי תבֹאו אל הארץ אשר אני נֹתן לכם[119]. שלדעתם זהו ששנינו: כי תבֹאו[120], יכול משבאו לעבר הירדן - שגם משם כשר להביא העומר, שגם עבר הירדן החזיקו בו וקוראים אנו בו: כי תבֹאו[121] - תלמוד לומר: אל הארץ המיוחדת[122], שהוא ארץ שבעה עממים שהיה להם מהירדן והלאה, ככתוב: כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממֶּךָּ[123]. והאמורי והחוי שבעבר הירדן, היינו סיחון ועוג, כבר ירשו כשאמר להם משה פרשה זו[124]. יכול אפילו באו לעמון-ומואב* - יהיה כשר להביא עומר משם[125] - תלמוד לומר: אשר אני נֹתן לכם[126]. שאין למעט עמון ומואב מהארץ המיוחדת, שלא ממעט אלא מה שהוא מהשבעה עממים, אבל לא שייך למעט עמון ומואב מכלל הארץ המיוחדת, כיוון שכל ארצם היה רק בעבר הירדן, ואם נמעטם מכלל הארץ המיוחדת, אם כן יהיה כל ארצם מוצא מקדושת ארץ ישראל[127], ולדעתם העומר בא רק ממקום שיש בו מעלת ארץ ישראל המיוחדת[128]. או שלדעתם עבר הירדן כולו מתמעט מהכתוב: אשר אני נֹתן לכם[129], פרט לשבעבר הירדן שנטלו מעצמם[130]. או שלדעתם עבר הירדן אינו חלק מארץ ישראל[131].

שתי הלחם

שתי-הלחם* שאינם באים כי אם מארץ-ישראל*[132], כתבו ראשונים שבאים מעבר הירדן[133], שכל הארצות שבארץ ישראל, כגון יהודה ועבר הירדן והגליל, כשרות להביא מהם את העומר[134]. לדעת הסוברים שעבר הירדן אינו חלק מארץ ישראל[135], כתבו אחרונים ששתי הלחם אינו בא מעבר הירדן[136].

קבורה

עבר הירדן, כתבו ראשונים שאפילו בכיבוש יהושע, קודם שחרבה ארץ ישראל, לא היתה בקדושת שאר ארץ ישראל לענין קבורה, שהרי הכתוב קראה טמאה[137], וזהו שאמרו: ארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשר לבית השכינה[138], ומשה רבינו מת בחלקו של ראובן ונקבר בחלקו של גד[139], ולא נקבר בארץ ישראל[140], וכן שאול, שנקבר בתחילה ביבש גלעד[141], אמרו עליו שנקבר בחוץ-לארץ*[142][143].

שהה עשור ללא פריה ורביה

מה שאמרו על הדין שאם נשא אשה* ושהה עימה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובתה[144], שאין ישיבת חוץ-לארץ* עולה לו מן המנין[145], כתבו ראשונים שעבר הירדן הרי הוא כחוץ לארץ לענין זה[146].

תרומות ומעשרות ומצוות התלויות בארץ

בעבר הירדן חייבים בתרומות-ומעשרות*[147] וכל המצות-התלויות-בארץ*[148], כגון לקט* שכחה* ופאה*[149]. יש מהראשונים סוברים שחיוב זה הוא מן התורה[150], שהרי ארצנו ונחלתנו היא[151], ונתחלקה לשבטים על פי משה מפי ה'[152], ואין בכתוב מקור למעט תרומות ומעשרות בעבר הירדן[153]. לראשונים הסוברים שעבר הירדן - כולו[154], או חלקו[155] - נתקדש רק בידי עולי מצרים, מחוייבים שם במעשרות ממצות חכמים[156], שהקדושת עולי מצרים בטלה לענין תרומות ומעשרות, ששם צריך קביעות וגמר וכדומה[157], ואף בארצות של חוץ-לארץ* היו חכמים מחייבים במעשרות באותן ארצות הסמוכות לארץ ישראל[158], לסוברים כן[159]. וכן לאחרונים הסוברים שעבר הירדן אינו חלק מארץ ישראל[160], עבר הירדן מדיני דאורייתא חוץ-לארץ* ממש הוא ופטור מכל המצוות התלויות בארץ, אפילו בזמן ובאופן שמפרישים בארץ ישראל בחיוב דאורייתא, ואין חיובו אלא מדרבנן[161], ולכן המפריש שם תרומות ומעשרות לא יברך על הפרשה זו[162].

על חיוב שביעית* בעבר הירדן, עי' להלן[163]. על לקט שכחה ופאה בשביעית בעבר הירדן, עי' להלן[164].

שביעית

שביעית*, כתבו ראשונים שהיא נוהגת בעבר הירדן[165], שכן עבר הירדן - המזרחי, לסוברים כן[166] - הוא אחד משלוש ארצות לענין בעור-שביעית*[167], ומוכח ששביעית נוהגת בעבר הירדן[168], שעבר הירדן כולו קידשוהו עולי בבל[169]. וכן יש מהאחרונים מפרשים אותה שאמרו בירושלמי: ראה החִלֹּתי תת לפניך את סיחֹן ואת ארצו החל רָש[170], החל, שעשיתי את ארצו חולין לפניך[171], היינו שיהיה כחולין, ואין שביעית נוהגת בו מן התורה[172]. ויש מהראשונים סוברים שעמון ומואב שכיבש משה מסיחון[173] נתקדשו - בידי עולי מצרים[174] - בקדושת ארץ ישראל, ובבית שני בטלה קדושתה - ולא קידשוה עולי בבל[175] - מפני פרנסת עניים שבארץ ישראל, שאין להם מה לאכול בשביעית, לפי שבטל לקט* שכחה* ופאה* - ומעשר-עני* - והולכים שם ונוטלים לקט שכחה ופאה ומעשר עני[176]. ויש מהראשונים סוברים שארץ סיחון שלא היתה של עמון ומואב קידשו עולי בבל[177], ובה שביעית נוהגת[178], ולכן נקראת - בשלוש הארצות לביעור - עבר הירדן, ולא עמון ומואב[179], אבל ארץ סיחון שכיבש מעמון ומואב לא קידשו עולי בבל[180], ואין שביעית נוהגת בה כלל[181]. ויש מהראשונים שכתבו שכל ארץ סיחון ועוג הניחום עולי בבל שלא ליקדש בקדושת הארץ כדי שיוכלו לזרוע בהם בשביעית ויסמכו עניים על אותם הזריעות בלקט שכחה ופאה[182].

השמיטה הנוהגת בעבר הירדן, נחלקו בה ראשונים: א) יש סוברים שהיא מדבריהם[183], וביארו אחרונים שכן שנינו בתחילת חיוב שביעית בתורת כהנים: כי תבאו[184], יכול משבאו לעבר הירדן - שכן משמע מאומרו כי תבאו אל הארץ[185], שרצונו לומר בשעת ביאתם אליה, אף על פי שעדיין לא באו, ותחילת ביאתם היא בעברם הירדן[186] - תלמוד לומר: אל הארץ, ארץ המיוחדת[187], דהיינו המשובחת[188], שאילו אמר כי תבואו אל ארץ, הייתי אומר כל ארץ שתהיה, תלמוד לומר: הארץ, בה"א - הידיעה[189] - להראות אל הארץ המיוחדת, שהיא ארץ ישראל[190], הרי שנתמעט עבר הירדן מן התורה, אף לענין חיוב שביעית[191]. ומכל מקום השביעית נוהגת בזמן הזה בעבר הירדן מדבריהם, אף על פי שלא קדשוה עולי בבל - לסוברים כן[192] - שגזרו בו משום קידוש עולי מצרים[193]. או שהוא מדבריהם, משום שקידשוה - לסוברים כן[194] - עולי בבל[195]. ב) ויש מהראשונים סוברים שהשמיטה נוהגת בעבר הירדן מדאורייתא[196].

לסוברים שעבר הירדן לא קודש בידי עולי בבל[197], יש מהאחרונים סוברים שעמון ומואב שטיהר סיחון, חזרו וכבשום[198], ואין שביעית נוהגת בהם כלל[199], שלא הספיקו לתקן בימים שראובן וגד ישבו עליה שתנהג שם שביעית[200].

לסוברים שעבר הירדן לא קודש בידי עולי בבל[201], ולסוברים שכל מה שלא החזיקו בו עולי בבל, אין שביעית נוהגת בו כלל[202], כתבו אחרונים שבבית שני לא חל בו איסור שביעית כלל[203], שמכיוון שעבר הירדן אין בה קדושה עצמית, רק קדושה מחמת ישראל, ממילא איסור שביעית שלהם לא מחמת קדושת גוף הקרקע רק מחמת הדין[204], ולא עשו מעלה של איסור עבודה בכיבוש עולי מצרים[205], כי אם בגוף ארץ ישראל העיקרית, אבל עבר הירדן שאינה כל כך קדושה ככל ארץ ישראל, כיוון שמן התורה בטלה קדושת הארץ ממה שלא כבשו עולי בבל, למרות שגזרו שלא לעבוד בשביעית לא גזרו כי אם על עיקר ארץ ישראל ולא על עבר הירדן[206].

וכן לסוברים שעבר הירדן לא קודש בידי עולי בבל[207], אלא שאסור לעבוד אף במה שקודש בידי עולי מצרים[208], מותר לעבוד את האדמה על ידי נכרים[209], והפירות של עבר הירדן מותרים לגמרי ואין נוהג בהם לא קדושת שביעית ולא ביעורה[210], ומה ששנינו שעבר הירדן הוא משלוש ארצות לביעור, היינו בזמן בית ראשון שהיה עבר הירדן קדוש מכיבוש משה[211]. וכן לסוברים שאפילו במקומות שכבשום עולי בבל, מכל מקום אין חומר שביעית לענין הפירות נוהג בהן יותר מהמקומות שלא כבשום עולי בבל בעיקר ארץ ישראל[212], מה ששנינו שיש דין ביעור בעבר הירדן בשלוש הארצות, היה הדבר נוהג בבית ראשון קודם שבטלו היובלות שהיה דין שביעית מוחזק והולך שם מכיבוש משה, אבל אחר שבטלה שביעית על ידי הגלות שוב לא חזרה בעבר הירדן כי אם לענין איסור עבודה אבל לא לענין קדושת הפירות וחובת ביעור[213].

לסוברים שעבר הירדן אינו חלק מארץ ישראל[214], כתבו אחרונים שאין השביעית נוהגת בפירות, ומכל מקום אסור העבודה בקרקע מדרבנן[215].

על עבר הירדן שהוא אחד משלוש ארצות לענין בעור-שביעית*, ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: שלש ארצות[216] וע' בעור שביעית[217]. על כך שנחלקו המפרשים אם עבר הירדן זה הוא עבר הירדן המזרחי או עבר הירדן המערבי, ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: שלש ארצות[218]. על כך שנחלקו תנאים אם יש שלוש ארצות לכל אחת ואחת מהארצות או שיש שלוש ארצות ליהודה בלבד, ע"ע בעור שביעית[219]. על עמון-ומואב*, שנחלקו תנאים האם מפרישים בשמיטה מעשר עני או מעשר שני, ע"ע עמון ומואב, ושם, שיש מהראשונים סוברים דהיינו ארץ עוג וסיחון.

ספיחי שביעית

ספיחי-שביעית* של עבר הירדן - לסוברים ששביעית* נוהגת בעבר הירדן[220] - כתבו ראשונים שמותרים באכילה[221], לא יהיה חמור מארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים בלבד[222]. ואפילו אם יש מקומות בעבר הירדן ששכנו בהם עולי בבל, יש מהאחרונים סוברים שהספיחים מותרים[223], מקל-וחומר*[224], שאין אנו יודעים אם כבשו עולי בבל קצת ארצות מעבר הירדן, שהיו בבית שני מלכים תקיפים כמו שמצינו בינאי המלך שכבש ששים עיר[225] - וכל מה שכבשו מלכי חשמונאים אף הם בכלל גבולות עולי בבל, לסוברים כן[226] - או שאף על פי שלא החזיקו בעבר הירדן כלל עולי בבל, הייתי יכול לחשוב שחכמים-עשו-חזוק-לדבריהם*, לכן כתבו ראשונים דין זה, שאין סברא* להחמיר עליהם יותר מאותם שכבשו עולי מצרים[227], אבל הספיחין במקומות שהחזיקו בהם עולי בבל, ספיחיהם אסורים[228].

כלאי זרעים

איסור כלאי-זרעים* שאינו נוהג אלא בארץ-ישראל*[229], כתבו אחרונים שלסוברים שקדושת עולי מצרים בטלה[230], אינו נוהג בה[231]. ולסוברים שקדושת עולי מצרים אינה בטלה[232], וכן לסוברים שנתקדשה בקדושת עולי בבל[233], איסור כלאי זרעים נוהג שם מן התורה[234], בין לסוברים שכלאים חובתם תלויה בקדושת הארץ[235], ובין לסוברים שכלאים אין חובתם תלוי כלל בקדושת הארץ, ורק אם נקרא כרמך[236], שדך[237], כלאי זרעים נוהג בה מן התורה[238]. אלא שלסוברים שעולי בבל קידשו רק ארץ סיחון ועוג שהיה שלהם ולא הארץ שכבשו מעמון ומואב[239], אם כלאים חובתם תלויה בקדושת הארץ, כלאי זרעים נוהג בה מן התורה, ואם כלאים חובתה תלויה בארצך, יש להסתפק שמא אין זה נקרא ארצך, ואינו נוהג שם[240].

כלאי כרם

איסור כלאי-כרם* שלהלכה אינו נוהג מן התורה אלא בארץ-ישראל*, אבל מדרבנן נוהג אף בחוץ-לארץ*[241], כתבו אחרונים שדינו כדין כלאי-זרעים* בעבר הירדן[242], שלסוברים כלאי זרעים נוהגים שם מן התורה[243], כלאי כרם נוהגים שם, ולסוברים שכלאי זרעים אינם נוהגים בעבר הירדן[244], כלאי כרם נוהגים שם מדרבנן[245].

עגלה ערופה

דין עגלה-ערופה* נוהג בעבר הירדן[246], שאם נמצא חלל בעבר הירדן היו עורפים[247], שנאמר: כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נֹתן לְךָ[248], לרבות עבר הירדן[249].

גיטין

המביא גט מעבר הירדן כמביא מארץ-ישראל* ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם[250], כפי הדין במביא גט ממדינת הים[251].

על עבר הירדן שהוא אחד משלוש ארצות לענין נשואין, שאין הבעל* יכול לכוף את אשתו ללכת אחריו מארץ לארץ, ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: שלש ארצות[252]. על שלוש הארצות שנחשבות למדינה אחת לענין תענית, שכן גזרו תענית בארץ ישראל על זאבים שאכלו שני תינוקות בעבר הירדן, ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: שלש ארצות[253]. על הבאת בכורים* מעבר הירדן, שמן התורה אין חיוב להביא משם, ומדרבנן נחלקו בו תנאים, ע"ע ארץ ישראל: קדושתה ומצותיה: מצוות התלויות בארץ[254] וע' בכורים[255]. על עבר הירדן, שהוא אחד משלוש ארצות לענין חזקת-קרקעות*, שאם היה המערער ביהודה* והחזיק בעבר הירדן, אינה חזקה עד שיהיה עמו במדינה, ע"ע חזקת קרקעות[256]. על עבר הירדן שהוא אחד משלוש ארצות לענין עבור-השנה*, ע"ע. על כך שאין מעברים השנה אלא ביהודה, ושנחלקו תנאים כשעיברוה מחוץ ליהודה אם מעוברת, ע"ע יהודה[257].



הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן ציון 12 ואילך.
  2. ↑ במדבר לב כו וכט; יהושע כב ט; ועוד.
  3. ↑ דברים א א, ורשב"ם שם; יהושע יד ב ויז ה: מעבר לירדן; ישעיהו ח כג, ורש"י ור"י קרא שם, ועי' ת"י שם, שפי' בע"א.
  4. ↑ כפו"פ פמ"ז.
  5. ↑ עי' משנה בכורים פ"א מ"י וירו' שם פ"א ה"ח; עי' משנה כתובות פי"ג מ"י, ותוי"ט שם; עי' ספ"ז במדבר ה ב ולה יג; עי' ילק"ש נשא רמז תרחצ.
  6. ↑ עי' במדבר לב יט; יהושע יג ח; עי' יהושע יח ז.
  7. ↑ במדבר שם. עי' רשב"ם דברים א א.
  8. ↑ דברים ג כה ויא ל.
  9. ↑ עי' מזרחי שם יא ל; עי' אלשיך שם וג כה.
  10. ↑ דברים שם.
  11. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: השם ציון 1 ואילך.
  12. ↑ עי' רש"י פסחים נב ב ד"ה שלש ארצות ויבמות טז א ד"ה עמון ומואב וכתובות קי א ד"ה ג' ארצות וקדושין סא א ד"ה אמר לך ר' מאיר ושם ב ד"ה ורבי חנינא; עי' רא"ש שביעית פ"ט מ"ב; עי' כפו"פ פמ"ז; עי' ר"ן כתובות שם (סה א בדפי הרי"ף); עי' מהרי"ק שבציונים 147, 150; עי' רע"ב ב"ב פ"ג מ"ב; עי' תוי"ט כתובות פי"ג מ"י; פרשת דרכים ריש דרוש ח, ע"פ ריה"ג שבע' בכורים ציון 40 שהוצרך למעט הבאת בכורים מעבר הירדן לפני שאינה זבת חלב ודבש (עי' ציון 81 ואילך); ברכ"י או"ח סי' תפט אות ג, בד' רמב"ם שמו"י פ"ז ה"ט וה"י ורד"ק יהושע כב יט וכפו"פ שם; עי' משנה ראשונה בכורים פ"א מ"י; שו"ת ישועות מלכו יו"ד סי' סז, ע"פ הדין ששביעית (ע"ע) ויובל (ע"ע) אינו נוהג מדאורייתא אא"כ כל יושביה עליה, ואם אינו מארץ ישראל, מעולם לא קיימו שמיטה ויובל; עי' אגרות הראיה ח"א אגרת רכא ואגרת רכב.
  13. ↑ עי' ציון 65. עי' משנה ראשונה שם.
  14. ↑ עי' ספ"ז במדבר ה וב וילק"ש נשא רמז תרחצ: ארץ ישראל קדושה מכל הארצות וכו' ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן; רש"י יבמות שם; עי' תוס' חגיגה ג ב ד"ה עמון, בשם ר"ת; שו"ת ישועות מלכו שם. ועי' שמועות ראיה סוף פר' תזריע.
  15. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: השם ציון 1 ואילך.
  16. ↑ עי' ספ"ז שם; עי' ילק"ש שם; עי' רמב"ן שבציון 111 ואילך; עי' ר"ן שבציון 23; עי' תשב"ץ שבציונים 26 ואילך, 99 ואילך, 137 ואילך; עי' צ"פ שבציון 26 ואילך, עי' שבת הארץ שבציון 206.
  17. ↑ ס' הערוך ע' קטן ו'; רבינו הלל לספרי פינחס פיס' קלד; עי' מוסף הערוך שם, שהוא מל' יווני.
  18. ↑ עי' ספרי שם; רבינו הלל שם.
  19. ↑ עי' ספרי פינחס פיס' קלד.
  20. ↑ מוסף הערוך ע' פלט ג'.
  21. ↑ ויקרא יד לד ויט כג וכג י וכה ב.
  22. ↑ עי' תו"כ מצורע פרשה ה וקדושים פרשה ג ואמור פרשה י ותו"כ שבציון 184 ואילך. ועי' ברכ"י או"ח סי' תפט אות ג. ועי' מכילתא דרשב"י יב כה, לגבי קרבן-פסח (ע"ע) דרשה הפוכה: והיה כי תבאו אל הארץ, זו ארץ שבעה, אשר יתן ה' לכם, זו ארץ שלושה, וצ"ב.
  23. ↑ ר"ן נדרים כב א ד"ה ההוא שעתא.
  24. ↑ עי' להלן: דיניו.
  25. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: גבולות הארץ ציון 283.
  26. ↑ עי' ראשונים שבע' ארץ ישראל: קדושתה ומצותיה: קדושתה ציון 1.
  27. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר; עי' צ"פ כלאים פ"א ה"א.
  28. ↑ עי' ראשונים שבע' הנ"ל: שם: שם ציון הנ"ל.
  29. ↑ עי' ציון 147 ואילך. עי' שו"ת תשב"ץ שם; עי' צ"פ שם.
  30. ↑ צ"פ שם.
  31. ↑ ספורנו במדבר לד ב.
  32. ↑ לב אהרן יהושע כב יט, לפי ברכ"י או"ח סי' תפט אות ג; ספ"ד מסעי פיס' קנט, בד' תוס' בכורות נה א ד"ה מעבר, בד' ר' יהודה בן בתירה ור' שמעון בן יוחאי שבע' ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: גבולות הארץ ציון 284 ואילך; תבואות הארץ פ"א, ע"פ מח' התנאים הנ"ל וע"פ תו"כ שבציון 22 וספרי שבציון 37 (עי' ציון 38) והתוספ' שבציון 250 ופדר"א שבציון 142; תורת הארץ ח"ב פ"ב ס"ק מט וס"ק נח, בד' ר"י קורקוס שבציון 191 וכס"מ שבציון 225 ורוצח פ"ח ה"א. ועי' ספ"ד שם, שניתן לפרש שמח' התנאים היא רק בירדן עצמו אם משום שאינו ראוי לדריה נחשב כא"י, אבל עבר הירדן הכל מודים שהוא מא"י (וכן לראשונים שבע' הנ"ל: שם: שם ציון 295, ולאחרונים שבע' הנ"ל: שם: שם ציון 294, כל התנאים מודים שעבר הירדן הוא חלק מא"י).
  33. ↑ יהושע שם. ספורנו במדבר שם; לב אהרן שם; עי' תבואות הארץ שם. ועי' ברכ"י שם, שלכן הרד"ק פי' שם: אם טמאה בעיניכם, דהיינו שדוקא בעיניהם איננה טהורה, משא"כ לעיני כל ישראל שטהורה היא, שהיא בכלל א"י.
  34. ↑ ע"ע ערי מקלט.
  35. ↑ דברים יט ב.
  36. ↑ דברים שם ג.
  37. ↑ ספרי שופטים פיס' קפ.
  38. ↑ תבואות הארץ שם.
  39. ↑ עי' ציונים 61, 62.
  40. ↑ עי' תבואות הארץ שם.
  41. ↑ תבואות הארץ שם.
  42. ↑ ע"ע ערי הלוים.
  43. ↑ תבואות הארץ שם.
  44. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: עולי מצרים ועולי בבל.
  45. ↑ ציון 57 ואילך.
  46. ↑ ציון 223 ואילך.
  47. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: גבולות הארץ ציון 284 ואילך.
  48. ↑ ציון 294. וע"ע הנ"ל: שם: שם ציון 295, שיש מהראשונים הסובר שלדברי הכל הירדן בכלל א"י, ואין המח' אמורה אלא לע"א.
  49. ↑ עי' ציון 12 ואילך.
  50. ↑ שו"ת ישועות מלכו יו"ד סי' סז.
  51. ↑ ס' הישר לר"ת החידושים סי' תלז; תוס' חגיגה ג ב ד"ה עמון ויבמות טז א ד"ה עמון, בשם ר"ת; פהמ"ש לרמב"ם ידים פ"ד מ"ג; רבינו הלל לתו"כ אמור פרשה י; ר"ש ידים שם; כפו"פ פמ"ז, בשמו, והסכים לו; ריטב"א שבועות טז א.
  52. ↑ עי' במדבר כא כג-כה ולה.
  53. ↑ עי' במדבר שם לב, ור"י בכור שור שם; עי' במדבר לב א.
  54. ↑ עי' במדבר כא כו. עי' רש"י שבציון 173 ואילך; עי' ס' הישר לר"ת שם; עי' סמ"ג עשין קסא, בשם רבינו יעקב; עי' כפו"פ שם, בשם סמ"ג בשם ר"ת. וע"ע כבוש מלחמה ציון 4 ואילך.
  55. ↑ עי' ס' הישר לר"ת שם; עי' תוס' יבמות שם, בשם ר"ת; עי' ר"ש שם; עי' כפו"פ פמ"ז, בשמו, והסכים לו, ע"פ ירו' בכורים פ"ג ה"ה; שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קצח.
  56. ↑ ר"י קורקוס שמו"י פ"ד הכ"ח.
  57. ↑ עי' ציון 54.
  58. ↑ עי' רש"י חגיגה ג ב ד"ה נמנו וגמרו ויבמות טז א ד"ה עמון ומואב; עי' ס' הישר לר"ת החידושים סי' תרלז (ועי' ציון 60, שחזר בו); עי' תוס' שם ד"ה עמון, בשם ר"ת, בתי' הא'; עי' ראב"ד שמו"י פ"ד הכ"ח; כ"מ מרמב"ן ב"ב נו א ושבועות טז א; עי' מאירי ב"ב שם, וסותר למאירי שבציון 61, וצ"ב; כ"מ מחי' הר"ן שם ושבועות שם; עי' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קצח, בד' רמב"ם שם, ועי' ציונים 61, 62, 63, שי"מ בע"א.
  59. ↑ עי' ספר הישר שם.
  60. ↑ ס' הישר לר"ת החידושים סי' תלז, שכן פי' ר"ת מהדו"ב והועתק מכתיבת ידו (וחזר בו ממש"כ בציון 58); כ"מ מתוס' שם, בשם ר"ת, בתי' הב'; סמ"ג עשין קסא, בשם רבינו יעקב; כפו"פ שם, בשם סמ"ג בשם ר"ת; שו"ת תשב"ץ שם, ע"פ ערכין לב ב; כ"מ מר"י קורקוס שם הכ"ח, בתי' הב'. ועי' תוס' חגיגה ג ב ד"ה עמון, בשם ר"ת.
  61. ↑ עי' מאירי חגיגה ג ב ויבמות טז א, וסותר למאירי שבציון 58, וצ"ב; עי' ר"י קורקוס שמו"י פ"ד הכ"ח, בתי' הא', ובמסקנה, ושהסכימו לזה ר"ש (עי' ר"ש ידים פ"ג מ"ד, ואינו מוכרח, ועי' ציון הבא) וסמ"ג (ועי' סמ"ג שבציון 60, וצ"ב) ורוב המפרשים; עי' רדב"ז שבציון 227, בתי' הב', בד' הרמב"ם, ועי' ציונים 58, 62, 63, שי"מ בע"א; מל"מ שם הכ"ו ותורת הארץ ח"ב פ"ב ס"ק נג, בד' הרמב"ם.
  62. ↑ כ"מ ממהרי"ק שבציון 150; מל"מ הכ"ו, בד' ר"ש שביעית פ"ו ה"ג, ושהר"ש ידים פ"ד מ"ג, בתחי' דבריו, נ' שמסתפק בדבר; עי' חזו"א שביעית סי' ג אות כה, בד' הרמב"ם (ועי' ציונים 58, 61, 63, שי"מ בע"א) והראב"ד שם.
  63. ↑ עי' רדב"ז שם הכ"ח, בתי' הא', וכס"מ שבציון 224 ואילך, בד' הרמב"ם שם, ליישב הראב"ד שם, ועי' ציונים 58, 61, 62, שי"מ בע"א.
  64. ↑ עי' צין 51 ואילך.
  65. ↑ עי' במדבר לב לג; עי' יהושע כב ט: ארץ הגלעד (עי' ציון 2); עי' יהושע יג ז-יב. ועי' במדבר לב, בקשת בני ראובן ובני גד והתנאי שעשה עימם משה.
  66. ↑ עי' במדבר לב לג ויהושע יג לב. על פירוט נחלת ראובן, עי' יהושע יג טו-כג. על פירוט נחלת גד, עי' יהושע שם כד-כח. על פירוט נחלת חצי שבט מנשה, עי' יהושע שם כט-לא.
  67. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: החילוק ציון 134 ואילך.
  68. ↑ במדבר לד יג.
  69. ↑ עי' רמב"ן במדבר טז ה; רמב"ן דברים לג כ; ספורנו במדבר לד ב.
  70. ↑ רמב"ן במדבר טז שם, ע"פ במדבר לב לא ויהושע כב ט.
  71. ↑ עי' במדבר לב יז-יח וכ-כג. וע"ע תנאי.
  72. ↑ עי' רש"י קדושין סא א סוד"ה ר"ח אמר. ועי' מהר"י בירב שם, שאף ר"מ מודה בזה לר' חנינא.
  73. ↑ ספורנו במדבר לד שם, לשיטתו שבציון 33, שעבר הירדן אין בה קדושת א"י.
  74. ↑ ציון 59 ואילך.
  75. ↑ ציון 66.
  76. ↑ ראשונים שבציון 51.
  77. ↑ דברים ג ח.
  78. ↑ יהושע יב ב-ג. וכעי"ז בקצת קיצור ביהושע יג ט.
  79. ↑ עי' יהושע יב ה. וכעי"ז בקצת קיצור ביהושע יג יא.
  80. ↑ כפו"פ פמ"ז, וצ"ב מהכתובים שבציונים 77, 78.
  81. ↑ ריה"ג במשנה בכורים פ"א מ"י וספרי דברים פיס' שא. וע"ע בכורים ציון 42, שאף חכמים מודים שאינה זבת חלב ודבש.
  82. ↑ דברים ג כה.
  83. ↑ עי' ציון 8 ואילך.
  84. ↑ ר' יהודה בספרי פינחס פיס' קלד.
  85. ↑ עי' במדבר כא כו.
  86. ↑ ר"ש משאנץ וביאור הח"ח לתו"כ אמור פרשה י.
  87. ↑ ע"ע ימות המשיח ציון 162.
  88. ↑ עי' עשירית האיפה לתו"כ שם.
  89. ↑ ציון 157 ואילך.
  90. ↑ ציון 39 ואילך. ושם, ציון 42, שי"ח וסוברים שלד' הרמב"ן נ' שמחלוקת התנאים היא אם ישנו חיוב מדאו', וכ"כ במשנה ראשונה בכורים פ"א מ"י.
  91. ↑ שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קצח; משך חכמה דברים יא לא; עי' אגרות הראיה ח"א אגרת רכא ואגרת רכב.
  92. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ שם: ומצות דירה היא בכל מקום הנוהגות בו חובות קרקע.
  93. ↑ ע"ע ישיבת ארץ ישראל ציון 16.
  94. ↑ עי' דברים ג ח.
  95. ↑ במדבר לג נג. משך חכמה דברים יא לא. וכ"מ מרש"י במדבר שם נא, שהכתוב שם נא-נב: כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם וגו', אינו אומר שהציווי הוא רק לאחר מעבר הירדן, אלא שעל מנת כן תעברו את הירדן. ועי' ר"י בכור שם, שפי' בע"א, וצ"ב אם לדעתו החיוב הוא אף בעבר הירדן.
  96. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: החילוק ציון 161 ואילך, וע' כהן ציון 701 ואילך.
  97. ↑ כ"מ מרמב"ם שמו"י פי"ג הי"א וספה"מ מ"ע קפג. ועי' מנ"ח מ' תח סק"א, וע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: גבולות הארץ ציון 223 ואילך.
  98. ↑ עי' ספ"ז במדבר ה וב; עי' ילק"ש נשא רמז תרחצ.
  99. ↑ רמב"ן במדבר כא כא; עי' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר.
  100. ↑ שו"ת תשב"ץ שם.
  101. ↑ עי' יהושע כב יג-טו.
  102. ↑ עי' יהושע שם י.
  103. ↑ יהושע כב יט. רמב"ן במדבר שם; עי' שו"ת תשב"ץ שם.
  104. ↑ עי' ציון 85.
  105. ↑ שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר.
  106. ↑ ע"ע \פתוח: נבואה (אם נוצר ערך כזה) או: נביא (אם אין ערך נבואה)\.
  107. ↑ שו"ת תשב"ץ שם.
  108. ↑ עי' כתובות קיא א; עי' רמב"ם מלכים פ"ה הי"א.
  109. ↑ ע"ע ארץ ישראל: קדושתה ומצותיה: קדושתה ציון 18.
  110. ↑ שו"ת תשב"ץ שם.
  111. ↑ רמב"ן במדבר כא כא.
  112. ↑ ע"ע במה: זמנה.
  113. ↑ ס' דברי אמת לר"י בכר דוד דרוש טו, בשם בעל מגיד מראשית בד' רמב"ן שבציון 103, והסכים לו. ועי' ס' דברי אמת שם, שהאריך לבאר עפ"ז מחלוקת בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה עם שאר השבטים. ועי' עבודת לוי בהב"ח פ"ו ה"ז סי' ה, בביאור היחס בין הרמב"ן הנ"ל לעולה מהגמ' שבזמן היתר הבמות הותרו הבמות אף בחוץ לארץ (ע"ע במה ציון 84).
  114. ↑ ע"ע עמר.
  115. ↑ רש"י סנהדרין יא ב ד"ה על שתים מהן, ע"פ משנה מנחות סד ב; רש"י מנחות פג ב ד"ה כל הארצות, לפי קר"א שם (וכ"מ מגיה"ש שם), ועי' ציון 118, שי"מ בע"א.
  116. ↑ עי' רש"י מנחות שם.
  117. ↑ עי' ציון 12 ואילך. עי' צ"פ כלאים פ"א ה"א.
  118. ↑ ר"ן נדרים כב א ד"ה ההוא שעתא; תבואות הארץ פ"א, בד' רש"י מנחות פג ב ד"ה כל הארצות, שעבר הירדן לאו דוקא, או שכוונתו לעבר הירדן המערבי (ולכאו' לפי הצד הב' לפרש אף רש"י סנהדרין שבציון 115, וצ"ב), ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א.
  119. ↑ ויקרא כג י. עי' סדרי טהרות כלים מ א, בפי' הקצר.
  120. ↑ ויקרא כג י.
  121. ↑ סדרי טהרות שם. ועי' רבינו הלל לתו"כ אמור פרשה י, ור"ש משאנץ שם לפי סדרי טהרות כלים מ א בפי' הארוך, שמפרשים בע"א.
  122. ↑ עי' תו"כ שם; סדרי טהרות שם, בגוף הס'.
  123. ↑ דברים ז א. עי' סדרי טהרות שם.
  124. ↑ סדרי טהרות שם.
  125. ↑ ר"ש משאנץ לתו"כ שם, בהו"א; סדרי טהרות כלים מ ב, בגוף הס'. ועי' סדרי טהרות שם מ א, בפי' הארוך, שהכריח לפרש כן בתו"כ שם. ועי' רבינו הלל ור"ש משאנץ שם, שמפרשים בע"א.
  126. ↑ ילק"ש בהר רמז תרנח; ר"ש משאנץ לתו"כ שם, בשם התוספ' דמנחות, ועי' סדרי טהרות כלים שם מ ב, במסורת הש"ס, שלא נמצא לפנינו בתוספ'.
  127. ↑ סדרי טהרות שם, בפי' הקצר.
  128. ↑ עי' ציונים 15 ואילך, 98 ואילך. עי' צ"פ כלאים פ"א ה"א.
  129. ↑ ויקרא שם.
  130. ↑ משך חכמה שם, ע"פ ר' שמעון בספרי (וילק"ש כי תבא רמז תתקלח) שבע' בכורים ציון 44.
  131. ↑ עי' תבואות הארץ פ"א, בד' הראשונים שבציון 118. ועי' ציון 31 ואילך.
  132. ↑ ע"ע שתי הלחם.
  133. ↑ עי' רש"י שבציון הבא.
  134. ↑ עי' רש"י מנחות פג ב ד"ה כל הארצות.
  135. ↑ עי' ציון 31 ואילך.
  136. ↑ תבואות הארץ פ"א, ורש"י שבציון 134 שנקט עבר הירדן, לאו דוקא, או שכוונתו לעבר הירדן המערבי.
  137. ↑ עי' ציון 103. שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר.
  138. ↑ עי' ציון 98. עי' שו"ת תשב"ץ שם.
  139. ↑ שו"ת תשב"ץ שם, ע"פ סוטה יג ב (ומדרש תנאים דברים לד ה).
  140. ↑ שו"ת תשב"ץ שם, ע"פ כתובות קיב א ותנחומא ואתחנן סי' א.
  141. ↑ עי' שמו"א לא יא-יג ושמו"ב ב ד וכא יב. ועי' שמו"ב כא יב-יד, שדוד העביר העצמות לקבר קיש אבי שאול בארץ בנימין.
  142. ↑ פדר"א פי"ז. עי' תבואות הארץ פ"א, שמוכיח מכאן כשיטתו שבציון 31 ואילך, שעבר הירדן אינו חלק מארץ ישראל.
  143. ↑ עי' ציון
  144. ↑ ע"ע פריה ורביה.
  145. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 375 ואילך.
  146. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר.
  147. ↑ כפו"פ פמ"ז; עי' שו"ת מהרי"ק שורש קכב; ברכ"י או"ח סי' תפט אות ג, בשמו; פרשת דרכים ריש דרוש ח, בשם מרן, והסכים לו, והובא בברכ"י שם (ועי' ברכ"י שם, שמציין בהמשך לכס"מ בכורים פ"ב ה"א, שרמז למהרי"ק שם); ברכ"י שם; משנה ראשונה בכורים פ"א מ"י; עי' צ"פ כלאים פ"א ה"א. ועי' תורת הארץ ח"ב פ"ב סק"ס, בטעם שהשמיט הרמב"ם דין תרומות ומעשרות בעבר הירדן.
  148. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר; משנה ראשונה שם; כ"מ מצ"פ כלאים פ"א ה"א.
  149. ↑ עי' רש"י יבמות טז א ד"ה עמון ומואב.
  150. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק שם; ברכ"י שם, בשמו; פרשת דרכים ריש דרוש ח, בשם מרן (עי' בציון 147), והסכים לו, והובא בברכ"י שם; ברכ"י שם.
  151. ↑ כפו"פ שם. ועי' ציון 12.
  152. ↑ עי' ציון 65. משנה ראשונה שם.
  153. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק שם.
  154. ↑ עי' ציון 58 ואילך.
  155. ↑ עי' ציון 63.
  156. ↑ מאירי חגיגה ג ב; עי' תבואות הארץ פ"א; עי' צ"פ פ"א ה"א.
  157. ↑ ע"ע תרומות ומעשרות. צ"פ שם, ע"פ תוס' יבמות פב ב ד"ה ירושה וזבחים סא א ד"ה (ס ב) מאי.
  158. ↑ מאירי שם.
  159. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 109 ואילך. ושם, ציון 100 ואילך, שי"ח וסוברים שתיקנו בכל הארצות.
  160. ↑ עי' ציון 31 ואילך.
  161. ↑ תבואות הארץ פ"א; עי' תורת הארץ שם ס"ק נח. ועי' תבואות הארץ שם, שמה דאיתא בב"ב נו א: כל שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה חייב במעשר, אין הכל במדרגה אחת, והגלעד (עי' ציון 2) לא היה חיובו מן התורה.
  162. ↑ תבואות הארץ שם: ולפי דעתי.
  163. ↑ ציון 165 ואילך.
  164. ↑ ציון 173 ואילך.
  165. ↑ ס' הישר לר"ת החידושים סי' תלז, שכן פי' ר"ת מהדו"ב והועתק מכתיבת ידו ((וחזר בו ממש"כ בציון 177 ואילך); רמב"ם שמו"י פ"ד הכ"ח; עי' ראב"ד שם; ר"ש ידים פ"ד מ"ג; סמ"ג עשין קמז; כפו"פ פמ"ז.
  166. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: שלש ארצות ציון 404 ואילך, ושם ציון 408, שי"ח וסוברים שהוא עבר הירדן המערבי.
  167. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: שלש ארצות ציונים 393, 401 ואילך, וע' בעור שביעית ציון 34 ואילך.
  168. ↑ עי' תוס' שם, בקו' ר"ת; עי' ר"ש שם; עי' ר"י קורקוס וכס"מ שם, בד' רמב"ם שבציון 165. ועי' כס"מ שם, ראיה נוספת מירו' שביעית פ"ו ה"א.
  169. ↑ כ"מ מס' הישר לר"ת שם; כ"מ מתוס' שם, בשם ר"ת, בתי' הב'.
  170. ↑ דברים ב לא.
  171. ↑ עי' ירו' שביעית פ"ו ה"א.
  172. ↑ עי' תפא"י שביעית פ"ט מ"ב, ועי' ר"א פולדא שם, שפי' בע"א.
  173. ↑ עי' ציון 54.
  174. ↑ עי' רש"י חולין ז א ד"ה הרבה כרכים; מאירי חגיגה ג ב ויבמות טז א וב"ב נו א.
  175. ↑ עי' רש"י חולין שם; עי' מאירי חגיגה שם ויבמות שם וב"ב שם.
  176. ↑ רש"י יבמות טז א ד"ה עמון ומואב; עי' מאירי ב"ב שם, וסותר למאירי שבציון הבא, וצ"ב. ועי' רש"י חולין שם.
  177. ↑ ס' הישר לר"ת החידושים סי' תרלז (ועי' ציון 169, שחזר בו); עי' תוס' שם, בשם ר"ת, בתי' הא'.
  178. ↑ עי' ס' הישר שם; עי' תוס' שם, בשם ר"ת, בתי' הא'.
  179. ↑ ס' הישר לר"ת שם.
  180. ↑ תוס' שם, בשם ר"ת, בתי' הא'.
  181. ↑ עי' תוס' שם, בשם ר"ת, בתי' הא'.
  182. ↑ עי' מאירי חגיגה ג ב ויבמות טז א, וסותר למאירי שבציון הקודם, וצ"ב.
  183. ↑ רמב"ם שמו"י פ"ד הכ"ח; סמ"ג עשין קמז.
  184. ↑ ויקרא כה ב.
  185. ↑ ויקרא שם.
  186. ↑ קרבן אהרן לתו"כ בהר פרשה א.
  187. ↑ תו"כ שם.
  188. ↑ ר"ש משאנץ לתו"כ שם. ועי' ציון 81 ואילך.
  189. ↑ ע"ע נקוד; נקודות.
  190. ↑ קרבן אהרן שם.
  191. ↑ עי' ר"י קורקוס שם; עי' כס"מ שם.
  192. ↑ עי' ציון 61.
  193. ↑ תורת הארץ ח"ב פ"ב ס"ק נד, בד' הרמב"ם שם, ועי' ציון 195, שי"מ בע"א.
  194. ↑ עי' ציון 62.
  195. ↑ חזו"א שביעית סי' ג אות כה, בד' הרמב"ם (ועי' ציון 193, שי"מ בע"א) והראב"ד שם.
  196. ↑ עי' ר"ש משאנץ לתו"כ שם, ע"פ ספרי ואתחנן (צ"ל עקב פיס' נא).
  197. ↑ עי' ציון 61.
  198. ↑ ר"ש סיריליאו שביעית פ"ו ה"א, בפי' המשנה, ע"פ במדבר לב ג ולו ולז וישעיהו טו ב וד ו-ו ושם טז ה.
  199. ↑ ר"ש סיריליאו שם; תורת הארץ ח"ב פ"ב סק"ס, בשמו, ותמה.
  200. ↑ עי' ר"ש סיריליאו שם, בפי' הירו' שם, שראובן וגד היו בארצם רק עד דור שני שאחר יהושע; תורת הארץ שם, בשמו.
  201. ↑ עי' ציון 61.
  202. ↑ ע"ע שביעית.
  203. ↑ צ"פ כלאים פ"א ה"א; עי' שבת הארץ (מהד' מכון התורה והארץ) פ"ד הכ"ו, בהוספות מכתי"ק, בצד הב'.
  204. ↑ צ"פ שם.
  205. ↑ ע"ע הנ"ל.
  206. ↑ שבת הארץ שם.
  207. ↑ עי' ציון 61.
  208. ↑ ע"ע הנ"ל.
  209. ↑ שבת הארץ (מהד' מכון התורה והארץ) פ"ד הכ"ו, בהוספות מכתי"ק, בצד הב'.
  210. ↑ שבת הארץ שם (אף במהד' מוסה"ק) הכ"ח.
  211. ↑ כ"מ משבת הארץ שבציון 213. ולכאו' ניתן לומר עוד שסוברים שעבר הירדן הנמנה שם הוא עבר הירדן המערבי (ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: שלש ארצות ציון 408).
  212. ↑ ע"ע שביעית.
  213. ↑ שבת הארץ שם. וכן לכאו' לסוברים שקדושת עולי בבל בטלה (ע"ע ארץ ישראל: קדושתה ומצותיה: קדושה שניה ציון 123 ואילך, 129) אין שביעית נוהגת בעבר הירדן בזמן הזה.
  214. ↑ עי' ציון 31 ואילך.
  215. ↑ עי' תבואות הארץ פ"א, ע"פ ר"ש ותוי"ט שביעית פ"ו מ"א.
  216. ↑ ציונים 393, 401 ואילך.
  217. ↑ ציון 34 ואילך.
  218. ↑ ציון 404 ואילך.
  219. ↑ ציונים 37, ציון 39 ואילך.
  220. ↑ עי' ציון 165 ואילך.
  221. ↑ עי' רמב"ם שמו"י פ"ד הכ"ח; עי' ראב"ד שם.
  222. ↑ עי' רמב"ם שם.
  223. ↑ רדב"ז שם, בד' הרמב"ם, בתי' הא', ליישב הראב"ד שם, שהשיגו שלא היה צריך להביאו, הרי לא החזיקו בו עולי בבל;; עי כס"מ שבציון 225; שבת הארץ שם, שכ"נ מהכס"מ. ועי' ציון 57 ואילך.
  224. ↑ רדב"ז שם, בד' הרמב"ם, בתי' הא'; עי' כס"מ שבציון הבא.
  225. ↑ עי' קדושין סו א. כס"מ שם, ליישב הראב"ד הנ"ל.
  226. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: עולי מצרים ועולי בבל ציון 390, ושם ציון 391, שי"ח.
  227. ↑ עי' רדב"ז שם, בד' הרמב"ם, בתי' הב', ליישב הראב"ד הנ"ל.
  228. ↑ כ"מ מרדב"ז שם, בתי' הב'; עי' מל"מ שם הכ"ו; שבת הארץ שם הכ"ח, שכן הסתפק הרדב"ז.
  229. ↑ ע"ע כלאי זרעים ציון 1.
  230. ↑ ע"ע ארץ ישראל: קדושתה ומצותיה: קדושתה ציון 59 ואילך.
  231. ↑ עי' צ"פ כלאים פ"א ה"א.
  232. ↑ ע"ע הנ"ל: שם: שם ציון 77 ואילך.
  233. ↑ עי' לעיל ציון 61.
  234. ↑ עי' תורת הארץ ח"ב פ"ב ס"ק נו.
  235. ↑ עי' תורת הארץ ח"ב פ"א ס"ק כג, בד' רמב"ם כלאים פ"א ה"א ופ"ה ה"א, וחינוך מ' רמה ומ' תקמח וצל"ח ברכות לו א ושו"ע רצו א ורצז (רצו) א ושו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' קצג, ותורת הארץ ח"ב פ"ב שם.
  236. ↑ עי' דברים כב ט.
  237. ↑ עי' ויקרא יט יט.
  238. ↑ עי' תורת הארץ ח"ב פ"א שם, בד' שו"ת המבי"ט ח"ב סי' סד וח"ג סי' קכז, ותורת הארץ ח"ב פ"ב שם.
  239. ↑ עי' ציון 57 ואילך.
  240. ↑ תורת הארץ שם. לסוברים שעבר הירדן אינו חלק מארץ ישראל (עי' ציון 31 ואילך), לכאו' נוהג בה האיסור מדרבנן, כפי הדין לדעתם בשאר המצוות התלויות בארץ (עי' ציון 161).
  241. ↑ ע"ע כלאי כרם (א) ציון 116.
  242. ↑ עי' ציון 229 ואילך.
  243. ↑ עי' ציון 232 ואילך.
  244. ↑ עי' ציונים 230 ואילך, 240.
  245. ↑ עי' תורת הארץ ח"ב פ"ב ס"ק נו.
  246. ↑ עי' תוספ' שבציון הבא ואילך; עי' ספרי שבציון 248 ואילך; רמב"ם רוצח פ"י ה"א.
  247. ↑ תוספ' סוטה פ"ט.
  248. ↑ דברים כא א.
  249. ↑ עי' תוספ' שם, לפי חס"ד שם; עי' ספרי שופטים פיס' רה; כס"מ וחס"ד שם, בשם הספרי.
  250. ↑ תוספ' גיטין פ"א.
  251. ↑ ע"ע שליח להולכה.
  252. ↑ ציון 394. וע"ע בעל וע' שאר כסות ועונה.
  253. ↑ ציון 417.
  254. ↑ ציון 157 ואילך.
  255. ↑ ציון 39 ואילך. ושם, ציון 42, שי"ח וסוברים שלד' הרמב"ן נ' שמחלוקת התנאים היא אם ישנו חיוב מדאו', וכ"כ במשנה ראשונה בכורים פ"א מ"י.
  256. ↑ ציון 330 ואילך. ושם, ציונים 330, 342 ואילך, שר' יהודה חולק וסובר שיש חזקה מיהודה לעבר הירדן, ושאין הלכה כמותו.
  257. ↑ ציון 22 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עבר_הירדן&oldid=137353"